שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יז · פרט ח
יבואר ישוב שיטת רמב"ם שאוסר אם נמצא ביד עכו"ם:
כו) נלענ"ד ליישב שיטת רמב"ם וגם תלמוד בבלי וירושלמי לא חולקים. דהנה עוד יש לדקדק בש"ס דמקשה על רב מברייתא דרבי דאמר מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר ומשני נמצא ביד עכו"ם שאני מה מקשה אחר כך מברייתא דט' חניות דאיתא בנמצא הלך אחר הרוב אטו נעלם ממנו שיש לתרץ דמיירי בנמצא ביד עכו"ם. ונראה ליישב ונקדים לבאר דברי הכסף משנה שם על קו' הנ"ל שכתב וז"ל הא דשרי נמצא ביד עכו"ם דוקא דמכריזו כי איכא טריפה הלכך ב ומא דלא הכריזו בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר אבל רבינו מיירי באתרא דלא מכרזי דהתם ראוי להקל יותר בבשר המונח בבית ישראל שנעלם מן העין מבשר הנמצא ביד עכו"ם עכ"ד. וכ"כ בבית יוסף בסי' ס"ג ומבואר קצת שינוי דבכ"מ כתב דרמב"ם מיירי באתרא דלא מכרזי דהיינו שהנהיגו שלא להכריז ובב"י כתב דרמב"ם מיירי בזה"ז דלא מכריזין משמע שהניחו על קו הדין ועיין בפלתי סימן ס"ג ס"ק א', ונראה לברר דבריו דהנה במס' חולין דף צ"ד ע"א מבואר ברשב"א ור"ן וריטב"א טעם מקום שמכריזין ומקום שאין מכריזין ונתבאר שם שלשה חלוקי דינים. (א') מן הדין הא דאמר רבי מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר לקנות מהם ולא חיישינן משום נבילות וטריפות שאעפ"י שעכו"ם מנבלין בבתיהן ובמקולין נמי משתכח מיעוטא דטריפות כולהו איסור מיעוטא נינהו לגבי רובא שבמקולין לפיכך מותר ליקח מעכו"ם דמסתמא בשר זה מן המקולין לקח וברשב"א בחי' מבואר דמיעוט טריפות ישראל ומיעוט נבילות שמנבלין בבתיהם לגבי בשר שחוטת וכשירות מיעוטא דלא שכיח הוא ול"ח לי' כלל (ועיין בתב"ש סי' ס"ג ס"ב וס"ק ז' ובספר חוות דעת שם ס"ק ב') ומבואר ברשב"א וריטב"א במס' חולין דף צ"ה ע"א דמדינא מקולין וטבחי ישראל פי' נמצא ביד עכו"ם בשר בביתו ג"כ מותר כיון דרוב טבחי ישראל כל הבשר שלוקחין ממקולין לוקחין אותו ולמיעוט נבילות ששוחטין בביתם לא חיישינן והשיגו על פרש"י ז"ל שכתב בהא דאמר רבי מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר וכן פי' הוא ז"ל בהא דאיתא שם נמצא ביד עכו"ם שאני כלומר במקולין והוכיח מש"ס דילן בכמה דוכתי אפי' נמצא חוץ למקולין ומסתברא להיפך משיטת רש"י דוקא חוץ למקולין אבל במקולין אסור דהא נולד לן ספק בקבוע ואפי' ראה אותו יוצא ממקולין אסור וכיון דמדינא מותר ליקח מעכו"ם אסור לטבח ישראל למכור להם נבילות וטריפות שכן הדין בכל דברים הניקחין מעכו"ם כשהם אסורים אסור למכור לעכו"ם שמא יחזור וימכרנה לישראל כדי שלא יארע דבר תקלה לישראל על ידי ישראל חבירו וכדאיתא במס' נדה דף ס"א בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנה לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל זהו שורת הדין היכי דליכא מנהג שמותר ליקח מעכו"ם בשר ברוב טבחי ישראל ואסור לטבח למכור להם נוט (ב) מפני שהי' בדבר זה הפסד גדול למקולין של ישראל שהיו מאבדין נבילות וטריפות שלהם נהגו המקומות לעשות תקנות בדבר כדי שיהי' מותר למכור לעכו"ם ולא יפסידו ממונם יש מקומות שתקנו להכריז אותו יום שאירע להם טריפות במקולין ואסור ליקח מהם מאותו יום כדי שיהי' מותר למכור ובשאר ימים שלא הכריזו חזר הדין לכמות שהי' שאם אירע לאחד מבעלי בתים נבילה וטריפות בביתו אסור למוכרה להם ומותר ליקח מהם כיון שלא הכריזו ואין לחוש שמא מן הטריפות שמכרו להם אתמול הוא שסתם לוקחי בשר לצורך היום לוקחין. ועוד שניכר בבשר אם היא בת יומא אי לאו זה הוא ענין מקום שמכריזין. ביום שמכריזין מותר למכור לעכו"ם ואסור ליקח מעכו"ם ובימים שלא הכריזו עומד על קו הדין שאסור לבעל בית שאירע לו טריפות למכור לעכו"ם וממילא מותר לקנות בשר מעכו"ם (ג') יש מקומות שנהגו שלא להכריז כלל משום דילמא אי מכרזי זילא מילתא לעכו"ם ולא זבני מינייהו ועוד אי יכריזו נמצא בעלי בתים שאירע להם נבילות וטריפות בבתיהם מפסידין כל אותן ימים שלא נעשה הכרזה במקולין לכן תיקנו שלא יקחו מעכו"ם לעולם כדי שיוכלו למכור להם נבילות וטריפות ואסור לקנות מעכו"ם. אא"כ ידעו בבירור שבשר שנמצא ביד עכו"ם בשר שחוטה וכשירה הוא דבכה"ג שרי שהרי לא אסרו להם אלא כדי שיהי' מותר למכור להם טריפות נמצא במקומות שנהגו שלא להכריז כל ימות השנה חזר תקנתם בהיפך שורת הדין שמן הדין מותר ליקח מעכו"ם בשר ברוב טבחי ישראל ואסור למכור בשר טריפה לעכו"ם והם כל ימות השנה אסורין ליקח בשר מעכו"ם ומותרין למכור לעכו"ם נבילות וטריפות עכ"ד. ופשוט כיון שנהגו כן אסור עליהם לשנות כדאיתא ביו"ד סי' רי"ז סעיף א' דברים המותרין והיודעין בה יודעין שהוא מותר ונהגו בהן איסור הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם להם ומשמע להדי' בר"ן שם שנמצאו מקומות שלא הי' שום מנהג והניחו על קו הדין כמו דמשמע בר"ן שם שמוקי הברייתא דר' דאמר מקולין כו ר"ל היכי דהניחו על קו הדין. וכן מבואר בריטב"א דף צ"ה ע"א בעובדא דטבחא שהיו מקומות שלא הי' להם שום מנהג. מיהו בתוס' חולין דף צ"ה ע"א ד"ה ובנמצא כתבו דתקנת חכמים הוא שעשו במקום שאין מכריזין שלא לקנות מעכו"ם לכתחילה אעפ"י שרוב טבחי ישראל וכן במקום שמכריזין והוכרזו שלא לקנות משום עכו"ם כי הא דאי' בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנה לעכו"ם דילמא אתי לזבונה לישראל אע"ג דמן הדין לא הוי לן למיחש דאזלינן בתר רובא יע"ש, ועיין בש"ך סי' ס"ג ס"ק י' והבין הכסף משנה דרמב"ם אוקי ברייתה דט' חניות דאיתא בנמצא ביד עכו"ם מותר היינו במקום שמכריזין ולא הכריזו וכיו"ב כתבו תוס' בד"ה ובנמצא דרבי דאמר מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר היינו במקום שמכריזין ולא הפריזו דאי הכריזו אסור לקנות מהם ואי מיירי רבי וברייתא דט' חניות במקום שאין מכריזין ג"כ אסור לקנות מעכו"ם אמאי בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר אלא ע"כ דמיירי במקום שמכריזין ולא הכריזו או במקום שהניחו על קו הדין דג"כ מותר לקנות מהם ואסור למכור ורמב"ם מיירי במקום שאין מכריזין. ולפ"ז מיושב שיטת הרמב"ם ולא קשה קו' קמאי מש"ס דאיתא נמצא ביד עכו"ם מותר ורמב"ם כתב דאסור דכיון שאין מכריזין אסור ליקח מהם וא"כ לכאורה דברי רבינו כסף משנה אינם מדוקדקים דהוי לי' לומר דעל פי דבריו יתורץ גם קו' קמאי ז"ל וכל זה פשוט מאוד ולא ביארתיו רק מפני שהם ענינים הנצרכים לקמן כאשר יבואר בס"ד:
כז) ולכאורה קשה לפי הבנת כסף משנה דברייתא דט' חניות מיירי במקום שמכריזין ולא הכריזו אמאי איתא בברייתא בנמצא הלך אחר הרוב מבואר משום דרוב חניות מוכרת בשר שחוטה לכן כשנמצא ביד עכו"ם בשר מותר לקנות ממנו דמסתמא קנה העכו"ם מרוב חניות שמוכרים בשר שחוטה הא אפי' אם הרוב מוכרים בשר טריפה ומיעוט בשר שחיטה ג"כ מותר בשר הנמצא ביד עכו"ם כיון דהם טבחי ישראל ולא הכריזו איכא הוכחה מחמת חזקת כשרות של הטבחי' שבוודאי לא מכרו לעכו"ם בשר טריפה דהיכי דלא הכריזו אסור לטבח למכור טריפה לעכו"ם שלא יארע מכשול לישראל על ידו דאולי ימכור לישראל כיון דבאותו יום מותר לקנות מעכו"ם וכמו כן קשה לדברי הר"ן הנ"ל דמיירי ברייתא דתשע חניות בעומד על קו הדין שמותר ליקח מעכו"ם בשר ואסור לטבח למכור לעכו"ם טריפות איכא ג"כ הוכחה מחמת חזקת כשרות של הטבח ולמה בעינן רוב ועיין ביו"ד סי' ס"ה סעיף י"ד דאיתא שם שאין לוקחין בשר מכל טבח ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים אא"כ מוחזק בכשרות. ודוחק לומר דאם לא הי' רוב בשר שחוטה לא היינו סומכין על חזקת כשרות של הטבחים מדלא הכריזו דאולי אירע אונס שלא הכריזו עיין במס' חולין דף צ"ד ע"ב ברש"י ד"ה אלא דא"כ לא הי' להם למכור לעכו"ם דעל זה ל"ל אונס. ולכאורה ל"ק דהנה איתא במס' ע"ז דף י"ז ע"א אין מוכרין לעכו"ם לבינה תנא מכולן מוכרין להם חבילה דהוא שלשה מענין דודאי לסחורה קא מזבין ופריך דילמא אזיל ומזבני לאחריני ומקטרי אמר אביי אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן. וכתב בחידושי אנשי שם שסביב הר"ן וז"ל והא דאיתא בגד שאבד בו כלאים אסור לזבון לעכו"ם שמא ימכרנה לישראל וכן בחיטי דטבעי בנהרא משום דכל ישראל ערבים זה בזה ומשום דלא יהי' תקלה על ידו לישראל אחר ולא משום לפני עיור והכא לגבי עכו"ם לא החמירו כ"כ והיינו טעמא דאסר בפרק גיד הנשה לשלוח ירך לעכו"ם יע"ש וכן משמע בר"ן במס' חולין דף צ"ד ע"א ועיין בחי' רשב"א שם וא"כ משמע להדי' הא דאסור לישראל למכור לעכו"ם דבר איסור שמא ימכרנו לישראל הוא רק איסור וגזירה דרבנן ובהרב המגיד בפרק א' מאישות הלכה א' מבואר בשיטת הרמב"ם דבאיסור דרבנן לא אלים החזקת כשרות להפקיע חשש ספק דאורייתא דבאיסור דרבנן לאו כ"ע זהירי ואולי לא נזהר לכן היכי דרוב חניות מוכרת בשר טריפה או מע"מ אסור בשר הנמצא ביד עכו"ם דאולי הטבחים אף שהם ישראלים לא הי' נזהרים באיסור דרבנן ומכרו לעכו"ם בשר טריפה אף שלא הכריזו ומה"ט בעינן דוקא רוב בשר שחוטה. מיהו לכאורה נראה סברת הה"מ הנ"ל לא שייך רק היכי שאין בידו לעשות בהיתר יש לחוש דתוקפו יצרו דחימוד ממון לעבור משא"כ היכי שבידו לעשות בהיתר איכא חזקה דלא שביק היתרא ואכל איסורא דהוא חזקה אלימא עיין במס' חולין דף ד' ומס' גיטין דף ל"ז ע"ב וא"כ הכא כיון שהי' אפשר לטבחי ישראל להכריז שאז הי' מותרים למכור לעכו"ם בשר טריפה כיון שאסור לישראל לקנות שפיר איכא הוכחה מחמת חזקת כשרות. שלא מכרו לעכו"ם בשר טריפה דכיון שלא הכריזו אסור למכור לעכו"ם. ואכתי קשה למה בעינן רוב בשר שחוטה וצריך לומר דס"ל לברייתא כדי להתיר חשש איסור דאו' בעינן דבר ברור ואם הי' רוב מוכרת בשר טריפה דאיכא חשש ספק דאור' אולי אותו בשר הנמצא ביד עכו"ם הוא בשר טריפה אין להתיר מטעם חזקת כשרות דאולי אירע להם אונס שלא הכריזו ומה שמכרו לעכו"ם אף דעל זה לית להו אונס יש לחוש דאולי לא נזהרו באיסור וגזירה דרבנן שגזרו שלא למכור לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל וחזקה דלא שביק היתירא ליכא כיון שהיו אונסים על הכרזה וא"ש:
כח) ולפ"ז לכאורה מיושב עוד קושי' בסוגין דהנה תוס' כתבו במס' נדה דף ח"י ע"א בד"ה אחר הרוב בדין דט' חניות דאיתא בנמצא הלך אחר הרוב הכא איכא חזקה נגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת יע"ש א"כ ס"ל על החתיכה שפירש אנו דנין איסור ודאי משום חזקת שאינו זבוח. והקשה בשב שמעתתא בדף ל"ח ע"ב אמאי בשר הנמצא מותר משום דכל דפריש מרובא קפריש ניתסר מדרבנן עכ"פ לשיטת ר"ת וסייעתו דס"ל במס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא מדרבנן. ובהנ"ל א"ש דנגד חששא דרבנן שפיר מהני חזקת כשרות של הטבחים שלא מכרו לעכו"ם בשר טריפה כיון שאסור למכור. מיהו באמת ז"א דאכתי קשה דהא בנמצא מותר אפילו בנמצא מושלך על קרקע דלא שייך חזקת כשרות ומחוורתא דלא אמרינן סמוך מיעוטא רק ברובא דליתא קמן אבל ברובא דאיתא קמן לא החמירו חכמים וא"ש:
כט) אמנם לפי דברינו קשה דהנה במסכת חולין דף צ"ה ע"א איתא ההוא טבחא דאמר לחברי' אי הוי פייסת מנאי הוי ספינא לך משור של פטם דעבדי אתמול א"ל משופרי שופרי אכלי א"ל מנא לך א"ל פלניא כותי זבן מינך וספי לי' א"ל תרתי עבדי וההוא טריפה הוה אמר ר' בשביל שוטה זה שעשה שלא כהוגן כלומר למכור טריפה לעכו"ם אנו נאסור כל המקולין ר' לטעמי' דתני' מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר איכא דאמרי אמר רבי מפני שוטה זה שמתכווין לצעורי לחברי' אנו נאסר כל המקולין טעמא דאי כיון לצעורי לחברי' הא לאו הכי אסור והתניא רבי אומר מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר שאני הכא דאיתחזק איסור. וכתב הר"ן וז"ל והך עובדא ליכא לפרושי במקום שאין מכריזין שהרי מותר למכור ומאי עשה שלא כהוגן אלא במקום שלא תיקנו כלום עסקינן והעמיד הדבר על שורת הדין שאסור למכור ומותר ליקח ומש"ה קאמר מפני שוטה זה שעשה שלא כהוגן שהי' לו לחוש שמא ימכרנה לישראל אנו נאסר כל המקולין כיון דאיכא רובא דהיתרא ושור של פטם זה מיעוטא הוא לא חיישינן לי' ובלישנא בתרא אמרינן דדוקא משום דאיכווין לצעורי הא לא"ה כיון דאיתחזק איסורא אסור דכי שרי בשר הנמצא ביד עכו"ם ה"מ היכי דלא ידוע דאיכא נבילה וטריפה אבל כשהוחזקה טריפה אסור לפי שרובן של עכו"ם מן הטריפה לוקחין דמוזלי אגרייהו עכ"ל והקשה הפר"ח בסי' ס"ג סק"א וז"ל. ואני תמה עליו דהא אמתני' דט' חניות מוכרת בשר שחוטה כו' קתני בנמצ' הלך אחר הרוב אלמא אף דחנות אחת ודאי מוכרת בשר נבילה אזלינן בתר רובא ובשר הנמצא ביד עכו"ם שרי עיי"ש שדחה דברי הר"ן וכן הקשה הפלתי בסי' ק"י ס"ק ח' ולכאורה לא קשה קו' זו על הר"ן דהנה הברייתא דט' חניות דקתני ובנמצא הלך אחר הרוב לפי מאי דמסיק הש"ס אליבא דרב דאיירי בנמצא ביד עכו"ם בע"כ לא מיירי במקום שאין מכריזין דהא חכמים תיקנו שלא לקנות מעכו"ם כמ"ש תוס' ד"ה ובנמצא והחמירו שלא לילך בתר רובא ומה"ט אי אפשר לאוקמי במקום שמכריזין והכריזו דג"כ אסור לקנות מדרבנן כמ"ש תוס' ד"ה ובנמצא ובשאר קמאי הנ"ל ובע"כ מיירי ברייתא דט' חניות לפי מאי דמסיק אליבא דרב דאיירי בנמצא ביד עכו"ם במקום שמכריזין ולא הכריזו כעין דמוקי תוס' ד"ה ובנמצא ברייתא דר' דאמר מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר דמיירי בכה"ג דכיון שלא הוכרזו עומד על קו הדין שמותר לקנות או דמיירי במקום דליכא מנהג ועומד על קו הדין שמותר לקנות מעכו"ם בשר ואסור למכור להם שמא ימכרנו לישראל כיון דמותר לקנות וא"כ ל"ק קו' פר"ח דשפיר איתא דבנמצא ביד עכו"ם אזלינן בתר רוב ולא חיישינן דלמא קנה העכו"ם ממיעוט בשר טריפה שהם בזול כיון דמיירי בטבחי ישראל אפי' חניות המוכר טריפה הוא טבח ישראל אף דאין עושין סחורה בנבילות וטריפות כדאיתא ביו"ד סי' קי"ז ס"א מיירי בנזדמנה לו נבילה וטריפה שמותר לעשות סחורה וכיון שלא הוכרז איכא הוכחה שודאי בשר הנמצא ביד עכו"ם הוא בשר שחוטה דמוקמינן לטבח בחזקת כשרות דבודאי לא מכר בשר נבילה לעכו"ם כיון שאסור למכור ביום שאין מכריזין וכן במקום דליכא מנהג והוא על קו הדין ג"כ איכא חזקת כשרות שלא מכר לעכו"ם בשר טריפה כיון שאסור למכור משא"כ במעשה דטבחא שפיר כתב הר"ן דאי לא כיוון לצעורי נאסרו כולן ולא שרי בשר הנמצא ביד עכו"ם במקולין היינו אותן עכו"ם שלוקחין בשר מן הטבח להשתכר כמו שכתב תוס' ד"ה אנן ונימא כיון דאיכא רובא דהיתירא ושור של פטם הוא מיעוטא, ויהיה הדין כמו דאיתא בנמצא הלך אחר הרוב כיון דטבח זה עשה שלא כהוגן ועבר על דברי חכמים ומכר לעכו"ם זה בלא הכרזה ולית לי' חזקת כשרות לא מהני רובא כיון דרובן של עכו"ם מן הטריפה לוקחין דמוזלי גבייהו וא"ש ולא קשה מידי ואולם לפי דברינו הנ"ל קשה בממ"נ אי אזלינן בתר חזקת כשרות באיסור דרבנן דכ"ע זהירי וכמו דנראה שסובר כן הראב"ד שם בפרק א' מאישות ול"ק על הר"ן קו' הנ"ל למה בעינן שיהיה רוב חניות כשירות כשנמצא ביד עכו"ם הא אפי' ליכא רובא דכשירות ג"כ איכא הוכחה שבשר הנמצא ביד עכו"ם הוא בשר שחוטה דודאי לא עבר הטבח ישראל למכור בשר טריפה כיון שאסור למכור ואי נימא דלא מהני חזקת כשרות דאיסור דרבנן לאפקועי החשש איסור דאו' קשה אפי' דאיכא רוב חניות שמוכרת בשר שחוטה אמאי מהני דאמרינן דעכו"ם קנה מרוב כשירות דילמא לקח מבשר נבילה כיון דזול רובן של עכו"ם מן הטריפה לוקחין דמוזיל גבייהו כיון דלא מהני ח"כ של הטבח נגד חשש דאו' וצ"ע לכאורה:
ל) אמנם יש ליישב קו' הנ"ל דראיתי בספר תב"ש סי' ס"ג ס"ק כ"ו שכתב ליישב קו' פר"ח על הר"ן וז"ל לענ"ד לק"מ דפשיטא בנמצא בקרקע ממ"נ מותר אי בעיר שרובא ישראל תלינן דמישראל נפל ואי רובא עכו"ם דאכלו בשר בעיר א"כ מסתמא רוב מאותן חניות נמכרין בהכרח לעכו"ם ומיעוט לישראל וא"כ רוב עכו"ם קונין בהכרח בשר כשירות ואעפ"י שהם ביוקר מטריפות ואפי' אליבא דרב דמוקמינן לה בנמצא ביד עכו"ם מוקי לה נמי בעיר שרובא עכו"ם ולהכי שרי דרוב עכו"ם בהכרח מכשירות זבני כמ"ש אבל הר"ן מיירי שם שמקולין עכו"ם קונים מטבחים למכור לישראל ומסתמא כל עוד שיכולים לקנות טריפה אעפ"י שאצל הטבחים היו כמה כשירות לא אמרינן דמרוב קנו והניחו טריפה אלא דקנו טריפה דמוזלי גבייהו ואע"ג דקנו נמי כשירות אסורין כל המקולין מטעם קבוע כמ"ש התוס' שם ד"ה ובנמצא עכ"ד פח"ח ולפי דבריו מיושב קו' הפלתי בסוף סי' ס"ג ס"ק ג' בהא דאיתא בנמצא הלך אחר הרוב מה זה הלך אחר הרוב הא ידעינן דרוב חניות מוכרת בשר שחוטה והול"ל רק בנמצא מותר ובהנ"ל א"ש פירושו דקמ"ל דאזלינן בתר רוב חניות דזהו פשיטא רק קמ"ל דבר חדש דאזלינן בתר רוב אנשים דשם דהנה איתא במס' מכשירין בפרק ב' משנה ח' בעיר שישראל ועכו"ם דרין בה מצא בה מציאה אם רוב עכו"ם אינו צריך להכריז אם רוב ישראל צריך להכריז מחצה על מחצה צריך להכריז ע' במס' ב"מ דף כ"ד ע"א ונ"ל דאין הטעם במע"מ דתלינן דנפל מישראל דאין זו סברא כיון דהוא ספק השקול רק הכוונה כעין סברת תוס' במס' ב"מ דף כ"ג ע"א לפי מה דבעי למימר דאפי' ברוב עכו"ם פליגי רבנן על רשב"א וס"ל אפי' ברוב עכו"ם חייב להכריז אף דהו"ל למימר דניזל בתר רובא ומעכו"ם נפל ואפי' לשמואל דסובר אין הולכין בממון אחר הרוב היכי דליכא חזקה מודה בע"כ הטעם משום דכל היכי דאפשר לתקן ולהשיב ממון לבעלים ע"י הכרזה מתקנינן וכ"כ במס' ב"ב דף כ"ג ע"ב בד"ה חוץ ובחידושי רמב"ן שם ואפי' למסקנא דחכמים מודו ברוב עכו"ם שאין צריך להכריז דמתני' הנ"ל היינו ברוב עכו"ם דקרוב לודאי שנפל מעכו"ם ולמה יכריז ובס' שיטה מקובצת שם במס' ב"מ מסביר כיון דקרוב לודאי שנפל מעכו"ם ע"י הכרזה יוכל להצמיח איסור שיתברר שנפל מעכו"ם ויצטרך להחזיר ויעבור על למען ספות כו' ע' במס' סנהדרין דף ע"ו וכתובת דף ט"ו ע"ב רש"י ד"ה להחזיר משא"כ במע"מ כיון דספק הוא ממי נפל מחויב להכריז מטעם ספק איסור גזל אולי נפל מישראל ולא שייך לומר מספיקא אין מוציאין מהמוצא כיון שהמוצא מציאה לא הוי מוחזק כמ"ש תוס' בכתובת דף ט"ו ע"ב ד"ה להחזיר ובשיטה מקובצת שם בשם קמאי ז"ל, ולפ"ז לענין איסורא כגון בשר הנמצא בעיר שמחצה עכו"ם ומחצה ישראל ובגווני היכי שנפל מעכו"ם הי' ודאי טריפה ממילא עכשיו דאיכא ספק אזלינן לחומרא אולי נפל מעכו"ם כדין ספיקא דאו' ולפ"ז א"ש ולק"מ קו' הפלתי דאם הפי' בהא דאיתא בנמצא הלך אחר הרוב ר"ל בנמצא בקרקע קמ"ל חידוש דין דל"מ רוב חניות לחוד רק רוב אנשים ודוקא רוב אבל מע"מ לא מהני והטעם מבואר דאם הוא רוב ישראל תלינן דמישראל נפל ובוודאי בשר שחוטה היא ואי רוב עכו"ם רוב מאותן חניות המוכרין בשר שחוטה נמכרין בהכרח לעכו"ם ומיעוט לישראל ובע"כ רוב עכו"ם קונין בהכרח בשר כשר אף שהוא ביוקר אבל במע"מ אסור בשר הנמצא אף שרוב חניות מוכרת בשר שחוטה יש לחוש אולי מעכו"ם נפל ורובן קונין בשר טריפה שהוא בזול ולא מהני רוב חניות דכאן לא שייך לומר שבהכרח קונה העכו"ם בשר שחוטה דיש לומר שבשר טריפה מספיק להם ולמסקנא דאיירי בנמצא ביד עכו"ם יש לומר מה שאמר הלך אחר רוב ר"ל אם רוב עכו"ם דרים שם יותר מישראל הבשר מותר כיון שרוב חניות מוכרים בשר שחוטה ומיעוט בשר נבילה ואינו מספיק לעכו"ם בע"כ מוכרחין לקנות בשר שחוטה אבל אם רוב ישראל דרים ונמצא ביד עכו"ם באמת אסור דאולי קנה מבשר עריפה שהוא בזול כיון שמספיק הבשר טריפה לעכו"ם וא"ש ול"ק קו' פלתי ודוק, וראיתי בס' הפלאה במס' כתובת דף ט"ו שכתב הא דאיתא בנמצא הלך אחר הרוב דהיינו אחר רוב חניות שמוכרין בשר כשר משמע אף דיכול להיות דבשר טריפה שבחנות אחת הוא יותר מכל הבשר שבכל תשע חניות ביחד אפ"ה אזלינן בתר רוב החניות וכן משמע מכל הפוסקים דלא חילקו בזה והיינו משום דאין חילוק בחנות בין רב למעט כיון דהחנות קבועין הוי כאילו שוות ואזל נן בתר רוב החניות הקבועין וכן ראיתי בס' חוות דעת סי' ס"ג ס"ק ב' שכתב ג"כ כנ"ל היכי דאיכא רוב בשר איסור לא אזלינן בתר רוב בשר רק בתר רוב המוכרים בשר שחוטה יע"ש ולפמ"ש בנמצא ביד עכו"ם כמו דמוקי הש"ס בע"כ מיירי שחניות המוכרת בשר נבילה הם מיעוטא נגד בשר שחוטה דאם הם רוב נגד בשר שחוטה חיישינן דעכו"ם קנה בשר טריפה כיון דזול ביותר כמ"ש הר"ן וכן בנמצא בקרקע לא מותר רק בנמצא במקום שרוב ישראלים דתלינן דנפל מישראל ובשר שחוטה הוא אבל ברובא עכו"ם או במע"מ דיש לחוש שנפל מעכו"ם כיון שבשר טריפה הוא רוב נגד בשר שחוטה תלינן דעכו"ם קנה בשר טריפה שהוא בזול אע"כ דמיירי שבשר טריפה הוא מיעוטא כן נלענ"ד וא"כ לפי דברינו לא קשה קו' הנ"ל דשפיר יש לומר כסברת הה"מ דל"מ ח"כ באיסור דרבנן לאפקועי חשש איסור דאו' לכן בעינן שיהיה רוב חניות מוכרת בשר שחוטה דאל"כ חיישינן אולי הטבח לא נזהר ומכר לעכו"ם בשר טריפה חף דאסור למכור דבדרבנן לאו כ"ע זהירי וא"ל כיון דל"מ ח"כ באיסור דרבנן אפי' דאיכא רוב חניות שמוכרת בשר שחוטה ניחוש דעכו"ם קנה מבשר טריפה כיון דהוא בזול דז"א כיון דרוב עכו"ם ומיעוט ישראל הרוב עכו"ם קונין בהכרח מבשר כשר אעפ"י שהוא ביוקר לכן בנמצא תלינן ברוב וא"ש ולק"מ:
לא) אמנם ראיתי בס' פלתי סי' ק"י ס"ק ח' הקשה בהא דאיתא בברייתא דט' חניות בנמצא הלך אחר רוב לפי מ"ש רוב קמאי ז"ל הטעם במקום שאין מכריזין אסור לקנות מעכו"ם ולא אזלינן בתר רובא דכשירות דאם יזדמן טריפות לא יוכל למכור לעכו"ם דלמא ימכור לישראל לכן תקנה הוא מבלי לקנות מעכו"ם ולעומת זה מותר לישראל למכור לעכו"ם בשר טריפה א"כ הך דנמצא ביד עכו"ם בט' חניות האיך מיירי אי במקום שאין מכריזין האיך קתני הלך אחר רוב הא במקום שאין מכריזין לא אזלינן בתר רובא ומכ"ש במקום שמכריזין והכריזו דלא אזלינן בתר רובא ואיך קתני מותר ואין לומר שלא הכריזו אטו ברשיעי עסקינן הא באמת אחת מוכרת בשר נבילה ואיכא טריפות במקולין ואיך יתכן שלא הכריזו ואם הכריזו הא אסור ליקח ותירץ דאיירי שכל החניות היה המוכרין עכו"ם והשוחטין הם ישראלים וט' חניות מוכרת בשר כשר והחניות העשור ג"כ עכו"ם והם אינם מכריזים כלל ומ"מ בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר דאמרינן מרובא קזבין והכא לא שייך הך חששא דלפי זה לא יהיה ישראל רשאי למכור יע"ש וכוונתו דעיקר תקנה היה שלא לקנות בשר במקום שאין מכריזין כדי שלא יהיה הפסד לטבחי ישראל כשאירע להם טריפות שלא יוכל למכור לעכו"ם ותקנה שקבלו ע"ע באיסור לא היה רק משום פסידא דטבחי ישראל אבל בטבחי עכו"ם לא עשו תקנה והניחו על קו הדין שמותר ליקח מעכו"ם דאזלינן בתר רובא, לפי דבריו לא קשה קו' הנ"ל דשפיר יש לומר כסברת הראב"ד דגם באיסו' דרבנן איכא ח"כ ומ"מ בעינן רוב חניות דאם היה טריפות או מע"מ היה אסו' בנמצא ביד עכו"ם דליכא הוכחה כיון שמכר לו בודאי הבשר כשר כיון דהמוכרים הם עכו"ם וא"ל כיון דהמוכרים הם עכו"ם ליחוש דילמא קנה בשר טריפה שהוא בזול כמ"ש הר"ן דז"א כיון שרוב עכו"ם הם אוכלי בשר בע"כ קונין בהכרח בשר כשר אעפ"י שהוא ביוקר מטריפות וא"ש:
לב) אמנם בשיטת רמב"ם דסובר דח"כ ליתא באיסור דרבנן דלאו כ"ע זהירי אין אנו צריכין לדחוק ולומר כמ"ש הפליתי דבכל החניות היו המוכרים עכו"ם רק דיש נוקמי דט' חניות שמוכרים בשר שחוטה הי' הטבחים ישראלים דסתם טבח בש"ס היו שוחטים לעצמם ומוכרים לאחר. ואולם החניות עשירי שמוכרת בשר נבילה הי' המוכר עכו"ם וכן משמע קצת שכן הוא הלשון מוכרת משמע בקביעות וקיי"ל ביו"ד סי' קי"ז דאין עושין סחורה בנבילות וטריפות רק בנזדמן ושפיר יש לומר דמיירי במקום שמכריזין ולא הכריזו וכמ"ש הכסף משנה וכעין דמוקי תוס' בד"ה ובנמצא דברי ר' דאמר מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר במקום שמכריזין ולא הכריזו דלא שייך אטו ברשיעי עסקינן כיון דבאמת אחת מוכרת בשר נבילות כיון דאותו חנות המוכרת בשר נבילה הוא עכו"ם לא הכריז ונמצא ביד עכו"ם תלינן שקנה מרוב חניות המוכרים בשר שחוטה ואין לומר דאם הי' ט' טבחי ישראל למה לי רוב כשירות הא איכא הוכחה שלא מכרו לעכו"ם ודוק וכיון דאיכא רוב בודאי לקח מרוב דז"א דבאיסור דרבנן לאו כ"ע זהירי ואין לחוש שמא קנה עכו"ם בשר טריפה שהוא בזול דכיון שהם רוב עכו"ם בהכרח מוכרחין לקנות בשר שחוטה אבל אי' לומר לפי דברי רמב"ם דבאיסור דרבנן ליכא ח"כ יש לאוקמי הברייתא בכל גווני אפי' במקום דליכא מנהג שהניחו על קו הדין דמותר לקנות ואסור למכור לעכו"ם בשר טריפה ושפיר מיירי אפי' בכולם טבחי ישראל ולא קשה קו' הפלתי איך לא הוכרזו אטו ברשיעי עסקינן כיון דבאמת אחת מוכרת בשר נבילות דכיון שלא הי' תקנה להכריז לא עברו דז"א כיון שמותר לקנות אסור למכור נבילות לעכו"ם ואיך שייך לומר אחת מוכרת בשר נבילה דהא לישראל אסור לקנות דאין עושין סחורה בטריפות לכתחילה היכי שלא נזדמן ונגד הקונה הוי לכתחילה ולעכו"ם אסור למכור. ואולם יש לומר כמש"ל דאיירי על קו הדין שמותר לקנות ואסור למכור וחנות העשירי הי' עכו"ם שמוכר ומ"מ בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר דתלינן דקנה מרוב שחוטת ואם הי' רוב טריפות לא אמרינן כיון דקונה מרוב המוכרים והם ישראלים בודאי לא מכרו בשר טריפה ז"א דבאיסור דרבנן לאו כ"ע זהירי וא"ש ולק"מ:
לג) אמנם לפי דברינו קשה דהנה היכי דאיסור והיתר לא ניכר כגון תערובת חניות נתבאר לעיל ג' שיטות לדעת הר"ש מקינין וסייעתו לא הוי קבוע כלל ולדעת הב"ח וש"ך הוי קבוע דאו' ולדעת הפרישה הוי קבוע דרבנן ומבואר שדעת הר"ן ורמ"א דהוי, קבוע כמ"ש הר"ן במס' ביצה דף ז' וע' מג"א בסי' תקי"ג ס"ק י"ג וסי' תצ"ז ס"ק ד' אפי' היכי דאין איסור ניכר הוי קבוע וכן מוכח דעת רמ"א ביו"ד סי' קי"ד סעיף י' בהא דאיתא שם דאסור לקנות מעכו"ם דברים שדרכן לפעמים שנותנין בהן יין כתב רמ"א אם ידוע שמקצת עכו"ם בודאי נותנין בו יין ומקצתן בודאי אין נותנין בו אזלינן בתר רובא דכל דפריש מרובא קפריש אבל אסור לקנות מהם בבתיהם דכל קבוע כמע"מ דמי וע' ש"ך ס"ק י"ז וטו"ז שם ס"ק י"ז כתב וז"ל יש להקשות נגזר שמא יקח מן הקבוע כדאיתא בסי' ק"י סעיף ו' ואין לומר שאני הכא דאפילו אם יקח מן הקבוע אין כאן אלא איסור דרבנן שהוא סתם יינם הא לעיל אם יקח מן הקבוע הוי ג"כ איסור דרבנן דמן התורה חד בתרי בטל אלא דרבנן גזרו בדבר חשוב שלא לבטל (ואפשר לחלק דהתם עכ"פ גוף האיסור הוא דאו') ואפשר דבסתם יינם הקילו בו חכמים וסמכו על רשב"א דלעיל דלא גזר שמא יקח מן הקבוע בפירש ממילא יע"ש הרי דסובר רמ"א ג"כ אפי' היכי דאין איסו' ניכר הוי עכ"פ קבוע דרבנן וראיתי בפליתי סי' ק"י ס"ק י"א שרצה להביא ראי' מרמ"א הנ"ל ודחה ראי זו דהתם ע"כ ישראל אחד ראה שעכו"ם נתן בו יין דאל"כ מנלן שעכו"ם נתן בו ודאי יין הא אינו רואה וצ"ל שישראל רואה המעשה ואמר והלך לו לכן אף דלדידן לא מינכר האיסו' מ"מ כיון דיש ישראל היודע רק אינו לפנינו לענין קבוע מנכר האיסור קרינן לי' דעכ"פ ישראל אחד יודע עכ"ד מיהו מר"ן מוכח אפי' היכי דלא ידיע לשום אדם דאטו התם ישראל יודע מי מעכו"ם מוכר בני יומן רק מסתמא הוא כן וכמו דמוכח מדברי הר"ן שם דלא ניכר שם שהיה ישראל אחד יודע וגם בגוף דבריו שכתב כיון דאחד יודע הוי איסור ניכר דחה בספר חוות דעת סימן ק"י ס"ק ו' בראיות ברורות להסוברים דבעינן איסו' ניכר בעינן שאצל הקונה יהיה ניכר האיסו' יע"ש ולפ"ז קשה לפי מה שהוכחתי לעיל דברייתא דט' חניות מיירי שהיה מוכרי בשר כולן היה עכו"ם או שט' היו ישראלים וחנות שמוכרת בשר נבילה היה עכו"ם וכבר נתבאר בעובדא דטבחא ללישנא בתרא דאם הטבח לא כיוון לצעורי נאסרו כל המקולין ומקשה הש"ס מרבי דאמר מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר ומשני שאני הכא דאיתחזק איסורא דטריפה וכתב רש"י וז"ל וזה לא נזהר בה שהרי מכרה לעכו"ם ויש לחוש שמכרה ממנה לעכו"ם הרבה יע"ש ועיין בחידושי רשב"א הרי דש"ס סובר דבכה"ג הוי איתחזק איסורא שהוחזק שיש איסור במקולין אף שרחוק מאוד וכמו שהרגיש הרא"ה הובא בחידושי ריטב"א שאין לנו להוסיף על חטאתו פשע ולהוסיף איסור על מה שהעיד ושייך פה שאסר הוא הפה שהיתר מכל שכן כאן שאיכא אחת מוכרת בשר נבילה והמוכר הוא עכו"ם בודאי מן הסתם מוכר מנבילות וטריפות שלו לעכו"ם ואף שרוב עכו"ם קונים ג"כ מבשר שחוטה ובכל אחד ואחד יש לומר שפירש מרובא מ"מ עכ"פ ידוע שיש עכו"ם באותו עיר שקונים ג"כ בשר טריפה אך שלא נודע לנו מי הוא הקונה ועכ"פ מיקרי איתחזק איסורא שבכל עכו"ם שדרים כאן איכא מיעוטא שקנו טריפות דהא העכו"ם המוכר בשר טריפה לא נזהר במה שאז"ל שאסור למכור לעכו"ם במקום שאין מכריזין שמא ימכור לישראל וברור לשיטת הר"ן ורמ"א דס"ל אפי' היכי שאין האיסור ניכר הוי קבוע ה"ה אף שלא ניכר מי מעכו"ם קנה בשר שחוטה מרוב טבחי ישראל מי קנה מטבח עכו"ם שמוכר בשר נבילה הוי קבוע ואסור לישראל ליקח מביתם וא"כ קשה האיך מוקי הש"ס אליבא דרב הא דאיתא בנמצא הלך אחר הרוב מיירי בנמצא ביד עכו"ם הא כיון שאחת מחניות מוכרת בשר נבילה ממילא אסור ליקח מעכו"ם זה דגם עכשיו הוי קבוע ואין לומר דמה דאיתא בנמצא ביד עכו"ם מותר היינו כשהולך עכו"ם מביתו למכור בשוק או שהלך לבית ישראל דהוי פירש הניחא לשיטת רשב"א המובא ביו"ד סי' ק"י ס"ג דסובר בפירש ממילא לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע רק בהפרישו במתכוין. אבל לרא"ש ורוב פוסקים המובא בטו"ז שם ס"ק ו' וש"ך ס"ק ל"ו דאפי' בפירש ממילא גזרינן שמא יקח מן הקבוע דלא דמי לט' חניות דאיסור ניכר בפני עצמו ל"ח שמא יקח מן הקבוע דאטו ברשיעי עסקינן קמה קו' הנ"ל אמאי בנמצא ביד עכו"ם מותר כעין קו' הטו"ז בסי' קי"ד וכבר הוכיח הטו"ז שם דאפי' בקבוע דרבנן גזרינן ובשלמא לולי דברינו לא קשה כיון דמיירי גם בחניות העשירי שמוכרת בשר נבילה הוא טבח ישראל שנזדמן לו בשר נבילה איכא ח"כ שלא מכר בשר טריפה לעכו"ם כדי שלא יבוא מכשול לישראל על ידו כיון שמדינא אסור למכור ולא קנה שום עכו"ם בשר טריפה ולא הוי קבוע ואפי' לפי מה שכתבתי לעיל דבאיסור דרבנן ליכא ח"כ מידי ספיקא לא נפקא ועכ"פ לא מיקרי איתחזק איסורא ולא דמי לטבחא דאנו מאמינים לו שעשה שלא כהוגן מסתמא מחמת חימוד ממון מכר להרבה אבל לדברינו דאיכא טבח עכו"ם שמחזיק חניות העשירי שמוכרת בשר נבילה ולשיטת הר"ש מקינון היכי דאין איסור ניכר לא הוי קבוע כלל אתי שפיר אבל לשיטת הפרישה ומכ"ש לש"ך וב"ח קשה:
לד) ואולם לכאורה לשיטת הפרישה לא קשה דיש לומר הא דמשני הש"ס אליבא דרב דמיירי הברייתא בנמצא ביד עכו"ם ר"ל מדאו' מותר בנמצא בידו דלא הוי קבוע דאו' רק קבוע דרבנן ומתני' קאי על דין תורה דליכא חשש קבוע וגם ליסא חשש נתעלם מן העין ורב מיירי על דין דרבנן דהחמירו משום בשר שנתעלם מן העין. ובאמת כיון דאמרו חכמים דהוי קבוע אפי' היכי דאין איסור ניכר אסור מדרבנן בנמצא ביד עכו"ם אף דליכא חשש שנתעלם מן העין דהוא בחזקת המשתמר מ"מ אסור מטעם קבוע. ואולם ז"א כיון דנחית לזה דמתני' קאי על דין תורה מי דחקו לאוקמי הברייתא דוקא בנמצא ביד עכו"ם הא הוי מצי לאוקמי הא דאיתא בנמצא הלך אחר הרוב אפי' בנמצא מושלך בקרקע רק דקאי על דין תורה דבשר שנתעלם מן העין מותר ולא חיישינן לעורבים דהא דין דרב הוא רק חומרא בעלמא מדרבנן. ואולם לפי מ"ש לעיל בפרטים הקודמים א"ש דכתבתי שם דגוף הדין של רב מה שאוסר היכי דנתעלם מן העין ומונח על שולחנו הוא חומרא בעלמא מדרבנן כיון דלא נולד ספק וריעותא בבשר רק שהחמירו אטו נמצא מונח שלא במקומו דאז מדאור' ספיקו לחומרא יע"ש. וכמו כן היכי דנמצא בשר מושלך בקרקע וברוב טבחי העיר ישראל ורובא דעלמא הה טבחי עכו"ם ודלתות מדינה נעולת כיון דנולד ספק וריעותא לפנינו אי נפל מבני אדם העוברי' ושבים דאז מותר כיון דדלתות מדינה נעולת אפי' אם נפל מעכו"ם ג"כ מותר דהא בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר דתלינן דקנה מרוב כשירות ואולי נפל מעורבים ונגד עורבים לא מהני דלתות מדינה נעולת ואם בא מעורבים בודאי בא מרובא דעלמא כיון דרב סובר במס' ב"ב דף כ"ד ע"א למסקנת הש"ס שם דרוב וקורבא דמוכח אזלינן בתר רובא דעלמא ועכשיו דאיכא ספק אם בא מבני אדם והבשר מותר דבודאי בא מקרוב דהיינו רוב טבחי עיר שהם ישראלים או בא על ידי עורבים ובודאי בא מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם הבשר אסור מדאו' דספיקו לחומרא אף דרב בע"כ סובר דספיקא דאו' מדאו' לקולא כיון דסובר במס' כריתות דף י"ז דבעינן חתיכה אחת משתי חתיכות דהיינו איקבע איסורא מ"מ כמו היכי דחזקות סותרין זה את זה הוי איקבע איסורא ומדאו' לחומרא ה"ה היכי דאיכא רוב וקרוב הסותרין זה את זה מדאו' לחומרא ומ"מ סובר רב במתני' דנמצא בגבולין דאינו לוקה משום נבילות דמידי ספיקא לא נפקא וספק מלקות להקל כמו ספק נפשות אבל באכילה אסור מדאו' מטעם ספיקא דאו' היכי דאיקבע איסורא לחומרא מדאור'. לפ"ז שפיר מקשה הש"ס מברייתא דט' חניות דהוי קשה להו מאיזה טעם החמיר רב כשהעלם מן העין ונמצא מונח על שולחנו ניהו דחייש לעורבים הא לא נולד ספק וריעותא לפנינו כמש"ל ובע"כ טעמו דעשו סייג לתורה אטו היכי דנמצא מונח שלא במקומו דאיכא ריעותא דבכי האי גוונא כיון דחיישינן לעורבים ספיקו מדאו' לחומרא. וממילא בנמצא מושלך בקרקע דאיכא ג"כ ריעותא וספק לנו ספיקו מדאו' לחומרא א"כ תיקשי ברייתא דט' חניות אמאי בנמצא מושלך בקרקע הלך אחר הרוב כיון דחייש לעורבים דהביאו מרובא דעלמא איכא ספיקא דאו' דמן התורה לחומרא בכה"ג ואליבא דלוי ניחא כיון דלא חייש לעורבים דלא שכיח כלל כמ"ש רא"ש בב"מ דף כ"ז ועיקר הספק אם נפל מישראל או מעכו"ם א"ש בנמצא מותר דאפי' נפל מעכו"ם כיון דדלתות מדינה נעולת בודאי קנה העכו"ם מרוב טבחי ישראל שרובם כשירות אבל לרב כיון דחייש לעורבים תיקשי אמאי בנמצא מותר הא הוי ספק השקול אולי בא מעורבים והביאו מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם דרוב וקרוב הולכין אחר רובא דעלמא או שנפל מעכו"ם ובודאי כשר כיון דדלתות מדינה נעולת הא ספיקא דאו' לחומרא מדאו' ואפי' אי נימא דרב סובר דעורבין לא שכיח ויותר יש לתלות דנפל מבני אדם והבשר מותר מ"מ הוי ספיקא דאו' דהא גם נפילה לא שכיח כמ"ש תוס' במסכת ב"ב דף כ"ג ע"ב ד"ה ואי ורשב"א בחי' הובא בשיטה מקובצת שם א"כ הוי ספק השקול ושפיר מקשה על רב דחייש לעורבים אמאי בנמצא מותר ולא מצי לתרץ דמתני' קאי על דין תורה ורב החמיר רק מדרבנן דבכה"ג דאיכא ריעותא לפנינו לרב דחייש לעורבים שהביאו מרובא דעלמא מן התורה לחומרא לכן משני שנמצא ביד עכו"ם ואף דאיכא חשש קבוע מ"מ הוי רק קבוע מדרבנן ומתני' קאי על דין תורה. לפ"ז מיושב קו' הנ"ל מה דמקשה הש"ס על ברייתא דט' חניות אף שכבר ידע התירוץ דיש לאוקמי בנמצא ביד עכו"ם כמו דתירץ על מילתא דר', ובהנ"ל אתי שפיר דלעיל איתא מקולין וטבחי ישראל משמע שכל הטבחים המוכרים הם ישראלים וכיון דמיירי במקום שמכריזין ולא הכריזו כמ"ש תוס' ד"ה ובנמצא איכא הוכחה כיון שלא הכריזו שלא מכרו לעכו"ם טריפה ושום עכו"ם לא קנה היום בשר טריפה שלא הי' היום בשר טריפה ליכא קבוע כיון דאמרינן דשום עכו"ם לא קנה בשר טריפה משא"כ בברייתא דט' חניות דאיתא אחת מוכרת בשר נבילה בע"כ הוא טבח עכו"ם וליכא הוכחה זו והוי קשה לי' ליתסר מטעם קבוע דמדרבנן הוי קבוע דהוי דחיקא למקשין לאוקמי ברייתא על דין תורה. ואולם התרצן השיב לו דליכא להקשות על רב דמצי לדחות דברייתא קאי על דין תורה דלא הוי קבוע דאו' כיון שאינו ניכר ומיירי בנמצא ביד עכו"ם וא"ש ודוק:
לה) ולפ"ז דברי רמב"ם נכונים ושפיר פסק דאסור בנמצא ביד עכו"ם כיון דאמרו חכמים דהוי קבוע היכי דאין האיסור ניכר. ולכן נמצא ביד עכו"ם אסור לא מטעם בשר שנתעלם מן העין דבאמת בנמצא ביד עכו"ם ליכא הך חששא דהוא בחזקת המשתמר כדאי' בסוגין רק דאסור מטעם קבוע ומדויקים דברי רמב"ם דמה"ת מותר בנמצא ביד עכו"ם כיון דליכא קבוע דאו' באיסור שאינו ניכר אזלינן בתר רובא אבל חכמים דאמרו דהוי קבוע אסור מחשש קבוע. ובזה מובן מ"ש וכבר אסרו חכמים כל בשר הנמצא בין בשוק בין ביד עכו"ם אף על פי שכל השוחטים וכל המוכרים ישראל דנקיט תיבת כל ר"ל שכל השוחטים אפילו במדינה שסביב מקום שיכול העורב להביא שם הם ישראלים דבכה"ג מן התורה בנמצא בשוק ליכא למיחש לעורבים דהביאו מרובא דעלמא כמ"ש תוס' ד"ה ואסיק מ"מ אסרו משום בשר שנתעלם מן העין אף היכי דליכא למיחש לעורב דעשאו לא פלוג כעין שכתב התב"ש בסי' ס"ג ס"ק א' די"ל דעת הרמב"ם ז"ל לאסור בשר הנמצא בשוק אפי' היכי דליכא משום בשר שנתעלם מן העין דהיינו שראוהו שנפל מאחד ואין ידוע מי הוא ולא העלים עיניו משעה שנפל דבכה"ג ליכא משום בשר שנתעלם מן העין אפי' לרמב"ם אפ"ה איכא למיחש שמא תחילתו איסו' יע"ש ה"ה אף דליכא למיחש לעורבים מ"מ החמירו כיון שנעלם מן העין ועשאו לא פלוג כדרכם בכ"מ לאסו' אפי' היכי דלא שייך הטעם ואסרו בין בנמצא בשוק בין ביד עכו"ם ומשום נמצא בשוק נקיט כל השוחטין והמוכרין ר"ל גם אנשי המדינה מקומות שיכולין העורבים להביא הם ישראלים ואם טבחי מדינה הם רוב טבחי עכו"ם מן התורה אסור מטעם ספיקא דאו' לחומרא מדאו' אף דכאן רוב טבחי ישראל מ"מ כיון דסובר כרב דחיישינן לעורבים ואיכא ספק אם נפל מבני אדם כיון דדלתות מדינה נעולת בא ממקום קרוב והבשר כשר או שבא מעורבים דל"מ דלתות מדינה נעולת ובא מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם הוי איקבע איסורא כיון דרוב וקרוב סותרין זה את זה בכה"ג מדאו' לחומרא לפ"ז א"ש ושפיר כתב ולא עוד כו' ולא קשה קו' הכסף משנה הנ"ל ושפיר מסתבר לאסור בנמצא ביד עכו"ם כעין סברא שכתב המגיד משנה דבעכו"ם איכא ב' חששות אולי תחילתו איסו' כיון דעכ"פ הוא קבוע דרבנן דמ"ש כל הטבחים ל"ד כיון דרובו הוא ככולו וטור הגיה הגירסא ברמב"ם רוב ע"ש ודוק, וגם עכ"פ איכא נדנוד ספק אולי העלים עין ובנמצא מונח בביתו ליכא רק חששא דנתעלם מן העין וא"כ ל"ק קושי' קמאי הנ"ל מהא דאי' בש"ס נמצא ביד עכו"ם מותר דקאי על דין תורה דלא הוי קבוע ודוק:
לו) לפ"ז יש לקיים שיטת ירושלמי שעולה בקנה אחד עם תלמוד בבלי דהא שם איתא רב נחית לתמן וחמהן מקולין וחמר עלייהון ופי' ז"ל משום בשר שנתעלם מן העין ובע"כ סובר אפי' נמצא ביד עכו"ם חיישינן שנעלם מן העין שאינו בחזקת המשתמר ובהנ"ל יש לומר דגם ירושלמי סובר כבבלי דלא חיישינן בעכו"ם משום בשר שנעלם מן העין רק דמתחילה היה סובר כשיטת רשב"א דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע רק בפירש בידיים ולא בפי' ממילא ומשום דהוי קשה לי' על דינו שאסר בשר שנתעלם מן העין מברייתא בנמצא הלך אחר הרוב דמוכח דל"ח היה מוקי בנמצא ביד עכו"ם דליכא משום בשר שנתעלם מן העין וגם משום קבוע ליכא דר"ל בנמצא ביד עכו"ם מותר כשהולך עכו"ם לשוק או לבית ישראל למכור ולא גזרינן שמא יקח מקבוע כיון דישראל לא עשה בידיים, רק פי' ממילא משום דהוי דחיקא לאוקמי הברייתא דט' חניות על דין תורה ואולם אח"כ ראו שהיו ישראל מקילין לילך לעכו"ם בבתיהם דהוי קבוע כמש"ל לכן גזר אפי' בנמצא דהיינו שהלך העכו"ם בשוק או לבית ישראל למכור ואוקי ברייתא דט' חניות על דין תורה כמו דאוקי הש"ס בבלי וא"כ תלמיד ירושלמי ובבלי עולין בקנה אחד דל"ח לבשר שנתעלם מן העין בנמצא ביד עכו"ם וא"ש ודוק היטיב בכל מ"ש בפרט זה כי נכון בס"ד: