שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יז · פרט ז
יבואר שיטת רמב"ם שסובר הלכה כרב וסובר נמצא ביד עכו"ם אסור שהוא הפך סוגי' הש"ס ויבוא יישוב לדבריו בס"ד:
כה) הרמב"ם ז"ל בפרק ח' ממאכלות אסורת הלכה י"א כתב וז"ל עשר חניות תשע מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח בשר מאחת מהן ואין ידוע ממי לקח הרי זה אסור שכל קבוע כמע"מ דמי אבל בשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב וכל דפריש מרובא קפריש אם היו רוב המוכרין עכו"ם אסור ואם היו רוב המוכרין ישראל מותר, (הלכה י"ב) וכן בשר הנמצא ביד עכו"ם ואינו יודע ממי לקח אם הי' מוכרי בשר ישראל מותר זהו דין תורה וכבר אסרו חכמים כל בשר הנמצא בין בשוק בין ביד עכו"ם אעפ"י שכל השוחטין וכל המוכרין ישראל ולא עוד אלא הלוקח בשר והניחו בביתו ונעלם מן העין אסור אא"כ היו לו בו סימן או שהי' לו בו ט"ע והוא מכירו ודאי שהוא זה או שהי' צרור וחתים עכ"ל, והעתיקו בש"ע יו"ד סי' ס"ג ס"א ועיין בית יוסף ביו"ד סי' ק"י ובש"ע שם סעיף ג' וקשה על רמב"ם כמה קו' (א') הקשו קמאי ז"ל הובא בהה"מ מה דכתב בנמצא ביד עכו"ם אסור הא רב גופא דאוסר בשר שנתעלם מן העין מ"מ מודה בנמצא ביד עכו"ם מותר כמו דמוקי הש"ס ברייתא דר' וברייתא דט' חניות וכתב הה"מ שדעת רוב פוסקים דלא כרמב"ם וכתב לתרץ שיטת הרמב"ם וז"ל ורבינו שכתב כשנמצא ביד עכו"ם אסור נראה שסמך על מה דאיתא בירושלמי במס' שקלים פרק ז' ובנמצא הלך אחר הרוב אמר ר' יוחנן עשו הנמצא ביד עכו"ם כנמצא בפלטיא כו' והוא שראו אותו יוצא ממקולין של ישראל כו' רב נחית לתמן חמיתון מקילין וחמר עלייהון אלמא משמע דטפי אסור נמצא ביד עכו"ם מנמצא בפלטיא ואין צריך לומר מבשר שהניחו בביתו ומצאו במקום שהניחו שאסור לדעת רב שהרי יש לחוש כשנמצא ביד עכו"ם שמא תחילתו מן האיסור הוא ואע"ג דלמיעוטא ל"ח וסוגיין הוא עיקר לדינא, אבל כיון דחזינן בירושלמי דרב משום חומרא יתירה אסרה ודאי בכל גוונא הוא ונמצא ביד עכו"ם נמי אסור זהו דעת רבינו ואינו מתחוור לפי גמרתינו וכבר כתבתי שדעת הרבה מפורשי' בנמצא ביד עכו"ם במקום שרוב טבחי ישראל מותר מ"מ ראוי להחמיר בדבר עכ"ל, וכוונתו מבואר כמו שנראה מדברי הש"ך בסי' ס"ג ס"ק ה' דבנמצא ביד עכו"ם יש לחוש אולי העלים עין דלית לי' להירושלמי תי' הנ"ל שהוא בחזקת המשתמר (ועיין בפלתי בסי' ק"י ס"ק ז' שכתב ג"כ דירושלמי סובר דעכו"ם לא משגיח ואינו משמר כלל) וגם יש עוד חשש אולי עכו"ם לקח ממיעוט טריפות ואף שרוב טבחי ישראל ומסתמא קנה מהרוב מ"מ כיון דאיכא מיעוט טריפות דרק רוב בהמות כשירות וגם הא איכא מיעוט טבחי עכו"ם ואף דלא חיישינן למיעוטא מ"מ איכא סניף להחמיר יותר בנמצא ביד עכו"ם מהיכי דנמצא בשוק או בביתו ונעלם מן העין ועיין בש"ך שם ובתב"ש סי' ס"ג ס"ק י"ג וספר מנחת יעקב כלל ל"ב ס"ק מ"ט ומ"מ דברי רמב"ם תמוהין דכללא בכ"מ היכי שנחלקו תלמיד בבלי עם ירושלמי הלכה כתלמוד בבלי דהם בתראי. (ב) הקשה הכסף משנה שנראה מדברי רבינו שיותר ראוי לאסור בנמצא ביד עכו"ם מבשר המונח בביתו שנעלם מן העין שכתב ולא עוד כו' ובגמ' מבואר להיפך דכי פריך עלי' דרב מרבי ומשני נמצא ביד עכו"ם שאני ומתוך דברי הה"מ נראה שרמז ליישב קושי' זו ג"כ כנ"ל. מיהו מ"מ קשה דהא בש"ס דידן מבואר להיפך. (ג') יש לדקדק מ"ש רמב"ם וש"ע כבר אסרו חכמי' כל בשר הנמצא בין בשוק בין ביד עכו"ם אעפ"י שכל השוחטין וכל המוכרין ישראל כו' לענין מאי מדייק תיבת כל הא בכל מקום רובו ככולו. (ד') הקשה הפלתי בסי' ס"ג סוף ס"ק א' על רמב"ם שכתב זהו דין תורה אבל חכמים אסרוהו מה מקשה הש"ס על רב מדברי רבי ומברייתא דט' חניות דאיתא בנמצא הלך אחר הרוב דלמא הברייתא קאי על דין תורה ורב נקיט חומרא דרבנן שהחמירו משום בשר שנתעלם מן העין וכמו דמצינו כמה משניות דמיירי על דין תורה עיין בסנהדרין דף ל"ב ע"ב ועיין בחי' ריטב"א בסוגין (ה') יש להבין לפי דברי הה"מ שנחלקו תלמיד בבלי עם ירושלמי לתלמוד ירושלמי בנמצא ביד עכו"ם אינו בחזקת משתמר ולבבלי הוא בחזקת משתמר באיזה סברא פליגי: