אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יב › פרט ג

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יב · פרט ג

פרט ב

יבואר עפ"י כלל רובא דאיתרע סוגי' במס' ביצה דל"ד ע"א

ה) במס' ביצה דף ל"ד ע"א איתא וז"ל תנן התם דרסה או שטרפה בכותל או שרצתתה בהמה ושהתה מעל"ע ושחטה כשירה אמר ר' אליעזר בר' ינאי משום ר' אליעזר בן אנטיגנוס צריכה בדיקה בעי מיני' ר' ירמי' מר' זירא מהו לשחטה ביום טוב מי מחזיקינן ריעותא ביו"ט או לא ופירש"י וז"ל מהו לשוחטה ביו"ט מי חיישינן הואיל דצריכה בדיקה ואיתיילד בה ריעותא מי מחזיקינן ריעותא בגווי' משום חשש איסור מלאכה ביו"ט דילמא משתכח טריפה ונמצא שחטה שלא לצורך בשלמא שאר בהמות אע"ג דמחמירינן אנפשי' ובדקינין. מיהו סמכינן ארובא ורוב בהמות אינם טריפות הכא מאי ביו"ט כלומר משום חומר מלאכה ביו"ט יע"ש, א"ל חנינא אין מלבנים את הרעפים לצלות בהן והוינן בה מאי קעביד ואמר רבה בר חנא אמר ר יוחנן הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לבודקן ופרש"י וז"ל מפני שצריך לבודקן וחיישינן דלמא פקעין אלמא מחזיקינן ריעותא משום חומר יו"ט שלא ללבנן עיי"ש ה"ל אנן מפני שצריך לחממן מתנינן לי' ופי' רש"י וז"ל ולאו משום חשש פקיעה אלא דוודאי משווי לי' מנא בהיסק זה יע"ש. וכתב הר"ן וז"ל ולא איפשיטא בעיין הילכך מסתברא דנקטינן בה לחומרא דהו"ל ספיקא דאו' עכ"ל והרא"ש כתב וז"ל א"ל מפני שצריך לחוסמן כו' נראה דהכי הילכתא דהא ר"ל סבר כהאי לישנא דקאמר הכא בקדירה חדשה עסקינן משום ליבון רעפים נגעו בה והיינו משום חיסום דאיכא חיוב חטאת משום מכה בפטיש אבל משום שצריך לבודקן ליכא חיוב חטאת יע"ש וכן דעת רמב"ם בפרק ב' מיו"ט הלכה ד' ובטוש"ע א"ח סי' תצ"ח ס"ח, ותמה רש"ל ביש"ש סי' י"ט וז"ל ולא אבין דבריהם דאולי חיישינן ללישנא קמא דר' יוחנן דאמר מפני שצריך לבודקן ליתא לדר"ל לגבי ר' יוחנן, ועוד דילמא תרווייהו איתנייהו דחיישינן לבודקן ולחוסמן ומאן לימא דלבודקן לא חיישינן ועוד דהא ר' ירמי' דאמר במתני' הטעם משום לחוסמן ואפ"ה קמבעי' לי' מי מחזקינן ריעותא וא"כ מאי סייעי מר"ל דס"ל לחוסמן לכן אני אומר מאחר דר' זירא פשוט לאיסורא להדי' ואף ר' ירמי' עמד בבעי' א"כ פשיטא דאזלינן לחומרא וכן דעת הר"ן ואור זרוע עכ"ל, והנה הרי"ף ז"ל השמיט האבעי' הנ"ל והקשו עליו כמ"ש בצל"ח:

ו) ונלענ"ד ליישב דהנה הפני יהושע הקשה וז"ל יש לדקדק מאי קמבעי' לי, לר' זירא מ"ש מבהמה מסוכנת דאיתא בדף כ"ה דמותר לשוחטה ביו"ט אם יש שהות לאכול ממנה כזית אע"ג דאתיילד ריעותא טובא דהא קיי"ל במס' חולין דף ל"ז דבהמה מסוכנת אסורה עד שתפרכס בשעת שחיטה וכל כמה דלא קים לן שפרכסה בוודאי הוי ספק נבילה, ואפ"ה מותר לשוחטה ביו"ט אע"ג דאיתרע לה רובא מיהו אפשר דשאני התם הא דמותר לשוחטה היינו משום הפסד ממון דמתירא שמא תמות אם ישהנה לשחיטה עד לאחר יו"ט משא"כ הכא לענין ספק טריפות לא שייך לומר כן דלאחר שכבר שהתה מעל"ע ולא מצרכינן לה בדיקה אלא משום דחיישינן לפסיקת חוט השדרה או נשתברו רוב צלעותיה כמו שפירש"י וכיון דלא הוי אלא ספק טריפה הא קיי"ל טריפה חי י"ב חודש א"כ ליכא פסידא אם ימתין לשוחטה עד לאחר יום טוב ולבדקה מספק טריפות הללו עכ"ד, ולכאורה דבריו תמוהין דהאיך נתיר ספק איסור דאו' משום הפסד ממון כדמוכח במס' פסחים דף מ"ו ע"ב דמקשה לר' חסדא דסובר דלא אמרינן הואיל אמאי מותר לשחוט בהמה מסוכנת כשיכול לאכול אע"ג דלא בעו למיכל ומשני משום הפסד ממונו וא"ל רבה לר' חסדא וכי משום הפסד ממונו שרינן איסור דאור' והוכרח לתרץ משום הפסד ממונו גמר בלבו יע"ש. וכ"ז התם משא"כ לענין חשש דילמא יהי' טריפה ל"מ גמר בלבו וכיון שיצאה מכלל רוב הוי ספק דאו' ואי אפשר להתיר ספק דאו' משום הפסד ממון ולכאורה נראה כיון דהא דיש לבהמה חזקת כשרות הוא משום חזקה דאתי' מכח רובא דרוב בהמו' כשירות כמ"ש מג"א סי' תצ"ח ס"ק ט"ז ומבואר בפרט א' היכי דאיתרע יצא מכלל רובא וא"כ במסוכנת וכיו"ב יצאה מכלל רובא דאיתרע דרוב בהמות הכשירות אינם מסוכנת והוי ספק השקול וסד"א לחומרא ולכאורה יש לומר דהא דאמרינן היכי דאיתרע הנידון דיצאה מכלל רובא אין הכוונה שהיא בתוך מיעוטא דטריפות רק שנשאר ספק השקול וא"כ לרמב"ם וסייעתו דספיקא דאו' מדאו' לקולא רק מדרבנן לחומרא כיון דנשאר רק איסור דרבנן יש להקל משום הפסד ממונו כיון דהוא רק ספק שמא תמצא טריפה דבכה"ג מדאו' לקולא ומותר לשחוט ביו"ט רק חכמים החמירו ושפיר י"ל דהקילו משום הפסד ממון (ובע"כ צריך לומר דיותר הקילו משום הפסד ממון מלהקל משום שמחת יו"ט דהא הכא בעוף הנדרס איכא שמחת יו"ט) ואולם קשה דהנה רשב"א הקשה האיך משכחת א"ת לרמב"ם ותי' מוהרי"ט ופר"ח דתליא במחלוקת במס' כריתות דף י"ז וי"ח אי בעינן חתיכה מב"ח או לא ורמב"ם סובר דבעי ב"ח והנה במס' כריתות שם סובר רב דבעינן ב' חתיכות ואמר ר' זירא מ"ט דרב שתי חתיכות אפשר לברר איסורו חתיכה אחת אי אפשר לברר איסורו וכתבו מוהרי"ט ופר"ח היכי דאפי' בחתיכה אחת אפשר לברר איסורי מדאו' לחומרא והכא אפשר לברר איסורו ע"י בדיקה יבורר אם היא טריפה ובכה"ג מדאו' חומרא והדק"ל ובתשו' שאגת ארי' כתב לתרץ קו' זו דמסוכנת במס' ביצה הנ"ל ל"ד למסוכנת במס' חולין דמפרש התם ה"ד מסוכנת כל שמעמידין אותה ואינה עומדת אלא מיירי במסוכנת דעלמא שהיא חולה ביותר ונטתה למות וקדים שחיט לה עד שלא תמות ומסוכנת זו אין צריך בדיקה כלל לאחר שחיטה יע"ש והדוחק מבואר ולא משמע כן מסתימת הש"ס ופוסקים וע' בפלתי בסי' י"ז ס"ק ב':

ז) ונלענ"ד ליישב קו' הנ"ל דהנה איתא במס' חולין דף י"ד ע"ב השוחט בשבת וביו"כ אפי' שמתחייב בנפשו שחיטתו כשירה וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות וז"ל ואמר השוחט בשבת אם היה שוגג ולפיכך שחיטתו כשירה ושמא תאמר ולמה לא תהי' שחיטת מזיד בשבת כשירה הואיל ואין מחלל שבת ואין שחיטה פסולה אלא אחר גמר שחיטה ואם שחט אח"כ שניה הוא שיהיה אסור דע שמשהתחיל לעשות חבורה בצואר הבהמה הוא מחלל שבת קודם שישחוט שום דבר מן הוושט וגרגרת ואם תרצה לבאר יותר מזה תאמר בשעה שישחוט קצת הסימנים קודם שיגמור השחיטה מחלל שבת ובשעה שיגמור השחיטה הוא פסול עכ"ל ויש להבין לפי מאי דאיתא במס' חולין דף י"ד דמתני' אתי' כר' יהודא והא ר' יהודה סובר במס' שבת דף ק"ו דמקלקל בחבורה פטור ודלא כר' שמעון וכ"כ רמב"ם להלכה בפ"א משבת הל' י"ז והנה בפסחים דף ע"ג ע"א איתא בעו מיניה לדברי האומר מקלקל בחבורה חייב כו' מתקיף לה רבינא הא דתניא השוחט בשבת בחוץ לע"ז חייב עליו שלש חטאת מה תיקן אמר ר' זעירא שמוציא מידי אבר מן החי ופי' רש"י וז"ל מידי אבר מן החי לבן נח שאם אכלו אינו נהרג יע"ש והא ודאי כששוחט רק מיעוט סימן אינו יוצא מידי אבר מן החי ע' חולין דף ח' ע"א תוס' ד"ה מותר ושבת דף ק"ו ע"א ד"ה חוץ וע' בחולין דף ל"ג שאינו יוצא מידי אבר מן החי לבן נח עד שתמות ואפי' לישראל בעינן שחיטת רוב סימנים ומכ"ש לבן נח וכ"כ תוס' במס' שבת דף ק"ו ע"א ד"ה חוץ וא"כ קשה הא כשהתחיל לשחוט מיעוט סימנים אף דהוי כחובל הא הוי מקלקל בחבורה ואף דעבר עבירה דרבנן כשעבר עבירה דרבנן לא הוי מומר לשחיטה וצריך לומר כמו דאיתא במס' שבת דף ק"ו ע"א דכל המקלקלין פטורין מ"מ מקלקל ע"מ לתקן חייב וכ"כ הרמב"ם בפרק א' משבת הל' י"ז וז"ל כל המקלקלין ע"מ לתקן חייב כיצד הרי שסתר כדי לבנות במקומו או שמחק כדי לכתוב במקום שמחק או שחפר גומא כדי לבנות בתוכו יסודות חייב יע"ש וא"כ ה"ה כאן כיון שרצה לגמור השחיטה ובסוף השחיטה יהיה תיקון להוציא מידי אבר מן החי והוי מקלקל ע"מ לתקן דחייב וכן מצאתי בפלתי סי' י"א ס"ק ב' והנה במס' חולין דף ל"ח פליגי אמוראים בהאי דמסוכנת שאינה מותרת עד שתפרכס ר' חסדא סובר פרכוס שאמרו באמצע שחיטה ורנב"י סובר בתחילת שחיטה ורבא סובר דבעינן דוקא בסוף השחיטה וכן קיי"ל כמ"ש רמב"ם בפ"ד ממאכלות אסורות ה"ז וטוש"ע יו"ד סי' י"ז ולפ"ז יש ליישב היטיב קו' פני יהושע וש"א הנ"ל דהנה כבר נתבאר דקיי"ל כל המקלקלים פטורים ואפי' מקלקל בחבורה ואף דאמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור חוץ מתלת יע"ש הא כתב הרמב"ם בפ"א משבת ה"ג דאסור רק מדרבנן ובאיסור דרבנן מותר משום הפסד ממונו וא"כ שפיר משכחת לר' ירמיה ור' זירא לשחוט בהמה מסוכנת ביו"ט די"ל דס"ל כרנב"י דפרכוס היינו בתחילת שחיטה וא"כ מותרת לשחוט בממ"נ אם תפרכס תגמור השחיטה ויהיה מותרת כי ע"י פרכוס תצא מחשש מסוכנת ולשאר טריפות לא חיישינן כמו בשאר בהמות כיון דע"י פירכוס יצאה מחשש מסוכנת ואם לא תפרכס אזי באמת לא יגמור השחיטה ואז לא יעשה איסור דאו' כי הוי מקלקל כיון דאכתי אסורה לבן נח כיון שלא גמר השחיטה דלא הוי מקלקל ע"מ לתקן כיון שלא רצה לתקן דהא לא תיקן כיון שלא גמר דאין דעתו לגמור השחיטה דעל סמך זה מתחיל לשחוט כשלא תפרכס לא יגמור השחיטה וא"כ הוי מקלקל בחבורה דלא הוי מלאכה דאו' ואף שאסרו רבנן להיות מקלקל בשבת ויו"ט באיסור דרבנן מותר משום הפסד ממון ולכן מותר במסוכנת ושפיר בעי ר' ירמיה ור' זירא ולא מצי למיפשט מסוכנת דשאני התם דאפשר כנ"ל משא"כ הכא בעוף הנדרס דאי אפשר לבדוק כי אם אחר ששחט לגמרי הוי מתקן דמתקן להוציא מידי אמ"ה ואמנם כל זה לר' ירמיה ור' זירא די"ל דסברו פרכוס שאמרו בתחילת שחיטה אבל רי"ף ורמב"ם וטוש"ע שס"ל דפרכוס שאמרו בסוף שחיטה מוכח דבע"כ לא מחזיקינן ריעותא ביו"ט דאל"כ תיקשי קו' פ"י וש"א הנ"ל היכי משכחת בהמה מסוכנת לשחוט ביו"ט דהא אי אפשר לבדוק כ"א בפרכוס בסוף שחיטה ותיקן להוציא מידי אמ"ה ולא הוי מקלקל אע"כ דלא מחזקינן ריעותא ביו"ט ונפשט היטיב האבעיא ולפ"ז מוכח אפי' במסוכנת גמורה מותר לשחוט ביו"ט ולא כש"א רק כמ"ש הפ"י ודוק:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה