אור ברסלב

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ט

כלל ח

בו יבואר דין רובא וחזקה איזה עדיף ובו י"ט פרטים:

פרט א

יבואר מקורו בהא דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ואי ר"מ סמוך מיעוטא לחזקה מדאו':

א) במס' נדה דף ח"י ע"ב ובמס' קדושין דף פ' ע"א מובא שם מתני' תינוק הנמצא בצד עיסה ובצק בידו ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאין שדרכו של תינוק לטפח ואי' שם מ"ט דר' מאיר קסבר רוב תינוקת מטפחים ומיעוט אינם מטפחים ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת וסמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא ורבנן מיעוטא כמאן דליתא דמי ורובא וחזקה רובא עדיף ועיין בתוס' מס' חולין דף י"א ע"א ד"ה מנא לתי' רבינו חיים אתי' מפרה אדומה ועיין במס' קדושין דף נ' ע"ב בבעל המאור שר"ל דרובא וחזקה כהדדי נינהו וכבר השיג עליו הרמב"ן במלחמות דקיי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף ובמס' חולין שם איתא מנא הא מילתא דאמרי רבנן זיל בתר רובא מנלן דכתיב אחרי רבים להטות אלא רובא דאיתא קמן כגון תשעה חניות וסנהדרין לא קא מבעי' לן כי מבעי' לן רובא דליתא קמן יע"ש וכתבו תוס' ד"ה מנא וז"ל וא"ת כיון דאמרי רבנן זיל בתר חזקה כ"ש בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיף וי"ל דלר' אחא בר יעקב בעי דלא קים לי' חזקה מקרא (וכתב מוהרש"א כוונתם דהוא רק הלכה ואין דנין ק"ו מהלכה ועיין בס' באר יעקב) ולמאי דמפרש רבינו חיים דהא דרובא וחזקה רובא עדיף לאו מסברא אלא מפרה אדומה ילפינן דאזלינן בתר רובא אע"ג דאיכא חזקה נגד הרוב דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא א"ש הכא עכ"ל משמע לתי' ראשון הא דס"ל לרבנן דרובא וחזקה רובא עדיף הוא מסברא, והנה תוס' במס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב וחולין דף פ"ו ע"ב ד"ה סמוך כתבו דר"מ סובר סמוך מיעוטא לחזקה מדאו' ונראה דס"ל הא דאיתא בש"ס דר"מ חייש למיעוטא גרידא הוא חומרא דרבנן ובצירוף חזקה חייש אפילו מדאו' והיינו מדטהר ר"מ והוא להקל בע"כ מדאו' אמרינן סמוך כו', ואולם בתוס' במס' יבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא כתבו וז"ל, ומיהו אם לא חייש ר"מ למיעוט אפילו היכי דאיכא חזקה בהדי רק מדרבנן א"ש עכ"ל נראה דלאו מילתא דפסיקא הוא אצל רבותינו בעלי תוס' שר"מ סובר סמוך כו' מדאו' ולא הבנתי דבריהם ז"ל מה שהביאו ראי' דר"מ סובר סמוך מדאו' מדמטהר ר"מ הא תוס' כתבו במס' קדושין דף פ' ד"ה סמוך דרוב תינוקת מטפחים בעיסה הוא רוב גרוע וא"כ שפיר יש לומר דבעלמא סובר ר"מ דמדאו' רובא וחזקה רובא עדיף ולא אמרינן סמוך כו' מדאוריית' ושאני רוב הנ"ל דהוא רוב גרוע עוד הביאו ראי' ממס' חולין דף פ"ו ע"א דאי' שם בחרש שוטה וקטן ששחטו בינן לבין עצמן לענין אותו ואת בנו ר"מ מתיר לשחוט אחריהן (דשחיטתן לא הוי שחיטה) ואיתא שם דאמר ר' יוחנן מחייב הי' ר"מ על שחיטתן משום נבילה (ר"ל מחייב מלקות דס"ל ודאי נבילה הוא והאוכלה לוקה) מ"ט אמר ר' אמי הואיל ורוב מעשיהן מקולקלים וקאמר ר' פפא לר' הונא ברי' דר"י מאי אר"י רוב אפילו מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא וסמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא דתנן תינוק כו' ואמרינן מ"ט דר"מ כו' סמוך כו' וכ' רש"י וז"ל מאי אר"י רוב אפי' מיעוט מעשיהם מקולקלים ורובן מתוקנים הוי פשיטא לן דנבילה הוא לר"מ דהא שמעינן לי' דחייש למיעוטא דסמוך מיעוטא לחזקה שבהמה זו בחזקת איסור אמ"ה עומדת ולא נודע לך שנשחטה ואיתרע לה רובא דתיקון מעשיהם יע"ש, וא"כ עלה ע"ד הש"ס הטעם דמותר לשחוט אחר שחיטת חש"ו משום סמוך ומהני אפי' להקל (וה"ה כיון דמלקין על שחיטתן מוכח דהוא מדאורייתא) וא"כ מוכח דר"מ סובר סמוך מיעוטא לחזקה אפילו מדאור' כיון דמהני אפילו להקל, ולענ"ד יש לדחות ראי' זו דהנה בהא דאמר ר"מ סמוך מיעוטא לחזקה מדאו' אי דר"ל דמיעוט וחזקה מכריעין לרוב או דהוא רק ספק השקול והוי פלגא ופלגא דעת תוס' במס' קדושין דף פ' ע"א ד"ה סמוך דהוי פלגא ופלגא דכן מוכח בסוף מס' יבמות דף קי"ט ע"ב דסובר ר"מ דלא תנשא ולא תתייבם והא דמטהר ר"מ בתינוק משום דרוב תינוקת מטפחים הוא רוב גרוע וכ"כ תוס' ביבמות שם ד"ה סמוך מיהו כתבו בשם רבינו חיים ז"ל לכן מטהר ר"מ בעיסה אף דהוא רק פלגא ופלגא כיון דתינוק הוא דבר שאין בו דעת לשאול ספיקו טהור אפילו ברשות יחיד ובתוס' קדושין דחו תי' זה ועיין בתוס' כתובת דף י"ג ע"ב בד"ה מסייע שמטין דבריהם לסברת הר"ח הנ"ל, ולכאורה קשה לסברת תוס' דרוב תינוקת מטפחין הוא רוב גרוע מה מקשה ר' פפא הנ"ל על ר' יוחנן ל"ל טעמא דרוב מעשיהן מקולקלים אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ מטהר בתינוק משום סמוך כו' והוצרך לחלק בין טומאה לאיסור דאם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר הא בלא"ה לא קשה דהתם בתינוק הוא רוב גרוע לכן אפי' לקולא אמרינן סמוך ואף דתוס' כתבו שם דרק לר' יוחנן הוא רוב גרוע כיון דסובר דאין שורפין עליו את התרומה אבל לר"ל דשורפין הוי רוב מעלי' מ"מ קשה הא ר' אמר קאמר הטעם אף אליבא דר"י ובשלמא לשיטת רבינו חיים ז"ל לא תיקשי מאי מקשה דלמא התם טהור משום דהוי דבר שאין בו דעת לשאול משא"כ הכא אף דאמרינן סמוך הוי ספק השקול וספיקא דאו' לחומרא דיש לומר דזהו באמת תי' הש"ס שם אם אמרו ספק טומאה לטהר משום דהוי דבר שאין בו דעת לשאול יאמרו ספק איסור להתיר ולית לי' הטעם הגהת מרדכי שם משום דאפושי טומאה לא מפשינין, אבל לדעת תוס' הנ"ל קשה וצריך לומר דקושי' הש"ס הוא כך מאי ארי' דאיכא רוב מעשיהם מקולקלים אפילו אם יהי' מיעוט מעשיהם מקולקלים כיון דרוב מעשיהם מתוקנים לא אלים כל כך דהוא נגד סברא וראי' דהא באמת הוא להיפך וא"כ שפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה נגד רוב גרוע כזה כמו בתינוק כיון דהוא רוב גרוע אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להקל, ה"נ כיון דרוב מעשיהם הוא רוב גרוע נימא סמוך מיעוטא דמקולקלים לחזקה ולמה קאמר דאיכא רוב מקולקלים הו"ל לומר דאיכא רוב מתוקנים אך הוא רוב גרוע והמיעוט מעלי' כמו התם וא"ש. וא"כ לפ"ז נדחה ראי' תוס' שהוכיחו דאמרינן סמוך לר"מ מדאו' מדעלה ע"ד ר' פפא לומר הטעם דמותר לשחוט אחר שחיטת חש"ו משום סמוך כיון דמהני אפילו לקולא מוכח דהוא דאוריי' הא יש לומר שאני התם דרוב מעשיהם מתוקנים הוא רוב גרוע כמו רוב מטפחין אבל ברוב מעלי' יש לומר דסובר דלא אמרי' סמוך מדאו', ולכאורה עלה בדעתי לקיים ראיות תוס' ולפרש הסוגי' דחולין הנ"ל כפשוטו דרוב מעשיהם מתוקנין הוא רוב מעלי' ואפ"ה לא קשה קושי' הנ"ל דהנה יש להתבונן במ"ש תוס' דרוב תינוקת מטפחין בעיסה הוא רוב גרוע מאיזה טעם יהי' נחשב לרוב גרוע, ונראה דהנה רבינא סובר במס' בכורות דף כ' רובא דתלי' במעשה לא הוי רוב וכן קיי"ל, וא"כ יש לומר רוב תינוקת מטפחין בעיסה כיון דתלי' במעשה מדאו' לא נחשב לרוב רק רבנן אמרו שיהי' נחשב לרוב, ועיין בכתובת דף ט' ע"א בתוס' ד"ה אבע"א שכתבו ג"כ דהוא רוב מדרבנן ולא ביארו הטעם ויש לומר כמ"ש וי"ל זהו טעמו של ר' יוחנן דסובר שם דאין שורפין עליו אח התרומה כיון דהוא רק מדרבנן ור"ל יש לומר דסובר כרבא במס' בכורות שם דנראה דסובר דאף רוב התלוי' במעשה הוי רוב גמור לכן שורפין עליו את התרומה, והנה במס' קדושין דף נ' ע"ב סובר ר' פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן לקדושין ומסקינן שם דמיירי דרובא מקדשי והדר מסבלי ומיעוטא מסבלי והדר מקדשי ומבואר ברמב"ן במלחמות לפי פירושו וכן הוא דעת תוס' ודלא כרש"י) דחשש סבלונות הוא שמא קידשה כבר הוי הך רובא דמקדשי והדר מסבלי רובא דתלי' במעשה דהא צריך לעשות מעשה וכ"כ הפני יהושע שם, וא"כ ר' פפא דסובר חיישינן משמע דסובר כרבא רבו דאפי' רובא דתלי' במעשה הוי רוב וע' שבת דף קכ"ח ע"א ודוחק לומר דטעמו משום חומרא דא"א כיון שיש לנו טעם מספיק דסובר כרבו ולשיטתו גם רוב תינוקת מטפחין בעיסה הוא רוב גמור ומרא דשמעתתא במס' חולין דמקשה מאי ארי' רוב אפילו מיעוט נמי הוא ר' פפא וא"כ ר' פפא לשיטתו שפיר מקשה דלדידי' גם רוב מטפחין הוא רוב גמור ומעלי' וא"כ קם ראיות תוס' אמנם באמת עדיין לא עלתה ארוכה דזה פשוט הא דרובא דתלי' במעשה לא הוי רוב היינו אם המיעוט לא תלי' במעשה אבל אם גם המיעוט תלי' במעשה בוודאי רוב עדיף, והנה רש"י ותוס' במס' קדושין דף פ' ע"א בד"ה שדרכו נחלקו בפירושא דשמעתתא רש"י פי' שבעיסה ודאי נגע התינוק דלא חיישינן שבא אדם אחר ונתנו רק הספק הוא אם התינוק הי' טמא ורוב תינוקת מטפחים באשפה והוא טמא והמיעוט אינם מטפחים והוא טהור ושפיר הוי המיעוט לא חלי' במעשה אבל תוס' פי' בשם ר"ת דהתינוק ודאי טמא רק הספק הוא אם הוא עצמו נגע בעיסה או שבא אדם טהור ונתן העיסה לתינוק ורוב תינוקת מטפחין בעיסה והמיעוט אינם מטפחים רק אדם טהור נתן העיסה לתינוק יע"ש, וכ"כ רשב"א בחידושיו לחולין ובמס' נדה וא"כ גם המיעוט תלי' במעשה דבע"כ צריך לומר שאדם טהור נתן לו והא עיקר טעם דרוב התלי' במעשה לא הוי רוב משום דלא שכיח שיהי' נעשה מעשה דיותר מסתבר דהוא כמקדם משא"כ אם נעשה מעשה מה לי מעשה דגדול או קטן וכיון דשניהם הרוב ומיעוט תלי' במעשה בוודאי רוב עדיף ובע"כ צריך לומר מ"ש תוס' דרוב תינוקת מטפחין לא הוי רוב גמור אין טעמם כמו שכתבתי וצריך לומר הכוונה בקו' הש"ס במסכת חולין כמש"ל וא"כ נדחה ראיות התוס' וצ"ע:

ב) אמנם לכאורה יש להוכיח דר"מ דסובר סמוך מיעוטא לחזקה הוא רק חומרא דרבנן דהנה בפני יהושע בקונטרס אחרון למס' כתובת דף י"ב הקשה דלר' מאיר הוי סברות הפוכות דהא לחכמים דר' מאיר וכן קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ולר"מ לא אזלינן בתר רובא דמטהר בתינוק שנמצא ואפ"ה אזיל בתר חזקה כדאיתא במס' עירובין דף ל"ה יע"ש שכתב ליישב עפ"י כלל מחודש אשר לא נראה כן מדעת קמאי ז"ל וכמו שיתבאר לקמן בס"ד, וכבר קדמו בקושי' זו בהגהות מרדכי במס' חולין בפ' הזרוע סי' תשל"ז בשם רבינו ברוך וז"ל ושוב מסיק בפרק בתרא בתרא דיבמות אליבא דר"מ דיש חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיפא מרובא כו', ומעתה תימא דארובא פליג ר"מ דחייש למיעוטא ואחזקה לא אשכחן דפליג בכ"מ שאנו מעמידין הדבר על חזקתו כו' יע"ש שהניח בקו' ועיין במס' גיטין דף כ"ח ע"א במתני' דשם דנותן לו בחזקת שהוא קיים לאביי שם אתי' כר"מ דלא חייש למיתה כמו דלא חייש לבקיעת הנוד הרי דאזיל בתר חזקה. מיהו התם יש לומר דאיכא חזקה עצמי וגם אתי' מכח רובא דרובא דעלמא בחזקת בריאים קיימי כמ"ש בכללי חזקות, מיהו בשאר דוכתי מבואר דר"מ אזיל בתר חזקה, ואולם לדברי תוס' מסכת יבמות דף קי"ט הנ"ל דנראה דיש לומר לר"מ הא דאמרינן סמוך כו' הוא רק חומרא דרבנן לא קשה דהא מדאו' באמת רובא וחזקה רובא עדיף, ואולם קשה דהא עכ"פ ר"מ סובר דהחמירו חכמים לחוש למיעוטא אפי' היכי דליכא חזקה המסייע למיעוט ובחזקה מבואר בש"ס בכמה דוכתי דאזלינן בתר חזקה, מיהו גם זה לא קשה לפמ"ש רש"י במס' פסחים דף ט' ע"א בד"ה ואב"א בסופו שכ' וז"ל וגבי איסור דרבנן סמכינן אחזקת חבר שעושין יע"ש משמע דבאיסור דאו החמירו חכמים שלא לסמוך על חזקה ועיין בתשו' מוהרי"ל סי' קס"ב ובס' שערי דורא במבוא שערים סי' נ"א, וכן משמע במס' חולין דף קל"ד ע"א בתי' רבא ספק איסורא לאומדא ומ"ש רש"י בד"ה חלה דספק איסורא שיש בו עון מיתה, בע"כ קושטא דמילתא נקיט ואפילו באיסור לאו החמירו שלא לסמוך על חזקה באיסור דאורייתא, וכן נראה דעת הפר"ח בסי' כ"ט ובסי' ק"י וכמ"ש הפני יהושע בשמו בכתובת דף ט' ע"א שכן הוא דעת קצת קמאי ז"ל דהחמירו חכמים שלא לסמוך על חזקה באיסורין א"כ לא מצינו לר"מ קולא בחזקה יותר מברוב והחילוק שבין ר"מ לחכמים הוא רק דלרבנן לא החמירו ברובא ול"ח למיעוטא ולר"מ החמירו חכמים אפילו ברובא לחוש למיעוט. ואולם בחזקה לשיטת פוסקים הנ"ל אפי' לרבנן החמירו ומ"ש הפני יהושע בחזקה לא אשכחן דפליג ר"מ הא גם לרבנן לא אשכחן דפליגי ומ"מ דעת פוסקי' הנ"ל דהחמירו שלא לסמוך על חזקה כמו כן יש לומר לשי' ר"מ דבחזקה החמירו ור"מ מוסיף שהחמירו אפילו ברובא ומה שהביא הפני יהושע ראי' ממס' עירובין דף ל"ה ע"ב דאיתא שם ורמי דאו' אדאו' לר"מ דתנן נגע באחד בלילה ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר פי' רש"י דאמר אוקמה אחזקה ואתמול חי הי' אלמא בספיקא דאור' ואיכא חזקה לקולא אזיל ר"מ בתר חזקה ומתני' נמי ניזל בתר חזקה ומעיקרא כי אנחה התם טהור הוי יע"ש הרי דאזיל בתר חזקה, לענ"ד לק"מ דאיתא במס' חולין דף פ"ו ע"ב אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר ופי' בהגהת מרדכי ר"פ הזרוע משום דאפושי טומאה לא מפשינן (ועיין בחולין דף ט' ע"ב ודוק) ואם אמרו כן בספק איסור דאו' כ"ש בדבר שמדאו' מותר רק חכמים החמירו שלא החמירו רק באיסורין ולא בטומאה וא"כ אף דחכמים החמירו שלא לסמוך על חזקה היינו באיסורין ולא בטומאה משום דאפושי טומאה לא מפשינן והא דמקשה שם ר"מ אדר"מ הא יש לומר שאני עירוב דהוא ספק איסור דהחמירו חכמים שלא לסמוך על חזקה יש לומר כמ"ש תוס' שם בד"ה אמר וז"ל וא"ת מאי קושי' דר"מ אדר"מ דבמתני' הא דלא אוקמה תרומה אחזקה לאו משום דהשתא היא טמאה אלא משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דמוקמינן לגברא בחזקת שלא עירב כו' יש לומר דניחא לי' לשנוי אפילו אי סבר ר"מ תחומין דרבנן דהשתא לא מצי לשנוי הכי משום דבמתני' איכא חזקה לחומרא דכיון דאיכ' נמי חזקה לקולא הו"ל לומר דהוי עירוב דספיקא דרבנן לקולא מש"ה מוקמינן בשני כיתי עדים דלא שייך למימר הכי כיון דאיכא כת דמפקעי מחזקה יע"ש ה"נ י"ל על קושית הנ"ל דרצה לתרץ שם אפילו אי יסבור תחומין דרבנן וסובר לסברא פשוטה כמש"ל דלא החמירו חכמים שלא לסמוך על חזקה רק באיסור דאורייתא ולא באיסור דרבנן דהוי תרי דרבנן כיון דעירובי תחומין דרבנן לכן מתרץ תי' חדש וא"כ גם לר"מ לא מצינו חומרא ברובא יותר מחזקה דכמו שהחמירו ברובא דליתא קמן לחוש למיעוטא אף דליכא חזקה המסייע למיעוטא כמו כן החמירו בחזקה גרידא ומה דהקילו בחזקה באיסור דרבנן כמו כן הקילו לסמוך על רובא באיסור דרבנן ולא קשה קו' הגהות מרדכי ופ"י רק לשיטת הגהות מרדכי שהבאתי לעיל במקומו דסובר דאפילו במיעוט גרידא חייש ר"מ מדאו' ואלו בחזקה מבואר במס' עירובין דאפילו לר"מ מהני מדאו' והגהות מרדכי לשיטתו שפיר הקשה אבל מדברי פני יהושע נראה דקו' הוא לכל השיטות מדנקט רק האי דתינוק שנמצא בצד העיסה ולענ"ד להסוברים דר"מ סובר סמוך מיעוטא לחזקה הוא רק חומרא ומכ"ש מיעוטא גרידא דהוא רק מדרבנן לא ק' מידי ולכאורה נראה אפילו לתוס' מס' בכורות ומס' חולין דר"מ חייש למיעוטא וחזקה מדאו' היינו ברובא דליתא קמן אבל ברובא דאיתא קמן מודה דלא אמרינן סמוך ורובא עדיף ממיעוט וחזקה וצ"ע ולדינא קיי"ל כרבנן דאפילו ברובא דליתא קמן לא אמרינן סמוך כו' ורובא עדיף ממיעוט וחזקה כמבואר בקמאי ז"ל וע' תוס' מס' חולין דף י"א ע"א בד"ה מנא ואי לחומרא אמרינן סמוך כו' ע' בפרט ג':

פרט ב

יבואר לדידן דקיי"ל כרבנן דר"מ דמדאו' רובא וחזקה רובא עדיף אי אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר

ג) במס' בכורות דף כ' ע"ב נחלקו ר' עקיבא ור' יהושע לר"ע חלב פוטר פי' רש"י אם ראינו חולבת בתוך שנתה או שנולדה בבית ישראל ולא ראינו יולדת עד לאחר שנתה יע"ש הלך אחר רוב בהמות ורוב אינם חולבת אא"כ יולדת ור' יהושע סובר דאינו פוטר דהאיכא מיעוטא דחולבת אעפ"י שאינם יולדת וכתבו תוס' בד"ה חלב וז"ל פסקו ר"ת דחלב אינו פוטר דלקמן פסקינן כרשב"ג דאמר הלוקח בהמה מיניקת מעכו"ם פטור מבכורה דלא מרחמא אא"כ ילדה אבל מטעם חלב לחוד לא מיפטרא אי לאו דאיכא ולד בהדה דחזינן דמרחמא לי' ומניקתו ומתוך כך מדקדק ר"ת דהכי הילכתא דחיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדיי' כי הכא שהיא בחזקת שלא ילדה ואפי' לא קיי"ל כר"מ דמטהר בההיא דרוב תינוקת מטפחין מטעם סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מיהו חיישינן ואע"ג דבפ"ק דחולין דף י"א משמע דאין הלכה כר"מ אפילו להחמיר מ"מ היכי דחזקה מסייעתו חיישינן והכא איכא חזקה דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה וסמוך מיעוטא דחולבת אעפ"י שאינם יולדת לחזקה עכ"ל ואולם בתוס' דחו ראי' זו דיש לומר דגם רשב"ג סובר דחלב פוטר והא דלא קאמר טעם זה משום דמיירי אפילו ראינו שנחלבה קודם הלידה גם הרא"ש בפרק בתרא דיבמות חולק על ר"ת וכתב וז"ל ועוד קשה למה נלך אחר חזקת בהמה שלא ילדה להוציא ממון מחזקתו אדרבא העמד ולד על חזקתו ונאמר שהוא חולין כמו שהי' במעי אמו ולא מפקינן להו מידי בעלים הלכך נראה דרשב"ג סובר דחלב פוטר דלא חייש למיעוטא יע"ש וע' בתוס' מס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה לר"מ ויבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא, והנה הרמב"ם בפ' ד' מבכורות הלכה ח' כתב דחלב פוטר ולא נתברר כוונתו אי סובר דלא כר"ת דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אפילו להחמיר או דמודה לר"ת רק דסובר כמ"ש תוס' ורא"ש דנגד חזקה בחזקת שלא ילדה איכא חזקה המתנגד דאוקי הילד בחזקת שאינו קדוש בבכורה וסליק חזקה נגד חזקה ונשאר רק מיעוט גרידא דל"ח לדידן דקיי"ל כרבנן דר"מ לכן סמכינן על רוב בהמות דאינם חולבת אא"כ יולדת וחלב פוטר אמנם נראה מבואר דעת רמב"ם כר"ת דפסק בפרק ג' מיבום הלכה ו' כמתני' דיבמות דף קי"ט ע"א דאם הי' בחזקת זקוקה ליבם והלך בעלה וצרתה למדה"י ואמרו לה שמת בעלה לא תנשא ולא תתייבם אע"ג דרוב נשים מתעברות ויולדת ומסיק רבא הטעם דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת איסור דהי' בחזקת זקוקה ליבם והא הרמב"ם בפרק ט"ו מאבות הטומאה הג' פוסק כחכמים דר"מ גבי תינוק דלא אמרינן סמוך כו' אע"כ דסובר כר"ת דלהחמיר אמרינן סמוך וסובר כמ"ש רמב"ן בחי' שם בשם רבינו האי שדברי רבא שם אפילו לרבנן וז"ל מצינו בשם רב האי גאון ז"ל דרבא אליבא דכ"ע מוקי לה מתני' דעד כאן לא אמרי רבנן זיל בתר רובא אלא ברובא דליכא חזקה כנגדו אבל היכי דאיכא חזקה סמכינן מיעוטא לחזקה והוי' ליה כפלגא ופלגא ולא שרי' ליה ואע"ג דהתם (במס' קדושין דף פ' ע"א) אמרי רבנן מיעוטא כמאן דליתא דמי ורובא וחזקה רובא עדיף הכי קאמרי מיעוטא לא חשיב כולי האי לצרופי גבי חזקה לטהר אלא עדיין הרוב מכריע וטמא אבל מ"מ חוששין לו ואין עושין בו מעשה יע"ש וכ"כ בחי' רשב"א בשם רב האי ורמב"ן וכ"כ ביש"ש שם בסי' ב' מדעת עצמו שכן סובר רמב"ם וכן בטוש"ע אהע"ז סי' קנ"ו סי"ג כתבו להלכה כמתני' הנ"ל ובע"כ ס"ל ג"כ דאמרינן סמוך כו' להחמיר כמ"ש הבית שמואל שם ס"ק י"ח מבואר דהני רבוותא ס"ל דלתירץ רבא הדר מאוקימתא דאמר דאתי' כר"מ וסובר דאתי' גם כרבנן רישא אפילו כרבנן וסיפא אפי' כר"מ משום דהוי מיעוטא דמיעוטא וכן נראה דעת הרי"ף שמעתיק מתני' דשם להלכה ואולם דעת תוס' ורא"ש כתב ביש"ש שס"ל דמתני' אתי' כר"מ ולא קיי"ל כהך מתני' א"כ ס"ל אליבא דרבנן לא אמרינן סמוך כו' להחמיר וע' ברשב"א במשמרת הבית בבית א' שער א' שכתב בדף ז' ע"א וז"ל והאי דיבמות כו' אי בעינא אמינא האי ר"מ היא יע"ש וא"כ דין זה במחלוקת קמאי שנוי' והנה בדעת רבינו הגדול רש"י ז"ל יש להתבונן דשם בתי רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוק כ' וז"ל וחזקה לא עדיף כו' הלכך לא תתייבם ולשוק נמי לא כר"מ דחייש למיעוטא יע"ש א"כ בע"כ סובר לרבנן לא אמרינן סמוך כו' וכן נראה שהבין בחי' רמב"ן (ומ"ש רשב"א בחי' שנראה מדברי רש"י דתי' רבא הוא אליבא דכ"ע כדעת רי"ף ורמב"ם תמוה אולי גירסא אחרת הי' לו ברש"י) ובמס' בכורת דף כ"ג ע"ב במתני' רשב"ג אומר הלוקח בהמה מעכו"ם כו' כתב וז"ל ואי משום דיש לה חלב הא איכא מיעוטא דחולבת אעפ"י שאינם יולדת יע"ש ובוודאי לא ר"ל דסובר דחיישינן למיעוטא דא"כ אתי' דלא כהילכתא אלא ודאי דסובר כר"ת דהטעם דסובר רשב"ג דאמרינן סמוך כו' לחומרא דאיכא מיעוטא וחזקה ומסתמא פוסק כרשב"ג כיון דקיי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו דעל זה סובב ראיות ר"ת וא"כ קשה רש"י לשיטתו אמאי פי' ביבמות לרבא דמתני' כר"מ הא מצי לפרש כשיטת קמאי הנ"ל דאתי' גם כרבנן משום סמוך כו' לחומרא ואף אם נאמר דלא רצה לפרש כן בכוונת רבא מ"מ קשה על רבא גופא דהוי מצי לומר דמתני' אתי' גם כרבנן, ולכאורה יש לומר לכן פי' רש"י דמתני' אתי' כר"מ משום דסובר דבע"כ סיפא דמתני' בחמותה שיצאה מליאה חוששת (שמא זכר היה) והתם איכא חזקה לשוק ורובא לשוק ואף דאיתרע חזקה לשוק כמ"ש בתוס' בד"ה יצאה, מ"מ איכא רובא לשוק אע"כ דמתני' אתי כר"מ דחייש ולמיעוטא אף דאין חזקה מסייע והוי רק חשש דרבנן לכן קאמר חוששת ולא היה ניחא ליה תי' מוהרש"ל ביש"ש שם לכן מוקי אף רישא דמתני' כר"מ מיהו ז"א לרש"י דהנה תוס' שם במס' בכורות הקשו לר"ת מאי פריך בגמ' שם לר' יהושע דסובר חלב אינו פוטר מהא דאומר יצאה מליאה אינה חוששת דלא חיישינן למיעוטא דזכרים הא התם ליכא חזקת איסור אבל גבי חלב איכא חזקה בהדי מיעוטא יע"ש ונראה לתרץ קושיא זו על פי דברי נימוקי יוסף במס' יבמות שם דגם כשיצאה מליאה נעשה חזקת איסור יע"ש וא"כ אי רש"י סובר כר"ת בע"כ צריך לומר דגם בסיפא איכא חזקה המסייע למיעוט ושפיר מצי אתי' סיפא דיצאה מליאה חוששת גם כרבנן וא"כ הדק"ל על רש"י ממ"נ אי לית לי' סברת הנימוקי יוסף קשה קושית תוס' הנ"ל ואי אית לי' סברתו קשה קושית הנ"ל לכן נראה דרש"י לית ליה סברת ר"ת והא דפי' רש"י במס' בכורות הנ"ל היינו רק לרשב"ג ול"ל לרש"י הך כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ואל תתמה על זה כי כבוד אאמ"ו הגאון אמיתי זצ"ל בספרו הנחמד תורת חסד כלל א' הביא כן דעת הרבה קמאי ז"ל וגם ראיתי שכתב כן בדעת רש"י במס' גיטין דף מ"ה ע"ב יע"ש דפח"ח וא"כ נתברר דרש"י חולק על ר"ת ולדינא מבואר דהלכה כר"ת כדאי' בש"ע אהע"ז סי' קנ"ו סעיף י"ג ובבית שמואל ס"ק י"ח דהלכה כמשנה ביבמות דף קי"ט ע"א וע' בתרומת הדשן סי' רע"א:

ד) והנה במס' חולין דף ט' ע"א אמר שמואל הטבח צריך שיבדוק בסימנים לאחר שחיטה לא בדק מאי ר' אלעזר בן אנטיגנוס אומר טריפה ואסורה באכילה במתניתא תנא נבילה ומטמאה במשא במאי קמפלגי בדרב הונא דאמר בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה מר סבר בחזקת איסור קיימא והשתא מתה היא ומר סבר בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן וכתבו בתוס' ד"ה ואסורה באכילה וז"ל משום דרוב פעמים שוחט שפיר שריא מדאו' לא החמירו לעשות נבילה עכ"ל ויש להבין כיון דהוא באמת רוב למה החמירו ולכאורה נראה דאזלו בשיטת ר"ת דס"ל להלכה אמרינן סמוך מיעוטא דאין שוחטים לסימנים היטיב לחזקת איסור דבהמה והוי פלגא ומיתסר רק מדרבנן וי"ל דטעמא דר' אלעזר דאינו מטמא במשא דלענין טומאה איכא חזקת העמד גברא על חזקתו בחזקת טהור המתנגד לחזקת איסור דבהמה וסליק חזקה נגד חזקה ולא נשאר רק מיעוט גרידא מיהו לכאורה קשה לפ"ז אמאי אסורה באכילה כיון דחזקת העמד גברא סותר לחזקת איסור וליכא רק מיעוט גרידא דקיי"ל כרבנן דר"מ דלא חיישינן למיעוטא לכן צריך לומר כמ"ש בתשובת מוהרי"ל סי' קס"ב וז"ל אך חזינא דלא אזלינן בשום דוכתא אלא בתר מילתא דאיתיילד בי' הספק ולא אזלינן בנדה בתר חזקת טהרה והני דלעיל משום תרתי לריעותא עכ"ל וכוונתו למ"ש בתשו' רא"ם סי' כ"א וז"ל נראה לי הא דלא משני גמרא בנדה דף ב' גבי מאי טעמא דשמאי משום העמד טהרות על חזקתן שהוא חזקה מעלי'. אבל אמרו משום העמד אשה על חזקתה שהוא חזקה גרוע משום דבכל מקום שאמרו העמד דבר על חזקתו לא אמרו אלא באותו הדבר עצמו שבו נולד הספק כגון בספק נגעו טהרות ספק לא נגעו העמד טהרות על חזקתן ובנידון דידן דהספק ראתה האשה ספק לא ראתה שהספק נולד בה מתחילה העמד אשה על חזקתה אבל הטהרות שנשתמשה בה האשה שלא נולד בהן הספק מתחילה אלא מכח הספק שנולד באשה אין לומר בהן העמד טהרות על חזקתן אלא כדי להתעזר לחזקת אשה בלבד ולא לעצמן והא דמשני גמ' משום דאיכא למימר העמד כלים על חזקתן ואימר לא נטבלו אינו אלא לתת סיוע לארועי חזקת מקוה לטמא טומאה ודאית והמקשה לא הבין זה וחשב שהוא חזקה לעצמן ולא לתת עזר ולכך הקשה אדרבא העמד מקוה על חזקתו שהחזקה אינו נאמר אלא על המקוה שנולד בו הספק ולא על הכלים עכ"ל וע' במוהר"מ לובלין במס' נדה ובמוהרש"א שלפ"ז מיושב קושייתם וכבר רמז בזה בספר סדרי טהרה וכן מבואר סברא זו בריטב"א במס' עירובין דף ל"ו ע"א שכתב על מ"ש תוס' דאלימא חזקת שהיה בחזקת טהור ולית לן לאשגוחי בתר חזקת גברא דהוי קאי בחזקת ביתו וז"ל והרב בר שניאור ז"ל נתן טעם לדבר למה אלימא חזקת עירוב שבכל מחום אין לדון בחזקה אלא מדבר שהספק בא ממנו וכן גבי מקוה אמרינן העמד טמא על חזקתו ולא אמרינן העמד טהרות על חזקתן יע"ש וא"כ ה"ה כאן כיון שהספק נולד בבהמה אי נשחטה כהוגן ובה איכא חזקת איסור ומ"ש תוס' דלא החמירו לעשות נבילה הטעם פשוט לפי מאי דאיתא במס' חולין דף פ"ו ע"ב אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר וכתב בהגהת מרדכי בפ' הזרוע סי' תשל"ז משום דאפושי טומאה לא מפשינן כדאיתא במס' ביצה דף ז' ובהר"ש במס' אהלות פרק י"א מתני' ז' כ"כ בשם רבינו האי ז"ל וע' בתשו' נב"י מה"ק חלק יו"ד סי' כ"ו לכן לא החמירו שיהיה נבילה כי אפושי טומאה לא מפשינן שוב ראיתי במרדכי שכתב וז"ל לא בדק הסכין טריפה ואסור באכילה וליכא למימר זיל בתר רובא דרוב העולם שוחטין רוב הסימנים דכיון דבחזקת איסור עומדת איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לי' רובא ועוד דאינו מבורר זה הרוב דכמה פעמים שוחטין שאין רוב הסימנים נשחטין יע"ש ורי"ף ורא"ש ורמב"ם פרק א' משחיטה הלכה י"ב וי"ג פסקו דהוי נבילה ומטמא במשא כמ"ש הכסף משנה שם ובטור סי' כ"ה לא ביאר בפירוש הדין ובש"ע שם סעיף א' כתב שאם לא ראה שרובן שחוטין אסור וביאר הש"ך בס"ק א' דהוי נבילה וכ"כ הפר"ח שם ס"ק א' ומשמע דס"ל דמדאו' הוי נבילה ובע"כ ס"ל כתי' ב' שכ' המרדכי דליכא רוב, ואולם התב"ש שם סי' כ"ה ס"ק ג' כתב כוונה אחרת ברמב"ם ודלא ככסף משנה וע' בפרי מגדים בשפתי דעת ס"ק א' וברשב"א שם כתב טעם דלא הוי רוב משום דתליא במעשה, ועיין עוד בפרט ה':

פרט ג

יבואר ביאור דברי ר"ת דסובר דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה:

ה) כבר נתבאר בפרט ג' ר"ת וסייעתו דס"ל דאמרינן סמוך כו' כוונתם אפילו רבנן דר"מ מודו בזה דס"ל דמתני' במס' יבמות דף קי"ט ע"א למסקנא הדר רבא ממה דאמר מעיקרא דאתי' כר' מאיר רק דאתי אפילו כרבנן ואולם ראיתי בשו"ת מוהריב"ל חלק א' כלל ג' סי' ט"ז וז"ל ואחר שכתבת דר"מ ורבנן פליגי בתרתי אודיע להשואל דתוס' ורא"ש ורוב פוסקים ס"ל כר"מ בחדא וכרבנן בחדא היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוטא כתבו דחיישינן למיעוטא והיכי דליכא חזקה לא בהדי רובא ולא בהדי מיעוטא דבהא נמי פליגי כתבו דאין הלכה כר"מ ולא חיישינן למיעוטא וצ"ע בדברי רמב"ם שכתב ביצאה מליאה חוששת ואפי' דליכא חזקה לא בהדי' רובא ולא בהדי מיעוטא ונראה דפסק כר"מ בתרתי משום דסתם מתני' כוותי אבל רוב פוסקים דאין הלכה כר"מ אלא דוקא היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוטא ויש להסתפק בדבריו אי הוי מדאו' או מדרבנן וכתבו תוס' בבכורות דף כ' ע"ב דל"ח ר' מאיר למיעוט גרידא רק מדרבנן אבל היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוט חייש ר"מ מדאו' ובפ' האשה בתרא נראה דמספקא להו לתוס' דילמא לא חייש ר"מ למיעוט מן התורה אפילו היכי דאיכא חזקה בהדי עכ"ד ותמהני על אור העולם כמותו האיך אישתמיט מיני' מ"ש קמאי ז"ל דמתני' במס' יבמות אתי' אפילו כרבנן, גם מה שהקשה על הרמב"ם ג"כ ל"ק כמ"ש הנימוקי יוסף ויש"ש שם גם מה שנראה מדבריו דתוס' ס"ל כן המעיין יראה שרק ר"ת סובר כן, שוב ראיתי בס' אשל אברהם להגאון אמיתי מוהר"ר אברהם ברודא זצ"ל בחי' לחולין סי' י' שהבין ג"כ כמוהריב"ל וז"ל כבר נודע פלוגתא דר"מ ורבנן ר"מ חייש למיעוטא לחומרא ורבנן ס"ל דל"ח למיעוטא והלכה כרבנן וס"ל לתוס' ורא"ש דהלכה כר"מ היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוט והיכי דליכא חזקה לא אצל מיעוט ולא אצל רוב בהא הלכה כרבנן כו' והיכי דאיכא חזקה בהדי פסקינן הלכה כר"מ כתבו תוס' במס' בכורות דף כ' בכה"ג דאיכא חזקה בהדי חייש ר"מ אפילו מן התורה אבל ביבמות דף קי"ט נראה דמספקא להו אי הוי חזקה בהאי מיעוטא מ"מ אפשר דל"ח ר"מ מה"ת אלא מדרבנן ומזה אני תמה על שו"ת תומת ישרים סי' ע' שכתב על האשה שהפילה ה' חדשים אחר הנשואין והעידו השכינות שהי' נפל אלא שהולד הי' בוכה ומסתפק שם אי אזלינן בתר רוב ורוב נפלים אינם בוכים ואי אזלינן בתר חזקה אשה זו בחזקת כשרות היא ורובא וחזקה רובא עדיף ומסיק כיון דליכא עדים שהולד הי' בוכה אלא מפי נשים אף אי מהמנינן להו כבי תרי אינו חייב להוציאה אלא מדרבנן ומדרבנן אזלינן בתר חזקה דסמכינן המיעוט לחזקה עכ"ד ודבריו תמוהים דבתוס' בכורות משמע דאף בדאורייתא סמכינן המיעוט לחזקה ובלא"ה אני מסתפק בנידון שלו דהוי מיעוטא דמיעוטא ולפחות מיקרי מיעוטא ולא שכיח והרא"ש כתב בפ"ק דחולין מיעוט דלא שכיח לא חשיב מיעוט וצ"ע עכ"ד, וקשה ג"כ עליו קו' הנ"ל דמוכח מקמאי דהבינו גם לרבנן אמרינן סמוך כו' וקושי' הגאון הנ"ל על תומת ישרים לא הבנתי אף לפי הבנתו דהא ודאי לא עדיף המיעוט וחזקה להכריע לרוב רק דהוא פלגא ופלגא כמ"ש תוס' בקדושין דף פ' טעמי' מאי דר"מ מטהר בתינוק כו' ובעלמא כיון דהוי פלגא ופלגא אזלינן לחומרא כדין סד"א ואם הי' אסור דאו' אסור לדור עמה כיון דהוא ספק השקול לכן הוצרך לומר דהוי דרבנן והוי ספק דרבנן, ומ"ש דהוי מיעוטא דמיעוטא לענ"ד בדין זה נחלקו קמאי ז"ל הובא בהגהת מרדכי פרק הזרוע סי' תשל"ז לרבינו ברוך לא הוי מיעוטא דמיעוטא כיון דהיא בחד ענין מיהו צ"ע אי בכה"ג אמרינן ספיקא דרבנן לקולא לפמ"ש הש"ך בכללי ס"ס ס"ק י"ט ובקיצור ס"ק י"ח בשם או"ה דהיכי דאסרו מחמת חשש איסור דאו' בגופו לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא רק היכי שאסרוהו משום דבר אחר יע"ש. והכא מה שאמרו חכמים היכי דעד נאמן עליו כבי תרי חייב להוציאה הוא מחמת חשש איסור דאו' בגופו וא"כ אף דסמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא ג"כ ראוי' להחמיר ואפשר דסובר כעין סברת תוס' במס' כתובת דף נ"ח ע"ב ד"ה אונס דלהוציא אשה מבעלה אוקי אדאו' ועיין פני יהושע בכתובת דף ט' וא"כ יש לומר דסובר תומת ישרים אף דבעלמא אזלינן בספיקא דרבנן כהאי שאסרו מחמת איסור דאורייתא לחומרא מ"מ להוציא אשה מבעלה לא החמירו מיהו כלל זה אינו מוסכם בכל מקום דהא רואה דם מחמת תשמיש לפי מה שכתב ב"י יו"ד סי' קפ"ז אסור מטעם וסת וקיי"ל ווסתות דרבנן ומ"מ החמירו שצריך להוציא ואפשר בספיקא דרבנן כנ"ל לא החמירו וצ"ע לדינא ואכ"מ, ודע דכ' בס' הנ"ל עוד טעם להקל וז"ל ואומר דאע"ג דאיכא הכא רובא דרוב נפלים אינם בוכים תוך ה' וחזקה דאשה הסותרת לרובא ורובא וחזקה רובא עדיף לחומרא וכ"כ ר"ת ומוהר"מ עיין במרדכי סוף יבמות מ"מ כיון דהכא איכא מיגו דאי בעי אמרה ממך נתעברתי קודם זה והיא אומרת שלא נתעברה אלא אחר נשואין ומיגו זה מסייע לחזקה נימא דמיגו וחזקה עדיף טפי מרובא, ועוד דאפי' נימא דאפילו היכי דמיגו מסייע לחזקה רובא עדיף לחומרא ה"מ אם היו עדים על הנפל שהי' בוכה אבל הכא דאין אלא נשים כו' יע"ש, וי"ל בצירוף טעם זה מקיל וא"ל דהוי מיגו דהעזה דעכשיו אינו מעיז נגד הבעל ואם תטעון שנתעברה ממנו קודם מעיזה ז"א חדא דמשמע שם שהאשה מכחישה לנשים ואומרת שלא הי' בוכה א"כ גם עכשיו מעיזה ותו לפי מה שהעלה העזרת נשים בסי' י"ז ס"ק ע' דף ט' ע"א דמיגו לאוקמי האשה ברשותה כמקדם אמרינן אפילו מיגו דהעזה כעין סברת קמאי ז"ל לאוקמי ממונא אמרינן מיגו דהעזה וה"ה כאן וא"ש:

ו) והנה בגוף דברי ר"ת וסייעתו דס"ל דאמרינן גם לרבנן סמוך כו' להחמיר לפי הכוונה פשוטי הוא רק חומרא דרבנן אבל מדאו' ס"ל לחכמים דלא חשיב כלל מיעוט וחזקה ורובא עדיף ואזלינן אפילו לקולא, וכ"כ הפני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סי' מ"ו ופרי מגדים בשפתי דעת סי' ק"י ס"ק י"ד ובכללי ס"ס ס"ק כ"ז, אמנם ראיתי בס' מחנה אפרים בהלכות יבום בפ"ב דף י"ז שלא הבין כן שכתב וז"ל, והשתא צריך להבין לדברי תוס' ורא"ש דס"ל דהיכי דאיכא חזקה בהדי מיעוטא חיישינן למיעוטא דהא בפ"ק דחולין אמרינן מנא הא מילתא דאזלינן בתר רובא ומייתי מפרה אדומה והא התם איכא חזקה בהדי' מיעוטא דמוקמינן גברא בחזקת טמא כמו שהי' וכמ"ש תוס' שם ד"ה מנא בשם רבינו חיים דמהתם מוכח דרובא עדיף מחזקה יע"ש ואם הבין שכוונת ר"ת שהוא חומרא דרבנן לק"מ דהתם על דין תורה קיימינן אע"כ דהבין דלרבנן גם מדאורייתא אמרינן סמוך להחמיר, ובזה נחלקו על ר"מ דסובר בתינוק דמכריע המיעוט וחזקה לרוב והם ס"ל דהוי פלגא ופלגא לכן הוכרח שם לחלק חילוק חדש יע"ש, וכן הפני יהושע במס' גיטין דף כ"ה ע"ב בתוס' ד"ה מיחל כתב וז"ל מיהו תוס' לשיטתם דמשמע מדבריו בפ"ג דבכורות לענין רוב בהמות חולבת דכל היכי דאיכא חזקת איסור אמרינן דהמיעוט מצטרף לחזקה ואסור מדאוריי' אלא דוקא לענין דמאי אמרינן דהוא מדרבנן משום שרוב ישראל מעשרין וממיעוט ע"ה נמי רובא מעשרין וא"כ הו"ל מיעוטא דמיעוטא דאינן מעשרין ושרי מדאור' אפילו במקום חזקה יע"ש, ולענ"ד נראה עיקר דהוא רק חומרא דרבנן וראי' לזה מהא דאיתא במס' גיטין דף ב' ע"ב ואפילו לר"מ דחייש למיעוט' סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי ורבנן הוא דאצריך והכא משום עגונה אקילו בי' רבנן וקשה למה בחר דוקא ר"מ הא לדברי מחנה אפרים ופני יהושע בהבנת ר"ת גם לרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא וסד"א לחומר והכח איכא חזקת א"א ובשלמא לפי כוונה פשוטה דרבנן דס"ל סמוך הוא רק חומרא דרבנן בעלמא שפיר קאמר אפילו לר"מ דלא מבעי' לרבנן כיון דהוא רק חומרא דרבנן לחוש למיעוטא וחזקה בוודאי נאמן השליח דמשום עגונה הקילו דהם אמרו והם אמרו ואפילו לר"מ דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדאו' ולא שייך להקל משום עגונה איסור דאור' מ"מ הכא נאמן השליח דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי הוי מיעוטא דמיעוטא כמ"ש תוס' אבל לפי הבנת גדולי עולם הנ"ל דגם לרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדאו' והוי פלגא ופלגא תיקשי למה קאמר דוקא לר"מ אע"כ כמ"ש, אמנם לכאורה עלה בדעתי לדחות ראי' זו דיש לומר הא דס"ל לקמאי הנ"ל דאמרינן גם לרבנן סמוך מיעוטא לחזקה אפילו מדאורייתא להחמיר דהוי מדאו' פלגא ופלגא היינו היכי דלא איתרע החזקה משא"כ היכי דאיתרע החזקה משא"כ היכי דאיתרע החזק' שנעשה מעשה דאיתרע לי' לא אלים כל כך החזק' ולא אמרינן סמוך והכא איתרע חזקת אשת איש כיון דשליח מביא גט כתוב וחתום לפנינו איכא ריעותא בחזקה אשת איש גם בלא דברי השליח ועכ"פ נולד לנו ספק ובכה"ג לרבנן לא אמרינן סמוך, ואולם לר"מ נראה דסובר אפילו היכי דאיתרע חזקה אמרינן סמוך דהא בהאי דתינוק שנמצא בצד העיסה לפירש"י שם ג"כ איתרע החזקה כמ"ש ריטב"א שם ובחי' לחולין דף פ"ו, לפ"ז יצא לנו דין חדש להסוברי' דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה היינו בחזקה דלא איתרע אבל בחזק דאיתרע שנולד ספק אפילו להסוברים דהוי חזקה כמ"ש בכללי חזקות מ"מ איקלש כח חזקה זו ולא מצרפינן המיעוט לחזקה, מיהו מדברי תוס' במס' בכורות מוכח דלית להו סברא זו דהא הקשו שם וז"ל והא דאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא אמרינן סמוך משום דהאי רוב מצוי הוא ושכיח טובא יע"ש ואי ס"ל כנ"ל בלא"ה לא קשה משחיטה דהא התם איתרע החזקת איסור וכמ"ש הפני יהושע בעצמו בריש מס' חולין טעם דשוחט נאמן יחידי אע"ג דאין ע"א נאמן נגד חזקת איסור משום דחזקת איסור איתרע דבלאו דיבורו איכא ספק אם נשחט כהוגן ובחזקה דאיתרע לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כמו בגט כיון דיש ספק בלא דברי העד לא אמרינן סמוך כו' אלא ודאי דתוס' ל"ל חילוק הלז וכן הבין מוהרש"א במס' חולין דף י"א בתוס' ד"ה מנא בכוונת התוס' דהא דס"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה הוא רק חומרא דרבנן:

ז) ועוד נראה להביא ראי' דמדאור' לא אמרינן סמוך כו' דאי' במס' כתובת דף נ"ז ע"ב אמר עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי נמי קנין כספו ומה טעם אמרו אינה אוכלת גזירה שמא ימזוג כוס בבית אביה כו' ר' שמואל בר יהודה אמר גזירה משום סמפון משמע להדי' דגם לרש"י הוא רק מדרבנן דגזרו משום סמפון אבל מדאו' לא חיישינן ואוכלת משום קנין כספו ובע"כ הטעם משום דמדאו' אזלינן בתר רובא דרוב נשים אין להם מומין דרק מומין הפוסלים בכהנים פוסלים בנשים וזהו לא שכיח וכ"כ הפני יהושע שם בכתובת דף ע"ה, ואולם חכמים גזרו שלא תאכל משום סמפון כיון דאיכא מיעוטא שיש להם מומין אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לחומר' דהכא איכא חזקה קמייתא שמעיקרא לא הי' אוכלת בתרומה גם עכשיו נוקים בחזק' וכמ"ש ג"כ חזקה זו המשנה למלך בפרק ז' מתרומות ואי נימא מדאו' אמרינן סמוך כו' אמאי מדאו' אוכלת, אע"כ דהוא רק חומרא דרבנן הא דאמרינן סמוך כו' וגם כבר הוכיח מוהרש"א ראי' ברורה דמדאו' לא אמרינן סמוך דהא לרבינו חיים הא דרובא עדיף מחזקה ילפינן מפרה אדומה כמ"ש תוס' חולין דף י"א ע"א ד"ה מנא דאזלינן בתר רוב ואע"ג דאיכא חזקה כנגד הרוב דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא מוכח דלא הוי פלגא ופלגא שיהי' אסור מדאוריי' דאל"כ הי' לו להיות טמא מספק ואף דאי' במס' חולין דף פ"ו ע"ב דאם אמרו ספק טומאה לטהר' יאמרו ספק איסור להתיר פי' רש"י לטהר ע"י חזקה ומיעוט הא כתבו תוס' שם בד"ה סמוך בשם רבינו חיים משום דהוי דבר שאין בו דעת לשאול גמרינין מסוטה לטהר אפילו ברשות דיחיד אע"ג דליכא חזקה דכי סמכינן מיעוט לחזקה היי פלגא ופלגא אבל בדבר שיש בו דעת לשאול פשיטא דאי הוי פלגא ופלגא טמא מספק אע"כ דהוא רק חומרא דרבנן, מיהו על קושי' זו יש לומר כמ"ש מוהרש"א לפמ"ש הרא"ש במיעוטא דלא שכיח לא אמרינן סמוך כו' והאי מיעוטא דטריפות נמי לא שכיח ואולם ראיות הנ"ל נראה נכונים:

ח) והנה בספר מחנה אפרים לפי שיטתו שהבין שכוונת ר"ת וסייעתו דמדאו' אמרינן סמוך כו' הקשה גם כן קו' מוהרש"א וגם הוסיף הקשות קושי' שהקשו תוס' במס' בכורות גבי שחיטה האיך סמכינן על רוב מומחין האיכא חזקת איסור דבהמה לכן כתב לחלק כלל חדש וז"ל, ונראה לחלק דכל היכי דחזקה והרוב הם בגוף אחד כגון מתני' ויבמות דף קי"ט דהלכה צרתה למדה"י שהיא בחזקת ריקנית שלא היו לה בנים והרוב סותר לחזקה דרוב נשים מתעברות ויולדת בכי האי חיישינן למיעוטא כיון דחזקה סותר הרוב לגמרי כלומר דאי אזלינן בתר חזקה אינה מעוברת ואי אזלינן בתר הרוב הרי היא מעוברת אבל היכי דהחזקה והרוב אינם בגוף אחד כגון גבי פרה אדומה וכן ברוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דבבהמה ליכא חזקה דטריפה אלא דאיכא חזקה דטמא ואין זה סותר לרוב בהמות אינה טריפות, ולפ"ז מיושב מה דקאמר רבא שם רישא חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיף כרובא ואייתי מיעוטא דמפלת סמוך לחזקה והו"ל פלגא ופלגא וקשה כיון דקאמר וחזקה לא עדיף כרובא אלא דרובא עדיף מחזקה היינו לומר אע"ג דאיכא מיעוטא המסייע לחזקה דכל רוב יש מיעוט כנגדו, וא"כ מאי קאמר בתר הכי סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא אבל לפמ"ש א"ש דה"ק וחזקה לא עדיף כרובא היינו רוב דאינם בגוף אחד כהאי דרוב מצוין אצל שחיטה ותוס' במס' בכורות כתבו דהאי דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם הוי רובא דשכיח טפי ומיעוט לא שכיח ולדבריהם קשה דרוב גדולים כתבו כל היכי דאיתא קמן בדקינן לי' ולא סמכינן ארובא ואי הוי מיעוט' דלא שכיח אמאי צריך בדיקה ומטעם זה אין צריך הבהמה בדיקה אחר ע' טריפות כיון דהוי מיעוטא דלא שכיח ועיין ברא"ש פ"ק דחולין, ונראה כמ"ש ועיין בחי' מוהרי"ט למס' כתובת דף ע"ו גבי הלוקח פרה עכ"ד, ומצאתי ראיתי בס' שער המלך בפ"ג מיבום הלכה י"ו שהביא ג"כ דברי מחנה אפרים ותמה עליו ג"כ כנ"ל. ואולם הביא שרשב"א במשמרת הבית בית א' שער א' הבין דמדאו' אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדהשיב על רא"ה וז"ל ועוד הי' לו להתבונן אנן האיך אכלינן בישרא כו' ורבה בר שילא דמייתי מפרה אדומה התם איכא מיעוטא דטריפות וסמוך מיעוטא לחזקה ותאסר כו' יע"ש מבואר דסובר דאמרינן סמוך כו' מדאו' מדקשי' לי' מפרה אדומה, והנה חילוק של מחנה אפרים אף דמסתבר מ"מ נראה דקמאי ז"ל ל"ל חילוקו דוק ותשכח, גם בא לידי חי' רמב"ן מס' בכורות ונדפס חיבור נפלא מהגאון אמיתי מוהרי"ט אלגאזי זצ"ל, וראיתי בס"ג בדף כ"ז ע"ב הקשה ג"כ על מחנה אפרים וכ' ג"כ שהחילוק הנ"ל ל"ל לקמאי ז"ל מדכ' ריטב"א במס' קדושין דהאי רוב מצוין לאו דוקא רוב אלא כל דאל"כ נימא סמוך הא התם אין החזקה והרוב בגוף אחד ואין החזקה סותר את הרוב לגמרי דבבהמה ליכא חזקה דמסתמא לא הי' השוחט בקי אלא דאיכא חזקת איסור דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת יע"ש ודברי קמאי ז"ל עיקר ועיין תשו' ריב"ש סוף סי' שע"ב ומדברי רמב"ן ביבמות דף קי"ט ורשב"א בשם רבינו האי משמע דס"ל סמוך כו' מדאוריי' לחומרא וצ"ע:

פרט ד

יבואר ביאור סוגי' הש"ס במס' חולין ד"ג רוב אמוראים חולקים על רבינא ס"ל רוב מומחין אמאי לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה:

ט) יש להתבונן מ"ט דרבינא דל"ל רובא דמומחין ולכאורה יש לומר דהנה תוספות במסכת בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב פוטר כתבו בשם ר"ת דהא דנחלקו ר"ע ור' יהושע ר' יהושע סובר היכי שאנו מסופקים בבהמה אם ביכרה וראינו שחולבת אפי' בתוך שנתה פוטר מבכורה דרוב בהמות אינם חולבת אא"כ יולדת ור"ע סובר דאינו פוטר וכן סובר ר"ת להלכה והטעם דחיישינן למיעוטא היכי דאיכא חזקה בהדי כמו הכא שהיא בחזקת שלא ילדה ואפי' לדידן דלא קיי"ל כר"מ דמטהר בהאי דרוב תינוקת משום סמוך מיעוטא לחזקה כדאיתא במס' נדה דף י"ח להחמיר מיהו חיישינן דאמרינן סמוך מיעוטא דחולבת אעפ"י שאינה יולדת לחזקה דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה והא דקיי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאינו מומחין לחזקה דבהמה בחזקת איסור עד שלא נשחטה משום דהאי רובא מצוי ושכיח טובא והיכי דמיעוט לא שכיח אפילו ר"מ לא חייש כדאי' במס' נדה דף ל"ב וגיטין דף ב' ע"ב והנה בדעת הרא"ש צ"ע דשם הביא מתחילה דעת ר"ת דקיי"ל דחלב אינו פוטר ואח"כ הביא דעת רמב"ן דפוטר ואולם מכאן לא מוכח דסובר דלא אמרינן סמוך כו' להחמיר דיש לומר כמ"ש שם דנגד חזקת בהמה שלא ילדה איכא חזקה המתנגד דהעמד ולד על חזקתו שהי חולין במעי אמו והך חזקה עדיפי טפי דאיכא בהדי חזקת ממון דלא מפקינן לי' מיד בעלים וכיו"ב כתבו תוס' שם וע' במס' יבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא ובמס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה לר"מ ובמס' מכות דף ז' ע"א ד"ה דלמא ובקיצור פסקי הרא"ש שם בס"ק ב' הביא ב' דיעות בזה אי חלב פוטר אך ממ"ש ביבמות דף קי"ט ע"א מוכח דסובר חלב פוטר וכן בטור יו"ד סי' שי"ו הביא דעתו דסובר חלב פוטר וכ"כ רמב"ם בפרק ד' מבכורות ובש"ע שם סעיף ג' פסק רבינו המחבר דפוטר ורמ"א כתב דאינו פוטר ומ"מ כבר נתבאר אפי' מאן דסובר חלב פוטר יש לומר דסובר דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר והנה הרא"ש במס' חולין דף י' ע"ב סי' ט"ו ודף י"ב ע"א סי' י"ז כתב וז"ל תדע לך דקיי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאין מומחין לבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה כיון דמיעוטא דאינו מומחין לא שכיח ודאי נודע לנו שנשחט יפה ויצאה מכלל איסור עכ"ל משמע דסובר בסתם מיעוטא אמרינן סמוך ובמס' יבמות דף קי"ט ע"א מוכח לרבא לסתם מתני ברישא דמתני' בע"כ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכן פוסק רמב"ם בפ"ג מיבום הלכה ט"ז ובטור וש"ע אהע"ז סי' קנ"ו סעיף י"ג וכתב בית שמואל בס"ק י"ח הטעם אע"ג דרוב מתעברות ויולדת א"כ עפ"י הרוב פטורה מיבום חיישינן למיעוטא משום דחזקה מסייע למיעוטא ומבואר ברשב"א שם ובמשמרת הבית שער א' דף ז' ע"א שתליא בגי' דמס' יבמות בדברי רבא לחד גי' אתי' מתני' אפי' לחכמים דר"מ משום דמודו דאמרינן סמוך כו להחמיר ולאידך גי' לא אתי' רק כר"מ ואין הלכה כאותו משנה ומדברי הרא"ש משמע שם להדיא דסובר דאין הלכה כמשנה זו משום דאתי' כר"מ כמ"ש ביש"ש שם סי' ב' וא"כ משמע דלא אמרינן לדידן דקיי"ל כרבנן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר וא"כ דבריו סותרים זה את זה וצ"ע ואכ"מ. וע' בבעל המאור ורמב"ן במס' קדושין דף נ' ע"ב וא"כ לשיטת הסוברים דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר יש לומר כ"ע ס"ל דרוב מומחין הם רק רבינא ס"ל דלא הוי רובא דשכיח ומצוי ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והחולקים ס"ל דהוא רובא דשכיח וכיון דמיעוטא לא שכיח ל"ש סמוך כו' והיינו דדייק הש"ס וז"ל כולהו כרבינא כו' רוב מצוין כו' דייק בתיבת מצוין להורות כמ"ש שרוב מצוי ושכיח ולפ"ז מיושב קו' תוס' בד"ה על רבינא מברייתא בדף י"ב ע"א גבי מצא תרנגולים שחוטין דכ"ע ס"ל רוב מומחין לפי שיטת ר"ת התנאים הנ"ל דפליגי בחלב אי פוטר אף דס"ל כרבנן דר"מ מ"מ נחלקו אי אמרינן סמוך להחמיר וא"כ י"ל הני תנאים מברייתא הנ"ל ס"ל כר' יהושע דחלב פוטר בבכורה ול"א סמוך אפי' להחמיר ורבינא סובר להלכה כר' עקיבא דחלב אינו פוטר משום דאמרינן סמוך וה"ה בשחיטה ל"מ האי רובא דסובר דליכא רובא דרובא וכ"ז פשוט:

י) אמנם בגוף תי' קמאי הנ"ל נראה דבמחלוקת קמאי שנויה אי בכי האי גוונא היכי דמיעוט לא שכיח אי הוי בגדר מיעוטא דמיעוטא דהנה נראה מקמאי ז"ל הנ"ל שהבינו דרובא דרובא הם מומחים ומיעוטא דמיעוטא שאינם מומחים וכיו"ב כתב ריטב"א במס' חולין דף ג' ע"ב ישוב על קושית הנ"ל וז"ל יש מתרצין דהכא לאו דוקא רוב אלא כל, וכמו הא דאיתא בפרק בתולה רוב עכו"ם פריצים בעריות דבעי למימר כל כדאיתא התם וה"נ מיעוטא הוא דהוי כמאן דליתיה בכל דוכתי יע"ש וכ"כ בדף פ"ו ע"א בד"ה הואיל וז"ל יש מפורשים לאו דוקא רוב מצוין כו אלא קרוב לכל כמו רוב מצוין כו' דלא אשתייר אלא מיעוטא דמיעוטא דלא חייש אפילו ר"מ יע"ש, ואולם במרדכי במס' חולין בפ' הזרוע סי' תשל"ז נחלקו קמאי ז"ל אי בכה"ג הוי מיעוטא דמיעוטא וז"ל הקשה רבינו משולם לרבינו ברוך בהא דאיתא חורי הנמלים כו' הכל לענים אמאי לא אזלינן בתר רובא וכ"ת ר"מ חייש למיעוטא אנן סהדי דמיעוטא דמיעוטא הוא כדאיתא במס' ע"ז דף ל"ד ע"ב גבי גבינות בית אונייקי, והשיב לו רבינו ברוך וז"ל מ"ש אדוני דאנן סהדי דמיעוטא דמיעוטא הא אין נראה לי דא"כ קטן וקטנה נמי מיעוטא דמיעוטא הוא אלא ודאי לא הוי מיעוטא דמיעוטא אלא בתרי ענינים דומיא דגבינות בית אונייקי עכ"ל וכ"כ ריטב"א במס' ע"ז דף מ' ע"ב ובאמת דעת הרבה מקמאי ז"ל הסוברים דהוי מיעוטא דמיעוטא אפילו בחד ענין ושיטת רבינו ברוך וריטב"א צ"ע ממס' גיטין דף ב' ע"ב וע' בתוס' ד"ה סתם וכן במס' נדה דף ל"ב ע"א דמשמע להדיא במיעוטא דלא שכיח לא חייש ר"מ, ובארתי בס"ד דעתם במקומו וגם מתוס' ורא"ש הנ"ל שכתבו דמיעוטא שאין מומחין לא שכיח והוי מיעוטא דמיעוטא מוכח דס"ל כרבינו משולם אפי' בחד ענין הוי מיעוטא דמיעוטא מ"מ הרווחנו בדברינו דיש לומר באמת היינו טעמא דרבינא בלישנא קמא דלית ליה האי רובא דמומחין כיון דהוא בחד ענין נקרא חד מיעוטא ושפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה:

יא) וראיתי בר"ן במס חולין די"ב ע"א דסובר להיפך מתוס' ורא"ש הנ"ל שכ' וז"ל נר' מדברי הרי"ף ז"ל דוקא היכי דאזיל לעלמא ולא אפשר למיבדקיה הוא דסמכינן ארובא כו' אבל היכי דאיתא קמן בדקינן ליה וכ"כ בעל הלכות וז"ל וטעמא דמילתא ניהו דרוב המצוין אצל שחיטה מומחין מ"מ מיעוט דאין מצוין (ר"ל שאינן מומחין) שכיח טובא והו"ל כטריפות הריאה דכל היכי דאיתא קמן בדקינן ליה וכי ליתא קמן סמכינן ארוב בהמות כשרות עכ"ל הרי דסובר מיעוט שאינו מומחין הוי מיעוט המצוי וע' בס' תבואת שור בסי' א' ס"ק ו' וכן משמע דעת רמב"ן שכ' בס' המלחמות על דין הנ"ל וז"ל וכן מצינו בכל מקום שחוששין לכתחילה ברוב שהמיעוט מצוי ואפי' במקום שאין חזקה כנגדו כגון טריפות בסירכות הריאה יע"ש ובע"כ הרא"ש ל"ל טעמא דרמב"ן ור"ן דהא סובר ג"כ בזה כשיטתם שצריך לבדוק לשוחט היכי דהוא לפנינו אף שסובר דהוי רובא דרובא ולכאורה ק"ק על רשב"א בתה"א שער א' דף ו' כתב על דין דשוחט היכי דאיתא לפנינו צריכין לבודקו וז"ל ויש לנו כיוצא בזה שסומכין על רוב בדיעבד וצריכה בדיקה בדאיתנייהו קמן כגון בדיקת סכין שלאחר שחיטה ובדיקת הריאה יע"ש ובמשמרת הבית בדף ו' כתב דהכא בשוחט הוי מיעוטא דמיעוטא א"כ ל"ד לבדיקת הריאה דהתם הוי מיעוט המצוי וצריך לומר דלאו דוקא כתב דדמי ממש לבדיקת הריאה ולכן דק וכתב ויש לנו כיו"ב ומחמת דהתם איכא חזקת היתר והכא איכא חזקת איסור לכן אפי' במיעוטא דלא שכיח החמירו חכמים לברר ולבודקו ואפשר לומר שכן הוא כוונת רמב"ן הנ"ל ובזה מובן ג"כ דברי הרא"ש במס' חולין דף ג' ע"ב סי' ה', וע' בחי' רשב"א במס' חולין דף ג' ע"א ד"ה אמר אביי בסופו, ועכ"פ דעת הר"ן דהוי מיעוט המצוי ולשיטת הר"ן קמה קו' הנ"ל אי סובר דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר וצריך לומר כאחד מתירוצים שיבואר לקמן בס"ד.

פרט ה

יבואר ישוב על קו' קמאי אמאי לא אמרינן ברוב מומחין סמוך מיעוטא לחזקה:

יב) כתב הרא"ה בספר בדק הבית שער א' לאו דוקא רוב אלא כל המצוין קאמר שאין לך מצוי אצל שחיטה לעולם אלא מומחה ואפילו מיעוט ליכא והאי דנקיט רוב אשיגרת לישנא הוא יע"ש משמע להדיא שסובר אפי' מיעוט ליכא דהיינו אפילו מיעוט דלא שכיחי שלא גמירי ליכא וע' בפלתי סי' א' ס"ק ז', והנה שיטת רשב"א בהבנת דברי רבותינו בעלי תוס' ז"ל בתי' קו' הנ"ל כתב במשמרת הבית דף ו' ע"ב וז"ל אין כאן אלא מיעוטא דמיעוטא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ומיעוט אינם מומחין ואף מאותן מיעוט יש שלא קלקלו בשחיטתן וכיון שכן נמצא המקלקלין מיעוטא דמיעוטא ומיעוטא דמיעוטא לא חייש אפילו ר"מ וכ"כ בתוס' עכ"ל הבין כוונה אחרת בדברי תוס' הנ"ל דהנה הכוונה פשוטי לכן מיעוטא שאינם מומחין לא שכיחי כלל משום דרובא דרובא המצוין אצל שחיטה מומתין הם אבל מדבריו ז"ל למדנו שהבין בכוונתם דבאמת איכא חד מיעוטא שאינם מומחין ורובא מומחים ולא רובא דרובא מ"מ לענין חשש קלקול בשחיטה הוי מיעוטא דמיעוטא דאפילו האינם מומחין לפעמים אינם מקלקלין השחיטה וקרובין דבריו לדברי ריטב"א שכתב במס' חולין דף ג' ע"ב ד"ה האי בישוב קו' הנ"ל וז"ל ולי נראה שלא חשו למיעוט וחזקה אלא למיעוט שהוא בודאי אסור אבל הכא אפילו המיעוט שאינם יודעין הלכות שחיטה אינו אסור בוודאי דילמא שחיט שפיר עכ"ל ובהיותי במדינת פולין שמעתי להקשות בשם ת"ח אחד מהא דאיתא במס' חולין דף י"ב ע"א באבדו גדייו ותרנגוליו ומצאם שחוטין כראוי דסמכינן ארובא דמומחין וכן קיי"ל ביו"ד סי' ב' סעיף ד' הא בכאן קמה קו' קמאי הנ"ל מה מהני רובא דמומחין נימא סמוך מיעוטא לחזקה דהיינו דילמא שחט אחד ממיעוט דעכו"ם דהכא נסתר תי' הנ"ל דהא שחיטת עכו"ם אסורה אפילו בשחיטה כהוגן כדאיתא במס' חולין דף י"ג וביו"ד סי' א' סעיף א', ונלענ"ד ליישב דהנה בהא דס"ל לר"ת דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר נראה דהיינו חומרא דרבנן ומדאו' רובא וחזקה רובא עדיף ע' בתוס' מס' חולין דף י"א ע"א ד"ה מנא וכן הבין הפני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סי' מ"ו ד"ה הלכך ופרי מגדים בשפתי דעת סי' ק"י ס"ק י"ד ובכללי ס"ס ס"ק כ"ז והארכתי בזה בס"ד לעיל והנה במס' חולין דף י"ג ע"ב אמר ר' נחמן אמר רב אין רוב אומת מינין סבר כר' יוחנן דאמר דעכו"ם שבחוצה לארץ לאו עובדי ע"ז אלא מנהג אבותיהן בידיהן ופי' רש"י הלכך הו"ל מינין מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן ותוס' כתבו וז"ל הלכך בארץ ישראל נמי אין אדוקין כל כך שיהיה מעשיהן לשם ע"ז משמע דבח"ל אין אדוקים כלל ובא"י רק מיעוטא עע"ז ורובא לא עובדי ע"ז הן, והנה דעת רמב"ם בפרק ד' מהל' שחיטה כמו שהבין כס משנה וב"ח הובא בש"ך סי' ב' ס"ק א' דעכו"ם שאינם עובדי ע"ז שחיטתם אסורה רק מדרבנן הגם שש"ך השיג על פי' זה מ"מ בתבואת שור סי' ב' ס"ק א' הוכיח שכן דעת רמב"ם וכ"כ בפלתי שם ס"ק ב' ושכ"כ בספר כנסת הגדולה שכן דעת גאון קדמון ז"ל ויש לומר שכן דעת ריטב"א וא"כ לק"מ קו' הנ"ל דלכן לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דנגד חשש איסור דאורייתא אולי שחט עכו"ם שעובד ע"ז הוי מיעוטא דמיעוטא דאפילו בארץ ישראל כעין האי דאי' במס' ב"מ דף כ"ד בנמצא שחוט בין טבריא לציפורי רובם אינם עע"ז א"כ היכי שנמצא במקום שרובם ישראלים איכא רובא דרובא על פי דין תורה לומר שנשחטה כהוגן דרובא הם ישראלים ורובא דעכו"ם אינם עע"ז וא"כ ממיעוט עכו"ם איכא רובא שאינם עע"ז ובמיעוטא דמיעוטא לכ"ע לא אמרינן סמוך ואף אמנם נגד איסור דרבנן שאסרו שחיטת עכו"ם אפי' אינו עע"ז איכא רק חדא מיעוטא מ"מ י"ל בכה"ג לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כיון דמן התורה רובא וחזקה רובא עדיף רק חכמים החמירו לומר סמוך נראה דלא החמירו רק בחשש איסור דאו' דהוי חד דרבנן אבל לא החמירו דאיסור דרבנן דהוי תרי דר נן וכיו"ב מצינו בכמה דוכתי לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן ומה שהקשו קמאי הנ"ל היינו רק בחשש דאו' נימא סמוך כו' משא"כ הכא וא"ש, וגם יש לומר בפשיטות דאפילו נימא סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר והוי פלגא ופלגא מ"מ נגד חשש איסור דרבנן כנ"ל הוי ספיקא דרבנן לקולא לא מבעיא לפי מה שהוכיח הפרי חדש בכללי ס"ס ס"ק ט"ו דהלכה דאפילו ספיקא דרבנן דאיתחזק איסורא אזלינן לקולא מכ"ש באיקבע איסורא ואפילו לפמ"ש הש"ך שם בס"ק כ' דהלכה כר' יוסי בעירובין דף ל"ו וכתב בס"ק כ"א בנתערב איסור דרבנן חד בחד אעפ"י שאינו דבר חשוב ואח"כ נאבד אחד מהם לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כיון שהיה מוחזק איסור באחד משתים הו"ל איקבע איסורא מ"מ מוכח במס' עירובין דף ל"ו ע"א להמעיין בקו' הש"ס שם דהיכי דיש חזקה להתיר וחזקה לאיסור הסותר באיסור דרבנן לא הוי כאיקבע איסורא ואזלינן לקולא ובע"כ דאמרינן כיון דסותרין זה את זה סליק החזקות כאילו לא היה לפנינו וה"ה כאן הוי ספיקא דרבנן וע' בש"ך יו"ד סי' קי"א ס"ק ד' ובפר"ח שם ס"ק ג' וא"ש:

יג) ועוד יש ליישב קו' הנ"ל דהנה דעת בעל העיטור מובא בתה"א בשער א' ובנימוקי יוסף במס' ב"מ דף כ"ד ע"ב ובב"י סי' א' דיש להתיר בשר הנמצא אפילו במקום שרוב עכו"ם מצוין כשנמצא סימנים שחוטין מטעם חתיכה דישראל מידע ידיע ורוב פוסקים חולקים עליו דמוכח בש"ס דלא התירו רק בנמצא מקום שרובם ישראלים ע' בדרכי משה סי' א' ס"ק י"ד ובטור יו"ד סי' קי"ח ובש"ע שם סעיף ו' וש"ך ס"ק כ"ה וכו' ואולם יש לומר אפילו לדידן דלא קי"ל כבעל העיטור דשחיטת הסימנים לא הוי סימן להתיר בשביל זה חשש איסור דאו' דשחיטה לא הוי סימן מובהק היינו היכי שנמצא במקום שרוב עכו"ם מצוין אבל היכי דנמצא במקום שרוב ישראל מצוין מהני סימן הלז והטעם לפמש"ל שמן התורה רובא וחזקה רובא עדיף לדידן דקיי"ל כחכמים דר"מ רק דחכמים החמירו לומר סמוך מיעוטא לחזקה יש לומר נגד חומרא וחשש דרבנן מהני אפילו סימן שאיני מובהק וכיו"ב ראיתי בפלתי סי' ס"ג ס"ק ב' במה שהקשה הש"ך בס"ק ו' על תי' הדרישה דשחיטה הוי סימן והקשה הש"ך הא קיי"ל דסימנים שחוטין לא הוי סימן ותירץ דשחיטה לא הוי סימן מובהק רק סי' אמצעי וסי' אמצעי לאו דאו' אבל בהך איסור שנתעלם מן העין שהוא רק איסור דרבנן בהא מהני סימן דרבנן יע"ש וע' במס' חולין דף ע"ט ע"א ובתשו' הרא"ש כלל ב' סי' ט"ו ובשו"ת פני יהושע חלק או"ח סי' ז' בסופו תמצא ראי' לזה דבאיסור דרבנן מהני סי' דרבנן ואולם לפמ"ש הפני יהושע במס' גיטין דף כ"ז ע"ב לא מהני סי' דרבנן רק היכי דגוף איסור דרבנן אבל היכי דגוף איסור הוא מדאו' רק החשש הוא מדרבנן לא מהני סי' להתיר יש לפקפק על תי' זה כמובן מ"מ אין הדבר מוכרח דיש לומר דריטב"א סובר בכל גווני מהני סי' דרבנן דהם אמרו והם אמרו וא"ש, ולאחר העיון ראיתי בשו"ת כתר כהונה שחיבר כבוד ש"ב ומחו' הגאון המפורסם מופת הדור מוה' אברהם אבלי כ"ץ זצ"ל האבדק"ק פינטשוב סי' ל' שהקשה קושית הנ"ל ותי' על סגנון זה:

פרט ו

יבואר לפי דברי רשב"א וריטב"א יהי' מובן שיטת ר"ה ז"ל התמוה:

יד) נלענ"ד לפי דברי רשב"א וריטב"א בישוב קו' קמאי הנ"ל דהוי מיעוטא דמיעוטא דאפילו מי שאינו מומחה יכול להיות ששחט כהוגן נראה ליישב שיטת רבינו חננאל ז"ל התמוה מאוד דהנה בס' ראב"ן בדף מ"ו ע"ב כתבו וז"ל ואם לא ראהו מומחה כששחט והלך השוחט מלפנינו דלא מצינו למישיילי' אומר ר"ח ז"ל דשחיטתו אסורה דקיי"ל כרבינא דהוא בתרא ושינויא דידיה אמתני' שינויא גמור הוא ורב יהודא אמר שמואל דאמר כל טבח שאין יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו קאי כוותיה והא דאמר ר' נחמן אמר רב ראה אינש דעלמא דשחיט ואזיל לעלמא ולא ידעינן אי גמיר אי לא גמיר שחיטתו כשירה דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דתני' הרי שמצא תרנגלות שחוטה כו' כל אלו נדחין מהא דרבינא עכ"ל. ולכאורה ראי' הנ"ל משמואל תמוה מאוד דהא הוא מיירי בידוע שאין יודע הלכות שחיטה אבל באין ידוע לנו אם הוא מומחה יש לומר דמודה דסמכינן ארובא וכן פי' כל קמאי ז"ל שסברו כשמואל ומ"מ ס"ל דסמכינן על רובא ודלא כרבינא ולכאורה הוא פליאה, ובדברינו הנ"ל יש ליישב ודבר גדול דיבר הנביא דהנה בדף ט' ע"א מקשה הש"ס על שמואל מאי קמ"ל כולהו תנינא ומשני לא צריכא דשחט לפנינו ב' וג' פעמים ושחט שפיר מהו דתימא מדאידך שחט שפיר האי נמי שחט שפיר קמ"ל כיון דלא גמיר ומנין דשהא ודרס ולא ידע עכ"ל, וכן קיי"ל בטוש"ע יו"ד סי' א' ס"ג ויש להתבונן דהנה כהאי לישנא ב' וג' פעמים מצינו גם בדף ג' ע"ב בלישנא בתרא דרבינא ששחט לפנינו ב' וג' פעמים ולא נתעלף וכתב הריטב"א וז"ל נקיט שנים או שלשה כדאמרי אינשי כדאי' בר"פ מפנין אי נמי משום דרבי ורשב"ג איפליגן (במס' יבמות דף ס"ד ע"ב) אי בתרי זימני הוי חזקה אי בתלתא והא קיי"ל בכל איסורין בתרי זימני הוי חזקה עכ"ל, ועיין טו"ז יו"ד סי' ק' ס"ק ו' ובפר"ח ס"ק י"ד וכ"כ בכריתי סי' א' ס"ק ח' במ"ש רמ"א שישחוט בפני חכם ג' פעמים דהוא רק להחמיר בעינן ג' פעמי' דמדין תורה בתרי זימנא הוי חזקה יע"ש, ועיין בס' בית הילל ובתבואת שור סי' א' סעיף ב' וס"ו, ומ"ש אאמ"ו הגאון זצ"ל בספר שערי דיעה סי' א' ס"ק ג' ויש להבין על הך דינא דשמואל כיון דבכ"מ סגי כשמוחזק ב' או ג' פעמים והיינו דכיון דאיתחזק מסתמא יהי' כן ואמאי לא מהני בשחיטה נימא ג"כ כיון שאיתחזק בב' וג' זימנין מסתמא גם להבא ישחוט כהוגן ואין לומר משום דבהמה בחזקת איסור עומדת דז"א דהא בכ"מ חזקת ממון אלים מחזקת איסור עיין בתוס' ב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסורא והא חזקה דשלשה פעמים מהני אפילו להוציא ממון דהא בשור המועד כשנתחזק שלשה פעמים משלם נזק שלם כדאיתא במס' יבמות דף ס"ד ע"א, והנה הרמב"ם בפרק ד' משחיטה הלכה א' וב' כתב וז"ל ישראל שאינו יודע חמשה דברים שמפסידין את השחיטה וכיו"ב מהלכות שחיטה שבארנו ושחט בינו לבין עצמו אסור לאכול משחיטתו לא הוא ולא אחרים והרי זו קרובה לספק נבילה והאוכל ממנה כזית מכין אותו מכת מרדות ואפילו שחט לפנינו ארבעה וחמשה פעמי' שחיטה כשירה והרי שחיטה זו ששחט בינו לבין עצמו שחיטה נכונה וגמורה אסור לאכול ממנה הואיל ואינו יודע דברים המפסידים אפשר שיפסיד השחיטה והוא אינו יודע כגון שישהא או ידרוס או ישחוט בסכין פגומה וכיוצא באלו בלא כוונתו עכ"ל וכתב בכסף משנה מה שכ' רבינו הרי זו קרובה לספק נבילה טעמו לפי שספק נבילה הוא כשנולד דבר מה ואין אנו יודעין אם הדבר ההוא פוסל בה אם לאו אבל כאן לא נולד בה דבר שכבר שחט לפנינו פעמים ושלש ושחט שפיר אלא שאנו חוששים דלמא שהא ודרס ולא ידע כלומר פעם אחרת ישהא תו ידרוס ולא ידע כלומר אינו יודע שאסור לעשות כן ומאכילה לנו לזה כתב הרי זו קרובה לספק נבילה יע"ש, ודבריו תמוהין הא הרמב"ם כ' בהלכה א' דקרובה לספק נבילה ועדיין לא ביאר הדין כששחט לפנינו כמה פעמי' שחיטה הגונה דבהלכה ב' כתב כן וכבר העיר בזה בס' פרי מגדים בשפתי דעת סי' א' ס"ק י"א, מיהו עכ"פ נשמע שהבין בכוונת רמב"ם שאסור רק מדרבנן, וכן משמע שכן הוא כוונת רמב"ם מדכתב ולוקין מכת מרדות ורמב"ם כתב בפרק ח"י מסנהדרין הלכה ה' דעל איסור של דברי סופרים מכין אותו מכת מרדות ועיין במס' שבת דף מ' ע"ב במבשל בחמי טבריא כיון דאסור רק מדרבנן מכין אותו מכת מרדות ועיין בהרב המגיד בפרק א' משבת ה"ב (וע"ע במשנה למלך בפרק י"ז מהל' איסורי בירה הלכה ז') ובמס' מנחות דף ע' ע"א וברמב"ם בפרק ה' מהל' כלאים הל' י"ו ובכ"מ שם וצ"ע ודוק, ומ"מ צריך ביאור למה החמירו חכמים ולא סמכו על חזקה שאתחזק בג' פעמים, וגם בגוף דברי רמב"ם צריך עיון דלא משמע כן משאר קמאי ז"ל, ונראה דס"ל דשחיטתו ששחט אח"כ בינו לבין עצמו אסורה מן התורה אף דאיתחזק בשלשה פעמים ששחט כהוגן, לכן נראה ליישב דהנה הטו"ז וש"ך נחלקו בדין הנ"ל היכי שאינו יודע הלכות שחיטה ששחט בינו לבין עצמו אי אמרינן שחזקתו שבוודאי מקלקל השחיטה כמו שחיטת חש"ו והוי שחיטתו ודאי נבילה או שהוא רק ספק אולי קלקל, הנה הטו"ז בסי' כ"ח ס"ק ח"י כתב דרוב מעשיו מקולקלי' כמו שחיטת חש"ו, ופטור מכיסוי דם וכן הבין הב"ח בסי' א' ס"ה שכתב אפי' דיעבד שנתערבה באחרות אסורות הכל וכדין נבילה שנתערבה דלא נחשב כלל לספק והש"ך בספרו הארוך השיג על זה דאטו שחיטתו כשחיטת עכו"ם אלא דאנן חיישינן שמא לא שחט יפה וכדאיתא בש"ס שמא שהא שמא דרס ומספק פסלינן שחיטתו ודוקא בחש"ו קיי"ל במס' חולין דף פ"ו דרוב מעשיהם מקולקלין והוי כנבילה אבל לא בגדול שאין יודע הלכות שחיטה שחיטתו מספק פסולה ועיין בס' מנחת אהרן שם וכן בפר"ח סי' א' ס"ק ט"ו מוכח דסובר כן, ובאמת מוכח כן מרמב"ם הנ"ל ואולם מדברי שמואל הנ"ל מוכח כדברי טו"ז ומהאי טעמא סובר אף שמוחזק לשחוט כהוגן ג' פעמים מ"מ כיון שחזקת גדול שאינו יודע הלכות שחיטה שמקלקל ומועד לכך וגם חזקת איסור דבהמה בכה"ג לא מהני החזקה שנתחזק ג' פעמים וכן יש לומר שהבין ר"ח וראב"ן בכוונת שמואל שאם הי' סובר שגדול שאינו יודע הלכות שחיטה אינו מועד לקלקל הי' מתחזק בב' וג' פעמים רק משום שסובר שמועד לקלקל לא יצא מחזקתו עד שיודע הדינים כי חיישינן שיקלקל כיון שמועד לכך, והנה פשוט לשיטת הטו"ז שסובר מי שאינו מומחה בודאי יקלקל נסתר תי' רשב"א וריטב"א דהוי מיעוטא דמיעוטא שאפילו מי שאינו מומחה שוחט שפיר דהא לשיטתו דומה שחיטת גדול שאינו יודע כמו שחיטת חש"ו ששחיטתן נבילה דאור' ולוקה על אכילתו כדאיתא במס' חולין דף פ"ו ע"א לדידן דקיי"ל כר"מ וליכא שום ספק וא"כ קמה קו' קמאי הנ"ל מה מהני הרוב נימא סמוך מיעוטא לחזקה אע"כ אי נימא כתי' רשב"א וריטב"א הנ"ל ההכרח לומר כמ"ש הש"ך שמי שאינו מומחה איכא ספק אם מקלקל ושפיר י"ל כתירוצם דהוי מיעוטא דמיעוטא, לפ"ז י"ל בדין הנ"ל נחלקו רבינא סובר דלא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דסובר בגדול שאין יודע הלכות שחיטה מועד לקלקל כמו חש"ו וליכא רוב משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואמוראי' החולקי' סברי דהוא ספק אולי יקלקל ואולי ישחט כהוגן ולא שייך סמוך מיעוטא לחזקה כיון דהוי מיעוטא דמיעוטא ואיכא רוב מצוין כו' לכן קאמרי רוב כו' דלא אמרינן סמוך דאי הוי אמרינן ליכא רוב דהוי פלגא ופלגא, לפ"ז שפיר הוכיח רבינו חננאל ז"ל דבע"כ שמואל סובר כרבינא כיון דסובר אפי' כשמוחזק ב' וג' פעמי' ששחט כהוגן מ"מ שחיטתו ששחט בינו לבין עצמו אסורה אף דבכ"מ מהני חזקה שנתחזק ב' וג' פעמי' בע"כ ס"ל שמועד לקלקל כמו חש"ו א"כ ממילא לא הוי רוב דאמר נן סמוך מיעוטא לחזקה וא"ש כן נלענ"ד להצדיק דברי רבינו הגדול ר"ח ז"ל שכל דבריו הס דברי קבלה וא"ש:

טו) אמנם באמת יש לעיין בתי' הנ"ל דהנה במס' ב"ק דף ט"ו ע"א נחלקו ר' פפא סובר פלגא נזקא ממונא דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ובדין הוא דבעי שלומי כולה ורחמנא חס עלי' דאכתי לא אייעד תורא ור' הונא ברי' דר' יהושע סובר פלגא נזקא קנסא דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי ובדין הוא דלא לשלם כלל ורחמנא דקנסי כי היכי דלינטר תורא יע"ש ואנן קיי"ל כמ"ד פנ"ק א"כ מוכח דאלים כל כך חזקה שנתחזק בשלשה פעמי' ליגח דנעשה מועד ומשלם נ"ש ומהני להפקיע מחזקת קמייתא שהי' בחזקת שימור ועתה נעשה בחזקת נגחן ומהני להוצי' ממון מחזקתו וא"כ ה"ה כאן קשה על שמואל מה בכך שהי' בחזקת שמקלקל מ"מ כיון שנתחזק ששחט ג"פ יצא מחזקה קמייתא ואף דאיכא חזקת איסור דבהמה הא חזקת ממון אלים טפי ומ"מ מהני כן נראה דהא דקיי"ל לר' בב' זימני ולרשב"ג בג' זימני הוי חזקה אין הכוונה ע"י חזקה שנתחזק עכשיו בב' וג' פעמי' נתברר שאח"כ יהי' כן בוודאי ולא מהני רק לענין זה שיצא מחזקת קמייתא שהי' ודאי ועכשיו ע"י שנתחזק נעשה ספק לכן בשור המועד שכל זמן שהי' תם הי' בחזקת שימור ועכשיו שנתחזק ג' פעמים יצא מחזקת שימור לידי ספק אולי ינגח ומספיקא חל עליו לשמור שלא יעשה היזק לחבירו לכן מחויב לשלם נ"ש, וכמו כן בהא דאיתא במסכת יבמות דף ס"ד ע"ב במילה היכי שמת ב' פעמים מחמת מילה ולרשב"ג בג' נתחזק כיון שנעשה ספק הוי ספק נפשות וכמו כן לענין שאסור לישא אשה ממשפחת מצורעים היכי דאיתחזק ג' זימני ג"כ מה"ט דספק סכנתא לחומרא וכמו כן בקטלנית ובמי שלקה ושנה שכונסין אותו לכיפה משום דמחזקינן לי' ברשיעי בתרי זימני שלקה י"ל מחמת שעבר ב' זימני ואין הטעם שמוחזק שבודאי יעבור עוד רק כיון שכבר עבר ואפילו דהוא ספק אם יעבור מ"מ עונשין כיון שכבר עבר וכן לענין וסת דקובעת לה וסת בשלשה פעמים להיות די' שעתה ולא מטמאינן למפרע מעל"ע ג"כ א"ש כיון דטומאת מעל"ע דרבנן אפילו אם מכאן ולהבא הוא ספק יש להקל, והא דאיתא שם בניסת לראשון ושני ולא הי' לה בנים וניסת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה יש לומר משום ספק ג"כ אין להוציא ממון, ותו תוס' כתבו בד"ה תצא דהוא משום קנס לפי שנשאת באיסור ומן הדין ראוי לחוש לספק שלא תנשא לשלישי שלא לבטל מצות פ"ו וא"כ ה"ה כאן אף ששחט ב' וג' פעמים כהוגן מ"מ לא נתחזק שבוודאי ישחוט כהוגן רק שיצא מחזקת שהי' מועד לקלקל ועכשיו איכא ספק וממילא שחיטתו אסורה כדין ספק בשחיטה דקם בחזקת איסור ולק"מ, והא דקיי"ל ביו"ד סימן פ"ד סעיף י' בירקות שנמצא ג' תולעים אסורים דיש לחוש שמא יש ואינן ניכרת וכן אי' בסי' ק' סעיף ד' ובע"כ ר"ל דמוחזק שיש שם עוד דאי הוי ספק ראוי להתיר כיון דמדאורייתא ברי' בטילה ברוב ומדרבנן לא בטיל והא איכא כמה ספיקי שמא לא יש יותר ואת"ל דאיכא שמא נימוח ונתבטלה ועיין טו"ז סי' פ"ד ס"ק י"ז, וא"כ לכאורה סתירה לדברינו, ואולם באמת ז"א דהתם עכ"פ לא הוחזקה מעיקרא שבוודאי לא הי' שם תולעי' לכן כשנמצא עכשיו ג' נתחזק שיש שם עוד ואינן ניכרת משא"כ היכי שמעיקרא הי' חזקה קמייתא ועכשיו נתחזק בג' פעמים לא מהני רק לשווי' ספק ולא שיהי' נתחזק להיפך כן נלענ"ד נכון וא"ש:

פרט ז

יבואר שיטת רא"ה ומה שהקשה עליו רשב"א:

טז) רבינו הגדול רשב"א ז"ל במשמרת הבית דחה תי' רא"ה הנ"ל שכתב דרוב לאו דוקא רק ר"ל כל המצוין מומחין הם, כתב וז"ל ועוד למאי דקאמר רוב לאו דוקא אלא כל דאי לא סמוך מיעוטא לחזקה אפילו את"ל כל המצוין קאמר הא איכא מיעוט מומחין ששוהין או דורסין או מגרימין בדרך המקריים כנפלה סכין מידו או שהי' עף או שהי' סכין רעה ודרס שאין ברית כרותה למומחין שלא ייעפו ולא יגעו ולא תשיגם סיבה בשחיטה ואפילו לכהן המקריב על גבי המזבח ופסול דשאינו מומחה אינו מחמת שאינו מומחה שאילו יבוא אליהו ויאמר ששחט כראוי או שראו אותן אחרים מרחוק שחיטתו כשירה אלא אין פיסולו אלא מחמת שאנו חוששין מתוך שלא נזהר שמא יכשיר באחת מאלו וא"כ במוציא גדייו ותרנגוליו שחוטין למה מתירין וסומכין ארוב כו' (כדאיתא בדף י"ג ע"א) וכן באומר לשלוחו צא ושחוט ובא ומצאו ששחט דהא איכא חזקה ומיעוט שיקרה להם מקרה לפסול עכ"ל ולא זכיתי להבין קו' רבינו ז"ל ומבואר שם שרא"ה ז"ל הבין הא דאמרינן רוב המצוין אצל שחיטה מומחין ע קרו הוא מחמת חזקת כשרות שנזהרים לעבוד על איסור לפ"ע כו' וא"כ ממילא כמו כן נזהרים כשנטרף דבר השחוט משליכין במקום העשוי' להשליך נבילו' כדי שלא יצמיח מכשול על ידם וכיון דאיירי שנמצא במקום שזורקין כשירו' מוכח שנשחט כהוגן וזה ברור בעיני בכוונת קמאי ז"ל שגם הם כתבו דהוי מיעוטא דמיעוטא רק הוא ז"ל הוסיף כל וגם לדבריהם צ"ל כמ"ש ודוק, ועוד קאמינא דלא קשה מידי דהנה רשב"א ז"ל גופא הקשה במס' חולין בחי' דף י' ע"ב בהא דקיי"ל כרבא במומר אוכל נבילות לתיאבון ישראל בודק סכין ונותן לו ויכול לשחוט בינו לבין עצמו כדאי' בדף ג' ע"ב תוס' ד"ה בודק וכן כתבו כל הפוסקי' הא אינו נאמן בעדותו על השחיטה במקום שאנו צריכין לעדותו כגון בבדיקת סכין ולא בשאר איסורין כגון בחתיכה ספק חלב ספק שומן ואמאי שוחט לכתחילה בינו לבין עצמו מה בכך שסכין הי' בדוק דלמא אירע לו מקרה שקלקל בשחיטה ותירץ דחזקה רוב מעשה בן דעת מתוקנים הם וכל בן דעת אין קלקול דריסה ושהי' ניקרת לו יע"ש וכיו"ב, כתב בתה"א בשער א' וכ"כ הר"ן וז"ל ושמעינן מיני' ממילתא דרבא דל"ח שמא יארע קלקול בשחיטה דהא ישראל מומר לא מיהמן לן ואם איתא דחיישינן אע"ג דבדקינן סכין ויהבינן לי' האיך סמכינן עלה שישחוט בינו לבין עצמו דלמא אתרמי לי' דשהא ודרס אלא ודאי היינו טעמא דכיון שהוא מתכווין לשחוט חזקה יפה שחט יע"ש, וא"כ גם לדברי רשב"א קשה נימא סמוך מיעוטא שמקלקלים לחזקת איסור דהא אין ברית כרותה למומחה ובן דעת שלפעמי' אירע לו קלקול ובע"כ צריך לומר דהוי מיעוטא דלא שכיח והוא מיעוטא דמיעוטא ובכה"ג לא אמרינן סמוך כו' כמש"ל, ויש לומר דכן סובר הרא"ה ז"ל ואין לומר כיון דנחית רא"ה דהיכי דהוא מיעוטא דמיעוטא לא אמרינן סמוך כו' מי דחקו לחדש ולומר דמה דאיתא רוב ר"ל כל הו"ל לתרץ בפשיטות כמ"ש שאר קמאי ז"ל דמיעוטא דמיעוטא אינם מומחין דז"א דהנה מבואר במס' חולין דף ס"ג ע"ב בחי' רשב"א ור"ן דמצטרפינן תרי מיעוטא כגון מיעוטא דעופות טמאין למיעוט נבילות וטריפות יע"ש ועיין כיו"ב במסכת ברכות דף נ"ג ע"א דוק ותשכח כדברי וא"כ שפיר מוכרח רא"ה לומר כל המצוין מומחין הם דאם נימא מיעוטא דמיעוטא אינם מומחין תיקשי הא איכא גם מיעוטא דמיעוטא דמומחין שאירע להם קלקול שלא בכוונה ונצטרף תרווייהו ואיכא מיעוט ונימא סמוך מיעוטא לחזקה, לכן מוכרח לומר דכל המצוין מומתין ואף דגם במומחין אירע לפעמים קלקול מ"מ הוי מיעוטא דמיעוטא ולא אמרינן סמוך וא"כ דברי רא"ה ז"ל נכונים, שוב מצאתי בחי' הר"ן במס' חולין דף ב' ע"א ד"ה הכל שכ' וז"ל ולקמן נמי דשרינן מצא תרנגולת שחוטה משום דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ואם איתא דחיישינן לפסול שלא מדעת אמאי שרי' ניחוש שמא אירע להן שהי' או דרסה אלא ודאי לפסול שלא מדעת ל"ח עכ"ל והיינו כמ"ש והנאני שכוונתי לדעת הגדול בס"ד:

פרט ח

יבואר ישוב על קו' קמאי הנ"ל דנימא סמוך מיעוטא לחזקה:

יז) כבר נתבאר קו' קמאי הנ"ל ולולי דבריהם ז"ל נלענ"ד ליישב קו' זו בפשיטות דהנה דעת הרבה פוסקי' כמ"ש בש"ע יו"ד סי' א' סעיף ג' אפילו מי שאינו מומחה ואינו יודע הלכות שחיטה יוכל לשחוט לכתחילה באחד עומד ע"ג, ולפ"ז יש לומר שאין הכוונה כפשוטו שמיעוט שאינן מומחין בדינים שוחטין בינם לבין עצמם דיש לומר לזה לא חיישינן שכל ישראל הם בחזקת כשרות שאין מאכילין טריפות לאחרי' ונזהרים על לפ"ע כמ"ש רא"ה בבדק הבית, ואולם יש לומר הכוונה כך דרוב המצוים שהם מומחים שוחטים אפי בינם לבין עצמם כיון שהם בקיאי' ומומחים מיעוט שאינם מומחים כשהם שוחטים נזהרים שלא לשחוט בינם לבין עצמם רק בבקי עומד ע"ג שיראה שישחט כהוגן וא"כ ל"ק קו' הנ"ל דנימא סמוך מיעוטא לחזקה דז"א כיון ששחט בינו לבין עצמו מוכח שהוא מרוב שהם מומחין דאם הי' ממיעוט לא הי' שוחט בינו לבין עצמו מחמת חזקת כשרות שיש לכ"ע כמ"ש רא"ה וא"כ ליכא אפי' מיעוט כלל ולח שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה וא"ש:

יח) ובדברינו הנ"ל יש להבין היטב שיטת רבינו ברוך ז"ל אשר לכאורה קשה להבין דהנה קמאי ז"ל נחלקו במי שיודעין בו שאינו יודע הלכות שחיטה אם יכולין ליתן לו לכתחילה לשחוט באחר עע"ג ויראה מתחילת שחיטה ועד סופה דעת רשב"א ורא"ש וטור וכ"כ בש"ע סי' א' סעיף ג' שמותר ליתן לו לשחוט ודעת רבינו ברוך הובא בהג"א דף ג' שאסור לכתחילה להניחו לשחוט אפי' באחר עע"ג דדמי לשחיטת חש"ו שמועדין לקלקל והובא דיעה זו ברמ"א שם ומוהרש"ל ביש"ש סי' ה' וש"ך שם בס"ק ט"ו כתבו דין הלכה דכן משמע להדי' בש"ס שם, ואולם בסתם היכי שאין ידוע לנו אם הוא מומחה הבין רש"ל בכוונת רבינו ברוך דגם בכה"ג אין מוסרין לו לשחוט לכתחילה אפילו באחר עע"ג, וע"ז תמה ברש"ל שם וז"ל לא נראה כלל מאחר דקיי"ל רוב המצוין אצל שחיטה מומחין הם ואפי' לכתחילה יכול לשחוט מן הסתם אלא דנשיילי' אח"כ מכ"ש בעע"ג יע"ש, מיהו קו' זו לא אלים כל כך דיש לומר דרבינו ברוך ז"ל סובר כדעת הג"א שם ומובא ברמ"א ס"א שאין לסמוך על חזקה דמומחין רק בדיעבד אבל לכתחילה אין לסמוך על חזקה דמומחין כיון דאפשר לברורי ולבדקו, מיהו קשה דבע"כ עיקר הטעם שכתבו הג"א וסייעתו שאין לסמוך לכתחילה אולי ישכח אחר שחיטה לבדקו אם הוא בקי ול"ל סברת הגאונים המובא ברא"ש ושאר פוסקים דל"ח דלמא משתלי כיון דבדיעבד כשר בלא בדיקה דהא היכי דליתא קמן סמכינן ארובא יע"ש וא"כ הכא אמאי לא נמסור לכתחילה באחר עע"ג דאף אם אשתלי ג"כ ליכא קפידא דהא אחרים עומדין על גביהם ולא גרוע מחש"ו דבדיעבד כשר באחרים עע"ג, וכבר תמה בזה בפלתי סי' א' ס"ק י' וז"ל ולא ידעתי מה צורך פלפול זה דהא קיי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ומותרין לשחוט ואי לבדוק אח"כ הא אחרים רואין אותן יע"ש, גם הש"ך שם בס"ק ט"ו מסכים לדברי רש"ל אך שכתב שגם רבינו ברוך מודה לדברי רש"ל יע"ש, ולענ"ד דברי רבינו ברוך נכונים וכפי שמבין מוהרש"ל דיש לומר דהוי קשה לי' קו' קמאי ז"ל אמאי סמכינן על רובא נימא סמוך מיעוטא לחזקה וסובר כמש"ל דאיכא הוכחה שהוא מומחה מחמת חזקת כשרות כיון ששחט בינו לבין עצמו וא"כ היכי ששחט ואחר עע"ג ליכא הוכחה שהוא מומחה דאדרב' יש לומר דהוא מרובא דעלמא שאינן מומחין כמ"ש הש"ך בסי' א' ס"ק ח' דרק רוב מצוין אצל שחיטה מומחין אבל רוב בני אדם אינם מומחין כיון דעיקר הוכחה שהוא מומחה מחמת חזקת כשרות שלא יכשיל ולעבור בלפני עיור וכיון שאחר עע"ג סומך את עצמו על העומד ע"ג וא"כ כיון דסובר היכי שאינו מומחה אין להניח לכתחילה לשחוט אפילו בעע"ג דמועד לקלקל כמו בשחיטת חש"ו מהאי טעמא אפי' במי שאין ידוע לנו אם הוא מומחה אין להניחו לכתחילה לשחוט אפי' בעע"ג ובדיעבד סמכינן על אחרים עע"ג כמו בחש"ו אף שבודאי מועדים לקלקל וה"ה כאן וא"ש:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה