שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יז · פרט ו
ביאור הסוגיא בהא דאי' הא דרב לאו בפי' אתמר:
כא) ומעתה נבוא ליישב הסוגיא הא דאיתא הא דרב לאו בפי אתמר כו' ליישב קו' הנ"ל הא רב אמר כן להדי' על מתני' דנמצא בגבולין ותו קשה על ר' כהנא ור' אסי דס"ל דמותר מטעם דהתירא שכיחא כיון שרוב טבחים שבכאן הם ישראלים מ"מ ניחוש לרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם כיון דבע"כ מיירי שרוב טבחי מדינה הם עכו"ם דמה"ט חייש רק לעורבים כמ"ש תוס' א"כ ניהו דלא חיישו ר' כהנא ורב אסי לחששא דעורבים מ"מ ניחוש שנפל מרובא דעלמא העוברים ושבים שהם עכו"ם דהא קיי"ל במס' ב"ב דף כ"ג ע"ב דרוב וקרוב הולכין אחר רובא דעלמא דרובא דאיתא קמן לא נחשב רק כקורבא דמוכח כמ"ש תוס' שם ד"ה רוב ודוחק לומר דס"ל כשיטת הרמב"ם המובא בפר"ח סימן ס"ג ס"ק ג' שסובר דלא אזלינן בתר רובא דעלמא רק בתר רובא דאיתא קמן אף דהוא מיעוט נגד רובא דעלמא משום דהוי קורבא דמוכח דמ"מ קשה לרוב פוסקים החולקים על רמב"ם לא נזכר בש"ס מפורש מאן דחולק על ר' חנינא, ואולם קושיא זו יש לתרץ דיש לומר עובדא דמחוור רישא היה בדלתות מדינה נעולת דליכא חששא דעכו"ם דהא אפי' נמצא בידו בשר מותר כיון דרוב טבחים שבכאן הם טבחי ישראל ורוב כשר מסתמא קנה מרוב כדאי' שם ואולם קשה בתר הכי דחה הש"ס הראי' מכללא וקאמר פרוותא דעכו"ם הוי וכתב רש"י וז"ל ומשני איכא בינייהו דליכא למיסמך אמילתא כולי האי דאיכא למימר ברוב טבחי ישראל מודה דמותר והכא משום דפרוותא דעכו"ם הוא נמל פורט ושכיחי דאיסורא טפי יע"ש ואיתא שם תדע דקאמר להו איסורא שכיחי טפי מה ראי' מייתי הא גם כפי מה שהבינו הש"ס מעיקרא דרב חייש שעורבים הביאו מרובא דעלמא ג"כ מדויק מה שאמר רב דאיסורא שכיחי טפי כיון דסובר רב במס' ב"ב דף כ"ד כפי מה דמסיק הש"ס דרובא וקרוב רובא דעלמא עדיף דרובא דאיתא קמן הוי רק קורבא דמוכח ורובא עדיף.
כב) ונלענ"ד לישב דהנה לעיל כתבתי קו' בשם בעל פרי מגדים למאן דמחייב א"ת רק באיקבע איסורא לרמב"ם דסובר להלכה אי אפשר לצמצם אולי ההיתר גדול מאיסור ולא הוי איקבע איסורא דבטל ברוב דאפי' משהו יותר בטל וכתבתי לתרץ לפי הכלל היכי דב' חזקות סותרים זא"ז הוי איקבע איסורא יע"ש, ואחרי הוצעת דברינו הנ"ל יתיישב היטיב הסוגיא במה דאיתא דנשמע מכללא דהנה במס' ב"מ דף כ"ד ע"ב בתוס' ורא"ש שם מבואר דלוי דחולק על רב סובר דל"ח לעורב אבל היכי דחזינן דשקיל עורב מודה דחיישינן שמא הביא ממקום רחוק היכי דשכיח איסורא טפי אף דרוב טבחי המקום שנמצא הם ישראל יע"ש, והנה לעיל כתבתי דרב דהחמיר אפי' בנמצא על שולחנו מונח כמקדם הוא רק חומרא בעלמא דהא מדינא ליכא למיחש כיון דלא נולד ספק לפנינו רק שסובר שהחמירו חכמים ועשו סייג לתורה אטו היכי דניטל ממקומו ונמצא בביתו שלא במקומו דאז אסור לרב מדינא כיון דנולד ספק לפנינו והיינו משום דרב לית לי' חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא לכן בכי האי גוונא שנולד ספק מדינא יש לחוש אפי' ברוב טבחי ישראל אולי הביאו עורבים בשר נבילה מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם אבל היכי דמונח על שולחנו לא שייך לאסור מדינא רק מטעם חומרא בעלמא החמירו חכמים לעשות סייג עוד מצינו גווני שנולד הספק וריעותא לפנינו כגון בשר הנמצא בשוק במקום שרוב טבחי ישראל ורובא דעלמא הם טבחי עכו"ם דג"כ נולד ספק וריעותא לפנינו והיינו מתני' דנמצא בגבולין שרוב טבחי העיר ישראל ורובא דעלמא הם טבחי עכו"ם דבכה"ג לא שייך חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא ומ"מ נחלקו רב ולוי וסובר לוי דל"ח כלל לעורבים כמ"ש תוס' ורא"ש דלא שכיח וע' בתב"ש סימן ס"ג ס"א וס"ט ואף דאיכא ריעותא וספק לפנינו מ"מ סובר לוי דמותר באכילה דמיירי ברוב טבחי עיר ישראל ואף דרוב טבחי דעלמא הם עכו"ם לא חיישינן דנפל מרוב עוברים ושבים שהם עכו"ם וכיון דרוב טבחי דעלמא הם עכו"ם הבשר אסור דז"א דמיירי בדלתות מדינה נעולת ואפי' נפל מעכו"ם שבעירו ג"כ מותר דהא בנמצא ביד עכו"ם מותר דתלינן דקנה מרוב טבחי ישראל שמוכרין בשר כשר ולפמ"ש רשב"א וריטב"א הנ"ל אפי' בנמצא בבית העכו"ם מותר ורב חייש לעורבים שהביאו מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם לכן אף דדלתי מדינה נעולות מ"מ החתיכות אסורות דלענין חשש עורבים לא מהני דלתות מדינה נעולת לפ"ז לק"מ קושית ריטב"א ופלתי הנ"ל דהאיך קאמר הש"ס דנשמע מכללא הא מפורש קאמר רב על מתני' בנמצא בגבולין דאסור באכילה דיש לומר שאני התם שנמצא בשוק שלא ידע ממאן דלא שייך חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא בכה"ג סובר רב דחיישינן לעורבים שהביאו מרובא דעלמא משא"כ בשר שנמצא בביתו שלא במקומו יש לומר דמודה רב דמותר מטעם חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא וממילא לא שייך להחמיר בנמצא מונח על שולחנו דאין סברא להחמיר אטו נמצא בשוק כמש"ל כיון דאין מקום לטעות לא שייך סייג לכן איתא בש"ס דהאי דינא שאמר רב להחמיר בנמצא מונח על שולחנו אטו נמצא בביתו שלא במקומו דאסור מדינא מטעם דלא אמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא נשמע מכללא מעובדא דמברא כמו שאכתוב בס"ד לקמן וא"ש:
כג) ואולם בביאור הסוגיא האיך מביא ראי' מכללא נראה דהנה כבר כתבתי דיש להבין על רב כהנא ורב אסי ניהו דלא חיישו לעורבים עכ"פ כיון דרובא דעלמא הם טבחי עכו"ם ורוב עוברים ושבים הם עכו"ם ליחוש דילמא נפל מיד עכו"ם וצריך לומר דמיירי בדלתי מדינה נעולת דליכא למיחש לרוב עכו"ם רק לחששא דעורבים ובזה נחלקו רב חייש ורב כהנא ורב אסי לא חיישו מיהו אכתי יש להבין על ר' כהנא ור' אסי בשלמא היכי שנאבד מאדם ידוע ואח"כ נמצא שלא במקומו שייך לומר זהו שנאבד זהו שנמצא משא"כ בהאי עובדא שנמצא בנהר תרתי ראשים הא על אותו ראש שלא נאבד ממנו ונמצא יותר לא שייך לומר זהו שנאבד זהו שנמצא ניהו דדלתות מדינה נעולת וליכא למיחש לעכו"ם מ"מ אמאי לא חיישינן דעורבים הביאו מרובא דעלמא ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא האיך נתיר ספק איסור דאו' ואולם כבר נתבאר שתוס' ורא"ש כתבו הטעם משום דלא שכיח מיהו לא זכיתי להבין דבריהם הא מוכח בכמה דוכתי דספק הרגיל לא מהני להתיר חשש איסור דאו' דהא בעינן כללי ס"ס כמ"ש בספרי בכמה ראיות ולולי דבריהם יש לומר דרב עם רב כהנא ורב אסי נחלקו אי אמרינן הך חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא רב סובר דלא אמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא וא"כ שפיר קאמר רב דתרווייהו אסירי דאפי' על חד שנפל ממנו חיישינן דאתי' מרובא דעלמא שהביאו העורב אף דדלתי מדינות נעולת ואולם רב כהנא ורב אסי סוברים דאמרי' זהו שנאבד זהו שנמצא וא"כ ראש אחת מותרת (וכן הבין בחידושי ריטב"א) רק שיש לחוש על הראש שנמצא יותר אולי הביאו העורב מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם וכבר נתבאר אפי' בחתיכות שווין אי אפשר לצמצם ומסתמא אחת גדולה מחברתה (ומכ"ש אם באמת אחת גדולה כי בוודאי לא הי' סימן וט"ע בזה שנאבד דא"כ אמאי סובר רב דתרווייהו אסורין דהא סימן או ט"ע מהני) ודעת ש"ך ופר"ח דאפי' כל שהו יותר סגי דלא בעינן כפל ומבואר ביו"ד סי' ק"ב ס"ג דחתיכה חי' לא חשיב חתיכה הראויה להתכבד ומסתמא הראשים לא נתבשלו כיון שרצה להדיחם במים שכן הוא דרך להדיח קודם בישול ובלא"ה איתא ברמ"א שם בראש שלא נחרך משערו לא חשיב ראויה להתכבד ואף דמיירי בכל גווני אפי' היכי שנראה למראית עין שהם שווין מ"מ אי אפשר לצמצם לכן שפיר התירו רב כהנא ורב אסי לתרווייהו כיון דראש אחת ודאי מותר מטעם חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא ועיקר הספק על ראש השני והא חששא דעורבים הוא רק חשש בעלמא דהא לפמ"ש תוס' ורא"ש סובר לוי דלא שכיח כלל וא"כ כאן שרוב טבחי ישראל ודלתי מדינות נעולת דליכא חששא דנפל מעכו"ם ראש טריפה דהא אף אם נפל מידם ליכא חששא איסור כיון שרוב טבחי ישראל אפי' בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר רק דיש לחוש לעורבים וא"כ יש להתיר גם לראש השני מטעם ס"ס חדא אולי לא הביאו העורבים רק שנפל מבני אדם ובא מכאן שרוב טבחי ישראל ולרובא דעלמא ליכא למיחש כיון דדלתות מדינה נעולת ואת"ל שהביא העורב לאותו ראש מרובא דעלמא דילמא הראש דהיתרא שנפל למים היא גדולה מראש השני ונתבטל ברוב דנהפך מיעוט איסור להיות מותר ואולם רב בע"כ סובר דלא אמרינן חזקה זהו שנאבד זהו שנמצא לכן תרווייהו אסירי וא"כ שפיר נשמע מכללא דבע"כ רב אוסר אפי' נמצא מונח על שולחנו אטו נמצא בביתו שלא במקומו כיון שסובר דלא אמרי' זהו שנאבד זהו שנמצא ולפ"ז מוכח כמו שהבין בספר פרי חדש הנ"ל דאפי' לא היה נאבד רק אחת סובר רב דאסורה דלא אמרי' זהו שנאבד זהו שנמצא דאל"כ תיקשי אמאי סובר רב דאסורין יהי' תרווייהו מותרין מטעם ס"ס דנראה ברור אפי' רב דחייש לעורבין עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואינו בגדר ודאי שעורבין הביאו וראי' לזה להסוברים דהלכה כלוי כתבו תוס' ורא"ש דלא שכיחי כלל ואין סברא שנחלקו מהיפך להיפך וא"כ ברור דעכ"פ לרב מידי ספיקא לא נפקא לא מבעיא בנאבד ממנו בביתו ונמצאת שלא במקומו הך חששא דעורבים שהביאו מרובא דעלמא הוא רק ספק בעלמא דהא יש לומר אולי אחד מבני בית ומעוברים ושבים טלטלוהו וע' בתב"ש סי' ס"ג ס"ק ט"ז, וכמו כן בנמצא מושלך בשוק או בנהר בנידון דידן ג"כ יש להסתפק אולי מבני אדם שבעיר כאן העוברים ושבים כאן נפל מהם ואם נאבד מהם אז בוודאי מותרת כיון דרוב טבחי ישראל ודלתי מדינה נעולת וא"כ שפיר הוי ס"ס ואמאי אוסר רב בתרווייהו ואף דרב סובר מין במינו לא בטיל הא הא כתבו תוס' בכמה דוכתי דהיינו לח בלח אבל יבש ביבש בטיל אע"כ דסובר דלא אמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא ובדברינו מובן מה דאיתא שם לבתר דדחי הש"ס פרוותא דעכו"ם הוי תדע דקאמר להו דאיסורא שכיח טפי ר"ל דמוכח דאיירי כאן ברוב טבחי עכו"ם דעל זה מדוייק הלשון שכיחי כיון דרוב טבחי עכו"ם ורוב עוברי דרכים הם עכו"ם וכיון דאזלינן בתר רוב מדויק דבריו שאמר שכיחי טפי משא"כ לחששא דעורבין אפי' לרב לא שכיחי ולא שייך לשון שכיח טפי דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא והוא רק ספק השקול וא"ש ולק"מ כל קו' הנ"ל דוק ותשכח:
כד) ולפי דברינו הנ"ל מוכח מה שכתבתי לעיל בכלל הנ"ל בשם קמאי ז"ל דנחלקו בהא דקיי"ל דס"ס מהני להקל אפי' באיסור דאו' רשב"א כתב הטעם משום דס"ס הוא מטעם רוב, ולרא"ה מוכח לשיטת הרמב"ם דסובר ספיקא דאו' מדאו' לקולא רק מדרבנן לחומרא ספק ב' הוי ספיקא דרבנן ע' בפני יהושע בכתובת דף ט' ומכאן מוכח כרשב"א דהנה קמאי ז"ל הקשו לרמב"ם האיך משכחת א"ת באוכל חתיכה ספק חלב הא מדאו' לקולא ותי' מוהרי"ט ופר"ח דבזה נחלקו תנאים ואמוראים במס' כריתות דף י"ז וי"ח מאן דסובר אפי' בחתיכה אחת ספק חלב חייב בע"כ סובר ספיקא דאו' מדאו' לחומרא ומאן דסובר דבעי ב' חתיכות דאיקבע איסורא סובר ספיקא דאו' מדאו' לקולא לכן פטור בחתיכה אחת ורמב"ם סובר כמ"ד דבעינן איקבע איסורא, והנה במס' כריתות שם סובר רב דבעינן ב' חתיכות ורב אשי סובר אפי' בחתיכה אחת חייב וא"כ לשיטת רא"ה קשה מ"ט דרב אסי דהתיר בעובדא דמחוור רישא כיון דבע"כ סובר ספיקא דאו' מדאו' לחומרא לא שייך להתיר מטעם ס"ס אע"כ כשיטת רשב"א ולשיטת רא"ה צ"ל כתי' הנ"ל בשם תוס' ורא"ש דס"ל דספק הרגיל מהני להתיר בחשש דאו' וחשש שהביאו עורבין מרובא דעלמא לא שכיח וא"כ צ"ע הא בכמה דוכתי משמע דלא מהני ספק הרגיל להתיר חשש איסור דאו' דהא בעינן כללי ס"ס וא"כ לכאורה מוכח כרשב"א דס"ס מהני מטעם רובא כן נלענ"ד נכון בדרך פלפול ודוק היטיב בכל מ"ש בפרטים.