שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יב · פרט ב
יבואר ראי' דרובא דאיתרע לא מהני.
ב' גרסינן במס' גיטין דף ב' ע"א וז"ל המביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם יש לדקדק הא דרך רבינו הקדוש בכל מקום לתפוס לישנא דקרא ובפרט בתחילת מסכתא וע' במס' קדושין דף ב' דלכן נקיט נקנית משום דקאי אלישנא דקרא והו"ל לומר המביא ספר כריתות ודוחק לומר דנקיט לשון קצר, ונלענ"ד דרבינו הקדוש אגב מרמז לן דין חדש, דהנה לקמן אמר רבה הטעם לפי שאין בקיאין לשמה ומקשה הש"ס ליבעי תרי ומשני רוב בקיאין הם ואפילו ר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני מגמר גמירי והוי כמו מיעוטא דמיעוטא דאפילו ר"מ לא חייש ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונה אקילו בי' רבנן והנה תוס' ד"ה המביא כתבו דלכן כתבו י"ב שיטין בגט דגט מנין י"ב ור"י כתב דבעינן מדינא י"ב שורת משום דכתיב ספר כריתות יע"ש, וכבר נתבאר אם אנו מסופקים אם הנידון מרוב או ממיעוט ואיכא ריעותא בהנידון שאנו דנין עליו יצא מכלל רוב וחיישינן אולי הנידון הוא ממיעוט. והנה במס' ביצה דף י"ט ע"א מבואר לכ"ע היכי דלא גמיר חדא ממדרש חכמים אמרינן מדהא לא גמיר הא נמי לא גמיר יע"ש גבי אוקימתא דרבא בפלוגתא דתנאים בכלי שנטמא בחול (ובגוף הסוגי' שם לכאורה צ"ע למ"ש תוס' בגיטין דף מ"ב ע"ב ד"ה הואיל) וא"כ אף אמנם דחששא לשמה ושאר הלכות גיטין הוא רק מדרבנן דל"ח מדאו' משום דרוב בקיאין הם היינו היכי דליכא ריעותא אחריתי אבל אם איכא ריעותא בגט יש לחוש דיצאו מכלל רובא ואולי הם ממיעוטא דלא בקיאין בהל' גיטין וא"כ יש לומר בכיוון נקיט המביא גט דחזינן דדייקו לכתוב אפילו י"ב שיטין כמנין גט בכה"ג נאמן ע"א בדבר שבערוה ולכן נאמן השליח אף שהוא רק ע"א אבל אם יש ריעותא שלא נכתב י"ב שורת כמנין גט או שאר ריעותא כל דהו מה שאינו בגיטין הכשרי' אף דלא נפסל בשביל אותו ריעותא היינו בגט הנכתב כאן ויודעין אנו שבקיאין בהלכות גיטין אבל בגט כזה הבא ממדה"י יש לחוש אולי לא הי' בקיאין לשמה ושאר הלכות גיטין דאולי הם ממיעוטא דלא בקיאין והם דברים המעכבים כי יצאו הספרי דדייני הללו מכלל רובא משום דרוב הבקיאין הם בקיאין בכל הלכות ובכל הדינים וידעו אף דין זה וכיון דאיתרע יצא מכלל רוב שוב אין השליח שהוא ע"א נאמן לומר בפ"נ ובפנ"ח כיון דהוא דבר שבערוה ואפשר דבכה"ג אפילו רבא מודה לחוש לחששא דלשמה כיון דיש ריעותא בגט. מיהו רש"י כתב בדף ק' ע"ב ד"ה רבה וז"ל אבל רבא ל"ל דרבה דאי שכיחי עדים ל"ח לאין בקיאין דכולהו בקיאין עכ"ל (מיהו דברי רש"י לכאורה צ"ע מי הכריחו לפרש דפליגי במציאות דלמא גם רבא מודה דאיכא מיעוטא דלא בקיאין רק דל"ל האי חששא משום דאיכא דאשכח וכתוב ועומד כמ"ש רש"י ע"ב ד"ה ורבנן או לחששא דלעז דסובר משום האי טעמא לא תיקנו לומר בפ"נ ובפנ"ח) ואולם לרבה שפיר יש לומר כמ"ש:
ג) אמנם ראיתי במרדכי שם שכתב בשם אביאסף מיהו אי חסר או יתיר מי"ב שיטין אין לפסלו בכך כיון שלא הוזכר בתלמוד יע"ש מדהביא על מתני' נראה שאפי' בגט הבא ממרחקים כשר. ולפמ"ש צ"ע דיש לומר דדוקא בגט הנכתב לפנינו ואנו יודעין שספרי דדייני בקיאין וליכא שום ריעותא רק מנין י"ב שיטין בכה"ג הגט כשר משא"כ בגט דאתי מעלמא וע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' ל"ח ושו"ת צ"צ ס' ק"י ודוחק לומר דכתב כן לאחר שלמדו במדה"י דלא חיישינן שמא יחזיר הדבר לקלקולו כדאיתא בסוגין לכן לא גזרו בזה דהא לא הביא כלל אוקימתא דש"ס מלאחר שלמדו ומשמעות לשונו אפי' הביא ממקום שאינו ידוע אם למדו כשר, וכן ביש"ש סי' ג' ובש"ע אהע"ז סי' קכ"ה סי"ב מוכח דס"ל אפי' אם בא ממקום שאין ידוע אם למדו וחסר מי"ב שיטין הגט כשר שכתב וז"ל ואם לא שירטט כלל כשר וה"ה אם הוסיף או פוחת מי"ב שיטין י"א דאין להכשירן רק במקום עיגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות יע"ש, ולפמ"ש ראוי לומר לדינא להיפך היכי שנכתב במקומו וידעינן שבקיאין בדינים רק שטעו. בזה יש להכשיר הגט משא"כ הכא שבא ממרחקים כנ"ל וצ"ע. ונראה ליישב שיטת הפוסקים הנ"ל דהנה אביאסף כתב וז"ל כיון דלא הוזכר בתלמוד עכ"ל, מלבד הכוונה פשוטי יש לפרש כוונתו דהא דסתם ספרי דדייני גמירי היינו בדבר המוזכר בתלמוד ומה דלא נזכר בתלמוד לא גמירי, וא"כ לא יצאו מכלל רובא דגם רוב הבקיאין לא מבורר שבקיאין, וכן משמע לשון הש"ס דאמר סתם ספרי דדייני מגמר גמירי דלכאורה תיבת מגמר מיותר, ובהנ"ל א"ש דהק' מה שמגמר להדי' אפי' מדרש חכמים גמירי אף דסתם אדם לא בקי כמ"ש תוס' גיטין דף מ"ב ע"ב ד"ה הואיל אבל מה שהוא רק מנהג בעלמא על סמך ולא מגמר בתלמוד לא גמירי וע' בב"י אהע"ז סי' קכ"ה מ"ש בשם תשובת רשב"א מוכח שהוא רק מנהג בעלמא א"כ לא יצא מכלל רוב וא"ש שיטת הפוסקי' להלכה ובע"כ צריך לומר ד קט גט משום דהוא לשון קצר או להורות שמנהג הי' לכתוב י"ב שיטין כן נלענ"ד:
ד) ולכאורה יש להביא ראי' דרובא דאיתרע לא הוי רובא דמס' יבמות דף קכ"ב ע"א אי' במתני' מעשה באחד שעמד בראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו אדם והשיאו את אשתו ופריך הגמ' דילמא שד הוא ומשני דחזי בבואה כו' ושוב פריך דילמא צרה הואי ופי' רש"י ונשא אשה במקום אחר ובאתה לקלקלה והוצרך לתרץ כר' ישמעאל דאמר בשעת הסכנה כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירין ה"נ חשיב כשעת סכנה שאם לא יאמין לה תשב עגונה יע"ש וקשה מאי מקשה הש"ס הא יש לומר הטעם דהשיאו משום דאזלינן בתר רוב ורובא דעלמא הם כשירים לעדות אשה וכל דפריש מרובא קפריש ואפי' לשיטת ר"ת במס' בכורות דף כ' ע"ב וסייעתו דס"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מ"מ מודה דלא אמרינן סמוך מיעוטא דמיעוטא והכא הוי מיעוטא דמיעוטא שהם פסולין לעדות דהא אפי' עכו"ם מסל"ת וכל פסולי דרבנן כשרים כדאיתא בסי' י"ז. וא"כ בוודאי חשש צרה הוא מיעוטא דמיעוטא ועיין בספר עזרת נשים ומכ"ש דקשה להחולקים על ר"ת א"ו כהסוברי' לעיל היכי דאיתיילד ריעותא לא אזלינן בתר רובא וה"נ איכא ריעותא שעמד על ראש ההר ולא בא לב"ד יצא מכלל רובא דדרך עד כשר לבוא לב"ד להעיד או להגיד לאשת מת ולא לעמוד על ראש ההר שפיר יש לחוש שהי' אחד מפסולי עדות שלא רצה לבוא לב"ד פן לא יאמינו ושפיר פריך הש"ס. מיהו יש לדחות לדעת רבינו ברוך הסובר במרדכי מס' חולין בפ' הזרוע דלא הוי מיעוטא דמיעוטא היכי דהוא בחד ענין, וא"כ י"ל דמקשה מטעם סמוך כו' כשיטת ר"ת ואפילו החולקים על ר"ת י"ל דבעגונה דאיתתא מודו דאמרינן סמוך כו'. לפמ"ש ריב"ש סי' שע"ח דאיכא ב' חזקות חזקת א"א וחזקת חי ובב' חזקות י"ל לכ"ע אמרינן סמוך מיעוטא לב' חזקות וא"כ לא מוכח ובדברינו מובן תי' הש"ס דלכאורה קשה וכי משום עגונה נתיר ספק איסור דאו' דהא איכא ספק דאוריי' אולי הי' צרה ואיכא חזקה דמשקרת ואשה הי' בחזקת א"א ובהנ"ל א"ש דעיקר קו' הוא רק משום חומרא דרבנן נימא סמוך לחומרא ומשני כיון דאיכא עגונה הקילו רבנן דהם אמרו והם אמרו וא"ש ותמהני על מ"ש הב"י ביו"ד סי' קפ"ז לענין בדיקת שפופרת דלא אמרינן אין כל אצבעות שוות רק להקל ולא להחמיר משום דרוב נשים אינם רואים דם מחמת תשמיש יע"ש הא איתרע הרובא דרוב אינם רואים כלל באותו העת ויצאה מכלל רוב וצ"ע: