שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יא · פרט יא
יבואר אי רובא וחזקה מהני להוציא ממון:
לב) גרסינן במס' כתובת דף ט"ז ע"א וכיון דרוב נשים בתולת נשאת כי לא אתי עדים מאי הוי וכתבו תוס' לרב פריך דאית ליה הולכין בממון אחר רוב ובעל המאור ז"ל כתב דקושית הש"ס קאי אפי' לשמואל דמודה ברובא וחזקה דמהני להוציא ממון והכא איכא ג"כ חזקת פנויה ורמב"ן ז"ל השיג על זה דחזקת פנויה לא הוי חזקה אלימא כיון דעשייה להשתנות מבואר בחזקה אלימא בהדי רובא גם לשמואל מהני להוציא ממון וא"כ יש לומר גם תוס' מודו לבעל המאור רק דס"ל דהכא לא הוי חזקה אלימא ובספ"י תמה על תוס' דגם שמואל מודה דרוב וחזקת הגוף מהני להוציא ממון ומביא ראיה על זה דהא ברי ושמא דממעטינן בפרק הפרה דכלל גדול בדין המע"ה ואפ"ה היכי דאיכא חזקת הגוף בהדי בו"ש מוציאין ממון וה"ה לרוב דעדיף מברי ושמא דהא לענין איסורא לא מהני בו"ש היכי דאיתחזק איסורא כדאי' במס' יבמות דף פ"ח ורובא עדיף מחזקה דאפי' היכי דאיתחזק איסורא מועיל וניהו דלענין ממון רובא לחוד לא מהני מ"מ היכי דאיכא חזקה בהדי בוודאי מהני מכ"ש דבו"ש וסברת רמב"ן הנ"ל דחה שם בספ"י יע"ש וכן ראיתי בס' המקנה במס' קדושין דף ז' ד"ה לא נצרכא בסופו שכתב בפשיטות ברובא וחזקה מודה שמואל דמהני להוציא ממון ולכאורה הסברא נוטה לזה לפמ"ש תוס' במס' ב"ק הטעם דל"מ רובא משום סמוך מיעוטא לחזקת ממון והוי פלגא ופלגא וכיון דכבר איתרע החזקת ממון ע"י רובא והוי ספק השקול מהני החזקה כיון דליכ' חמ"ק רק מעלת התפיסה ונגד מעלה זו עדיף חזקה כמש"ל וכ"כ בספר גינת וורדים כלל ל"ט, ולענ"ד צ"ע טובא בזה דלכאורה מוכח אפילו רובא וחזקה בהדדי ל"מ להוציא ממון דהנה תוס' כתבו במס' כתובות דף ע"ו ע"א ד"ה על ובמס' ב"ב דף ס"א ע"ב ד"ה ארעתא בהאי דמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן איכא חמ"ק המסייע ללוקח דאוקי מעות בחזקת לוקח דהוא מ"ק ועיין תוס' במס' ב"מ דף ק' ע"א ד"ה הא שכתבו דחמ"ק הוא חזקה אלימא ועדיפא מחזקת מעוברת ואפ"ה סובר שמואל דלא מהני רובא וחמ"ק להוציא מיד המוכר שמוחזק עכשיו בממון ואין לו חמ"ק וע' במוהרש"א במס' ב"מ דף ק' ע"א בתוס' ד"ה הא וא"כ מכ"ש דלא מהני רובא וחזקה להוציא ממון ממוחזק שיש לו חמ"ק ומעלת התפיסה שמוחזק גם עכשיו בממון ויש לומר מה"ט כתבו תוס' לרב פריך דס"ל לשמואל לא מהני רוב וחזקת פנויה להוציא ממון מיהו לפמ"ש הש"ך בח"מ סי' צ"א ס"ק ל"ג דבמעות לא שייך חמ"ק כיון דניתן להוצאה ולא שייך לומר כל היכי דאיתא ברשותא דמרא איתא יע"ש נדחה ראיה זו מיהו תוס' אית להו בהדי' דגם במעות שייך חמ"ק וכבר השיג בס' קצה"ח על הש"ך בזה ומה שהביא הפני יהושע ראיה דהא ברי בהדי חזקה עדיף מחזקת ממון מכ"ש רובא וחזקה יש לדחות די"ל תי' ב' במס' כתובת דף י"ב דמשני דברי בהדי חזקה מהני ליתא רק למ"ד דהולכין בממון אחר רוב אבל לשמואל באמת אף חזקה וברי ל"מ להוציא ממון כיון דאלים ליה כל כך חזקת ממון דלהוציא ממון בעינן ראיה ברורה ל"מ ברי וחזקה ה"ה דל"מ רובא וחזקה ומצאתי בשו"ת מוהרי"ט בספר א' סי' צ"ח שכתב וז"ל ועוד אע"ג דבאיסורא אזלינן בתר רובא לאפוקי ממונא קיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב ואע"ג דחזקה מסייע לתובע כדאי' במס' קדושין ובפ' מי שמת גבי מי שכתב כל נכסיו לאחרים ולא כתב בה שכ"מ דלא קיי"ל כר"נ דאמר אם בריא העמידנו על חזקתו שהיה בריא אלא כרבנן דאמרי המע"ה עכ"ד ובאמת לכאורה זו ראיה ברורה מאד דאי' במס' קדושין דף ע"ט נימא כתנאי מי מוציא מיד מי הוא מוציא מידם בלא ראיה והן אין מוציאין מידו בלא ראיה דברי ר' יעקב ר' נתן אומר אם בריא הוא עליו להביא ראיה שהיה שכ"מ ואם שכ"מ הוא עליהן להביא ראיה שהיה בריא נימא רב דאמר כר"מ ושמואל כר' יעקב ומשני אמר לך רב אנא דאמרי אפי' כר' יעקב עד כאן לא קאמר ר' יעקב אלא דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו אבל הכא מי נימא העמד גוף על חזקתו ושמואל אמר לך אנא דאמרי אפילו כר נתן ע"כ לא קאמר ר' נתן התם אלא דכ"ע בחזקת בריאים קיימא ומאן דמפקי' נפשיה מחזקה עליו לאתי' ראיה אבל הכא מי קא מפיק נפשיה מחזקה דקמא יע"ש וע' במס' ב"ב דף קנ"ג ע"ב ונשמע לר' יעקב עדיף כח של חזקת ממון אפילו נגד רובא וב' חזקות דהא יש למקבלי מתנה המסייע להם רובא דרובא דעלמא בחזקת בריאים קיימי (דמ"ש כל כיון דרובו ככולו) וגם חזקה קמייתא חזקה עצמיי שהיה פעם אחת בריא וחזקה דהשתא שגם עכשיו הוא בריא ומ"מ עדיף חזקת ממון ודעת רוב קמאי ז"ל דהלכה כר' יעקב כמ"ש רמב"ם בפ"ט מזכיה כ"ב ורי"ף ורא"ש במס' ב"ב דף קנ"ג ע"א והרא"ש חולק על רשב"ם שסובר דהלכה כר' נתן וע' בש"ך ח"מ סי' רנ"א סעיף ב' ס"ק ו' וא"כ מוכח להדיא כמ"ש מוהרי"ט דחזקת ממון עדיף מרובא וחזקה ומצאתי במרדכי בפ' המדיר שכתב בשם רבינו אביגדור הכהן וז"ל והאי דר' נתן דאזיל בתר השתא משום דמעיקרא בריא הי' ואוקמינן דרוב בני אדם בריאים הם אע"ג דאין הולכין בממון אחר רוב עדיפי חזקה דגופא דמסייע לרובא יע"ש והיינו דסובר דהלכה כר' נתן ואולם הסוברים דהלכה כר' יעקב דברי מוהרי"ט ברורין וא"כ לכאורה דברי בעה"מ ורמב"ן הנ"ל דס"ל דרובא וחזקה עדיף מחזקת ממון תמוהין מסוגיא הנ"ל ודוחק לומר דס"ל להלכה כר' נתן מיהו בלא"ה הסוגיא צריך ביאור כמו שתמה הפ"י דהאיך קאמר דרב סובר כר' יעקב הא שמעינן לרב דאמר הולכין בממון אחר רוב והכא רובא דעלמא בחזקת בריאים קיימי וגם חזקה דגופא שנותן בוודאי היה בריא ומ"מ לא מהני לר' יעקב נגד חזקת ממון יע"ש שהניח בקו' מיהו על שמואל ל"ק אף דסובר אין הולכין בממון אחר רוב מ"מ יש לומר דסובר כר' נתן כיון דאיכא רובא וחזקה ושעת מציאותן כל הני מילי מעליותא מהני להוציא ממון אבל על רב קשה, ונראה לענ"ד ליישב די"ל כיון דרובא וחזקה בחזקת בריאים קיימי עשויה להשתנות לכן אפי' בעלמא מצינו דחשיב חזקה כדאי' במס' גיטין דף כ"ח מ"מ נגד חזקת ממון לא מהני וכעין זה כתב הטו"ז ביו"ד סי' שצ"ז סק"ב דחזקה דשעת מציאותן היכי דמת לפניך עדיף מחזקת קמייתא אף דבעלמא חזקת קמייתא עדיף כיון דחזקת חי עשויה להשתנות כמו כן י"ל הכא אף דבעלמא רובא וחזקה תרווייהו ביחד עדיפי מחזקת ממון הכא כיון דעשוי להשתנות וטוען ג"כ ברי שהיה חולה לא מהני להוציא ממון ברוב וחזקה גרוע ואפי' למוהר"ם מינץ וש"ך ביו"ד שם דחולקים על סברת טו"ז הנ"ל היינו משום חזקה דשעת מציאותן לא נחשב לחזקה נגד חזקה קמייתא משא"כ חזקת ממון דהוא חזקה אלימא שפיר יש לומר דלא מהני רוב וחזקה העשויה להשתנות נגד חזקת ממון וא"כ דברי בעה"מ ורמב"ן ג"כ נכונים דסוברים רוב וחזקה שאינה עשויה להשתנות עדופי מחזקת ממון שוב מצאתי בשו"ת הר"ן סי' ס"ו הובא בב"י יו"ד סי' ר"א בדף ר"ה ע"ב שכתב להדיא כמ"ש וז"ל וקיי"ל כר' יעקב וטעמא דמילתא משום דכיון דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו לא אמרינן העמד אדם זה בחזקת בריא כמו שהי' מתחילה ואעפ"י שעכשיו ג"כ הוא בריא להו שאותו חזקה עשויה להשתנות שהרי החולי מצוי להיפך אעפ"י שעכשיו ג"כ נמצא בריא אין אומרין חזקה מבטלת חזקת ממון יע"ש והנאני שכוונתי בס"ד לדעת הר"ן ז"ל וע' בפר"ח יו"ד סי' א' ס"ק ט' ומג"א סי' ח' ס"ק י"ח וע' בס' שב שמעתתא ש"ג פי"א וי"ב, מיהו נתבאר דתוספת במס' ב"ב דף ס"א וכתובת דף ע"ו חולקים וס"ל דרובא וחזקה בהדדי ג"כ לא מהני להוציא ממון וא"כ דין זה במחלוקת שנויה ומצאתי ראיתי בר"ן מס' כתובת דף י' ע"א שכתב וז"ל כתב רשב"א ז"ל דמשמע דאי לא טרח בסעודה שאינו נאמן דהא ליכא חזקה וחזקה דגופא עדיפי מחזקת ממון אפי' בברי וברי דהולכין אחר רוב דבתולה נשאת וחזקה דגופא עכ"ל וכ"כ בחי' רשב"א שם וז"ל ויש לומר דהכא כיון דרוב נשים בתולה נשאת וחזקה דגופא הולכין אחר רוב וחזקה והכי אתמר בירושלמי בפ"ב יע"ש וראיתי בס' מחנה אפרים בסוף הספר בחי' שעל הר"ן בדף א' ע"ב שהביא דברי הר"ן הנ"ל וכתב ע"ז וז"ל משמע מהכא דחזקה דגופא ורובא עדיפי מחזקת ממון וז"א תדע ממתני' דהיא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר אלמנה נשאתיך דאיכא רובא וחזקה ואפ"ה צריך ראי' וכ"כ תוס' בבכורות דף ב' עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו דהא מבואר בש"ס בדף ט"ז הטעם דאיתרע הרובא כיון דליכא קול וע' תוס' ד"ה וזו משא"כ הכא וזה פשוט אמנם בתוס' בכורת מבואר כן שכתבו בד"ה ור' יהושע וז"ל ור' יהושע חוששין לטינוף וא"ת הא מסקינן לקמן דר' יהושע לא חייש למיעוט כו' ועוד דבכה"ג דהכא אפי' ר"מ לא חייש כדאי' במס' יבמות דף קי"ט דהיכי דאיכא רובא וחזקה הוי המיעוט מיעוטא דמיעוטא והכא איכא רוב דאין מטנפות וחזקה שהיא בחזקת שלא ילדה וי"ל דמ"מ לא הוי ודאי בכור שניתן לכהן דאיכא חזקת ממון דעדיפא והמע"ה עיי"ש. הרי שכתבו להדיא דרובא וחזקה תרויייהו בהדדי לא מהני להוציא ממון ובע"כ ס"ל כיין דהלכה כר' יעקב מוכח כן ול"ל חילוק שכ' הר"ן בתשובה הנ"ל ולפמ"ש תוס' דמוכח ברובא וחזקה הוי המיעוט מיעוטא דמיעוטא נראה דתליא במחלוקת המובא בפרק ו' ע' שם ובס' גינת וורדים כתב דס"ס וחזקה מהני להוציא ממון ולענ"ד לא מוכרח כיון דס"ס הוא מטעם רוב ותליא במחלוקת הנ"ל אי רובא וחזקה מהני להוציא ממון וצ"ע לדינא: