שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יז
בו יבואר דין רובא בבשר שנתעלם מן העין. ובו יא פרטים:
פרט א
יבואר מקורו:
א) במס' חולין דף צ"ה איתא אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור כתב רש"י וז"ל שהי' שעה אחת שלא ראהו ואפי' הי' מונח על שולחנו אסור שמא נתחלף לו בנבילה יע"ש, וברש"י בד"ה נמצא כתב בשר המונח שמא עורבים חלפוהו ועיין בריטב"א שכתב מה שכתב רש"י שעה אחת לאו דוקא דהא בעובדא דאיתא לקמן לא נתעלם שעה שלימה, והנה דברי רש"י סתומים ולא ביאר אי מיירי אפי' בעיר שרוב טבחי ישראל, ואולם התוס' בד"ה אמר כתבו וז"ל אפי' בעיר שיש בה רוב טבחי ישראל דחיישינן שמא עורבי' אייתי נבילה מרובא דעלמא וחלפוהו וחומרא בעלמא הוא משום עובדא דהוי כדלקמן יע"ש, וכ"כ הרא"ש והיינו דמוכח כן מקושי' הש"ס ממתני' דמקולין ומאינך דאל"כ לא הוי מקשה מידי על רב דהתם מיירי ברוב טבחי ישראל וכמ"ש ריטב"א ג"כ ראי' זו וכן הבין רש"י לכן כתב רק חששא דעורבי' ולא חששא דעכו"ם כיון דמיירי ברוב טבחי ישראל ואף דרובא דעלמא הם טבחי עכו"ם לא חיישינן דיש לומר דמיירי בדלתות מדינה נעולות כמש"ל וליכא חששא דעכו"ם רק לענין חששא דעורבים לא מהני דלתות מדינה נעולות, ולכאורה יש לומר שחשש הוא שאחד מבני בית וכיו"ב נטלו הבשר כשירה מכאן ואירע שעורבים הביאו בשר נבילה והניחו באותו מקום וא"כ נ"מ היכי דלא שכיח שבני אדם מעלמא יבואו לאותו בית דהוי כשכונה בפני עצמו שכתב רשב"א בת"ה בית ד' שער ד' הובא בפרי חדש סימן ס"ג סעיף קטן ג' דל"ח לרובא דעלמא והיכי שידוע כגון ההולכים בבית אומרי' שלא טלטלוהו (ע' ת"ש סי' ס"ג ס"י ובס"ק י"ז) יש לומר גם רב מודה כולי האי ל"ח שאירע שעורבי' באו לכאן ונטלו הבשר כשר והחליפו והביאו בשר נבילה תמורתה והניחו באותו מקום. ואולם רשב"א בתה"א בית ד' שער ג' כתב וז"ל בשר שנתעלם מן העין אסור כי אפי' במקום שמקולין טבחי ישראל דחיישינן דלמא עורב אייתי מרחוק ודידי' שקיל והאי אחריתא הוא יע"ש, וא"כ הבין כפשוטו שעורב החליף נבילה בכשירה וכן משמע להדי' ברא"ש שכ' ורשב"ם כתב הא דפסקינן הכא דלא כרב היינו היכי שמצאו במקום שהניחו דל"ח שמא עורב החליפו והביאו לאותו מקום עצמו יע"ש א"כ רב חייש גם לחששא זו וכל זה פשוט:
ב) והנה בסוגי' זו קשה כמה קושיות (א') היכי קאמר שם הש"ס אח"כ הא דרב לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר דרב הוי יתיב אמברא דאישתטית חזא להאי גברא דהוי קא מחוור רישא נפל מיני' אזל אייתי סל שדא אסיק תרין אמר רב עבדי נמי הכי אסרינהו נהלי' א"ל רב כהנא ורב אסי דאיסור שכיחי דהיתרא לא שכיחי אמר להו דאיסורא שכיחי טפי וכתבו תוס' בד"ה אסיק דרב דאוסר מיירי במקום שרוב טבחי ישראל דחייש שמא עורב הביא מרובא דעלמא שהם עכו"ם הא ממתני' דשקלים אמר רב כן בהדי' דאי' שם נמצא בשר בגבולין אברים נבילות שכן דרך לחתכה לאברי' ולהשליכה לאשפה חתיכות מותרת וברוב טבחי ישראל דכיון דנחתכה לחתיכות ודאי לאכילה קיימי ואמר רב מותרת משום נבילה דלא מטמא ואי אכיל לא ל דספק הוא מיהו באכילה אסורה ובע"כ החשש שמא עורבי' הביאו מרובא דעלמא בשר נבילה וא"כ מילתא דרב בפירוש אתמר וע' בריטב"א שרמז לקו' זו וכן הקשה בפלתי סי' ס"ג ס"ק א' (ב) קשה בהא דמקשה הש"ס על רב מברייתא דט' חניות כולן מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב ומוכרח לאוקמי בנמצא ביד עכו"ם דליכא משום חשש בשר שנתעלם מן העין כמ"ש רש"י בד"ה נמצא שהי' בחזקת המשתמר הא בלא"ה ל"ק דהנה תוס' שם ע"ב ד"ה אסיק כתבו היכי דכל המקומות שסביב שהי' העורבין יכולים להביא משם הי' רוב טבחי ישראל גם רב מודה דמותר וא"כ קשה מה מקשה על רב דילמא מוקי רב הברייתא הנ"ל היכי שגם רוב טבחי המדינה הם ישראלים דליכא למיחש לעורבין, והנה ר' זירא במס' כתובת דף ט"ו ע"א ובמסכת ב"ב דף כ"ג ע"א מוקי ברייתא דבנמצא הלך אחר רוב בדלתי מדינה נעולות דלא בעינן תרי רובי דהיינו רוב העיר ורוב הבאין מחוצה לה דהיכי דדלתות מדינה פתוחת ורוב טבחים דמדינה ישראל איכא תרי רובא מ"מ קשה מנלן להקשות על רב דילמא רב מוקי ברייתא דט' חניות (דלא כר' זירא) דמיירי בדלתות מדינה פתוחות ורוב טבחי מדינה ישראל דליכא למיחש לעורבין ואין לומר דאי מיירי כשדלתות מדינ' פתוחות ורוב טבחי ישראל תיקשי למה קתני בברייתא שהי' רוב חניות מוכרת בשר שחוטה הא אפי' הי' רוב מוכרת בשר נבילה ג"כ בשר הנמצא מותר דאזלינן בתר רובא דעלמא כדאי' במס' ב"ב דף כ"ג ע"ב דקיי"ל כר' חנינא דרוב וקרוב הולכין אחר רובא דעלמא וכתבו תוס' שם ד"ה ר' חנינא דמוכח שם דרוב עיר נגד רובא דעלמא הסותר אזלינן בתר רובא דעלמא משום דרוב העיר נגד רובא דעלמא הם מיעוטא ואין לרוב העיר רק שם קורבא דמוכח ורוב עדיף אפי' מקורבא דמוכח דז"א חדא דיש לומר לכן נקיט ברישא רוב בשר שחוטה לאשמועינן דין קבוע ותו אפי' נימא דרב מוקי הברייתא דמיירי בדלתות מדינה נעולות כמו דמוקי ר' זירא מ"מ ל"ק דיש לומר דמ"מ מיירי ברוב טבחי מדינה ישראל דלענין חשש שנפל מעכו"ם לא בעי שהי' פתוחות ובחדא רובא דאיתא קמן דהיינו ט' חניות שמוכרין בשר שחוטה סגי מיהו לענין חששא דעורבים החליפו והביאו מרובא דעלמא דלא מהני דלתות מדינה נעולות מ"מ ליכא למיחש כיון שרוב טבחי מדינה ישראל, וראיתי בפלתי סי' ס"ג ס"ק ג' שכתב לדייק בהא דאיתא בנמצא הלך אחר הרוב למה קאמר הלך אחר הרוב הא ידעינן דרובא שחוטות נינהו והו"ל לומר רק ובנמצא מותר ותירץ משום דבהך דט' חניות השחוטות מ"מ אין הבשר מותר כיון דאיירי אף בשאין דלתות מדינה נעולות ואם בסביבות וחוצה לה רוב טבחי עכו"ם חתיכה הנמצאת אסורה דאזלינן בתר רובא דעלמא ואין להתיר רק בשגם בסביבות רוב טבחי ישראל וזהו הלך אחר רוב המדינה ג"כ יע"ש. וכוונתו דמה שאמר ר' זירא דלא בעי דלתות מדינה נעולות ר"ל דלא בעי תרי רובא וסגי בחד רובא ומתני' בכל גווני מיירי היכי דדלתות מדינה נעולות אזלינן בתר רוב חניות שהם רוב העיר ואם פתוחות אזלינן בתר רובא דעלמא ולא בתר רוב העיר, ולדבריו קשה בפשיטות מה מקשה על רב הא יש לומר מה דאיתא ובנמצא הלך אחר רוב ר"ל היכי שדלתי מדינה פתוחות ורוב טבחי מדינה טבחי ישראל ג"כ מותר דליכא חששא דעורבין ומה שאמר רוב ולא קאמר ב' רובין משום דרוב העיר נגד רוב המדינה אין לו שם רוב ואם באמת רוב טבחי מדינה הם טבחי עכו"ם שמוכרין טריפות אף שרוב חניות שבכאן מוכרין כשירות ואפי' נעולות הדלתי המדינה מ"מ חיישינן שעורבי' הביאו מרובא דעלמא דלענין חשש עורבים לא מהני נעולות וא"כ דין דרב נכלל בלשון הברייתא דאיתא בנמצא הלך אחר הרוב כיון דרוב חניות נגדן רובא דעלמא אין להם שם רוב ומי דחקו לתרץ בנמצא ביד עכו"ם כיון דתני סתם ובנמצא משמע אפי' בקרקע וכ"כ קשה בהא דמקשה על רב מהא דאמר ר' מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר ג"כ קשה כנ"ל דבע"כ לא מיירי ר' בדלתות מדינה פתוחות ורובא דעלמא הם טבחי עכו"ם דתיקשי אמאי בשר הנמצא מותר ניחוש אולי הבשר הוא מרובא דעלמא דהא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב דרוב טבחי העיר נגד רובא דעלמא אין לו שם רוב רק קורבא דמוכח ורוב עדיף, ובע"כ צ"ל דמיירי בדלתות מדינה נעולות או דמיירי באינו נעולות וברוב טבחי מדינה ישראל ודילמא רב מוקי בכה"ג דגם רוב טבחי מדינה ישראל דליכא חשש עורבין וכמו כן קשה אינך קו' שם ממתני' דמצא בה בשר וממתני' דנמצא בגבולין די"ל דאיירי ברוב טבחי מדינה ישראל (ג') הקשה הפלתי בסי' ס"ג דהנה הרמב"ם בפ"ח ממאכלות אסורות הי"א וי"ב ושו"ע יו"ד סי' ס"ג כתבו דמן התורה מותר כל בשר שנתעלם מן העין הן בנמצא ביד עכו"ם הן בנמצא בשוק ובכ"מ והוא רק חומרא דרבנן בעלמא וכן כתבו בתוס' ובשאר קמאי ז"ל מה מקשה הש"ס על רב מט' חניות דאיתא בנמצא הלך אחר הרוב ומשאר משניות דלמא המתני' קאי על דין תורה דומי' דקבוע אסור מן התורה ובנמצא מותר מן התורה וכיו"ב מוקי הש"ס במס' סנהדרין דף ל"ב מתני' דשם דקאי על דין תורה ורב מיירי מצד חומרא דרבנן וכן הקשה בס' כנה"ג ביו"ד סי' ס"ג ועיין בחי' ריטב"א בסוגי':
פרט ב
יבואר עוד איזו קו':
ג) ונלענ"ד ליישב דהנה יש להבין בגוף דברי הש"ס מנ"ל לש"ס לומר דרב אוסר בשר שנתעלם מן העין אפי' בעיר שרובא טבחי ישראל ואזיל בתר רובא דעלמא לכן מקשה מרב ומברייתא דט' חניות ומאינך דילמא רב לא אמר דינו רק בעיר שרוב טבחי עכו"ם הוא דחייש רב דילמא עורבים מדוכתי' שקלו דלולי דברי רב ראוי' לומר דל"ח כלל כיון שנמצא במקום שהניח וכמ"ש הר"ן בשם בעה"ת לפסק הלכה וז"ל ובספר התרומת פסק כלוי, מיהו כתב הוא ז"ל דע"כ לא שרי לוי אלא בשר הנמצא בעיר שטבחי ישראל דלעורבים דלעלמא לא חיישינן וא"כ בעיר שטבחי עכו"ם כיון שהניחה בביתו ומצאה במקום שהניחה אבל בעיר שטבחים עכו"ם ומצאוהו במקום שלא הניחוהו חיישינן דילמא חלפוהו עורבים מדוכתא שקלי והני עובדא דגבא בשרא וכרכשתא דהתם לא מצאה במקום שהניחה בהא מודה לוי דבעי טביעת עין או סימנא עכ"ד ור"ל ועיר שרוב טבחי עכו"ם הוה כמ"ש הש"ך בסי' ס"ג ס"ק ח', וא"כ יש לומר רב חולק על לוי ואוסר בשר שנתעלם מן העין אפי' מצאוהו במקום שהניחה כמ"ש רש"י שמונה על שולחנו ומ"מ לא אסר רק בעיר שרוב טבחי' עכו"ם דמדוכתי' שקלי' וא"כ ל"ק מכל הני משניות דמיירי בעיר שרוב טבחי ישראל ולכאורה יש לומר דמוכח ממה דאוסר רב בעובדא דראש שנפל למים ורב כהנא ורב אסי התירו דבע"כ מיירי כמ"ש תוס' בד"ה אסיק דאיירי דרוב טבחי המקום היה ישראל רק דחיישינן שמא הביא עורב מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם דאל"כ לא הוי קאמר ר' כהנא ורב אסי דשרי משום דהתירא שכיחא ניהו דלא חיישי לעורבים מ"מ ליחוש דילמא נפל מעכו"ם דרוב הם עכו"ם וכיון דרוב טבחי עכו"ם בשר שנפל מידם אסור לכן מקשה הש"ס קו' הנ"ל ולפ"ז יש לומר לפי מאי דדחי הש"ס דלא נשמע מכללא דפרוותא דעכו"ם הוא שפיר יש למעט המחלוקת שבין רב ללוי ולא אוסר רב רק בעיר שרוב טבחי עכו"ם ובאמת ל"ק כל הני קושית ואין צריך לאוקמי המשניות הנזכר שם בהני גווני דמוקי הש"ס וי"ל שכן הוא כוונת הש"ס במה דאיתא הא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא דלכאורה ק"ק האיך נקיט הש"ס בלשון מבורר דאיתא אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור כיון דלא נשמע אלא מכללא ויש לדחות ובהנ"ל א"ש דבאמת רב אמר דין זה בסתם בשר שנתעלם מן העין אסור ולא ביאר דבריו אי מיירי אפי' ברוב טבחי ישראל וחייש לרובא דעלמא או דמיירי רק בעיר שטבחי עכו"ם וחידוש הוא אפי' מצאוהו במקום שהניחו ואולם הש"ס הי' מפרשים מילתא דרב אפי' בעיר שטבחי ישראל חייש לרובא דעלמא לכן מקשה כל הני קו' וע"ז קאמרי הש"ס הא דמפרשינן אליבא דרב דאוסר אפי' בעיר שרוב טבחי ישראל לאו בפירוש אתמר אלא מכללא וכיון דיש לדחות דלא מוכח מכללא שפיר יש לומר דרב לא אוסר היכי דרוב טבחי עיר ישראל ובאמת ל"ק כל הני קו' שמקשה הש"ס מיהו באמת ז"א דבתר הכי מקשה הש"ס אלא רב האיך אכל בישרא הואיל בהעלמה אסר לה ולפי דברינו ל"ק דשפיר מותר לאכול היכי דרוב טבחי עיר ישראל כיון דלא חיישינן לרובא דעלמא וא"כ הדק"ל מנ"ל לש"ש לפרש כן בכוונת רב:
ד) קשה על הש"ס האיך קאמר דדין של רב נשמע מכללא דעובדא דמחוור רישא הא לא דמי להתם לפמ"ש רש"י דרב אוסר אפי' נמצא מונח על שולחנו דהיינו מצאוהו במקום שהניח אולי בכה"ג מודה רב דמותר כיון דליכא ריעותא לפנינו דנמצאת במקום שהניח מה"ת להחזיק ריעותא הא כללא בש"ס בכמה דוכתי דאחזוקי איסורא וריעותא לא מחזקינן כיון שלא נולד ספק לפנינו וזכר לדבר עיין בחולין דף נ"ו ע"ב דאמר רב אשי הילכך לא יכול איניש אלא בשלקא ולא היא דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן ול"ד להא דשקיל וטרי הש"ס בב"ב דף כ"ד ע"א בעובדא דחביות שצפה על גבי נהר סובר רב דלא אזלינן בתר רובא דעלמא נגד קורבא דמוכח דרוב העיר דאיתא קמן נגד רובא דעלמא אין לרוב העיר שם רוב דמסתמא רובא דעלמא הם ביתר שאת והמה רובא נגד רוב העיר רק שיש לרוב העיר שם קורבא דמוכח ולמסקנא סובר כר' חנינא לגמרי דאזלינן בתר רובא דעלמא נגד רוב העיר דרוב עדיף אפי' מקורבא דמוכח וא"כ לכאורה י"ל היינו טעמא דרב דחייש שהעורבים הביאו בשר מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם אף דטבחי העיר הם ישראלים דז"א דלא שייך ליזל בתר רובא רק היכי דנולד ספק וריעותא לפנינו כגון בניפול הנמצא וכן בהרוג הנמצא וחביות שצפה בנהר וחצבא דתמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה וכן בבשר הנמצא מושלך בקרקע וכיו"ב דאיכא ספק וריעותא לפנינו שפיר שייך להסתפק אי פריש מרוב או מקרוב משא"כ היכי דלא נולד ספק וריעותא לפנינו דהא נמצא בשר על שולחנו כמו שהניחו ומה בכך שהעלים עין הא לא נולד ריעותא בבשר וע' במס' חולין דף ט' ע"א דאמר ר' הונא נשחטה בחזקת היתר עומדת מקשה הש"ס נימא נשחטה הותרה כתב רש"י וז"ל דלשון חזקה לא שייך אלא בספק דנימא העמד דבר על חזקתו יע"ש ומשני הא קמ"ל אע"ג דאתיילד כו' כתב רש"י שנולד בה ספק טריפות ספק קודם שחיטה יע"ש וה"ה לענין אי לתלות ברוב או בקרוב לא שייך היכי דלא נולד ספק וריעותא לפנינו וא"כ האיך יליף הש"ס מעובדא דמחוור רישא דחייש רב דשאני התם כיון שנאבד אחד ומצא שתיים שעכ"פ על הראש שנמצא איכא ספק וריעותא לפנינו וספק נולד לגו אם בא מרוב המקום שנמצ' שהם רוב טבחי ישראל או מרוב' דעלמ' שהם רוב טבחי עכו"ם בכה"ג סובר רב דרוב' דעלמ' עדיף אפי' מקורבא דמוכח דרוב המקום שנמצא נגד רובא דעלמ' אין לו שם רוב רק שם קורבא דמוכח ורובא עדיף וכדמסיק הש"ס במסכת בבא בתרא דף כ"ד ע"א וכיון שעכ"פ ראש אחת אסור מספיקא תרווייהו אסורין כיון דלא נודע אי זהו נתערבה ותו דיש לומר דראוי לאסור תרווייהו כעין דאיתא במס' גיטין ד' י"ט ע"ב ההוא גברא דזריק גיטא לדביתהו לביני דנא אישתכח מזוזתא אמר ר' נחמן מזוזתא ביני דנא לא שכיחא (וזו היא שזרק ואין לחוש שמא גט זרק לה ואבד) וה"מ דאישתכח חדא אבל ב' וג' מדהא הואי הא נמי הואי וגיטא אימור עכברים שקלוהו וכתב רש"י וז"ל אבל תרי ותלת ואנו ראינו שזה לא זרק אלא כתב אחת מדהא הואי ע"כ חדא הואי התם מעיקרא ומדהא הואי התם חברתה נמי אמרינן הואי התם וזה גט זרק ואימור עכברים שקלוהו יע"ש וה"ה כאן איכא ריעותא וספק לפנינו משא"כ היכי שנמצא הבשר מונח על שולחנו במקום שהניח מנלן דרב אוסר כיון דליכא ריעותא וספק לפנינו וגם לא דמי להא דאמר רב בנמצא בשר בגבולין דחתיכות אסורות באכילה דגם שם נולד ספק וריעותא לפנינו כיון שנאבד ונמצא בשוק אין לך ריעותא וספק גדול מזה ומקו' הש"ס שמקשה רב האיך אכיל בישרא מוכח שהבינו דרב אוסר אפי' בנמצא על שולחנו במקום שהניח כמ"ש רש"י קשה מנלן לש"ס לפרש כן בכוונת רב ואף את"ל דש"ס הבינו כיון דרב סתמא קאמר קשה מאי טעמא דרב:
ח) ותו קשה דהנה איתא במס' ב"ב דף כ"ד ע"א האי חצבא דחמרא דאישתכח בפרדיסא דערלה שרי' רבינא ולא חש שמא מכרם זה גנב הי') לימא משום דסבר לדר' חנינא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב שאני התם דאי מגנב מיני' אצנועי בגווי' לא הוי מצנעי וה"מ חמרא אבל ענבי מצנעי וכתב רמב"ן בחי' וז"ל אבל ענבי מצנעי פ"י עבידי ודאי דמצנעי ואפי' לר' חנינא אסור דהא לא קרוב בלחוד ממש הוא אלא חזקה כ"נ וכ"ה וכיון דמקום שהוא מקומן קרוב ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף עכ"ד ועיין פר"ח סימן ס"ג סעיף קטן ג' ואם כן לשיטת רמב"ן היכי שמונח במקומו לא אזלינן בתר רוב דאלים חזקה דכ"נ וכ"ה ואולם הרא"ש והג"א סוברים דאפילו ענבי שרי ולית ליה שברא רמב"ן וכן מוכח בתוס' ב"ב ע"ב ד"ה רוב וא"כ לשיטת רמב"ן קשה אמאי אוסר רב כשנמצא מונח על שולחנו נימא חזקה כ"נ וכ"ה דהא בכה"ג לא אזלינן בתר רובא ומוכח מדברי רמב"ן דבע"כ סובר דחזקה דכ"נ וכ"ה עדיף מרובא דאם סובר דשקולין הם אמאי הענבים אסורים הא ספק ערלה בחוצה לארץ מותרת עיין בתוס' ב"ב דף כ"ד ע"א ד"ה לימא ואפי' לשיטת רא"ש וסייעתו קשה כנ"ל בס"ק ד' דלא דמי להתם דעכ"פ נולד ספק לפנינו כיון דאשתכח בפרדיסא דערלה משא"כ הכא, ולכאורה יש לומר דרב מיירי היכי שהי' לו מעיקרא סימן או ט"ע ועכשיו רואה דאין בו סימן זה וכן בט"ע ריאה עכשיו שאינו אותו בשר וא"כ אפי' מונח על שולחנו נולד ספק וריעותא לפנינו דעכ"פ נעשה שינוי, ואולם הספק הוא אי החילוף נעשה ע"י בני אדם ואפי' אם העוברים ושבים הם רוב עכו"ם מ"מ כיון דרוב טבחי עיר ישראל ודלתות מדינה נעולות אפי' אם נעשה החילוף על ידם בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר כמו דא' בנמצא הלך אחר רוב ומוקמינן בנמצא ביד עכו"ם ואולם רב סובר דחיישינן דעורבים חלפוהו ואם הם חלפוהו בוודאי נטלוהו מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם דרב סובר רוב וקרוב אזלינן בתר רובא דעלמא כמסקנת הש"ס במס' ב"ב ולענין חשש עורבים לא מהני דלתות מדינה נעולות ולוי סובר דלא חיישינן לעורבים לכן מותר כיון שרוב טבחי העיר ישראל ודלתי מדינה נעולות, מיהו קשה מה מקשה הש"ס ורב האיך אכיל בשרא הא שפיר רשאי לאכול היכי שמונח במקומו ולא הי' לו מעיקרא ט"ע או סימן, ואכתי יש לומר דהנה רשב"א בתה"א בית ד' שער ב' ובחידושיו כתב בשם הראב"ד דאם נמצא בדרך במקום שאין עורבי' ושרצים יכולין לעשות כן כגון שנמצאת תלוי' מותרת והאי חיותא דתלי' מונחת הי' בסל במקום שהשרצים נושאי' ונותנים שם וקשה מאי דאקשינן רב האיך אכיל בישרא כו' מאי קו' דילמא דתלי' לה דליכא למיחש לעורבים ושרצים וי"ל דהכי קאמר רב מי לא אכל בשרא אא"כ תלוי' ועומדת עיי"ש ועיין פר"ח סי' ס"ג ס"ק ג' וי"ל כעין זה מקשה אטו רב לא אכל בשרא רק במקום שמונח דזה לא שכיח דלפעמים טלטלוהו ממקום למקום הבני בית והיוצאים ונכנסים, מיהו קשה מעובדא דמייתי שם דרב אזיל לרב חנן חתנו וטבחי עלים עינייהו מבשר ואמר דטבחי' ספו להו איסורא הא לפמ"ש ליכא איסור כיון שנמצא במקום שמונח ולא נולד ספק וריעותא לפנינו ואפי' לפמ"ש תוס' שם בד"ה לא שלא הי' יכול לדקדק משם דסובר רב דבשר שנתעלם מן העין אסור דילמא רוב טבחי עכו"ם הי' עיי"ש, והש"ך בסי' ס"ג ס"ק ט' כתב דחיישינן שעכו"ם החליפו ג"כ קשה מה"ת ניחוש כיון דליכא ריעותא וספק לפנינו ועיין בפר"ח סי' ס"ג ס"ק ג' ובס' בכור שור ובפלתי שם ס"ק ב', וא"כ קשה קו' הנ"ל מ"ט דרב דחייש להיכי שנמצא במקום שמונח ובשגם דהוא חששא רחוקה שהעורבים נטלו בשר הכשר ממקומו והביאו בשר טריפה וכיוונו להניח באותו מקום. והנה תוס' בד"ה אמר רב ורא"ש כתבו דחומרא בעלמא שהחמיר רב, ועיין בריטב"א שמוכח מש"ס שהוא חומרא דרבנן מחכמים קמאי ולא שגזר רב דאל"כ קשה מה מקשה הש"ס ממשניות יע"ש ואף אי נימא שהוא חומרא בלא טעם מ"מ קשה האיך הוכיח הש"ס כן מכללא דמנלן דרב החמיר וגם מתוס' משמע קצת שהחמירו שמא אתי' נבילה מרובא דעלמא וההכרח לדחוק בכוונתם דר"ל דהוא חומרא בעלמא לחוש שמא הביאו מרובא דעלמא ומחמת טעם זה החמירו חכמים קמאי מחומרא בעלמא והדוחק מבואר, שוב ראיתי בספר לחם משנה בפרק ח' ממאכלות אסורות הלכה י"ג שהקשה על קמאי ז"ל הנ"ל דס"ל דפלוגתא דלוי לא הוי אלא כשמצאה במקום שהניחה אבל לא מצאה במקום שהניחה מודה א"כ האיך הוכיח מעובדא דמחוור רישא דרב חולק על לוי הא בהא אפי' לוי מודה דהא לא מיקרי מצאה במקום שהניחה והניח בקו' ועיין בס' כנה"ג יו"ד סי' ס"ג בהגהות על בית יוסף ס"ק כ"ח:
פרט ג
יבואר ביאור הסוגיא עפ"י הכלל חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא:
ו) ונלענ"ד ליישב הסוגי' בס"ד שיהי' מדויק כל המשך הסוגי' דהנה בהא דכתבו קמאי ז"ל אפי' להסוברי' דהלכה כלוי מ"מ אם נאבד ממנו ונמצאת שלא במקומה חיישינן תמה הפרי חדש בסי' ס"ג ס"ק ג' דראוי לומר חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא כעין דאיתא במס' פסחים דף י' ע"א על העכבר בפנינו לבית עם חמץ ובדק בעה"ב אחריו ואשכח פרורין ואינו יודע אם זו היא ואין צריך לחזור ולבדוק או לא וצריך לחזור ולבדוק את הבית פלוגתא דר' ורשב"ג דתניא שדה שנאבד בה קבר ואין ידוע מקומו הנכנס לתוכו טמא נמצא בה קבר לאחר זמן ואין ידוע איזה הוא קבר האבוד בה הנכנס לתוכה טהור שאני אומר קבר שאבד הוא קבר שנמצא דברי ר' רשב"ג אומר תבדק כל השדה כולה ובא"ח סי' תל"ט כתב הפר"ח דפסקו הפוסקים כר' לכן תמה על הטור שכתב שם בדין על ובדק ואשכח שאם ביטל כבר תלינן לקולא ואין צריך לחזור ולבדוק ואם לא ביטל צריך לחזור ולבדוק משמע דפוסק כרשב"ג וכמ"ש הבית יוסף דלפי מה שמוכח דהלכה כר' אפי' ביטל לא בעי לכן יצא לחלוק על קמאי ז"ל, והעלה לדידן דקיי"ל כלוי בבשר שנתעלם מה"ע לעולם ל"ח לעורבי' היכי דלא חזינן שנטל העורב וא"כ בשר שהניחו בבית אפי' מצאו שלא במקום שהניחו אף דרוב טבחי עיר עכו"ם מותר דל"ח לעורבים וכן ל"ח לעכו"ם שהחליפו כיון דאמרינן זהו ש אבד זהו שנמצא ועיין בא"ח סי' תל"ט ובס' חק יעקב שם ס"ק י"א ועיין בשו"ת שב יעקב חלק אהע"ז סוף סי' י"א ובשו"ת נב"י בתק"ע חלק אהע"ז סי' מ"ו, מיהו לפמ"ש בכללי חזקה דדעת קצת קמאי ובתראי ז"ל דלא סמכינן על חזקה היכי דאפשר לברורי אפי' היכי דליכא חזקה לאיסורא המתנגד עיין מג"א סי' תל"ז ס"ק ד' ובסי' ח' ס"ק י"א ובשו"ת נב"י מה"ק חלק יו"ד סי' ד' בסופו יש לומר אפי' רשב"ג מודה בעלמא דאמרינן זהו שנאבד זהו ש מצא ושאני התם כיון דאפשר לברורי ולבדוק הבית והשדה לא סמכינן על חזקה היכי דאיכא לברורי וכדאי' כיו"ב ביו"ד סי' א' ובש"ע א"ח סי' תל"ז סעיף ג' וסובר רשב"ג אפי' היכי דאיכא טירחא לברורי צריך לברר ועיין פר"ח שם ופר"ח יו"ד סי' א' ובתבואת שור שם ס"ק ג' ודוק. וא"כ בנ"ד לכאורה אפי' לרשב"ג יש להתיר ויש לעיין על זה שכתב בתשו' שב יעקב ובב"י לענין עגונה דאיתתא דתלי' במחלוקת ר' ורשב"ג יע"ש. ולפמ"ש בנידון דידהו יש לומר כ"ע מודו דוק ותשכח ואכ"מ, מיהו בספר ת"ש סי' ס"ג ס"ק ט"ז מיישב שיטת קמאי ה"ה הבעל תרומות ורא"ש ורשב"א וז"ל מ"ש בס' פרי חדש להביא ראי' מחמץ שהניחו בזויות אחת ונמצא בזויות אחרת בפסחים דף יו"ד ופסק הוא שם דאין צריך בדיקה (משום דהלכה כר') כבר השיגו בספר חק יעקב בסי' תל"ט ופוסק כמ"ש בש"ע שם דצריך בדיקה ותו דלא דמי כלל דבשלמא גבי חמץ אנו דנין על הבית שהי' בחזקת בדוק ומוקמינן על חזקתו שלא הי' בו אלא אותו ככר וא"צ לבדוק הבית וכן גבי קבר הנמצא דהתם דנין על השדה שהי' בחזקת טהרה אלא שנאבד בה קבר ואח"כ כשנמצא מוקמינן השדה על חזקתו הראשונה והנכנס בה טהור ואע"ג דביני ביני איתרע חזקתו לית לן בה כדאי' בכמה דוכתי, וכן בב"ב דף ל"ב עיי"ש ברשב"ם וכן נמי בהאי דבכורת דף ל"ה בקדשים שהם מוחזקים בלא מום שנתערב בהם בעל מום ונמצא אחד איתא התם אוקי קדשים בחזקת תמים כדאי' התם כיון דבדיקי וקיימי לאו אורחא למיפל בהו מומא משא"כ כאן שאין אנו דנין כי אם על הבשר הנמצא אם הוא כשר או טריפה איזה חזקת כשרות יש לו דילמא נבילה מעיקרא הוא עכ"ד ולכאורה יש לומר טעם אחר כשיטת הפר"ח דראוי לומר שזהו שנאבד זהו שנמצא דהנה תוס' כתבו במס' ב"ב דף כ"ג ע"ב ד"ה ודאי ובחי' רשב"א מובא בשיטה מקובצת שם דל"ח לנפילה דבני אדם נזהרים שלא לאבד וחסים על ממונם ומשגיחים. ולפ"ז י"ל גם כאן כעין זה מסתמא בני אדם נזהרי' שלא להניח בשר במקום שיכולים העורבים ושרצים ליטול ומה"ת ניחוש למילתא דלא שכיח כיון די"ל זהו שנאבד זהו שנמצא ואירע רק מילתא דלא שכיח באדם זה שלא חס על ממונו ולא השגיח מה"ת ניחוש שהי' כאן עוד אחד שלא נזהר כיון דלא שכיח ולפי דברי פר"ח דין זה לדידן דקיי"ל כליי לשיטת רוב פוסקים היכי דמצאו במקום שלא הניחו תלי' במחלוקת קמאי ז"ל דהנה הרמב"ם בפרק ב' מהלכות חמץ ומצה הלכה י"א כתב היכי שעל עכבר לבית בדוק וחמץ בידו ובדק ומצא אין צריך לבדוק פעם ב' וכתב הה"מ משום דסובר כר' ומסתימת דבריו משמע דאפי' ביטול לא בעינן וא"כ אפי' בדאור' סמכינין אליבא דר' על חזקה דזהו שנאבד זהו שנמצא וכן הבין המשנה למלך שם בכוונתו וכן מבואר דעת הראב"ד כמ"ש משנה למלך שם ובעל המאור כתב להדי' דאפי' ביטול לא צריך, ואולם הטור א"ח בסי' תל"ט כתב ראה שהכניס העכבר ככר לבית ונכנס אחריו כו' אם בדק קצת מהבית ומצא אם ביטל תלינן להקל שזהו שהכניס ואין צריך לבדוק עוד ואם לא ביטל צריך לגמור בדיקת כל הבית עכ"ל, וכתב בית יוסף וז"ל פלוגתא דר' ורשב"ג דתניא שדה כו' והלכה כרשב"ג, ומש"ה כתב רבינו שאם לא ביטל דהוי ספק דאו' תבדוק כל הבית ואם ביטל דהוי סד"ר אין צריך לבדוק עוד יע"ש, ועיין בש"ע א"ח סי' תל"ט ס"ג ובמג"א ס"ק ה' ובס"ד ובמג"א ס"ק ח' ובחק יעקב ס"ק י"א וא"כ לפי דבריו קשה על רמב"ם שכתב בפרק ח' ממאכלות אסורות הל' י"ג וז"ל תלה כלי מלא חתיכות בשר נשבר הכלי ונפלו החתיכות לארץ ובא ומצא חתיכות ואין לו בהם סימן או ט"ע הרי זה אסור שיש לומר אותו בשר בכלי גררתו חי' או שרץ וזה בשר אחר הוא יע"ש וכן איתא בש"ע יו"ד י' ס"ג ס"ב אמאי לא אמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא כיון דרמב"ם פוסק כר ועיין במס' פסחי' דף י' ע"ב בהניח בזויות אחרת כתבו תוס' ד"ה הניח לרבי אין צריך בדיקה ועיין מג"א סי' תל"ט ס"ק ח' ובס' חק יעקב ס"ק י"א, אמנם יש לומר דפר"ח לא כתב כן רק להסוברים דהלכה כלוי אבל לרב בלא"ה ההכרח לומר שהוא חומרא בעלמא דהא אפי' מצאו במקום שהניחו דליכא שום ריעותא וספק בבשר החמיר רב ואשתני מכל איסורין שבעולם ורמב"ם סובר דהלכה כרב. ואולם לכאורה נראה דהכא אפילו לרבי לא מהני הך חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא ונתקיים שיטת קמאי הנ"ל שסוברים דהלכה כלוי ומ"מ מצאו במקום שלא הניח אסור ולא אמרינן זהו שנאבד כו'. דהנה במס' נדה דף ח"י ע"א מקשה הש"ס הא איכא ט' חניות כו' ובנמצא הלך אחר הרוב וכתבי תוס' בד"ה אחר הרוב וז"ל הכא איכא חזקה נגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת דאי לא הוי חזקה נגד רוב לא הוי פריך מידי דמצינן למימר דר' יוחנן לא חשיב אלא היכי דאיכא חזקה כנגד הרוב עכ"ל, למדנו מדברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל דבר חדש דהיכי שאנו מסופקים בחתיכה בשר אם פירש מבשר שחוטה או מבשר נבילות קיימא בחזקת איסור בחז"ק בחזקת שאינו זבוח רק דרובא עדיף מחזקה. ועיין בפלתי סי' ס"ג סוף ס"ק ג' ודוק. וא"כ יש לומר הא דסובר רבי בשדה שנאבד בה קבר דאמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא משום דליכא חזקה הסותר אדרבא מסייע לחזקה זו עוד חזקה חזקת הנכנס לבית דהעמד טהור על חזקתו וכן בחמץ על ובדק לפי דברי תב"ש הנ"ל מוקמינן הבית בחזקה שהי' בחזקת בדוק משא"כ הכא בבשר איכא חזקת איסור הסותר לחזקה דזהו שנאבד וי"ל אף רבי מודה ותמהני על תב"ש שכתב לדחות דברי פרי חדש מטעם דאיזה כשרות יש לבשר עדיפי' מיני' הו"ל להקשות לפי דברי תוס' איכא חזקת איסור המתנגד:
ז) וראיתי בשו"ת נב"י חלק אהע"ז סי' מ"ו דמפלפל בדין שכתב המבי"ט הובא בקונטרס עגונות באהע"ז סי' י"ז ס"ק רנ"א אם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר ואח"כ באותו דרך נמצא הרוג מדאוריי' תלינן שזהו הנאבד דאם איתא שהנאבד ניצול הי' נודע מקומו וע"כ אם נשאת לא תצא יותר מהנטבע במשאל"ס דהתם איכא למימר שהים פלטו לאי רחוק וא"כ מאחר שיצאנו מחשש איסור דאור' דאזלינן בתר רובא מדאו' וא"כ אפשר לצדד להתיר אף מדרבנן מאחר שלא נתעלמו יהודים רק אלו ג' מסתמא אותן שמצאו הרוגים הם אלו עכ"ל, וכתב בשו"ת שב יעקב סי' י"א ראי' לדבריו משום דקיי"ל הלכה כרבי, ולכאורה האי דינא דמבי"ט אתי' ככ"ע אפי' לטור דסובר הלכה כרשב"ג דהיכי דאיסור הוא רק מדרבנן גם רשב"ג מודה דסמכינן על חזקה שזהו שנאבד זהו שנמצא דהא בביטול החמץ אין צריך לגמור בדיקת הבית והכא לדברי מבי"ט ליכא חשש איסור דאו', ואולם יש לומר שאני התם כיון שביטלו גוף איסור הוא רק מדרבנן ולא גרע החזקה מספיקא דרבנן דאזלינן לקולא משא"כ הכא דהגוף האיסור הוא מדאו' רק מדאו' ל"ח דאזלינן בתר רובא וחכמי' החמירו מחמת חשש איסור דאור' בכה"ג אלים טובא כמ"ש ש"ך יו"ד בכללי ס"ס בקצרה ס"ק ח"י גבינה שיש בה ספק אם היא גבינה של ישראל או של עכו"ם אין אומרין בזה ספיקא דרבנן לקולא כיון שאסרו חכמי' גבינת העכו"ם מחמת חשש איסור בגופן עשאו כאיסור של תורה וכן כל כיו"ב ולא אמרו ספק דרבנן לקולא אלא בדבר שלא אסרוהו מחמת חשש איסור בגופו אלא שאסרוהו משום דבר אחר כגון ביצת נבילה וציר דגים טמאים ובישולי עכו"ם וכיו"ב יע"ש ועיין פר"ח כללי ס"ס ס"ק י"ד ובס' שער המלך בפרק י"ט מהל' איסורי ביאה הלכה כ"ג מה שכתב על דברי תשו' מוהר"י הלוי ז"ל ודוק וא"כ דברי שו"ת שב יעקב נכונים. ואולם בשו"ת נב"י השיג על דבריהם וז"ל. אמנם נלענ"ד מדפליגי ר' ורשב"ג באדם הנכנס לתוכה ולא פליגי בשדה עצמה נמצא בה קבר ר' אומר שאר השדה טהור ורשב"ג אומר תבדוק כל השדה כולה אלא ודאי דגם רבי אינו סומך על האי דאבד היינו האי שנמצא אלא לטהר אדם שנכנס לשם שיש לו חזקת טהרה אבל השדה עצמה שיש לה חזקת טומאה שמשעה שאבד בה קבר היא בחזקת טומאה ועל ידי מציאת קבר הזה הנמצא עתה רוצ' להוציאה מחזקת טומאה לא סמכינן לומר היינו האי דנמצא וא"כ באשה שיש לה חזקת איסור א"א לא מהני האי סברא היינו האי שאבד והאי שנמצא אמנם גבי עכבר שנכנס לבית כבר הבית בחזקת שהובא לתוכו חמץ ואפ"ה פשטינן מפלוגתא דר' ורשב"ג ולדעת בעל המאור ורב המגיד אפי' לא ביטל מהני עכ"ד וא"כ נחית לסברא שכתבתי לעיל רק שדחה מעכבר שנכנס לבית ולולי דבריו יש לקיים סברא הנ"ל דלא מהני אפי' לרבי חזקה דזהו שנאבד היכי דאיכא חזקת איסור המתנגד דמ"ש הגאון ז"ל דבשדה ובבית בדוק איכא חזקת איסור דמשעה שאבד בה קבר לכן משעה שנכנס החמץ בבית קמו בחזקת איסור יש לומר כיון דמעיקרא הי' השדה בחזקת טהרה וכן הבית בחזקת בדוק ועכשיו שנמצא מוקמינן אחזקה קמייתא וכמ"ש בתב"ש סי' ס"ג ס"ק ט"ו הנ"ל וכן ביאר יותר בסי' ל"ג ס"ק ל"ג וא"כ לפ"ז בשדה שנאבד בה קבר ועל ובדק ואשכח אדרבא איכא חזקת היתר דעל ידי דאמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא ומחמת סברא זו אפשר לתרוצי שלא לסתור חזקת היתר שהי' מקדם מתרצינין משא"כ היכי דסברא זהו שנאבד זהו שנמצא בא לסתור חזקת איסור כמו בנידון דידן לשיטת תוס' במס' נדה הנ"ל יש לומר גם רבי מודה דלא מהני הך חזקה זהו שנאבד כו' וא"כ שיטת קמאי ז"ל נכונים ולא קשה קו' פר"ח.
ה) אמנם מצאתי ראיתי שדין הנ"ל שכתב התב"ש בפשיטות היכי דאיכא ריעותא בחזקה ויש לתרץ וליישב הריעותא מוקמינן בחזקת קמייתא צ"ע טובא דראיתי בספר בית אפרים בקונטרס אחרון תשובה בכת"י למו"ז בעל מגיני שלמה ז"ל שכתב להיפך וז"ל דין חזקה דאיתרע וספק שמא בטלה הריעותא א אזלינן בתר חזקה שם במס' פסחים דף ט' ובנדה דף ט"ו גבי שפחתו של מציק שהטילה נפל לבור ומקשה הא הכא ודאי הטילוהו וספק גררוהו וקאתי ספק ומוציא מידי וודאי ויש להקשות מאי פריך דילמא שאני התם העמד כהן על חזקתו הראשונה שהיה טהור לא נטמא הכא מעולם כי טרם בואו גררוהו וא"כ ל"ד לנדה דודאי ראתה ספק טבלה אבל הכא שמא לא נטמא מעולם ונראה מזה דכל חזקה דאיתרע אע"ג דמספקינן שמא בטלה הריעותא אזי אין החזקה מועלת עוד כמו הכא כיון דהטילה נפל לבור והכהן האהיל לא אמרינן דבטלה הריעותא אלא אדרבא אמרינן העמד הריעותא על חזקתו והנפל עדיין בבור לכן מוכרח מנדה עצמה דאמרינן דודאי ראתה או אי וסתות דאו' דאסורה בספק טבלה ואמאי לא אמרינן אוקמי אחזקה קמייתא שלפני ראייתה שהיה טהורה ובטלה הריעותא דראי' ודאי טמא ונימא דטבלה אח"כ כמ"ש עכ"ל והנה ראי' שהביא מקושית הש"ס משפחתו של מציק יש לדחות כמ"ש מוהרי"ל סי' קמ"ג וז"ל אך חזינא דלא אזלינן בשום דוכתא אלא בתר מלתא דאתיילד בי' ספק ולא אזלינן בנדה בתר חזקת טהרות עכ"ל וכוונתו לקו' מוהר"מ לובלין בדף ב' ע"א ובדבריו מיושב וכן הוא בתשו' רבינו אלי' מזרחי סי' כ"א דאזלינן בחזקה רק בתר דבר שנולד הספק ואף דאיכא חזקה הסותר לא איכפת כיון דאין הספק נולד באותו דבר ולא אזלינן בתר חזקה הנגרר וא"כ הכא כיון דהספק נולד אם גררוהו חולדה להנפל ובודאי הי' באותו מקום מוקמינן אחזקת קמייתא שלא גיררוהו וממילא הכהן טמא ולא מהני חזקתו ואולם ראייתו מנדה ברורה ומוכח דלא אזלינן בתר חז"ק רק דמוקמינן הריעותא על חזקתו וממילא גם בשדה ועל ובדק איכא חזקה הסותר לחזקה דזהו שנאבד ומ"ש נב"י דאיכא להנכנס חזקת טהור לפמ"ש מוהרי"ל ורא"מ ל"מ חזקתו כיון דעיקר הספק נולד בשדה ומוכח דרבי סובר דחזקה זהו שנאבד עדיף מחזקת איסור וקם קו' פר"ח על קמאי ז"ל אמאי לא אמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא אף דאיכא חזקת איסור המתנגד כמ"ש תוס' במס' נדה הנ"ל מ"מ מוכח להסוברים דהלכה כרבי דאפי' היכי דאיכא חזקת איסור המתנגד אזלינן בתר חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא להקל דהא גם בשדה ובעל ובדק איכא חזקת איסור המתנגד כיון דנתבטל חזקה ראשונה ויש לאוקמי הריעותא על חזקתה דעדיין הריעותא באותו שדה ובאותו בית ומ"מ מהני:
ט) לכאורה נראה בהך דינא אי מוקמינן הריעותא על חזקתו יש לומר דנחלקו רש"י ותוס' דהנה איתא במסכת פסחים דף ט' ע"ב ט' ציבורין של מצה ואחד של חמץ ואתי עכבר ושקיל ונכנס לבית בפנינו ולא ידעינן אי מצה שקיל אי חמץ שקיל היינו ט' חניות בנטל מקביעות דהוי כמע"מ פירש ואתי עכבר ושקיל היינו סיפא בנמצא הלך אחר הרוב פי' רש"י דנ"מ לענין בדיקה והיכי דנטל ממקום קביעות הוי ספק וצריך לחזור ולבדוק הבית ובפירש אין צריך לבדוק והקשו בתוס' ד"ה היינו וז"ל מה שפי' הקונטרס לענין בדיקה לא נהירא לר' דהאיך מייתי מט' חניות דהוי ספיקא דאו' דאזלינן לחומרא והכא ספיקא דרבנן מיהו יש לומר דאיירי כגון שלא ביטל ועוד קשה דגבי ט' חניות ליכא חזקת היתר אבל הכא אוקמה אחזקת בדוק דהא בבדוק מיירי דאי לאו הכי פשיטא דבעי בדיקה יע"ש שדחו פי' רש"י ופי' בענין אחר וראיתי בספר מגיני שלמה שם שכתב ליישב קו' תוס' על רש"י וז"ל ונראה לענ"ד לתרץ דאע"ג דספיקא דרבנן לקולא מ"מ הכא שאני דכל עיקר תקנה דבדיקה הוא מחמת ספק שהרי הצריכו חז"ל לבדוק בכל המקומות שאין ידוע שיש שם חמץ רק שמסתפקים שם חמץ אע"ג דאיכא למימר אוקמא אחזקתיה שלא הי' שום חמץ בתחילה גם עתה לא נשאר שם שום חמץ שאעפ"י שנסתפקו אינו מוכח שנשאר שם ועוד אפי' לא ידעינן שנסתפקו שם הצריכו בדיקה במקום שדרך להכניס החמץ אע"ג דאיכא לאוקמי אחזקה, ומש"ה כיון שהחמירו חכמים בספיקו אסרו כל הספיקות ולא מהני חזקה והשתא אתי שפיר דאיצטרך מתני' דאין חוששין ולפום רהיטא מתני' שאינה צריכה הוא דמה"ת לחוש לספיקא בבדיקה דרבנן וכן מצאתי בהה"מ שכ' סברא זו בשם רא"ה עכ"ד ע' הה"מ בפ"ב מהל' חמץ ה"י ובב"י סי' תל"ט ובטו"ז שם ס"ק א' ובפר"ח שם נראה להדי' מדבריו שמיישב ג"כ קושי' ב' של תוס' הנ"ל דבחמץ חזינין שהחמירו שלא לסמוך על חזקה וכפי הנראה שהבין בשיטת רש"י שסובר היכי דהי' איזה דבר בחזקה שהוא כן ואח"כ אתייליד ריעותא בהך חזקה היכי שאפשר לומר שאותו הריעותא נסתלק מוקמינן בחזקה קמייתא לכן סובר כיון דמעיקרא לא היה בבית חמץ ואעפ"י שנסתפקו שם מ"מ אינו מוכח שנשאר שם דכן ראוי ליישב לאוקמי בחזקה קמייתא ולומר שלא נשאר שם דאכלוהו החולדה והעכבר או נטל אדם משם וע' בפני יהושע במס' פסחים דף ב' ע"א ובע"כ סובר רש"י לפי דברי מגיני שלמה הנ"ל כמ"ש רמ"א ביו"ד סי' קכ"ז הובא במג"א סי' תל"ז ס"ק ח' דבית שמכניסין בו חמץ לא מיקרי איתחזק איסורא ודלא כהבנת מג"א שם וע' שם במג"א ס"ק ד' ומגיני שלמה סותר משנתו למ"ש בתשובה בכת"י הנ"ל ולפ"ז מיושב במה דקשה על מתני' דאיתא אין חוששין שמא גררה חולדה דא"כ מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף למה לי טעמא דאין לדבר סוף בלא"ה אין לחוש שמא גיררה חולדה ממקום שאינו בדוק למקום הבדוק כיון דאיכא חזקת בדוק כמ"ש תוס' ד"ה היינו ובהנ"ל א"ש דקאי על הא דאיתא מתני' בדף ב' ע"א במקום שמכניסין חמץ צריך בדיקה אף דהבית בחזקת שלא היה בו חמץ מ"מ החמירו בבדיקת חמץ שלא לסמוך על חזקה וה"ה כאן לכן מוכרח הטעם משום אין לדבר סוף וא"כ לפי דברינו הנ"ל יש לומר בסברא הנ"ל נחלקו רש"י ותוס' רש"י סובר היכי דאיכא חזקה קמייתא אף דאיתרע החזקה מ"מ כיון דאיכא טעם לבטל הריעותא נשאר על חזקה קמייתא א"כ שפיר מוכח דהחמירו חכמים בבדיקת חמץ שלא לסמוך על חזקתו ול"ק קו' תוס' דנוקמי על חזקת בדוק ותוס' ס"ל דהיכי דאיתרע החזקה לא אזלינן כלל בתר חזקה קמייתא ומוקמינן הריעותא על חזקה וא"כ לא מוכח דהחמירו חכמים בבדיקת חמץ שלא לסמוך על חזקה דיש לומר הטעם שהחמירו דמוקמינן הבית בחזקת חמץ משום דאוקי הריעותא על חזקה לכן שפיר הקשו דאמאי לא מוקמינן בחזקת בדוק ולפ"ז מ"ש מג"א בסי' תל"ז ס"ק ח' דעת רמ"א ביו"ד סי' קכ"ז דבית אינו בחזקת חמץ ולא נקרא איתחזק איסורא ודעתו דהוי איתחזק איסורא תלי' במחלוקת הנ"ל כנלענ"ד העולה לפי מ"ש תוס' בנדה בחתיכה שאנו מסופקים אי פרש מבשר שחיטה או מבשר נבילה דמוקמינן אותה בחזקת איסור שאינו זבוחה אי נימא היכי דאיתרע החזקה מוקמינן הריעותא על החזקה קמא קו' פר"ח על קמאי ז"ל אמאי ס"ל בבשר שנמצא במקום שלח הניח אסורה נימא זהו שנאבד זהו שנמצא דהא בשדה שנאבד ובעל ובדק איכא חזקת איסור נגד חזקה זהו שנאבד ומ"מ סובר רבי דאמרינן זהו שנאבד אבל אי נימא דמוקמינן בחז"ק כמו שהי' קודם שנולד הריעותא לא קשה מידי לשיטת קמאי הנ"ל דיש לומר הא דסובר רבי דאמרינן זהו שנאבד כו' משום דליכא חזקה הסותר משא"כ הכא בבשר שנמצא במקום שלא הניח איכא חזקת איסור הסותר:
י) אמנם כתבתי לעיל דדברי תוספות צריכין עיון וכן הקשה בספר שב שמעתתא דהאיך נימא דזה הוי חזקת איסור דלא דמי לכל ספק שחיטה דאנו דנין על בהמה זו אם נשחטה כהוגן שייך לומר דמוקמינן בחז"ק משא"כ בחתיכת בשר שאנו מסופקים אי פריש מבשר שחיטה או מבשר נבילות לא הוי רק כמו דנתערבו חתיכה חלב עם חתיכה שומן דאיתא במס' כריתות דף י"ז דאין להם רק שם איקבע איסורא ולא חזקת איסור על כל חתיכה אף דחתיכה אחת ודאי חלב וראיתי בספר שב שמעתתא לבעל קצה"ח זצ"ל שמעתא ד' פרק ב' דף ל"ח שעלה על דעתו להוכיח מדברי תוס' הנ"ל בשני חתיכות אחת שחיטה ואחת נבילה שנתערבו חד בחד הו"ל ודאי איסור משום חזקת איסור שאינו זבוח דאיתא בכל חתיכה וחתיכה ואח"כ חזר מסברא זו וכתב דלא כתבו תוס' דהו"ל חזקת שאינו זבוח אלא בפירש אחת מהן כיון דבחתיכה זו שפירש מעולם לא נתברר אם יצאה מחזקת אינו זבוח אבל בחתיכה נבילה שנתערב חד בחד כיון שנתברר באחת מן החתיכות דכבר נשחטה ויצאה מחזקת איסור שאינו זבוח אלא שאינו ידוע איזה בזה לא מוקמינן בחזקת שאינו זבוח כיון דאחת מן החתיכות בוודאי יצאה מחזקתה עכ"ד ודבריו נכונים בזה שתוס' לא כתבו רק בפירש ואולם גם בזה קשה להבין האיך שייר חזקת איסור כיון דהספק הוא אולי פירש מבהמות הנשחטים כהוגן כיון דודאי איכא כשירות הנשחטים והספק אם פירש משחוטות או מנבילות האיך שייך לומר חזקת איסור על אותה חתיכה ול"ד לספק בשחיטה דאותו בהמה שאנו דנין עליה איכא ספק אולי לא יצאה מחז"ק משא"כ הכא דודאי הנשחטים יצאו מחזקת איסור כמו הכא בט' חניות מוכרת בשר שחוטה ואולי החתיכה הנמצאת פירש מהם האיך אפשר לומר דיש על אותו חתיכה שם חזקת איסור ויש לישב דבריהם בדוחק, דעכ"פ על כל השחיטות שבעולם היה מעיקרא חזקת איסור בעודה חי חזקת שאינו זבוחה וממילא גם על אותה חתיכה הי' חזקה ועכשיו שספק אם פירש מהנשחטים איכא אותה חזקה הגם שכתבתי לעיל לישב מ"מ יש לפקפק טובא ובעיקר ראי' תוס' הנ"ל כתב ליישב שכוונת הש"ס כיון דאמר בנמצא הלך אחר הרוב משמע אפי' נמצא קרוב לחניות המוכרת בשר נבילה כמ"ש תוס' במס' ב"ב דף כ"ג ע"ב ד"ה רוב וא"כ כשם דמהני רוב נגד קרוב ה"ה דמהני רוב נגד חזקה דקרוב וחזקה נראה דשקולין הם ולא אמרו אלא דרוב וקרוב רובא עדיף אבל חזקה לא עדיף מקרוב וכהדדי נינהו יע"ש וא"כ לולי דברי תוס' הנ"ל אם נימא דליכא חזקת איסור אזי לכאורה דברי פר"ח נכונים דהיכי דנאבד ממנו בשר ונמצא מונח שלא במקומה תליא במחלוקת ר' ורשב"ג אי אמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא נלענ"ד להוכיח בדרך פלפול כשיטת הפר"ח
פרט ד
יבואר ישוב ב' קו' הנזכרים בפרט א' וביאר מחלוקת רב ולוי:
יא) הנה תוס' בד"ה אסיק כתבו וז"ל ואי לא אסיק אלא חד לא היה אוסר שהרי ראה שלא הי' שם עורב והא לא הו"ל למיחש שמא שלו נאבד במים וזהו אחרת אבל השתא דאסיק תרי אסרינן יע"ש ודבריהם מובנים עפ"י מ"ש ריטב"א וז"ל והא דרב כו' אסיק תרין אמר רב עבדי נמי הכי כלומר וכי דרך המאבד דבר אחד שמוצא שנים אלא ודאי הוי תמן התם מעיקרא חד מינייהו לכל הפחות וכיון שאינו יודע שניהם אסורין על הספק שאותו שהי' שם חיישינן לעורבים דאתו מעלמא דרובא דאיסורא אעפ"י שעיר הזאת רוב טבחי ישראל (ע' רש"י ד"ה דאי מכללא ודוק) ומיהו אי לא נמצא שם אלא אחד הי' מתירו דלא שבקינן למיתלי בהאי דנפל מידו השתא שלא נתעלם מעינינו עד עכשיו העורבים דעלמא דלא חשש רב אלא בבשר שנתעלם מן העין או שנמצא בשוק ולא הוחזק בידינו מעולם וזה ברור עכ"ל ואולם הפר"ח בסי' ס"ג ס"ק ג' השיג על תוס' וז"ל ליתא דרב נקיט לישנא דעבדי נמי הכי לרווחא דמילתא ואף ברישא חדא קאסר רב וכן איתא בירושלמי מס' שקלים ואם בבשר ששכח ע"ג שפת הנהר ובא ומצא במקומו קאסר רב דלמא אותו בשר שטפה נהר והניח אחרת של נבילה תחתיה כ"ש וק"ו אם נפלה לנהר והעלה בשר במצודה דאיכא למימר דהאי אזדי לי' והאי אחריתי היא אבל ללוי בכל גוונא שרי אפי' בנפל רישא חדא ואסיק תרי וברוב טבחי עיר ישראל וכדאמרי לי ר' כהנא ור' אסי לרב דאיסורא שכיח דהיתרא לא שכיח עכ"ד וע' בספר כנה"ג יו"ד סי' ס"ג ס"ק ה' בהגהות בית יוסף מ"ש בשם ספר דמשק אליעזר ובס' בכור שור דף צ"ה ולפי דברי ריטב"א ליכא ראי' מירושלמי דהתם מיירי שהלך משם כדאי' חזר ואזל בעי מסבנא וא"כ נתעלם מן העין ואולם מ"מ נראה להוכיח בדרך פלפול כשיטת פר"ח דאפי' בחדא אסר רב.
יב) ואחרי הוצעת דברינו הנ"ל נבוא ליישב הסוגי' בס"ד ומקודם נקדים ליישב ב' קושי' הנ"ל קו' הנזכר בס"ק ג' מנלי' לש"ס דרב אוסר בשר שנתעלם מן העין בנמצא מונח על מקומו היכי דרוב העיר טבחי ישראל וחייש לעורבים דעלמא דילמא לא אוסר רק ברוב טבחי עכו"ם דמדוכתי' שקיל וגם קו' ד' מ"ט דרב דאוסר בשר שנתעלם מן העין היכי דנמצא מונח על מקומו דמה"ת להחזיק ריעותא כדאיתא בכמה דוכתי, ונלענ"ד לפרש כוונה אחרת במחלוקת רב ולוי ונראה דרב סובר היכי שנאבד ממנו בשר בביתו ונמצא במקום שלא הניחו דאיכא ספק וריעותא לפנינו בכה"ג אסור מדאו' מטעם ספיקא דאו' לחומרא מדאו' אפי' במקום שרוב טבחי עיר ישראל רק שרוב טבחי דעלמא הם עכו"ם ואפי' דלתות מדינה נעילת דליכא חששא שעכו"ם החליפו דהא אפי' נמצא ביד עכו"ם מותר כדאיתא בט' חניות בנמצא הלך אחר רוב אפי' בנמצא ביד עכו"ם דמסתמא קונה מרוב בשר שחוטות מ"מ חיישינן שעורבים הביאו מרובא דעלמא ונגד חשש עורבים לא מהני דלתות מדינה נעילת ואם באמת חיישינן יותר מסתבר שהביאו מרובא דעלמא דרב סובר בב"ב דף כ"ד ע"א במסקנא כר' חנינא דרוב וקרוב הולכין אחר רובא דעלמא דרוב העיר לא נחשב רק לקורבא דמוכח דרוב עדיף כמ"ש תוס' בב"ב דף כ"ג ע"ב ד"ה רוב וא"כ אם הי' ברור שעורבים החליפו הי' אסור הבשר כודאי איסור נבילה ואולם גם רב מודה דחששא דעורבין לא הוי ודאי ומידי ספיקא לא נפקא דהא לולי כתבו תוס' במס' ב"מ דף כ"ד ע"ב בד"ה אתא ורא"ש שם דלא חיישינן כלל דלא שכיח שעורבים יחליפו וע' בתב"ש סי' ס"ג סעיף א' וסעיף ט' ועכ"פ לרב הוי רק ספק דדוחק לומר דנחלקו מהיפך להיפך וכיון דאיכא ריעותא לפנינו וספק אם הוחלפו ע"י בני אדם ואזי הבשר מותר דאפי' נעשה ע"י עכו"ם מותרת דהא דלתי מדינה נעילת (דאם לא הי' נעילת כיון שרוב טבחי עכו"ם ניהו דלא חיישינן לעורבי' ניחוש דאייתי עכו"ם מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם ותיקשי ללוי אע"כ בדלתי מדינות נעולת) ואולי נעשה ע"י עורבין דלא מהני דלתות מדינה נעולת ובוודאי הביאו מרובא דעלמא לכן מספיקא מדאו' לחומרא וכמו כן היכי דנמצא בשר בשוק שנאבד מאחד מעלמא ואין ידוע ממי ומצא אחד דהוי ג"כ כמצאה שלא במקומה כמ"ש הש"ך בסי' ס"ג ס"ק ח' סובר רב דג"כ מדינא אסור מטעם ספיקא דאו' לחומרא מדאו' והטעם ג"כ כנ"ל כיון דמיירי ברוב טבחי המקום הנמצא שהם ישראל רק שרוב טבחי דעלמא הם עכו"ם והספק והריעותא לפנינו ואנו מסופקים אם הי' דרך נפילה שנפל מישראל או מעכו"ם ובודאי הבשר מותרת דהא דלתות מדינה נעולת או אולי עורבים הביאו לכאן והביאו מרובא דעלמא כיון דרובא עדיף מקורבא דמחמת ספק הלז מדאו' אזלינן לחומרא מיהו לכאורה נראה לרב לשיטתי' אפי היכי דאיכא ריעותא לפנינו מ"מ מדאו' ספיקו לקולא רק מדרבנן לחומרא, דהנה דעת רמב"ם דספיקא דאו' מדאו' לקולא רק מדרבנן לחומרא והקשו קמאי ז"ל האיך משכחת באוכל חתיכה ספק חלב דחייב א"ת כיון דמדאו' לקולא ותי' מוהרי"ט בספר ב' סי' א' ופר"ח בכללי ס"ס כלל א' דין הנ"ל תלי' במחלוקת תנאים ואמוראים במס' כריתות דף י"ז וי"א מאן דמחייב א"ת אפי' באכל חתיכה אחת ספק חלב בע"כ סובר כשיטת רשב"א דסד"א לחומרא מדאו' ומאן דסובר דלא חייב רק בב' חתיכות אחת חלב ואחת שומן ואכל אחת ואין ידוע איזה סובר דסד"א מדאו' לקולא ולא הוי לחומרא מדאו' רק היכי דאיקבע איסורא וכן סובר רמב"ם דבעינן איקבע איסורא והנה רב סובר במסכת כריתות שם דלא חייב רק באיקבע איסורא וא"כ סד"א מדאו' לקולא וה"ה כאן כיון שספק בחתיכה זו אם כשירה כיון דלא איקבע איסורא מסתבר דמדאו' לקולא רק מדרבנן לחומרא ואולם לאחר העיון דברינו נכונים לפי מה שיבורר לקמן בס"ד היכי דחזקות סותרין זו את זו אפי' בחתיכה אחת הוי איקבע איסורא ומדאו' לחומרא וה"ה כאן כיון דאיכא קורבא דמוכח לפנינו דהא רוב טבחי העיר הם ישראלים ודלתי מדינה נעולת ואם הוא דרך נפילה הבשר מותר דבא מקרוב ואם בא על ידי עורבים בא מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם וא"כ הרוב וקרוב סותרין זה את זה וכיון דאיכא לפנינו ספק אם בא מרוב או מקרוב הוי כחזקה להתיר וחזקה לאיסור דהוי איקבע איסורא ומדאו' לחומרא, ולפי הנחה זו יובן היטב מה שאוסר רב בשר שנתעלם מן העין אפי' נמצא מונח על שולחנו כמקדם ולא נולד ספק וריעותא דהחמירו חכמים אטו היכי שהניח בשר בביתו ונמצא שלא במקום שהניח דאסור מדין תורה דסד"א לחומרא מדאורייתא לכן סובר רב דהחמירו חכמים אפילו מונח על שולחנו אטו היכי דנמצא שלא במקומו כדרכם בכל מקום לעשות סייג לתורה ואי גם בנמצא שלא במקומו הי' אסור רק מדרבנן לא שייך לעשות סייג דהוי גזירה לגזירה. ואולם לפי מה שהוכחנו דבנמצא מונח שלא במקומו סובר רב דאסור מדאו' דכה"ג ספיקא דאו' לחומרא מדאו' שפיר קאמר רב, ואפשר לומר שכן הוא כוונת תוס' בד"ה אמר והרא"ש דהחשש שמא החליפו עורבים מרובא דעלמא הוא מדינא היכי דנמצאת מונח שלא במקומו וחומרא בעלמא הוא אפי' מונח במקומו אף דלא שייך טעם זה דמה"ת נחזיק ריעותא כיון דליכא ספק וריעותא לפנינו מ"מ החמירו לעשות סייג לדברי תורה. ולפ"ז לא קשה קו' הנזכר בס"ק ג' מנלן לש"ס דרב אוסר במונח על שולחנו ברוב טבחי ישראל דלמא לא אוסר רק ברוב טבחי עכו"ם דז"א דכיון דחומרא הוא אטו מונח שלא במקומו שלא יבואו לטעות בע"כ עשו החומרא כמו אם נמצא מונח שלא במקומו דבע"כ אסור אפי' נמצא בעיר שרוב טבחי ישראל כיון שרובא דעלמא הם עכו"ם וגם קו' ד' הנ"ל מיושב דאף דליכא ספק וריעותא לפנינו מ"מ אוסר אטו היכי דאיכא ריעותא לפנינו כגון שנמצא שלא במקומה:
יג) ואולם אפי' היכי דנמצאת שלא במקום שהניחה כבר נתבאר לדברי הפר"ח להסוברי' דהלכה כרבי דאמרינן חזקה זה שנאבד זהו שנמצא הבשר מותר ובע"כ צ"ל דרב ל"ל חזקה זו דסובר הלכה כרשב"ג או דסובר כסברת תב"ש הנ"ל. לכן סובר דאפי' נמצאת במקומו על שולחנו אסור אטו נמצא מונח שלא במקומו דמדינא אסור מטעם ספיקא דאו' לחומרא מדאור' כיון דאיכא ספק אולי הי' דרך נפילה והבשר מותר כיון דרוב טבחי המקום הם ישראל ואפי' נפל מעכו"ם מותר כיון דדלתי מדינא נעולת ואולי בא ע"י עורבי דל"מ דלתות מדינה נעולת ובודאי בא מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם דרוב וקרוב הולכין אחר רובא דעלמא א"כ דברי רב נכונין בטעם. ואולם לוי לכאורה יש לומר דסובר דהלכה כר' דאמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא וממילא אפי' בנמצאת שלא במקומה מותר מכ"ש שאין להחמיר במונח על שולחנו ומהו מוכח דבע"כ לוי סובר כמ"ש תוס' ורא"ש במס' ב"מ דף כ"ד ע"ב דלא חיישינן כלל לעורבים דהא במתני' בנמצא בשר בגבולין חתיכות סובר דמותרת אפי' באכילה הא התם שנאבד מאחד מעלמא ולא שייך זהו שנאבד זהו שנמצא אי הוי חיישינן שנפל מרובא דעלמא ואי חייש לעורבים תיקשי מה בכך דרוב טבחי העיר ישראל ודלתות מדינות נעולת מ"מ כיון דרובא דעלמא הם טבחי עכו"ם ניחוש לעורבים דאייתי מרובא דלדידהו לא מהני נעולת. ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אע"כ דסובר דלא חיישינן כלל לעורבים דלא שכיח ועיקר הספק שנאבד מבני אדם וכיון שרוב טבחי עיר ישראל ודלתות מדינה נעולת אפי' נפל מעכו"ם גם כן מותרין וא"ש
יד) ועוד נראה אפי' רב דהחמיר ואוסר אפי' במונח על שולחנו לא החמיר רק מטעם גזירה אטו נמצאת בביתו שלא במקומו אבל לא שייך לאסור בנמצא מונח על שולחנו במקומו אטו היכי שנמצא בשר בשוק שנאבד ואין ידוע אם בא דרך נפילה מהעוברים ושבים או שבא ע"י עורבים שג"כ אסור מדינא מטעם ספיקא דאו' לחומרא מדאו' כנ"ל. דז"א ומבואר בש"ס בכמה דוכתי ובקמאי ז"ל היכי שגזרו חכמינו ז"ל לעשות סייג לתורה וגזרו הא אטו הא היינו היכי שקרוב לטעות חשו חכמינו ז"ל שלא יצמיח מכשול באיסור דאו' ועשו סייג לתורה משא"כ היכי שהחילוק נגלה לכל לא חשו חכמים להחמיר, וכיו"ב כתב הרא"ש ז"ל בסוגין כיון שאיסור ידוע במקומו לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע דמידע ידיע דכל קבוע כמע"מ דמי וגם כל אדם נזהר יע"ש וכיו"ב כתב בתשובת הרא"ש מובא בב"י סימן ק"י דלא גזרינן דאם לקח בעוד שהי' ובחזקת היתר בשביל זה לא אתי ליקח לאחר שנאסר כיון שהחילוק נגלה לכל יע"ש. וא"כ נראה היכי שהניח בשר בביתו ומעלים עין אף שמונח על שולחנו כמקדם לא החמיר רב רק אטו הניח בביתו ונמצאת שלא במקומו דבקל יטעה ויורה היתר אולי טלטלוהו אחד מבני הבית וכיו"ב מבני אדם העוברים ושבים וגם בקל יורה היתר ויאמר שמסתמא הוא אותו בשר דהא באמת איכא מאן דסובר דראוי לומר זהו שנאבד זהו שנמצא וזכר לדבר עיין תוס' ב"מ דף ט"ו ע"ב ד"ה ונתן דלא שייך אדם יודע בדבר שיש בו מחלוקת וע"ע בש"ך ח"מ סי' מ"ג ס' ק כ"ג והיכי דנמצאת שלא במקומו סובר מדינא אסור מטעם סד"א לחומרא מדאו' כיון דל"ל חזקה שזהו שנאבד זהו שנמצא אבל אי אפשר לומר טעמא דרב שהחמיר בנמצא על שולחנו במקומו אטו נמצא בשר בשוק דכיון דהחילוק נגלה לכל ולא יורו היתר דמידע ידיע דיש נחוש אולי הוא בשר טריפה לכן לא גזרו מהאי טעמא רק דרב סובר דגזרו היכי שמונח על שולחנו ונתעלם מן העין אטו היכי שנעלם מן העין ונמצא בשר שהניח בביתו שמונח שלא במקום שהניח כן נלענ"ד
פרט ה
יבואר ביאור קו' הש"ס מט' חניות ופרש"י
טו) ומעתה נבוא ליישב קושי' הנ"ל מה מקשה על רב ממשניות דילמא מוקי רב כל הני ברוב טבחי שסביבות העיר הם ישראלים ומקודם ניישב המשך הסוגי' בקו' הש"ס על רב מט חניות דהנה רש"י כתב בד"ה ספיקו אסור וז"ל דנפקא לן מקרא ביומא דף פ"ד דכל קבוע כמע"מ דמי וזה מן הקבוע לקח אבל בנמצא דנייד הלך אחר הרוב דהשתא לאו קבוע הוא יע"ש דיל"ד לענין מאי כתב רש"י דהוי קבוע דאור' כיון דליכא נ"מ לפירושו שאין דרכו לכתוב דינים רק לפרש הסוגי' ותו קשה קו' הפלתי בסי' ס"ג ס"ק ג' בהא דאיתא בברייתא ובנמצא הלך אחר הרוב למה קאמר הלך אחר הרוב הא ידעינן דרובא שחוטות והו"ל לומר רק ובנמצא מותר. ונראה ליישב דהנה איתא בש"ע יו"ד סי' ק"י סעיף ד' וז"ל רוב חניות מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואונו יודע מאיזה מהן לקח ונתערבה באחרות ואינה ניכרת בטילה ברוב משום ס"ס ורמ"א כתב על זה וז"ל ויש אומרים דבכה"ג אסור משום דכל מקום שהאיסור במקומו הוי כמע"מ והואיל דספק ראשון אסור מן התורה ואין כאן ספיקא להתיר רק תערובת לא מיקרי ס"ס וש"ך ס"ק כ"ב כתב שהב"ח תמה על רבינו המחבר דמקור דינו הוא מרשב"א בתה"א והוא ז"ל לא כתב רק בפירש לפנינו דלשיטת הר"ן האיסור רק מדרבנן (ע' ש"ך ס"ק כ"ו) או בשאר קבוע דרבנן אבל לא בלקח מקביעות דספק ראשון אסור מן התורה הוי כספק טריפה שנתערבה שכתב בפ"ט דהתערובת אסור ותי' הש"ך דרשב"א וש"ע ס"ל כיון דקבוע הוא חידוש דבכל דוכתא אזלינן בתר רובא אי לך בו אלא חידושו דהיינו כל שהוא בפני עצמו ולא כשנתערב, אח' כ יע"ש. ואולם דעת הרבה פוסקים כרמ"א עיין ש"ך ס"ק כ"ה וכו' ולכאורה מוכח כשיטת רמ"א דהנה איתא בברייתא דט' חניות ספיקו אסור ויל"ד תיבת ספיקו הוא למותר הא אי' להדי' שאינו יודע מאיזה מהן לקח ובהנ"ל א"ש דקמ"ל אפי' ספק קבוע שנתערב ג"כ אסור דלא הוי ס"ס. לפ"ז מיושב קו' הפלתי דאי הוי תני בברייתא ובנמצא מותר סד"א ר"ל דמותר היכי דאיכא עוד ספק ומטעם ס"ס כיון דלא הוי קבוע וגם ליכא חשש איסור כיון דאיכא ס"ס דנתערב אבל היכי דלא נתערב אסור אפי' בנמצא מטעם בשר שנתעלם מן העין אף דמן התורה מותר דאזלינן בתר רוב מ"מ חכמים אסרי לכן ביאר הטעם דמותר מטעם רוב אפי' אם לא נתערב דליכא ולפ"ז מוכח מה שנחלקו קמאי ז"ל דהנה מדברי רשב"א סי' ס"ס מוכח הא דאזלינן בכ"מ בתר ס"ס להקל הוא מטעם רוב דספק אחד משווי פלגא ופלגא ואידך גורם שיהי' רוב ומדברי רא"ה שיבורר לקמן מוכח דהטעם לשיטת רמב"ם ספיקא דאוריי' מדאו' לקולא רק מדרבנן לחומרא ספק ב' הוי ספיקא דרבנן דאזלינן לקולא ומכאן מוכח כמ"ש רא"ה דאי נימא מטעם רוב, אכתי קשה הא עדיין מצינן למיטעי דבנמצא מותר מטעם ס"ס דהא שפיר נכלל במה דאיתא בנמצא הלך אחר הר וב כיון דס"ס הוא מטעם רוב אע"כ כשיטת רא"ה
טז) ולפ"ז יש ליישב מה שכתב רש"י דקבוע נפקא מקרא ולכאורה עלה בדעתי לפרש כוונתו דהנה היכי דאיכ' תערובת חניות דהיינו שהי' בכל אחת מהן בהמה ונמצא אחד מן הראשים טריפה ולא נודע באיזה שנתערבו גוף החניות מבואר בספר פרי מגדים בסי' ק"ו בשפתי דעת ס"ק י"ד ג' שיטות (א') דעת הר"ש מקינון דלח הוי קבוע כלל כיון דאין האיסור ניכר וכן דעת פר"ח בסי' ק"י ס"ק י"ג. (ב') דעת הפרישה שם בס"ק ט"ז דתערובת חניות הוי קבוע דרבנן ואפי' אינו חתיכה הראוי' להתכבד הוי כמו ראוי להתכבד דהוי קבוע דרבנן. (ג') דעת הב"ח בס"ד וש"ך בס"ק י"ד וי"ז דהוי קבוע דאו' יע"ש. ומדברי ריטב"א במס' חולין דף צ"ה ע"א מוכח דתערובת חניות לא הוי קבוע דאו' שכתב במעשה דטבחא וז"ל שאין דין קבוע אלא כשאותו הקבוע מבורר וניכר לעצמו במקומו כהאי דט' חניות וכהאי דוארב לו וקם עליו בכתובת דף ט"ו דאיתחזק עכו"ם אחד בין ט' ישראלים ועכו"ם ניכר שם ומבורר לעצמו עכ"ל א"כ סובר דקרא דוארב לו דילפינן קבוע היינו היכי דניכר האיסור והיתר דלא כהבנת הב"ח ביו"ד סי' ק"י דוק ותשכח. והנה תוס' ד"ה הכא ור"ן ושאר קמאי ז"ל הקשו אמאי איתא בברייתא בנמצא הלך אחר הרוב נגזור שמא יקח מן הקבוע כמו שגזרו במס' זבחים דף ע"ג ותי' דהתם הוא דאיכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע לפי שאיסור מעורב ואינו ניכר אי שרינן לי' כשפירש אתי למשקל מן הקבוע אבל הכא שחניות המוכרת בשר נבילה ניכר ליכא למיחש שמא יקח מנבילה ודאית דלאו ברשיעי עסקינן יע"ש. והנה בברייתא דט' חניות יש לפרש בפשיטות שהי' האיסור ניכר רק זה שלקח נולד ספק מאיזה לקח או שיודע מאיזה לקח רק שהי' תערובת בחניות וע"י זה אינו יודע אם לקח מחניות הכשירות. ונראה דרש"י סובר כפרישה דקבוע דאורייתא לא הוי רק כשאיסור והיתר ניכר כיון דאתי' מקרא דוארב לו וכמ"ש ריטב"א ומהאי טעמא כתב רש"י דאתי' מקרא להורות הפירש בברייתא דאיירי בקבוע דאורייתא דאי הוי מיירי בתערובת חניות דהוי קבוע דרבנן תיקשי קו' קמאי הנ"ל אמאי בנמצא מותר לגזור שמא יקח מן הקבוע דתי' קמאי הנ"ל כיון שאיסור ידוע במקומו ליכא למיחש שיקח מקבוע דאטו ברשיעי עסקינן נסתר כיון שמיירי שהי' תערובת בחניות אין האיסור ניכר במקומו ושפיר איכא הך גזירה לכן כתב רש"י דאיירי בקבוע דאו' היכי שאיסור ניכר וא"ש:
יז) ואולם על תי' הלז יש לעיין דהנה הרא"ש כתב לישב קושית תוס' הנ"ל וז"ל ויש לומר דהכא שאיסור ידוע במקומו לא גזרינן שיקח מן הקבוע דמידע ידיע דכל קבוע כמע"מ דמי וגם כל אדם נזהר ליקח משם כיון שידוע שיש שם חנות אחת מוכרת בשר נבילה עד שיודע שמן הכשירות הוא לוקח אבל כשאיסור מעורב בהיתר אי שרית לי' כשפירש אתי ליקח מן הקבוע עכ"ל, ויל"ד למה האריך ולא כתב בקיצור כמ"ש קמאי הנ"ל דאטו ברשיעי עסקינן ולענין מאי כתב שידע שכל קבוע כו' הא אפי' אינו יודע הדין מ"מ כיון שנודע חניות המוכרת בשר נבילה לאו ברשיעי עסקינן שיקנה וכתבתי לעיל בכלל ט' פרט ו' דרא"ש סובר דגם בתערובת חניות הוי קבוע וא"כ בקבוע כי האי שפיר יש לחוש שיורה היתר לעצמו ליקח מן הקבוע כיון דלא ניכר איזה חניות המוכרת בשר נבילה לכן הוכרח להאריך ולבאר דמי שהוא בן תורה יודע הדין דכל קבוע כמע"מ ואף דלאו כ"ע גמירי מ"מ כל אדם נזהר כיון שיודע שיש חנות אחת שמוכרת בשר נבילה ולא נתערב אותו בשר בתערובת היתר משא"כ היכי שאיסור מעורב בהיתר שפיר יש לחוש דבקל יטעה ויורה היתר כיון דשרי' לי כשפירש מטעם דנתבטל ברוב היתר אתי למשקל מקבוע כן נלענ"ד כוונת הרא"ש. ולפ"ז צ"ע לדברי הש"ך בסי' ק' ס"ק י"ז שכתב להיפך בכוונת הרא"ש דוק שם, ולפי דברינו נסתר תי' הנ"ל בכוונת רש"י דאפי' אם יהי' הפי' בברייתא דאיירי בקבוע דרבנן כגון בתערובת חניות ג"כ לא שייך למיגזר שמא יקח מן הקבוע, לכן נראה כוונת רש"י לפמ"ש לעיל דש"ך בסי' ק"י ס"ק כ"ב כתב דבקבוע דרבנן היכי שנתערב מותר מטעם ס"ס, וכבר נתבאר דיש לומר דרש"י סובר כפרישה דתערובת חניות הוי קבוע דרבנן. וא"כ יש לומר דהוי קשה לרש"י תיבת ספיקו מיותר והוי ניחא לי' דקמ"ל דספק ג"כ אסור כשיטת רמ"א לכן כתב דבע"כ מיירי בקבוע דאור' דאי בתערובת חניות מהני ס"ס ומה"ט מדייק רש"י דאתי' מקרא דמיירי היכי דאיסור והיתר ניכר כמ"ש ריטב"א דכן משמע וארב לו וקם עליו וא"ש:
יח) לפ"ז מיושב קו' הנ"ל במה דמקשה על רב ממשניות דילמא איירי ברוב טבחי מדינה הם ג"כ ישראל דליכא חשש עורבים. דהנה איתא במס' יבמות דף נ' ע"ב אמר ר' יוסף כאן שנה רבי משנה שאינה צריכא ופרש"י דזיל קרי בי' רב הוא עיין בתוס' ד"ה שנה א"כ לדברי רש"י דבר המפורש בתורה אין דרך התנא לשנות ובמס' חולין דף י"א ע"א איתא מנלן דאזלינן בתר רובא מנלן דכתיב אחרי רבים להטות רובא דאיתא קמן כגון ט' חניות וסנהדרין לא קא מבעי' לי יע"ש א"כ הא דאזלינן בתר רובא מפורש בקרא ואין דרך התנא לשנות המפורש בקרא היכי דליכא שום חידוש, והנה לכאורה קשה על ר' זירא דאמר במס' כתובת דף ט"ו וב"ב דף כ"ד פ"א אעפ"י שדלתות מדינה נעולת אזלינן בתר רוב דחניות מנלן לפרש כן בכוונת הברייתא דילמא הפי' בנמצא הלך אחר הרוב דבעינן ג"כ רוב מדינה טבחי ישראל, ונראה לפמש"ל הוכיח ר' זירא דבע"כ הפירש כן בברייתא דהנה תוס' במס' ב"ב דף כ"ד ע"א ד"ה ש"מ כתבו וז"ל ש"מ איתא לדר' זירא וז"ל, נראה לריצב"א אע"ג דבעינן תרתי רובי משום דגזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר מ"מ איצטרך למימר גבי חניות דלא בעינן תרי רובי אע"ג דליכא למימר הכי מ"מ איכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע אי לאו דאיכא רובא דעלמא יע"ש, וכבר נתבאר דבקבוע דאו' דהיינו היכי דאיסור ניכר לא שייך למיגזר שמא יקח מקבוע דלאו ברשיעי עסקינן. וא"כ לפ"ז שפיר הוכיח ר' זירא דברייתא דט' חניות ס"ל דמותר בנמצא אעפ"י שדלתות מדינה נעולת דיש לומר דהוי קשה לי' תיבת ספיקו מיותר ומכח זה הוכיח דבע"כ מיירי בקבוע דאו' דהיינו שאיסור והיתר ניכר וקמ"ל דלא מהני ס"ס כיון דספק ראשון אסור מדאו' ובע"כ לא מיירי בקבוע דתערובת חניות כיון דהוי רק קבוע דרבנן לא הי' מדויק תיבת ספיקו אסור דבדרבנן מהני ס"ס וכיון דבע"כ מיירי בקבוע דאורייתא שאיסור והיתר ניכר ממילא מוכח מסברא בנמצא מותר אפי' בדלתות מדינה נעולת כיון דעיקר חשש שראוי לחוש דבעינן פתוחת משום דאיכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע והיינו דוקא היכי דאין איסור ניכר אבל היכי דאיסור ניכר הדעת מסתבר וסברא חיצונה דלא שייך למיגזר שמא יקח מן הקבוע דאטו ברשיעי עסקינן כמ"ש קמאי הנ"ל ושפיר הוכיח דאפי' בדלתות מדינה נעולת מותר בנמצא. מיהו קשה על ברייתא גופא מאי קמ"ל בנמצא הלך אחר רוב דאזלינן בתר רובא דאיתא קמן דהיינו בתר רוב חניות שמוכרת בשר שחוטה הא מפורש בתורה אחרי רבים להטות דזיל קרי בי' רב הוא כנ"ל, ואין לומר דקמ"ל דאזלינן בתר רוב אפי' בנמצא קרוב לחניות המוכרת בשר נבילה דז"א דהא עיקר דין זה לא מפורש בברייתא דהא יש לפרש בנמצא באמצע וכמ"ש תוס' במס' ב"ב דף כ"ג ע"ב ד"ה רוב ואין דרך התנא לאשמעונין חידוש מה דלא מפורש ואין לומר דקמ"ל דאפי' בדלתות מדינה נעולת דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע דז"א כיון דבע"כ מיירי בקבוע דאו' דאיסור והיתר ניכר מסברא ידעינן דלא שייך לגזור דאטו ברשיעי עסקינן אע"כ דקמ"ל דאזלינן בתר רוב חניות אפי' היכי דרוב טבחי דעלמא הם עכו"ם לא חיישינן לחומרא דרב שמא עורבים חלפוהו ואף דמיירי בדלתות מדינה נעולת כמו דמוקי ר' זירא מ"מ אי הוי חיישינן לעורבים לא מהני דלתות מדינה נעולת וא"כ שפיר מקשה על רב ולא קשה קושי' הנ"ל דילמא מיירי ברוב טבחי מדינה ישראל דז"א דבע"כ הוכיח המקשין דמיירי ברוב טבחי דעלמא עכו"ם ומ"מ קמ"ל דלא חיישינן לעורבים (דהך חששא שייך אף בדלתות מדינה נעולת) דאי מיירי ברוב טבחי דעלמא ישראל תיקשי מאי קמ"ל דאזלינין בתר רובא הא זיל קרי בי' רב הוא ואי לאשמעונין דלא חיישינן לעורבים הא פשיטא דליכא למיחש כיון שכל המקומות שסביב שהיו העורבים יכולין להביא הם טבחי ישראל ליכא למיחש כמ"ש תוס' ד"ה דאסיק אע"כ דמיירי דרוב טבחי מדינה הם עכו"ם דסד"א דחיישינן לעורבים אף דדלתי מדינה נעולת וקמ"ל לאפוקי מרב ושפיר מקשה וא"ש:
יט) לפ"ז מוכח כשיטת הר"ש מקינין ופר"ח בתערובת חניות לא הוי קבוע כלל או כשיטת הפרישה דהוי רק קבוע דרבנן דאי נימא כשיטת הב"ח וש"ך דהוי קבוע דאו' ושפיר יש לאוקמי הברייתא בתערובת חניות ומ"מ מדויק הא דאיתא ספיקו אסור דבדאו' לא מהני ס"ס והדק"ל מה שקשה על רב דילמא רב מוקי הברייתא בתערובת חניות וברוב טבחי מדינה ישראל דליכא חששא דעורבים כמ"ש תוס' ד"ה אסיק ואין לומר דאי מיירי בכה"ג תיקשי מאי קמ"ל דאזלינן בתר רובא הא זיל קרי בי' רב הוא דכתיב אחרי רבים להטות דז"א דסד"א דנגזר בנמצא שמא יקח מן הקבוע דכה"ג שאין האיסור ניכר לא שייך הטעם שכתבו קמאי הנ"ל דאטו ברשיעי עסקינן ושפיר קמ"ל חידוש דין וכסברת רא"ש דלא גזרינן דמידע ידיע כל קבוע כמע"מ דמי וסברא זו לאו סברא פשוטה ולולי דאשמועינן לא הוי ידעינן אע"כ כשיטת הר"ש או כפרישה דהוי רק קבוע דרבנן לכן אי אפשר לאוקמי הברייתא בתערובת חניות כיון דהוי רק קבוע דרבנן לא מדויק מה דאיתא ספיקו אסור דבדרבנן מהני ס"ס וכיון דמיירי בקבוע דאו' אזי הסברא פשוטה דלא שייך למגזר שמא יקח מן הקבוע ותיקשי מאי קמ"ל דאזלינן בתר רובא אע"כ דקמ"ל דאפי' ברוב טבחי מדינה עכו"ם ג"כ בנמצא מותר דלא חיישינן לעורבים וא"ש ובזה מיושב ג"כ קושית הפלתי הנ"ל מה מקשה על רב דילמא ברייתא קאי על דין תורה ורב נקיט חומרא דרבנן דז"א דא"כ תיקשי מאי קמ"ל זיל קרי בי' רב הוא אע"כ דקמ"ל דלא חיישינן לבשר שנתעלם מן העין שעורבים החליפו, וכמו כן מיושב מה דמקשה מברייתא דרבי דאמר מקילין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר דהוכיח המקשין ג"כ דבע"כ לא מיירי שגם רובא דעלמא הם טבחי ישראל דתיקשי מאי קמ"ל דאזלינן בתר רובא הא מפורש בכל דוכתי דאזלינן בתר רובא אע"כ דמיירי שרוב טבחי מדינה הם עכו"ם וקמ"ל דל"ח לעורבים ואין לומר ניהו דל"ח לעורבים מ"מ ניחוש שנפל מעכו"ם וכיון דרובא דעלמא הם עכו"ם ג"כ הבשר אסור דהא קיי"ל רובא וקרוב הולכין אחר הרוב אפי' רובא דעלמא ורובא דאיתא קמן נחשב למיעוט לגבי רובא דעלמא ואין לו רק שם קורבא דמוכח ורובא עדיף, דז"א דמיירי דדלתות מדינה נעולת דאף אם נפל מעכו"ם ג"כ בשר הנמצא בידו מותר כיון דרוב טבחי ישראל הם כאן ודלתות מדינה נעולת שפיר קמ"ל רבי חידוש דין דל"ח לעורבים שהביאו מרובא דעלמא ושפיר מקשה על רב וכן מה דמקשה ממתני' דנמצא בה בשר אם חי הלך אחר רוב טבחים אם רוב ישראל כשר ומתני' הלז מיירי בעיר שעכו"ם וישראל דרין בו וקמ"ל דהולכין אחר רוב טבחי העיר מקשה ג"כ על סגנון הנ"ל דאי מיירי דרוב טבחי מדינה הם ג"כ ישראל ואין דלתות מדינה נעולת תיקשי מאי קמ"ל זיל קרי בי' רב הוא ואי אין נעולת ורוב טבחי עכו"ם תיקשי ניזל בתר רובא דעלמא אולי נפל מעכו"ם דהא רוב וקרוב הולכין אחר רובא דעלמא אע"כ דמיירי בדלתות מדינה נעולת ורוב טבחי מדינה עכו"ם דסד"א ניהו דליכא למיחש לחששא דעכו"ם מ"מ ניחוש לעורבים דל"מ דלתות מדינה נעולת קמ"ל דל"ח לעורבים וקשה על רב וכן מה דמקשה אח"כ ממתני' בנמצא בגבולין ורוב טבחי ישראל הוא ג"כ על סגנון הנ"ל ומה דמתרץ הברייתות בנמצא ביד עכו"ם לא קשה מאי קמ"ל דשפיר קמ"ל חידוש דסד"א דנמצא ביד עכו"ם גרע טפי מבשר שנתעלם מן העין כמו שסובר רמב"ם כן באמת בפרק ח' ממאכלות אסורות הלכה י"ב וכמ"ש הכ"מ שם שסמך על תלמוד ירושלמי שחולק על תלמוד בבלי וס"ל דנמצא ביד עכו"ם איכא עוד חשש שמא תחילתו איסור קמ"ל דל"ח כיון דמיעוטא נינהו והיינו כשיטת רוב קמאי ז"ל החולקים על רמב"ם כמ"ש הה"מ שם וכן מה דמשני שם ומוקי מתני' דמצא בה בשר חי הלך אחר רוב טבחי ישראל בעומד ורואה שנפל מיד אדם ג"כ קמ"ל חידוש דסד"א אולי נפל מיד עכו"ם וכמ"ש רמב"ם והה"מ הנ"ל ומכ"ש דיש לחוש לסברת הר"ן בדף צ"ה ע"א דעכו"ם קונה בשר טריפה כיון דזול ביותר וע' בתב"ש סי' ס"ג ס"ק א' שצידד לומר כשיטת רמב"ם אפי' היכי דליכא משום בשר שנתעלם מן העין דהיינו שראה שנפל מאחד ואינו יודע מי הוא ולא העלים עיניו משעה שנפל דבכה"ג ליכא משום בשר שנתעלם מן העין מ"מ אסור דטפי איכא למיחש שמא תחילתו איסור מחששא וחילוף בבשר שנתעלם מן העין וכמו דס"ל לרמב"ם הך טעמא בנמצא ביד עכו"ם כמ"ש הה"מ יע"ש רק שרבו החולקים על רמב"ם וא"כ שפיר קמ"ל חידוש אפי' לרב דסובר דהחמירו חכמים בבשר שנתעלם מן העין מ"מ הכא לא החמירו חכמים וא"ש ולא קשה מידי קו' הנ"ל ודוק:
כ) אמנם לכאורה אכתי קשה לפמש"ל בשם תוס' במס' נדה ד' י"ח הנ"ל שכתבו בהך דט' חניות בנמצא הלך אחר רוב דהיכי דאנו מסופקים על חתיכה בשר אי פריש מבשר שחוטה או מבשר נבילה הוי חזקת איסור בחזקת שאינו זבוח רק דרובא עדיף מחזקה הדק"ל מאי מקשה על רב מהני משניות דילמא מיירי ברוב טבחי מדינה ישראל דליכא למיחש לעורבין כמ"ש תוס' ד"ה אסיק ומ"מ לא ק' מאי קמ"ל פשיטא דזיל קרי בי' רב הוא שאמרה תורה אחרי רבים להטות דשפיר קמ"ל דרובא עדיף מחזקת איסור דלא מפורש בתורה להדי' ואפי' לשיטת רבינו חיים המובא בתוס' חולין דף י"א ע"א ד"ה מנא דילפינן מפרה אדומה דאפי' רובא דליתא קמן מהני נגד חזקה מ"מ לא שייך זיל קרי בי' רב הוא כיון דלא אתי רק מדיוקא וצריך לאשמועינן, ואין לומר דהוי ג"כ מפורש בתורה כיון דאמרה תורה אחרי רבים להטות וברוב דיינים מוציאין ממון מחזקתו אף דבכ"מ חזקת ממון אלים מחזקת איסור דהא ע"א לא קם בממון אפי' בספק השקול שאין שניהם מוחזקין ומכ"ש שלא קם להוציא ובאיסורא לכ"ע קם בספק השקול ונגד חזקה נסתפק הש"ס ביבמות דף פ"א ע"א וקצת מקמאי ז"ל ס"ל דע"א נאמן נגד חזקה ע' ש"ך יו"ד סי' קכ"ז וע' בתוס' במס' ב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסורא דז"א לפמ"ש תוס' במס' ב"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל בדיינים ליכא חזקת ממון ע' בשו"ת מוהר"א ששון סי' כ"ז מה שפירש בכוונתם וע' בתומים בקיצור תקפו כהן וע' תוס' במס' סנהדרין דף ג' ע"ב ד"ה ד"מ וא"כ הדק"ל מאי מקשה על רב כיון דשפיר הוצרך לאשמועינן הך דינא דרובא עדיף מחזקה כיון דלא מפורש להדי' מיהו בס' שב שמעתתא הוכיח שקצת מקמאי ז"ל לית להו סברת תוס' הנ"ל דס"ל בחתיכה ספק אי פריש מבשר שחוטה או מבשר נבילה ליכא חזקת איסור וכמ"ש לעיל הטעם וא"כ דברינו נכונים וא"ש.
פרט ו
ביאור הסוגיא בהא דאי' הא דרב לאו בפי' אתמר:
כא) ומעתה נבוא ליישב הסוגיא הא דאיתא הא דרב לאו בפי אתמר כו' ליישב קו' הנ"ל הא רב אמר כן להדי' על מתני' דנמצא בגבולין ותו קשה על ר' כהנא ור' אסי דס"ל דמותר מטעם דהתירא שכיחא כיון שרוב טבחים שבכאן הם ישראלים מ"מ ניחוש לרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם כיון דבע"כ מיירי שרוב טבחי מדינה הם עכו"ם דמה"ט חייש רק לעורבים כמ"ש תוס' א"כ ניהו דלא חיישו ר' כהנא ורב אסי לחששא דעורבים מ"מ ניחוש שנפל מרובא דעלמא העוברים ושבים שהם עכו"ם דהא קיי"ל במס' ב"ב דף כ"ג ע"ב דרוב וקרוב הולכין אחר רובא דעלמא דרובא דאיתא קמן לא נחשב רק כקורבא דמוכח כמ"ש תוס' שם ד"ה רוב ודוחק לומר דס"ל כשיטת הרמב"ם המובא בפר"ח סימן ס"ג ס"ק ג' שסובר דלא אזלינן בתר רובא דעלמא רק בתר רובא דאיתא קמן אף דהוא מיעוט נגד רובא דעלמא משום דהוי קורבא דמוכח דמ"מ קשה לרוב פוסקים החולקים על רמב"ם לא נזכר בש"ס מפורש מאן דחולק על ר' חנינא, ואולם קושיא זו יש לתרץ דיש לומר עובדא דמחוור רישא היה בדלתות מדינה נעולת דליכא חששא דעכו"ם דהא אפי' נמצא בידו בשר מותר כיון דרוב טבחים שבכאן הם טבחי ישראל ורוב כשר מסתמא קנה מרוב כדאי' שם ואולם קשה בתר הכי דחה הש"ס הראי' מכללא וקאמר פרוותא דעכו"ם הוי וכתב רש"י וז"ל ומשני איכא בינייהו דליכא למיסמך אמילתא כולי האי דאיכא למימר ברוב טבחי ישראל מודה דמותר והכא משום דפרוותא דעכו"ם הוא נמל פורט ושכיחי דאיסורא טפי יע"ש ואיתא שם תדע דקאמר להו איסורא שכיחי טפי מה ראי' מייתי הא גם כפי מה שהבינו הש"ס מעיקרא דרב חייש שעורבים הביאו מרובא דעלמא ג"כ מדויק מה שאמר רב דאיסורא שכיחי טפי כיון דסובר רב במס' ב"ב דף כ"ד כפי מה דמסיק הש"ס דרובא וקרוב רובא דעלמא עדיף דרובא דאיתא קמן הוי רק קורבא דמוכח ורובא עדיף.
כב) ונלענ"ד לישב דהנה לעיל כתבתי קו' בשם בעל פרי מגדים למאן דמחייב א"ת רק באיקבע איסורא לרמב"ם דסובר להלכה אי אפשר לצמצם אולי ההיתר גדול מאיסור ולא הוי איקבע איסורא דבטל ברוב דאפי' משהו יותר בטל וכתבתי לתרץ לפי הכלל היכי דב' חזקות סותרים זא"ז הוי איקבע איסורא יע"ש, ואחרי הוצעת דברינו הנ"ל יתיישב היטיב הסוגיא במה דאיתא דנשמע מכללא דהנה במס' ב"מ דף כ"ד ע"ב בתוס' ורא"ש שם מבואר דלוי דחולק על רב סובר דל"ח לעורב אבל היכי דחזינן דשקיל עורב מודה דחיישינן שמא הביא ממקום רחוק היכי דשכיח איסורא טפי אף דרוב טבחי המקום שנמצא הם ישראל יע"ש, והנה לעיל כתבתי דרב דהחמיר אפי' בנמצא על שולחנו מונח כמקדם הוא רק חומרא בעלמא דהא מדינא ליכא למיחש כיון דלא נולד ספק לפנינו רק שסובר שהחמירו חכמים ועשו סייג לתורה אטו היכי דניטל ממקומו ונמצא בביתו שלא במקומו דאז אסור לרב מדינא כיון דנולד ספק לפנינו והיינו משום דרב לית לי' חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא לכן בכי האי גוונא שנולד ספק מדינא יש לחוש אפי' ברוב טבחי ישראל אולי הביאו עורבים בשר נבילה מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם אבל היכי דמונח על שולחנו לא שייך לאסור מדינא רק מטעם חומרא בעלמא החמירו חכמים לעשות סייג עוד מצינו גווני שנולד הספק וריעותא לפנינו כגון בשר הנמצא בשוק במקום שרוב טבחי ישראל ורובא דעלמא הם טבחי עכו"ם דג"כ נולד ספק וריעותא לפנינו והיינו מתני' דנמצא בגבולין שרוב טבחי העיר ישראל ורובא דעלמא הם טבחי עכו"ם דבכה"ג לא שייך חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא ומ"מ נחלקו רב ולוי וסובר לוי דל"ח כלל לעורבים כמ"ש תוס' ורא"ש דלא שכיח וע' בתב"ש סימן ס"ג ס"א וס"ט ואף דאיכא ריעותא וספק לפנינו מ"מ סובר לוי דמותר באכילה דמיירי ברוב טבחי עיר ישראל ואף דרוב טבחי דעלמא הם עכו"ם לא חיישינן דנפל מרוב עוברים ושבים שהם עכו"ם וכיון דרוב טבחי דעלמא הם עכו"ם הבשר אסור דז"א דמיירי בדלתות מדינה נעולת ואפי' נפל מעכו"ם שבעירו ג"כ מותר דהא בנמצא ביד עכו"ם מותר דתלינן דקנה מרוב טבחי ישראל שמוכרין בשר כשר ולפמ"ש רשב"א וריטב"א הנ"ל אפי' בנמצא בבית העכו"ם מותר ורב חייש לעורבים שהביאו מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם לכן אף דדלתי מדינה נעולות מ"מ החתיכות אסורות דלענין חשש עורבים לא מהני דלתות מדינה נעולת לפ"ז לק"מ קושית ריטב"א ופלתי הנ"ל דהאיך קאמר הש"ס דנשמע מכללא הא מפורש קאמר רב על מתני' בנמצא בגבולין דאסור באכילה דיש לומר שאני התם שנמצא בשוק שלא ידע ממאן דלא שייך חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא בכה"ג סובר רב דחיישינן לעורבים שהביאו מרובא דעלמא משא"כ בשר שנמצא בביתו שלא במקומו יש לומר דמודה רב דמותר מטעם חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא וממילא לא שייך להחמיר בנמצא מונח על שולחנו דאין סברא להחמיר אטו נמצא בשוק כמש"ל כיון דאין מקום לטעות לא שייך סייג לכן איתא בש"ס דהאי דינא שאמר רב להחמיר בנמצא מונח על שולחנו אטו נמצא בביתו שלא במקומו דאסור מדינא מטעם דלא אמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא נשמע מכללא מעובדא דמברא כמו שאכתוב בס"ד לקמן וא"ש:
כג) ואולם בביאור הסוגיא האיך מביא ראי' מכללא נראה דהנה כבר כתבתי דיש להבין על רב כהנא ורב אסי ניהו דלא חיישו לעורבים עכ"פ כיון דרובא דעלמא הם טבחי עכו"ם ורוב עוברים ושבים הם עכו"ם ליחוש דילמא נפל מיד עכו"ם וצריך לומר דמיירי בדלתי מדינה נעולת דליכא למיחש לרוב עכו"ם רק לחששא דעורבים ובזה נחלקו רב חייש ורב כהנא ורב אסי לא חיישו מיהו אכתי יש להבין על ר' כהנא ור' אסי בשלמא היכי שנאבד מאדם ידוע ואח"כ נמצא שלא במקומו שייך לומר זהו שנאבד זהו שנמצא משא"כ בהאי עובדא שנמצא בנהר תרתי ראשים הא על אותו ראש שלא נאבד ממנו ונמצא יותר לא שייך לומר זהו שנאבד זהו שנמצא ניהו דדלתות מדינה נעולת וליכא למיחש לעכו"ם מ"מ אמאי לא חיישינן דעורבים הביאו מרובא דעלמא ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא האיך נתיר ספק איסור דאו' ואולם כבר נתבאר שתוס' ורא"ש כתבו הטעם משום דלא שכיח מיהו לא זכיתי להבין דבריהם הא מוכח בכמה דוכתי דספק הרגיל לא מהני להתיר חשש איסור דאו' דהא בעינן כללי ס"ס כמ"ש בספרי בכמה ראיות ולולי דבריהם יש לומר דרב עם רב כהנא ורב אסי נחלקו אי אמרינן הך חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא רב סובר דלא אמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא וא"כ שפיר קאמר רב דתרווייהו אסירי דאפי' על חד שנפל ממנו חיישינן דאתי' מרובא דעלמא שהביאו העורב אף דדלתי מדינות נעולת ואולם רב כהנא ורב אסי סוברים דאמרי' זהו שנאבד זהו שנמצא וא"כ ראש אחת מותרת (וכן הבין בחידושי ריטב"א) רק שיש לחוש על הראש שנמצא יותר אולי הביאו העורב מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם וכבר נתבאר אפי' בחתיכות שווין אי אפשר לצמצם ומסתמא אחת גדולה מחברתה (ומכ"ש אם באמת אחת גדולה כי בוודאי לא הי' סימן וט"ע בזה שנאבד דא"כ אמאי סובר רב דתרווייהו אסורין דהא סימן או ט"ע מהני) ודעת ש"ך ופר"ח דאפי' כל שהו יותר סגי דלא בעינן כפל ומבואר ביו"ד סי' ק"ב ס"ג דחתיכה חי' לא חשיב חתיכה הראויה להתכבד ומסתמא הראשים לא נתבשלו כיון שרצה להדיחם במים שכן הוא דרך להדיח קודם בישול ובלא"ה איתא ברמ"א שם בראש שלא נחרך משערו לא חשיב ראויה להתכבד ואף דמיירי בכל גווני אפי' היכי שנראה למראית עין שהם שווין מ"מ אי אפשר לצמצם לכן שפיר התירו רב כהנא ורב אסי לתרווייהו כיון דראש אחת ודאי מותר מטעם חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא ועיקר הספק על ראש השני והא חששא דעורבים הוא רק חשש בעלמא דהא לפמ"ש תוס' ורא"ש סובר לוי דלא שכיח כלל וא"כ כאן שרוב טבחי ישראל ודלתי מדינות נעולת דליכא חששא דנפל מעכו"ם ראש טריפה דהא אף אם נפל מידם ליכא חששא איסור כיון שרוב טבחי ישראל אפי' בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר רק דיש לחוש לעורבים וא"כ יש להתיר גם לראש השני מטעם ס"ס חדא אולי לא הביאו העורבים רק שנפל מבני אדם ובא מכאן שרוב טבחי ישראל ולרובא דעלמא ליכא למיחש כיון דדלתות מדינה נעולת ואת"ל שהביא העורב לאותו ראש מרובא דעלמא דילמא הראש דהיתרא שנפל למים היא גדולה מראש השני ונתבטל ברוב דנהפך מיעוט איסור להיות מותר ואולם רב בע"כ סובר דלא אמרינן חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא לכן תרווייהו אסירי וא"כ שפיר נשמע מכללא דבע"כ רב אוסר אפי' נמצא מונח על שולחנו אטו נמצא בביתו שלא במקומו כיון שסובר דלא אמרי' זהו שנאבד זהו שנמצא ולפ"ז מוכח כמו שהבין בספר פרי חדש הנ"ל דאפי' לא היה נאבד רק אחת סובר רב דאסורה דלא אמרי' זהו שנאבד זהו שנמצא דאל"כ תיקשי אמאי סובר רב דאסורין יהי' תרווייהו מותרין מטעם ס"ס דנראה ברור אפי' רב דחייש לעורבין עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואינו בגדר ודאי שעורבין הביאו וראי' לזה להסוברים דהלכה כלוי כתבו תוס' ורא"ש דלא שכיחי כלל ואין סברא שנחלקו מהיפך להיפך וא"כ ברור דעכ"פ לרב מידי ספיקא לא נפקא לא מבעיא בנאבד ממנו בביתו ונמצאת שלא במקומו הך חששא דעורבים שהביאו מרובא דעלמא הוא רק ספק בעלמא דהא יש לומר אולי אחד מבני בית ומעוברים ושבים טלטלוהו וע' בתב"ש סי' ס"ג ס"ק ט"ז, וכמו כן בנמצא מושלך בשוק או בנהר בנידון דידן ג"כ יש להסתפק אולי מבני אדם שבעיר כאן העוברים ושבים כאן נפל מהם ואם נאבד מהם אז בוודאי מותרת כיון דרוב טבחי ישראל ודלתי מדינה נעולת וא"כ שפיר הוי ס"ס ואמאי אוסר רב בתרווייהו ואף דרב סובר מין במינו לא בטיל הא הא כתבו תוס' בכמה דוכתי דהיינו לח בלח אבל יבש ביבש בטיל אע"כ דסובר דלא אמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא ובדברינו מובן מה דאיתא שם לבתר דדחי הש"ס פרוותא דעכו"ם הוי תדע דקאמר להו דאיסורא שכיח טפי ר"ל דמוכח דאיירי כאן ברוב טבחי עכו"ם דעל זה מדוייק הלשון שכיחי כיון דרוב טבחי עכו"ם ורוב עוברי דרכים הם עכו"ם וכיון דאזלינן בתר רוב מדויק דבריו שאמר שכיחי טפי משא"כ לחששא דעורבין אפי' לרב לא שכיחי ולא שייך לשון שכיח טפי דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא והוא רק ספק השקול וא"ש ולק"מ כל קו' הנ"ל דוק ותשכח: