אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יז › פרט ה

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יז · פרט ה

פרט ד

יבואר ביאור קו' הש"ס מט' חניות ופרש"י

טו) ומעתה נבוא ליישב קושי' הנ"ל מה מקשה על רב ממשניות דילמא מוקי רב כל הני ברוב טבחי שסביבות העיר הם ישראלים ומקודם ניישב המשך הסוגי' בקו' הש"ס על רב מט חניות דהנה רש"י כתב בד"ה ספיקו אסור וז"ל דנפקא לן מקרא ביומא דף פ"ד דכל קבוע כמע"מ דמי וזה מן הקבוע לקח אבל בנמצא דנייד הלך אחר הרוב דהשתא לאו קבוע הוא יע"ש דיל"ד לענין מאי כתב רש"י דהוי קבוע דאור' כיון דליכא נ"מ לפירושו שאין דרכו לכתוב דינים רק לפרש הסוגי' ותו קשה קו' הפלתי בסי' ס"ג ס"ק ג' בהא דאיתא בברייתא ובנמצא הלך אחר הרוב למה קאמר הלך אחר הרוב הא ידעינן דרובא שחוטות והו"ל לומר רק ובנמצא מותר. ונראה ליישב דהנה איתא בש"ע יו"ד סי' ק"י סעיף ד' וז"ל רוב חניות מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואונו יודע מאיזה מהן לקח ונתערבה באחרות ואינה ניכרת בטילה ברוב משום ס"ס ורמ"א כתב על זה וז"ל ויש אומרים דבכה"ג אסור משום דכל מקום שהאיסור במקומו הוי כמע"מ והואיל דספק ראשון אסור מן התורה ואין כאן ספיקא להתיר רק תערובת לא מיקרי ס"ס וש"ך ס"ק כ"ב כתב שהב"ח תמה על רבינו המחבר דמקור דינו הוא מרשב"א בתה"א והוא ז"ל לא כתב רק בפירש לפנינו דלשיטת הר"ן האיסור רק מדרבנן (ע' ש"ך ס"ק כ"ו) או בשאר קבוע דרבנן אבל לא בלקח מקביעות דספק ראשון אסור מן התורה הוי כספק טריפה שנתערבה שכתב בפ"ט דהתערובת אסור ותי' הש"ך דרשב"א וש"ע ס"ל כיון דקבוע הוא חידוש דבכל דוכתא אזלינן בתר רובא אי לך בו אלא חידושו דהיינו כל שהוא בפני עצמו ולא כשנתערב, אח' כ יע"ש. ואולם דעת הרבה פוסקים כרמ"א עיין ש"ך ס"ק כ"ה וכו' ולכאורה מוכח כשיטת רמ"א דהנה איתא בברייתא דט' חניות ספיקו אסור ויל"ד תיבת ספיקו הוא למותר הא אי' להדי' שאינו יודע מאיזה מהן לקח ובהנ"ל א"ש דקמ"ל אפי' ספק קבוע שנתערב ג"כ אסור דלא הוי ס"ס. לפ"ז מיושב קו' הפלתי דאי הוי תני בברייתא ובנמצא מותר סד"א ר"ל דמותר היכי דאיכא עוד ספק ומטעם ס"ס כיון דלא הוי קבוע וגם ליכא חשש איסור כיון דאיכא ס"ס דנתערב אבל היכי דלא נתערב אסור אפי' בנמצא מטעם בשר שנתעלם מן העין אף דמן התורה מותר דאזלינן בתר רוב מ"מ חכמים אסרי לכן ביאר הטעם דמותר מטעם רוב אפי' אם לא נתערב דליכא ולפ"ז מוכח מה שנחלקו קמאי ז"ל דהנה מדברי רשב"א סי' ס"ס מוכח הא דאזלינן בכ"מ בתר ס"ס להקל הוא מטעם רוב דספק אחד משווי פלגא ופלגא ואידך גורם שיהי' רוב ומדברי רא"ה שיבורר לקמן מוכח דהטעם לשיטת רמב"ם ספיקא דאוריי' מדאו' לקולא רק מדרבנן לחומרא ספק ב' הוי ספיקא דרבנן דאזלינן לקולא ומכאן מוכח כמ"ש רא"ה דאי נימא מטעם רוב, אכתי קשה הא עדיין מצינן למיטעי דבנמצא מותר מטעם ס"ס דהא שפיר נכלל במה דאיתא בנמצא הלך אחר הר וב כיון דס"ס הוא מטעם רוב אע"כ כשיטת רא"ה

טז) ולפ"ז יש ליישב מה שכתב רש"י דקבוע נפקא מקרא ולכאורה עלה בדעתי לפרש כוונתו דהנה היכי דאיכ' תערובת חניות דהיינו שהי' בכל אחת מהן בהמה ונמצא אחד מן הראשים טריפה ולא נודע באיזה שנתערבו גוף החניות מבואר בספר פרי מגדים בסי' ק"ו בשפתי דעת ס"ק י"ד ג' שיטות (א') דעת הר"ש מקינון דלח הוי קבוע כלל כיון דאין האיסור ניכר וכן דעת פר"ח בסי' ק"י ס"ק י"ג. (ב') דעת הפרישה שם בס"ק ט"ז דתערובת חניות הוי קבוע דרבנן ואפי' אינו חתיכה הראוי' להתכבד הוי כמו ראוי להתכבד דהוי קבוע דרבנן. (ג') דעת הב"ח בס"ד וש"ך בס"ק י"ד וי"ז דהוי קבוע דאו' יע"ש. ומדברי ריטב"א במס' חולין דף צ"ה ע"א מוכח דתערובת חניות לא הוי קבוע דאו' שכתב במעשה דטבחא וז"ל שאין דין קבוע אלא כשאותו הקבוע מבורר וניכר לעצמו במקומו כהאי דט' חניות וכהאי דוארב לו וקם עליו בכתובת דף ט"ו דאיתחזק עכו"ם אחד בין ט' ישראלים ועכו"ם ניכר שם ומבורר לעצמו עכ"ל א"כ סובר דקרא דוארב לו דילפינן קבוע היינו היכי דניכר האיסור והיתר דלא כהבנת הב"ח ביו"ד סי' ק"י דוק ותשכח. והנה תוס' ד"ה הכא ור"ן ושאר קמאי ז"ל הקשו אמאי איתא בברייתא בנמצא הלך אחר הרוב נגזור שמא יקח מן הקבוע כמו שגזרו במס' זבחים דף ע"ג ותי' דהתם הוא דאיכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע לפי שאיסור מעורב ואינו ניכר אי שרינן לי' כשפירש אתי למשקל מן הקבוע אבל הכא שחניות המוכרת בשר נבילה ניכר ליכא למיחש שמא יקח מנבילה ודאית דלאו ברשיעי עסקינן יע"ש. והנה בברייתא דט' חניות יש לפרש בפשיטות שהי' האיסור ניכר רק זה שלקח נולד ספק מאיזה לקח או שיודע מאיזה לקח רק שהי' תערובת בחניות וע"י זה אינו יודע אם לקח מחניות הכשירות. ונראה דרש"י סובר כפרישה דקבוע דאורייתא לא הוי רק כשאיסור והיתר ניכר כיון דאתי' מקרא דוארב לו וכמ"ש ריטב"א ומהאי טעמא כתב רש"י דאתי' מקרא להורות הפירש בברייתא דאיירי בקבוע דאורייתא דאי הוי מיירי בתערובת חניות דהוי קבוע דרבנן תיקשי קו' קמאי הנ"ל אמאי בנמצא מותר לגזור שמא יקח מן הקבוע דתי' קמאי הנ"ל כיון שאיסור ידוע במקומו ליכא למיחש שיקח מקבוע דאטו ברשיעי עסקינן נסתר כיון שמיירי שהי' תערובת בחניות אין האיסור ניכר במקומו ושפיר איכא הך גזירה לכן כתב רש"י דאיירי בקבוע דאו' היכי שאיסור ניכר וא"ש:

יז) ואולם על תי' הלז יש לעיין דהנה הרא"ש כתב לישב קושית תוס' הנ"ל וז"ל ויש לומר דהכא שאיסור ידוע במקומו לא גזרינן שיקח מן הקבוע דמידע ידיע דכל קבוע כמע"מ דמי וגם כל אדם נזהר ליקח משם כיון שידוע שיש שם חנות אחת מוכרת בשר נבילה עד שיודע שמן הכשירות הוא לוקח אבל כשאיסור מעורב בהיתר אי שרית לי' כשפירש אתי ליקח מן הקבוע עכ"ל, ויל"ד למה האריך ולא כתב בקיצור כמ"ש קמאי הנ"ל דאטו ברשיעי עסקינן ולענין מאי כתב שידע שכל קבוע כו' הא אפי' אינו יודע הדין מ"מ כיון שנודע חניות המוכרת בשר נבילה לאו ברשיעי עסקינן שיקנה וכתבתי לעיל בכלל ט' פרט ו' דרא"ש סובר דגם בתערובת חניות הוי קבוע וא"כ בקבוע כי האי שפיר יש לחוש שיורה היתר לעצמו ליקח מן הקבוע כיון דלא ניכר איזה חניות המוכרת בשר נבילה לכן הוכרח להאריך ולבאר דמי שהוא בן תורה יודע הדין דכל קבוע כמע"מ ואף דלאו כ"ע גמירי מ"מ כל אדם נזהר כיון שיודע שיש חנות אחת שמוכרת בשר נבילה ולא נתערב אותו בשר בתערובת היתר משא"כ היכי שאיסור מעורב בהיתר שפיר יש לחוש דבקל יטעה ויורה היתר כיון דשרי' לי כשפירש מטעם דנתבטל ברוב היתר אתי למשקל מקבוע כן נלענ"ד כוונת הרא"ש. ולפ"ז צ"ע לדברי הש"ך בסי' ק' ס"ק י"ז שכתב להיפך בכוונת הרא"ש דוק שם, ולפי דברינו נסתר תי' הנ"ל בכוונת רש"י דאפי' אם יהי' הפי' בברייתא דאיירי בקבוע דרבנן כגון בתערובת חניות ג"כ לא שייך למיגזר שמא יקח מן הקבוע, לכן נראה כוונת רש"י לפמ"ש לעיל דש"ך בסי' ק"י ס"ק כ"ב כתב דבקבוע דרבנן היכי שנתערב מותר מטעם ס"ס, וכבר נתבאר דיש לומר דרש"י סובר כפרישה דתערובת חניות הוי קבוע דרבנן. וא"כ יש לומר דהוי קשה לרש"י תיבת ספיקו מיותר והוי ניחא לי' דקמ"ל דספק ג"כ אסור כשיטת רמ"א לכן כתב דבע"כ מיירי בקבוע דאור' דאי בתערובת חניות מהני ס"ס ומה"ט מדייק רש"י דאתי' מקרא דמיירי היכי דאיסור והיתר ניכר כמ"ש ריטב"א דכן משמע וארב לו וקם עליו וא"ש:

יח) לפ"ז מיושב קו' הנ"ל במה דמקשה על רב ממשניות דילמא איירי ברוב טבחי מדינה הם ג"כ ישראל דליכא חשש עורבים. דהנה איתא במס' יבמות דף נ' ע"ב אמר ר' יוסף כאן שנה רבי משנה שאינה צריכא ופרש"י דזיל קרי בי' רב הוא עיין בתוס' ד"ה שנה א"כ לדברי רש"י דבר המפורש בתורה אין דרך התנא לשנות ובמס' חולין דף י"א ע"א איתא מנלן דאזלינן בתר רובא מנלן דכתיב אחרי רבים להטות רובא דאיתא קמן כגון ט' חניות וסנהדרין לא קא מבעי' לי יע"ש א"כ הא דאזלינן בתר רובא מפורש בקרא ואין דרך התנא לשנות המפורש בקרא היכי דליכא שום חידוש, והנה לכאורה קשה על ר' זירא דאמר במס' כתובת דף ט"ו וב"ב דף כ"ד פ"א אעפ"י שדלתות מדינה נעולת אזלינן בתר רוב דחניות מנלן לפרש כן בכוונת הברייתא דילמא הפי' בנמצא הלך אחר הרוב דבעינן ג"כ רוב מדינה טבחי ישראל, ונראה לפמש"ל הוכיח ר' זירא דבע"כ הפירש כן בברייתא דהנה תוס' במס' ב"ב דף כ"ד ע"א ד"ה ש"מ כתבו וז"ל ש"מ איתא לדר' זירא וז"ל, נראה לריצב"א אע"ג דבעינן תרתי רובי משום דגזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר מ"מ איצטרך למימר גבי חניות דלא בעינן תרי רובי אע"ג דליכא למימר הכי מ"מ איכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע אי לאו דאיכא רובא דעלמא יע"ש, וכבר נתבאר דבקבוע דאו' דהיינו היכי דאיסור ניכר לא שייך למיגזר שמא יקח מקבוע דלאו ברשיעי עסקינן. וא"כ לפ"ז שפיר הוכיח ר' זירא דברייתא דט' חניות ס"ל דמותר בנמצא אעפ"י שדלתות מדינה נעולת דיש לומר דהוי קשה לי' תיבת ספיקו מיותר ומכח זה הוכיח דבע"כ מיירי בקבוע דאו' דהיינו שאיסור והיתר ניכר וקמ"ל דלא מהני ס"ס כיון דספק ראשון אסור מדאו' ובע"כ לא מיירי בקבוע דתערובת חניות כיון דהוי רק קבוע דרבנן לא הי' מדויק תיבת ספיקו אסור דבדרבנן מהני ס"ס וכיון דבע"כ מיירי בקבוע דאורייתא שאיסור והיתר ניכר ממילא מוכח מסברא בנמצא מותר אפי' בדלתות מדינה נעולת כיון דעיקר חשש שראוי לחוש דבעינן פתוחת משום דאיכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע והיינו דוקא היכי דאין איסור ניכר אבל היכי דאיסור ניכר הדעת מסתבר וסברא חיצונה דלא שייך למיגזר שמא יקח מן הקבוע דאטו ברשיעי עסקינן כמ"ש קמאי הנ"ל ושפיר הוכיח דאפי' בדלתות מדינה נעולת מותר בנמצא. מיהו קשה על ברייתא גופא מאי קמ"ל בנמצא הלך אחר רוב דאזלינן בתר רובא דאיתא קמן דהיינו בתר רוב חניות שמוכרת בשר שחוטה הא מפורש בתורה אחרי רבים להטות דזיל קרי בי' רב הוא כנ"ל, ואין לומר דקמ"ל דאזלינן בתר רוב אפי' בנמצא קרוב לחניות המוכרת בשר נבילה דז"א דהא עיקר דין זה לא מפורש בברייתא דהא יש לפרש בנמצא באמצע וכמ"ש תוס' במס' ב"ב דף כ"ג ע"ב ד"ה רוב ואין דרך התנא לאשמעונין חידוש מה דלא מפורש ואין לומר דקמ"ל דאפי' בדלתות מדינה נעולת דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע דז"א כיון דבע"כ מיירי בקבוע דאו' דאיסור והיתר ניכר מסברא ידעינן דלא שייך לגזור דאטו ברשיעי עסקינן אע"כ דקמ"ל דאזלינן בתר רוב חניות אפי' היכי דרוב טבחי דעלמא הם עכו"ם לא חיישינן לחומרא דרב שמא עורבים חלפוהו ואף דמיירי בדלתות מדינה נעולת כמו דמוקי ר' זירא מ"מ אי הוי חיישינן לעורבים לא מהני דלתות מדינה נעולת וא"כ שפיר מקשה על רב ולא קשה קושי' הנ"ל דילמא מיירי ברוב טבחי מדינה ישראל דז"א דבע"כ הוכיח המקשין דמיירי ברוב טבחי דעלמא עכו"ם ומ"מ קמ"ל דלא חיישינן לעורבים (דהך חששא שייך אף בדלתות מדינה נעולת) דאי מיירי ברוב טבחי דעלמא ישראל תיקשי מאי קמ"ל דאזלינין בתר רובא הא זיל קרי בי' רב הוא ואי לאשמעונין דלא חיישינן לעורבים הא פשיטא דליכא למיחש כיון שכל המקומות שסביב שהיו העורבים יכולין להביא הם טבחי ישראל ליכא למיחש כמ"ש תוס' ד"ה דאסיק אע"כ דמיירי דרוב טבחי מדינה הם עכו"ם דסד"א דחיישינן לעורבים אף דדלתי מדינה נעולת וקמ"ל לאפוקי מרב ושפיר מקשה וא"ש:

יט) לפ"ז מוכח כשיטת הר"ש מקינין ופר"ח בתערובת חניות לא הוי קבוע כלל או כשיטת הפרישה דהוי רק קבוע דרבנן דאי נימא כשיטת הב"ח וש"ך דהוי קבוע דאו' ושפיר יש לאוקמי הברייתא בתערובת חניות ומ"מ מדויק הא דאיתא ספיקו אסור דבדאו' לא מהני ס"ס והדק"ל מה שקשה על רב דילמא רב מוקי הברייתא בתערובת חניות וברוב טבחי מדינה ישראל דליכא חששא דעורבים כמ"ש תוס' ד"ה אסיק ואין לומר דאי מיירי בכה"ג תיקשי מאי קמ"ל דאזלינן בתר רובא הא זיל קרי בי' רב הוא דכתיב אחרי רבים להטות דז"א דסד"א דנגזר בנמצא שמא יקח מן הקבוע דכה"ג שאין האיסור ניכר לא שייך הטעם שכתבו קמאי הנ"ל דאטו ברשיעי עסקינן ושפיר קמ"ל חידוש דין וכסברת רא"ש דלא גזרינן דמידע ידיע כל קבוע כמע"מ דמי וסברא זו לאו סברא פשוטה ולולי דאשמועינן לא הוי ידעינן אע"כ כשיטת הר"ש או כפרישה דהוי רק קבוע דרבנן לכן אי אפשר לאוקמי הברייתא בתערובת חניות כיון דהוי רק קבוע דרבנן לא מדויק מה דאיתא ספיקו אסור דבדרבנן מהני ס"ס וכיון דמיירי בקבוע דאו' אזי הסברא פשוטה דלא שייך למגזר שמא יקח מן הקבוע ותיקשי מאי קמ"ל דאזלינן בתר רובא אע"כ דקמ"ל דאפי' ברוב טבחי מדינה עכו"ם ג"כ בנמצא מותר דלא חיישינן לעורבים וא"ש ובזה מיושב ג"כ קושית הפלתי הנ"ל מה מקשה על רב דילמא ברייתא קאי על דין תורה ורב נקיט חומרא דרבנן דז"א דא"כ תיקשי מאי קמ"ל זיל קרי בי' רב הוא אע"כ דקמ"ל דלא חיישינן לבשר שנתעלם מן העין שעורבים החליפו, וכמו כן מיושב מה דמקשה מברייתא דרבי דאמר מקילין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר דהוכיח המקשין ג"כ דבע"כ לא מיירי שגם רובא דעלמא הם טבחי ישראל דתיקשי מאי קמ"ל דאזלינן בתר רובא הא מפורש בכל דוכתי דאזלינן בתר רובא אע"כ דמיירי שרוב טבחי מדינה הם עכו"ם וקמ"ל דל"ח לעורבים ואין לומר ניהו דל"ח לעורבים מ"מ ניחוש שנפל מעכו"ם וכיון דרובא דעלמא הם עכו"ם ג"כ הבשר אסור דהא קיי"ל רובא וקרוב הולכין אחר הרוב אפי' רובא דעלמא ורובא דאיתא קמן נחשב למיעוט לגבי רובא דעלמא ואין לו רק שם קורבא דמוכח ורובא עדיף, דז"א דמיירי דדלתות מדינה נעולת דאף אם נפל מעכו"ם ג"כ בשר הנמצא בידו מותר כיון דרוב טבחי ישראל הם כאן ודלתות מדינה נעולת שפיר קמ"ל רבי חידוש דין דל"ח לעורבים שהביאו מרובא דעלמא ושפיר מקשה על רב וכן מה דמקשה ממתני' דנמצא בה בשר אם חי הלך אחר רוב טבחים אם רוב ישראל כשר ומתני' הלז מיירי בעיר שעכו"ם וישראל דרין בו וקמ"ל דהולכין אחר רוב טבחי העיר מקשה ג"כ על סגנון הנ"ל דאי מיירי דרוב טבחי מדינה הם ג"כ ישראל ואין דלתות מדינה נעולת תיקשי מאי קמ"ל זיל קרי בי' רב הוא ואי אין נעולת ורוב טבחי עכו"ם תיקשי ניזל בתר רובא דעלמא אולי נפל מעכו"ם דהא רוב וקרוב הולכין אחר רובא דעלמא אע"כ דמיירי בדלתות מדינה נעולת ורוב טבחי מדינה עכו"ם דסד"א ניהו דליכא למיחש לחששא דעכו"ם מ"מ ניחוש לעורבים דל"מ דלתות מדינה נעולת קמ"ל דל"ח לעורבים וקשה על רב וכן מה דמקשה אח"כ ממתני' בנמצא בגבולין ורוב טבחי ישראל הוא ג"כ על סגנון הנ"ל ומה דמתרץ הברייתות בנמצא ביד עכו"ם לא קשה מאי קמ"ל דשפיר קמ"ל חידוש דסד"א דנמצא ביד עכו"ם גרע טפי מבשר שנתעלם מן העין כמו שסובר רמב"ם כן באמת בפרק ח' ממאכלות אסורות הלכה י"ב וכמ"ש הכ"מ שם שסמך על תלמוד ירושלמי שחולק על תלמוד בבלי וס"ל דנמצא ביד עכו"ם איכא עוד חשש שמא תחילתו איסור קמ"ל דל"ח כיון דמיעוטא נינהו והיינו כשיטת רוב קמאי ז"ל החולקים על רמב"ם כמ"ש הה"מ שם וכן מה דמשני שם ומוקי מתני' דמצא בה בשר חי הלך אחר רוב טבחי ישראל בעומד ורואה שנפל מיד אדם ג"כ קמ"ל חידוש דסד"א אולי נפל מיד עכו"ם וכמ"ש רמב"ם והה"מ הנ"ל ומכ"ש דיש לחוש לסברת הר"ן בדף צ"ה ע"א דעכו"ם קונה בשר טריפה כיון דזול ביותר וע' בתב"ש סי' ס"ג ס"ק א' שצידד לומר כשיטת רמב"ם אפי' היכי דליכא משום בשר שנתעלם מן העין דהיינו שראה שנפל מאחד ואינו יודע מי הוא ולא העלים עיניו משעה שנפל דבכה"ג ליכא משום בשר שנתעלם מן העין מ"מ אסור דטפי איכא למיחש שמא תחילתו איסור מחששא וחילוף בבשר שנתעלם מן העין וכמו דס"ל לרמב"ם הך טעמא בנמצא ביד עכו"ם כמ"ש הה"מ יע"ש רק שרבו החולקים על רמב"ם וא"כ שפיר קמ"ל חידוש אפי' לרב דסובר דהחמירו חכמים בבשר שנתעלם מן העין מ"מ הכא לא החמירו חכמים וא"ש ולא קשה מידי קו' הנ"ל ודוק:

כ) אמנם לכאורה אכתי קשה לפמש"ל בשם תוס' במס' נדה ד' י"ח הנ"ל שכתבו בהך דט' חניות בנמצא הלך אחר רוב דהיכי דאנו מסופקים על חתיכה בשר אי פריש מבשר שחוטה או מבשר נבילה הוי חזקת איסור בחזקת שאינו זבוח רק דרובא עדיף מחזקה הדק"ל מאי מקשה על רב מהני משניות דילמא מיירי ברוב טבחי מדינה ישראל דליכא למיחש לעורבין כמ"ש תוס' ד"ה אסיק ומ"מ לא ק' מאי קמ"ל פשיטא דזיל קרי בי' רב הוא שאמרה תורה אחרי רבים להטות דשפיר קמ"ל דרובא עדיף מחזקת איסור דלא מפורש בתורה להדי' ואפי' לשיטת רבינו חיים המובא בתוס' חולין דף י"א ע"א ד"ה מנא דילפינן מפרה אדומה דאפי' רובא דליתא קמן מהני נגד חזקה מ"מ לא שייך זיל קרי בי' רב הוא כיון דלא אתי רק מדיוקא וצריך לאשמועינן, ואין לומר דהוי ג"כ מפורש בתורה כיון דאמרה תורה אחרי רבים להטות וברוב דיינים מוציאין ממון מחזקתו אף דבכ"מ חזקת ממון אלים מחזקת איסור דהא ע"א לא קם בממון אפי' בספק השקול שאין שניהם מוחזקין ומכ"ש שלא קם להוציא ובאיסורא לכ"ע קם בספק השקול ונגד חזקה נסתפק הש"ס ביבמות דף פ"א ע"א וקצת מקמאי ז"ל ס"ל דע"א נאמן נגד חזקה ע' ש"ך יו"ד סי' קכ"ז וע' בתוס' במס' ב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסורא דז"א לפמ"ש תוס' במס' ב"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל בדיינים ליכא חזקת ממון ע' בשו"ת מוהר"א ששון סי' כ"ז מה שפירש בכוונתם וע' בתומים בקיצור תקפו כהן וע' תוס' במס' סנהדרין דף ג' ע"ב ד"ה ד"מ וא"כ הדק"ל מאי מקשה על רב כיון דשפיר הוצרך לאשמועינן הך דינא דרובא עדיף מחזקה כיון דלא מפורש להדי' מיהו בס' שב שמעתתא הוכיח שקצת מקמאי ז"ל לית להו סברת תוס' הנ"ל דס"ל בחתיכה ספק אי פריש מבשר שחוטה או מבשר נבילה ליכא חזקת איסור וכמ"ש לעיל הטעם וא"כ דברינו נכונים וא"ש.

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה