שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יח · פרט ה
יבואר ביאור דברי רבינא וכלל חדש בענין רובא:
כא) בפרט הקדום הוכחתי דבע"כ רבינא ל"ל בל"ק רובא דמומחין ומסתמא הוא בכלל רובא דעלמא שאינם מומחין ומה"ט אינו נאמן על עצמו לומר שהוא מומחה כיון שאומר נגד רוב וכעת לאחר העיון אפי' אי נימא כפי כוונה פשוטי דרבינא לית ליה כלל רובא דמומחין וגם סובר כמ"ש טו"ז דמי שאינו מומחה רוב מעשיו בשחיטה מקולקלין מ"מ קמה קושי' הנזכר שם למה בעינן שהמוסרין לו ידעו שהוא מומחה יהיה נאמן ע"ע מטעם ע"א נאמן באיסורין דנראה ברור אפי' לפי הכוונה פשוטי דוחק לומר דרבינא יהיה מחולק עם אינך אמוראים מהיפך להיפך דהם סוברים שרוב המצוין אצל שחיטה בוודאי הם מומחין ורבינא יסבור שאינן מומחין כמו רובא דעלמא שאין יודעין הלכות שחיטה שמועדין לקלקל כמ"ש הטו"ז דמסתבר כיון שמצוין אצל שחיטה יצא מכלל רובא דעלמא אך נראה דנחלקו דאמוראים ס"ל דודאי הם מומחין ורבינא סובר דמידי ספיקא לא נפקא אולי בקי או אינו בקי וכיון שבהמה בחזקת איסור עומדת אין להניח לו לשחוט אא"כ ידוע בוודאי שהוא בקי דהוי ספק בשחיטה וקיימא בחזקת איסור וא"כ גם לרבינא כיון שמצוי אצל שחיטה אינם בחזקת שבוודאי יקלקלו השחיטה כמו מי שיברור לנו שאין יודע הלכות שחיטה שסובר הטו"ז שבוודאי מקלקל לפ"ז אכתי קמה קו' הנזכר בפרט ד' על רבינא למה מצריך שידעו המוסרין לו לשחוט שבקי בדינים יהיה נאמן השוחט ע"ע שבקי מטעם נאמנות ע"א באיסורין בספק השקול ואין לומר כמש"ל בפרט ד' לפי מאי שהקשו קמאי ז"ל אמאי נאמן השוחט על השחיטה הא אין ע"א נאמן נגד חזקה ותי' הרשב"א ז"ל מחמת רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם א"כ בוודאי הוא מן הרוב והיה בידו לתקן והיינו לדידן דאית לן האי רובא אבל לרבינא דסובר אפי' המצוין אינם בוודאי מומחין וכיון שאנו דנין על זה גופא אולי אינו מומחה ואין בידו לתקן לשחוט כהוגן וגם לא היה בידו למסור לשלוחו שהוא ודאי מומחה כיון שהוא בהמות אחרים והם מסרו רק לו לשחוט לכן אינו נאמן כיון שמעיד נגד חזקה דז"א כמ"ש בפרט ד' דשאני התם בשוחט דעלמא בשעה שבא להעיד שנשחטה כהוגן ואנו באין לדון על הבהמה אם נשחטה כהוגן מיד בא להפקיע חזקת איסור לכן מוכרחין קמאי ז"ל לומר הטעם שנאמן כיון שהיה בידו משא"כ הכא שהוא קודם למעשה שלעת עתה הוא אינו מעיד על הבהמה רק על עצמו שהוא מומחה ומגלי מילתא בעלמא ומוכח במס' יבמות דף ל"ט דאפי' בדבר שבערוה נאמן אף שאח"כ נגרר להפקיע לחזקה וה"ה כאן כיון שבשעה שהוא מעיד הוא קודם למעשה אף שממילא נגרר היתר אכילה מ"מ הוא נאמן מטעם ע"א נאמן באיסורין בספק השקול דלפי מ"ש גם לרבינא כיון שמצוי אצל שחיטה איכא ספק אולי לא יקלקל דלא כמ"ש בפרק ד' וכיון שנאמן במה שאומר שהוא ודאי מומחה ונתחזק לן שהוא מומחה ממילא נאמן אח"כ לומר שנשחט בהכשר אף שאומר עכשיו נגד חזקת איסור מטעם שהיה בידו לתקן כמ"ש רשב"א דאין קלקול יוצא מבן דעת וא"כ גם לפי הכוונה פשוטי דרבינא לית לי' רובא דמומחין קמה קו' הנ"ל אמאי סובר בל"ק שבודקין אותו שהוא מומחה יהיה נאמן על עצמו אף שאח"כ יופקע החזקת איסור וכנ"ל וכמו כן קשה לל"ב דרבינא דסובר דבעינן מוחזקין היינו שישחוט לפני המוסרין לו לשחוט ב' וג' פעמים יהיה נאמן כשיאמר שכבר שחט בפני החכם כמ"ש רמב"ם ורמ"א ביו"ד סי' א' סעיף א' שהחיוב מוטל עליו לעשות כן ואין לומר דסובר דרוב מתעלפין ומסתמא הוא בכלל רובא ואינו נאמן נגד רוב דז"א דמוכח דבע"כ רבינא סובר דליכא רוב רק ספק השקול דהא בדיעבד אם אומר ברי לי שלא נתעלפתי נאמן והאיך נאמן נגד רוב דהא כ"א אינו נאמן נגד רוב אע"כ דסובר דהוא ספק השקול ובליתא קמן אסור לאכול משחיטה מטעם ספק בשחיטה דקיימא בחזקת איסור ול"ל סברת ר' יוחנן שסובר דאה איתא שהוי איסורא היה מודיע כמ"ש בפרט ד' וא"כ קשה כמו שנאמן על זה שלא נתעלף יהיה נאמן אפי' לכתחילה אם אומר שהוחזק בפני חכם שניסה אותו ולא נתעלף ומסתימת דברי רבינא משמע דל"ל תקנה רק בבודקין אותו שישחוט לפני המוסרין ג' פעמים או באחרים רואין אותו ולכאורה צ"ע
כב) ועוד קשה לל"ב דרבינא דהנה כבר נתבאר קו קמאי ז"ל אמאי נאמן שוחט יחידי נגד חזקה שמא שהא או דרס ואין בידו לתקן ומבואר ברשב"א התי' כמ"ש בפרט ד' כיון שרוב מצוין אצל שחיטה מומחין ומוחזקין הם לשחוט כהוגן מסתמא שוחט זה הוא כאחד מהם ואין קלקול יוצא מבן דעת וכל זה א"ש אליבא דידן דקיי"ל דרוב הם מוחזקין אבל לרבינא דלית לי' דרוב הם מוחזקין קשה האיך נאמן בדיעבד לומר שלא נתעלף דהא אין ע"א נאמן נגד חזקת איסור דאף דבע"כ סובר דהוא רק ספק אם נתעלף מ"מ אומר נגד חזקת איסור דבהמה דהא עכשיו אנו דנין על הבהמה אם נשחטה כהוגן ואמירתו הוא בשעה שבאנו לדון על בהמה אם כשירה והוי בשעת מעשה בשעה שבאנו לעקור החזקה ראוי לומר שאינו נאמן נגד חזקה ותי' קמאי הנ"ל שהיה בידו לתקן ליתא בנידון דידן כי אולי נתעלף ולא היה בידו לתקן כיון דלולי עדותו אינו בחזקת שאינו מתעלף ועיקרו בא מדיבורו שאמר שלא נתעלף ועל זה אינו נאמן כיון שעכשיו אומר נגד חזקת איסור וגם לא היה בידו למסור לשוחט אחר מומחה כיון שאין הבהמה שלו כמש"ל ואין לומר דסובר רבינא דע"א נאמן נגד חזקת איסור דמשמע בש"ס יבמות דש"ס נסתפק בזה ע' בחי' רשב"א ובש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ו' דז"א דא"כ מכ"ש דסובר דע"א נאמן להעיד קודם למעשה וחזקה יופקע אח"כ וא"כ קמה קו' הצ"ל על רבינא למה בעינן לכתחילה שידעו המוסרין לו לשחוט שמוחזק שלא נתעלף דהיינו ששחט לפניהם ג' פעמים יהיה נאמן על עצמו כשיאמר שהוחזק בפני חכם כיון דבע"כ סובר רבינא שאפי' אם מעיד בשעה שבאנו לדון על חזקת איסור נאמן מכ"ש שנאמן היכי שמעיד קודם למעשה וא"כ מלבד דקשה מיבמות דף ל"ט דמוכח דכן סובר רבינא כמש"ל בפרט ד' הא מסוגיא שלפנינו מיניה ובי' מוכח כן והדק"ל:
כג) ותו קשה דהנה בהג"א במס' חולין דף ט' ובמרדכי כתב בשם רבינו אלעזר ממיץ ז"ל לתרץ קו' קמאי הנ"ל האיך נאמין לשוחט הא ע"א אין נאמן נגד חזקת איסור וז"ל רבינו אלעזר ממיץ ז"ל תי' דהא דאמרינן דע"א אינו נאמן באיסורין היכי דאיתחזק איסורא היינו דוקא באנשים ריקים ופוחזים דומיא דשנים שהאמינה תורה כמו שהן ובההיא אין ע"א נאמן אבל בע"א מהימן וכשר סמכינן עלה ואפי' אשה כדאי' בפרק בא סימן ר' ישמעאל מסר אמו ור' יוסי ור' יהודא לא פליגי עלי' ולא איירי אלא בשאר נשים שהן מן הרוב אבל באמו של ר' ישמעאל מודה ולהכי סמכינן נמי בשחיטה ובכהן המקריב ובטבילת נדה יע"ש והובא דבריו ג"כ ביש"ש סי' י' א' וראיתי בפני יהושע שתמה עליו חדא דמאי דקיי"ל דע"א לא מהימן היכי דאיתחזק איסורא היינו מקרא דלא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת ילפינן לה כי היכי דלא מהימן לאיסור ומכ"ש להתיר א"כ מילתא דפשיטא הוא שאין סברא לחלק בין סתם אנשים ובין כשירים ומומחין דמקרא מלא דיבר הכתוב ועוד דקשה משחיטת מומר אמאי כשר ע"י בדיקת סכין כיון דאין לך רשע גדול מזה האיך נאמין בעיקר האיסור לומר ששחט יע"ש שהניח בקו'. ולא זכיתי להבין דבריו חדא מ"ש הא דאין ע"א נאמן להקל נגד חזקת איסור ילפינן מקרא דלא יקום המעיין במסכת יבמות דף פ"ח ע"א לא משמע כן, דלא נזכר שם והא הוא ז"ל בעצמו כתב במסכת גיטין דף נ"ד ע"ב דאין ללמוד ממה דאין ע"א נאמן להחמיר נגד חזקת היתר לענין שאינו נאמן ג"כ להקל נגד חזקת איסור דיש לומר שאני להחמיר דילמא לצעורי קא מכוין משא"כ להקל איכא חזקה אא"ח ולא לו ועוד כיון שרוצה לאסור ולהפסיד ממון חבירו הו"ל איסורא דאית ביה ממונא דבעינן ב' עדים מגזה"כ וא"כ אף דא"י מקרא דלא קם לאיסור מ"מ אפשר דנאמן להתיר ובפשיטות נראה לפי מה שרצה הש"ס ביבמות לומר דאין ע"א קם נגד חזקה הוא מצד סברא כיון דמצינן שאלים כח החזקה דהא סוקלין ושורפין על חזקות ובע"כ משווי תורה לודאי לכן מסתבר דאין ע"א נאמן דהוי כאילו ב' עדים מכחישין אותו והא דנסתפק הש"ס יש לומר דהנה מצינו מחלוקת קמאי ז"ל דעת רבינו שמחה המובא בתה"ד סי' ר"ו דבדיני נפשות בעינן דוקא חזקה שאינו פוסקת אבל חזקה הפוסקת כגון אשה בחזקת א"א עומדת לא אלים ואולם בתוס' כתובת דף כ"ב ע"ב ד"ה הבא כתבו דאפי' חזקה הפוסקת מהני בדיני נפשות וחזקות הנזכרים שם כחזקת טבל וכיו"ב הם חזקות הפוסקת לכן יש לומר דמסתפק הש"ס אי נימא דמהני חזקה כזו אפי' בד"נ בע"כ גזרה התורה דהוי כעדים ובדבר ברור אין נאמן ע"א אבל אי לא מהני יש לומר דנאמן ע"א והארכתי בס"ד בכללי חזקות בזה ותו אפי' לפי הבנת פני יהושע דילפינן מקרא הנ"ל הא דעת תשב"ץ בענין ע"ז שאפי' בממון עד דקים לן בגווי' טובא קם אפי' להוציא ממון אף דהא דלא קם ע"א בממון ילפינן מהך קרא דלא יקום כו' כמ"ש בכלל ע"א בממון ובע"כ ס"ל דקרא לא איירי רק בסתם ע"א דחיישינן דמשקר אבל בקים לן בגווי' טובא הוי כאנן סהדי שאומר אמת וה"ה לענין חזקה באיסורין יש לומר כוונת רא"מ ז"ל היכי שקים לן בגווי' שמוחזק בכשרות שאומר אמת נאמן אפי' נגד חזקה הגם שהרבה פוסקים לא ס"ל כתשב"ץ כמ"ש שם מ"מ ל"ק אי נימא דכן סובר רא"ם ז"ל ומה שהקשה ממומר לא הבנתי אטו התם משום נאמנות רק מחמת שיש לנו חזקה לא שביק היתרא ואכל איסורא מדייק לשחוט ואין קלקול יוצא מבן דעת כמ"ש רשב"א בחי' לחולין דף י' ע"ב וע' ביו"ד סי' ב' בטו"ז ס"ק ז' ורא"ם מוכרח לחלק חילוק הנ"ל דקושי' האור זרוע הי' היכי דליכא בית השחיטה לפנינו דאין לנו ראי' ששחט כהוגן ומוכרחין אנו לסמוך על עדותו ניחוש שמא הרגו בקופיץ ולכן כתב במוחזק בכשרות נאמן בעדותו משא"כ במומר אין אנו סומכין על עדותו רק מחמת שיש לנו חזקה שעל פי דין תורה הוי כאילו עדים העידו ששחט כהוגן ולק"מ וא"כ דברי רא"ם נכונים, לפ"ז לכאורה קשה על רבינא לשיטת רא"ם בעד המוחזק בכשרות נאמן נגד חזקת איסור והש"ך בסימן א' ס"ק ב' כתב דכל שוחט בעינן שיהי' מוחזק בכשרות וא"כ אמאי סובר רבינא דבעינן שיכירו אותו המוסרין לו לשחוט שהוא בקי וללישנא בתרא שיהי' מוחזק יהי' נאמן על עצמו היכי שאומר שהוא מומחה ומוחזק אף היכי שסותר חזקת איסור דבהמה ג"כ עד שמוחזק בכשרות נאמן, מיהו קו' זו י"ל דבע"כ רבינא לא איירי במוחזק בכשרות דהיכי דמוחזק לן בכשרות מודה רבינא שמוכח שהוא מומחה ותו דדברי הש"ך צ"ע כמ"ש פרי מגדים בס"ק ב' דר"ח ורמב"ם לא איירי רק בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים יע"ש. ואולם קו' הנ"ל קשה על רבינא.
כד) ועוד קשה לי טובא אפי' לכוונה פשוטי דרבינא לית לי' רובא דמומחין הא קיי"ל ביו"ד סי' ב' סעיף ד' אפי' מומר אוכל נבילות לתיאבון נאמן לומר מומחה פלוני שחט לי כמ"ש הטו"ז בס"ק ז' וש"ך ס"ק ח' בשם רשב"א משום דמירתת והוא חזקה דמילתא דעל"ג לא משקרי בי' אינשי (אף דאפשר לברורי לשאול אותו מ"מ סמכינן ובע"כ הטעם כיון דהוא טירחא לילך סמכינן אחזקה ומ"מ מירתת כיון דאפשר לברורי וע' בענין טירחא במס' פסחים דף ד' ע"א ובס' תב"ש סי' א' ס"ק ג') וע' ביו"ד סי' פ"ו בש"ך ס"ק ב' דדעת רמב"ן וכוונתו דגם בעכו"ם סמכינן על חזקה זו דמירתת וא"כ אמאי לא יהי' נאמן לומר ללישנא קמא דרבינא חכם פלוני ניסני בדינים מלבד דמירתת שאפשר מיד לברורי ולבדקו דאפי' אם אין לפנינו מומחים היודעים לבודקו ע' בס' תב"ש סי' א' סעיף ד' מ"מ מירתת כיון דאפשר לשאול לפלוני חכם כיון דמזכיר שמו וכן יהי' נאמן לל"ב היכי שאומר שהוחזק בפני חכם מטעם מילתא דעל"ג לא משקר אינשי והא התם אין למומר נאמנו ואנו דנין על השחיטה דהוי ספק בשחיטה דבכל מקום מוקמינן בחזקת איסור ומ"מ מהני חזקה הלז ומוכרח דחזקה דמירתת מטעם על"ג עדיף מחזקת איסור ואפשר הטעם דהוי חזקה דאתי' מכח סברא שכתב בשו"ת מוהרי"ק שורש ע"ב ומוהרי"ט בספר ב' סי' כ"ז דעדיף מחזקת קמייתא דכיון דהדעת מכרעת לזה הוי כאנן סהדי שכן הוא וא"כ הדק"ל למה קאמר רבינא דבעינן שהמוסרין לו לשחוט ידעו שהוא בקי או מוחזק אמאי אינו נאמן באמירתו לומר מומחה פלוני ניסני בדין או אם אמר שנתחזק בפניו וע' במס' ברכות דף ל"ו ע"ב ובית שמואל בסי' ק"כ ס"ק ה' וברא"ש במסכת גיטין דף נ"ז ע"ב דין יו"ד ודוק. וראיתי בשו"ת נב"י מה"ק בחלק אבן העזר בתק"ע סי' כ"ז וכ"ח שיצא לדון בדבר חדש שהוכיח ממס' יבמות דף מ"ז ע"א דבאיסור דאו' ואיתחזק איסורא אין ע"א נאמן אפי' במילתא דעל"ג דהא גבי גר שאמר נתגיירתי בב"ד של פלוני נחלקו ר' יהודא וחכמים אי צריך להבי' ראי' ופסקו הרמב"ם רא"ש וטוש"ע דאינו נאמן אף שאמר בב"ד של פלוני דאפשר לברורי ובכמה דוכתי בש"ס במסכת יבמות דף ע"ז ע"א ומס' ר"ה ברפ"ג מוכח דע"א נאמן במילתא דעל"ג אע"כ באיסור דרבנן נאמן אפי' בדאיתחזק איסורא ולכן נאמן בבכור וביבמות דף ע"ז ובמס' ר"ה אף שהוא חשש איסור דאו' מ"מ לא איתחזק איסורא (ולפי דבריו קשה למה לי טעמא דעל"ג הא בלא"ה ע"א נאמן בספק איסורא ונ"ל דקושטא דמילתא נקיט והוא דוחק) וגבי גר דהוא דאו' ומוחזק ג"כ לעכו"ם לא מהני חזקה דעל"ג לאפקועי מחזקת איסור יע"ש והא, דקיי"ל האומר למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן על המעשרות ואמר מאיש פלוני הרי זה נאמן שאני דמאי דהוא דרבנן דרוב ע"ה מעשרין הם וע' ברשב"א במשמרת הבית דף ו', ולפ"ז ל"ק קושי' הנ"ל דלכן סובר רבינא שאינו נאמן לומר מומחה פלוני ניסני כיון דלית לי' רובא דמומחין א"כ קמה חזקת איסור דמעיקרא ואינו נאמן מחמת חזקה דעל"ג לאפקועי מחזקת איסור דאו'. ולפ"ז מוכח ג"כ דבע"כ ל"ל לרבינא כלל רובא דמומחין דאי נימא כמש"ל בפרטים הקודמים שסובר ג"כ רובא דמומחין רק מטעם סמוך מיעוטא לחזקה תיקשי כיון דגם לולי עדותו נסתר עכ"פ חזקת איסור מחמת הרוב יהי' נאמן להעיד ע"ע שהוא מומחה ואתמחי מחכם פלוני מטעם על"ג אע"כ דלית לי' כלל רובא דמומחין וא"ש. ולכאורה דבריו תמוהין דהא מוכח אפי' באיסור דאו' ואיתחזק איסורא נאמן אפי' מומר מטעם דמירתת לשקר כיון דעל"ג ובע"כ הך חזקה אלימא מחזקת איסור. ואולם ראיתי בתב"ש סי' ב' ס"ק ט"ו שכתב ג"כ דלא סמכינן אמירתת לחוד רק בדאיכא תרתי לטיבותא דלא שביק היתרא כו' וגם מירתת ודוקא בדרבנן סמכינן אמירתת לחוד ולא בדאו' יע"ש וא"כ יש לקיים דברי הנב"י. ואולם לאחר העיון בקמאי ז"ל נראה ברור דחזקה דעל"ג מהני אפי' בדאו' אפי' היכי דאיתחזק איסורא דהנה דעת תשב"ץ בחלק א' סי' פ"ב דאפי' בדבר שבערוה נאמן ע"א מדאו' לומר שמת בעלה ולהוריד ליורשים לנחלה מטעם חזקה דעל"ג לא משקר אף שנוגע לענין חזקת איסור א"א וחזקת ממון ואפי' הריב"ש בסי' קפ"א וקפ"ב שחולק וסובר שאין נאמן מן התורה ואין נאמן לנחלה רק להשיאה נאמן מדרבנן משום עגונה בצירוף דייקא. כבר כתב בסי' קנ"ה הטעם משום דהוי ספק אם יתברר דאולי אף שהוא חי לא יבוא לביתו אבל היכי דהוא ודאי שיתברר ואפשר לברורי בנקל מודה דנאמן מחמת חזקה זו אפי' נגד חזקת איסור ומשמע להדי' מדבריו דנאמן אפי' נגד חזקת ממון דאלים כמ"ש תוס' במס' ב"מ דף כ' ע"ב וע' בס' עזרת נשים סי' י"ז דף י"ב ע"ב ובס' כנסת הגדולה בח"מ בהגהות ב"י ס"ק מ"ח ומה שהביא בתשו' נב"י ראי' מגר כתבתי בכלל ע"א במילתא דעל"ג דיש לדחות וא"כ הכח דבודאי נוכל להתברר הדק"ל אמאי סובר רבינא דאין נאמן מ"ש מבשר הנמצא ביד מומר ואין לומר שאני התם דאין אוסרין הבשר דהוי כדיעבד משא"כ בשוחט כיון דאפשר לברורי ע"י בדיקה אין סומכין על חזקה על"ג לכתחילה ומה"ט כששחט אם הוא לפנינו בודקין אותו דז"א דהא לרבינא בליתא קמן למיבדיקיה משמע דליכא שום היתר רק באחרים רואין אותו בשעת שחיטה ולא מהני מה שאומר פלוני מומחה ניסני וצ"ע לכאורה: