שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל יא · פרט ו
יבואר אי מוציאין ממון ברובא דרובא:
כב) יש לברר ברובא דרובא דהמיעוט הוא מיעוטא דמיעוטא אם מוציאין ממון לדידן דקיי"ל כשמואל דלכאורה יש לומר לפי מה שכתבו תוס' במסכת ב"ק דף כ"ז הטעם משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ומצינו באיסורין לר' מאיר דסובר מן התורה אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה או לשיטת רבינו תם וסייעתו במסכת בכורות דף כ"ף ע"ב דאפילו לרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מכל מקום כתבו דבמיעוטא דמיעוטא לא אמרינן סמוך והיינו מיעוטא דלא שכיח כמ"ש תוס' שם ורא"ש במס' יבמות דף קי"ט ע"ב ובתוס' גיטין דף ב' ע"ב ד"ה סתם דגם התם איכא חזקת א"א כמו כן יש לומר בממון לא אמרינן סמוך מיעוטא דמיעוטא לחזקה ומצאתי ראיתי שמוהרש"ל ז"ל כתב כן בספר יש"ש במס' ב"ק בפ' המניח דף כ"ז סי' א' שאין הולכין בממון אחר רוב אבל לא בתר מיעוטא דמיעוטא וכ"כ בעל פרי מגדים בספרו גינת יורדים כלל ל"ט ובפרי מגדים בא"ח סי' תקי"ג במשבצות זהב ס"ק ו', ולענ"ד דין זה במחלוקת קמאי ז"ל שנויה ונראה פשוט לסברת תוס' ב"ק הנ"ל משמע כדבריהם ואפשר לפרש נמי כן כוונת תוס' במס' סנהדרין דף ג' ע"ב ד"ה ד"מ במה שכתבו דרובא דלרדי' הוי רוב גרוע אבל רוב גמור מהני שבארתי בפרט א' לפרש כוונתם על פי דברי רמב"ן ולפמ"ש מוהרש"ל יש לפרש כוונתם דס"ל רוב דלרדי' הוא רק רובא ולא רובא דרובא לכן אמרינן סמוך כו' אבל ברובא דרובא מוציאין והנך דחשבו הם רובא דרובא וכן נראה דעת תוס' במס' ב"מ דף כ' ע"ב דאיתא שם א"ל ר' עמרם לרבה האיך פשיט מר איסורא מממונא והקשו בתוס' בד"ה איסורא הא טפי אין מחמרינן בממונא דהא אין הולכין בממון אחר רוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא אפילו היכי דאיכא חזקה דא סורא כנגד הרוב ולא חיישינן שמא במקום נקב קשחיט ותירצו דמ"מ בא"א החמירו דמים שאל"ס לא תנשא לכתחילה אעפ"י שרובן מתים יע"ש וכל הרואה יפלא דעדיין קשה איך קאמר האיך פשיט מר כו' הא עכ"פ לא מצינו חומר באיסור מבממון דכמו דס"ל בדבר שבערוה לא מהני רובא נגד חזקת א"א ה"נ בממון לא אזלינן בתר רוב, וראיתי בשו"ת שב יעקב חלק ב' סי' ל"ה שהרגיש בקושיא זו ודחה תי' זה וכן תמה בספר באר יעקב דף ל"ט ע"א וע"ב ולפמ"ש דברי תוס' אתי' כפשוטו דהנה תוס' כתבו במס' בכורות דף כ' ע"ב ובכמה דוכתי במשאל"ס איכא רובא דרובא למיתה ומיעוטא דלא שכיח הניצולים והוי מיעוטא דמיעוטא ואפ"ה החמירו חכמים שלא לסמוך על רוב ולא תנשא לכתחילה ואילו בממון כה"ג היכי דאיכא רובא דרובא שמיעוט הוא מיעוטא דמיעוטא מהני אפי' להוציא ממון כמ"ש רש"ל וא"כ מוכח דדבר שבערוה חמור מממון דבאותו רוב שהחמירו בדבר שבערוה לא החמירו בממון וא"ש וא"כ מצינו ראיה מתוס' לדברי מוהרש"ל:
כג) אמנם ראיתי במרדכי בענין זה דברים סתומין וצריכין ביאור דאיתא בהגהות מרדכי במס' כתובת בפרק אלמנה ניזונית סי' ש"מ וז"ל תשובת רבינו מרדכי על ששאלתם ראובן הלך לעולמו בלא בנים והניח אח קטן ואשתו מעוברת ואחר פטירתו ילדה ומת הולד תוך שלשים יום והיא תובעת מזונות ממה שהכניסה ועוד תובעת כיון שאין יכול לייבם כשיגדיל דשמא בן קיימא ילדה שיפקידו נכסי בעלה ביד איש נאמן עד שיגדיל ויחלוץ או אם ימות שתגבה כתובתה כו' תשובה נ"ל דמזונות לית לה כלל אלא ג' חדשים ראשונים אבל זאת נראה לי שנוטלת כתובתה לאלתר דאזלינן בתר רוב המצוי ורוב נשים ולד מעלי' ילדן ונמצא הגיע עתה לגבות כתובתה כו' והטעם כפי' רבינו יצחק בפ"ב דיבמות מיעוטא דלא שכיח שרי אפילו לר"מ דחייש למיעוט כו' ולהאי דפ"ק דחולין דאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאינן מומחין לחזקה דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת משום דרובא שכיח טובא והכא נמי רוב נשים ולד מעלי' ילדן שכיח טובא ומהני להוציא ממון אפי' למ"ד אין הולכין בממון אחר רוב כדאיתא שילהי פ"ק דכתובת אם רוב ישראל ישראל למאי הילכתא להחזיר לו אבידה ופי' רש"י ז"ל רבותא הוי שמוציאין ממון מיד ישראל הזוכה בו והו' אמרינן בהמוכר פירות וכ"ש הכא להחזיק דשטר העומד לגבות כגבוי דמי עכ"ל והובא דבריו בשו"ת מר"י מינץ סי' י"ד ומשמע להדיא מדבריו דאפילו לולי טעמא דבעל השטר מוחזק ג"כ מהני רובא דשכיח טובא להוציא ממון דהא כתב וכ"ש הכא דהוי להחזיק והיינו כמ"ש רש"ל ואולם דבריו צריכין ביאור דמ"ש להביא ראיה מספ"ק דכתובת ליכא ראיה כמ"ש בעצמו בסי' קמ"א דאפילו למ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב היינו דוקא כשאנו רוצים להוציא היכי שבא לידו ברשות בעלים אבל הך מציאה דלמא שלא כדין בא לידו לכ"ע הולכין אחר רוב להוציא מידו יע"ש א"כ אין הטעם משום דהוי רובא דשכיח ואדרבא ממשמעות המשנה וש"ס שם משמע שמיירי בכל גווני אפילו אם המיעוט אינו מיעוטא דמיעוטא ג"כ מ"ש כדאיתא בפ' המוכר פירות לא מצאתי שם רמז לזה, לכן נלענ"ד כוונתו דמ"ש ורוב נשים ולד מעלי' ילדן לא נמשך על מ"ש אח"כ שמהני אפילו להוציא ממון רק שנמשך על מ"ש לעיל מיניה להביא ראיה דדמי למשאל"ס דכמו בשאל"ס אם נשאת לא תצא ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה משום דמיעוטא לא שכיח ה"נ שרי בדיעבד ואם נשאת לשוק לא תצא ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת זקוקה ליבם ואסורה לשוק כיון שרובא שכיח טובא ומ"ש אח"כ ומהני אפי' להוציא הוא ענין בפני עצמו וכוונתו כמו דמוכח משם היכי דליכא חזקת ממון גמור הולכין אחר רוב אף שבעל אבידה תופס מ"מ נגד מעלת התפיסה מהני כח הרוב וכן איתא בפרק המוכר פירות אף שלא מבואר כן בפירוש מ"מ משמע כן דוקא דומיא דמוכר שור שמדעת בעלים בא לידו הוי מוחזק בממון ממש משא"כ הכא אף שאשה אינה מוחזקת בנכסים מ"מ התופס בנכסים אין לו חזקת ממון כיון שסופו להחזיר דהא כשיגדיל ותחלוץ תגבה כתובתה ואין הסכסוך רק על זמן גביה בכה"ג לא הוי חזקה גמור, וכיו"ב כתבו תוס' במס' ב"ב דף ס"א ע"ב ד"ה ארעתא היכי דסופו להחזיר לא הוי מוחזק וע' ב"מ דף ק"ג ע"א ד"ה פרדיסי וכיון דמוכח משם היכי דליכא חזקה מעלי' רק הוא תופס אזלינן בתר רובא להוציא ממון ה"ה וכ"ש דהוי להחזיק בשטר העומד לגבות כגבוי דמי והוי כאילו היה מוחזקת ממש וא"ש (ובגוף דברי מרדכי מ"ש כב"ש כבר הרגישו ז"ל ואכ"מ) וא"כ מדלא כתב הטעם דרובא דשכיח מהני להוציא ממון בע"כ דסובר מטעם זה לא מהני לכן בחר בטעם אחר ומשמע דל"ל סברת רש"ל מיהו יש לפרש כוונת המרדכי שכתב ב' טעמים חדא כיון דהוי רוב דשכיח טובא מהני אפילו להוציא ממון וכמו במשאל"ס שמטעם זה גובה כתובתה ויורשין יורדין לנחלה כמ"ש שם ועוד דמוכח מפ"ק דכתובת דהיכי שאין הרוב נגד חזקת ממון מהני אפי' אם הרוב נגד התופס מכ"ש הכא שבעל השטר הוא מוחזק ומ"ש כדאיתא שילהי פ"ק דכתובת הוא טעם בפני עצמו או שהיה כתוב וגם יש לומר כדאיתא כו' ולכאורה מוכח פי' זה דהא במשאל"ס דגובה כתובתה אף דאיכא חזקת ממון ולא שייך סברא הנ"ל דסופו להחזיר דאולי הוא חי ולא תבוא לידי גביה לעולם ובע"כ הטעם כיון דהוי רובא דשכיח טובא והוא ז"ל מדמה נידון דידן למשאל"ס ובע"כ צ"ל שכתב ב' טעמים ומוכח דסובר כרש"ל וע' במרדכי בפ"ק דיבמות דף כ"ה ע"א סי' ט"ז בתי' כתרא ודוק:
כד) אמנם ראיתי במרדכי במס' כתובת בפרק המדיר סי' ח שכתב בשם רבינ' אביגדור הכהן וז"ל וההוא דר' נתן בקדושין דף ע"ט ע"ב וב"ב דף קנ"ג ע"ב דאזיל בתר השתא משום דמעיקרא בריא היה ואוקמי אחזקה שרוב בני אדם בריאין הם ואע"ג דאין הולכין בממון אחר רוב עדיפי חזקה דגופא דמסייע לרובא עכ"ל משמע להדיא לולי חזקה דגופא רובא לבד לא מהני להוציא ממון ומלשון הש"ס דאי' בקדושין דף ע"ט ע"ב דאי' דכ"ע בחזקת בריאים קיימי כיון דאיתא לשון כ"ע מוכח דמיעוטא שאינם בריאים לא שכיח לכן נקיט לשון כל דכן הוא דרך הש"ס היכי דהדבר לא שכיח כלל בטיל לגבי רוב ונקרא בלשון כל ע' ברשב"א בספר תה"א בשער א' במשמרת הבית דף ז' ע"ב שלפעמים מזכירין רוב בלשון כל משום דרובו ככולו והיינו רובא דשכיח וכן הבין הפני יהושע בחידושיו לקדושין דף ע"ט בגמ' ד"ה ושמואל שכתב אע"ג דלשמואל אין הולכין בממון אחר רוב שאני הכא דכ"ע בחזקת בריאים קיימי יע"ש ובע"כ כוונתו כיון דהוא מיעוטא דלא שכיח וא"כ מדהוצרך רבינו אביגדור לומר הטעם משום חזקה דגופא מסייע משמע דסובר רובא דשכיח לבד לא מהני להוציא ממון ודלא כרש"ל:
כה) ולאחר העיון מצאתי שכן הוא דעת רמב"ם וטור וש"ע דאפי' רובא דרובא דהמיעוט לא שכיח ל"מ להוציא ממון דהנה הרמב"ם בפרק שביעי מהלכות נחלות הלכה ג' העתיקו בטור ח"מ סי' רצ"ד וש"ע ס"ד להלכה וז"ל מי שטבע במשאל"ס ובאו עדים שטבע בפניהם ואבד זכרו אעפ"י שאין משיאין את אשתו לכתחילה הרי היורשין נוחלין על פיהם וכן אם באו עדים שראו שנפל לגוב אריות או שראוהו צלוב והעוף אוכל בו כו' כל אילו הדברים וכיו"ב אם אבד זכרו אח"כ יורדין לנחלה בעדות זו אעפ"י שאין משיאין את אשתו שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת אבל לענין ממון אם העידו עדים בדברים שרובן למיתה והעידו שראו אותן דברים ואח"כ נשמע שמת הרי אלו נוחלין על פיהם עכ"ל וכסף משנה מסופק בכוונת הרמב"ם אי בעינן ג"כ שישמעו בו שמת כי דברי רמב"ם סותרין זא"ז ובס' בדק הבית כתב דלא בעינן ומ"ש לבסוף הוא לאו דוקא וע' בסמ"ע ס"ק ה' ועכ"פ בעינן אבד זכרו ובלא"ה לא מהני רובא לממון אף דרובא שכיח טובא ומיעוט לא שכיח כלל מ"מ בעינין עוד הוכחה שמת כיון שנאבד זכרו הרי להדיא דלא אזלינן בממון בתר רובא אפילו אם המיעוט הוא מיעוטא דמיעוטא, ואולם בהגהות מרדכי בפרק אלמנה ניזונת הנ"ל משמע במשאל"ס יורדין לנחלה וגובין כתובתה מיד כשנפל ולא בעינן אבד זכרו ונראה מה שרמז בבית יוסף בסי' רפ"ד לעיין בהגהת מרדכי כוונתו למה שכתבתי וא"כ דין של רש"ל במחלוקת שנוים ולכאורה קשה דבש"ע אהע"ז סי' י"ז סעיף ל"ה כתב וז"ל יש מי שאומר שאם נפל למשאל"ס גובה כתובתה אעפ"י שאסורה להנשא יע"ש ולא כתב דבעינן אבד זכרו ונשתכח שמו כמ"ש בסעיף ל"ד הא לפמ"ש בח"מ סי' רפ"ד כרמב"ם שבעינן אבד זכרו בע"כ סובר שאין הולכין אחר רובא דרובא להוציא ממון כי אם בצירוף הוכחה כל דהו ואמאי גובה כתובתה וכפי מה שכתב בספר באר הגולה וכ"כ בס' בית הילל הובא בב"ש ס"ק ק"ז מקורו מהגהות מרדכי בכתובת הנ"ל והוא אזיל לשיטתו שסובר אפי' לירד לנחלה לא בעינן אבד זכרו אבל רבינו המחבר לשיטתו שכתב שם בסי' רפ"ד כרמב"ם קשה ואין לחלק ולומר דעל ידי שטר כתובתה היא מוחזקת דז"א דאף שמרדכי כתב כן אבל רוב קמאי ז"ל חולקין עליו וע' שו"ת מוהרי"ק שורש צ"ב שכתב דשטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט דקיי"ל כב"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי והביא ראיה ממ"ש המרדכי בפרק הבא על יבמתו והשיג עליו הבית יוסף בח"מ סי' ס"ז בספרו בדק הבית והא דכתב במרדכי בס"פ אלמנה ניזונת הנ"ל דהיא מוחזקת ג"כ בשיטתו דסובר דהלכה כב"ש אבל לדידן דקיי"ל כב"ה לא הוי בעל השטר מוחזק, מיהו בזה יש לעיין בתשו' רמב"ן סי' ק' ובס' תקפו כהן והדברים עתיקין, ואכ"מ:
כו) ובדרך פלפול נראה להביא ראיה לשיטת מוהרש"ל דהנה אי' במס' ב"ב דף ה' ע"א אמר ר"ל הקובע זמן לחבירו וא"ל פרעתיך בתוך זמנו א"נ ולואי שיפרע בזמנו אביי ורבא דאמרי תרווייהו עביד איניש דפרע בגו זמנו כי היכי דלא ליטרדן וקיי"ל כר"ל כדאיתא שם ובח"מ סי' ע"ח ס"א והקשה מוהרי"ט בספר ב' סי' כ"ז הא קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף וכיון שאין הולכין בממון אחר רוב מכ"ש בתר חזקה דקיי"ל כשמואל. ומה שתירץ ע"ז לחלק בין חזקה לחזקה כמ"ש בשמו בכמה דוכתי כתבתי בכלל רובא וחזקה שיש לפקפק לדידן דקיי"ל כרבנן דר' אחא בב"ב דף צ"ג דלא מהני הוכחה להוציא ממון, ונראה דבלא"ה יש לדקדק במה נחלקו אטו נחלקו במציאות ונלענ"ד דהנה אי' במס' בכורת דף ב' ע"ב הלוקח בהמה מן העכו"ם ואין ידוע אם בכרה אם לאו ר' ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכהן מכאן ואילך ספק ופריך הש"ס אמאי ספק הלך אחר רוב בהמות דמתעברות ויולדת בתוך שנתן והא ודאי מילד אוליד ומשני רבא דר' ישמעאל כר"מ סובר דחייש למיעוטא רבינא אמר אפילו תימא רבנן כי אזלו רבנן בתר רובא ברובא דלא תליא במעשה אבל תליא במעשה לא וקיי"ל כרבינא כמ"ש רשב"א ור"ן בחולין דף י"ב ע"א ודע דלאו דוקא במעשה דהתם בעיבור בהמה אלא ה"ה כל דבר שצריך מעשה אית ליה דין זה כמו שמוכח להמעיין בחי' רשב"א במס' חולין דף ט' ע"א ד"ה מר סברא בחזקת איסור וברמב"ן בס' מלחמות ור"ן במס' קדושין דף נ' ע"ב וע' תוס' בכורות שם ד"ה רבינא. ומה שמקשה הב"ח בתשו' סי' א' ופני יהושע בחי' לחולין מרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם, וכמו כן מפסחים דף ד' מחזקת בדוק וכן מהא דאיתא במס' כתובת דף כ"ד ובשבת דף כ"ג רוב ע"ה מעשרין הם אף דתליא במעשה ישבתי בס"ד במקומו וע' מג"א סי' ח' ס"ק י"א לפ"ז יצא לנו דין חדש להסוברים שהולכין בממון אחר רובא דרובא כיון שהמיעוט לא שכיח הוי מיעוטא דמיעוטא א"כ נראה דהא דלא מהני רוב להוציא ממון היינו היכי דרוב ומיעוט הם בסוג אחד אבל אם הרוב לא תליא במעשה ומיעוט תליא במעשה איקלש כח המיעוט והוי מיעוטא דלא שכיח דלא שכיח שנעשה מעשה מהני הרוב אפילו להוציא ממון כיון דעיקר טעמא דאין הולכין בממון אחר הרוב משום סמוך מיעוטא לחזקה, ובמיעוטא דמיעוטא לא אמרינן סמוך כו' וכיון שרוב לא תליא במעשה ומיעוט תליא במעשה הוי כמיעוטא דלא שכיח דהוי מיעוטא דמיעוטא דלא אמרינן סמוך וכל זה לרבינא אבל לרבא דסובר דאין חילוק בין תליא במעשה ללא תליא במעשה י"ל ה אין הולכין בממון אחר רוב כזו, ומבואר ברמב"ן ובתה"ד סי" ר"ז דהך חזקה א"א פת"ז הוא חזקה דאתיה מכח רובא דרוב בני אדם אינם פורעין תוך זמנו וכן הדעת מכרעת דודאי יש מיעוט שפורעין אפילו תוך זמנו וא"כ יש לומר דלא פליגי במציאות וכ"ע סוברים דרוב אינם פורעים ת"ז ומיעוט פורעים כי היכי דלא ליטרדן וכן מורה לשון רבא שאמר עביד אינש פי' מיעוט ואולם ר"ל סובר כרבינא וכהילכתא דאיקלש כח התליה במעשה לכן סובר כיון דרוב שאינם פורעים לא תליא במעשה ומיעוט שפ רעין תליא במעשה יותר יש לומר דלא נעשה מעשה הפרעון והוי מיעוטא דלא שכיח והוא בגדר מיעוטא דמיעוטא כמ"ש תוס' בגיטין דף ב' דלא אמרינן סמוך כו' אבל אביי ורבא סוברים אף דתליא במעשה הוי רוב וא"כ מעשה ואינו מעשה הכל סוג אחד ואיכא רק מיעוט גרידא לכן לא מהני להוציא ממון דאין הולכין בממון אחר רוב משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת ממון ולכן קיי"ל כר"ל ולא כאביי ורבא דהם בתראי כיון דהלכה כרבינא דהוא בתרא יותר מאביי ורבא וסובר דרובא התלי' במעשה לא הוי רוב דאיכא חילוק בין מעשה לאינו מעשה ולפ"ז מיושב קושי' מוהרי"ט הנ"ל דהכא מודה שמואל דמהני הרוב להוציא ממון כיון דהוי מיעוטא דמיעוטא וא"כ איכא ראיה לשיטת מוהרש"ל הנ"ל אמנם לכאורה יש להוכיח דר"ל סובר דרוב התלי' במעשה הוי רוב ונסתר דברינו הנ"ל דהנה איתא במס' קדושין דף פ' ע"א תינוק שנמצא בצד עיסה ובצק בידו ר"מ מעהר וחכמים מטמאין מפני שדרכו של תינוק לטפח ומבואר שם טעמם ר"מ סובר רוב תינוקת מטפחים ומיעוט אינם מטפחים ועיסה בחזקת טהרה עומדת וסמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא ורבנן ס"ל מיעוטא כמאן דליתא דמי ורובא וחזקה רובא עדיף ואמר שם ר"ל משום ר' אושי' זו חזקה ששורפין עליו את התרומה ור' יוחנן אמר אין זו חזקה ששורפין עליו את התרומה ויש להתבונן באיזה סברא נחלקו ר' יוחנן ור"ל דהנה תוס' במס' כתובת דף ט' ע"א ד"ה אבע"א כתבו וז"ל ואשכחן כה"ג גבי תינוק שנמצא בצד עיסה דלא הוי רובא אלא מדרבנן ולהכי קאמר ר' יוחנן התם דאין שורפין את התרומה יע"ש משמע דס"ל לתוס' לר"ל הוי רוב מן התורה לכן שורפין את התרומה ואולם יש להבין באיזה סברא פליגי, ונראה דהנה רש"י ותוס' שם נחלקו בפירושא רש"י פירש דבעיסה ודאי נגע התינוק דלא חיישינן שבא אדם אחר, ונתנו רק הספק הוא אם התינוק היה טמא ורוב תינוקת מטפחים באשפה והוא טמא והמיעוט אינם מטפחים א"כ הוי רוב מטפחים באשפה תליא במעשה והמיעוט לא תלי' במעשה אבל תוס' פי' שם שהתינוק ודאי טמא רק הספק הוא אם נגע בעיסה ונטמא העיסה או שבא אדם טהור ונתן העיסה לתינוק ורוב תינוקת מטפחי' בעיסה ומיעוט אין מטפחים רק אדם טהו' נתן עיסה לתינוק יע"ש וכ"כ רשב"א מס' חולין דף פ' א"כ גם המיעוט תלי' במעשה דהא ע"כ צריך אדם טהור שיתן לו וכיון דעיקר טעמא דרוב התלי' במעשה לא הוי רוב משום דמסתמא לא נעשה והיינו היכי דמיעוט לא תלי' במעשה אבל היכי דמיעוט ג"כ תלי' במעשה בודאי, רובא עדיף, ואולם לשיטת רש"י יש לומר כנ"ל וא"כ לר' יוחנן דסובר אין שורפין תרומ' על רוב הנ"ל בע"כ דסובר רובא דתלי' במעשה לא הוי רוב רק רבנן עשאו שם שיהי' לו דין רובא כמ"ש תוס' אבל ר"ל דסובר שורפין את התרומה סובר כרבא במס' בכורת דאפי' רובא דתלי' במעשה הוי רוב וי"ל שזה כוונת תוס' הנ"ל ואף דבמסכת קדושין כתבו הפי' דלא כרש"י י"ל תוס' כתובות ס"ל כפרש"י דידוע שהרבה בעלי תוס' היו וא"כ נסתר תי' הנ"ל לר"ל לשיטתו ומיהו בכלל רובא וחזקה כתבתי תי' אחר על קושי' מוהרי"ט העולה דדין שכתב מוהרש"ל ובעל פרי מגדים להלכה פסוקה דברובא דרובא מוציאין ממון לענ"ד במחלוקת קמאי ז"ל שנוי':