אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יא › פרט ה

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יא · פרט ה

פרט ד

יבואר אי רובא דאיתא קמן מהני להוציא ממון:

כ) רבינו הגדול ריב"א מובא בתשו' מיימוני דשייכי לספר משפטים סי' כ"ח כתב וז"ל אשר שאלת על דבר ד' וה' כיסים אשר בתיבתך משלך ומשל אחרים ולקחה בתך ב' דינרין וא"י מאיזה כך אני דן בעיני כיון שלקחה מן הקבוע כמחצה על מחצה ולא אזלינן בתר רובא ואין לחלק בין נפקד לאחר ולדמותו לנמצא ביד עכו"ם כיון שישראל לקח מן הקבוע וכ"ש כאן שבתך לקחה הב' דינרין שהיא כמו נפקד דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד וכיון דהוי פלגא ופלגא דמי לאחד שהפקיד טלה אצל בעל הבית דאמרינן המוציא מחבירו עליו הראי' עכ"ל עיין במס' בכורות דף ח"י ובתוס' ב"מ דף ק' ע"א ד"ה וליחזי והובא דברי ריב"א בבית יוסף ח"מ סי' רצ"ב ועיין ברמ"א שם סעיף י' ובשו"ת תרומת הדשן סי' שי"ד לאחר שהביא דברי ריב"א הנ"ל כתב על דבריו וז"ל משמע להדי' דאי לא הוי פלגא הוי אזלינן בתר רובא ואמרינן דמה שפירש מן הרוב נפרש ואפי' להוציא ממון מדקאמר וכיון דפלגא ופלגא הוא אמרינן המע"ה הא אי הוי רובא ל"א המוציא מחבירו עליו הראי' וא"ת הא קיי"ל כשמואל דלא אזלינן בממון בתר רוב צריך לחלק דהיינו רובא דליתא קמן כגון גבי המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן אבל רובא דאיתא קמן אזלינן בתרי' אפי' נגד חזקת ממון ונידון דידן רובא דאיתא קמן הוא. אמנם מוכח ממרדכי שלהי פ"ק דכתובת בשם ר"י ז"ל דאפי' ברובא דאיתא קמן סובר שמואל דאין הולכין בממון אחר רוב דבהאי דתינוק שנמצא בעיר שרובא ישראל ישראל הוא להחזיר אבידתו ופירש"י דרבותא הוא שמוציאין האבידה מיד מוציאה ונותני' אותה לזה ומקשי' למ"ד אין הולכין בממון אחר רוב אמאי מוציאין ומתרצי' דגבי אבידה שאני דלא חשיבי חזקת ממון הואיל שלא מדעת בעל האבידה באה לידו ולא דמי לחזקת ממון גבי המוכר שור כו' משמע בהדי' דאי הוי חזקה גמורה לא אזלינן בתר רובא אפילו רובא דאיתא קמן דהאי רובא ישראל רובא דאיתא קמן הוא עכ"ל. והנה אותו ראי' שהביא ממרדכי הוא ג"כ מתוס' כתובת דף ט"ו ע"ב ויומא דף פ"ה ע"א ד"ה להחזיר וחי' רא"ה ורשב"א ובספר שיטה מקובצת שם בשם רמב"ן ורא"ש ושיטה ישנה שבע"כ סוברי' כן וכן נראה דעת רש"י שכתב במס' חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח דאחרי רבים להטות משמע בין רובא דאיתא קמן ובין רובא דליתא קמן דמ"ש האי מהאי יע"ש וכיון דליכא חילוק שוה גם לענין ממון וכן משמע מצד הסברא לפמ"ש תוס' במס' ב"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל הטעם דלא מהני רובא בממון משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת ממון אף אמנם באיסורא רובא עדיף מחזקה אפילו רובא דליתא קמן כמ"ש תוס' חולין דף י"א ע"א ד"ה מנא ובע"כ הטעם משום דחזקת ממון אלים טובא לומר סמוך כו' והאי טעמא שייך אף ברובא דאיתא קמן, ומה שהביא תרומת הדשן ראי' מריב"א הנ"ל ראיתי בשו"ת מוהרי"ט ז"ל ספר ב' סי' קכ"ד שהרגיש ג"כ בקו' תרומת הדשן הנ"ל ולא נחית לחלק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן וכתב תירץ אחר וז"ל דכי אמרינן אין הולכין בממון אחר רוב היכי דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מארי' אבל כאן דהוחזק שם ממון אחרים אין לממון הנמצא חזקה קמייתא אלא משום שנמצא ברשותו הלכך רובא עדיף דומי' דרוב וקרוב הולכין אחר רוב דתפיסה דהכא הוי תפיסת ספק במה שאין ידוע שהוא שלו עכ"ל ולכאורה דבריו צריכין ביאור ונראה כוונתו דסובר הא דקיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב היינו היכי דמוחזק בממון יש לו גם חזקת מרא קמא דהיינו חזקה קמייתא משא"כ היכי שאין לו חזקה קמייתא רק שמוחזק עכשיו בעינן שיהי' תפיסתו ע"י טענת ברי וכמ"ש תוס' במסכת כתובת דף ע"ו ע"ב ד"ה על דהיכי שמחזיק עצמו מסופק הוי חזקתו כמאן דליתא ודמי לתקפו כהן דמוציאין מידו יע"ש, וקשה הא גם במוכר שור לחבירו איכא חזקת מרא קמא בממון המסייע ללוקח כמ"ש לעיל וגם המוכר טוען שמא כמ"ש בפרט הקדום ומ"מ לא מהני רובא להוציא ממון, ואולם כוונתו מבואר כמ"ש תוס' שם וז"ל גבי המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן כיון דגברא זבין להכי ולהכי יש לו לטעון למחזיק לשחיטה מכרתי לך ואם איתא דלרדי' קבעית הוי לך לפרושי וכיון שיש לו טענה ודאית אהני חזקתו יע"ש, וכ"כ רשב"ם במס' ב"ב דף צ"ב ועיין בספר מחנה אפרים הלכות שומרין סי' כ"ו משא"כ הכא דאין לו טענה טובה. לא מהני מה שמוחזק עכשיו מספק כיון שאין לו חזקת מרא קמא ודבריו ברורין וראוי' למי שאמרן וק"ק שלא הביא דברי תה"ד וא"כ ליכא הוכחה שריב"א שהוא אחד מבעלי תוס' יחלוק על תוס' הנ"ל. מיהו ראיתי בשו"ת תרומת הדשן שם שכתב בהג"ה וז"ל אמנם בב"ב דף צ"ג ע"א דהתם עיקר פלוגתא דרב ושמואל פי' רשב"ם אהא דבעי לאוקמי דשמואל נמי סבר כר' אחא דאזיל בתר חזקה בממון משום דחזקה הוא גופא מוחזקת וקאי אבל בתר רובא לא אזלינן פי' רשב"ם בהדי' בתר רובא דליתא קמן לא אזלינן משמע אבל רובא דאיתא קמן אזלינן בתרי' דאל"כ לא סבר כר' אחא דאזיל בתר חזקה דקמן קאי, וכן מצאתי שם בהדי' בגליון תוס' דשמואל מודה ברובא דאיתא קמן עכ"ל, וכן מצאתי בשיטה מקובצת מס' ב"ב דף צ"ב שכתב כן בשם גליון תוס'. אך בכוונת רשב"ם לפי הבנת תה"ד דבריו סותרין זא"ז דבדף צ"ב על הא דאמר שמואל כי אזלינן בתר רובא באיסור' אבל בממונא לא כתב בד"ה באיסורא וז"ל כגון ט' חניות מוכרין בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה דאמרינן בנמצא הלך אחר הרוב יע"ש, וקשה למה נקיט דוקא רובא דאיתא קמן הא אפי' ברובא דליתא קמן קיי"ל כחכמים דעדיף מחזקה מדאוריי' ובע"כ צריך לומר דנקיט לרבותא דבממון לא אזלינן אפי' בתר רובא דאיתא קמן, וכן מבואר בס' שיטה מקובצת במס' ב"ק דף מ"ו ע"ב ד"ה וכי שכתב בשם הרא"ה וז"ל כי אזלינן בתר רובא באיסורא כגון ט' חניות אבל בממונא כלומר שלא ידעינן אי מחייב לי' מעיקרא כלל ומשום רובא ניפוק ממונא מחזקת מארי' בהא לא אזלינן בתר רובא יע"ש, וזהו כוונת רשב"ם וא"כ לפי דברי תה"ד יהי' רשב"ם סותר א"ע ולולי דברי רבינו בעל תה"ד הייתי אומר שרשב"ם פי' כן רק לתירץ הש"ס שרצה לומר דשמואל סובר אפילו כרב אחא דכן דרך הש"ס להדר דאתי' ככ"ע אבל אליבא דאמת דקיי"ל כרבנן דר' אחא דלא אזלינן בתר אומדנא דמוכח הרי אף שחזקה ואומדנא הוא קמן לא אזלינן כמ"ש התרומת הדשן בעצמו דשוה לרובא דאיתא קמן נראה דאפילו בתר רובא דאיתא קמן לא אזלינן בממון ורשב"ם פי' בדף צ"ב לפסק הלכה דקיי"ל כרבנן וא"כ לא מוכח כלל מרשב"ם ואדרבא נראה שסובר כרוב קמאי הנ"ל והא דאזלינן בדיינים בתר רוב אף להוציא ממון מחזקתו אין הטעם משום דהוי רובא דאיתא קמן וכמ"ש תוס' במס' ב"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל דחשיב מיעוט דידהו כמו שאינו וליכא למימר התם אוקי ממונא בחזקת מארי' דהא ב"ד מפקי מיני' יע"ש, וגם מתוס' הלז מוכח מדהוצרכו לסברא זו בע"כ ס"ל בעלמא היכי דאיכא חזקת ממון לא מהני אפילו רובא דאיתא קמן וכל זה ברור שכן דעת רוב פוסקים דלשמואל דקיי"ל כוותי' לא מהני אפילו רובא דאיתא קמן להוציא ממון, וכן נראה דעת רוב תשובת אחרונים ז"ל דס"ל דספק ספיקא לא מהני להוציא ממון אף דס"ס הוא מטעם רוב והוי רובא דאיתא קמן דספיקות הם לפנינו ומ"מ לא מהני וכל זה פשוט וברור:

כא) ואולם יש להתבונן ולהבין טעם של גליון תוס' ותה"ד הנ"ל הא טעם דסמוך מיעוטא לחזקת ממון שייך גם ברובא דאיתא קמן. ונלענ"ד להסביר דבריהם דהנה ראיתי לבעל פרי מגדים שכתב בספרו גינת וורדים כלל ל"ט ובשושנת עמקים כלל ט"ו דבר חדש לפמ"ש תוס' במס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב דגם לרבנן דר"מ ס"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן ה"ה בממון מדאו' אזלינן בתר רובא רק דחכמים החמירו לומר סמוך מיעוטא לחזקה הם אמרו שאין מוציאין ממון ע"י רוב ויש כח ביד חכמים דהפקר ב"ד הפקר יע"ש ועיין בגיטין דף ל"ו ע"ב דלכ"ע בשב ואל תעשה יש כח בידם. מיהו דבריו תמוהין כיון דלשיטת ר"ת וסייעתו גם באיסור אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר האיך קאמר שמואל כי אזלינן בתר רובא באיסורא. מיהו יש לקיים דבריו להפוסקים החולקים על ר"ת וסוברים דלרבנן דקיי"ל כוותי' לא אמרינן באיסור סמוך מיעוטא לחזקה אפילו להחמיר שפיר יש לומר דשמואל סובר בממון החמירו לומר סמוך מיעוטא לחזקת ממון ואין לתמוה במה שהחמירו בממון יותר מבאיסור דבלא"ה מוכרחין אנו לומר כן שלענין זה חמור להוציא ממון מאיסורא ושפיר יש לומר כמו כן על דין דרבנן ועיין תוס' ב"מ דף כ' ע"ב שמר היטב דבריהם משמע קצת כן וקצת ראי' יש ממס' ב"ק דאמר ר"ש בר נחמני מניין להמע"ה שנאמר מי בעל דברים כו מתקיף לה ר' אשי למה לי קרא סברא הוא כו' והקשה מוהר"ם לובלין ז"ל דילמא צריך קרא אפי' היכי דאיכא רובא נגד חזקה שלא מהני להוציא ממון דליכא למימר סברא הוא דהא חזינן דרב סובר דאזלינן בתר רובא ואשמעינן קרא שהמוציא מחבירו עליו הראי' יע"ש שכתב ליישב בדוחק כאשר כתב בעצמו ולפמ"ש בעל פרי מגדים א"ש דמן התורה גם לשמואל הולכין בממון אחר רוב דמדאו' רובא וחזקה רובא עדיף. מיהו יש לדחות דבלא"ה קשה מה שהקשו המפורשים דילמא צריך קרא אפילו אם תובע טוען ברי דליכא למימר סברא הוא דהא ר' הונא ור' יהודא ס"ל דחייב ובע"כ צריך לומר דקושי' ר' אשי קאי אליבא דר' הונא ור' יהודא או דס"ל כוותי' כמו כן יש לומר בישוב קושי' הנ"ל דקושי' רב אשי הוא לרב דוקא או דסובר כוותי' וכן הבין הפני יהושע ולכאורה יש להביא ראי' מהא דאיתא במס' גיטין דף ג' ע"א דקיום שטרות מדרבנן דמן התורה עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכ' רש"י בד"ה נעשה דלא חציף אינש לזיופי וכתב בפני יהושע כוונתו דרוב ישראל לא חשידי לזייף והקשה הא קיי"ל זה כלל גדול בדין המע"ה ולא אזלינן בתר רובא יע"ש שכתב לפרש כוונתו דהוי כמילתא דעל"ג. ולפמ"ש א"ש בפשיטות דמן התורה אזלינן בתר רובא לכן מן התורה לא צריך קיום ומוציאין ממון אפילו בלא קיום רק חכמים דהחמירו לומר שאין הולכין בממון אחר רוב הצריכו קיום. ואולם גם ראי' זו יש לדחות דיש לומר רובא דרובא לא חשידי לזייף והוי המיעוט מיעוטא דמיעוטא דבכי האי גוונא דעת קצת פוסקים כמו שיתבאר בס"ד בפרט ו' דאפילו לשמואל הולכין בממון אחר רובא דרובא ויהי' איך שיהי' מ"מ יש לומר שכן הוא דעת גליון תוס' דהא דלא אזלינן בממון בתר רובא הוא רק חומרא דרבנן וא"כ שפיר יש לחלק בין רובא דאיתא קמן לבין רובא דלית' קמן וס"ל דברובא דאיתא קמן מפורש בתורה לילך אחר רוב אף נגד חזקה מקרא דאחרי רבים להטות ומ"ש תוס' בב"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל דליכא חזקת ממון יש לומר דל"ל סברא זו כי כבר נבוכו בתשו' מוהר"א ששון סי' ר"ז ובספר גט פשוט ותומים בתקפו כהן להסביר סברא זו דאינו סברא פשוטה כל כך ויש מקום לחלוק על סברא זו וכבר כתב טו"ז ביו"ד סימן קי"ז ס"ק א' ובח"מ סי' ב' דבדבר המפורש בתורה אין כח ביד חכמים לסתור לכן ס"ל לגליון תוס' ותה"ד דרק ברובא דלית' קמן החמירו רבנן דכיון דברובא דליתא קמן דעדיף מחזקה כתבו תוס' במס' חולין דף י"א ע"א ד"ה מנא דילפינן מפרה אדומה דלא הוי כמפורש בתורה כמ"ש אחרונים ז"ל דמה דאתי' מכח הוכחה או ריבוי או גז"ש ושאר לימוד לא הוי כמפורש בתורה ויש בידם להחמיר לכן החמירו בממון לומר סמוך מיעוטא לחזקה ובשגם כי אינו נלמד להדי' שגם בממון עדיף רובא מחזקה משא"כ רובא דאיתא קמן שאמרה תורה להדי' דעדיף מחזקה דהא מוציאין ממון ע"י רוב דיינים שאמרה תורה אחרי רבים להטות לא יכולין חכמי' להחמיר ורוב פוסקים הנ"ל החולקים בע"כ אית להו סברת תוס' בב"ק ד"ה קמ"ל או דס"ל כפשוטו דמדאו' לא מהני רובא בממון כן נלענ"ד להפך בזכות הסוברים דברובא דאיתא קמן מוציאין ממון שלא יהי' דבריהם כל כך תמוהין ואולם להלכה כבר נתבאר שרבו החולקים וסוברים דאפי' ברובא דאיתא קמן אין מוציאין ממון וכפי פשוט שמן התורה לא מהני רובא בממון.

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה