אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל יא › פרט ד

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל יא · פרט ד

פרט ג

יבואר אם בעל רוב טוען ברי ומוחזק טוען שמא אם מהני להוציא ממון מחזקתו וגם אם יש חילוק בין ברי טוב לברי גרוע:

טו) דע בדין זה מצינו ג שיטות (א') שיטת רשב"ם במס' ב"ב דף צ"ב ע"א שפירש בפלוגתא דרב ושמואל במוכר שור לרדי' דאיירי שמכר סתמא ולא פירש כלום בשעת מכירה א"כ בע"כ הבין שמוכר טוען שמא לשחיטה חנית והלוקח טוען ברי שקנה לרדי' וכ"כ תוס' שם בד"ה וליחזי בשם ר"ת ובמס' ב"ק דף כ"ז ע"א ד"ה המניח ותוס' במס' בכורות דף כ' ע"א ד"ה ור' יהושע ובהגהות מיימוני בפרק ט"ז מהלכות מכירה ס"ק ב' דאין יכול המוכר לטעון ברי קים לי שאתה מן המיעוט שקונים לנכסותא כי הלוקח טוען ברי קים לי בנפשאי שאני מן הרוב דקונים לרדי' וכן משמע להדי' ברמב"ם בפרק ט"ז ממכירה הלכה ה' וטור ש"ע חושן משפט סי' רל"ב סכ"ג ושאר קמאי ז"ל שפירשו הסוגיא כרשב"ם דלא מיירי בברי וברי דהיינו שמוכר יטעון ברי שהתניתי עמך לשחיטה והלוקח טוען ברי שהתנה עמו לרדי' רק דמיירי שקנה סתם א"כ הוי ברי ושמא דהא המוכר טוען שמא ולוקח טוען ברי שקנה לרדי' דהא תו לה רק בדעתו וכדמוכח בסוגיא וכמ"ש נמי בס' שיטה מקובצת במס' ב"ב שם וא"כ לפסק הלכה דקיי"ל כשמואל מוכח אפילו רוב וברי ל"מ להוציא ממון מחזקתו דהא הכא הלוקח טוען ברי ומוכר שמא ואפ"ה לא הוי מקח טעות וכ"כ הפני יהושע במס' כתובת דף י"ב ע"ב בתוס' ד"ה ר' הונא ונראה לשיטה זו מיירי פלוגתא דרב ושמואל רק בברי ושמא שיטה (ב') כתב בספר שיטה מקובצת במס' ב"ק דף מ"ו ע"א ד"ה לענין פסק בשם הרב המאירי ז"ל שמפרש פלוגתא דרב ושמואל בכל גווני בין בברי ושמא כשיטה הנ"ל ובין בברי וברי שכ' שם וז"ל דבר זה כך אתם דנים בין שיודו שניהם זה לזה שלא התנו לו אם לחרישה או לשחיטה בין שיאמר הלוקח לחרישה לקחתיו ושיאמר המוכר לשחיטה התניתיו ולשחיטה מכרתיו יע"ש הרי שכתב להדיא דרב ושמואל בכל גווני אף כשטוען המוכר ברי שהתנה לשחיטה והוי ברי וברי שיטה (ג') ראיתי בתוס' מס' כתובת דף י"ג ע"ב ד"ה ור' הונא בסופו במ"ש ועוד יש לומר דסוגיא דהכא סברי דזה כלל גדול בדין לא לניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא אלא כדקאמר התם א"נ לכי הא כו' יע"ש בע"כ הבינו כפירוש ב' שכתב הרב המאירי ז"ל שם דרב ושמואל מיירי רק בברי וברי וכן נראה שהבין כן מוהר"ם שיף ז"ל בכוונתם ונסתר בזה קושי' פ"י שם וכ"כ בס' שיטה מקובצת בשם רמב"ן ובחי' רא"ה כמ"ש תוס' הנ"ל לפ"ז יש לומר דשמואל מודה דרוב וברי עדיף מחזקת ממון כיון דמחלוקת רב ושמואל לא מיירי רק בברי וברי:

טז) ולכאורה קשה לשיטה א' וב' דהנה איתא במס' כתובת דף י"ב ע"ב הנושא אשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתפחה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות וס"ל ר' גמליאל ור' אלעזר דנאמנות ור' יהושע סובר דאינה נאמנות ואיתמר עלה מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע ר' הונא ור' יהודה אומרים חייב ברי ושמא ברי עדיף ור' נחמן ור' יוחנן אמרי פטור דאוקי ממונא בחזקת מארי' א"ל אביי לר' יוסף הא כו' לימא ר"ה ור"י דאמרי כר"ג ור"נ ור"י דאמרי כר' יהושע ומשני אמר לך ר' נחמן אנא דאמרי אפילו כר"ג ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאיכא מגו א"נ דאוקמי אחזקה יע"ש א"כ מוכח לתי' בתרא דברי וחזקת הגוף עדיף מחזקת ממון אף דהוא ברי גרוע ושמא טוב דלא הו"ל לבעל לידע אימת נאנסה כמ"ש תוס' ד"ה ר' הונא וכיון דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף מכ"ש שראוי לומר שברי ורוב מהני להוציא ממון מחזקתו ואף שברי שטוען לוקח גרוע דלא יוכל המוכר לידע מחשבתו וא"כ קשה דהא הש"ס קאמר שם שמוכח דר"נ כר"ג דאל"כ קשה הילכתא אהילכתא דקיי"ל כר"נ בדינין קיי"ל כר"ג הא לתי' בתרא הנ"ל אכתי קשה הלכה אהלכה דקיי"ל כר"ג דברי גרוע וחזקת הגוף מהני להוציא ממון וקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף וקיי"ל כשמואל במוכר שור לחבירו דלא הוי מקח טעות אף שלוקח טוען ברי ורוב מסייע לא מהני להוציא ממון ואין לומר דכוונת הש"ס באי נמי דר"ל כיון דאיכא מגו וחזקה וברי בהדדי עדיף מחזקת ממון וקאי האי נמי אתרוץ קמייתא ג"כ דזה אינו דלפמ"ש תוס' שם ד"ה אלא תירץ קמייתא לא אתי' רק לר"נ דלר' יוחנן בהאי דמוכת עץ ליכא מגו א"כ בע"כ לר' יוחנן חזקה וברי לבד מהני להוציא ממון וכיון דקושי' הש"ס שם קאי גם לר' יוחנן בע"כ הפירוש באי נמי שסובר ברי וחזקה לבד עדיף מחזקת ממון וא"כ דחוק מאוד לומר לר"נ הפירוש באי נמי באופן אחר ותו הא הרי"ף לא הביא רק התירוץ דאי נמי דאוקי אחזקה ולא הביא כלל טעמא דמגו וכ"כ רא"ה דעיקר טעמא משום חזקה ואיכא נוסחי דלא גרסי כלל טעמא דמגו וא"כ הדק"ל ולאחר העיון ראיתי בס' הפלאה שם שדמי לקושיא זו ומה שתירץ אחרי נשיקות עפרות רגלו יש לפקפק להמעיין בסוגיא ובקמאי ז"ל וראיתי בבית שמואל סי' ס"ח ס"ק כ"ב שכתב דרמב"ם וטור אית להו טעם הראשון משום מגו יע"ש ובאמת אינו מבואר כלל ברמב"ם וטור סי' ס"ח איזה טעם ס"ל ובע"כ כוונתו כמ"ש בס' הפלאה בסי' ס"ח בקונטרס אחרון ויפה דחה דבריו דליכא הכרח כלל ואדרבא בסי' קי"ז פסקו כסתמא דמתני' בדף ע"ה במומין דאתי' כר' גמליאל והתם ליכא מגו רק חזקה אלמא טעמא דחזקה עיקר:

יז) ולכאורה עלה בדעתי לחלק ולומר דבר חדש דיש לומר הא דמהני שם בהנושא אשה כו' חזקה בהדי ברי גרוע הטעם אף אמנם נגד הבעל הוא ברי גרוע דלא הוי ליה למידע מ"מ כיון דאונסא קלא אית ליה כדאיתא בירושלמי והובא בתוס' כתובת דף ט' ע"א ד"ה ואבע"א ויוכל להיות שיבורר הדבר ע"י קול או ע"י עדים זמן שנאנסה אי קודם אירוסין או אחר אירוסין איכא הוכחה שאומרת אמת דלולי כן היתה מירתת אולי יוודע הדבר ויהיה מוחזק לשקרנית והוי כמילתא דעבידא לגלוי ואפילו בספק על"ג מצינו בכמה דוכתי בש"ס דמהני דמירתת לשקר אולי יתוודע הדבר וכמ"ש בכלל ע"א במילתא דעל"ג והוי קצת ברי טוב משא"כ הכא במוכר שור לחבירו כיון שהוא דבר התלוי במחשבת הלוקח אי קנה לרדי' או לשחיטה דהא שניהם אומרים שלא פירשו כלום רק אזלינן בתר מחשבתו והוא טוען ברי שמחשבתו היה לרדי' אי אפשר להכחישו לכן לא מהני ברי של לוקח דהוא ברי גרוע מאוד כיון דאין לו מורא מעיז נגדו וגם נגד המוכר לא הוי העזה כיון שאינו יודע מחשבתו לכן לא הוי ברי שלו בגדר מעלה ולא חזי לאיצטרופי בהדי רובא ולפ"ז יש לומר דגם שמואל מודה בברי טוב בהדי רובא מהני להוציא ממון מחזקתו כמו חזקת הגוף בהדי ברי ואפילו ברי שאין בעל דבר שכנגדו יודע שיכול להעיז רק היכי דאפשר שיבורר הדבר ג"כ מהני לאיצטרופי עם רובא מיהו לדינא צ"ע דלא מצאתי כעת ראיה ברורה לזה מש"ס ופוסקים ומכח קושית הנ"ל ליכא הכרח כל כך דהמעיין בש"ס יראה שחזקת הגוף הוא חזקה אלימא טובא מכל חזקות הגע בעצמך לשיטת רש"י במס' כתובת דף ל"ו מהני להוציא ממון אפילו בשמא ושמא אף דנראה מקמאי ז"ל דלא מהני רובא ודלא כמ"ש הפני יהושע במס' כתובת דף ע"ו בתוס' ד"ה כל אע"כ צריך לומר דנגד חזקת הגוף לא אתמר הך כללא דרובא וחזקה רובא עדיף ואין מדמן החזקות זו לזו כמ"ש הש"ך חושן משפט סי' פ"ב ס"ק ג' ובדיני מגו ס"ק י' בשם הנימוקי יוסף וכן מצאתי בפני יהושע במסכת כתובת דף ע"ה שכתב דחזקת הגוף עדיף מרוב וכ"כ בס' שב שמעתתא שמעתא א' פרק ט"ו ועיין תוספת כתובת דף ע"ה ע"ב ד"ה אבל בדברים עתיקין ויבואר אי"ה בכללי חזקות וצ"ע היטב בכל זה ואכ"מ:

יח) לכאורה יש להביא ראי' לשיטת הרב המאירי דדינא דרב ושמואל מיירי בכל גווני אפי' בברי וברי דלשיטה א' הנ"ל קשה מה מקשה הש"ס במס' כתובת דף י"ו ע"א ובמסכת ב"ב דף צ"ב על רב למה לי עדים שיצאה בהינומא כיון דרוב נשים בתולות נשאת דלמא דוקא במוכר שור שיש לבעל הרוב טענת ברי דהא לוקח טוען ברי ומוכר טוען שמא לכן ברי ורוב אף שהוא ברי גרוע חזי לאיצטרופי להוציא ממון משא"כ במתני' דשם שהוא ברי וברי שגם הבעל טוען ברי גם רב סובר דלא מהני רוב להוציא ממון ואולם להרב המאירי א"ש. שוב מצאתי בס' שיטה מקובצת במס' ב"ב שהקשה קושי' זו ומתרץ יע"ש גם בספר קרבן העדה בביאורי לירושלמי בכתובת ד"ה האשה הקשה כן יע"ש יט) ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' שבע"כ רוב וברי טוב מהני להוציא ממון מחזקתו אפי' לדידן דקיי"ל כשמואל. דהנה איתא במס' ב"ק דף קי"ח וכן קיי"ל להלכה באינו יודע אם פרעתיך חייב לשלם וכמ"ש תוס' בכתובת דף י"ב ע"א ד"ה מנה ובטוש"ע ח"מ סי' ע"ה ס"ט ועיקר הטעם דחייב לשלם משום דמוקמינן הדבר על חזקתו כמו שהי' קודם שנולד הספק שהי' בחזקת חיוב לשלם וכמ"ש טו"ז בח"מ סס"י ע"ה ומצינו שכבר העיר בזה אחד מקמאי ז"ל על חזקה זו כמ"ש ראב"ד הובא בספר שיטה מקובצת במס' ב"מ דף קי"ב על הא דאיתא שם גבי בעל הבית איכא תרי חזקה כתב וז"ל קשה לי מאי טעמא לא חשיב חזקה דממונא. ונראה לי משום דהאי חזקה מיקלש קלישא הכא דהא מידע ידע דהאי שכיר עביד לי' עבידתא גבי' ואחייב לו' אגרא דהוי כחזקה ומש"ה לא תשיב לי' עכ"ל הרי דחשיב חזקה כיון דחייב לו ודאי השכירו' וה"ה כיון שהי' החוב ודאי וספק בפרעון מוקמינן על חזקתו שמחויב לשלם וקשה הא רובא עדיף מחזקה קמייתא לכ"ע דלא דמי לחזקת הגוף וכיון שאין הולכין בממון אחר רוב אמאי מהני חזקת חיוב להוציא ממון אע"כ הטעם משום דברי וחזקה בחד מהני להוציא ממון, ואולם משנה למלך בפרק ז' משאלה ופקדון הלכה א' כתב דגם באינו יודע אם פרעתיך בעינן דוקא ברי טוב מ"מ עכ"פ מוכח דברי טוב בצירוף חזקה מהני להוציא ממון ומכ"ש ברי טוב בצירוף רובא דמהני להוציא ממון ולפי מה שכתב התומים בסי' ע"ב ס"ק כ"ב דעת הרבה קמאי ז"ל אפי' בברי גרוע חייב מוכח דרוב וברי גרוע מהני להוציא ממון. אמנם לפי מה שכתבתי לעיל בפרט ב' דעיקר חזקת ממון בשלימות היינו שיש לו חזקת מרא קמא ותופס ג"כ עכשיו בממון א"כ יש לומר דל"ד לא"י אם פרעתיך דכיון דאיכא חזקת חיוב ליכא חזקת מרא קמא אצל המוחזק דהא החזקה קמייתא הי' שחייב וחזקת מרא קמא היא חזקה קמייתא לכן חזקה וברי עדיף מתופס. ואכתי לא מוכח שברי ורוב יהי' עדיף מחזקת ממון היכי דחזקת מרא קמא מסייע להמוחזק. אך לפי מ"ש שם מוכח כן מצד סברא דרוב וברי טוב מהני להוציא כיון דהיכי דטוען ברי בדבר דהוי לי' לחבירו לידע הוי הברי הוכחה שאומר אמת שאין יכול להעיז לתבוע לחבירו דבר שמכיר בשקרו כמ"ש קמאי ז"ל א"כ ברי הוא סברא מכרעת וכיון שרוב דוחה עכ"פ לחזקת מרא קמא דהא רובא וחזקה רובא עדיף לא נשאר למוחזק רק מעלת התופס ונגד תופס לבד עדיף הברי עיין היטב מ"ש שם והיינו אי נימא דאין להמוחזק שם חזקה רק שם תופס וצ"ע לדינא.

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה