אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יז › פרט ט

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יז · פרט ט

פרט ח

יבואר שיטת קמאי ז"ל לפסק הלכה. במחלוקת רב ולוי:

לז) רש"י ז"ל בדף צ"ה ע"ב בעובדא דר' חייא בר אבין איתבד ליה כרכשתא בי' דינא אתי' לקמיה דר' הונא אמר לי' אית לך סימנא בגווי' אמר לי' לא, אית לך טביעת עינא בגווי' אמר ליה אין א"כ זיל שקול וכן כיו"ב אירע בר' חנינא דאיתבד לי' גבא דבישרא והורה לו ר' נחמן ג"כ דבעי ט"ע כתב רש"י וז"ל ר' הונא ס"ל כרב רבי' ולא קיי"ל כוותי' בהא אלא אמתני' סמכינן נמצא בגבולין ומצא בה בשר אע"ג דשיננהו בעומד ורואה שינויא דחיקא הוא וכי קיי"ל הילכתא כרב באיסורא גבי פלוגתא דשמואל אמרינן הכי אבל גבי מתני' ורב כהנא הא קא חזינן דא"ל שקול ואכול עכ"ל וראי' מרב כהנא דאיתא שם דר' נחמן מנהרדעא איקלע לרב כהנא במעלי יומא דכיפורא אתי עורבא שדי כבדא וכוליתא א"ל שקול ואכול האידנא דהתירא שכיח טפי מבואר דסובר דהלכה כלוי אפי' היכי דאיכא ריעותא לפנינו כגון בנמצא בשר בשוק מ"מ במקום שרוב טבחי ישראל בשר הנמצא מותר אפי' רובא הם עכו"ם דל"ח לעורבים שהביאו מרובא דעלמא ומוכח התם להדי' אליבא דלוי אפי' בעיר שרוב עכו"ם דרים שיש לחוש שנפל מהם מ"מ כיון שרוב טבחי ישראל ורוב בהמות כשירות ליכא למיחש דאפי' נפל מיד עכו"ם ג"כ מותר דגם העכו"ם מסתמא לוקח מרוב ורוב בהמות כשירות וכן משמע להדי' ממתני' דמס' מכשירין פ"ג הלכה ט' המובא שם בסוגי' דאיתא מצא בה בשר חי הלך אחר רוב טבחים ולא קאמר כמו דאיתא במשניות הנזכרים שם דהולכין אחר רוב אנשים משמע דסגי ברוב טבחים לבד וכן מוקי רבא במס' ב"מ דף כ"ד ע"ב עובדא דר' חנינא דמצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי והיתירוהו לו דמיירי ברוב עכו"ם ורוב טבחי ישראל ומשמע להדי' מסוגיא הש"ס דהבינו דמשניות הנ"ל דמצא בה בשר ונמצא בגבולין דמיירי ברוב טבחי דעלמא הם עכו"ם דאל"כ לא הוי מקשה הש"ס על רב דהיכי דרובא דעלמא ג"כ טבחי ישראל גם רב מודה דל"ח לעורבים כמ"ש תוס' ד"ה אמר וד"ה אסיק ולכאורה קשה ניהו דלוי ל"ח לעורבים דיש לומר כמ"ש רא"ש במס' ב"מ דף כ"ד ע"א מ"מ כיון דרוב טבחי דעלמא הם עכו"ם וכיון דגם רובא דעלמא שהם עכו"ם עוברים כאן ניחוש שנפל מרובא דעלמא שקנו מרוב טבחי עכו"ם דעלמא אף שיש לתלות שנפל מעכו"ם הדרים כאן והם קנו מרוב טבחי ישראל הא קיי"ל במס' ב"ב דף כ"ג ע"ב כר' חנינא דרוב וקרוב הולכין אחר רובא דהיינו רובא דעלמא כדמוכח שם וע' בפר"ח סי' ס"ג ס"ק ג' שכתב שכן דעת רוב קמאי ז"ל ולכאורה י"ל דהנה תוס' במס' ב"ב דף כ"ג ע"ב ד"ה תשע כתבו דרובא דאיתא קמן דהיינו רוב העיר נגד רובא דעלמא אין לו רק שם קורבא דמוכח כיון דרובא דעלמא הם יותר ורוב עדיף אפי' מקורבא דמוכח א"כ יש לומר דנכלל במה דאיתא במתני' אם חי הוא הלך אחר רוב טבחים ר"ל אם רוב טבחי מדינה הם ישראלים מותר דאזלינן בתר רובא ולא בתר קורבא אף אם רוב טבחי העיר הם ישראלים מ"מ כיון דאין לו רק שם קרוב רוב עדיף ואין לומר לפ"ז מה מקשה הש"ס אמתני' לרב הא כתבו תוס' ד"ה אסיק היכי דכל המקומות שסביב שהיה העורבים יכולין להביאו שם הם טבחי ישראל ל"ח לעורבים דז"א דהיינו היכי דבמקום שנמצא ג"כ רוב טבחי ישראל אבל אם במקומו הם רוב טבחי עכו"ם אף דרובא הם טבחי ישראל מ"מ לרב דחייש לעורבים יותר מסתבר דמדוכתי שקלי כמ"ש הר"ן בשם בעל התרומת אפי ללוי לחלק דלא שרי אלא בבשר הנמצא בעיר שטבחי' ישראל דלעורבים דעלמא ל"ח אבל בעיר שטבחי עכו"ם חיישינן דלמא אחל פו עורבים דמדוכתי' שקלי יע"ש ואפי' לשיטת רש"י דל"ל חילוק זה ללוי ומשמע דסובר דל"ח כלל לעורבים מ"מ רב דחייש לעורבים בודאי חיישינן בכה"ג וא"כ שפיר מקשה הש"ס על רב דחייש לעורבים אמאי איתא במתני' הלך אחר רוב טבחי דעלמא אפי' אם רוב טבחי עיר הם עכו"ם מ"מ כיון דרובא דעלמא הם ישראלים ל"א ניחוש דעורבים שקלי מדוכתא וללוי ניחא כיון דל"ח לעורבים אזלינן בתר רובא דעלמא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואולם קשה דהנה רש"י כתב בדף צ"ה ע"א ד"ה מצא בה בשר וז"ל משנה היא בטהרות עיר שישראל ועכו"ם דרין בה הלך אחר רוב טבחים אם רובן ישראל כשר ואם מבושל אעפ"י שהטבחין רובן ישראל אחר רוב אוכלי בשר שבעיר אזלינן דמבושל לא מטבחים נפל ואפי' רוב טבחי ישראל אסו' שמא עכו"ם בישלו יע"ש משמע דר"ל דאזלינן רק אחר רוב טבחי העיר דומיא דמבושל דאזלינן אחר רוב אוכלי בשר שבעיר וא"כ קשה כנ"ל מיהו לרמב"ם ניחא דבפרק י"ז מהלכות רוצח השמיט אוקימתא דמוקי הש"ס במסכת ב"ב דף כ"ג ביושבת בין ההרים וכן בפ' ט"ו מגזילה ואבידה הביא המשנה בצורתה ובגמ' פרכינן עלה וליזל בתר רובא דעלמא ומשני בשביל של כרמים ורמב"ם השמיט אוקימתא זו וכתב פר"ח בסי' ס"ג ס"ק ג' דמוכח דרמב"ם סובר דלא אזלינן בתר רובא דעלמא וכן בספר פני משה בביאורו על הירושלמי הוכיח דרמב"ם סובר דבזה אין הלכה כר' חנינא דרובא עדיף אפי' מקרוב דמוכח רק דסובר דקורבא דמוכח עדיף ול"ח לרובא דעלמא מיהו לרוב פוסקים דלית להו שיטת רמב"ם קשה לכן נראה מכאן ראי' למש"ל ונראה ללוי לא קשה דמוקי מתני' דמצא בה בשר ומתני' דגבולין מיירי בדלתות מדינה נעולת וליכא כאן עוברים ושבים מרובא דעלמא ומכ"ש רא"ש לשיטת רשב"א המובא בפר"ח שם אפי' בשאין דלתות מדינה נעולת רק היכי שאין רגל רבים מצוי ואם מצוי בכאן במקום המציאה יותר מאנשי דעלמא לא אזלינן בתר רובא דעלמא ע' בתב"ש סי' ס"ג ס"ק ג' יש לומר דמיירי שבמקום המציאה מצוי יותר מאנשי העיר ואפי' רא"ה דחולק יש לומר דלוי מוקי בדלתות מדינה נעולת ואולם לרב שפיר מקשה דמ"מ ניחוש שעורבים הביאו מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם דלענין זה לא מהני דלתות מדינה נעולת וא"ש:

לח) אמנם מה שהוכיח רש"י דרב כהנא סובר כלוי דאמר שקול ואכול לכאורה לא מוכח דיש לומ' כמ"ש תוס' ד"ה אסיק די"ל דמיירי בכל אותן המקומות שסביב שהיה יכולין העורבים להביא משם היה רוב טבחי ישראל ובכה"ג אפי' רב לא חייש וכן מ"ש רש"י דרב הונא סוב' כרב רבו כתב מוהרש"א ז"ל דאינו מוכרח דאפשר דהך עובדא דר' הינא רוב טבחי עכו"ם הוא וכה"ג כתבו תוס' לעיל בד"ה לא דליכא לאכוחי מידי מהאי דלא העלים רב עיני' מיניה יע"ש ולענ"ד ל"ק על רש"י ושפיר כתב דר' הונא בע"כ כרב רבו סוב' דהנה תוס' בדף צ"ו ע"א ד"ה ולא כתבו דע"כ הני אמוראים לא היה להם ט"ע גמו' רק ט"ע כל דהו דאי לא"ה מה היה להם לשאול אי הוי ידעי בודאי לא היה מסופקים כלל וע"כ שהי' להם רק ט"ע כל דהו והי' מסופקים אי מהני להתי' חשש איסורא ונראה הא דט"ע כל דהו מהני היינו לחשש איסור וחומרא דרבנן אבל היכי דאיכא חשש איסו' דאו' אין סברא להתי' בט"ע כל דהו וכן מצאתי בפלתי סי' ס"ג ס"ק ג' שכתב דאין להתי' רק ברוב טבחי ישראל דליכא חשש איסו' גמו' רק לחשש עורבים החליפוהו דהוא חומרא דרבנן בעלמא הקילו אף בט"ע כל דהו אבל אם יש חשש חילוף בשר בטריפה במקום שרוב טבחי עכו"ם דנמצא ביד עכו"ם מדינא אסו' לא סמכינן אט"ע כל דהו ודבריו ישרים וברור ם וא"כ ל"ק קושי' מוהרש"א בפשיטות דאי מיירי שהיה כאן רוב טבחי עכו"ם לא היה מתי' בט"ע כל דהו אע"כ דמיירי שהיה כאן רוב טבחי ישראל וליכא רק חששא דהביאו העורבים מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם לכן אמר שצריך ט"ע ושפי' כתב רש"י דמוכח דר' הונא סובר כרב ואין לומ' כיון דרובא דעלמא הם טבחי עכו"ם ורוב עוברי דרכים הם עכו"ם אכתי תיקשי האיך מהני ט"ע כל דהו הא רוב וקרוב אזלינן בתר רובא דעלמא ומדינא אסו' דראוי לחוש דנפל מעכו"ם דז"א די"ל כנ"ל דאיירי כאן שדלתות מדינה נעולת או כמ"ש רשב"א שאין רגל עוברי דרכים מצוין ומחששא דעכו"ם מדינא שרי דאף אם נפל מרוב עכו"ם הדרין שם כיון דרוב טבחי ישראל אפי' בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר דתלינן שקנה מרוב בשר שהם כשירות וליכא רק חששא דעורבין דלענין הך חששא לא מהני דלתות מדינה לעולת וחשש עורבין הוא רק חומרא דרבנן שפיר מהני ט"ע כל דהו וא"ש אמנם קשה לפי מש"ל בפרטים הקודמים דהא דאוסר רב בשר שנתעלם מן העין אפי' כשמונח על שולחנו אף דליכא ריעותא אטו נמצא שלא במקום שהניח דאיכא ריעותא והיכי דאיכא ריעותא לפנינו מדינא אסו' דהוי ספיקא דאו' דאיקבע איסורא דנולד לנו ספק אם בא מקרוב שהם טבחי ישראל ואפי' נפל מעכו"ם מותר דהא בנמצא ביד עכו"ם ברוב טבחי ישראל מוה' (דהא מיירי בדלתות מדינה נעולת) או שהביאו עורבים והביאו מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם והיכי שחזקות סותרים זה את זה הוי איקבע איסורא וה"ה היכי שרוב וקרוב סותרים זא"ז וא"כ אכתי קשה האיך מהני ט"ע כל דהו להתי' חשש איסו' דאו' ובע"כ צריך לומר דט"ע כל דהו מהני להתי' חשש איסו' דאו' ואכתי קשה קושי' מוהרש"א על רש"י.

לט) ונלענ"ד ליישב דהנה יל"ד על רש"י שכתב דרב הונא סובר כרב רבו דהול"ל דגם ר' נחמן בעובדא דגבא דבשרא סוב' כרב רבו ונלענ"ד דהנה איתא ר' חייא בר אבין איתבד ליה כרכשתא בי' דינא משמע דבמקום מושב ב"ד אבד ולא נזכר היכן מצא משמע להדי' במקום שנאבד ממנו נמצא והנה אף דאי' במס' ב"מ דף י"ט ע"ב בי דינא דרב הונא מקום ששכיחי שיירות דשכיחי אנשים הבאים לדון מ"מ לא שכיחי רק ישראלים הבאים לדון ולכאורה נראה במקום שרוב ישראל אפי' במקום שרוב טבחי עכו"ם שמוכרין טריפות ומיעוט טבחי ישראל שמוכרין בשר כשר מ"מ בשר הנמצא שם מות' כיון דתלינן דנפל מישראל ואצל ישראל בוודאי היה בשר כשר דמאין בא לו בשר טריפה דאין לחוש אולי לקח מטבחי עכו"ם לעשות סחורה הא קיי"ל ביו"ד סי' קי"ז ס"א דאסו' לעשות סחורה בנבילות וטריפות ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן ואף דאיתא שם אם נזדמנו לו נבילה וטריפה בביתו דמותר למוכרם היינו הטבח עצמו אבל רוב ישראלים שאינם טבחים אסורין ליקח וא"כ נגד טבחי ישראל איכא רוב שאין רשאין לעשות סחורה ומסתמא נפל מרוב שאינם טבחים והבשר כשר דהאיך בא בשר טריפה לידם כיון שלוקחין במקולין וגם אפי' בטבח ישראל רוב בהמות כשרים אע"כ הא דאצריך רב הונא ט"ע הוא רק מטעם בשר שנתעלם מן העין דחיישינן דעורבים הביאו מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם וא"כ אפי' נימא דמיירי ברוב טבחי עכו"ם מ"מ מוכח דחייש ר' הונא לעורבים וכיון שנמצא במקום שנאבד הוא רק חומרא דרבנן בעלמא כנ"ל ולשיטת רש"י לוי לא חייש לעורבים כלל אפי' בעיר שטבחי עכו"ם ולא אמרינן מדוכתא שקלי ושפיר מהני ט"ע כל דהו לכן לא כתב רש"י דר' נחמן סובר כרב רבו דהא שם לא נזכר בי דינא רק איתבד גבא דבישרא יש לומ' דנאבד במקום שרוב טבחי עכו"ם ורוב עכו"ם שם וכמ"ש מוהרש"א, ואולם לכאורה קשה כיון דאישתכח במקום שרוב ישראל מצוין ניהו לענין חשש איסורא מהני ט"ע כל דהו מ"מ לענין חשש איסו' גזל אולי נפל מישראל לא מהני אפי' לצורבא מדרבנן ט"ע כל דהו כמ"ש תוס' דף צ"ו ע"א דלא מהדרינן לצורבא מדרבנן רק בט"ע גמו' וא"כ כמו דמקשה הש"ס במס' ב"מ דף כ"ד ע"ב בעובדא דר' חנינא דשמעת מיניה דהלכה כר' שמעון בן אלעזר אפי' ברוב ישראל ה"נ הו"ל לש"ס לומר שמעת מיני' דסובר ר' הונא הלכה כרשב"א אפי' ברוב ישראל מיהו יש לומ' דהא דס"ל לרבנן ברוב ישראל אינו מייאש היינו בדבר שיש בו סימן אבל בדבר שאין בו סימן אפי' ברוב ישראל מייאש כיון דאין סתם ישראל נאמן בט"ע וא"כ יש לומ' דמיירי הכא שלא היה בו סימן ואף דקיי"ל במסכת ב"מ דף נ"א ע"ב דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ומוכח שם דמן הסתם לא ידע דנפל מיני' כמ"ש הה"מ בפ' י"ד מאבידה י"ל דהכא מיירי בדבר חשוב דמן הסתם ידע דנפל מיניה כדמוכח שם ולכאורה מוכח שכן היה העובדא דיל"ד לענין מאי שאל אם יש לו סימן הא אם הי' לו סימן לא הי' בא לשאול כעין שכתבו תוס' בט"ע ותו לענין מאי שאל אם יש לו סימן כיון דת"ח נאמן בט"ע לבד והוא שפת יתר לכן נראה דאיכא סימנים גרועים שאין מחזירין האבידה כדאי' בכמה ד כתי וע' ברמב"ם בפ"ג מאבידה ה"ג ובהה"מ שם ואולם לענין איסורא י"ל כעין דמהני ט"ע כל דהו ה"ה דמהני סימן כל דהו לכן הבין ר' הונא כיון שמסופק בע"כ לא הי' לו סימן גמור וט"ע גמור דאם הי' לו סימן גמור וט"ע גמור לא נסתפק דאפי' באבידה מהני ואם לא הי' להם שום סימן וט"ע ג"כ לא נסתפקו אע"כ שהי' להם סימן כל דהו או ט"ע כל דהו ונסתפקו אם מהני לענין איסורא ולכן שאל אם ש לו עכ"פ סימן כל דהו מהני לענין איסורא ור' חייא בר אבין דהי' ת"ח ג"כ השיב לו תשובה בדרך ת"ח דידע הדין דאם שייך סימן בדבר שמצא מה דמהני לענין אבידה אף דלענין איסורא מהני ט"ע כל דהו מ"מ לא יהי' שלו מצד איסור גזל של האובד כיון שרוב ישראל מצוין שם. ואולם יש דברים שלא שייך בהו סימן כדאיתא במס' ב"מ דף כ"א והשיב לר' הונא לא ר"ל דלא שייך בו סימן. ושוב שאל לו אם יש לו בו ט"ע ר"ל בע"כ שאלתך דיש לך ט"ע כל דהו דאם לא הי' לך שום ט"ע לא היית מסתפק דבוודאי אסור ואם הי' לך ט"ע גמור ג"כ לא היית מסתפק דאפי' לענין אבידה נאמן ת"ח אע"כ דנסתפקת דיש לך ט"ע כל דהו אי מהני באיסורא והשיב אין והורה לו דלענין איסור מהני ט"ע כל דהו וכיון דאתה אומר דלא שייך סימן בזה ג"כ לענין איסור גזל הרי הוא שלך דהאובד מייאש וא"ש:

מ) אמנם בגוף הדין שכתבתי לעיל היכי דנמצא במקום שרוב ישראל מצוין אפי' ברוב טבחי עכו"ם בשר הנמצא שם מותר יש לעיין בזה. הנה לכאורה מוכח כדברינו מהא דאיתא. במס' ב"מ דף כ"ד ע"ב בעובדא דר' חנינא דמצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי והתירוהו לו ואמר ר' אמי דהיתרוהו לו משום מציאה כרשב"א ומשום שחיטה כר' חנינא בנו של ר' גמליאל ואי' שם מדהיתירוהו לו משום שחיטה רובא ישראל נינהו שמעת מיני' הלכה כרשב"א אפי' ברוב ישראל ומסיק רבא דמיירי ברוב עכו"ם ורוב טבחי ישראל יע"ש, משמע מעיקרא דהבין דאיירי במקום שרוב ישראל אפי' ברוב טבחי עכו"ם ג"כ הגדי מותר ול"ח שמא טריפה היא דאל"כ הו"ל לש"ס לפרש דמיירי ברוב ישראל ורוב טבחים ישראל. מיהו לכאורה ממתני' במסכת מכשירין בפרק ב' הלכה ט' המובא בסוגין שם משמע להיפך דאיתא שם מצא בה בשר חי הולכין אחר רוב הטבחים ור"ל אם רוב טבחי ישראל מותר ואם רוב טבחי עכו"ם אסור משמע אפי' בעיר שרובא ישראל מדלא קמפרש כמו דאיתא במתני' ז' ומשנה ח' דמחלק בין אם רוב עכו"ם דריס או רוב ישראל דרים הו"ל לפרש גם כאן כלומר אם רוב ישראל דרים כאן אפי' ברוב טבחי עכו"ם מותר ואפשר לומר דרצה לאשמועינן חידוש דין אפי' ברוב עכו"ם אם רוב טבחי ישראל מותר ול"ח לחומרא כיון דוודאי מעכו"ם נפל אולי הם הי' להם ממיעוט טריפות שבמקולין וממיעוט טריפה שמנבלין בבתיהם קמ"ל דל"ח וכמ"ש רשב"א במס' חולין דף צ"ד ע"א ד"ה במאי עסקינן וז"ל כולה שמעתא במקום שמכריזין ומקום שאין מכריזין בטבחי ישראל ומקולין ישראל קמיירי דמדינא הוא דטבחין ומקולין של ישראל הם כל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר ליקח ממנו והולך ואוכל ואינו חושש לא משום טריפות דישראל ולא משום נבילות שמנבלין העכו"ם איש בביתו לפעמים משום דמיעוט טו יפות דישראל ומיעוט נבילות שמנבלין הם לגבי שחוטות וכשירות מיעוט דלא שכיח הוא ולא חיישינן לה כלל יע"ש. וכ"כ הר"ן שם שאף על פי שעכו"ם מנבלין בבתיהם ובמקולין נמי משתכחי מיעוטא דטריפות כולהו איסור מיעוטא נינהו לגבי כשירות שבמקולין. (אך הר"ן לא כתב מיעוטא דלא שכיח דאפי' בסתם מיעוט לא חיישינן עיין נדה דף ל"ב ע"א תוס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב) ולולי דאשמועינן הך דינא במתני' סד"א דמצרפינן הני תרי מיעוטי בהדדי ואיתרע רובא עיין בספר תב"ש סי' ס"ג ס"ק ז' ובס' חוות דעת סי' ס"ג ס"ק ג' ועיין בר"ן חולין דף ס"ג ע"ב בד"ה ת"ר לוקחין ביצים בכל מקום בשם יש שתי' בזה וברשב"א שכתב ג"כ דיש אומרים דסמוך מיעוטא דעופות טמאים למיעוט דנבילות וטריפות א"כ מצטרפינן תרי מיעוטא אפי' בב' ענינים. ועיין בפלתי בסי' ט"ו ס"ק ג' לכן קמ"ל דמ"מ מותר דכולהו חדא מיעוטא נינהו וכמ"ש רשב"א ור"ן הנ"ל ומכ"ש דיש לחוש לסברת הר"ן בחולין דף צ"ד ע"א דעכו"ם קונים מבשר טריפה כיון שהוא בזול קמ"ל דל"ח לזה וכמש"ל מילתא בטעמא ועיין פר"ח בסי' ס"ג ס"ק ג' אבל הא לא איצטרך לאשמועינן ברוב ישראל אפי' ברוב טבחי עכו"ם בשר הנמצא מותר דזהו מילתא דפשיטא כיון דודאי מישראל נפל ולא שכיח שיהי' בשר טריפה ולמיעוטא דלא שכיח פשיטא דל"ח וא"כ שפיר יש לומר כדברינו הנ"ל:

מא) ולכאורה עלה בדעתי לומר בדין זה ברוב ישראל ורוב טבחי עכו"ם יש לאסור בשר הנמצא דהנה תוס' כתבו במס' ב"ב דף כ"ג ע"ב ד"ה ורשב"א הובא בשיטה מקובצת דנפילה לא שכיח דמן הסתם בני אדם נזהרין שלא לאבד דבר ששוה ממון דאדם עשוי למשמש בכיסו ונזכר, וא"כ אם הי' בשר כשירה שתחת ידו הי' נזהר ויותר מסתבר שהי' בשר נבילה שדרך נבילות להשליכו לא שפה ולא למכור כדאיתא במס' ב"מ דף כ"ד ע"ב ברש"י ד"ה כשמצאו ובמס' חולין דף י"ב ע"א ואף שלא נמצא באשפה עכ"פ כיון שאינו חשוב בעיניו לא נזהר ונפל ממנו שלא מדעת וא"כ כמו שהוא חשש רחוק שיהי' נמצא נבילה אצל ישראל כמו כן הוא ג"כ חשש רחוק שיהי' נפל ממנו בשר שחוטה ואכתי הוי לי' ספק השקול וסד"א לחומרא. אמנם קשה לזה דאי' במס' ב"מ שם ר' חנינא מצא גדי שחוט בין טברי' לציפורי והיתירוהו לו אמר ר' אמי התירוהו לו משום מציאה כרשב"א משום שחיטה כר' חנניא בנו של ר' יוסי הגלילי דתניא הרי שאבדו לו גדיו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין ר' יהודא אוסר ור"ח בנו של ר' יוסי הגלילי מתיר אמר רבי נראין דברי ר' יהודא כשמצאן באשפה (שדרך נבילה להשליכו לאשפה) ודברי ר"ח בנו של ריה"ג כשמצאן בבית וכתבו תוס' בד"ה שמצאן וז"ל בפ"ק דחולין דף י"ב מפרש נראין דברי ר' יהודא שמצאן באשפה שבשוק שאף ר' חנינא לא פליג עליו אלא באשפה שבבית ובעובדא דהכא שמצאן בדרך בלא אשפה הוי כאשפה שבבית עכ"ל. ולפמ"ש קשה האיך מדמי זה לזה שאני התם כיון שעכ"פ הי' בבית במקום המשתמר אף אם היא בשר שחוטה לא איכפת לי' כל כך באיזה מקום מונח ומשא"כ הכא שמצאן בדרך במקום שאינו משתמר ובני אדם איכא גם כן הוכחה כיון שנפל מישראל שבשר שחוטה שוה ממון הי' נזהר שלא ליפול מידו ואף דאיכא הוכחה להיפך דמאין בא בשר נבילה לידו כיון דהיא רק מיעוטא מ"מ כיון דהוכחת סותרין זה את זה מידי ספיקא לא נפקא והוי ספיקא דאו' ועיין בחולין דף י"ב ע"א וצ"ע לכאורה לכן דין זה צ"ע ועמ"ש לקמן בס"ד:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה