אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל י › פרט ב

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל י · פרט ב

פרט א

יבואר אי רוב עדיף מחזקה וקרוב:

ח) יש לברר אי רוב עדיף מחזקה וקרוב ולכאורה מוכח דרובא עדיף, דהנה במס' ב"ב דף כ"ד ע"א אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלי' דמקרבא יע"ש. א"כ מוכח דרוב עדיף אפילו דאיכא גם חזקה המסייע דהא יש לאשה חזקה דאשה בחזקת טהורה עומדת, ואולם ראי' זו יש לדחות דיש לומר חזקת שלה לא אלים כל כך כדאיתא במס' נדה דף ב' ע"ב והילל כי אמרינן העמד דבר על חזקתו היינו היכי דלית לה ריעותא מגופא אבל איתתא כיון דמגופא קחזי' לא אמרינן אוקמא אחזקתה ופירש"י מועדת ועלולה היא לכך אין לה חזקת טהרה, ואף דיש לומר שאני התם דיצאה מחזקתה דהא עכשיו בוודאי ראתה דם ואיכא חזקה דשעת מציאותן כיון דיש לה ריעותא מגופה ועלולה לכך עדיף חזקה דשעת מציאותן עיין בטו"ז יו"ד סי' שצ"ז ס"ק ב' אבל בעלמא אם אנו מסופקים אם הדם הוא דם טהור או דם טמא יש לומר דמודה ב"ה דאיכא לאשה חזקת טהרה וגם התם יש לומר משום חומרא דטהרות יע"ש מ"מ כיון דקלישא חזקה זו כיון דעומדת לכך לכן עדיף רובא אבל בעלמא יש לומר דלא עדיף מקרוב וחזקה ואולם מהא דאמר ר' חייא שם דם שנמצא בפרוזדור חייבין על ביאת מקדש ושורפין את התרומה מוכח דרוב עדיף אף מקרוב וחזקה דהא יש לתרומה חזקת טהרה חזקה מבוררת כדאי' בש"ס בכמה דוכתי' (ומ"ש מוהר"ם לובלין במסכת נדה דף ב' ע"א שם תמוהו כמ"ש בכללי חזקות) ומ"מ רובא עדיף. ומצאתי בפלתי בסי' ס"ג בסופו שכתב כן שכתב וז"ל, ודע הא דאמרינן רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אף דחזקה מסייע לקרוב דהא גבי אשה שחזקתו מן המקור אף דאיכא עלי' דמקרבה והאשה בחזקת היתר עומדת וגם תני ר' חייא דשורפין תרומה וקדשים דיש להם חזקת טהרה ש"מ דרוב דוחה נמי חזקה עכ"ד והנאני שכוונתי לדעת הגדול מיהו לפמש"ל בכלל הקדום פרט ד' בחזקה אזלינן בתר דבר שנולד הספק וכיון שהספק נולד באשה ואצלה הדין שטמאה אך שאח"כ איכא נ"מ לענין ששורפין את התרומה ומפקיעין התרומה מחזקת טהרה ליכא קפידא דוק בכלל זה וא"כ ליכא להוכיח דרוב עדיף מקרוב וחזקה:

ו) אמנם מצאתי שבדין זה הוא מחלוקת קמאי ז"ל דהנה במס' ב"ב בדף כ"ד ע"א איתא האי חצפא דחמרא דאישתכח בפרדיסא דערלה שרי' רבינא לימא משום דסבר לדר' חנינא ומשני שאני התם דאי מיגנב מיני' אצנועי בגווי' לא מצנעי וה"מ חמרא אבל ענבי מצנועי וכתב הרא"ש וז"ל ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שרי' רבינא דאזלינן בתר רובא אע"ג דהוי קורבא דמוכח וה"ה ענבי נמי שרי יע"ש וכ"כ בהג"א וז"ל ונראה לי דלדידן דלא אזלינן בתר קורבא אלא בתר רובא אפי' ענבי נמי שרי דלא אמרינן משל ערלה הן יע"ש, ובע"כ ס"ל הא דאיתא בגמ' אבל ענבי מצנעי הוא רק לפי מה שדחה הש"ס דל"ל לדר' חנינא אבל לדידן דס"ל כר' חנינא אפי' ענבי שרי, אמנם רמב"ן בחי' כתב וז"ל וה"מ חמרא אבל ענבי מצנעי וז"ל פי' עביד ודאי דמצנעי ואפי' לר' חנינא בכה"ג אסור דבכה"ג לא קרוב בלחוד הוא אלא במקומו ממש וחזקה כאן נמצא וכאן הי' עכ"ל, ובע"כ סובר דסברה זו הוא גם אליבא דאמת, ומה דקאמר הש"ס לימא משום דס"ל כר' חנינא ליתא למסקנא דאי לאו טעמא דאי מגנב לא מצנעי אפי' לר' חנינא אין להתיר דעדיף מרובא כיון שנמצא בתוכו ממש יש סיוע לקרוב חזקה דכ"נ וכ"ה ובטור יו"ד סי' רצ"ד כתב וז"ל חביות של יין הטמונה בכרם של ערלה מותר שאין הגנב גונב בכרם זה וטומן בתוכו אבל ענבים שנמצאו טמונים בו אסורין שקרוב הדבר שנגנבה ממנו וטמנה בתוכו עכ"ל וא"כ סותם כרמב"ן וקשה שלא הביא דעת הרא"ש ז"ל אביו ובית יוסף שם לא הביא דעת הרמב"ן וגם לא דעת הרא"ש והג"א ובש"ע שם סעיף י"א כתב להלכה כדעת הטור ולא זכר דעת הרא"ש והג"א ובטו"ז העיר בזה בס"ק י"ז דמשמע בש"ס לפי מאי דקיי"ל כר' חנינא אפי' עינבי מותר, וכן הקשה בפרישה בשם רש"ל וכתב ליישב וז"ל ונראה דרמב"ם וטור ס"ל מדמסיק אבל עינבי כו' דהוא באמת דאם הוא דרך דחי' למה לי' לומר החילוק שבין ענבי אלא ודאי אף לר' חנינא סברא חזקה הוא דמכרם זה גנב וכמו דאמרינן בפרק המדיר חזקה כ"נ וכ"ה וכן לענין חמץ בפסח וזה עדיף טפי מקורבא דמוכח דכתבו תוס' דלא אזלינן בתר קורבא דמוכח והכא כ"ע מודו יע"ש ואף שדבר ד' בפיו מ"מ תמהני שלא הביא דברי רמב"ן שכ' להדי' סברא זו. ואולם לא הי' נדפס בזמנו וברור שטור נמשך אחר דברי רמב"ן, וגם רמב"ן בפרק י"א מהל' ערלה הלכה י"ג כתב כטור ותמה עליו הלח"מ ולפמ"ש שיטת רמב"ן ל"ק ונראה דכן סובר הרמב"ם ותמהני על פרישה שסותר א"ע דבח"מ סי' רנ"ט בסמ"ע ס"ק ו' כתב וז"ל ובפרישה כתבתי טעם למה לא אמרינן בזה רוב וקרוב הולכין אחר רוב והיינו רוב עיר דלא אמרינן כן אלא היכי דקרוב אינו במקום שנמצא שס עצמו יע"ש, א"כ כתב להדי' סברא זו מדעת עצמו דבמקום שנמצא אזלינן בתר קרוב משום חזקה דכ"נ וכ"ה. שוב ראיתי שכבוד אאמ"ו הגאון זצ"ל בשו"ת שמן רוקח ח"א סימן נ"א כתב בענין זה וגם הביא שם דברי תשו' נב"י בתק"ע סימן מ"ב העולה מזו דרמב"ם ורמב"ן וטוש"ע ס"ל דקרוב וחזקה כ"נ וכ"ה עדיף מרובא דבע"כ ס"ל דעדיף דאי שווין תיקשי אמאי ס"ל בענבי דאסורין הא ספק ערלה בחוץ לארץ מותר ודעת רא"ש והג"א משמע דס"ל דרובא עדיף מקרוב וחזקה הגם דאפשר לומר דס"ל דשווין הם ולכן בענבי' מותרין מטעם ספק ערלה בחוץ לארץ מ"מ משמעות לשון הרא"ש והג"א מוכח דס"ל דרובא עדיף כמבואר להמעיין שם ולפמש"ל בכלל הקדום להוכיח דרובא עדיף אפי' מב' חזקות ובפרט א' הוכחתי דחזקה עדיף מקרוב תיקשי על רמב"ם וסייעתו אמאי ס"ל דקרוב וחזקה עדיף מרובא וצ"ל דס"ל כמ"ש ריב"ש שם דרובא לא עדיף מב' חזקות או דס"ל דחזקה דכ"נ וכ"ה אלים טובא ואין מדמין חזקות זו לזו ועיין בנימוקי יוסף במסכת יבמות דף קט"ו:

ז) ולכאורה דברי הפלתי הנ"ל תמוהין במה שכתב להלכה פסוקה דרוב עדיף מקרוב וחזקה הא רמב"ם ורמב"ן וטוש"ע וטו"ז כתבו להיפך וס"ל דקרוב וחזקה דכ"נ וכ"ה עדיף מרוב ואולי יש לחלק משום דחזקה דכ"ב וכ"ה אלים טפי. והנה בתוס' במס' ב"ב ד"ה רוב הקשו על ר' חנינא מה קמ"ל מתני' הוא ט' חניות כו' ובנמצא הלך אחר רוב משמע אפי' בנמצא קרוב לחניות המוכרת בשר נבילה. ותי' ר"י דאי ממתני' ה"א דאיירי בנמצא באמצע ובס' פלתי הנ"ל אחר שכתב לכלל מוסכם דרוב עדיף מקרוב וחזקה כתב וז"ל והא דלא תירצו תוס' דר' חנינא קמ"ל דאפי' נגד חזקה רוב עדיף דזה לא מוכח מט' חניות דלא מסיימי בדברי ר' חנינא דלא הזכיר חזקה כלל ואילו עיקר כוונתו על חזקה הו"ל להזכירו רובא וחזקה עכ"ד, ולענ"ד דבריו תמוהין דגם בט' חניות איכא חזקת איסור כמ"ש תוס' במס' נדה דף ח"י ע"א בד"ה אחר הרוב וז"ל הכא איכא חזקה נגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת יע"ש, ולענ"ד לשיטת רמב"ם וסייעתו יש ליישב קו' תוס' בהיפך ממ"ש הפלתי ונראה דאי מט' חניות ה"א דרוב עדיף אפי' מחזקה וקרוב דהתם יש לבשר ג"כ חזקת איסור לכך בא ר' חנינא ומפרש דרק רובא וקרוב עדיף רובא אבל היכי דאיכא חזקה וקרוב לא אזלינן בתר רוב. ומה דאי' שם ובנמצא הלך אחר רוב מיירי שנמצא באמצע דליכא קרוב רק חזקה לבד בכה"ג רובא וחזקה רובא עדיף ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא כמ"ש תוס' בבכורות דף כ' ע"ב משום דברובא דאיתא קמן לא אמרינן סמוך כו' כמ"ש בכלל הקדום וא"ש, ומה שהביא בפלתי ראי' מסוגי' דב"ב הנ"ל דרוב עדיף מחזקה וקרוב כבר כתבתי דיש לדחות ואפי' לפי הבנתו ג"כ לא מוכח ואדרבא יש להביא. ראי' לשיטת הרמב"ם וסייעתו דס"ל דחזקה וקרוב עדיפי מרובא דהנה שם איתא א"ל רבא לאביי רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה עכ"ל, וכתבו תוס' בד"ה דתני וז"ל אי גרסינן תני א"ש אבל אי גרסינן דתני תימא היכי מייתי מהכא דרוב ומצוי הוא דילמא לאו משום דרוב ומצוי קאמר ר' חייא דשורפין את התרומ' אלא משום דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב כר' חנינא, ועיין שם שתירץ דלאו מדברי רבא הוא אלא סתם גמרא הוא דקאמר ולשיטת רמב"ם וסייעתו ש לפרש ברווחא דרבא מייתי ראי' לסברתו דהוא רוב ומצוי ומטעם זה סובר ר' חייא דשורפין את התרומה ונראה דרבא סובר לסברא פשוטה דנגד חזקה וקרוב לא עדיף הרוב והוי קשי' לי' אמאי סובר ר' חייא דשורפין את התרומה הא יש לתרומה חזקת טהרה ונצרף לקרוב ועדיף מרוב ועכ"פ הוא כפלגא ופלגא ויהי' הדין דתולין, ואולם ממתני' דנדה אין להוכיח דיש לומר כמו שכתבתי לעיל דחזקת טהרה של האשה קלישא כיון דיש לה:

ריעותא מגופה אבל חזקת טהרה של תרומה הוא חזקה אלימא כמו כל חזקות שבש"ס אלא ודאי דהטעם משום רוב ומצוי דיש בכח רוב ומצוי לגרוע אף לחזקה וקרוב ושפיר מייתי רבא ראי' מר' חייא דהוא רוב ומצוי וא"כ איכא ראי' מסוגי' זו לשיטת רמב"ם וסייעתו מיהו לכאורה קשה דהא איתא אח"כ שם בגמ' וז"ל והא רבא הוא דקאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד ומשני הדר בי' רבא מההוא יע"ש, ומבואר שם בתוס' ד"ה לימא דהדר מההוא דרוב ומצוי וסבירא לי' דלא הוי מצוי ואפ"ה הרוב דוחה לחזקה וקרוב ואיכא סתירה לדברי רמב"ם וסייעתו, מיהו באמת לא קשה דיש לומר דרמב"ם וסייעתו לא פירשו כמ"ש תוס' רק דפי' דהדר בי' רבא ממה דקאמר רוב וקרוב הולכין אחר רוב דאין להוכיח כן דיש לומר כיון דהוא רוב ומצוי וכ"כ אאמ"ו הגאון זצ"ל בספרי תורת חסד וא"כ לא קשה מידי על רמב"ם וסייעתו מסוגי' זו, אך לפ"ז לתוס' נשמע כפי הבנת הפלתי דסובר דאזלינן בתר חזקת טהרה של תרומה, ובע"כ סבירא לי' דרובא עדיף אף מחזקה וקרוב כיון דפי' דהדר רבא מההוא דלעיל כן נראה לענ"ד, העולה לרמב"ם ורמב"ן וטוש"ע וטורי זהב סבירא להו דחזקה וקרוב עדיף מרובא ולתוס' ורא"ש והג"א רובא עדיף מקרוב וחזקה וכ"ז פשוט:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה