שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ח
בו יבואר דין רובא דליתא קמן ובו י"ד פרטים:
פרט א
יבואר מקורו
א) גרסינן במס' חולין דף י"א ע"א וז"ל מנא הא מילתא דאמרי רבנן זיל בתר רובא מנלן דכתיב אחרי רבים להטות רובא דאיתא קמן כגון ט' חניות וסנהדרין לא קאי מבעי' לו כי קא מבעי' לן ברובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה מנלן פי' רש"י וז"ל קטן וקטנה דפליגי רבנן עלי' דר' מאיר ביבמות דף ס"א דתנן יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה ולא חיישינן שמא תמצא איילונית או הוא סריס ונמצא פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה דבעי להקים לאחיו שם והאי לאו בר הכי הוא אלא אמרינן זיל בתר רוב קטנים דעלמא דאינם סריסים והיינו רובא דליתא קמן עכ"ל ומבואר שם הרבה למודים על זה, והנה רש"י במס' חולין דף נ' ע"ב ד"ה מאי כתב וז"ל מיהו כל הני טריפות אנן לא טרחינן למבדקה בתרייהו דכל כמה דלא משתכחן אזלינן בתר רובא כדנפקא לן בפרק קמא דף י"א מהאליה תמימה ומקראי טובא ובסירכי דריאה משום דשכיחי בדקינן בתרייהו עכ"ל, ולכאורה קשה הא לימוד הלז אמר ר' נחמן בן יצחק ודחי הש"ס דלא מוכח וז"ל ממאי דלמא דפתח לי' ובדק לי' ואי משום תמימה הני מילי היכי דחתכה לגמרי אבל היכי דיליף לית לן בה יע"ש וצ"ל דרש"י סובר דהוא רק דיחוי בעלמא וכמו כן שאר לימודים דנלמד מקרא כמו הלימוד של ר' אלעזר דאתי' מרישא של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים ול"ח שמא ניקב קרום של מוח אלא משום דאזלינן בתר רובא ג"כ קיימא ומה שדחה הש"ס דילמא דפלי לי' ובדק לי' ג"כ הוא רק דיחוי בעלמא כמו דסובר רש"י אליבא דרנב"י:
ב) ולפי שיטת רש"י יש להבין היטב סוגי' במס' ביצה דף כ"ה ע"א דלכאורה קשה להבין דאיתא שם במתני' וז"ל בהמה מסוכנת לא ישחוט אא"כ יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי ר' עקיבא אומר אפי' כזית חי מבית טביחתה, וגרסינן שם בגמרא וז"ל אמר רמי בר אבא הפשט וניתוח בעולה וה"ה לקצבים וכתב רש"י וז"ל הפשט וניתוח פי' הכתוב בעולה שהוא אכילת גבוה וה"ה יש ללמוד לקצבים באכילת הדיוט עכ"ל מכאן למדך תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח מאי קמ"ל, אילימא לאפוקי מדר' הונא דאמר בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה והא אנן תנן במתני' כר' הונא דתנן ר' עקיבא אומר אפי' כזית חי מבית טביחתה מאי לאו מבית טביחתה ממש (כתב רש"י ממש קודם הפשט) כו' אלא רמי בר אבא אורח ארעא קמ"ל כו' כתב רש"י וז"ל לאו משום איסור טריפה כו' מצינו אף תנאים שמלמדי' הלכות דרך ארץ שלא יראה אדם עצמו על הבריות כרעבתן אף זה הממהר לאכול קודם הפשט נראה כרעבתן יע"ש, והקשה בס' פני יהושע האיך רצה הש"ס לומר בכוונת רמי בר אבא שרצה לומר לאפוקי מדר' הונא הא אמר להדי' מכאן למדך תורה דרך ארץ יע"ש, ונלענ"ד לתרץ דהנה אי' במס' פסחים דף מ"ו ע"ב וז"ל אתמר האופה מיום טוב לחול ר' חסדא אמר לוקה לא אמרינן הואיל ומיקלע לי' אורחים חזי לי' רבה אמר אינו לוקה אמרינן הואיל איתביה בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא כדי שיכול לאכול הימנה כזית צלי מבעוד יום יכול לאכול אע"ג דלא בעי למיכל בשלמא לדידי דאמרי הואיל אי בעי למיכל מצי אכיל מש"ה ישחוט אלא לדידך ואמרת לא אמרינן הואיל אמאי ישחוט א"ל משום הפסד ממונו ומשום הפסד ממונו שרינן איסורא דאוריי' א"ל אין משום הפסד ממונו גמר בלבו לאכול כזית ואי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה עכ"ל. והנה הרב המגיד כתב בפרק א' מי"ט הל' י"א וז"ל וקיי"ל כת"ק ופירש כל שיש שהות ביום כדי לאכול אעפ"י שאינו אוכל מותר דמשום הפסד ממונו התירו לו בכך וכן מוכח בפ' אלו עוברין יע"ש, והקשה כבוד אאמ"ו זצ"ל עליו הא לדידן דקיי"ל כרבה דאמרינן הואיל למה לי טעמא דהפסד ממונו ותי' דגם לרבה דאית לי' הואיל עכ"פ אסור מדרבנן רק דאינו לוקה וצריך לטעמא דהפסד ממונו, ועיקר קושי' רבה לר' חסדא הי' דמשום הפסד ממון לא שרינן איסור דאו', וכן מצאתי בס' שיטה מקובצת שכ' וז"ל לאכול ממנה כזית פי' אע"ג דלא אכיל כיון שיש שהות ביום לאכול כזית שרי ולמאן דאית לי' הואיל ואע"ג דלא שרי לכתחילה כיון דלית בי אלא איסורא דרבנן הכא משום הפסד ממונו התרו לכתחילה עכ"ד כיו"ב כתב רשב"א במס' חולין דף ט' ע"א דמה שאמר ר' הונא אין הפשט וניתוח לקצבים מן התורה קאמר ומשום הפסד ממונו במסוכנת התירו אפי' בלא בדיקת ריאה כיון דהוא חומרא דרבנן במקום הפסד אוקי אדאו' וכ"כ בחי' הר"ן בחולין דף י"א ועיין בספר הארוך מש"ך ביו"ד סי' ל"ט ודברי פני יהושע במס' ביצה תמוהין ובמכ"ת אשתמיטתי' לפי שעה דברי קמאי הנ"ל לפ"ז קשה על מה דמקשה הש"ס על רמי בר אבא מר' עקיבא ומר' הונא והוכרח לומר שר"ל אורח ארעא דילמא סובר שצריך בדיקה אחר כל ח"י טריפות כמו שצריך למסקנא בדיקת הריאה ואף אמנם דקיי"ל שאין בודקין אחר ח"י טריפות ע' רש"י מס' חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח ולא החמירו חכמים לברר מ"מ הא לא מפורש במשנה או בברייתא דהא שפיר יש לומר אף דקיי"ל כרבנן דר' מאיר בקטן וקטנה דסמכינן על רובא אף דאפשר לברורי והניחו על דין תורה משום דשיהוי מצוה לא משהינין אבל בח"י טריפות כיון דאפשר לברר י"ל דצריך, וכאשר באמת הקשה הב"י באורח חיים סי' תל"ז והובא במג"א שם ס"ק ז' אמאי לא בדקינן אחר ח"י טריפות כיון דאפשר לברורי כמו דלא סמכינן בשוחט על רובא דמומחין וכן בבדיקת חמץ וכתבו לתרץ בתירוצים שונים כמ"ש מג"א ופר"ח שם וא"כ י"ל שפיר קאמר רמי בר אבא דצריך לברר מכח חומרא דרבנן ולא קשה מדר' הונא דהוא לא קאמר רק אם נמצא נקב ויש לתלות בלאחר שחיטה תלינן וכמ"ש רש"י בד"ה לאפוקי אבל לכתחילה אין לסמוך על חזקה דלמא יהיה ודאי טריפות אשר אי אפשר לתלות שנעשה לאחר שחיטה והא דמתיר ר' עקיבא היינו כיון דמן התורה אף שאפשר לברורי סמכינן על רובא והוא רק חומרא דרבנן לחוש למיעוטא היכי שאפשר לברורי משום הפסד ממון הקילו ואוקי על דין תורה ואי משום דהוי איסור דרבנן ליכא קפידא דהא גם למסקנא צריך לומר כן וא"כ למה לן לדחוקי לומר משום אורח ארעא
ג) ונלענ"ד ליישב קושית הנ"ל ועפ"י דברינו שיבואר יש לקיים גירסא הישנה לאפוקי מאי קמ"ל דהנה כבר נתבאר דאיתא במס' חולין דף י"א ע"א דסובר ר' אלעזר דמוכח דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים וניחוש שמא ניקב קרום של מוח, ודחי הש"ס דפלי ליה ובדק והיכי דלייף לית לן בה, וכיו"ב דחה הש"ס הלימוד של ר' נחמן בר יצחק מחלבו האליה ומשמע למסקנא דאזלינן בתר רובא ע"כ לא בדק בעולה בנקיבת קרום וכמו דמשמע מרש"י מס' חולין דף נ' הנ"ל דמשמע דסובר דמ"ש הש"ס היכי דלייף לית לן בה הוא רק דיחוי בעלמא. והנה אי ר' מאיר חייש למיעוטא גרידא היכי דליכא חזקה המסייע מדאו' או מדרבנן נחלקו קמאי ז"ל לפמ"ש תוס' במס' חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח הבינו דהוא רק חומרא דרבנן מיהו בתוס' במס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב משמע דלא פסיקא להו ובמס' נדה דף י"ח ע"ב תוס' ד"ה מיעוטא מ"ש בשם ר"י מבואר דהבינו דר' מאיר חייש למיעוטא מדאו' דאל"כ אין צורך לתירוצם שכתבן שם דבלא"ה לא קשה קושי' תוס' שס כמ"ש במס' חולין דף פ"ו ע"ב ד"ה סמוך בסופו וכן מבואר להדיא שהגהות מרדכי במס' חולין בפ' הזרוע דר' מאיר חייש למיעוטא מדאו', והנה מה שאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת לפמ"ש תוס' במס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה אתי' דחזקה שאינה מבוררת לא חשיב חזקה בע"כ ר"ל חזקה דאתי' מכח רובא דרוב בהמות כשירות דסובר הלכה כרבנן דר' מאיר דאזלינן בתר רובא וכ"כ להדיא הטור בסי' ל"ט ומג"א בסי' תצ"ח ס"ק ט"ז ובחי' הר"ן במס' חולין דף י"א ע"א ד"ה מנא וז"ל הא דאמר מנלן דאזלינן בתר רובא אדר' הונא קיימא כו' והא דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת היינו משום דאזלינן בתר רובא ורוב בהמות אינן טריפות אע"ג דאמר בחזקת היתר משום רובא הוא דקאמר ע"ש ע' בס' פלתי סי' נ' ס"ק א' בסופו, ולפ"ז יש לפרש היטב הסוגיא דהנה בדברי רמי בר אבא יש לפרש ב' פירושים (א') יש לומר דסובר כרבנן דר' מאיר דאזלינן בתר רובא ובע"כ בעולה לא היה בודק בראש אם ניקב קרום של מוח, וכוונתו דומיא דהפשט וניתוח בעולה והיינו לנתח חתיכה ואין צריך לנתח לחתיכות וה"ה לקצבים וז"ל שאין צריך לנתח הראש כי לא חיישינן שמא ניקב קרום של מוח (וע' ביו"ד סי' ע"א ס"א שכתב בש"ע שחותך הראש לשנים ומולחו יפה כתב הש"ך בס"ק א' שהוא רק למצוה מן המובחר אבל אם רוצה למלוח הראש שלם ינקב העצם כנגד הקרום כדאי' בס"ג) ואי נימא שכן הוא הפי' בדברי רמי בר אבא תיקשי אמאי לא ניחוש שמא ניקב קרום של מוח הא אפשר בבדיקה בע"כ דסובר דהלכה כרבנן דאזלינן בתר רובא אף היכי דאפשר בבדיקה ובע"כ צריך לומר מה שצריך הפשט וניתוח לשאר אברים הוא רק מחמת דרך ארץ כדמסיק הש"ס ואולם יש לומר דרמי בר אבא סובר דהלכה כר' מאיר דחיישינן למיעוטא מן התורה ולא אזלינן בתר רובא ובע"כ בעולה היה פלי ובדיק ליה ומ"ש הפשט וניתוח בעולה וה"ה לקצבים ר"ל כעין שהיה בעולה שפלי לי' ובדיק ליה ה"ה בעינן בדיקה על נקיבת קרום של מוח ועל כל י"ח טריפות, לפ"ז נראה לענ"ד די"ל רמי בר אבא אמר רק דהפשט וניתוח בעולה וה"ה לקצבים ומה דאיתא אח"כ מכאן למדך תורה דרך ארץ הוא המשך דברי סתמא דגמרא שביארו דברי רמי בר אבא ורצונם לומר מכאן ר"ל מסוגיא שלנו מוכח שבע"כ כוונת רמי בר אבא שהוא רק דרך ארץ וליכא איסור דאזלינו בתר רובא ובעולה לא פלי ובדק מכיון דהוי דומיא דעולה בע"כ מוכח אף דאפשר לברורי אין צריך לברר דהא בשאר בהמות אפשר לברורי ולבדוק הקרום מ"מ אין צריך וכמו בעולה, דאי אפשר לומר שכוונתו לאפוקי מדר' הונא דסובר כרבנן דר' מאיר דאזלינן בתר רובא דמה דאמר נשחטה בחזקת היתר ר"ל רובא ורמי בר אבא סובר כר' מאיר דלא אזלינן בתר רובא ובעולה היה צריך בדיקה דפלי ובדק וה"ה בקצבים ומדמי לענין זה לעולה. תיקשי הא ר' עקיבא סובר ג"כ דסמכינן על רובא ובע"כ גם בעולה לא פלי ובדק ה"ה לקצבים אין צריך לברורי כיון שהוא טירחא לברורי ובע"כ דרמי בר אבא אורח ארעא קמ"ל, ולפי דברינו יש לקיים הגירסא לאפוקי מאי קמ"ל כמובן. ולפ"ז מיושב ג"כ קושית הנ"ל דש"ס הבין שר"ל שדמי ממש לעולה כמו בעולה קאי על דין תורה ה"ה הפשט וניתוח לקצבים קאי על דין תורה וע"ז שפיר מקשה דאם בדיקת י"ח טריפות מן התורה האיך מתיר ר' עקיבא איסור דאו' משום הפסד ממון אע"כ דר' עקיבא סובר כרבנן וא"ש ולק"מ ודוק:
פרט ב
יבואר טעם וסברא לחלק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן
ד) יש לחקור בהא דחזינן דש"ס הוצרך ללמוד כמה לימודים דאזלינן בתר רובא דליתא קמן למה לי כל הני לימודים הא מסברא ילפינן דמה לי רובא דאיתא קמן כגון ט' חניות וסנהדרין דרוב חניות הכשרים וסנהדרין הם לפנינו או רובא דליתא קמן כגון רוב קטנים שאינם סריסים אף דליתנייהו קמן לראותם הא מ"מ ידוע לנו בידיעה ברורה שיש בעולם רוב קטנים שאינם סריסים מה נפקא מיניה אם רוב לפנינו לראות או שנודע לנו הרוב בידיעה ברורה והנה רש"י במס' חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח כתב וז"ל אחרי רבים להטות בין רובא דאיתא קמן בין רובא דליתא קמן דמ"ש האי מהאי עכ"ל מ"מ יש להבין דהא חזינן דכל הני אמוראים דשקלו וטרו למצוא לימוד בע"כ לא ס"ל דמ"ש האי מהאי וגם הא חזינן דר' מאיר סובר דלא אזלינן בתר רובא דליתא קמן וברובא דאיתא קמן בע"כ מודה כמ"ש תוס' במס' יבמות דף קי"ט ע"א ד"ה כגון ולדעת הגהות מרדכי במס' חולין ריש פ' הזרוע חייש ר' מאיר למיעוט גרידא מדאורייתא וגם לפמ"ש בשו"ת תרומת הדשן סי' שי"ד דעת רשב"ם וגליון תוס' דאפי' לדידן דקיי"ל כשמואל במס' ב"ב דף צ"ב דאין הולכין בממון אחר רוב היינו רובא דליתא קמן אבל ברובא דאיתא קמן אזלינן בתר רובא אפי' להוציא ממון וגם רש"י ז"ל לא עמד בשמועתו כנראה שמספקא לי' דכתב במס' קדושין דף פ' ע"א ד"ה אם רוב שרצים וז"ל אם הבית מוחזקת להיות שרצים מצוים שם יותר מצפרדעים טמא אף לישרף דחזקה ורובא דאיתא קמן הוא אבל האי דתינוק רובא דליתא קמן הוא עכ"ל הרי דיש חילוק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן אף למסקנא דילפינן דאזלינן בתר רובא דליתא קמן כרבנן דר"מ, והנה לפמ"ש בכלל א' פרט א' בשם ספר שיטה מקובצת במס' ב"מ דף ו' שכתב בשם הרא"ש דרוב מצד סברא היא ספק וחידוש הוא שחידשה תורה שיהיה לרובא דין ודאי ל"ק דיש לומר דסובר הש"ס כיון דהוא חידוש אין לך בו אלא חידושו ברובא דאיתא קמן ולא ברובא דליתא קמן דנשאר על סברא חיצונה כדאיתא כיו"ב בהרבה דוכתי אבל לשיטת תוס' שנתבאר שם דסברא נוטה שרוב הוא ודאי קשה להבין מדוע נחלק בין הדבקים:
ה) ועלה בדעתי לומר לפמש"ל במקומו דיש לחלק בין היכי דרוב היה מבורר מעיקרא או מעורב עם המיעוט דהוי כאיקבע איסורא יש לומר שזהו החילוק בין רובא דאיתא קמן כגון תשע חניות דרוב מבורר בפני עצמו והמיעוט מבורר בפני עצמו דלפמ"ש הפרי חדש בסי' ק"י ס"ק י"ג בשם קצת קמאי ז"ל דלא הוי קבוע דאורייתא רק היכי שה תר ואיסור ניכר דאם לא היה נודע החניות מי מוכרת בשר שחיטה ומי בשר נבילה לא הוי קבוע דאו' ומש"ס משמע להדיא דבט' חניות הוי קבוע דאו' וכמו כן בסנהדרין הרוב ניכר משא"כ רובא דליתא קמן הוי היכי שאינו מבורר הרוב בפני עצמו רק שמעורב עם המיעוט כמו בקטן וקטנה אף שרוב קטנים אינם סריסים ומיעוטא שלאחר זמן יהי' ניכר בהם סימני סריס וכן בקטנות לענין חשש איילונית מ"מ עכשיו בכל קטנים וקטנות אינו יכול להכיר א"כ מעורב הרוב עם מיעוט והוי כמו איקבע איסורא ושפיר יש לחוש כיון דבוודאי איכא מיעוט וקטן זה פריש מכל הקטנים אולי פריש ממיעוט שהם בתוך רוב ול"ד לרובא דאיתא קמן וכמו כן רוב בהמות שהם כשירות נמי הוי ליתא קמן משום שבחיי הבהמה לא ניכר מי מהם כשירה או עריפה ואף שלאחר זמן נתוודע שרובם כשירות מ"מ הוי ליתא קמן כי מעורב עם המיעוט וכ"כ כל הרובות שהביא שם הש"ס ומדוייק בדברי רש"י שכתב בד"ה תשע וז"ל תשע חניות כולן מוכרת בשר שחיטה ואחת בשר נבילה ונמצא בשר בארץ הלך אחר הרוב דהא קמן חזינן דרובא דהתירא נינהו יע"ש פי' דהרוב מבורר לנו ואינו מעורב ולא הוי כאיקבע איסורא. ואולם לשיטת המרדכי בסוף מס' חולין בפרק הזרוע שסובר דלא אזלינן בתר רובא כזו בע"כ אי אפשר לומר כן דא"כ תיקו למה באמת אזלינן בתר רובא כזו כיון שלא היה מבורר ובע"כ צריך לומר דלא דמי להתם דיש לחלק להמעיין היטב וא"כ הדק"ל:
ו) ונראה לענ"ד דהנה בח"מ ס' ל' סי"ד כתב וז"ל עדות בידיעה שלא בראיה יתבאר בסי' צ' ס"ו שיש מי שאומר דהוי עדות וכתב בסמ"ע ס"ק מ' שכתב הטור בשם רמ"ה שם וגם בש"ע אם נגנב ממנו חפץ וידוע בעדים שהיה לו כלי בבית ולא היה שם איש אחר אלא זה דנין אותו כאילו ראוהו שהוא גנב וכן אם ראוהו עדים שהוא נכנס אצל חבירו שלם ויצא משם חבול ולא היה שם איש אחר לומר שהוא חבלוהו תלינן הדבר דבוודאי זה הנמצא בבית חבלוהו יע"ש והנה בסי' צ' ס"ו כתב בסמ"ע ס"ק י"ז על דין הנ"ל שכ"כ הטור בשם הרמ"ה וסיים וז"ל וזהו עדות המתקיימת בידיעה בלא ראיה עכ"ל ר"ל כך כוונת הפסוק שאמר או ראה או ידע וכמ"ש הפרישה יע"ש וע' באה"ע סי' מ"ב סעיף ד' וב"ש ס"ק י"ג, נשמע משם דהוצרכה התורה לכתוב להורות שעדות מתקיימת בידיעה אף דאיכא הוכחה גדולה שהאמת כן הוא דהוי כאילו ראו מ"מ נלמד משם דסברא חיצונה היה שיש מקום לומר כיון שלא ראו הדבר בעיניהם לא מהני האומדנא והוכחה, וחוש הראיה עדיף לכן צריך לימוד על זה ה"ה כאן דוודאי אין סברא לומר דאנן ראינו דרובא דעלמא אינם סריסים וכן רוב בהמות שבעולם אינם טריפות דאטו מנינו וראינו כל הקטנים או בהמות שבעולם רק שכן הוא האומדנא והדעת מכרעת שכן הוא וכמו שצריך שם לימוד על ידיעה בלא ראיה ה"נ צריך לימוד חדש על רוב הבא בידיעה שלא על פי ראיה וז"ש רש"י ז"ל דהא קמן חזינן דרובא דהיתרא נינהו יע"ש ור"ל כיון שרוב בא מכח ראי' אלים מרוב שבא מכח ידיעה וכן מדוייק ברש"י במס' בכורות דף י"ט ע"ב ד"ה תשע וד"ה רובא, וביבמות דף קי"ט ע"א ד"ה תשע וד"ה סנהדרין וד"ה דליתא וא"ש. ועמ"ש בפרט ד' בשיטת רמב"ן ור"ן:
פרט ג
יבואר ביאור דברי הש"ס במס' חולין דף י"א ע"ב בהא דילפינן מקרא דאזלינן בתר רובא:
ז) שם יליף ר' מאיר דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דאמר רחמנא קטליה ליחוש דילמא לאו אביו הוא אלא משום דאמרינן זיל בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל ממאי דילמא כגון שהיו חבושין בבית האסורין אפ"ה אין אפטרופס לעריות עכ"ל, וע' במס' סוטה דף כ"ז ע"א. וקשה לי דהנה בנימוקי יוסף במס' יבמות דף ס"ט ע"ב כתב שם בארוס וארוסה היכי שילדה וז"ל והכא שהבעל טוען בברי שהולד כשר (ר"ל שהוא ממנו) והיא מכחישתו יש אומרים שהולד ספק ממזר כיון דברי וברי הוא ויש אומרים שאם הוא טוען שלא זזה ידו מתוך ידה הוא נאמן להכשירו כיון שהאמינה תורה לפסלו כ"ש שנאמן להכשירו דאית לי' לאמו חזקת כשרות והיא לאו כל כמינה לפסלו אפי' טוענת שהיתה שוגגת וכ"ש אם טוענת שהיתה מזידה שאינה נאמנות ע"י עצמה וכתב ריטב"א דטעמא דמסתבר הוא עכ"ל וע' באה"ע בסי' ד' סי"ט ובחלקת מחוקק ס"ק ל' וב"ש ס"ק נ"א א"כ מוכח אפילו בארוס דלי' שייך לומר רוב בעילות ממנו מ"מ נאמן מחמת שהתורה האמינו ויש אומרים לא נחלקו. רק היכי שהיא מכחישתו ולכ"ע בשותקת או שהודית בוודאי נאמן, והנה מ"ש שלא זזה ידה מתוך ידו המעיין במס' סוטה דף כ"ז ע"א מבואר היכי דלא היה האשה פרוצה ביותר למ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה יוכל לידע אם באותו זמן בא רק הוא עליה בודאי הולד ממנו, וכן למ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה היכי דיש לה וסת קבוע יוכל ג"כ לידע כמ"ש תוס' ד"ה אליבא, וא"כ קשה מנלן ללמוד משום דאזלינן בתר רובא הא חזינן דש ס רצה לדחות דמיירי הקרא בגווני רחוקה שהיו חבושין בבית האסורין וא"כ אכתי קשה מנלן להוכיח משם דילמא איירי קרא היכי שאמר מקודם לכן שהוא בנו כגון שאמר שידע שבא עליה סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה דבכה"ג אפי' ליכא רוב בעילות בוודאי הולד ממנו כיון דאין מתעברות קודם לכן, ואין לומר דהא דנאמן לומר שהוא בנו רק לענין איסורא לפטור מיבום וכן לענין ירושה וכיו"ב אבל אינו נאמן לקטלא דע"א לא קם לעונש מיתה דז"א כמ"ש רמב"ם בפ' ט"ז מסנהדרין הלכה ו' וז"ל אין צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א מוחזק כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה כלאי כרם הם פירות אלו גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרה בו הרי זה לוקה אעפ"י שעיקר איסור הוא בע"א עכ"ל וע' במשנה למלך בפ' ג' משגגות הלכה ב' שמקורו מירושלמי וע' בפני יהושע במס' קדושין דף ס"ג ע"ב ובס' שער המלך שם הרי אף דע"א לא קם לעונש מלקות כמו שלא קם לעונש מיתה מ"מ כיון שהעיד קודם שדנין על עונש מלקות בשעה שהיה נאמן מהני אח"כ עדותו אף לעונש מלקות ה"ה כאן כיון שאמר האב קודם שהכה אותו שאז לא דנין על עונש נפשות הדק"ל, ואפשר לומר הא דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה או סמוך לווסתה לא ר"ל שבוודאי כן הוא רק שרובא כן הוא ולפעמים מתעברת גם קודם לכן וא"כ שפיר הוכיח דאזלינן בתר רובא ומצאתי ראיתי בב"ח יו"ד סי' רס"ז סי"ז שמשמע להדיא כן דוק ותשכח כדברי:
ח) ואולם ק"ק מנלן להוכיח משם דאזלינן בתר רובא דילמא הא דחייבה תורה מיתה למכה אביו ואמו הוא מטעם ס"ס דעדיף מרובא כמ"ש רשב"א בסי' ת"א וכן מוכח מתוס' כתובת דף י' ע"ב ד"ה אי דמוציאין ממון ע"י ס"ס אף דקיי"ל דלא אזלינן בתר רובא בע"כ סבירא להו דס"ס עדיף והכא איכא ס"ס דילמא לא זינתה כלל ואת"ל זינתה דילמא מ"מ נתעברה ומכ"ש כיון דרוב בעילות מבעל אף דרוב לא נחשב כוודאי מ"מ עכ"פ הוא בגדר ספק השקול ואף דלא נתהפך מ"מ הוא ס"ס כמ"ש הש"ך בסי' ק"י ס"ק ט"ו היכי דאין מציאתן שווין לא בעי מתהפך דמתחילה צריכין לדון דילמא לא נעשה מעשה כלל וה"נ כן הוא דילמא לא זינתה ואין לומר דהוי ס"ס משם אחד כמ"ש תוס' במס' כתובת דף ט' ע"א וש"ך בכללי ס"ס ס"ק י"א ז"א חדא דכלל זה אינו מוסכם כמ"ש בס' מנחת יעקב ופלתי בסי' ק"י דרמב"ם לית לי' כלל זה ותו דש"ך כתב שם בס"ק י"ב דהיכי דספק אחד הוסיף על חבירו לא הוי משם אחד כיון דאיכא נ"מ כמו שכתבו ז"ל הטעם דסתם כלים אינן בני יומן משום ס"ס ספק נשתמש בו היום ואת"ל נשתמשו שמא נשתמשו בדבר שהוא פוגם חף דהוי משם אחד אע"כ הטעם דספק שמא לא נשתמשו בו היום אם ידענו בוודאי, שכן הוא הוי נותן טעם לפגם בכל תבשיל שבעולם וספק האחרון שמא נשתמש בדבר שפוגם תבשיל זה אם ידענו מה נשתמש אפשר אע"ג דפוגם תבשיל זה משביח תבשיל אחר יע"ש, וע' בשו"ת נודע ביהודא הלכות נדה סי' מ"א ובסי' נ"ה וא"כ הכא ג"כ נ"מ לספק שלא זינתה כלל מותרת לדור עם בעלה ולספק זינתה רק שהולד מבעלה אסור' לדור עם בעלה ואין לומר כיון דאין אפטורפוס לעריות נחשב ספק ראשון לספק השקול דספיקות בעינן שיהיו שקולין כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס ס"ק ל"ג דז"א דבוודאי נחשב לספק השקול דאף דמשמע בתוס' כתובת דף י"ג בד"ה ואין דלא הוי ספק משום דאין אפטרופוס לעריות היינו התם דאיכא ריעותא לפנינו שנסתרה משא"כ הכא מהיכי תיתי נימא שיותר נוטה שזינתה והש"ס נקיט לספק כדי שלא להרגו, וכן משמש לשון הש"ס דקאמר דילמא לאו אביו הוא ועוד הא אנן קיימינן עכשיו בהך סברא דאפי' רובא לא מהני וחשוב רק כמו ספק השקול א"כ אף דאין אפטרופוס לעריות נחשב בגדר רובא דיותר נוטה שזינתה מ"מ אין לו רק דין ספק ושפיר הוי בגדר ס"ס, ואין לומר דהוי ס"ס נגד חזקה דהא האי גברא יש לו חזקה קמייתא שקודם שהכה לאב הי' עומד ועכשיו שאנו רוצין לחייבו מיתה מחמת שהכה לאבי ע"י ס"ס הלז לא אמרינן ס"ס נגד חזקה דז"א כמ"ש בתשובת מ"ב וטו"ז בסי' ק"י ס"ק ט"ו דדוקא היכי דס"ס סותר החזקה עצמה שהיא בתוך חזקה לא מהני אבל אם אין הספיקות נגד חזקה ממש מהני וה"נ הספיקות אינם נגד חזקה ממש דהחזקה הוא מצד אחר ואין הספיקות בתוך חזקה ממש ואפי' אי נימא דס"ס לא עדיף מרוב וגם דנימא דכח ס"ס הוי רק כמו רובא דליתא קמן מ"מ קשה בפשיטות מנלן דאזלינן בתר רובא דילמא משום דאיכא ס"ס ג"כ דהוי ב' רובות אבל חדא רובא לא מהני וצ"ע, ותו קשה אמאי לא ילפינן ממה שאמרה תורה אשר יתן מזרעו למולך מות יומת ואי' במס' סנהדרין דף ס"ד דאינו חייב אלא ביוצאי ירכו וכ"כ רמב"ם בפ"ו מהל' עכו"ם ה"ב וה"ה דדוקא על זרעו חייב כאשר מורה פשטא דקרא ואמאי חייב מיתה ליחוש דילמא לאו אביו הוא אלא ודאי דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל וצע"ג:
ט) ודע דראיתי דבר חדש בס' פרי מגדים באורח חיים בפתיחה כוללת דף י' ס"ק כ"ה שכ' וז"ל בחולין דף י"א ע"ב איתא רוב בעילת אחר הבעל קשה לי היכא דבעל ביאה אחת ופירש ונתעברה ניחוש שמא זינתה וליכא רוב, ולפמ"ש תוס' ד"ה כגון דהעמד האם בחזקת צדקות א"ש, אך אם פרוצה ביותר כדאיתא במס' סוטה דף כ"ז קשה וע' ברש"ל מס' פסחים דף פ"ד ברש"י ילדי זנונים ספק שלך ספק של אחרים אע"ג דרוב בעילות אחר הבעל זקן שאני ומש"ה אמר מה אעשה לזקן זה, ולכאורה זקן ותש כוחו אין בועל כ"א ביאה אחת או שתים וליכא רוב ומ"מ דוקא כי התם דליכא חזקת צדקת ועדיין צ"ע כי לא מצינו חילוק זה בפוסקי' דעכ"ל והעתקתיו כי הוא נפקא מיני' רבתי לדינא:
פרט ד
יבואר בדין רובא דליתא קמן נחלקו ר"מ ורבנן ור"מ חייש למיעוטא:
י) מקורו במס' יבמות דף ס"א ע"ב נחלקו בקטן וקטנה ר' מאיר סובר לא חולצין ולא מייבמין ואמרו חכמים לר"מ מאי טעמא דאין מייבמין א"ל קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית ונמצא פוגעין בערוה ומסיים בדף קי"ט ע"א דרבנן סברי זיל בתר רובא דקטנים וקטנות דלאו סריסים ואיילונית נינהו, וע' במס' חולין דף י"א ע"א ובמס' בכורות דף י"ט ע"ב ויש להתבונן דהנה במס' נזיר דף י"ב ע"א אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו וכיון דלא פריש לי' הא לא ידע הי ניהי קדיש לי' (ודילמא נושא את קרובתי') איתביה ר"ל לר' יוחנן קן סתומה שפרחה גוזל אחד מהן לאויר העולם כו' יקח זוג לשני ואלו קן מפורשת אין לו תקנה ואלו שאר קינין בעלמא מתקנין ואמאי לימא כל חדא וחדא דילמא האי ניהי א"ל קאמינא אנא אשה דלא ניידא ואמרת לן את איסורא דנייד וכ"ח התם נמי ניידא אימר בשוקא אשכח וקדיש התם הדרא לניחותא גבי קן מי הדרא יע"ש ועיין בתשובת מיימוני דשייכים לס' משפטים סי' ה' ונתבאר בקמאי ז"ל ג שיטות בענין קבוע (א') שיטת תוס' שם ד"ה אסור ובכמה דוכתי וכן דעת כמה פוסקי' (ובמס' גיטין דף ס"ד ע"א ד"ה אסור ובמס' חולין דף צ"ה ע"א ד"ה ספיקו והר"ש מקינון הובא בפר"ח סי' ק"י ס"ק י"ג) דלא הוי קבוע רק היכי שאיסור ניכר לעצמו והיתר לעצמו דומי' דט' חניות מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה כיון דילפינן במס כתובת דף ט"ו ע"א מוארב לו פרט לזורק אבן לגו בט' ישראל וא' עכו"ם והתם ניכרין הם אבל היכי שאין איסור נודע וניכר לעצמו כגון ספיקא דחניות שנודע דאיכא בשר טריפה באחת מן החניות ולא נודע באיזה חנות מותר ליקח מן החניות משום דאזלינן בתר רובא דבכה"ג לא מיקרי קבוע והתם בשליח אסור רק מטעם קנס דלא הוי אפי' קבוע דרבנן ודוקא בתערובת חתיכות בדברים חשובי' החמירו רז"ל ואמרו דדבר חשוב לא בטל שיהי' לו דין קביע (ב') דעת הב"ח בסי' ק"י בהבנת הטור ומשמע שכן סובר גם רשב"א בתערובת חניות הוי קבוע דאו' אף שאין איסור ניכר וכתב שם דילפינן מוארב לו פרט לזורק אבן לגו דמשמע שהבין דמיירי אף שלא הי' ניכר הישראל, וכן נראה דעת הש"ך שם בס"ק ד' ובס"ק י"ז (ג) דעת הפרישה שם בס"ק ט"ז הובא בפרי מגדים בשפתי דעת ס"ק י"ד נראה דתערובת חניות כיון שאין איסור ניכר הוי קבוע דרבנן, והנה במס' כתובת דף ט"ו ע"א אמר זעירי אמר ר' חנינא הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדא ואין הולכין אחר רוב העיר גרידא ולא אחר רוב סיעה מ"ט גזירה רוב סיעה אטו רוב העיר ורוב עיר נמי אי דקא אזלו אינהו לגבה כל דפריש מרובא קפריש ומשני דילמא אזלה איהי לגבייהו דהו"ל קבוע ואמר ר' זירא כל קבוע כמע"מ כן הוא גי' תוס' ד"ה דילמא וע' ב"ש סי' ז' ס"ק ל"ד הרי דגזרו רוב סיעה אטו רוב עיר וברוב עיר אולי תיזל היא לבועל ויהי' קבוע, והנה תוס' שם ד"ה דילמא כתבו וז"ל וא"ת דבנזיר דף י"ב פריך וכו' ומשני אמינא לך אשה דלא ניידא ואת אמרת לי איסורא דנייד וכ"ת בשוקא אשכח וקדיש התם הדרא לניחותא משמע דגבי אדם לא שייך לומר כל דפריש מרובא קפריש משום דהדר לניחותא ולאו פירכא הוא דהתם בשעת איסור כשזה בא על שום אשה הדרא לניחותא האשה שקידש השליח אבל הכא כי אזלו אינהו לגבה בשעה שאוסרה הרי הוא נייד עכ"ל (מרש"י משמע דלא הוי קבוע רק באשה דכל כבודה בת מנך פנימה כמ"ש שם במס' נזיר ד"ה א"ל וכ"כ בס' ראב"ן, ואולם מתוס' נראה דאפילו באיש שייך קבוע וע' בשיטה מקובצת שם וע' במס' יבמות דף ט' ע"ב ברש"י ד"ה בדוכתי דקביע ותוס' בד"ה בדוכתא) וא"כ קשה מנלן לש"ס להוכיח דר' מאיר סובר דחיישינן למיעוטא כיון דסובר דקטן וקטנה לא מייבמין דאולי טעמא דר' מאיר דאסור לייבם כיון דביאה קונה חייש ר' מאיר היבם קטן אסור לייבם דאם היא תלך ליבם הוי קבוע וכמע"מ דמי ואף אמנם אם ילך הוא לגבה והיא גדולה לא הוי קבוע דבשעת קנין הוא נייד ממקומו ואמרינן דפריש מרוב קטנים שאינם סריסין מ"מ גזרינן אטו אזלה איהי לגבי', וכמו כן בקטנה אם הולך לגבה הוי קבוע ואם היא הלכה לבית היבם הוי נייד ור' מאיר גזר אולי ילך איהו לגבה דהוי קבוע ושפיר יש לומר בעלמא לא חייש ר' מאיר למיעוטא היכי דליכא חששא דקבוע מיהו להסוברים דלא הוי קבוע היכי שאין איסור והיתר ניכר לא ק' מידי דהכא בקטנים בשעה שהם קטנים לא ניכר לנו שאינם סריסים רק דאולי ימצא אח"כ וכמ"ש תוס' במס' נדה דף ל"ג ע"א ד"ה שמא דאינה מועיל בדיקה עד שהוא גדול בשנים ול"ד לט' חניות דהתם האיסור ניכר אבל לשיטת הסוברים דהוי קבוע אפי' היכי שאין האיסו' ניכר כמו בשליח שקידש אשה אחת ולא נודע באיזה מקום מ"מ כתבו רשב"א ור"ן במס' גיטין דהוי קבוע שכתבו מדינא אסור בכל הנשים קשה ומכ"ש דקשה להסוברי' דהוי קבוע דאוריי' אף אמנם משאר דוכתי משמע דר"מ חייש למיעוטא מ"מ בש"ס מבואר דהוכחתם הוא מקטן וקטנה, ואולם לכאורה גם לרבנן קשה במה דאיתא בש"ם ובקמאי ז"ל בסתם שרשאי לייבם בקטן וקטנה ולא ביארו הפרש בין היכי דהוי נייד לקבוע וע' ברמב"ם בפרק ה' מיבום הלכה י"ח ובהרה"מ בשם רמב"ן דקיי"ל בקטן בן ט' שנים ויום אחד מדאו' קונה אותה לכל דבר של יבום ומדבריהם עשו אותו כמאמר בגדול וכן מבואר שם בהלכה כ"ג דקטנה מתייבמת כרבנן דר"מ וכן קיי"ל באה"ע סי' קס"ז ס"א וס"ד וס"ה והוי להו לפרושי דוקא בענין דליכא קבוע ניהו דהא לא קשה על חכמים לגזור בנייד אטו קבוע כמו ביוחסין כנ"ל דיש לומר דהכא הוי קבוע דרבנן כשיטת הסוברים כיון שאינו ניכר ולא גזרו רק בקבוע דאורייתא דהתם בכתובת דף ט"ו ניכר במקומו הפסולין או דמעלה עשו ביוחסין אבל קשה דעכ"פ הוי להו לבאר שיהי' הקנין בענין שיהי' ניידי ולא שייך לומר כיון דהוא רק קבוע דרבנן לא גזרו לבטל מצוה דאורייתא כי שיהוי מצוה לא משהינן דהא אינו מבטל כיון שאפשר בתקנה שיהי' ניידי וכן קשה קושי' הנ"ל על ר"מ להסוברים דהוי קבוע דאו' דילמא ר"מ לא חייש למיעוטא רק דגזור נייד אטו קבוע וצ"ע:
פרט ה
יבואר מחלוקת רמב"ן ז"ל עם הר"ן ז"ל בכוונת ר"מ דחייש למיעוטא
יא) גרסינן במס' ע"ז דף מ' ע"ב במתני' וז"ל כ"ה אסורין (בהנאה) מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה דברי ר"מ וחכמים אומרים אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל כו' ואיתא בגמ' וז"ל אי נעבדין פעם אחת בשנה מ"ט דרבנן אמר ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן במקומו של ר"מ היו עובדין אותה פעם אחת בשנה ור"מ חייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן דלא חיישו למיעוטא לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום עכ"ל וכ' הר"ן וז"ל ופי' הרמב"ן ז"ל דהכי קאמר דלר' מאיר דחייש למיעוטא כל המקומות שאין מנהג שלהן ידוע אסורין מן הדין דכיון דר"מ חייש למיעוטא אית לן למיחש שמא נוהגין הן כמנהג מקומו אעפ"י שאותו מקום מיעוט הוא לגבי כל המקומות הנודעין לנו שאין נעבדין בהן וכן כ"ה הנמצאים בדרך אסורין מדינא מהאי טעמא וכיון דרובא דעלמא מיתסר מדינא לר"מ גזר אף במקום שידוע לנו שאין עובדין אותן משום איסור הנמשך מאותו מקום דכיון דרובא דעלמא אסור לר"מ גזר מיעוטא משום רובא אבל רבנן דלא חיישי למיעוטא ואין להם שום מקום שיהי' אסור מן הדין אלא מקומו של ר"מ לא אסרינן דעלמא משום אותו מקום בלבד עכ"ל וכיו"ב כתב הריטב"א וע' בתוס' ד"ה ר"מ, ונראה כוונת רמב"ן וריטב"א דס"ל דר"מ חייש למיעוטא מדאו' אפי' היכי דליכא חזקה המסייע למיעוט וכשיטת הגהות מרדכי במס' חולין פ' הזרוע ותוס' נדה דף ח"י ע"ב ד"ה מיעוטא ודלא כתוס' מס' חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח ובמס' בכורות דף כ' ע"א ד"ה חלב שכתבו דר"מ חייש למיעוטא דרבנן וע' תוס' חולין דף פ"ו ע"ב ד"ה סמוך בסופו וא"כ בסתם מקומות שלא נודע לנו אם עובדין כמיעוט או כרוב חיישינן מדאו' אולי הם ממיעוטא והוי ספק השקול כיון דלא אזלינן בתר רוב וכיון דספיקא דאו' מדאו' לחומרא אזי רוב מקומות אסורין מדינא שייך למיגזר מיעוטא אטו רובא אבל אי נימא דרמב"ן וריטב"א ז"ל ס"ל דר"א חייש למיעוטא רק מדרבנן ומן התורה אמרינן דסתם מקומות שאין נודעין לנו נוהגין כרובא לא שייך למיגזר רובא אטו מיעוטא דהוי גזירה לגזירה וברוב מקומות לא גזרינן וע' בתוס' במס' חולין דף ק"ד ע"א ד"ה ומנא ואולם לכאורה ז"א דהא הר"ן כתב במס' קדושין דף ל"ט ע"א דרמב"ן סובר כשיטת הרמב"ם דספיקא דאוריי' לחומרא מדרבנן ומ"מ סובר דגזרו בכל המקומות, אך באמת לק"מ דהנה מוהרי"ט ספר ב' סי' א' ובפר"ח בסי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק א' כתבו לי ישב קושי' קמאי ז"ל לרמב"ם וסייעתו האיך משכחת א"ת כיון דמדאורייתא לקולא, ותירצו דתנאים ואמוראים במס' כריתות דף י"ז וי"ח שנחלקו אי בעינן איקבע איסורא נחלקו בזה למאן דלא בעי איקבע איסורא בע"כ ספיקא דאו' מדאו' לחומרא ורמב"ם סובר דאין חייב רק באיקבע איסורא ובלא איקבע איסורא פטור משום דמדאו' לקולא ומבואר שם בדף ח"י ע"א דר"מ סובר כר"א דלא בעינן איקבע איסורא (ודברי תוס' במס' גיטין דף רע"ד ע"א ד"ה אשם ומוהרש"א שם צ"ע) ובע"כ סובר סד"א מדאו' לחומרא וא"כ דברינו הנ"ל נכונים ומצאתי זכר לדבר דלשיטת רמב"ם דסד"א לחומרא רק מדרבנן לא הוי כוודאי ולהסובר' דמדאו' לחומרא הוי כוודאי להמעיין בתשובת הר"ן סי' נ"א והובא בקצרה בב"י יו"ד סי' רכ"ח דף רכ"ג סוף ע"א דוק ותשכח כדברי:
יב) ואולם קשה לשיטת רמב"ן וריטב"א לפי מאי דאיתא ביבמות דף קי"ט ע"ב דהיכי דאיכא רובא וחזקה ל"ח ר"מ למיעוטא דהוי מיעוטא דמיעוטא וע' שם בתוס' ד"ה סימן פ"א ובמס' חולין דף פ"ו ע"א תוס' ד"ה מ"ט ובמוהרש"א ובע"ב בד"ה אמרו ובמס' ע"ז דף ל"ד ע"ב ד"ה אי וא"כ בסתם כל זמן שלא נודע שנעבדו הם בחזקה קמייתא שפעם אחת הי' מותרין וכמו דמוכח מריטב"א שכתב דספק נעבד לא אסרה תורה וז"ל ואנו אין לנו לאסור שום דבר משום ספק ע"ז אע"ג דאיסור תורה הוא עד שנדע בוודאי שהיא ע"ז או שהרוב נעבד וכולהו קראי דמישתעי בענין ע"ז בע"ז ודאית הם ורובא כוודאי כיון דמדאו' חיישינן לרובא יע"ש, וא"כ האיך קאמר רמב"ן דמדינא סתם מקומות שאין מנהג שלהם ידועין אסורין דלמא הם ממיעוטא הא איכא רובא וחזקה להתיר והוי מיעוטא דמיעוטא, שוב ראיתי בהגהות מרדכי במס' חולין בפ' הזרוע סי' תשל"ו שכתב וז"ל אבל בפרק כ"ה חייש ר"מ למיעוטא אע"ג דאיכא רובא וחזקה דכל דמות יש לו חזקת כשרות קודם שנעבד עכ"ל וע' בטו"ז יו"ד סי' קמ"א ס"ק ב' ודוק וצ"ע וע' בחולין דף ו' ע"א ודוק:
יג) והנה הר"ן ז"ל לאחר שהביא דברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל כתב וז"ל ולישנא דגזר שאר מקומות אטו אותו מקום אינו נח לי בהך ומאי דקאמר נ"מ כ"מ שאין מנהגו ידוע אסור מדינא לר"מ אינו ברור אצלינו ניהו דשמעינן לר"מ דחייש למיעוטא בקטן וקטנה דקאמר לא חולצין ולא מייבמין שמא ימצא סריס ואיילונית היינו משום דהוי מיעוטא דשכיח בכל מקום אבל שנחזיק איסור ממקום למקום מפני מקומו של ר"מ אין לנו כיון שכל המקומות הנשמעין אצלינו אינו נוהגין כמותו ואפילו את"ל דהאי מיעוטא דמי למיעוטא דסריס ואיילונית אפ"ה לית לי' למיחש בי' לר"מ מדאו' בפ"ק דחולין דף י"א מנא הא מילתא דאמרי רבנן זיל בתר רובא ומתרצינן לה מנלן דכתיב אחרי רבים להטות מהדרינן רובא איתא קמן כגון ט' חניות וסנהדרין לא מבעי' לן כי קא מבעי' לן רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה אלמא ברובא דאיתא קמן אפילו ר"מ מודה בי' וטעמא דמילתא שכיון שהוא רוב ידוע לפנינו הרי הוא חשוב לבטל את המיעוט ולעשותו כמי שאינו והכא נמי הרי רוב המקומות שאין נעבדין בהן ידוע אצלנו ואיתא קמן ולפיכך ראוי שיבטל המיעוט ולא ניחוש לסתם מקומות משום מקומו של ר"מ עכ"ל ואמרתי לבאר דברי הר"ן ז"ל ולכאורה נראה דקו' הר"ן על הרמב"ן מה שהקשה איך נחזק איסור ממקום למקום הוא קושי' הנ"ל כיון דאיכא רובא וחזקת היתר דמהכ"ת נחזיק איסור בכה"ג ר"מ ג"כ ל"ח דהוי מיעוטא דמיעוטא דכבר נתבאר בשם הגהות מרדכי דכל דמות יש ו חזקת כשרות קודם שנעבד וכ"כ הטו"ז ביו"ד סי' קמ"א ס"ק ב', מיהו כד דייקינין במה שמדייק בקטן וקטנה משוה דהוי מיעוטא דשכיח בכ"מ לפי פי' הלז מיותר, ונראה כוונתו דר"מ לא חייש למיעוטא רק היכי דמיעוטא שכיח בכל מקום ומקום וא"כ היכי דאנו מסופקין על הנידון אם הוא מרובא או ממיעוט חיישינן אולי הוא ממיעוט כיון דגם כאן שכיח המיעוט משא"כ היכי דמיעוט הוא רק במקום אחד ואנו דנין על שאר מקומות מה"ת נימא שאותן מקומות נגררין בתר מיעוט יותר מסתבר שלא נחזיק איסור ונגררין אחר מקומות שאין נוהגין לעבוד וזה ברור בכוונתו, ומה שהקשה על רמב"ן דהוי רובא דאיתא קמן, לכאורה תמיה האיך נעלם ממנו מרמב"ן סוגי' ערוכה, ואולם הדבר מובן שרמב"ן סובר כמ"ש בפרט א' לחלק בין רובא דאיתא קמן דראינו בעינינו הרוב ובין רובא דליתא קמן דהוי רק מכח ידיעה שנודע לנו הרוב, ואולם הר"ן סובר כמ"ש שם דאין לחלק בין אם אתי' מכח ידיעה או על פי ראי' לכן מדייק רוב מקומות שאין נעבדין בהן ידוע אצלינו ומה שמחלק הש"ס בין רובא דאיתא קמן לליתא קמן סובר כמ"ש שם ברובא דאיתא קמן הרוב מבורר לפנינו וברובא דליתא קמן הרוב מעורב עם המיעוט ושפיר הקשה כנלענ"ד כוונתו, והנה הר"ן ז"ל פי' שם כוונה אחרת בדברי הש"ס וז"ל לפיכך נראה לי דהכי פירושא דוודאי לר"מ כל המקומות שבעולם מותרין מן הדין ואפילו סתמן אלא דכיון דאיהו בעלמא חייש למיעוטא אלמא דלא ס"ל דמיעוטא כמאן דליתא דמי מש"ה גזור שאר מקומות כדי שלא יבוא להכשיל במקומו ואע"ג דמיעוטא הוא ראוי לחוש לקלקולו, אבל רבנן דלא חיישי למיעוטא ס"ל דמיעוטא כמאן דליתא דמי וכי האי לישנא אמרינן בקדושין דף פ' ובפ' כל היד דף ח"י ולפיכך אין לגזור על כל העולם משום חשש קלקול המיעוט ובהכי לישנא דגזור משום אותו מקום שפיר עכ"ל ולדבריו א"ש סוגי' דמס' חולין דף ו' וע' בתוס' ד"ה ר"מ:
יד) וראיתי דבר חדש בס' שער המלך בפרק א' מהלכות מגילה הלכה י"א ויען כי נוגע לכמה מקומות אמרתי לברר בס"ד מקור הדברים, הנה הר"ן בפ"ק דמגילה דף ב' ע"ב כתב וז"ל ולענין עירות המסופקות אם הם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון או לא הורו הגאונים ז"ל שהולכין בהן אחר רוב עירות שרובן אינן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון וקורין בהם בי"ד וע' בב"י א"ח סי תרפ"ח מ"ש בשם מוהר"י אבוהב ז"ל וז"ל ומיני' נשמע לענין קריאת מגילה דסתם עיר המוקפת חומה ואין יודעין בה אם מוקפת חומה מימות יהושע אם לאו דלא באה לכלל ספק כלל ואין קורין אלא בי"ד בלבד שהוא זמן קריאה לרוב העולם, והקשה בס' מקראי קדש האיך כתבו ז"ל לילך בתר רוב הא הוי קבוע וכל קבוע כמע"מ דעירות הם קבועין, ותי' בספר לשון לימודים דלא אמרינן קבוע כמע"מ רק היכי דשקול או שפירש בפנינו מקבוע אבל היכי דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קאי אזלינן בתר רובא ודמי לבשר הנמצא דכל דפריש מרובא קפריש וכ' בס' שער המלך דר"ש מקינון בסוף ס' כריתות הובא בפר"ח יו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד חולק על סברא זו וסובר דאפי' עיירות הם קבועין שכתב דניחא מה שמקשין יאסור כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישית ניחא כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך קבוע יע"ש הרי אף על גב דהתם כל שדה ושדה באפי נפשי' קאי ולא יצא מתוך קבוע מכל מקום סובר הר"ש דמיקרי קבוע, אמנם קשה על מה שכתב הרמב"ן בדף מ' ע"ב לר"מ דחייש למיעוטא כל אותן מקומות שאין מנהג שלהן ידוע אסור מן הדין והר"ן זכרונו לברכה דחה דבריו דבהא אפי' ר"מ מודה דהוי רובא דאיתא קמן וקשה כיון דמקומו של ר"מ ידוע וניכר א"כ כל המקומות שאין מנהג שלהן ידוע יהיה אסורין מדינא מטעם קבוע ומאי אר"י ר"מ אפילו לרבנן דלא חיישי למיעוטא הא קיי"ל כל קבוע כמע"מ דמי והר"ן ז"ל אמאי לא דחי ליה מהאי טעמא משמע דס"ל דלא אמרינן קבוע אלא היכי דשקיל או שפירש בפנינו אבל כל היכי דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קיימי הוי לי' כנמצא ולדעת הר"ש צ"ע וליכא למימר דהר"ש מפרש הסוגיא כפי' הר"ן שכתב שם לר"מ דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אבל רבנן דלא חיישי ס"ל מיעוטא כמאן דליתא דמי כנ"ל שהרי לדעת הר"ש ז"ל כיון דכל המקומות שאין מנהג שלהן ידוע אסורין מן הדין מטעם קבוע הו"ל מקום שידוע לנו שאין עובדין מיעוטא ואפילו לרבנן נגזור מיעוטא משום רובא יע"ש שהניח בקושיא לשיטת הר"ש מקינון ולא הבנתי קושיתו דיש לומר הר"ש מקינון לא קאמר רק דומיא דנחל איתן שאנו דנין על גוף השדה וכמו כן בעירות אם הם מוקפים חומה דדנין על גוף עיירות דהמה קבועין וקיימין משא"כ הכא דאנו דנין על המקומות שאין ידוע לנו אם אנשים הדרים שם עובדים אותה שפיר יש לומר דאזלינן בתר רובא וע' בס' חוות דעת סי' ק"י ס"ק ו' שוב ראיתי בספר אלי' רבא בא"ח סי' תרפ"ח ס"ק ה' שכתב בשם ס' דרך תמים להג"ה הרי"ף על דין שכ' הר"ן הנ"ל וז"ל קשה אמאי לא אמרינן כל קבוע כמע"מ דמי ויש לומר דלא אמרינן כל קבוע כו' רק כגון ט' חניות שנתברר לחנות שמוכרת בשר שחיטה וחנות שמוכרת בשר נבילה ונפלה הספק בהם עצמם שלקח מאחד מהם ואינו יודע מאיזה מהם לקח אבל אם היו ט' חניות בעולם מוכרין נבילה ודאית ואחת מוכרת שחיטה ודאית וחניות אחרת מוכרת בשר ואין אנו יודעין אם מוכרת נבילה או שחיטה לא נדון אותה בתר קבוע אלא בתר רובא דעלמא לכן יחויב שהקברות שאנו מוצאין שהם מזמן קדמון ואין רו אנו יודעים אם הם מכותי' או מישראל נידון אותם בתר רובא דעלמא שהם כותי' ואין להם דין קבוע עכ"ל וע' בפרי מגדים שם באשל אברהם ס"ק ז' וא"כ לדבריו ל"ק קושית השער המלך כמובן, וע"ע בענין חשש מיעוטא לר"מ במס' ע"ז דף ל"ד ע"ב ובמס' נדה דף ל"א ע"ב ודף ל"ב ע"א ותוס' ד"ה ר"מ ובמס' נדה דף מ"ח ע"א ותוס' ד"ה בא סימן ובחי' מוהר"מ לובלין שם ודוק, ודע דלכאורה צ"ע דלפי מה דאיתא במס' יבמות דף ס"ז ע"ב ד"ה אין חייש ר' יוסי למיעוטא כדמוכח שם וע' במס' נדה דף ל"ב ע"א בתוס' ד"ה ר"מ שם דף נ"ט ע"ב במחלוקת ר"מ ור' יוסי כ' הר"ן בתשובה הובא בב"י יו"ד סי' קצ"א כתב שם דר"מ דחייש למיעוטא כל היכי דלא מוכח מילתא להיתרא מטמא לה ור' יוסי דלא חייש למיעוטא היכא דלא מוכח מילתא לאיסורה מטהר לה יע"ש וצ"ע:
פרט ו
יבואר ר"מ דחייש למיעוטא היינו היכי דאפשר:
טו) גרסי' במס' חולין דף י"א ע"ב ר' אשי אמר אתי' משחיטה עצמה דאמר רחמנא שחוט ואכול וליחוש שמא במקום נקב קשחיט אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא אמר ר' אשי אמריתי לשמעתי' קמיה דר' כהנא וא"ל דילמא היכי דאפשר אפשר היכי דלא אפשר לא אפשר ופי' רש"י וז"ל היכי דאפשר לעמוד על הבירור בודקין ולא סמכינן ארובא וצריכין לבדוק בהמה מכל י"ח טריפות אי נמי כגון קטן וקטנה אפשר לנו להמתין עד שיגדלו ונדע שאינו סריס והנך כולהו משום דלא אפשר הוא יע"ש דאלת"ה לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא וכ"ת ה"נ דלא אכיל בישרא פסח וקדשים מא"ל אלא היכי דאפשר אפשר היכי דלא אפשר לא אפשר וע' בתוס' ד"ה ליחוש וע"ע בדף כ"ח ע"א בתוס' ד"ה אתא ובמוהרש"א שם ונראה מוכרח מה דמחלק בין אפשר ללא אפשר אין הטעם דוקא משום דאפשר לעמוד על הבירור אלא אפילו היכי דליכא בירור ונאסר הדבר לגמרי מ"מ היכי דאפשר לפרוש ממיעוטא ואינו הכרח גדול חיישינן ודוקא כעין פסח וקדשים שהכרח לאכול וראיה לזה דבמס' חולין דף ו' ע"א ובמס' ע"ז דף ע"א איתא לר"מ דחייש למיעוטא אסור לקנות יין מביתם וכן אסרו כ"ה אע"כ כיון דאפשר לפרוש מהנך לא סמכינן על רובא:
טז) וראיתי בס' מעיין חכמה שחיבר הגאון אמיתי מוה' חיים צבי ז"ל בדף ס"ז ע"ב שהקשה לר"מ דחייש למיעוטא האיך מותר לשחוט בהמה ביו"ט דלמא ימצא טריפה ויעשה מלאכה ביו"ט שלא לצורך (כעין שהקשו תוס' בדף י"א ע"א ד"ה אבל אמאי לא ילפינן מכל קרבנות דדחי שבת ול"ח שמא ימצא קרבן טריפה ונמצא שחולל שבת) וזה לא הוי לא אפשר כיון שיכול לשחוט מערב י"ט, ואולם אי אמרינן בשחיטה מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ע' במס' ביצה דף י"ב ע"א לק"מ שאף אם ימצא טריפה ליכא איסורא ואפי' לדעת תוס' שם דבעינין שיהיה צורך היום קצת ג"כ ניחא שמ"מ החלבים ראוים להדלקה ושפיר מיקרי צורך היום קצת ואולם קשה לר' עקיבא במס' בכורות דף כ' ע"ב מסקינין דר' עקיבא סובר דחלב אינו פוטר משום דחיישינן למיעוטא דחולבת אעפ"י שאינה יולדת ובמס' ביצה דף כ"ה ע"א סובר ר' עקיבא בהמה מוסכנת לא ישחוט אא"כ יוכל לאכול ממנה כזית חי אלמא דמתיר שחיטה ביום טוב א"כ לדידי' קשה כיון דחייש למיעוטא היכי דאפשר. בהמה ביום טוב היכי שחטינן ולדידי' אין לומר כמ"ש לר"מ דהא ר' עקיבא לית לי' מתוך כדאיתא במס' פסחים דף ה' ע"ב ותוס' במס' ביצה דף י"ב ע"א ד"ה השוחט והניח בקושיא וע' ברש"י במס' ביצה דף ל"ד ע"א ד"ה מי:
יז) והנה מה שהוכיח הגאון ז"ל דר' עקיבא חייש למיעוט גרידא כיון דסובר חלב אינו פוטר לשיטת ר"ת המובא בתוס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב לא מוכח דהתם הטעם משום דאמרינן סמוך מיעוטא דחולבת אעפ"י שאינה יולדת לחזקה דבהמה שהי' בחזקת שלא ילדה וא"כ הכא דליכא רק מיעוט גרידא לא מוכת דסובר כר"מ ואולם דבריו נכונים לשיטת ר"י המובא בכמה דוכתי ובמס' יבמות דף קי"ט ע"א בתוס' ד"ה מחוורתא דסובר דנגד חזקת בהמה שלא ילדה איכא חזקה העמד הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו וכ"כ הרא"ש שם ובמס' חולין דף י"א ע"ב תוס' ד"ה לר"מ א"כ שפיר מוכח דר' עקיבא חייש למיעוט גרידא ומהא דאמרי ר' טרפון ור"ע אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם ע' תוס' במס' חולין שם ד"ה ליחוש לא מוכח כמ"ש לקמן בפרט ז' אך מהאי דחלב אינו פוטר מוכח לשיטת תוס' דל"ל סברת ר"ת וא"כ קמה קושיא הנ"ל, ולכאורה לק"מ דהנה ר' עקיבא סובר במס' ביצה דף כ"א ע"א כל נפש בהמה במשמע וא"כ שפיר מותר לשחוט בהמה לצורך יו"ט שאף אם ימצא טריפה הא ראוי לאכילת כלבים והוי ג"כ צורך היום דהא התורה התירה לשחוט ביו"ט לצורך בהמה ואולם באחת תי' זה ליתא דהנה בס' צל"ח הקשה במס' ביצה דף כ"ה ע"א בהא דאיתא במתני' בהמה מסוכנת לא ישחוט אא"כ יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי ר' עקיבא אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה ומשמע להדיא דאפי' לר' עקיבא עכ"פ צריך שיהי' ראוי' לאדם שהרי על דברי ת"ק דאמר לאכול כזית צלי קאמר אפי' לאכול כזית חי וכן משמע להדיא בסוגיא דהוכיח דר' עקיבא סובר כר' הונא מדאמר אפי' כזית חי מבית טביחתה ואי כוונתו על אכילת כלב לא מוכח אלא ודאי שר' עקיבא קאי על דברי ת"ק שמיירי שאדם יאכל ממנה כזית וא"כ זהו גופא קשיא למה לא מתיר ר' עקיבא אפי' בשביל אכילת כלב וצריך לומר כיון שאתמול היה עומדת לאדם ומוכן לאדם אינו מוכן לכלבים כדאי' במס' במס' ביצה דף ו' ע"ב יע"ש ובע"כ לר' עקיבא דוקא טריפה שאינו מוכן לאדם מותר לשחוט משא"כ כשמוכן לאדם וא"כ אכתי קמה קושיא הנ"ל אמאי מותר לשחוט בהמה המוכן לאדם לצורך י"ט דילמא ימצא טריפה ומוכן לאדם בע"כ סובר לר' עקיבא שאינו מוכן לכלבים, ודוחק לומר דהא דאיתא בדף ו' ע"ב דמאי דחזי לאינש לא שדי לי' לכלבים ואתמול לא הי' דעתי' עלייהו היינו לדידן דקיי"ל דאזלינן בתר רוב ומסתמא תהי כשיר' לא הי' דעתו להאכילה לכלבים ומשא"כ למאן דחייש למיעוטא יש לומר דאסיק אדעתי' אולי ימצא טריפה כי סברא זו לא מוכרח כמבואר להמעיין:
יח) ואולם באמת לק"מ דהנה לכאורה יש לומר כיון דלר' עקיבא מדאו' מותר לשחוט שאם ימצא טריפה יהי' לצורך בהמה ועיקר האיסור הוא רק משום איסור מוקצה שאתמול לא הי' מוכן לכלבים וכיון דגוף האיסור הוא מדרבנן אף דחיישינן למיעוט מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ומותר לשחוט מטעם ספיקא דרבנן לקולא דאולי ימצא כשירה ולא יעשה איסור כלל, מיהו ז"א לפי מ"ש תוס' ישנים במס' ביצה דף ג' ע"ב והובא במוהרש"א דמוקצה חמורה והוי כעין דאורייתא דאסור בספיקו יע"ש ואולם נראה ליישב דהנה תוס' במס' בכורות דף כ' ע"א ד"ה ואב"א הוכיחו דהא דר"מ חייש למיעוטא הוא רק חומרא דרבנן ודלא כהגהות מרדכי במס' חולין ר"פ הזרוע יע"ש ומצינו בכמה דוכתי בש"ס לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן, וזכר לדבר ע' בתוס' מס' זבחים דף ע"ג ע"א ד"ה ר"מ וע"ע בספר טורי אבן במס' מגילה דף י"ט ע"ב ד"ה ר' יהודה מתיר בקטן וא"כ יש לומר דהיכי דגוף האיסור מדאו' אף דמדאו' אזלינן בתר רובא מ"מ סובר ר"מ וסייעתו דחשו למיעוטא להחמיר מדרבנן משא"כ היכי דגוף האיסור הוא מדרבנן לא חששו למיעוטא דהוי תרי דרבנן כיון דחשש מיעוטא הוא רק חומרא דרבנן אפילו באיסור דאורייתא וא"כ לק"מ ושפיר מותר לר' עקיבא לשחוט בהמה המוכן ועומד מאתמול לאדם ביו"ט, דהא אף אם תהיה טריפה לא עשה איסור דאו' בשחיטה לר' עקיבא שהרי ראויה להאכיל לכלבים והתורה היתירה לשחוט לצורך בהמה רק כיון שאתמול היה עומדת לאדם איכא איסור מוקצה ואיסור מוקצה הוא רק מדרבנן לא חששו למיעוטא בדרבנן, ובשגם כיון שצריך לבהמה ביו"ט ואלו תהי' כשירה ואיכא שמחת יו"ט הקילו וע' תוס' במס' ביצה דף ח' ע"א ד"ה אמר ובדף ט' ע"א ד"ה אלמא ואף שהי' אפשר לשוחטו מערב יו"ט מ"מ כיון דעבר ולא שחיט וצריך היום לאכול וגוף האיסור הוא דרבנן ולפמ"ש איכא תרי דרבנן ליכא חשש כלל ולק"מ:
יט) ואולם לכאורה קמה הקושיא לר"מ דהנה מה שכתב הגאון ז"ל הנ"ל דהדלקה הוי צורך קצת תמוה דא"כ היה מות לשחוט אפי' לדידן בהמה אף שאין צורך כלל לאכול ממנה ביו"ט משום מתוך דהדלקה הוי צורך קצת אע"כ דליתא וא"כ לפ"ז אני אומר להיפך דעל ר' עקיבא לא קשה קושי' הנ"ל כמ"ש לעיל ואולם קשה לר"מ דחייש למיעוטא תיקשי האיך שחטינן בהמה ביו"ט דאליבא דר"מ נסתר תי' הנ"ל דר"מ בע"כ סובר לכם ולא לכלבים כדאי' סתם משנה בפרק א' במס' חלה משנה ח' עיסת כלבים בזמן שרועין אוכלין מהם נאפית ביו"ט וכתבו תוס' במס' ביצה דף כ"א ע"ב ד"ה לכם דסתם מתני' הנ"ל ס"ל כר' יוסי הגלילי דוקא היכי שרועים אוכלין ממנה נאפת ביו"ט הא לאו הכי לא ולכם ולא לכלבים וידוע דסתם מתני' הוא ר"מ וא"כ לר"מ דחייש למיעוטא קשה האיך מותר לשחוט בהמה ביו"ט דילמא תהי' טריפה ויעשה מלאכה דאו' שלא לצורך ואף דנימא דסובר מתוך הא בעינן צורך קצת והדלקה הוי שלא לצורך ופשוט לר"מ מותר לשחוט ביו"ט דלא נזכר בש"ס חולק על זו, וע' במס' חולין דף י"ד ע"א שמקשה הש"ס לר' יהודא בהמה ביו"ט האיך שחטינן הא הוי מצי להקשות גם לר"מ האיך שחטינן ביו"ט דלמא תהי' טריפה דהא ר"מ חייש למיעוטא, ואולם לתוס' הנ"ל דר"מ במיעוט גרידא חייש רק מחומרא דרבנן לא קשה מידי דיש לומר כנ"ל כיון שצריך לבהמה ביו"ט ואיכא מניעת שמחת יו"ט הקילו משום שיש איסור דרבנן הם אמרו והם אמרו דמותר לשחוט בהמה בריאה היכי שצריך לאכול. ואולם להגהת מרדכי וסייעתו דס"ל דר"מ חייש למיעוטא מדאורייתא קשה כיון דהוא איסור דאו' אם ישחוט שלא לצורך ור"מ בע"כ סובר סד"א מדאו' לחומרא כיון דסובר במס' כריתות דף י"ח ע"א דחייב א"ת אפילו בלא איקבע איסורא כמ"ש מוהרי"ט בספר ב' סי' א' ופר"ח בכללי ס"ס ס"ק א' והאיך מתירין איסור דאו' כיון דאפשר לשחוט מערב יו"ט מיהו באמת ל"ק קושיא הנ"ל דהנה רשב"א כתב במס' חולין דף ט' ע"א ד"ה א"ל וז"ל ואפי' ר"מ דחייש למיעוטא נמי משמע ודאי דאית לי' הכי מדלא פליג עלי' דרבנן אלא בקטן וקטנה לבד ולא איפלגי בה כלל וטעמא דמילתא דקאמרינן לקמן דלר"מ היכי דאפשר אפשר היכי דלא אפשר לא אפשר ואע"ג דבחולין אפשר למיבדק כיון דגבי פסח וקדשים לא אפשר וסמכינן על רובא אף בחולין כן דלחצאין לא שריה לן רחמנא עכ"ל ויש לומר ה"ה כאן כיון דחזינן דאותו חשש שמא בהמה היא טריפה לא חששה תורה דהא דפסח וקדשים היתירה תורה לכן אף בחולין מותר לשחוט הבהמה ביו"ט דלחצאין לא שריה רחמנא דהא חזינן דאותו חשש לא חששה תורה ואף דהכא אפשר מותר כנ"ל נכון ופשוט וברור:
כ) והנה בהיותי במדינת פולין שמעתי קושיא מכבוד מחותני הרב החריף הגביר מו' משה ז"ל מק"ק וואיידסליב חתן כבוד הרב הגאון המנות האבדק"ק הנ"ל זצ"ל בהא דאיתא במתני' במס' ב"מ דף כ"א ע"א מצא פירות מפוזרין הרי אילו הן שלו וסתמא קתני ומשמע דמותרין אפי' באכילה הא בקצת ספרים איתא במתני' דברי ר"מ והא ר"מ חייש למיעוטא ניחוש דילמא הם של תרומה ואף דרוב פירות הם של חולין הא ר"מ חייש למיעוטא עכ"ד ואין לומר דר"מ לא חייש למיעוטא רק היכי דאפשר לברורי והכא אי אפשר לברור כיון באין בו סימן אי אפשר לברורי ולשאול לבעלים דז"א כמש"ל דמוכח כל היכי דאפשר לפרוש ממיעוט חייש ר"מ והנה באמת מצינו חשש כזה במס' ב"מ דף ל"ח ע"א דאיתא במתני' המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא נגע בהן וקאמר ר' נחמן בן יצחק הטעם שמא עשאן המפקיד תרומה ומעשר על מקום אחר. ולכאורה לראב"ד שסובר תרומת פירות דרבנן כמ"ש הכסף משנה בשמו בפרק ב' מהל' תרומות הלכה א' וכן דעת רוב קמאי ז"ל לק"מ דהוי ספיקא דרבנן ולקולא דהא לא עדיף המיעוט מאם היה פלגא ופלגא ואפי' לרמב"ם דסובר שם דתרומת פירות הוא דאו' ע' משנה למלך בפרק ג' מתרומות הלכה י"ז הא סובר בפרק א' מתרומת הלכה כ' דתרומת ומעשרות בזמן הזה דרבנן ואפי' תרומת דגן תירוש ויצהר ובע"כ מ"ש בריש פ"ב דתרומת פירות הוא דאו' היינו בזמן הבית ור"ל שלא גרע מתרומת דגן ואולם קשה לפי מה שהוכיח המשנה למלך בפרק ז' מהל' תרומת הלכה י"ז אף דתרומה בזמן הזה דרבנן מ"מ דינו כשל תורה לכל הספיקות דאזלינן לחומרא ומביא ראי' ממס' קדושין דף מ"ה ע"ב וכן מוכח ממס' ב"מ הנ"ל דאמר רנב"י הטעם שמא עשאן המפקיד תרומה ומעשר על מקום אחר ותיקשי הא אנן קיי"ל תרומה בזה"ז דרבנן והוי ספיקא דרבנן לקולא וע' בפר"ח בכללי ס"ס ס"ק ה' שהוכיח דספיקא דרבנן לקולא אפי' לכתחילה ואפי' לפי דברי תשובת רא"ם המובא שם דלא הקילו רק בדיעבד מ"מ לפי מאי דאיתא שם אליבא דרנב"י אפי' ביותר מכדי חסרונן לא יגע בהן מחשש הנ"ל הא כיון דאיכא פסידא הוי כדיעבד כדאיתא בכמה דוכתי, אע"כ כמ"ש המשנה למלך דלענין ספיקות העמידו דבריהם בתרומה שיהיה לו דין דאו' וא"כ הדק"ל, מיהו לפמ"ש תוס' דר"מ לא חייש למיעוטא רק מדרבנן לק"מ דיש לומר כמש"ל דל"ח רק באיסור דאו' דהוי חד דרבנן והכא הוי תרי דרבנן דלשיטת רמב"ם תרומה בזה"ז הוא דרבנן ולראב"ד תרומת פירות הוא דרבנן לכן אף דספיקו לחומרא מ"מ לא החמירו לחוש למיעוטא כיון דגוף האיסור הוא דרבנן הניחו על דין תורה. מיהו אכתי קשה לשיטת הגהת מרדכי דר"מ סובר דחיישינן למיעוטא מדאו' לכן נראה ליישב דהנה איתא במס' יבמות דף קי"ט ע"ב היכי דאיכא רובא וחזקה ל"ח ר"מ למיעוטא דהוי המיעוט מיעוטא דמיעוט' וע' תוס' ד"ה סיפא, ובמס' חולין דף פ"ו ע"א תוס' ד"ה מ"ט ושם ע"ש ד"ה אמרו ובמוהרש"א שם ובמס' ע"ז דף ל"ד ע"ב תוס' ד"ה אי, והכא איכא רובא וחזקה להיתר שרוב פירות הם חולין וגם יש להם חזקה קמייתא שהי' פעם אחת חולין לכן ל"ח למיעוטא דהוי המיעוט מיעוטא דמיעוטא והא דחיישינן בפקדון כדאי' בב"מ דף ל"ח ע"א שאני פקדון כמ"ש תוס' שם ד"ה שמא דבחששא כל דהו חששו שלא יגע בהן וא"ש ולק"מ:
פרט ז
יבואר אי ר"מ חייש למיעוטא מדאורייתא או רק מדרבנן
כא) בתוס' במס' בכורות דף כ' ע"א ד"ה ואבע"א הוכיחו דר"מ סובר דחכמים החמירו לחוש למיעוטא. ומביאו ראי' מהא דאית' במס' ע"ז דף ל"ד ע"ב גבי גבינות בית אונייקי דר"מ חייש למיעוטא וגזר רובא אטו מיעוטא ולא גזור שאר מקומות אטו אותו מקום משמע דבאותו מקו' נמי לא מדאו' אלא מדרבנן מטע' גזיר' אטו מיעוט' מיהו תוס' במס' ע"ז דף מ' ע"ב בהא דסובר ר"מ דכ"ה אסורין מפני מקומו של ר"מ שהיו עובדין אותה הקשו בד"ה ר"מ וז"ל וא"ת לעיל גבי גבינות בית אונייקי לא גזור ר"מ שאר מקומות ויש לומר שאני התם דבאותו מקום נמי לא הי' נשחטין לע"ז כי אם המיעוט ואי הוי גזור שאר מקומות אטו אותו מקום הוי מיעוטא דמיעוטא אבל כאן במקומו של ר"מ היו כולם עובדין יע"ש. וא"כ נסתר ראי' הנ"ל עוד הביאו במס' בכורות שם ראי' מהא דאיתא במס' חולין דף י"א ע"ב דאיתא שם לר"מ דחייש למיעוטא ה"נ דלא אכיל בישרא וכ"ת ה"נ פסח וקדשים מא"ל ולא קאמר בשר תאוה מא"ל אלא ודאי דחייש רק מדרבנן לחומרא ולא קשה מבשר תאוה די"ל דמחמיר על עצמו הי' אבל על פסח וקדשים שפיר מקשה יע"ש וכ"כ במס חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח, מיהו בתוס' בבכורות משמע דנסתפקו קצת בזה, וע' בתוס' יבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא ובתוס' במס' נדה דף ח"י ע"ב בד"ה מיעוטא בתי' ר"י שם מבואר דהבינו דר"מ חייש למיעוטא מדאו' דא"כ לא קשה קו' תוס' שם כמבואר בתוס' במסכת חולין דף פ"ו בד"ה סמוך יע"ש ותשכח כדברי, וכן מבואר בהגהות מרדכי במס' חולין בפ' הזרוע שכתב וז"ל אע"ג דר"מ חייש למיעוטא מדאו' כדמוכח בפ"ק דחולין דאי' לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא כו' פסח וקדשים מא"ל ואם לא חייש למיעוטא מדאו' לישני הא דחייש למיעוטא הוא מדרבנן ואכילת קדשים הוי דאורייתא יע"ש, וע' בתוס' מסכת בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב ובמוהרש"א שם שמוכח שהבינו דבע"כ גבי שחיטה לא שייך סמוך מיעוטא לחזקה והוא רק מיעוט גרידא וע' בס' צאן קדשים שם וראי' מגבינות הנ"ל כתב לדחות כמ"ש תוס' במס' ע"ז הנ"ל, וראי' מבשר תאוה נדחה כמ"ש רשב"א וז"ל וכ"ת ר"מ לא אכיל בישרא וא"ת האיך אפשר לומר כן הא כתיב בכל אות נפשך תאכל בשר ויש לומר דילמא לא התירה תורה בשר תאוה ולא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע ומוטב שיאכלו בשר תמותת שחוטה ולא שיאכלו בשר תמותת נבילה כמו שהתירה תורה יפת תואר כנגד יצר הרע מן הטעם הזה כדאי' במס' קדושין וכ"כ בחי' הר"ן, ובמס' בכורות שם משמע להדי' לחד תירוצא ר' ישמעאל חייש למיעוטא אפילו היכי דליכא צירוף חזקה מדאו' ועיין בפלתי סי' כ"ט ס"ק ג' מ"ש שם.
כב) וראיתי בספר גינת וורדים בכלל ס"א שהוכיח דר' עקיבא ור' טרפון במס מכות דף ז' ע"א בע"כ ס"ל דחיישינן למיעוט גרידא מדאו' דאמרו שם אילו היינו בסנהדרין לא הי נהרג אדם מעולם ומפרש בגמ' דהוי בדקו לעדים ראיתם שטריפה הרג או שלם הרג ואת"ל שלם הרג שמא במקום סייף נקב הוי ועיין בתוס' חולין דף י"א ע"ב בד"ה ליחוש שהוכיחו ג"כ דר' עקיבא ור' טרפון חיישי למיעוטא דאף דרובם אינם טריפות מ"מ חיישינן מוכח דבע"כ ס"ל דחיישינן למיעוט גרידא מדאו' דאי מדרבנן האיך היו מבטלין מצות עשה ובערת הרע מקרבך יע"ש, ועיין בהרא"ש בפ"ק דמכות דף ו' ובכסף משנה בפרק א' מעדות סוף הלכה א', ולענ"ד לא מוכח דהנה תוס' כתבו במס' בכורות דף כ' ע"ב וחולין דף פ"ו ע"א ובכמה דוכתי אפילו דנימא דר"מ חייש למיעוט גרידא רק מדרבנן מ"מ בצירוף חזקה סובר ר' מאיר דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדאורייתא וא"כ התם איכא חזקה המסייע למיעוטא דאוקי גברא בחזקת שהי' פטור ממיתה דהיינו חזקה קמייתא כמו בכ"מ דמוקמינן על חזקה קמייתא וסמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא וספק נפשות להקל, ולכאורה ליתא להך חזקה דאיתרע כיון שעשה מעשה שהרג נעשה מעשה שראוי להסתפק מ"מ לפמ"ש תוס' במס' כתובת דף כ"ג ע"א ד"ה תרוויהו מוכח דחזקה דאיתרע מן התורה הוי חזקה רק חכמים החמירו שלא לסמוך על חזקה כזו להקל דוק ותשכח, ה"נ אף שאיתרע חזקתו מ"מ כיון דיש לחוש אולי הרג לטריפה והאי גברא מקודם שעשה מעשה זו הי' בחזקת שפטור ממיתה גם עכשיו עומד בחזקה והכא לא שייך להחמיר מדרבנן דהוא חומרא דאתי לידי קולא, וא"כ שפיר יש לומר היכי דליכא חזקה רק מיעוט גרידא מודו לר"מ דל"ח למיעוטא מדאורייתא, מיהו לפמ"ש בכללי חזקות דעת הרבה ראשונים ז"ל היכי דאיתרע החזקה מדאו' לא אזלינן בתר חזקה דברי גינת וורדים מוכרחין וא"כ יש לנו ג' מחלוקת לרבנן ל"ח למיעוט כלל לר"מ כפי הבנת תוס' במס' בכורות חייש מדרבנן לרע"ק ור' טרפון לדעת הרבה מקמאי ז"ל מדאו' חיישי למיעוטא ועיין בתוס' מס' חולין שם ד"ה ליחוש וכל זה פשוט:
כג ונפקא מיני' טובא לדינא אי ר"מ חייש למיעוטא מדאו' או מדרבנן חדא כפי מה שכתבתי לעיל בפרטי' הקודמי' היכי דגוף איסור הוא מדרבנן אי נימא דחייש למיעוטא מדאוריי' ומדאו' מיעוטא שוה לרובא כשהחמירו חכמים מדבריהם לאסור איזה דבר יש לומר דעשאוהו כשל תורה וחייש למיעוטא אפילו באיסור דרבנן וא"ל הא לא עדיף מפלגא ופלגא דהוא ספק השקול דג"כ ספיקא דרבנן לקולא דז"א דכבר כתב המרדכי במס' יבמות בפ' החולץ דמצינו בכמה דוכתי בש"ס ספיקא דרבנן לחומרא והובא דבריו בשו"ת מוהריב"ל בכמה דוכתי ועיין במוהרי"ט ספר ב' סי' א', וגם לחד תירוצא במס עירובין דף ל"ו בדבר שיש לו עיקר בדאו' החמירו וא"כ שפיר יש לומר דהחמירו גם במיעוטא אבל אם לא חייש רק מדרבנן נראה דלא החמירו רק באיסור דאור' ולא החמירו באיסור דרבנן דהוי תרי דרבנן וכן איתא בש"ס בכמה דוכתי לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן ואין לומר בהא דאיתא במס' חולין דף י"א ע"ב ר"מ דחייש למיעוטא האיך אכל בישרא דילמא סובר כר"א בן הקפר במס' חולין דף כ"ח ע"א דאין שחיטה לעוף מן התורה ויש לומר דהי' אוכל בשר עוף כיון (גוף) דשחיטה הוא רק מדרבנן לא חיישינן למיעוטא, ועיין במס' חולין דף פ"ה ע"ב ובדף כ"ז ע"ב בתוס' ד"ה שפיכה מבואר אף דר"מ סובר בדף פ"ה דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה דגמיר שפיכה שפיכה משחוטי חוץ מ"מ יכול לסבור כר"א בן הקפר וכר' יצחק בן פנחס דאין שחיטה לעוף מן התורה שנאמר ושפך בשפיכה בעלמא סגי דאף דגמר שפיכה שפיכה מ"מ אין מקרא יוצא מפשוטו וע"ע במס' נזיר דף כ"ט ע"א דז"א דהכי קאמר האיך אכל בשר בהמה וכ"ח ה"נ דלא אכל רק בשר עוף פסח וקדשים מא"ל דהתם הי' בשר בהמה, וכעין זה פי' תוס' במס' חולין דף כ"ח ע"א ד"ה איתא שכתבו וז"ל הכי פירושא וכ"ת דלא הוי אכיל בלא בדיקה פסח וקדשים מא"ל דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה יע"ש, הרי דפירש כעין זה בגמ' אף דלא נזכר בש"ס שהי' ע"י בדיקה ה"נ יש לומר כעין זה. ותו בלא"ה מוכרח לומר כן דהא רש"י כתב וז"ל דילמא במקום נקב קשחיט נקובת הוושט במשהו אבל גרגרת ברובא יע"ש, א"כ בעוף בלאו הכי לא קשה קושית הש"ס כיון דסגי בשחיטת סימן אחד יש לומר דבאמת הי' שוחט רק הקנה והי' בודק אח"כ את הוושט דהא עיקר חשש הוא שמא שחט בוושט במקום נקב אע"כ דקושי' הש"ס הוא רק מבשר בהמה וכסגנון הנ"ל, וא"כ דברינו נכונים דשפיר יש לומר באיסור דרבנן לא חייש ר"מ למיעוטא דהוי תרי דרבנן, ועוד יש לומר נפקא מיני' בין אי ר"מ חייש מדאו' או דרבנן לענין רובא בממון היכי דליכא חזקת ממון המתנגד ואפשר לברורי אי נימא דחייש מדאו' למיעוטא אפילו בכה"ג חיישינן כיון דהוא מדאורייתא מה לי איסור או ממון בכל גווני היכי דאפשר לעמוד על הבירור אפי' בזמן רחוק לא סמכינן על רוב, אבל לשיטת תוס' דר"מ לא חייש רק משום חומרא דרבנן בעלמא נראה פשוט דסובר דלא החמירו רק באיסורא כמו שהחמירו בכ"מ אבל בממון הניחו על דין תורה שהולכין בממון אחר רוב היכי דליכא חזקת ממון המתנגד וכמו דכן קיי"ל, ובזה יש ליישב קצת שיטת רש"י במס' ב"מ דף כ"ד ע"א דאיתא שם ואבע"א לעולם רבנן מי קתני הן שלו אינו חייב להכריז קתני ויניח וייתי ישראל ויהב בי' סימנא ושקיל, ופי' רש"י וז"ל לעולם רבנן ובשאינו טמון ולא תיפשוט מיני' דמודו לי' ברוב עכו"ם מי קתני כו' אינו חייב להכריז קתני כיון דרובא עכו"ם דילמא מעכו"ם נפל ושלו נמי לא הוי דלא אזלו רבנן בתר רובא בממונא יע"ש, והקשו קמאי ז"ל כמ"ש בס' שיטה מקובצת הא היכי דליכא חזקת ממון המתנגד לרובא לכ"ע אזלינן בתר רובא יע"ש שכתבו פי' אחר בגמ', ולפי מ"ש יש לומר כוונת רש"י כיון דתרצין רצה לדחות די"ל דלא מודו רבנן לרשב"א יש לומר כוונתו דרבנן ס"ל בהא כר"מ דחייש למיעוטא גרידא מדאורייתא וליכא חילוק בין איסור לממון ויש לומר דרש"י סובר בזה כתוס' מס' נדה והגהת מרדכי הנ"ל וא"ש:
פרט ח
יבואר ר"מ דחייש למיעוטא אי מהני ס"ס:
כד) לכאורה נראה לר"מ דחייש למיעוטא דלכ"ע עכ"פ חייש מדרבנן כמ"ש בפרט ז' דלא מהני לשיטתו ס"ס להקל באיסור ובע"כ הא דאיתא מוסכם בש"ס דסמכינן על ס"ס היינו לדידן דקיי"ל כחכמים דר"מ דלא חיישינן למיעוטא, ובטעמא דמילתא נראה דהנה בגוף ס"ס דמהני להקל באיסור דאורייתא נאמרו ונשנו ב' טעמים, חדא כמ"ש רשב"א בתשובה סי' ת"א וכן מוסכם בתשובת אחרונים ז"ל דס"ס הוי כמו רוב דספק אחד משווי פלגא ופלגא ואידך גורם שיהי' רובא, טעם ב' כתב הפני יהושע במס' כתובת דף ט"ו ובקונטרס אחרון סי' מ"ו לשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא רק מדרבנן לחומרא ספק ב' הוי ספיקא דרבנן דאזלינן לקולא ועיין בבדק הבית לרא"ה בבית ד' שער ב' ודוק (וע' במשנה למלך בפרק ח"י מאיסורי ביאה הלכה י"א שכ' וז"ל, ונ"ל שאפילו האומרים ספיקא דאורייתא לקולא רק מדברי סופרים לחומרא יש להחמיר בה משאר איסורי דרבנן ויש בה חומרא יותר כיון דמחמת ספק איסור דאורייתא אתי' לה וזה הי' סברת המקשה בהאי דנחיל של דבורים יע"ש, וא"כ יש לפקפק בסברת הפני יהושע בטעם ג') וא"כ לר"מ נסתר הני טעמי' טעם ראשון ליתא דהא ר"מ חייש למיעוטא וטעם ג' ג"כ ליתא לר"מ דנראה להוכיח דבע"כ לר"מ ספיק' דאו' מדאו' לחומר' דהנה הרשב"א בתה"א ור"ן במס' קדושין בפ"ק הקשו לשיטת הרמב"ם האיך משכחת א"ת דהא ספיקא דאו' מדאו' לקולא ותירץ במוהרי"ט ספר ב' סי' א' ובפר"ח בכללי ס"ק ס"ק א' דתליא במחלוקת תנאי' ואמוראים במס' כריתות דף י"ט ע"ב למאן דמחייב א"ת אפילו בחתיכה אחת ספק חלב בע"כ סובר סד"א מדאו' לחומרא ומאן דסובר דלא חייב רק בחתיכה מב' חתיכות דאיקבע איסורא סובר כשיטת הרמב"ם ולכן בעינן איקבע איסורא דבכה"ג ספיקו לחומרא מדאו' אבל היכי דלא איקבע איסורא ספיקו מדאורייתא לקולא, ורמב"ם אזיל לשיטתו דסובר בפרק ג' משגגות כמ"ד דבעינן איקבע איסורא יע"ש, והנה ר' מאיר סובר במס' כריתות דף י"ח ע"א כר' אליעזר שם דלא בעינן איקבע איסורא ואפילו בחתיכה אחת ספק חלב חייב א"ת ובע"כ סובר ספיקא דאו' לחומרא מדאו' וא"כ נסתר ג"כ טעם ב'. שוב מצאתי בשו"ת שב יעקב בסי' מ"ח שכתב לבעל פני יהושע זצ"ל וז"ל ולטעמי' דמר דבעי להוכיח מהכא דרוב עדיף מס"ס א"כ לר"מ דחייש למיעוטא היכי דליכא חזקה בהדי מיעוטא לא אזלינן בתר רוב כמ"ש תוס' במס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה ר"מ דחייש וביבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא ובבכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב וכן סובר רשב"ג וכיון דס"ל אין הולכין אחר רוב אע"ג דאין חזקה נגדו מכ"ש דאין הולכין אחר ס"ס כלל לר"מ ורשב"ג ובאמת לא מצינו שיש פלוגתא בש"ס בדין ס"ס היכי דהוי ס"ס גמור אדרבא מאי מקשה תוס' אמתני' דבתולה נשאת בדף י' ע"ב בד"ה אי כו' וקשה אמאי מפסדת כו' הא הוי ס"ס כו' דילמא סתם מתני' כר"מ דלא מהני ס"ס אלא ודאי דאין שום הוכחה דרוב עדיף מס"ס עכ"ד ולא הבנתי דגם לפי דבריו שמשיג עלה פי' וסובר דרוב לא עדיף מס"ס עכ"פ שווין הם כיון שכתב הרשב"א דס"ס הוא מטעם רוב וגם לשיטתו קמה הקושיא על תוס' ואולם אפשר לומר דמודה ר"מ דמהני ס"ס דהוי כמו רובא דאיתא קמן דספיקות הם קמן וברובא דאיתא קמן מודה ר"מ דל"ח למיעוטא כמ"ש תוס' במס' יבמות דף קי"ט ע"א וכן מצאתי בס' קצות החשן בקונטרס הספיקות כלל ז' ס"ק ז' שכתב כן דס"ס הוי כמו ובא דאיתא קמן וא"כ דין ס"ס מוסכם לכ"ע:
פרט ט
יבואר אי ר"מ חייש למיעוטא דמיעוטא.
כה) במס' יבמות דף קי"ט ע"ב ובמס' ע"ז דף ל"ד ע"ב מבואר דהיכי דאיכא מיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ וכן משמע במס' גיטין דף ב' ע"ב כמ"ש תוס' בד"ה סתם וע' במס' נדה דף ל"ב ע"א דאיתא איסור דשמעת לר"מ מיעוטא דשכיח אבל מיעוטא דלת שכיח מי שמעת לי', וע' בתוס' במס' בכורות דף כ' ע"א ד"ה חלב ובמס' ע"ז דף מ' ע"ב ד"ה ר"מ ובמס' חולין דף פ"ו ע"ב בתוס' ד"ה אמרו וע' בשו"ת חכם צבי סי' ע"ז שהוכיח דאף דר"מ חייש למיעוטא לא חייש למעשה ניסים אפילו באשת איש החמורה כדמוכח במס' יבמות דף קכ"א יע"ש והטעם מובן דלא שכיח כלל שיהי' נס והוי מיעוטא דלא שכיח דלא חייש ר"מ כדאי' במס' נדה דף ל"ב ע"א:
כו) ולכאורה קשה מהא דאיתא במס' יבמות דף קי"ט ע"א במתני' האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה ופליגי אמוראים שם ע"ב לזעירי לעצמה שלשה חדשים ולחברתה ט' חדשים וחולצת ממ"נ ולר"ח לעצמה ג' חדשים ולחבירתה לעולם יע"ש ונחלקו קמאי ז"ל דעת הרי"ף ורמב"ן וסייעתו דהלכה כר' חנינא ודעת בעל המאור דהלכה כזעירי וע' באהע"ז סי' קנ"ו וב"ש ס"ק י"ח וקשה לי דהנה משמע להדיא מזעירי דאין צריכה להמתין רק ט' חדשים כי הג' חדשים הם מובלע בתוך ט' חדשים והא שם מוקמינן לשיטת רש"י ותוס' דמתני' אתי' כר"מ דחייש למיעוטא ע' ברש"י ד"ה רישא ובמס' יבמות דף פ' ע"א איתא דרבה תוספאה עבד עובדא האשה שהלך בעלה למדינת הים ואישתהי הולד עד תליסר ירחי שתא ואכשרה וכן קיי"ל באהע"ז סי' ד' ס"יד וא"כ מה אהני כשממתנת בשביל חברתה ט' חדשים אולי היא ממיעוט נשים שיולדת ליב"ח ואולי הולד בר קיימא ואין חליצה פוטרת לזו אלא הולד והולד עדיין לא יצא לאויר העולם וכל זמן שלא יצא לאויר העולם אינו פוטר והו"ל להמתין יב"ח ודוחק לומר דהפי' באמת הוא כן דהני שלשה חדשים הם חוץ הט' חדשים דא"כ הו"ל לכלול ולומר שגם בשביל חברתה צריכה להמתין י"ב חודש ומסוגיא משמע להדיא דאין צריכה להמתין רק ט' חדשים ואולם לפמש"ל ל"ק דהנה איתא במס' יבמות דף ל"ח ע"א דיש נשים היולדת לשבעה חדשים וא"כ יש לומר כיון דרוב נשים יולדת לט' חדשים וגם לשבעה חדשים איכא מיעוטא, מסתבר שהיולדת ליב"ח חדשים הם מיעוטא דמיעוטא ובכה"ג אפי' ר"מ לא חייש והא דסובר רבה תוספאה להכשיר הולד היינו כמ"ש מוהריב"ל בספר ב' סי' מ"ט דף י"ז ע"ב בטעם הדבר אע"ג דרוב נשים יולדות לט' חדשים מ"מ אמרינן סמוך שאינה יולדת לחזקת כשרות דאשה בחזקת צדקת קיימא וכ"כ מוהרי"ק בשורש ק"ג וחזקת כשרות אלים טובא מלבד דיש לה חזקה עצמיי אף גם אתי' מכח רובא דרוב ישראל כשרים עיין פ"י גיטין דף י"ז לכן אף דלא אמרינן סמוך מיעוטא דמיעוטא לחזקה והכא הוי מיעוטא דמיעוטא מ"מ בחזקה אלימא כזו אמרינן ותו לפמ"ש הפני יהושע בקונטרס אחרון לכתובות סי' ל' דמיירי שטוענת האשה ברי לכן מצרפינן טענת ברי לחזקת כשרות וחזקת היתר ועדיף מרובא שלא משתהין יב"ח משא"כ הכא. וראי' ברורה לזה דהא קיי"ל להלכה פסוקה דימי הבחנה הוא שלשה חדשים, שלא יהי' ספק כשתלד אם הוא בן ט' לראשון או בן שבעה לאחרון כדאיתא במס' יבמות דף מ"א ע"א סתם מתני' ולא מצינו מחלוקת בשיעור זה וקשה לר"מ דחייש למיעוטא דילמא האשה היא ממיעוט נשים שאשתהי הולד יב"ח ועדיין לא הועילו בתקנתן שיהי' ספק אולי הולד מראשון ואישתוהי אישתהי אלא וודאי דמיעוטא לא שכיחי ולא חייש כלל ר"מ היכי דאין לו צירוף ושאני ברבי תוספאה דאיכא צירוף ברי וחזקת כשרות וחזקת היתר של האשה כנ"ל, מיהו בלא"ה ל"ק קושי' הנ"ל על זעירי דיש לומר דל"ל כרבה תוספאה כמ"ש תוס' במס' נדה דף כ"ז ע"א ד"ה אלא דרוב אמוראי' לית להו דרבה תוספאה ועיין בתוס' שם דף ל"ח ע"א ד"ה שיפורא וב"ש בסי' ד' ס"ק י"ז:
כז) ונראה לענ"ד להוכיח דר' יוסי דחייש למיעוטא כדאיתא ביבמות דף ס"ז ע"ב בע"כ חייש אפילו ומיעוטא דמיעוטא אף דלא שכיח. דהנה איתא במסכת ברכות דף נ"ג ע"א תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב עכו"ם אינו מברך אם רוב ישראל מברך רבי יוסי אומר אפילו רוב ישראל נמי אינו מברך מפני שבנות ישראל מקטרות לכשפים ופריך הש"ס אטו כולהו לכשפים מקטרין ומשני הו"ל מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את הכלים אשתכח רובא לאו לריח עביד וכל רובא דלאו לריח עביד לא מברך ורמב"ם בפ"ט מברכות הלכה ט' ורא"ש ז"ל וטוש"ע א"ח סי' רי"ז ס"ז פסקו כת"ק ויש להבין מאי טעמא דת"ק הא שפיר קאמר ר' יוסי דאיכא רובא דלאו לריח עביד ודמי לרוב עכו"ם דאינו מברך, וצריך לומר טעמו דת"ק כיון דרוב ישראל הם בחזקת כשרות דאינם מקטרות לכשפים האי רובא הוא רובא דרובא ורק מיעוטא דמיעוטא מקטרים לכשפים מיעוטא דלא שכיח ומיעוט דלא שכיח לא נחשב למיעוט כלל ולא חזי לאיצטרופי וא"כ ר' יוסי דחולק משמע דסובר דאפילו מיעוטא דלא שכיח נחשב למיעוט דדוחק לומר דנחלקו במציאות ולומר דר' יוסי סובר דהוי מיעוטא דשכיח וע' בספר אלי' רבא בא"ח סי' רי"ז ס"ק ט' מיהו יש לדחות ודוק:
פרט י
יבואר אי מיעוטא דמיעוטא הוי מחד ענין או דוקא בתרי ענינים:
כח) בהגהות מרדכי במס' חולין בפרק הזרוע כתב וז"ל בספר החכמה הקשה רבינו משולם לרבינו ברוך הא דאיתא בפ' הזרוע חורי הנמלים כו' הכל לענים מה שאחורי הקוצרים אמאי לא אזלינן בתר רובא ורובא דקמה לבעל הבית הוא וכ"ת ר"מ לטעמי' דחייש למיעוטא אנן סהדי דמיעוטא דמיעוטא הוא כדאיתא גבי גבינות בית אונייקי במס' ע"ז דף ל"ד ע"ב והשיב לו רבינו ברוך כו' מ"ש אדוני דאנן סהדי דמיעוטא דמיעוטא הוא אין נראה לי דא"כ קטן וקטנה נמי נימא מיעוטא דמיעוטא הוא אלא ודאי דלא הוי מיעוטא דמיעוטא אלא בתרי ענינים דומיא דגבינות בית אונייקי כיון דאיכא רוב עגלים שאינם נשחטים לע"ז ואיכא נמי שאר בהמות דשאר בהמות אינם נשחטים לע"ז כי אם עגלים לחודי אבל אם היו נשחטים שאר בהמות לע"ז אפי' אחד מני אלף לא הוי לי' אלא חד מיעוט והו"ל למיחש שמא הך קיבה מאותו מיעוט והא דלא גזר ר"מ התם שאר מקומות אטו אונייקי כדאיתא במס' ע"ז דף מ' ע"ב דגזור שאר מקומות אטו אותו מקום יש לומר נמי משום האי טעמא דהוי מיעוטא דמיעוטא שהרי אונייקי הוא מיעוטא דעלמא ואפי' התם אין נשחטין אלא העגלים דהוי מיעוט עכ"ל א"כ נחלקו קמאי ז"ל לרבינו ברוך לא הוי מיעוטא דמיעוטא רק בתרי ענינים ולרבינו משולם אפי' בחד ענין הוי מיעוטא דמיעוטא כגון היכי דנראה לעין כל שהוא מיעוטא דמיעוטא. ובריטב"א במס' ע"ז דף ל"ז ע"ב מבואר כרבינו ברוך ז"ל שכתב וז"ל כיון דאיכא רוב עגלים ואיכא נמי שאר בהמות פי' כל היכי דהוי חד מיעוט בחד ספק אפילו הוא מיעוט מאד במספר חייש ר"מ דהיינו דחייש לסריס ואיילונית אבל היכי דאתי' מתרי ספיקי הוי מיעוטא דמיעוטא ולא חייש לי' והכא מוכח הכי והיינו נמי לישנא מיעוטא דמיעוטא עכ"ל והיינו כרבינו ברוך:
כט) ולכאורה קשה לשיטת רבינו ברוך וריטב"א מכמה סוגיא חדא דבמס' גיטין דף ב' ע"ב איתא שם וז"ל רוב בקיאין ואפי ר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי ורבנן הוא דאצריך משום עגונה אקילו בה רבנן הא ספרי דדייני הם נכלל בכלל רוב ישראל שבקיאין וא"כ המיעוט שאינן בקיאין הוא בחד ענין ובתוס' כתבו בד"ה סתם וז"ל דהוי כמו מיעוטא דמיעוטא דלא חייש אפילו לר"מ יע"ש הרי להדיא להיפך וכן קשה במס' נדה דף ל"ב ע"א דאיתא שם אימור דשמעת לי' לר"מ מיעוטא דשכיח אבל מיעוטא דלא שכיח מי שמעת לי' יע"ש הרי מבואר דלמיעוטא דלא שכיח לא חייש ר"מ וא"כ ה"ה אפי' בחד ענין אי לא שכיח כגון שהוא מיעוט במספר הוי מיעוטא דמיעוטא, ונלענ"ד ליישב שיטתם ונראה דס"ל לקמאי הנ"ל שיש ג' סוגים (א) מיעוטא (ב) מיעוטא דלא שכיח והוא בחד ענין (ג) מיעוטא דמיעוטא ור"ל בב' ענינים והנה בסוג א' כבר נתבאר לעיל בפרט ז' דמרדכי סובר אליבא דר"מ דחייש למיעוטא מדאו' אפילו היכי דליכא צירוף חזקה ודברי המרדכי דשם הם דברי רבינו ברוך אמנם בב' סוגים שהבאתי נראה דרבינו ברוך ז"ל מחלק דאם הוא בחד ענין שנקרא מיעוטא דלא שכיח מדאו' ל"ח להך מיעוטא אבל סובר ר' מאיר דחכמים החמירו לחוש להך מיעוטא כיון דהוא בחד ענין קרוב לטעות בין מיעוטא למיעוטא דהא צריך אומדנא לשער אם לא שכיח כלל לכן החמירו רבנן ועשאו לא פלוג כדרכם ברוב מקומות אבל אם הוא בתרי ענינים דהוי מיעוטא דמיעוטא כיון דאין מסוג אחד עם מיעוטא דהתם הוא בחד ענין והכא הוא בתרי ענינים לא גזרו הא אטו הא כיון דהחילוק נגלה לכל ל"ח אפילו מדרבנן ומותר לגמרי, לפ"ז מובן ג"כ סוגיא דגיטין הנ"ל והכי פירושא אפי' ר"מ דחייש למיעוטא פי' בעלמא חייש ר"מ אפילו מדאו' היכי דאיכא מיעוטא דשכיח הכא סתם ספרי דדייני מגמר גמירי והוי מיעוטא דלא שכיח אותן שאינן בקיאים ולא חייש מדאו' רק רבנן הוא דאצרוך פי' דחיישינן מדרבנן אף למיעוטא דלא שכיח הכא משום עגונה אקילו בה רבנן דהם אמרו לחוש למיעוטא והם אמרו שלא לחוש משום עיגון ואולם לכאורה קשה לפי דברינו בשיטת רבינו ברוך וריטב"א דס"ל דר"מ חייש למיעוטא דלא שכיח מדרבנן וא"כ שוה לשיטתם מיעוטא דלא שכיח כמו לשיטת שאר פוסקים דס"ל דחייש ר"מ למיעוטא מדרבנן ומ"מ ס"ל להרבה קמאי ז"ל אליבא דר"מ דהיכי דאיכא מיעוטא וחזקה חייש מדאו' ע' בתוס' חולין דף פ"ו ע"ב ד"ה סמוך וה"ה לרבינו ברוך מיעוטא דלא שכיח בצירוף חזקה מסתבר לומר דר"מ חייש מדאו' דהא לרבינו ברוך אפילו מיעוט גרידא חייש ר"מ מדאו' וא"כ התם איכא חזקה חזקת אשת איש וכיון דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדאו' האיך מקילין משום עגונה איסור דאורייתא, מיהו יש לומר לפמ"ש בכללי חזקות דחזקה דאיתרע שנעשה מעשה שראוי להסתפק חזקה זו קלישה טובה מחזקה דלא איתרע והנה התם כיון דאיכא גט לפנינו אפילו בלא דברי שליח שאומר בפ"נ ובפ' נ"ח, עכ"פ איכא ספק וריעותא לפנינו ואף דמוכח שם דס"ל דהוי חזקה מ"מ כיון דאיתרע ול"ד לחזקה דעלמא אף אי נימא בחזקה דלא איתרע לשיטת רבינו ברוך וריטב"א סובר ר"מ סמוך מיעוטא דלא שכיח לחזקה מדאו' כמו להסוברים בכוונת ר"מ דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדאו' מ"מ בחזקה דאיתרע לא אמרינן סמוך מיעוטא דלא שכיח לחזקה מדאו' רק מדרבנן ובעגונה הקילו וא"ש, ומסוגיא דנדה ג"כ לא קשה מידי דהנה תוס' שם דף ל"ב ע"א ד"ה ר"מ כתבו וז"ל וא"ת לר"מ דחייש למיעוטא וקסבר כותים גירי אמת הן א"כ הוי נידות מעריסתן מן התורה ולמה מנה להו מי"ח דבר ויש לומר דמסתמא לא ראתה מיד אחר הלידה רגע אחד א"כ אוקמא בחזקת שלא ראתה וסמוך רובא דלא ראתה לחזקה שלא ראתה והוי הנך דחזי מיעוטא דמיעוט' ולא מטמאי מדאו' אלא מדרבנן הוא דגזרו עליהם מי"ח דבר יע"ש וא"כ התם בסוגיא זו דלא מיירי מי"ח דבר כמ"ש תוס' שם רק מטעמא דר' מאיר משום חשש ראי' שפיר מקשה הש"ס דלכך הוי מיעוטא דלא שכיח והוי מיעוטא דמיעוטא כיון דאיכא חזקה המסייע לרובא דלא חזיא הוי כב' ענינים כיון דאיכא ב' שמות וכמו כן בהאי דיבמות דף קי"ט ע"ב כיון דאיכא חזקה ורובא המסייעין זה לזה הוי כב' ענינים כגון דאיכא ב' שמות הוי המיעוט מיעוטא דמיעוטא אבל בעלמא שפיר יש לומר היכי דהמיעוט הוא בחד ענין אין לו שם מיעוטא דמיעוטא רק חדא מיעוטא וא"ש: