אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יח › פרט א

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יח · פרט א

כלל יח

יבואר מקורו ובו יבואר מאיזה טעם קיי"ל ריב מצוין מומחין הם אי מחמת דעל"ג כמ"ש דר"ח:

א) יש לחקור מאיזה טעם אמרינן רוב המצוין מומחין דלפי הכוונה פשוטי דעינינו רואות שרובם המצוין הם מומחים א"כ המחלוקת שבין רבינא בלישנא קמא במס' חולין ד"ג ע"ב עם אמוראים במציאות והוא דוחק וראיתי בפסקי מוהרי"א ז"ל בסי' קל"ט שכתב היכי דנפיק קלא דלא פסיק שא' מת והוא בעל שם ויש לו קרובים הרבה בכמה מדינות ונשתקע שמו ואבד זכרו אילו היה חי אפי' ברחוק נשמע כתב אח"ר וז"ל וכה"ג מיקרי רובא דשכיחי טובא אעפ"י שאינו בא אלא מכח סתמא הוי כמו סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ורוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם דאינהו נמי מכח סתמא קאתו עכ"ל מבואר שר"ל אף שלא ברור לנו מכח המנין שכן הוא רק כיון שהדעת מכרעת דסתם הוא כן נקרא בשם רוב והנה רש"י במס' חולין דף י"ב ע"א ד"ה מומחין כתב וז"ל שאם לא היה מומחה לא היה שוחט עכ"ל וכן ראב"ן בסי' ר"ה דף מ"ו ע"ב כתב וז"ל וכן הלכה דודאי לא ממצי נפשיה לגבי שחיטה אי לא גמיר יע"ש דבריהם סתומין ויש לומר על זה כמה טעמים, (א') ראיתי בב"ח סי' א' בד"ה ולענין בסופו שכתב וז"ל ומה שהיו נותנים לשחוט לפי שנהגו להאמינם על פיהם לבד מטעם דלא חציף אינש דמשקר במדעל"ג יע"ש ור"ל דמירתת השוחט כיון שאפשר לברורי ולבודקו ויש לומר זה דאיתא בש"ס ופוסקים בשם חזקה דמילתא דעל"ג לא משקרי ר"ל חזקה דאתיה מכח רובא דבאמת מצינו ומיעוט שדרכם לשקר אף בעל"ג רק הכוונה חזקה דאתי' מכח רובא דרובא דעלמא אינם משקרים במילתא דעל"ג שכן הדעת של תורה ודעת אנושי מכרעת שכן הוא וכיו"ב מצינו בש"ס בכמה חזקות שפירושו חזקה דאתי' מכח רובא כמ"ש בשו"ת תרומת הדשן סי' ר"ז בשם רבינו שמחה וז"ל חזקה שאינה פוסקת שהיא באה מכח רובא כמו חזקה אין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול וכן חזקה אאפת"ז וחזקה א"א עושה בב"ז דכל הני חזקות באין מן הרוב כלומר רוב בני אדם אינם עושים אלא בענין זה יע"ש וכיו"ב כתב בחי' רמב"ן במס' ב"ב דף ה' ע"א וכן הא דאמר ר' הונא במס' חולין דף ט' ע"א נשחטה בחזקת היתר עומדת לא הוי חזקה עצמיי דהוי חזקה שאינה מבוררת כמ"ש תוס' חולין דף י"א ע"א ד"ה אתי' רק אתי' מכח רובא כמ"ש הר"ן ורשב"א בדף י"א שם ובטור יו"ד סי' ל"ט ובמג"א סי' תצ"ח ס"ק ט"ו וע' בהרא"ש במס' חולין דף י"א ע"א וביש"ש פרק א' סימן כ' וא"כ יש לומר ה"ה בחזקה דעל"ג לא משקרי אתי' מכח רובא לכן מחמת חזקה זו סבירא להו להנך אמוראים שחולקים על רבינא אף שלא עמדו על המספר למנות אם רובם מומחין מ"מ דעת תורה נוטה מחמת חזקה הלז דרוב השוחטין הם מומחים וכן נראה שהבין בס' תב"ש סי' א' ס"ג שכתב דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דלא חצופי לשחוט באינם יודעין ומוחזקין יע"ש וע' ברש"י במסכת גיטין דף ג' ע"א ד"ה נעשה שכתב וז"ל דלא חציף איניש לזיופי יע"ש מבואר שר"ל לא חציף כיון שעל"ג וכמ"ש בפני יהושע שם:

ב) ולכאורה קשה לטעם זה מהא דקיי"ל בחולין דף י"ב ע"א ובטוש"ע יו"ד סי' א' ס"ד באבדו גדייו ותרנגוליו ונמצאו שחוטין כראוי במקום שרוב ישראל מותרים משום דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם הא אין השוחט לפנינו ואין אנו מכירין אותו לא שייך לומר חזקה דמירתת לשקר דהא רוב מצוין מומחין הם משום דלא חציפי לשקר במילתא דעל"ג משום דאפשר לבודקו אם הוא מומחה משא"כ התם שאין ידוע מי הוא אולי הוא ממיעוט שוחטין שאינם מומחין ואפשר המיעוט שוחטין שאינם מומחין הם שוחטים באופן שלא יהיה אפשר לברורי והאי גברא הוא מהם ואמאי קיי"ל דמותרין מיהו קו' זו יש ליישב כיון שעכ"פ חקרו חכמינו ז"ל על פי דעת תורה מכח הוכחה וחזקה במילתא דעל"ג לא חציפי רוב אינשי לשקר ומטעם זה חקרו שרוב שוחטין הם מומחין דלא חציפי רק מיעוטי שחציפי או ששוחטין באופן שלא יתברר רמאות שלהם אף דלא מכירין להאי גברא ששחט הגדיים ותרנגולים מ"מ כיון שיש לנו ספק אי פריש מרובא או ממיעוטא אזלינן בתר רובא וכל דפריש מרובא קפריש וא"ש, ולכאורה לפ"ז יש להבין מה דאמרו חכמינו ז"ל במס' חולין שם רוב מצוין כו' ולא קאמרי בקיצור רוב שוחטין מומחין הם ונראה דהדעת מכרעת מי שממונה לשחוט בקביעות ומצוי אצל שחיטה מירתת טפי ממי ששוחט באקראי בעלמא והטעם מובן כיון שנתמנה לשחוט בקביעות נתפרסם ומירתת מהחכם הממונה להשגיח וכמ"ש רמ"א ביו"ד סי' א' סעיף א' וז"ל ויש לב"ד לחקור ולדרוש אחר הבודקים ושוחטים ולראות שיהיו בקיאים ומומחים וכשירים יע"ש ובודאי בימי חכמי הש"ס היו החכמים משגיחים ביתר שאת אבל מי ששוחט באקראי יוכל להיות ששוחט בצינעא ולא מירתת כי חישב שלא יתוודע לכן דייקו רז"ל רוב המצוין אצל שחיטה מומחים הם ר"ל רוב שמציין אצל שחיטה לשחוט הם מומחין מחמת חזקה דמירתת כיון דאפשר לברורי ואולם ז"א דא"כ אמאי באבדו לו גדייו ותרנגוליו סמכינן על רובא דמומחין הם הא בכה"ג לא שייך לסמוך על רובא דדוקא היכי דאנו דנין על שוחט שהוא לפנינו אם הוא מומחה ואנן ידעינן שהאי גברא מצוי לשחוט אף שלא נודע להמוסרין לו לשחוט אם הוא מומחה שייך לומר כיון שהוא מצוי מסתמא הוא כמו רוב שמצוין שהם מומחין כיון דמירתתי כמו כן האי גברא מירתת לשקר בעל"ג משא"כ התם מנא ידעינן שהשוחט היה מצוי אצל שחיטה אולי לא היה מצוי והיכי דלא היה מצוי ליכא רובא וכיון שהוא ספק בשחיטה האיך אפשר להפקיע חזקת איסו' היכי דהוא ספק אם הוא מרובא דמומחין דהא אפשר להיות ששוחטין באקראי ואינם מומחין כיון דלא מירתתו ונראה דמהאי טעמא דייק רש"י ז"ל בדף י"ב ע"א וכתב וז"ל רוב המצוין אצל שחיטה כלומר רוב השוחטין יע"ש ולפ"ז מוכח דחזקה דמירתת מטעם דאפשר לברורי עדיף מחזקת איסור דבהמה וי"ל הטעם כמ"ש מוהרי"ק שורש ע"ב ומוהרי"ט ספר ב' חלק ח"מ סי' כ"ז דחזקה דאתי' מכח סברא כיון דהדעת מכרעת לזה עדיף מחזקה קמייתא:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה