שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יא · פרט יב
יבואר אי אזלינן בממון בתר רוב היכי שנתחזק הרוב לכל מילי קודם שבאנו לדון על ממון
לג) ראיתי בספר שער המלך בפ"ט מהל' טומאת הלכה י"ב שכתב וז"ל ודרך אגב ראיתי להקשות על סוגי' דפ"ק דחולין הא מוכח דאזלינן בתר רובא מקרא דכתיב ופדויו מבן חודש תפדה ואם איתא ניחוש שמא טריפה הוא וקיי"ל דבכור שנטרף בתוך שלשים אין פודין אותו דנפקא לן מדכתיב אך כדאיתא בב"ק דף י"א ע"ב וכפי' ר"ת שם וכן הוא דעת רבינו וכ"כ בש"ך יו"ד דבכור שנולד לו ספק טריפות אין פודין אותו עד לאחר י"ב חודש והשתא אי איתא דחיישינן למיעוטא איך קאמר מבן חודש תפדה ניחוש שמא טריפה הוא שוב ראיתי דעוד היום קשה דהא קיי"ל אין הולכין אחר רוב בממון ופדיון הבן ממונא הוא וצ"ע עכ"ד, וראיתי בספר הפלאה מס' כתובת דף ט"ו ע"ב שהביא קו' זו והקשה עוד כמה קו' כיו"ב וכתב לתרץ כיון דאוקמי התורה על רוב דלאו טריפה לענין שאר מילי ה"ה לענין ממונא ולא קאמר דאין הולכין בממון אחר רוב אלא היכי דלא נפקא אלא לענין ממון כגון בשור ונמצא נגחן וכן אינך דמייתי הש"ס במס' ב"ב דף צ"ב יע"ש וכ"כ בספר המקנה מס' קדושין דף ד' ע"א דכל כה"ג דאזלינן לכל מילי בתר רובא דהיא קטנה לכל איסורין ועונשין מהני נמי אף במידי דממונא לשמואל יע"ש וכיו"ב ראיתי כתוב בשם הגאון המפורסים מוה' צבי הרש זצ"ל האבדק"ק בערלין בישוב קושיא המפורסם בשם הגאון המפורסם מו' צבי הירש האבדק"ק האלברשטאט זצ"ל לפמ"ש תוס' במס' חולין דף י"א ע"א ד"ה וליחוש דמיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא האיך משכחת בת כהן שזינתה בשריפה דלמא לאו אביה הוא והוא ישראל ומגיע לה סקילה ואי משום רובא הא ממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא ותי' ג"כ עפ"י כלל הנ"ל כיון דלכל ענינים היה ע"ע בכלל רובא דאביה הוא דהא לענין כל הדברים צריכה לנהוג אצלו כבת עם האב שוב לא הני עכשיו לדחות הרוב, וראיתי בספר קצה"ח בכללי ספיקות כלל ו' ובספרו שב שמעתתא שמעתא ד' פרק ח' ופרק ט' שכתב לחזק סברא זו דהנה שם בפרק ז' הקשה אמאי מהני רובא בד"נ אפילו רובא דליתא קמן כדאי' במס' חולין דף י"א ע"ב וסנהדרין דף ס"ט ע"א כיון דבממון לא מהני רובא מטעם סמוך מיעוטא לחזקת ממון כמ"ש תוס' ב"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל למה לא נימא כן בד"נ דמסייע לו חזקת גופו ואם גופו נידון ליהרג ע"י רובא ממונו לכ"ש לכן כתב כלל חדש לפמ"ש רמב"ם בפרק ט"ז מסנהדרין הוא וז"ל אין צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל איסור עצמו בע"א מוחזק כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה כלאי כרם הם פירות אלו גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרה בו הרי זה לוקה אעפ"י שעיקר איסור בע"א עכ"ל וע' משנה למלך בפ"ג משגגות הל"ב ובפני יהושע במס' קדושין דף ס"ג ע"ב ובק"א שם ובספר שערי המלך הרי אף שאמרה תורה שע"א לא קם לעונש מלקות מ"מ כשהעיד מקודם בזמן שהיה נוגע רק לענין איסורא שנאמן ע"א באיסורא מכ"ש להחמיר כמ"ש הרא"ש בגיטין דף נ"ד ע"ב מהני אח"כ עדותו אף לענין מלקות כיון שהעיד קודם שדנין על המלקות וא"כ יש לומר דרובא וכן חזקה לא מהני בד"נ ודוקא עדים מהני והא דאיתא במס' חולין דף י"א ע"כ בבן המכה לאביו דנהרג משום דאזלינן בתר רובא היינו משום דנתחזק לן הרוב קודם למעשה דהיינו קודם שבאנו לדון על ד"נ דהא לכל ענינים היה מוחזק לן שהוא בנו מחמת רובא דכל זמן שלא היה נוגע לד"נ אלים כח הרוב לכן מהני אח"כ אפי' לד"נ אבל היכי שאנו דנין על הרוב לאחר מעשה דהיינו בזמן שבאנו לדון על הרוב נוגע לד"נ לא מהני הרוב ודמי הרוב לע"א ומיישב ג"כ סוגיא דמס' סנהדרין דף ס"ט יע"ש וה"ה בממון הא דקיי"ל כשמואל אין הולכין בממון אחר רוב היינו היכי דלא באנו לדון על הרוב רק בזמן שבאנו לידון להוציא ממון כמו ברובא לרדיה כיון דבשעה שבאנו לדון על רוב איכא חזקת ממון משא"כ היכי שנתחזק הרוב מקודם לכן לשאר ענינים אף שאחר כך איכא נ"מ לממון מהני ומיושב בכלל זה קושית שער המלך וקו' שהקשה הפלאה שם. ומצאתי בשו"ת הרא"ש החדשים סי' כ"ט וז"ל אודות גדיים קטנים הניקחין מעכו"ם אם נאמין עליו באומרו שהוא בן ח' יום כיון שאינו אלא מדרבנן שכן מדאו' ודאי סמכינן דולד מעלי' הוא תשובה אעפ"י שוודאי אין בו אלא איסור דרבנן וחשש בעלמא שכן המזיק לחבירו תוך אותו זמן משלם צו דמי בהמה מעלי' ואין אומרים דלמא טריפה הוי דבשמא ושמא אזלינן בתר רובא, ועוד שכבר נתחזק הרוב קודם שבא והזיקו כו' יע"ש וכ"כ בסי' נ' בהג"ה בדף כ"ג ע"ב בשם הרא"ש וכיו"ב כתב בשו"ת מוהרי"ט ספר ב' סי' מ' דף ס"א ע"ב בהא דלא מהני חזקה נגד חזקת ממון היכי שכבר אנו דנין על חזקה מקודם לכן מהני אח"כ להוציא ממון היכי שאירע נידון שע"י חזקה שנתחזק לן מקודם לכן יהי מוציאין ממון ועיין בס' נתיבות משפט סי' ל"א ס"ק ג' שכיוון מדעת עצמו לסברא זו, אמנם בתוס' כתובת דף ט"ו ע"ב בד"ה להחזיר ובמרדכי שם ובמס' יומא דף פ"ה ע"א בד"ה להחזיר נראה דלית להו כלל הנ"ל, ובע"כ ס"ל אפילו אם הרוב נתחזק לשאר מיני לא מהני לענין ממון דהא הקשו בהא דאיתא שם אם רוב ישראל ישראל למאי נ"מ להחזיר לו אבידה הא אין הולכין בממון אחר רוב יע"ש הא שם הי' בכלל רובא דישראל קודם שמצא זה האבידה וא"כ נתחזק הרוב מקודם ומ"מ משמע להדי' מדבריהם דאם הי' מוחזק לא מהני להוציא ממון ועיין במרדכי במס' חולי בפ' הזרוע וצ"ע לדינא: