שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יח · פרט ג
יבואר נ"מ לדינא בין טעם דעל"ג ובין טעם דחזקת כשרות:
ז) ולענ"ד לדינא נ"מ בין ב' טעמים הנ"ל (א') במומר אוכל נבילות לתיאבון ולא ידעינן שהוא מומחה לטעם דמירתת לשקר בעל"ג גם אצלו סמכינן דהוא מרוב שהם מומחין אבל לטעם שכתב רא"ה משום ח"כ דלא נחשד לעבור על לפ"ע ובודאי אם לא הי' מומחה לא הי' מכשיל במומר לא שייך טעם זה דאף שכתבו תוס' בדף ג' ע"ב ד"ה בודק דלא חיישינן שמא ישהה או ידרוס דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ואפי' לא יאכל ממנה דחייש אלפני עיור ה"מ היכי דלית לי' טירחא אבל לטרוח ללמוד דיני שחיטות ובדיקות שהוא טירחא רבתי על זה לית לי' ח"כ דהא נחשד לאכול איסור היכי דאית לי' טירחא מכ"ש להאכיל לאחרים, אמנם לכאורה יש לומר דאף דלא מיטרח ועובר עבירה היינו להנאתו או שיש לו ריוח בטריפה ע' ש"ך סי' ב' ס"ק י"ד וא"כ יש לומר דוקא בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים או אפי' בשוחט לעצמו ואוכל ג"כ לית לי' ח"כ, אבל היכי דשוחט לאחרים ואין לו שום הנאה לא באכילה ולא הנאת ממון איכא הוכחה שבודאי הוא מומחה דמה"ת יעבור עבירה בדבר דלית לי' שום הנאה ואיכא חזקה לא שביק היתרא ואכל איסורא דאם לא הי' מומחה לא הי שוחט ומכשיל לאחרים כיון דגם למומר אית לי' ח"כ שאינו עובר על לאו לפ"ע וראי' לזה ממ"ש רמ"א ביו"ד סי' קי"ט ס"ב עובר עבירה לתיאבון לא מיקרי חשוד וכ' הש"ך שם בס"ק ו' פי' דלא מיקרי חשוד לאותו דבר עד שיעבור שלא לתיאבון כגון שאילו הי' מונח לפניו איסור והיתר הי' אוכל איסור ול"ד למומר אוכל נבילות לתיאבון דאסור לאכול משחיטתו עד שיבדק לו הסכין משום דדרך הסכין להיות פגום והוא אוכל נבילות לתיאבון הלכך חיישינן שגם עתה יעבור לתיאבון ולא יטרח לתקנו אבל הכא בעינן שאין לחוש שיעבור גם עתה לתיאבון הילכך אמרינן בודאי באותו פעם הי' עובר לתיאבון אבל עתה למה יעבור הלכך לא מיקרי חשוד יע"ש, וה"ה אף שמומר נחשד לעבור משום הנאתו ואינו מטריח לאכול היתר מ"מ אינו חשוד רק היכי שגם עתה יצמיח לו הנאה משא"כ היכי שעכשיו לא יהי' הנאה אימא הוכחה שבוודאי בקי והוא מומחה דלולי זה למה לו לטרוח ולשחוט ולהכשיל לחבירו ולפי זה צריך לומר הא דאמר רבא בדף ג' ע"ב במומר אוכל נבילות לתיאבון ישראל בודק סכין ונותן לו היינו היכי דיש לחוש שיאכל אח"כ משחיטה זו או שיש לו הנאת ממון אבל היכי שאינו נוגע כלל אין צריך בדיקת סכין דבודאי יטריח לבדוק לסכין דאף דחשוד שלא לטרוח בבדיקת סכין להנאתו עכשיו דלית לי' הלאה איכא חזקה לא שביק היתרא ואכל איסורא ומיהו דין זה צ"ע דלא נזכר דין זה בקמאי ובתראי ז"ל:
ח) יש לומר נפקא מיני' בכותי דלא חייש על לפ"ע אי נימא דטעמא דרובם מומחין מחמת ח"כ שלא לחשוד לעבור על לפ"ע א"כ בכותי דנחשד אזי מסתמא לא אמרינן דהוא בכלל מומחין עד שמכירין אותו אבל לטעמא דמירתת גם בכותי אמרינן דהוא בכלל רוב מומחין, והנה הרשב"א בתה"א שער א' דף ה' ע"ב וז"ל עוד יש לדקדק הא דקיי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם אם נסמוך על חזקה זו אפי' בעבריין לתיאבון אם לאו ומסתברא שאפי' במומר לתיאבון סומכין על חזקה זו דכל המצוין אצל שחיטה מומחין הם סתמא אמרו. ועוד דהא לא אידכר ר' אשי וכן אביי ורבא מומחה כלל לא במומר ולא בכותי אלא ישראל עומד על גביו או יוצא ונכנס או בודק סכין ונותן לו ורבינא בלחוד אמר הכל מומחין שוחטין ואמרינן כולהו כרבינא לא אמרי משום דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הם אלמא בכל השוחטין אמרו כן אלא שרמב"ם ז"ל כתב ישראל מומר לעבירה מן העבירות שהי' מומחה הרי זה שוחט לכתחילה ונראה מדבריו דוקא מומחה ובאמת שהדעת נוטה לזה דכל שהוא לתיאבון ואינו טורח יש לחוש שמא אינו מומחה ולתאוה הוא שוחט ואוכל. אבל כשאינו מומר לאותו דבר אעפ"י שהוא עבריין לעבירה אחת מן העבירות אינו נראה כך בלל אלא ודאי הרי הוא לגבי שחיטה כשאר ישראלים הכשירים וכל ששוחט חזקה מומחה ואפשר שגם הרב לא נתכווין לומר שיודעין בו שיודע הלכות שחיטה אלא לומר ששוחט כישראל שכל שהוא מומחה בישראל שוחט וגם זה כאחד מהם וזה קרוב יותר ואפי' לגבי נשים ועבדי' כתב כן עכ"ד והובא בב"י משמע שמסכים לרמב"ם ובע"כ צ"ל הטעם דמירתת. וא"כ לפ"ז גם בכותי לא אמרינן ין הסתם שהוא מומחה כיון דלית לי' ח"כ ומדבריו משמע שרק במומר מסכים לרמב"ם ולא בכותי וצ"ע.
ט) לכאורה יש להוכיח דבע"כ הטעם משום מירתת וסתם כותי הוא מומחה כשמצוי אצל שחיטה, דהנה אביי בדף ג' מוקי מתני' הכל שוחטין אפי' כותי בד"א בישראל עע"ג אבל יוצא ונכנס לא ישחוט ואם שחט חותך כזית בשר ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור כו' חוץ מחש"ו כו' ומקשה הש"ס וכולן ששחטו אהאי אלימא אחש"ו אם שחטו מבעי' לי' אלא אכותי הא אמרת בישראל עע"ג שוחט אפי' לכתחילה וסלקא בקו' וכיו"ב משני רבא וסלקא ג"כ בקו' כנ"ל, ולכאורה הוי מצי לאוקמי באוקימתא רווחא ויהי' מדוייק גם סיפא דמתני' דהנה הש"ך ביו"ד סי' ב' ס"ק כ"ב הביא מחלוקת קמאי ז"ל דעת רשב"א בתה"א ובחי' דף ג' דקיי"ל דבכותי אפי' חותך כזית בשר ונותן לו לא מהני כששחט בינו לבין עצמו דהלכה כתנא קמא דרשב"ג דף ד' ע"א דכל דלא כתיבא אע"ג דאחזקו לא סמכינן עלי' ובע"כ אביי ורבא פי' מתני' שלא אליבא דהילכתא וכרשב"ג ואולם מרמב"ם משמע דסובר דהלכה כרשב"ג וכתב הש"ך וז"ל, נראה לי טעמו כיון דאביי ורבא אמרו גבי כותים דחותך כזית בשר מהני וכ"מ כולה סוגי' שם וגם מדאמר סתמא דש"ס ר' אשי לא אמר כתרווייהו דסבר כותים גירי אריות הן ולא קאמר קסבר כת"ק דרשב"ג אלמא הלכה כרשב"ג יע"ש ולולי דבריו ז"ל נ"ל דליכא ראי' דאביי ורבא ס"ל כרשב"ג דבלא"ה יש להבין מ"ט דת"ק כיון דבאמת אחזקו לדידהו דמקיימין מצות שחיטה מדוע לא נסמוך אנחנו על חזקה זו וראיתי בתב"ש סי' ג' סכ"ה בס"ק מ"ג דכיון דבשאר תורה שבעל פה אינם מאמינים בודאי אף שמוחזקין מרופה הוא בידים יע"ש כי אולי כעת נשתנה דעתן וכן משמע ברש"י דף ד' ע"א ד"ה ואחזוק וז"ל אע"ג דאחזיק לדידהו לא אחזיק לדידן כלומ' לא אחשיבא חזקה לדידן למיסמך עלייהו יע"ש ולולי דבריהם יש לומר דהנה תוס' במס' בכורת דף כ' ע"ב כתבו בשם ר"ת אפי' לדידן דקיי"ל כרבנן דר"מ מ"מ אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר ואולם קצת פוסקים חולקים בזה כמ"ש לעיל בס"ד וא"כ יש לומר הפי' בהוחזקו ר"ל רוב כותים מחזיקים במצות שחיטה ומיעוט אינם מחזיקים במצות שחיטה בדיני שהיה ואינך כיון דלא מפורש בתורה וסובר ת"ק דלא מהני דאמרי' סמוך לחזקה כיון דבספק בשחיטה מוקמינן בחזקה קמייתא ורשב"ג סובר דלא אמרינן סמוך לכן סמכינן על החזקה ולאחר עיון מצאתי בתו' יבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא שכתבו כן וז"ל והשתא אתי שפיר דמשכחת רשב"ג דל"ח למיעוטא כו' וקאמר נמי כל מצוה שהחזיקו בה כותי' כו' אלמא לא חייש למיעוטא יע"ש והנאני שכוונתי לדברי רבותינו בעלי תוס' בס"ד וא"כ לכ"ע היכי דלא היה מיעוטא מהני חזקה שהחזיקו לסמוך וא"כ ה"ה כשמוסרין לכותי לשחוט מכירין אותו שמחזיק במצות שחיטה לכ"ע סומכין על חזקה זו לדידן וא"כ יש לומר דאביי ורבא מוקי מתני' אפי' כת"ק דרשב"ג רק דמיירי שהמוסרין מכירין לכותי שמחזיק במצות שחיטה לכן לכ"ע מהני בחותך כזית בשר וא"ש ולפ"ז נולד לנו דבר חדש היכי שהמוסרין לכותי לשחוט מכירין לכותי שנזהר מלעבור על לפ"ע מותרין למסור לשחוט אפי' בלא עע"ג ובלא כזית בשר כיון דידעינן שנזהר על לפ"ע לא יהיה מכשול וג"כ אין צריכין המוסרין לו לשחוט לידע שהוא מומחה שבודאי הוא מרוב שהם מומחים דלולי כן לא היה שוחט כיון דנזהר לעבור על לפ"ע ועוד נראה דהיכי שאין מכירין אותו שמוחזק בכשרות שלא לעבור על לפ"ע ואין אנו יודעין שהוא מומחה בדינים אין יכול לשחוט לכתחילה אפי' באחרים עע"ג והטעם מבואר דהנה בש"ע סי' א' ס"ג מבואר ב' דיעות דעת רבינו מחבר בש"ע בסעיף ג' מי שיודעין בו שאינו יודע הלכות שחיטה יכולין ליתן לי לשחוט אם אחר עע"ג ויראה מתחילת שחיטה ועד סוף ודעת רמ"א שאין ליתן לו לכתחילה לשחוט מאחר שאין יודע הלכות שחיטה וכ' הש"ך בס"ק ט"ו שכן משמע בש"ס ומקורו דעת רבינו ברוך בהג"א ומבואר שם להמעיין באחרונים שנחלקו במחלוקת הש"ך וטו"ז דהנה דעת הטו"ז ביו"ד בסי' כ"ח ס"ק י"ד בגדול ששחט ואין יודע הלכות שחיטה פטור מכיסוי דרוב מעשיו מקולקלים בשחיטה ודמי לחשו"ב ה"ה אין למסור לכתחילה לשחוט אפי' באחרים עע"ג כמו בחש"ו דלכתחילה אין מוסרין להם לשחוט אפי' בעע"ג וכמ"ש רשב"א הטעם כיון דמועדין לקלקל איכא משום בל תשחית אי נמי כיון דרגילין בכל עת לקלקל דילמא ישהו וידרסו ולאו אדעתיה דאחרים העומדין עליהם אבל לשיטת הש"ך בס' הארוך סי' א' דגדול שאינו מומחה אינו מועד לקלקל שפיר מותר למסור לו לכתחילה בעע"ג דל"ד לחש"ו וע' פר"ח סי' א' ס"ק ט"ו ואולם מן הסתם שאין ידוע אם יודע הלכות שחיטה אם לאו כ' הש"ך שם ס"ק ט"ו דלכ"ע מותר ליתן לו לכתחילה לשחוט כשאחרים עע"ג ואפי' הג"א הנ"ל מודה והטעם מובן כיון דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין מסתמא הוא בכלל רוב ולכאורה הוא מילתא דפשיטא אולם הכוונה מבואר לפמ"ש רמ"א בסעיף א' דעת הג"א שאין לסמוך על החזקה אלא בדיעבד אבל לכתחילה אין לסמוך על חזקה כיון דיכולין לבררו, והנה הרמב"ם בפי' משניות כתב וז"ל וכולן ששחטו ר"ל שאילן מומחין וכן חש"ו שחיטתן כשירה אם היה אחרים רואין אותו וכל זה אם לא נמצא השוחט שאינו מומחה בשחיטה לשאול אותו אם יודע מפסידי השחיטה אם לאו אבל אם מצאנו אותו על שאילתו אנן סמכינן ולא על אחרים הרואה אותן עכ"ל נשמע דעדיף לברר ע"י שאלה מלסמוך על אחרים רואין אותן וסד"א גם במי שא"י אם מומחה אף שמסתמא הוא מרובא מ"מ לכתחילה אין לסמוך על רובא ונצטרך לברר לשאול אותו אם בקי בדינים קמ"ל כיון דמסתמא הוא מרוב מומחין סגי לכתחילה בעע"ג והוי כמו בירור וא"ש מיהו ה"מ בישראל שא"י אם גמור אבל בכותי שאין מכירין אותו שמוחזק בכשרות שלא לעבור על לפ"ע וגם אין ידוע אי גמיר אין לשחוט לכתחילה אפי' באחרים עע"ג כיון דמסתמא הוא כשאר כותי שאין נזהרים לעבור על לפ"ע ואינו מכלל רוב המצוין שהם מומחין כיון דלית ליה ח"כ דלא איכפת ליה אם יכשיל ומסתמא הוא בכלל רובא דעלמא שאינן מומחין ע' ש"ך סי' א' ס"ק ח' וכבר נתבאר דעת טו"ז דמי שאינו מומחה רוב מעשיו מקולקלים יש לו דין חש"ו שא"י לשחוט לכתחילה אפי' באחרים עומדין על גביהם ולפ"ז כל הא דאמר אביי דכותי יכול לשחוט לכתחילה באחרים עע"ג היינו בידעינן שהוא מומחה ואינו מועד לקלקל רק דיש לחוש שמא יארע לו קלקול שמא במכוין וישהא וידרס ולא יקפיד כיון דלא נזהר לעבו' על לפ"ע לכן בעינן עע"ג ואין לומר הא הוכיח רשב"א בחי' דף י"ב ובתה"א בשער א' דעל בן זיעת אין קלקול בשחיטה נקדיר לו וכ"כ בחי' הר"ן ובר"ן שהוא סביב הרי"ף כיון שהוא מתכווין לשחוט חזקה יפה שחט וח"כ אמאי חיישינן למכשול דניהו דלא מקפיד על לפ"ע מ"מ אינו חשוד לקלקל במכוין דז"א דנראה דוקא במי שחושש שלא להכשיל מסתמא מדקדק היטיב שלא יצמיח מכשול ולא שכיח כלל שיהיה קלקול בשחיטה במי שהוא מומחה אבל כותי שאינו מקפיד על לפ"ע לא מדקדק כל כך שלא לבוא לי קלקול שפיר יש לחוש לקלקול שלא מדעת וכן בעינן עע"ג כ"ז נלענ"ד פשוט ונכון לפ"ז הו"מ אביי ורבא לוקמי מתני' באוקימתא רויחא וה"ק הכל שוחטין אפי' כותי אפי' שאין אנו מכירין אם הוא מומחה ויודע לומר הלכות שחיטה מ"מ כיון שמוסרין לו מכירין שמוחזק בכשרות שלא לעבו' אפי' על לפ"ע איכא הוכחה שהוא בודאי מומחה ויכול לשחוט אפי' בינו לבין עצמו ואין צריך לחתוך כזית בשר כיון שיצא מכלל כותים דעלמא שאין מקפידין על לפ"ע ממילא הוא כישראל כשר דרוב מצוין הם מומחים בד"א כשמכירין אותו כנ"ל אבל חם אין מכירין אותו שמוחזק בכשרות שלא לעבור על לפ"ע וגם אין מכירין אותו אם גמיר לא ישחוט לכתחילה דמסתמא הוא בכלל כותי' שאין מקפידין על לפ"ע ואם שחט בודקין אותו על ידי שנותנין לו כזית בשר אם אכלו מותר לאכול משחיטתו דמוכח שבע"כ היה מומחה דלולי כן א היה שוחט להכשיל את עצמו ומ"ש וכולן ששחטו מדוייק ג"פ לפי דברינו ור"ל היכי שאין מכירין אותו שמוחזק בכשרות וליתא לקמן אחר שחיטה למיבדקיה וליתן לו כזית בשר לאכול מ"מ אם אחרים רואין אותן ששחט כהוגן שחיטתו כשירה ודוקא בדיעבד אבל לכתחילה. לא יסמכו על עע"ג כיון שהוא בכלל כותים שאין נזהרין מלעבור על לפ"ע א"כ הוא בכלל רובא דעלמא שאין מומחין דמועדין לקלקל דומה לשחיטת חש"ו שאין שחיטתן כשירה בעע"ג רק בדיעבד ואי"ל דעכ"פ באחרים עע"ג מירתת לקלקל דז"א דהיכי דסבור שאין בו איסור לא שייך מירתת וכמ"ש בחי' הר"ן וזה פשוט ולק"מ קו' הש"ס לכן לכאורה מוכח דגם בכותי אף שלא נזהר על לפני עיור מ"מ היכי שאין יודעין בו אם הוא מומחה מסתמא הוא בכלל רובא דמומחין דמירתת כיון דעל"ג לכן לא מוקי כנ"ל דתיקשי סיפא כיון דמן הסתם הוא מומחה ואין מועד לקלקל אפי' לכתחילה מותר לשחוט בעע"ג וא"ש: