שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יז · פרט ד
יבואר ישוב ב' קו' הנזכרים בפרט א' וביאר מחלוקת רב ולוי:
יא) הנה תוס' בד"ה אסיק כתבו וז"ל ואי לא אסיק אלא חד לא היה אוסר שהרי ראה שלא הי' שם עורב והא לא הו"ל למיחש שמא שלו נאבד במים וזהו אחרת אבל השתא דאסיק תרי אסרינן יע"ש ודבריהם מובנים עפ"י מ"ש ריטב"א וז"ל והא דרב כו' אסיק תרין אמר רב עבדי נמי הכי כלומר וכי דרך המאבד דבר אחד שמוצא שנים אלא ודאי הוי תמן התם מעיקרא חד מינייהו לכל הפחות וכיון שאינו יודע שניהם אסורין על הספק שאותו שהי' שם חיישינן לעורבים דאתו מעלמא דרובא דאיסורא אעפ"י שעיר הזאת רוב טבחי ישראל (ע' רש"י ד"ה דאי מכללא ודוק) ומיהו אי לא נמצא שם אלא אחד הי' מתירו דלא שבקינן למיתלי בהאי דנפל מידו השתא שלא נתעלם מעינינו עד עכשיו העורבים דעלמא דלא חשש רב אלא בבשר שנתעלם מן העין או שנמצא בשוק ולא הוחזק בידינו מעולם וזה ברור עכ"ל ואולם הפר"ח בסי' ס"ג ס"ק ג' השיג על תוס' וז"ל ליתא דרב נקיט לישנא דעבדי נמי הכי לרווחא דמילתא ואף ברישא חדא קאסר רב וכן איתא בירושלמי מס' שקלים ואם בבשר ששכח ע"ג שפת הנהר ובא ומצא במקומו קאסר רב דלמא אותו בשר שטפה נהר והניח אחרת של נבילה תחתיה כ"ש וק"ו אם נפלה לנהר והעלה בשר במצודה דאיכא למימר דהאי אזדי לי' והאי אחריתי היא אבל ללוי בכל גוונא שרי אפי' בנפל רישא חדא ואסיק תרי וברוב טבחי עיר ישראל וכדאמרי לי ר' כהנא ור' אסי לרב דאיסורא שכיח דהיתרא לא שכיח עכ"ד וע' בספר כנה"ג יו"ד סי' ס"ג ס"ק ה' בהגהות בית יוסף מ"ש בשם ספר דמשק אליעזר ובס' בכור שור דף צ"ה ולפי דברי ריטב"א ליכא ראי' מירושלמי דהתם מיירי שהלך משם כדאי' חזר ואזל בעי מסבנא וא"כ נתעלם מן העין ואולם מ"מ נראה להוכיח בדרך פלפול כשיטת פר"ח דאפי' בחדא אסר רב.
יב) ואחרי הוצעת דברינו הנ"ל נבוא ליישב הסוגי' בס"ד ומקודם נקדים ליישב ב' קושי' הנ"ל קו' הנזכר בס"ק ג' מנלי' לש"ס דרב אוסר בשר שנתעלם מן העין בנמצא מונח על מקומו היכי דרוב העיר טבחי ישראל וחייש לעורבים דעלמא דילמא לא אוסר רק ברוב טבחי עכו"ם דמדוכתי' שקיל וגם קו' ד' מ"ט דרב דאוסר בשר שנתעלם מן העין היכי דנמצא מונח על מקומו דמה"ת להחזיק ריעותא כדאיתא בכמה דוכתי, ונלענ"ד לפרש כוונה אחרת במחלוקת רב ולוי ונראה דרב סובר היכי שנאבד ממנו בשר בביתו ונמצא במקום שלא הניחו דאיכא ספק וריעותא לפנינו בכה"ג אסור מדאו' מטעם ספיקא דאו' לחומרא מדאו' אפי' במקום שרוב טבחי עיר ישראל רק שרוב טבחי דעלמא הם עכו"ם ואפי' דלתות מדינה נעילת דליכא חששא שעכו"ם החליפו דהא אפי' נמצא ביד עכו"ם מותר כדאיתא בט' חניות בנמצא הלך אחר רוב אפי' בנמצא ביד עכו"ם דמסתמא קונה מרוב בשר שחוטות מ"מ חיישינן שעורבים הביאו מרובא דעלמא ונגד חשש עורבים לא מהני דלתות מדינה נעילת ואם באמת חיישינן יותר מסתבר שהביאו מרובא דעלמא דרב סובר בב"ב דף כ"ד ע"א במסקנא כר' חנינא דרוב וקרוב הולכין אחר רובא דעלמא דרוב העיר לא נחשב רק לקורבא דמוכח דרוב עדיף כמ"ש תוס' בב"ב דף כ"ג ע"ב ד"ה רוב וא"כ אם הי' ברור שעורבים החליפו הי' אסור הבשר כודאי איסור נבילה ואולם גם רב מודה דחששא דעורבין לא הוי ודאי ומידי ספיקא לא נפקא דהא לולי כתבו תוס' במס' ב"מ דף כ"ד ע"ב בד"ה אתא ורא"ש שם דלא חיישינן כלל דלא שכיח שעורבים יחליפו וע' בתב"ש סי' ס"ג סעיף א' וסעיף ט' ועכ"פ לרב הוי רק ספק דדוחק לומר דנחלקו מהיפך להיפך וכיון דאיכא ריעותא לפנינו וספק אם הוחלפו ע"י בני אדם ואזי הבשר מותר דאפי' נעשה ע"י עכו"ם מותרת דהא דלתי מדינה נעילת (דאם לא הי' נעילת כיון שרוב טבחי עכו"ם ניהו דלא חיישינן לעורבי' ניחוש דאייתי עכו"ם מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם ותיקשי ללוי אע"כ בדלתי מדינות נעולת) ואולי נעשה ע"י עורבין דלא מהני דלתות מדינה נעולת ובוודאי הביאו מרובא דעלמא לכן מספיקא מדאו' לחומרא וכמו כן היכי דנמצא בשר בשוק שנאבד מאחד מעלמא ואין ידוע ממי ומצא אחד דהוי ג"כ כמצאה שלא במקומה כמ"ש הש"ך בסי' ס"ג ס"ק ח' סובר רב דג"כ מדינא אסור מטעם ספיקא דאו' לחומרא מדאו' והטעם ג"כ כנ"ל כיון דמיירי ברוב טבחי המקום הנמצא שהם ישראל רק שרוב טבחי דעלמא הם עכו"ם והספק והריעותא לפנינו ואנו מסופקים אם הי' דרך נפילה שנפל מישראל או מעכו"ם ובודאי הבשר מותרת דהא דלתות מדינה נעולת או אולי עורבים הביאו לכאן והביאו מרובא דעלמא כיון דרובא עדיף מקורבא דמחמת ספק הלז מדאו' אזלינן לחומרא מיהו לכאורה נראה לרב לשיטתי' אפי היכי דאיכא ריעותא לפנינו מ"מ מדאו' ספיקו לקולא רק מדרבנן לחומרא, דהנה דעת רמב"ם דספיקא דאו' מדאו' לקולא רק מדרבנן לחומרא והקשו קמאי ז"ל האיך משכחת באוכל חתיכה ספק חלב דחייב א"ת כיון דמדאו' לקולא ותי' מוהרי"ט בספר ב' סי' א' ופר"ח בכללי ס"ס כלל א' דין הנ"ל תלי' במחלוקת תנאים ואמוראים במס' כריתות דף י"ז וי"א מאן דמחייב א"ת אפי' באכל חתיכה אחת ספק חלב בע"כ סובר כשיטת רשב"א דסד"א לחומרא מדאו' ומאן דסובר דלא חייב רק בב' חתיכות אחת חלב ואחת שומן ואכל אחת ואין ידוע איזה סובר דסד"א מדאו' לקולא ולא הוי לחומרא מדאו' רק היכי דאיקבע איסורא וכן סובר רמב"ם דבעינן איקבע איסורא והנה רב סובר במסכת כריתות שם דלא חייב רק באיקבע איסורא וא"כ סד"א מדאו' לקולא וה"ה כאן כיון שספק בחתיכה זו אם כשירה כיון דלא איקבע איסורא מסתבר דמדאו' לקולא רק מדרבנן לחומרא ואולם לאחר העיון דברינו נכונים לפי מה שיבורר לקמן בס"ד היכי דחזקות סותרין זו את זו אפי' בחתיכה אחת הוי איקבע איסורא ומדאו' לחומרא וה"ה כאן כיון דאיכא קורבא דמוכח לפנינו דהא רוב טבחי העיר הם ישראלים ודלתי מדינה נעולת ואם הוא דרך נפילה הבשר מותר דבא מקרוב ואם בא על ידי עורבים בא מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם וא"כ הרוב וקרוב סותרין זה את זה וכיון דאיכא לפנינו ספק אם בא מרוב או מקרוב הוי כחזקה להתיר וחזקה לאיסור דהוי איקבע איסורא ומדאו' לחומרא, ולפי הנחה זו יובן היטב מה שאוסר רב בשר שנתעלם מן העין אפי' נמצא מונח על שולחנו כמקדם ולא נולד ספק וריעותא דהחמירו חכמים אטו היכי שהניח בשר בביתו ונמצא שלא במקום שהניח דאסור מדין תורה דסד"א לחומרא מדאורייתא לכן סובר רב דהחמירו חכמים אפילו מונח על שולחנו אטו היכי דנמצא שלא במקומו כדרכם בכל מקום לעשות סייג לתורה ואי גם בנמצא שלא במקומו הי' אסור רק מדרבנן לא שייך לעשות סייג דהוי גזירה לגזירה. ואולם לפי מה שהוכחנו דבנמצא מונח שלא במקומו סובר רב דאסור מדאו' דכה"ג ספיקא דאו' לחומרא מדאו' שפיר קאמר רב, ואפשר לומר שכן הוא כוונת תוס' בד"ה אמר והרא"ש דהחשש שמא החליפו עורבים מרובא דעלמא הוא מדינא היכי דנמצאת מונח שלא במקומו וחומרא בעלמא הוא אפי' מונח במקומו אף דלא שייך טעם זה דמה"ת נחזיק ריעותא כיון דליכא ספק וריעותא לפנינו מ"מ החמירו לעשות סייג לדברי תורה. ולפ"ז לא קשה קו' הנזכר בס"ק ג' מנלן לש"ס דרב אוסר במונח על שולחנו ברוב טבחי ישראל דלמא לא אוסר רק ברוב טבחי עכו"ם דז"א דכיון דחומרא הוא אטו מונח שלא במקומו שלא יבואו לטעות בע"כ עשו החומרא כמו אם נמצא מונח שלא במקומו דבע"כ אסור אפי' נמצא בעיר שרוב טבחי ישראל כיון שרובא דעלמא הם עכו"ם וגם קו' ד' הנ"ל מיושב דאף דליכא ספק וריעותא לפנינו מ"מ אוסר אטו היכי דאיכא ריעותא לפנינו כגון שנמצא שלא במקומה:
יג) ואולם אפי' היכי דנמצאת שלא במקום שהניחה כבר נתבאר לדברי הפר"ח להסוברי' דהלכה כרבי דאמרינן חזקה זה שנאבד זהו שנמצא הבשר מותר ובע"כ צ"ל דרב ל"ל חזקה זו דסובר הלכה כרשב"ג או דסובר כסברת תב"ש הנ"ל. לכן סובר דאפי' נמצאת במקומו על שולחנו אסור אטו נמצא מונח שלא במקומו דמדינא אסור מטעם ספיקא דאו' לחומרא מדאור' כיון דאיכא ספק אולי הי' דרך נפילה והבשר מותר כיון דרוב טבחי המקום הם ישראל ואפי' נפל מעכו"ם מותר כיון דדלתי מדינא נעולת ואולי בא ע"י עורבי דל"מ דלתות מדינה נעולת ובודאי בא מרובא דעלמא שהם טבחי עכו"ם דרוב וקרוב הולכין אחר רובא דעלמא א"כ דברי רב נכונין בטעם. ואולם לוי לכאורה יש לומר דסובר דהלכה כר' דאמרינן זהו שנאבד זהו שנמצא וממילא אפי' בנמצאת שלא במקומה מותר מכ"ש שאין להחמיר במונח על שולחנו ומהו מוכח דבע"כ לוי סובר כמ"ש תוס' ורא"ש במס' ב"מ דף כ"ד ע"ב דלא חיישינן כלל לעורבים דהא במתני' בנמצא בשר בגבולין חתיכות סובר דמותרת אפי' באכילה הא התם שנאבד מאחד מעלמא ולא שייך זהו שנאבד זהו שנמצא אי הוי חיישינן שנפל מרובא דעלמא ואי חייש לעורבים תיקשי מה בכך דרוב טבחי העיר ישראל ודלתות מדינות נעולת מ"מ כיון דרובא דעלמא הם טבחי עכו"ם ניחוש לעורבים דאייתי מרובא דלדידהו לא מהני נעולת. ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אע"כ דסובר דלא חיישינן כלל לעורבים דלא שכיח ועיקר הספק שנאבד מבני אדם וכיון שרוב טבחי עיר ישראל ודלתות מדינה נעולת אפי' נפל מעכו"ם גם כן מותרין וא"ש
יד) ועוד נראה אפי' רב דהחמיר ואוסר אפי' במונח על שולחנו לא החמיר רק מטעם גזירה אטו נמצאת בביתו שלא במקומו אבל לא שייך לאסור בנמצא מונח על שולחנו במקומו אטו היכי שנמצא בשר בשוק שנאבד ואין ידוע אם בא דרך נפילה מהעוברים ושבים או שבא ע"י עורבים שג"כ אסור מדינא מטעם ספיקא דאו' לחומרא מדאו' כנ"ל. דז"א ומבואר בש"ס בכמה דוכתי ובקמאי ז"ל היכי שגזרו חכמינו ז"ל לעשות סייג לתורה וגזרו הא אטו הא היינו היכי שקרוב לטעות חשו חכמינו ז"ל שלא יצמיח מכשול באיסור דאו' ועשו סייג לתורה משא"כ היכי שהחילוק נגלה לכל לא חשו חכמים להחמיר, וכיו"ב כתב הרא"ש ז"ל בסוגין כיון שאיסור ידוע במקומו לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע דמידע ידיע דכל קבוע כמע"מ דמי וגם כל אדם נזהר יע"ש וכיו"ב כתב בתשובת הרא"ש מובא בב"י סימן ק"י דלא גזרינן דאם לקח בעוד שהי' ובחזקת היתר בשביל זה לא אתי ליקח לאחר שנאסר כיון שהחילוק נגלה לכל יע"ש. וא"כ נראה היכי שהניח בשר בביתו ומעלים עין אף שמונח על שולחנו כמקדם לא החמיר רב רק אטו הניח בביתו ונמצאת שלא במקומו דבקל יטעה ויורה היתר אולי טלטלוהו אחד מבני הבית וכיו"ב מבני אדם העוברים ושבים וגם בקל יורה היתר ויאמר שמסתמא הוא אותו בשר דהא באמת איכא מאן דסובר דראוי לומר זהו שנאבד זהו שנמצא וזכר לדבר עיין תוס' ב"מ דף ט"ו ע"ב ד"ה ונתן דלא שייך אדם יודע בדבר שיש בו מחלוקת וע"ע בש"ך ח"מ סי' מ"ג ס' ק כ"ג והיכי דנמצאת שלא במקומו סובר מדינא אסור מטעם סד"א לחומרא מדאו' כיון דל"ל חזקה שזהו שנאבד זהו שנמצא אבל אי אפשר לומר טעמא דרב שהחמיר בנמצא על שולחנו במקומו אטו נמצא בשר בשוק דכיון דהחילוק נגלה לכל ולא יורו היתר דמידע ידיע דיש נחוש אולי הוא בשר טריפה לכן לא גזרו מהאי טעמא רק דרב סובר דגזרו היכי שמונח על שולחנו ונתעלם מן העין אטו היכי שנעלם מן העין ונמצא בשר שהניח בביתו שמונח שלא במקום שהניח כן נלענ"ד