אור ברסלב

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל י

כלל ט

בו יבואר דין רוב וקרוב ובו ב' פרטים:

פרט א

יבואר מקורו

א) גרסינן במסכת ב"ב דף כ"ג ע"ב אמר ר' חנינא רוב וקרוב הולכין אחר רוב ואע"ג דרובא דאו' וקורבא דאור' אפ"ה רובא עדיף וקיי"ל כר' חנינא כמ"ש הרי"ף והרא"ש והרמב"ם בפ"ט מהל' רוצח הלכה ז' והוא מוסכם להלכה והנה נתבאר דאיכא רובא דאיתא קמן ורובא דליתא קמן ובדברי ר' חנינא לא נתפרש אי מיירי אפי' ברובא דליתא קמן רוב עדיף או רק ברובא דאיתא קמן ואולם מקו' הש"ס שהקשו שם וניזיל בתר רובא דעלמא וזהו רובא דליתא קמן מבואר דהבינו בכוונת ר' חנינא דאפילו רובא דליתא קמן עדיף מקרוב וכ"כ מוהרש"א בב"ב בדף כ"ד ע"א תוס' ד"ה ש"מ והנה רש"י כתב וז"ל אע"ג דתרווייהו דאו' רובא דכתיב אחרי רבים להטו' וקורבא דאו' יע"ש וקשה הא בחולין ד' י"א ע"א איתא מנלן דאזלינן בתר רובא מנלן דכתיב אחרי רבים להטות רובא דאיתא קמן כגון ט' חניות וסנהדרין לא קא מבעיא לן כי קמבעיא לן רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה יע"ש א"כ מבואר דקרא דאחרי רבים להטו' מיירי רק ברובא דאיתא קמן והא ר' חנינא קאמר אפילו ברובא דליתא קמן רוב עדיף ונראה דרש"י אזיל לשיטתו שכתב במס' חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח וז"ל אי נמי אחרי רבים להטות משמע בין רובא דאיתא קמן בין רובא דליתא קמן דמאי שנא האי מהאי יע"ש א"כ למסקנא בלשון אחרי רבים להטו' נכלל הכל וצ"ע דרש"י סותר א"ע שכתב במס' קדושין דף פ' ע"א ד"ה אם רוב שרצים וז"ל אם הבית מוחזקת להיות שרצים מצוים שם יותר מצפרדעים טמא אף לישרף דחזקה ורובא דאיתא קמן הוא אבל בההוא דתינוק רובא דליתא קמן הוא עכ"ל א"כ מחלק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן ובמס' חולין משמע דשווין וע' ברשב"א בתה"א בבית א' שער א' שכתב במשמרת הבית בשם רש"י טעם אחר לחלק בין שרצים לתינוק וגם לפמ"ש תוס' במס' כתובת דף ט' ע"א ד"ה ואבע"א דרוב תינוקת מטפחין הוא רוב דרבנן בלא"ה א"ש, והנה רמב"ם בפרק ט' מרוצח דהשמיט אוקימתא דש"ס שם ביושבת בין ההרים כמו שהעיר הכסף משנה בזה וכן בסוף פ' ט"ו מהל' גזילה בדין גוזל העתיק המשנה כצורתה הוכיח בס' פרי חדש ביו"ד סי' ס"ג שרמב"ם סובר דקושית הש"ס הנ"ל וליזל בתר רובא דעלמא היא שלא אליבא דהילכתא ולפסק הלכה סובר ברובא דליתא קמן לא עדיף רוב מקרוב ור' חנינא לא מיירי רק ברובא דאיתא קמן אבל רוב הפוסקים חולקים עליו ואפילו ברובא דליתא קמן עדיף מקרוב כמו שהעיד הפר"ח ועד נאמן הוא לסמוך על עדותו.

ב) והנה כבוד אאמ"ו הגאון זצ"ל בספרו תורת חסד הקשה לפי כוונה פשוטי דר' חנינא מיירי אף ברובא דליתא קמן כמו שהבינו רוב קמאי ז"ל בהא דאיתא במס' חולין הנ"ל מנלן דאזלינן בתר רובא דליתא קמן ליפשוט כיון דאזלינן בתר קרוב כ"ש בתר רובא דרובא וקרוב רוב עדיף וכעין שהקשו תוספת שם ד"ה מנא דלפשוט כיון דאזלינן בתר חזקה כ"ש בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיף ותי' רבינו חיים שם דהא דרובא עדיף לא ילפינן רק מפרה אדומה נסתר כאן עכ"ד, ונלענ"ד ליישב דהנה יש להבין מנ"ל לר' חנינא האי סברא דרוב עדיף מקרוב דהא מצד סברא אין לנו סברא מכרעת ואין לומר דסובר דהוא הלכה למשה מסיני דז"א דכבר כתב רמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים כי כל מה שלמדו חכמינו ז"ל מרוחב דעתם ועוצם בינתם בהן נפלה שכחה ומחלוקת אבל כל מה שקבלו מהל"מ לא יפול בו מחלוקת ושכחה כלל והן הן הדברים בהוויותן תמיד וע' בפלתי סי' כ"ט ס"ק ב' (וע' בתוס' מס' עירובין דף כ"א ריש ע"ב ד"ה מפני ובשו"ת חוות יאיר סי' קצ"ב ודוק) וכ"כ בפרק א' מהל' ממרים הל' ג' וז"ל דברי קבלה אין בהם מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו ע"ה יע"ש וע' ברמב"ם בפרק ב' ממאכלות אסורות הלכה י"א ובהג"ה שם, והא במס' ב"ב שם בדף כ"ד איתא לימא בדר' חנינא פליגי ואם היה הלכה למשה מסיני לא שייך מחלוקת ואף אם נדחוק ונימא דלא שייך כלל שכתב רמב"ם רק כשהכל מודים דהוא הל"מ רק שנחלקו בפירוש הדבר שקיבלו אבל הכא נחלקו בזה גופא אם הוא הל"מ מ"מ קשה הא תוס' כתבו בד"ה רוב דרב מחלק בין קורבא דמוכח לבין קורבא דלא מוכח ולר' חנינא בכל גווני עדיף רוב וא"כ בע"כ הם מודים דהוא הל"מ דרוב עדיף מקרוב רק נחלקו בפירוש הדבר והא כבר כתב הרמב"ם בדבר שהוא מוסכם שהוא הל"מ לא שייך מחלוקת ושכחה כי בוודאי הדברים בפירוש כהווייתן וא"כ הדק"ל מנ"ל לר' חנינא דרוב עדיף מקרוב ונלענ"ד ליישב דהנה יש להסתפק חזקה וקרוב איזו עדיף ונראה להביא ראיה דחזקה עדיף דהנה שם מקשה הש"ס על ר' חנינא מקרא והיה העיר הקרובה כו' אע"ג דאיכא אחריתי דנפישי מיניה ומשני בדליכא ופריך ליזול בתר רובא דעלמא ומשני ביושבת בין ההרים וא"כ הא דאזלינן בעגלה ערופה בתר קרוב היינו היכי דליכא התנגדיות לא רובא דאיתא קמן ולא רובא דליתא קמן ואי' במס' סוטה דף מ"ז ע"ב וז"ל טעמא דמכחיש לי' הא לא מכחיש ליה ע"א מהימן מנא ה"מ דתנו רבנן ולא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם לא הי' עורפין וכ"כ רמב"ם בפ"ט מהל' רוצח הי"ג וז"ל ואפילו ראוהו ההורג ע"א כי' לא היו עורפין יע"ש נשמע אם ע"א אמר שראהו להורג אף שאומר נגד הקרוב דיותר יש לומר שהיה רוצח מן הקרוב וגם אין לעד סיוע כחוש להרוב דהא יושבת בין ההרים ומ"מ נאמן ע"א נגד הקרוב ואולי ע"א נגד חזקה מבואר במס' יבמות דף פ"ח דנסתפק הש"ס אם נאמן ודעת הרבה קמאי ז"ל הובא ביו"ד סי' קכ"ז דאין עד נאמן נגד חזקה אפילו באיסור שאינו דבר שבערוה כמ"ש רא"ש במס' גיטין דף נ"ז ע"ב וש"פ א"כ מוכח דחזקה אלים מקרוב ולכאורה לא מוכח דחזקה עדיף רק למסקנא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואיירי קרא והי' העיר הקרובה בדליכא רובא דאיתא קמן ולא רובא דל תא קמן ומ"מ נאמן העד נגד קרוב שפיר מוכח דכח חזקה אלים מקרוב אבל אי נימא דקרוב עדיף מרובא ומיירי קרא והי' העיר הקרובה אפילו ביש עיירות גדולו' ליכא להוכיח דחזקה עדיף דהא יש לומר דלכן נאמן העד כיון דמסייע לו הרוב מיהו באמת ז"א דהא קרא סתמא קאמר בכל גווני אפילו אי ליכא רובא וכגון שהי' יושבת בין ההרים כיון דבאמת כן הדין דגם בכי האי גוונא מביאה עגלה ערופה ועלה קאמר לא נודע מי הכהו הא נודע אפילו ע"א נאמן נגד קרוב אף דל"ל רוב המסייע ואילו ע"א נגד חזקה א"נ א"כ מוכח דחזקה עדיף מקרוב ולפ"ז שפיר הוכיח ר' חנינא דרובא עדיף מקרוב כיון דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף וחזקה עדיף מקרוב מכ"ש דרוב עדיף מקרוב וא"כ הא דילפינן דרובא עדיף מקרוב היינו בתר דילפינן דרובא עדיף מחזקה וא"כ מיושב קו' אאמ"ו הגאון זצ"ל דכמו דתירצו תוס' על קושייתם דמ"מ שפיר פריך שם קודם דילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא נגד חזקה הכא נמי מתורץ קושיא זו שגמ' פריך קודם דילפינן מפרה אדומה דרובא עדיף מחזקה ולא ידעינן דרוב עדיף מקרוב דדין זה נלמד לאחר דילפינן דרובא עדיף מחזקה וא"ש, ובזה נפשט דין שחידש בס' פני יהושע במס' קדושין דף ס"ג אף להסוברים דאין ע"א נאמן נגד חזקה מ"מ נאמן נגד רוב דהוי כמברר המיעוט מתוך רוב יע"ש דאל"כ י"ל הוכחת ר' חנינא דרובא עדיף מקרוב הוא כפשוטו דהא ע"א אין נאמן נגד הרוב ונגד הקרוב נאמן וא"כ הדרא קושיא אאמ"ו זצ"ל לדוכתי אלא ודאי דגם נגד רוב ע"א נאמן וא"ש:

ג) אמנם בעיקר קושיא מנ"ל לר' חנינא דרוב עדיף מקרוב יש ליישב בפשיטו' באופן אחר דהנה תוס' ד"ה בדליכא כתבו וז"ל תימא דמשמע הכא דטעמא דעיר הקרובה מביאה עגלה ערופה משום דמתוך הקורבא מוכח שמשם בא ההורג ובסוטה דף מ"ה תניא מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד שמניחין אותה שאין בה ב"ד והולכין לעיר אחרת שיש בה ב"ד ואמאי הא מתוך הקורבא נראה שמאותה שאין בה ב"ד היה יע"ש ונלענ"ד ליישב דהנה בפלתי בסי' ס"ג כתב וז"ל בחידושי הארכתי בהא דדרשינן מקרא דזקני העיר דמניחין עיר שאין בה ב"ד ומודדין לעיר שיש בה ב"ד דעיר שאין בה ב"ד איך במציאו' הא חובה על העיר לקבוע ב"ד כמ"ש רמב"ם ריש הלכו' סנהדרין וצריך לומר דלית בעיר מנין שמחויבים לקום ב"ד דהיינו מאה ועשרים ועיר שיש בה ב"ד ע"כ אית בי' מן המנין וא"כ היא היא דנפישי ובלא"ה היא מחויבת להביא עגלה ערופה ול"ל קרא עכ"ד, ולענ"ד ב' קושי' הנ"ל מיושב חדא בחבירתה דבאמת הא דסובר ר' חנינא רוב וקרוב הולכין אחר רוב יליף מקרא דזקני העיר דמיותר ובע"כ ר"ל דמניחין עיר שאין בה ב"ד ומודדין ליש בה ב"ד ובע"כ הטעם הוא משום דאיכא שם רוב ורוב עדיף מקרוב, ומיושב קו' תוס' דאינו גזה"כ שאיכא טעם כיון דאיכא רוב ועדיף מקרוב, ובזה מיושב במה דקשה בקו' ר' זירא על ר' חנינא מקרא דוהי' העיר הקרובה כו' מדוע הקשה דוקא קושי' זו לר' חנינא דגם לולי דברי ר' חנינא קשה מקרא דנראה דלולי דברי ר' חנינא הסברא חיצונה מסתבר דרוב וקרוב שוין כיון דתרווייהו הם מדאורייתא דבוודאי לא יעלה על דעת לומר שקרוב עדיף, וא"כ קשה אמאי יביא רק העיר הקרובה עגלה ערופה לייתו שנים העיר הגדולה והקרובה בשותפת עגלה כיון שרוב וקרוב שווין וכדאי' במס' בכורות דף מ' בנמצא בין שתי עירות ס"ל לחכמים דמביאין עגלה בשותפות ומתנו וכ"כ רמב"ם בפ"ט מהל' רוצח הל' ח', ובהנ"ל א"ש דבלא"ה ל"ק דהוי אמינא דרוב וקרוב שווין כסברא חיצונה והא דבעגלה ערופה מביאה רק הקרובה באמת הוא גזירת הכתוב כמ"ש תוס' הנ"ל ואין למידין מחידוש דהא מודדין לעיר שיש בה ב"ד ומניחין עיר שאין בה ב"ד בע"כ הוא גזה"כ כיון דאזלינן בתר רוב ומודדן לעיר שיש בה ב"ד דהם הרוב כנ"ל, והסברא חיצונה דרוב וקרוב שווין וכיון דהוא חידוש וגזה"כ לא הוי מצי להקשות כיון דהתירוץ מבואר דהוא גזה"כ אבל לר' חנינא פריך שפיר דבע"כ סובר דלא הוי גזה"כ דהא יליף דרוב וקרוב הולכין אחר רוב מהא דמודדין לעיר שיש בה ב"ד ואמר טעם על זה כיון דרוב עדיף מקשה ר' זירא שפיר מקרא וא"ש, העולה דרוב פוסקי' ס"ל דאפי' רובא דליתא קמן עדיף מקורבא:

ד) ואי רובא עדיף מקורבא דמוכח מצינו ג שיטות. (א') דעת תוס' בדף כ"ג בד"ה רוב דרב מחלק בין קורבא דמוכח לבין קורבא דלא מוכח ולר' חנינא אפי' בקורבא דמוכח עדיף אפי' רובא דליתא קמן וכן קיי"ל. (ב) בדעת רמב"ם כתב הפלתי בסי' ס"ג להוכיח דהוא ספק איזה עדיף והם שווים. (ג) בס' תורת חיים הוכיח דקורבא דמוכח עדיף מרוב שאינו מוכח דכתב שם וז"ל נראה דכי היכי דשאני לן בין קורבא לקורבא דאם הוא קרוב מאוד הוי קורבא דמוכח ואם אינו קרוב כל כך הוי קורבא דאינו מוכח ה"נ שאני לן בין רובא לרובא שאם אין ברובא יותר על המיעוט כי אם אחד או שנים הוי רובא שאינו מוכח אבל אם הרוב יותר על המיעוט הרבה מאוד כגון שאין במיעוט אלא אחד או שנים והרוב יתר עליו אלף או מאה הוי רובא דמוכח ור' חנינא בשווין מיירי שאם יש רוב וקרוב שניהם מוכחין או שניהם אינם מוכחין ס"ל דרובא עדיף אבל היכי דאיכא קורבא דמוכח כגון שהוא קרוב מאוד או הוכחה אחריתי ורובא שאינו מוכח שאין ברוב יותר על מיעוט כי אם אחד או שנים וכ"ש איפכא דאיכא רובא דמוכח וקורבא דאינו מוכח אזלינן בתר מילתא דמוכח יע"ש. שמיישב הסוגי' והוא שיטה חדשה נגד שיטת קמאי ז"ל. וראיתי בס' קצות החשן סי' רס"ג ס"ק ט' שהקשה קו' חמורה בהא דאי' במס' ע"ז דף מ"ט ע"ב ודף נ' ע"א גבי פלוגתא דר"י וחכמי' באבנים שנמצא בצד מרקולס אם אסורת דאמרינן שנפלה ממרקולס או דאתי' מעלמא ואיתא שם במקורבת כ"ע לא פליגי דאסורות ואמרינן שהוא ממרקולס הא לשיטת תוס' אפילו בקורבא דמוכח אזלינן בתר רובא וא"כ גם הכא ניזל בתר רובא יע"ש שהניח בקו' ואפשר לומר משום חומרא דע"ז החמירו שלא לילך בתר רובא נגד קרוב ויש סמך לזה דבמס' זבחים דף ע"ד ע"א סובר שמואל דלא מהני ס"ס באיסור ע"ז וס"ס הוא מטעם רוב ולפמ"ש רשב"א בסי' ת"א יש לומר דעדיף מרוב ובע"כ הטעם משום חומר ע"ז ואף לדידן דקיי"ל כרב כמ"ש רמב"ם בפ"ז מהל' עכו"ם מ"מ יש לומר אפושי פלוגתא בין רב ושמואל לא מפשינן ומודה רב דאם יש איזה התנגדות לס"ס או לרובא אף דבעלמא מהני בע"ז החמירו א"כ ה"ה יש לומר אף דבעלמא רוב עדיף מקרוב מ"מ משום חומרא דע"ז החמירו לילך בתר קרוב ומ"מ צ"ע בזה

פרט ב

יבואר אי רוב עדיף מחזקה וקרוב:

ח) יש לברר אי רוב עדיף מחזקה וקרוב ולכאורה מוכח דרובא עדיף, דהנה במס' ב"ב דף כ"ד ע"א אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלי' דמקרבא יע"ש. א"כ מוכח דרוב עדיף אפילו דאיכא גם חזקה המסייע דהא יש לאשה חזקה דאשה בחזקת טהורה עומדת, ואולם ראי' זו יש לדחות דיש לומר חזקת שלה לא אלים כל כך כדאיתא במס' נדה דף ב' ע"ב והילל כי אמרינן העמד דבר על חזקתו היינו היכי דלית לה ריעותא מגופא אבל איתתא כיון דמגופא קחזי' לא אמרינן אוקמא אחזקתה ופירש"י מועדת ועלולה היא לכך אין לה חזקת טהרה, ואף דיש לומר שאני התם דיצאה מחזקתה דהא עכשיו בוודאי ראתה דם ואיכא חזקה דשעת מציאותן כיון דיש לה ריעותא מגופה ועלולה לכך עדיף חזקה דשעת מציאותן עיין בטו"ז יו"ד סי' שצ"ז ס"ק ב' אבל בעלמא אם אנו מסופקים אם הדם הוא דם טהור או דם טמא יש לומר דמודה ב"ה דאיכא לאשה חזקת טהרה וגם התם יש לומר משום חומרא דטהרות יע"ש מ"מ כיון דקלישא חזקה זו כיון דעומדת לכך לכן עדיף רובא אבל בעלמא יש לומר דלא עדיף מקרוב וחזקה ואולם מהא דאמר ר' חייא שם דם שנמצא בפרוזדור חייבין על ביאת מקדש ושורפין את התרומה מוכח דרוב עדיף אף מקרוב וחזקה דהא יש לתרומה חזקת טהרה חזקה מבוררת כדאי' בש"ס בכמה דוכתי' (ומ"ש מוהר"ם לובלין במסכת נדה דף ב' ע"א שם תמוהו כמ"ש בכללי חזקות) ומ"מ רובא עדיף. ומצאתי בפלתי בסי' ס"ג בסופו שכתב כן שכתב וז"ל, ודע הא דאמרינן רוב וקרוב הולכין אחר הרוב אף דחזקה מסייע לקרוב דהא גבי אשה שחזקתו מן המקור אף דאיכא עלי' דמקרבה והאשה בחזקת היתר עומדת וגם תני ר' חייא דשורפין תרומה וקדשים דיש להם חזקת טהרה ש"מ דרוב דוחה נמי חזקה עכ"ד והנאני שכוונתי לדעת הגדול מיהו לפמש"ל בכלל הקדום פרט ד' בחזקה אזלינן בתר דבר שנולד הספק וכיון שהספק נולד באשה ואצלה הדין שטמאה אך שאח"כ איכא נ"מ לענין ששורפין את התרומה ומפקיעין התרומה מחזקת טהרה ליכא קפידא דוק בכלל זה וא"כ ליכא להוכיח דרוב עדיף מקרוב וחזקה:

ו) אמנם מצאתי שבדין זה הוא מחלוקת קמאי ז"ל דהנה במס' ב"ב בדף כ"ד ע"א איתא האי חצפא דחמרא דאישתכח בפרדיסא דערלה שרי' רבינא לימא משום דסבר לדר' חנינא ומשני שאני התם דאי מיגנב מיני' אצנועי בגווי' לא מצנעי וה"מ חמרא אבל ענבי מצנועי וכתב הרא"ש וז"ל ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שרי' רבינא דאזלינן בתר רובא אע"ג דהוי קורבא דמוכח וה"ה ענבי נמי שרי יע"ש וכ"כ בהג"א וז"ל ונראה לי דלדידן דלא אזלינן בתר קורבא אלא בתר רובא אפי' ענבי נמי שרי דלא אמרינן משל ערלה הן יע"ש, ובע"כ ס"ל הא דאיתא בגמ' אבל ענבי מצנעי הוא רק לפי מה שדחה הש"ס דל"ל לדר' חנינא אבל לדידן דס"ל כר' חנינא אפי' ענבי שרי, אמנם רמב"ן בחי' כתב וז"ל וה"מ חמרא אבל ענבי מצנעי וז"ל פי' עביד ודאי דמצנעי ואפי' לר' חנינא בכה"ג אסור דבכה"ג לא קרוב בלחוד הוא אלא במקומו ממש וחזקה כאן נמצא וכאן הי' עכ"ל, ובע"כ סובר דסברה זו הוא גם אליבא דאמת, ומה דקאמר הש"ס לימא משום דס"ל כר' חנינא ליתא למסקנא דאי לאו טעמא דאי מגנב לא מצנעי אפי' לר' חנינא אין להתיר דעדיף מרובא כיון שנמצא בתוכו ממש יש סיוע לקרוב חזקה דכ"נ וכ"ה ובטור יו"ד סי' רצ"ד כתב וז"ל חביות של יין הטמונה בכרם של ערלה מותר שאין הגנב גונב בכרם זה וטומן בתוכו אבל ענבים שנמצאו טמונים בו אסורין שקרוב הדבר שנגנבה ממנו וטמנה בתוכו עכ"ל וא"כ סותם כרמב"ן וקשה שלא הביא דעת הרא"ש ז"ל אביו ובית יוסף שם לא הביא דעת הרמב"ן וגם לא דעת הרא"ש והג"א ובש"ע שם סעיף י"א כתב להלכה כדעת הטור ולא זכר דעת הרא"ש והג"א ובטו"ז העיר בזה בס"ק י"ז דמשמע בש"ס לפי מאי דקיי"ל כר' חנינא אפי' עינבי מותר, וכן הקשה בפרישה בשם רש"ל וכתב ליישב וז"ל ונראה דרמב"ם וטור ס"ל מדמסיק אבל עינבי כו' דהוא באמת דאם הוא דרך דחי' למה לי' לומר החילוק שבין ענבי אלא ודאי אף לר' חנינא סברא חזקה הוא דמכרם זה גנב וכמו דאמרינן בפרק המדיר חזקה כ"נ וכ"ה וכן לענין חמץ בפסח וזה עדיף טפי מקורבא דמוכח דכתבו תוס' דלא אזלינן בתר קורבא דמוכח והכא כ"ע מודו יע"ש ואף שדבר ד' בפיו מ"מ תמהני שלא הביא דברי רמב"ן שכ' להדי' סברא זו. ואולם לא הי' נדפס בזמנו וברור שטור נמשך אחר דברי רמב"ן, וגם רמב"ן בפרק י"א מהל' ערלה הלכה י"ג כתב כטור ותמה עליו הלח"מ ולפמ"ש שיטת רמב"ן ל"ק ונראה דכן סובר הרמב"ם ותמהני על פרישה שסותר א"ע דבח"מ סי' רנ"ט בסמ"ע ס"ק ו' כתב וז"ל ובפרישה כתבתי טעם למה לא אמרינן בזה רוב וקרוב הולכין אחר רוב והיינו רוב עיר דלא אמרינן כן אלא היכי דקרוב אינו במקום שנמצא שס עצמו יע"ש, א"כ כתב להדי' סברא זו מדעת עצמו דבמקום שנמצא אזלינן בתר קרוב משום חזקה דכ"נ וכ"ה. שוב ראיתי שכבוד אאמ"ו הגאון זצ"ל בשו"ת שמן רוקח ח"א סימן נ"א כתב בענין זה וגם הביא שם דברי תשו' נב"י בתק"ע סימן מ"ב העולה מזו דרמב"ם ורמב"ן וטוש"ע ס"ל דקרוב וחזקה כ"נ וכ"ה עדיף מרובא דבע"כ ס"ל דעדיף דאי שווין תיקשי אמאי ס"ל בענבי דאסורין הא ספק ערלה בחוץ לארץ מותר ודעת רא"ש והג"א משמע דס"ל דרובא עדיף מקרוב וחזקה הגם דאפשר לומר דס"ל דשווין הם ולכן בענבי' מותרין מטעם ספק ערלה בחוץ לארץ מ"מ משמעות לשון הרא"ש והג"א מוכח דס"ל דרובא עדיף כמבואר להמעיין שם ולפמש"ל בכלל הקדום להוכיח דרובא עדיף אפי' מב' חזקות ובפרט א' הוכחתי דחזקה עדיף מקרוב תיקשי על רמב"ם וסייעתו אמאי ס"ל דקרוב וחזקה עדיף מרובא וצ"ל דס"ל כמ"ש ריב"ש שם דרובא לא עדיף מב' חזקות או דס"ל דחזקה דכ"נ וכ"ה אלים טובא ואין מדמין חזקות זו לזו ועיין בנימוקי יוסף במסכת יבמות דף קט"ו:

ז) ולכאורה דברי הפלתי הנ"ל תמוהין במה שכתב להלכה פסוקה דרוב עדיף מקרוב וחזקה הא רמב"ם ורמב"ן וטוש"ע וטו"ז כתבו להיפך וס"ל דקרוב וחזקה דכ"נ וכ"ה עדיף מרוב ואולי יש לחלק משום דחזקה דכ"ב וכ"ה אלים טפי. והנה בתוס' במס' ב"ב ד"ה רוב הקשו על ר' חנינא מה קמ"ל מתני' הוא ט' חניות כו' ובנמצא הלך אחר רוב משמע אפי' בנמצא קרוב לחניות המוכרת בשר נבילה. ותי' ר"י דאי ממתני' ה"א דאיירי בנמצא באמצע ובס' פלתי הנ"ל אחר שכתב לכלל מוסכם דרוב עדיף מקרוב וחזקה כתב וז"ל והא דלא תירצו תוס' דר' חנינא קמ"ל דאפי' נגד חזקה רוב עדיף דזה לא מוכח מט' חניות דלא מסיימי בדברי ר' חנינא דלא הזכיר חזקה כלל ואילו עיקר כוונתו על חזקה הו"ל להזכירו רובא וחזקה עכ"ד, ולענ"ד דבריו תמוהין דגם בט' חניות איכא חזקת איסור כמ"ש תוס' במס' נדה דף ח"י ע"א בד"ה אחר הרוב וז"ל הכא איכא חזקה נגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת יע"ש, ולענ"ד לשיטת רמב"ם וסייעתו יש ליישב קו' תוס' בהיפך ממ"ש הפלתי ונראה דאי מט' חניות ה"א דרוב עדיף אפי' מחזקה וקרוב דהתם יש לבשר ג"כ חזקת איסור לכך בא ר' חנינא ומפרש דרק רובא וקרוב עדיף רובא אבל היכי דאיכא חזקה וקרוב לא אזלינן בתר רוב. ומה דאי' שם ובנמצא הלך אחר רוב מיירי שנמצא באמצע דליכא קרוב רק חזקה לבד בכה"ג רובא וחזקה רובא עדיף ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא כמ"ש תוס' בבכורות דף כ' ע"ב משום דברובא דאיתא קמן לא אמרינן סמוך כו' כמ"ש בכלל הקדום וא"ש, ומה שהביא בפלתי ראי' מסוגי' דב"ב הנ"ל דרוב עדיף מחזקה וקרוב כבר כתבתי דיש לדחות ואפי' לפי הבנתו ג"כ לא מוכח ואדרבא יש להביא. ראי' לשיטת הרמב"ם וסייעתו דס"ל דחזקה וקרוב עדיפי מרובא דהנה שם איתא א"ל רבא לאביי רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדור חייבין על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה עכ"ל, וכתבו תוס' בד"ה דתני וז"ל אי גרסינן תני א"ש אבל אי גרסינן דתני תימא היכי מייתי מהכא דרוב ומצוי הוא דילמא לאו משום דרוב ומצוי קאמר ר' חייא דשורפין את התרומ' אלא משום דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב כר' חנינא, ועיין שם שתירץ דלאו מדברי רבא הוא אלא סתם גמרא הוא דקאמר ולשיטת רמב"ם וסייעתו ש לפרש ברווחא דרבא מייתי ראי' לסברתו דהוא רוב ומצוי ומטעם זה סובר ר' חייא דשורפין את התרומה ונראה דרבא סובר לסברא פשוטה דנגד חזקה וקרוב לא עדיף הרוב והוי קשי' לי' אמאי סובר ר' חייא דשורפין את התרומה הא יש לתרומה חזקת טהרה ונצרף לקרוב ועדיף מרוב ועכ"פ הוא כפלגא ופלגא ויהי' הדין דתולין, ואולם ממתני' דנדה אין להוכיח דיש לומר כמו שכתבתי לעיל דחזקת טהרה של האשה קלישא כיון דיש לה:

ריעותא מגופה אבל חזקת טהרה של תרומה הוא חזקה אלימא כמו כל חזקות שבש"ס אלא ודאי דהטעם משום רוב ומצוי דיש בכח רוב ומצוי לגרוע אף לחזקה וקרוב ושפיר מייתי רבא ראי' מר' חייא דהוא רוב ומצוי וא"כ איכא ראי' מסוגי' זו לשיטת רמב"ם וסייעתו מיהו לכאורה קשה דהא איתא אח"כ שם בגמ' וז"ל והא רבא הוא דקאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד ומשני הדר בי' רבא מההוא יע"ש, ומבואר שם בתוס' ד"ה לימא דהדר מההוא דרוב ומצוי וסבירא לי' דלא הוי מצוי ואפ"ה הרוב דוחה לחזקה וקרוב ואיכא סתירה לדברי רמב"ם וסייעתו, מיהו באמת לא קשה דיש לומר דרמב"ם וסייעתו לא פירשו כמ"ש תוס' רק דפי' דהדר בי' רבא ממה דקאמר רוב וקרוב הולכין אחר רוב דאין להוכיח כן דיש לומר כיון דהוא רוב ומצוי וכ"כ אאמ"ו הגאון זצ"ל בספרי תורת חסד וא"כ לא קשה מידי על רמב"ם וסייעתו מסוגי' זו, אך לפ"ז לתוס' נשמע כפי הבנת הפלתי דסובר דאזלינן בתר חזקת טהרה של תרומה, ובע"כ סבירא לי' דרובא עדיף אף מחזקה וקרוב כיון דפי' דהדר רבא מההוא דלעיל כן נראה לענ"ד, העולה לרמב"ם ורמב"ן וטוש"ע וטורי זהב סבירא להו דחזקה וקרוב עדיף מרובא ולתוס' ורא"ש והג"א רובא עדיף מקרוב וחזקה וכ"ז פשוט:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה