שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יא · פרט ח
יבואר היכי דאין אחד מצדדים מוחזק רק שמונח ביד שליש ולאחד מבעלי דינים יש לו רוב המסייע אי מהני לרוב להוציא:
כח) בשו"ת תה"ד סי' שי"ד כתב וז"ל וא"ת כיון דשמעון מוחזק בממון ראובן ולוי בזהובים שלהם בחזקת שניהם חשיב כאילו שניהם מוחזקין בעצמן והכי איתא בתוס' ריש ב"מ במתני' דמה שנפקד תופס מנה שלישי בחזקת שניהם הוי חשיב כאילו הם עצמם מוחזקים בו וא"כ איכא נמי הכא חזקת ממון לראובן ובעי לוי לאפוקי מיני' מכח רוב וכה"ג איתא נמי בתוס' בהאי מתני' גבי טלית אעפ"י ששניהם מוחזקים בשוה מ"מ אם הוי בעי חד מינייהו לזכות כנגד חבירו מכח מיגו לא מצי דמיגו להוצי' לא אמרינן אלמא דחשיב אפוקי ממונא כה"ג. נראה דיש חילוק דהאי דנפקד תופס בחזקת שניהם ויש לומר דלא תשיב חזקה דממונא כה"ג רק לענין האי מילתא דקאמרו עלה בתוס' דחשיב כמו שהן עצמן מוחזקין דלא נימא כל דאלים גבר ובלא"ה דינא דכל דאלים גבר דומה קצת לדינא דפרסאי והיכי דאיכא קצת טעמא דחינן לי' ואמרינן יחלוקו וכן לא אמרינן מיגו בחזקה כל שהו דחינן למיגו, אבל לעולם לענין שתעמוד החזקה של ממון כנגד הרוב לדחותו בעינין חזקה גמורה שהוא עצמו מוחזק בממון ותדע דיש לחלק דהא במרדכי בשם ר"י והגליון בפ"ק דכתובת שהבאתי לעיל שפי' לגבי אבידה לא מהני חזקת ממון נגד רוב הואיל שלא מדעת בעלי' באתה האבידה לידו ולענין שנים אוחזין בטלית חשבינן להו מוחזקים לענין דלא נימא כל דאלים גבר ואפילו לענין דלא אמרינן מיגו משום דחשיבי חזקה אע"כ נגד הרוב לדחותו בעינין חזקה גמורה ואלימתא עכ"ל. נשמע מתה"ד דין חדש אף מה שנחשב חזקת ממון לדחותו למיגו להסוברים דלא אמרינן מיגו להוציא מ"מ לא חשיב חזקה לדחות לרוב דאלים טפי ונ"מ לדינא באם אין הצדדים מוחזקים רק מונח ביד שליש ולאחד מצדדים יש לו רוב לסייע מוציא מיד השליש ולא אמרינן כיון דהוי בחזקת שניהם הוי מוציא מחזקתו חלק חבירו אף דלענין מיגו הוי מוחזק מ"מ לדחות לרוב בעינן חזקה מעלי שיהי' הבע"ד בעצמו מוחזק דרוב אלים ממיגו מיהו לא הבנתי הראי' שהבי' ממתני' דאוחזין דשאני התם במצא תינוק דאנו דנין בין המוציא לבעל אבידה אם האבידה שייך להמוצא או לתינוק שפיר כתבו דהמוצא לא הוי מוחזק ואדרבא קאי עלי' בספק השב תשיבם כיון שרוב הם ישראל כמ"ש רשב"א הובא בש"מ ותפיסתו הוי מספק וכה"ג לא הוי תפיסה נגד רוב משא"כ בשנים אוחזין כיון שבע"כ מיירי באופן שהמוצא זכה במציאה כמ"ש הרא"ש שם סי' א' וז"ל ובמקום שהוא של מוצא כגון בעיר שרוב עכו"ם יע"ש, וכיון שהתורה זכתה להמוצא הוי כאילו קנאו שבוודאי הלוקח חפץ הוי מוחזק ויש לו חזקת ממון גמור, ועתה ששניהם מוחזקים והסכסוך הוא ביניהם דנין אותם כאילו שניהם מצאו והוי כאילו שניהם קנאו ויש לכל אחד חזקה מעלי' על פלגא דתפיס לכן לא מצי אידך לאפקועי מצד כל דאלים גבר או מצד מיגו דהוי מיגו נגד חזקת ממון אלימא דאנן סהדי שכל אחד מה דתפיס הוא שלו כאילו קנאו כיון דהתורה זכתה לו הוי מרא קמא ותופס, ולכאורה צע"ג והרבה ימים הי' קשה לי להבין דברי תה"ד עד שחנני ד' בספר דברי אמת שהביא ג"כ דברי תה"ד והניח בצ"ע ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול: