אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יא › פרט ט

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יא · פרט ט

פרט ח

יבואר דין רובא נגד חזקה מרא קמא:

כט) בפרט ב' הבאתי דיש לצדד ולומר דרוב מהני נגד חזקת מרא קמא דחמ"ק בממון הוא כמו חזקה קמייתא באיסורא ורובא וחזקה רובא עדיף וכן כתב בס' קצה"ח בסי' רפ"א ס"ק ב' שכתב וז"ל ועיין מ"ש בשב שמעתתא פ"ו בהא דלא אזלינן בממונא בתר רובא משום חזקת ממון ובעלמא אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף משום דחזקת ממון עדיפי מכל החזקות דכל החזקות דעלמא שנסתפקנו אשה זו אם נתגרשה או לא בהמה זו נטרפה או לא ומוקי לה בחזקת קמח אבל השתא ליכא חזקה דהא נסתפקנו אם כבר יצאה מחזקתה הראשונה או לא אבל חזקת ממון דהממון תחת יד הנתבע וא"כ השתא מוחזק בו בוודאי מש"ה רובא לא מהני ולפ"ז היכי שהספק שנסתפקנו הוא בקרקע אם מכר מרא קמא או לא וכיו"ב שפיר מהני רובא אע"ג דבכולה ספיקא מוקמינן בחזקת מרא קמא ומשום דמרא קמא לא עדיפנא מחזקת א"א דמעיקרא כיון דהשתא אין אדם מוחזק בה עכ"ל וכיו"ב כתב בקצה"ח בסי' פ"ב בכללי מיגו ס"ק י"ג להסוברים דלא אמרינן מגו להוציא היינו בממון שהוא תחת ידו דאלים טובא אבל היכי דאין שום אחד מהם מוחזק ואחד מהם יש לו חזקת מרא קמא מהני מיגו שיש לאידך נגד חמ"ק, ואולם מדברי הש"ך בח"מ סוף סימן צ"א ס"ק ל"ג מבואר דסובר דלא מהני רובא נגד חמ"ק כיון דסובר דס"ס לא מהני נגד חמ"ק וס"ס הוא מטעם רוב ומה שמדמה בקצה"ח חמ"ק בממון לחזקת קמייתא באיסורא יש לדון בדבר דהנה בשו"ת תה"ד סי' שמ"ט כתב וז"ל, ונראה הא דקיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב היכי דאיכא חזקת ממון נגד רוב אע"ג דבשאר דוכתי אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף דשאני חזקת ממון דאית בי' טעמא המע"ה ורובא לא מיקרי ראי' עכ"ל וביאור דבריו נראה דמצינו לענין ממון הקפידה תורה שלא לענוש את חבירו בעונש ממון רק בדבר ברור וראי' ברורה ובאיסורא לא קפדה תורה כל כך דהא באיסור' בספק השקול ע"א נאמן באיסורין ובממון ביארתי בכללי נאמנות ע"א שדעת רוב קמאי ובתראי אפילו בדבר שאין שניהם מוחזקים וע"א מסייע לאחד מצדדים אינו נאמן וע' בטו"ז יו"ד סי' צ"ח ס"ק ב', ועיין בשיטה מקובצת במס' כתובת דף י"א ע"א ד"ה כתובה שכתב בשם רשב"א וז"ל, אלא שעדיין קשה לי האיך הקשו אביי ורבא מקנס וכתובה וכי ממון חמיר טפי מאיסורי תורה ויש לומר משום דלעולם אין מוציאין ממון אלא בראי' ברורה ותדע לך דע"א נאמן באיסורין ובממון אין פחות משנים עכ"ל והיינו כמ"ש וזהו כוונת תה"ד אף דבאיסורא רובא עד ף מחזקת איסור מ"מ בממון לא מהני דלא הוי ראי' ברורה שכן הוא כיון דאיכא עכ"פ מיעוט וא"כ אף דבאיסור' רובא עדיף מחזקה קמייתא מ"מ בממון כיון דאמרה תורה דבעינין ראי' ברורה לא מהני רובא נגד חמ"ק ונסתר דברי קצה"ח ונתקיימו דברי הש"ך מיהו לפמ"ש תוס' במס' ב"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל הטעם דלא מהני רובא משום סמוך מיעוטא לחזקת ממון שפיר י"ל כמ"ש קצה"ח דדוקא נגד המוחזק שגם עכשיו מוחזק לא מהני רובא דאף דסותר לחזקה כמו באיסורא מ"מ כיון שתופס ועומד ויש לו מעלת התפיסה אי אפשר לעשות מעשה כמ"ש בעל התרומות בשער כ"ט ח"ב הובא בש"ך סי' צ"א ס"ק י"ב בקצרה משא"כ נגד חמ"ק לחוד יש לומר דרובא עדיף כמו באיסורא דרובא עדיף מחזקת קמייתא, ועוד נלענ"ד דש"ך אזיל לשיטתו דהנה בספרי שערי תורה כלל ח' פרט ד' ס"ק ה' כתבתי לברר מהות חזקת מ"ק מה טובו ומצאתי מחלוקת בזה דעת מוהרי"ק בשורש ע"ב וטו"ז בחי' סס"י ע"ה שהוא מטעם חזקת קמייתא שמוקמינן על חזקה כמו שהי' קודם שנולד הספק וכעין חזקה קמייתא באיסורין דילפינן במס' חולין דף י' מנגע, ואולם הש"ך בח"מ סי' צ"א ס"ק ל"ג כתב וז"ל ולענין דינו של סמ"ג בשניהם אדוקים בדינר אי נימא גם בזה אוקמי אחמ"ק כו' ואף במונח הדינר ברשות הרבים צ"ע דיש לומר דוקא בפרה ושפחה וכה"ג יש לומר מוקמינן בחמ"ק משום דכל היכי דאיתא ברשותי' דמרי' איתא אבל דינר כיון דמעות להוצאה ניתנה א"כ לא שייך מרא קמא עכ"ל. נראה דבע"כ סובר הא דאזלינן בתר חמ"ק בממון כדאיתא במס' ב"מ דף ק' ע"א אין הטעם דהוא כמו חזקה קמייתא באיסורין וכמו באיסורא כשיש ספק מוקמינן על חזקה כמו שהי' קודם שנולד הספק דלא ילפינן ממונא מאיסורא דאל"כ מה לי מעות או שאר דברים דגם במעות שייך האי טעמא שיהי' כמו קודם שנולד הספק וסובר הטעם כיון שהוא תפוס ועומד אין להוציא ממון ממנו כי אם בראי' ברורה ואינה חזקה המכרעת כמו חזקה באיסורא והא דמהני חמ"ק אף שלע"ע אינו מוחזק משום דאמרינן כל היכי דאיתי' ברשותי' דמרי' איתא והוי עדיין מוחזק ותפוס ולכן מחלק בפרה ושפחה שייך לומר כן ולא בדינר והארכתי שם בזה ומה"ט סובר דל"מ רובא נגד חמ"ק דכיון דהוי כאילו עדיין מוחזק ול"ד כלל לרובא וחז"ק באיסורא:

ל) אמנם נראה להוכיח שדעת הרב המגיד דרובא עדיף מחמ"ק דהנה בחידושי מוהרי"ט פ"ק דכתובות דף י"ד ע"ב בהא דאיתא שם מצא תינוק מושלך אם רוב ישראל ישראל אם רוב עכו"ם עכו"ם מחצה על מחצה ישראל למאי נ"מ היכי דנגחה תורא דידהו לתורא דידן כתב וז"ל קשה אפי' ברוב עכו"ם אמאי משלם אידך פלגא דהא קיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר רוב ולענין אבידה הא כתבו תוס' שם דשאני חזרת אבידה שלא הי' לה חזקה בגווי' מעיקרא ובפרק י"א מהל' איסורי ביאה בהל' כ"ו כתב הרב המגיד היכי דרוב עכו"ם משלם נ"ש הטעם לפי שאין לו חזקת ממון כיון שהוא עצמו מסופק אם הוא עכו"ם או ישראל ואין זה בנותן טעם דאם הניזק לא קים לי בגווי' אם הוא בר חיובא כ"ש דפטור אפי' תפס שכנגדו מפקינן מיני' ויהיבנן למרא קמא מידי דהוי אספק בכור דאמרינן בפ"ק דב"מ דאפי' תקפו כהן מוציאין מידו ולרמב"ם ז"ל דפסק גבי בכור דאם תפס אין מוציאין מידו מ"מ לא מפקינן מיני' בדינא מספיקא ולא עוד אלא אפי' אם הניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא פטור דהו"ל כאומר א"י אם הלויתני עכ"ד ולענ"ד דברי המ"מ ברורין, ונראה דסובר נגד חזקת ממון שגם עכשיו מוחזק לא מהני רובא אבל נגד חמ"ק רובא עדיף דחמ"ק בממון שוה לחזקה קמייתא באיסורא דרובא עדיף מחזקה ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה רק לחומרא מדרבנן כמ"ש ר"ת במס' בכורת דף כ' ע"ב ד"ה חלב ובאיסורא החמירו ובממון הניחו על דין תורה ומכ"ש דא"ש לחולקים על ר"ת, וגם נראה דסובר כמ"ש תוס' בכתובת דף ע"ו ע"א ד"ה על וז"ל, ונראה לריב"א דדוקא הכא שמחזיק עצמו מסופק בפרה ואין לו שום טענה ברורה והוי חזקתו כמאן דליתא הוא דאזלינן בתר חזקה דמ"ק ודמי לתוקפו כהן דמוציאין מידו אבל במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן כיון דגברא זבין להכי ולהכי יש לו לטעון למחזיק לשחיטה מכרתיו לך ואם איתא דלרדי' קבעית הוי לך לפרושי וכיון דיש לו טענה ודאית אהני לי' חזקתו יע"ש, וכ"כ רשב"ם במס' ב"ב דף צ"ב נשמע דתפיסה שמוחזק עכשיו בממון לא מהני רק כשיש לו טענה ודאית וא"כ בתינוק כיון שהוא עצמו מסופק מה שמוחזק בממון לא מעלה ומוריד רק שיש לתינוק חמ"ק כנגד חזקה זו רובא עדיף ול"ד לתקפו כהן דליכא רק ספק לכן לא מהני נגד חמ"ק משא"כ רובא ומ"ש ולא עוד אלא אפילו הניזק אומר ברי כו' דבריו תמוהין דהא אי' בכתובת דף י"ב אפי' לדידן דקיי"ל בו"ש לא ברי עדיף מ"מ ברי וחזקה עדיף מחזקת ממון מכ"ש ברי ורובא עדיפי מחזקת ממון דהא רובא וחזקה רובא עדיף וא"כ דברי הה"מ נכונים ומצאתי בס' מחנה אפרים דף ס"ו ע"ב שתמה כן על מוהרי"ט וז"ל. ואני תמה על תמיהתו מה ק"ל מספק בכור דהכא ה"ט משום דאזלינן בתר רובא יע"ש. מיהו להסוברים דברובא דאיתא קמן אזלינן בממון בתר רוב ל"ק קו' הה"מ בלא"ה. וכן לפי מה שאכתוב לקמן היכי דרוב נתחזק לן קודם לכן הוי כודאי ומהני אפי' לענין ממון ה"ה כיון שקודם מעשה נגיחה נתחזק הרוב והוא כודאי ג"כ ל"ק קו' הה"מ וא"כ ליכא ראי' לדין זה דרוב עדיף מחמ"ק וצ"ע לדינא:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה