אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יח › פרט ב

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יח · פרט ב

פרט א

יבואר אי מטעם על"ג אפי' מומר א"נ לתאבון ששחט הוא בכלל רוב וגם טעם שכתב רא"ה דרובא דמומחין הוא מטעם חזקת כשרות:

ג) יש להתבונן דנראה לפי טעם זה אפי' במומר אוכל נבילות לתיאבון הוא בכלל רוב המצוין מומחין הם אף שמוחזק לרשע מ"מ מירתת לשקר היכי דעל"ג כדאי' ביו"ד סי' ב' סעיף ד' היכי דאומר מומחה פלוני שחט לי נאמן כמ"ש הש"ך שם ס"ק ט"ו וטו"ז ס"ק ז' וכיו"ב כתבו תוס' במס' כתובת דף צ"ב ע"א ד"ה דינא דאפי' גזלן מוחזק שהוציא שטר אין צריך קיום מדאו' דלא אמרי' החתים עדים דאעפ"י שהוא חשוד על ממון מירתת לכתוב שטר מזויף פן יכירו ב"ד זיופו יע"ש ומ"ש תוס' בחולין דף ג' ע"א ד"ה בודק דלכן צריך לבדוק סכין לישראל מומר דלא מירתת דאין סבור שיבדקו הסכין אחריו לפי שהוא מחזיק עצמו לישראל לכל דבריו יע"ש היינו דבר שאין דרך לבדוק אחר ישראל כשר משא"כ לענין מומחה כיון דגם בישראל כשר הדרך לבדוק ואין סומכין על הרוב היכי דאיכא לברורי ומעשים בכל יום לבדוק לשוחטים אם בקיאים בודאי גם במומר שייך הך חזקה דמירתת וא"כ קשה הא אנן קיי"ל בטוש"ע יו"ד סו' ב' ס"ב דבמומר בעינן שיודעין המוסרין לו לשחוט שיודע הלכות שחיטה וכתב הש"ך ס"ק ו' דלא אמרינן בי' רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ואפי' בדיעבד שחיטתו אסורה כשאינו יודע בבירור שהוא מומחה וע' בטו"ז ס"ק ג' הגם שרשב"א הובא בב"י ר"ל שגם במומר אמרינן שהוא מרובא דמומחין ויש לומר שסובר טעמא דמירתת מ"מ קיי"ל דלא כוותי' ונראה שביטל דעתי נגד דעת רמב"ם וצ"ע:

ד) טעם (ב) יש לומר לכן אמרינן רובם מומחין מטעם ח"כ דיש לכל ישראל ח"כ ובוודאי מי ששוחט הוא בקי דלא היה מכשיל לאחרים בשחיטת איסור ואפי' אי אינו אוכל מ"מ לא נחשדו סתם ישראל לעבור על לאו לפ"ע כו' וע' בחולין דף ג' ע"ב תוס' ד"ה בודק ישראל מומר חייש לעבור על לפ"ע מכ"ש ישראל כשר וכן נראה שהבין הרא"ה ז"ל בספר בדק הבית דף ה' ע"ב בד"ה ועוד שכתב וז"ל וטעמא דמילתא בכל המצוין אצל שחיטה סומכין אנו לומר שהן מומחין לפי שהדבר מפורסם אצל ישראל ואפי' אצל עמי הארץ שנבילה אסורה וכן אבר מן החי ואין תקנה לזה אלא בשחיטה הלכך אין אדם מישראל נזקק לשחוט לעולם אא"כ יודע הלכות שחיטה עכ"ל ובע"כ כוונתו מטעם ח"כ וראיתי שרשב"א ז"ל במשמרת הבית השיג עליו וז"ל ואין בכל טעמיו טעם לשבח חדא דמה שאמר הכל יודעין שאין לה תקנה אלא בשחיטה הא נמי תקנה עבדי לה שהרי שחוטה לפניהם ועוד דאי משום נבילה ואבר מן החי כמו שכתב וכי השחיטה על ידי ישראל שאינו יודע הלכות שחיטה נבילה היא או משום אבר מן החי והרי שחוטה לפניך ואתה אומר שיש בה משום אמ"ה אין אילו אלא דברי היתול גם משום נבילה ליכא ונראה שהוא עושה שחיטת מי שאינו מומחה כשחיטת עכו"ם וזו שגגה גדולה שאלו בא אליהו ואמר שלא שהה ולא דרס ונעשה שחיטה על ידו אעפ"י שנעשה כן שלא בהשגחה או שראו אחרים מרחוק מי לא אכלינן מיני' כלומ' מה שזובח ישראל ולמה ימנע השוחט מלשחוט כדי שלא יאכל נבילה או אבר חן החי אלא שאני רואה שטעה בדברי רש"י ז"ל שפי' בהמה בחייה בחזקת איסו' עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה בחזקת איסו' אמ"ה ודברי רש"י דרך אחר יש להן ולא כמו שיראה מדברי הכותב הזה עכ"ל וע' בחי' רשב"א במס' חולין ד"ט ע"א ובחי' רשב"א ורמב"ן יבמות ד"ל ע"ב ולא זכיתי להבין דברי רשב"א ז"ל דלענ"ד דברי רא"ה ז"ל נכונים, ונראה שלא עלה על דעת הרא"ה ז"ל ששחיטת מי שאינו מומחה כשחיטת עכו"ם בזה לא יטעה ח"ו רא"ה ז"ל דפשוט בעומד על גבו וראה ששחט יפה מהני דלא גרע מחש"ו ששחטו ואחרים רואין אותן דכשירה. ואולם כוונתו מבואר דהנה ח"כ לא שייך היכי שיש לומר שטעה בדין וסובר שמותר ויען כי לאו כ"ע דיני גמירי כדאי' בכמה דוכתי לכן מוכרח רא"ה ז"ל לומר שזה פשוט לכל העולם אפילו לכל עמי הארץ שאמ"ה אסור וכן נבילה ואי אפשר לאכול בשר מן החי, וכן כשלא נשחטה כהוגן וכמו כן ידע אפילו עם הארץ דספיקא דאו' לחומרא כמ"ש הג"א במס' חולין דף ט' ע"א וז"ל, נראה לר"ת אפי' אינו יודע אלא אילו שרגילין לבוא אין צריך לידע יותר שהרי אם יסתפק בהן יודע לשאול ואם לא ימצא מי שיודע לשאול יחמיר בזה בקי אפי' עם הארץ דספיקא דאו' לחומרא יע"ש וכן קיי"ל בש"ע סי' א' סעיף ב' וא"כ שפיר קאמר כיון שכל העולם יודעין שאין היתר לאכול כי אם בשחיטה וששחיטה צריכה להיות כדינא והיכי דהוא ספק אם נשחטה כהוגן אסורה מטעם ספק בשחיטה אין אדם נזקק לזה רק כשיודע לשחוט על פי דין כיון דיש לסתם ישראל ח"כ, אבל אין כוונת רא"ה ז"ל כמו שהבין רשב"א ז"ל בכוונתו שסובר דשחיטת מי שאינו מומחה הוי נבילה או באיסור אמ"ה רק שבא להסביר הדבר לכן איכא ח"כ כיון שיודע שאי אפשר לאכול בשר משום איסור אמ"ה וכשמתה או שנשחטה בבירור שלא כדין הוי נבילה וממילא היכי דהוא ספק אם נשחטה כהוגן אסורה מטעם ספיקא דאו' לכן אינו מזדקק רק כשיודע בבירור הדינים דאם ישחוט כשאינו בקי תהי' שחיטתו אסורה מספיקא ויהי' מכשיל רבים ויש לסתם ישראל ח"כ ומיושב כל ק' רשב"א כן נלענ"ד:

ה) ויש להתבונן לטעם זה דהנה לכאורה נראה מדברי תוס' במס' שבועת דף מ"ו ע"ב ד"ה וספקא דלא שייך לוקמי בח"כ רק היכי שאנו דנין על אדם ידוע אבל אם דנין על אדם שאין ידוע לנו לא שייך ח"כ דאטו ליכא פסולים בעלמא שכתבו שם וז"ל וליכא למימר התם טעמא דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כדאמרינן הכא דהתם לא קאמר שהוא גנבו אלא אומר שהגנבים גנבו וכמה גנבים איכא בעלמא יע"ש, וא"כ לכאורה קשה מהא דקיי"ל בחולין דף י"ב ע"א באבדו גדייו ותרנגוליו ונמצאו שחוטים דמותרין מטעם רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם הא עיקר טעמא משום ח"כ הא בכי האי גוונא שאין ידוע לנו מי הוא השוחט ליכא ח"כ דאטו ליכא פסולים בעולם, ואולם באמת הא ליתא דאפי' בישראל שאין מכירין אותו איכא ח"כ וכמ"ש רשב"א בחי' לכתובות דף כ"ב ע"א ד"ה ערער וז"ל ולא תימא הני מילי במוחזק לן בחזקת כשר אבל גברא דלא ידע לא דכל ישראל בחזקת כשירי' ולא בחזקת גזלנין יע"ש, וא"כ אפי' באדם שאין ידוע לנו כשאנו דנין אם הוא מרוב הכשרים או ממיעוט פסולים מסתמא הוא מרובא דכשירים ומה בכך שאין ידוע לנו וכוונת תוס' במס' שבועות הנ"ל מבואר להמעיין בתוס' במס' ב"מ דף קי"ז ע"א ד"ה והא רבא שכתבג ג"כ כנ"ל, ונראה כוונתם כיון דאיכא גנבי עכו"ם וא"כ אינו מפקיע לשום ישראל מחזקת כשרות דהא לא קאמר שאחד מישראל גנבו ע' שם היטב ותראה כמ"ש וא"כ לק"מ דאפי' באדם שאינו ידוע שייך ח"כ, ודע שלכאורה נראה מדברי רמב"ן בספר מלחמות במס' כתובות דף כ"ב ע"א דחזקת כשרות הוא רק חזקה עצמיי ולא חזקה דאתיא מכח רובא דהשיג על בעל המאור שכתב בשם רבינו חננאל בתרי לגבי תרי אוקי גברא בח"כ וקם אפי' להוציא ממון וכתב על זה וז"ל אילו דברי רבינו חננאל ז"ל ואעפ"כ כמה גדולים דברי רבינו הגדול ז"ל דאע"ג דאיכא לאוקמי אחזקה חזקה דממונא עדיפא כו' והאיך תעלה על דעתך דמשום חזקה בעלמא מפקינן ממונא והלא אפי' בתר רובא לא אזלינן בממונא כ"ש בתר חזקה והכי מוכח שמעתא דפ' המוכר פירות דלא אזלינן בממונא בתר חזקה ולא בתר רובא והכא נמי כיון דאיכא סהדי דפסלי לי' ליכא אלא חזקה גרידא בעלמא יע"ש, הרי להדי' דהבין דח"כ לא הוי רק חזקה עצמיי ולא אתי' מכח רובא כמבואר להמעיין בדבריו. ואולם יש לומר דגם הוא ז"ל מודה בעלמא ושאני התם דאיתרע האי רובא כיון דאיכא עדים שאומרים שהוא פסול והיכי שאנו דנין על הנידון אם הוא מרוב או ממיעוט ואיכא ריעותא בהנידון מוכח שיצא מכלל רובא כמ"ש התב"ש בסי' כ"ט לכן הך דהתם ליכא אלא חזקה גרידא בעלמא משום דרובא איתרע וא"כ דברינו הנ"ל נכונים:

ו) לכאורה קשה על טעם זה לפי מאי דאיתא ביו"ד סי' קי"ט ס"א ברמ"א שע"א אינו נאמן באיסורין בספק השקול רק היכי שמוחזק לנו בכשרות שמכירין בו שהוא כשר וע' בש"ך בס"ק א' וס"ק ג' ודלא כמרדכי וסייעתו שכתבו דסתם ישראל בח"כ ע' בית יוסף ביו"ד סי' א' וכ"כ מג"א בסי' ל"ט ס"ק י"ג וא"כ בע"כ הא דס"ל לרוב פוסקים כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז שאין ע"א נאמן נגד חזקת איסור הוא אפי' במוחזק לן בכשרות ודלא כרבינו אלעזר ממיץ ז"ל המובא במרדכי והג"א בפ"ק דחולין רק כשאר קמאי ז"ל, והנה ח"כ כשמוחזק לנו יש לו חזקה עצמיי וגם אתי' מכח רובא דרוב ישראל כשירים ומ"מ לא מהני נגד חזקת איסור וא"כ קשה אמאי סמכינן על רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם נגד חזקת איסור דבהמה, אכתי הוי ספק בשחיטה דהא מוכח דנגד חזקת איסור לא מהני האי רובא דכשירים. ונלענ"ד כמ"ש לעול בשם רשב"א במשמרת הבית דחזקת איסור דהכא איתרע שנעשה מעשה שראוי' להסתפק דהא נעשה מעשה שחיטה לפניך ואף דבעלמא לא מהני ח"כ נגד חזקת איסור היינו היכי דלא איתרע החזקת איסור כלל משא"כ היכי שראינו מעשה הגורם להסתפק דנעשה שינוי ממה שהי' מקדם אולי נשתנה לגמרי ונעשה. בכשרות ואיתרע החזקת איסור שהי' מקדם שעל אופן שיש עכשיו לפנינו לא הי' מקודם, לכן אלים חזקת כשרות שלא איתרע כלל נגד חזקה דאיתרע וא"כ נכונים דברי רא"ה ז"ל בצירוף סברת רשב"א ז"ל, ועוד יש לומר לכן אמרינן רוב מצוין כו' מחמת צירוף תרתי חזקות ח"כ וחזקה במילתא דעל"ג לא משקרי הכריעו חכמינו ז"ל שרובן הם מומחין, אך מדברי רא"ה ז"ל משמע שטעם ח"כ לבד מהני לכן צריך לומר כמש"ל וא"ש,

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה