אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל י › פרט א

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל י · פרט א

כלל י

יבואר מקורו

א) גרסינן במסכת ב"ב דף כ"ג ע"ב אמר ר' חנינא רוב וקרוב הולכין אחר רוב ואע"ג דרובא דאו' וקורבא דאור' אפ"ה רובא עדיף וקיי"ל כר' חנינא כמ"ש הרי"ף והרא"ש והרמב"ם בפ"ט מהל' רוצח הלכה ז' והוא מוסכם להלכה והנה נתבאר דאיכא רובא דאיתא קמן ורובא דליתא קמן ובדברי ר' חנינא לא נתפרש אי מיירי אפי' ברובא דליתא קמן רוב עדיף או רק ברובא דאיתא קמן ואולם מקו' הש"ס שהקשו שם וניזיל בתר רובא דעלמא וזהו רובא דליתא קמן מבואר דהבינו בכוונת ר' חנינא דאפילו רובא דליתא קמן עדיף מקרוב וכ"כ מוהרש"א בב"ב בדף כ"ד ע"א תוס' ד"ה ש"מ והנה רש"י כתב וז"ל אע"ג דתרווייהו דאו' רובא דכתיב אחרי רבים להטו' וקורבא דאו' יע"ש וקשה הא בחולין ד' י"א ע"א איתא מנלן דאזלינן בתר רובא מנלן דכתיב אחרי רבים להטות רובא דאיתא קמן כגון ט' חניות וסנהדרין לא קא מבעיא לן כי קמבעיא לן רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה יע"ש א"כ מבואר דקרא דאחרי רבים להטו' מיירי רק ברובא דאיתא קמן והא ר' חנינא קאמר אפילו ברובא דליתא קמן רוב עדיף ונראה דרש"י אזיל לשיטתו שכתב במס' חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח וז"ל אי נמי אחרי רבים להטות משמע בין רובא דאיתא קמן בין רובא דליתא קמן דמאי שנא האי מהאי יע"ש א"כ למסקנא בלשון אחרי רבים להטו' נכלל הכל וצ"ע דרש"י סותר א"ע שכתב במס' קדושין דף פ' ע"א ד"ה אם רוב שרצים וז"ל אם הבית מוחזקת להיות שרצים מצוים שם יותר מצפרדעים טמא אף לישרף דחזקה ורובא דאיתא קמן הוא אבל בההוא דתינוק רובא דליתא קמן הוא עכ"ל א"כ מחלק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן ובמס' חולין משמע דשווין וע' ברשב"א בתה"א בבית א' שער א' שכתב במשמרת הבית בשם רש"י טעם אחר לחלק בין שרצים לתינוק וגם לפמ"ש תוס' במס' כתובת דף ט' ע"א ד"ה ואבע"א דרוב תינוקת מטפחין הוא רוב דרבנן בלא"ה א"ש, והנה רמב"ם בפרק ט' מרוצח דהשמיט אוקימתא דש"ס שם ביושבת בין ההרים כמו שהעיר הכסף משנה בזה וכן בסוף פ' ט"ו מהל' גזילה בדין גוזל העתיק המשנה כצורתה הוכיח בס' פרי חדש ביו"ד סי' ס"ג שרמב"ם סובר דקושית הש"ס הנ"ל וליזל בתר רובא דעלמא היא שלא אליבא דהילכתא ולפסק הלכה סובר ברובא דליתא קמן לא עדיף רוב מקרוב ור' חנינא לא מיירי רק ברובא דאיתא קמן אבל רוב הפוסקים חולקים עליו ואפילו ברובא דליתא קמן עדיף מקרוב כמו שהעיד הפר"ח ועד נאמן הוא לסמוך על עדותו.

ב) והנה כבוד אאמ"ו הגאון זצ"ל בספרו תורת חסד הקשה לפי כוונה פשוטי דר' חנינא מיירי אף ברובא דליתא קמן כמו שהבינו רוב קמאי ז"ל בהא דאיתא במס' חולין הנ"ל מנלן דאזלינן בתר רובא דליתא קמן ליפשוט כיון דאזלינן בתר קרוב כ"ש בתר רובא דרובא וקרוב רוב עדיף וכעין שהקשו תוספת שם ד"ה מנא דלפשוט כיון דאזלינן בתר חזקה כ"ש בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיף ותי' רבינו חיים שם דהא דרובא עדיף לא ילפינן רק מפרה אדומה נסתר כאן עכ"ד, ונלענ"ד ליישב דהנה יש להבין מנ"ל לר' חנינא האי סברא דרוב עדיף מקרוב דהא מצד סברא אין לנו סברא מכרעת ואין לומר דסובר דהוא הלכה למשה מסיני דז"א דכבר כתב רמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים כי כל מה שלמדו חכמינו ז"ל מרוחב דעתם ועוצם בינתם בהן נפלה שכחה ומחלוקת אבל כל מה שקבלו מהל"מ לא יפול בו מחלוקת ושכחה כלל והן הן הדברים בהוויותן תמיד וע' בפלתי סי' כ"ט ס"ק ב' (וע' בתוס' מס' עירובין דף כ"א ריש ע"ב ד"ה מפני ובשו"ת חוות יאיר סי' קצ"ב ודוק) וכ"כ בפרק א' מהל' ממרים הל' ג' וז"ל דברי קבלה אין בהם מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו ע"ה יע"ש וע' ברמב"ם בפרק ב' ממאכלות אסורות הלכה י"א ובהג"ה שם, והא במס' ב"ב שם בדף כ"ד איתא לימא בדר' חנינא פליגי ואם היה הלכה למשה מסיני לא שייך מחלוקת ואף אם נדחוק ונימא דלא שייך כלל שכתב רמב"ם רק כשהכל מודים דהוא הל"מ רק שנחלקו בפירוש הדבר שקיבלו אבל הכא נחלקו בזה גופא אם הוא הל"מ מ"מ קשה הא תוס' כתבו בד"ה רוב דרב מחלק בין קורבא דמוכח לבין קורבא דלא מוכח ולר' חנינא בכל גווני עדיף רוב וא"כ בע"כ הם מודים דהוא הל"מ דרוב עדיף מקרוב רק נחלקו בפירוש הדבר והא כבר כתב הרמב"ם בדבר שהוא מוסכם שהוא הל"מ לא שייך מחלוקת ושכחה כי בוודאי הדברים בפירוש כהווייתן וא"כ הדק"ל מנ"ל לר' חנינא דרוב עדיף מקרוב ונלענ"ד ליישב דהנה יש להסתפק חזקה וקרוב איזו עדיף ונראה להביא ראיה דחזקה עדיף דהנה שם מקשה הש"ס על ר' חנינא מקרא והיה העיר הקרובה כו' אע"ג דאיכא אחריתי דנפישי מיניה ומשני בדליכא ופריך ליזול בתר רובא דעלמא ומשני ביושבת בין ההרים וא"כ הא דאזלינן בעגלה ערופה בתר קרוב היינו היכי דליכא התנגדיות לא רובא דאיתא קמן ולא רובא דליתא קמן ואי' במס' סוטה דף מ"ז ע"ב וז"ל טעמא דמכחיש לי' הא לא מכחיש ליה ע"א מהימן מנא ה"מ דתנו רבנן ולא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם לא הי' עורפין וכ"כ רמב"ם בפ"ט מהל' רוצח הי"ג וז"ל ואפילו ראוהו ההורג ע"א כי' לא היו עורפין יע"ש נשמע אם ע"א אמר שראהו להורג אף שאומר נגד הקרוב דיותר יש לומר שהיה רוצח מן הקרוב וגם אין לעד סיוע כחוש להרוב דהא יושבת בין ההרים ומ"מ נאמן ע"א נגד הקרוב ואולי ע"א נגד חזקה מבואר במס' יבמות דף פ"ח דנסתפק הש"ס אם נאמן ודעת הרבה קמאי ז"ל הובא ביו"ד סי' קכ"ז דאין עד נאמן נגד חזקה אפילו באיסור שאינו דבר שבערוה כמ"ש רא"ש במס' גיטין דף נ"ז ע"ב וש"פ א"כ מוכח דחזקה אלים מקרוב ולכאורה לא מוכח דחזקה עדיף רק למסקנא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואיירי קרא והי' העיר הקרובה בדליכא רובא דאיתא קמן ולא רובא דל תא קמן ומ"מ נאמן העד נגד קרוב שפיר מוכח דכח חזקה אלים מקרוב אבל אי נימא דקרוב עדיף מרובא ומיירי קרא והי' העיר הקרובה אפילו ביש עיירות גדולו' ליכא להוכיח דחזקה עדיף דהא יש לומר דלכן נאמן העד כיון דמסייע לו הרוב מיהו באמת ז"א דהא קרא סתמא קאמר בכל גווני אפילו אי ליכא רובא וכגון שהי' יושבת בין ההרים כיון דבאמת כן הדין דגם בכי האי גוונא מביאה עגלה ערופה ועלה קאמר לא נודע מי הכהו הא נודע אפילו ע"א נאמן נגד קרוב אף דל"ל רוב המסייע ואילו ע"א נגד חזקה א"נ א"כ מוכח דחזקה עדיף מקרוב ולפ"ז שפיר הוכיח ר' חנינא דרובא עדיף מקרוב כיון דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף וחזקה עדיף מקרוב מכ"ש דרוב עדיף מקרוב וא"כ הא דילפינן דרובא עדיף מקרוב היינו בתר דילפינן דרובא עדיף מחזקה וא"כ מיושב קו' אאמ"ו הגאון זצ"ל דכמו דתירצו תוס' על קושייתם דמ"מ שפיר פריך שם קודם דילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא נגד חזקה הכא נמי מתורץ קושיא זו שגמ' פריך קודם דילפינן מפרה אדומה דרובא עדיף מחזקה ולא ידעינן דרוב עדיף מקרוב דדין זה נלמד לאחר דילפינן דרובא עדיף מחזקה וא"ש, ובזה נפשט דין שחידש בס' פני יהושע במס' קדושין דף ס"ג אף להסוברים דאין ע"א נאמן נגד חזקה מ"מ נאמן נגד רוב דהוי כמברר המיעוט מתוך רוב יע"ש דאל"כ י"ל הוכחת ר' חנינא דרובא עדיף מקרוב הוא כפשוטו דהא ע"א אין נאמן נגד הרוב ונגד הקרוב נאמן וא"כ הדרא קושיא אאמ"ו זצ"ל לדוכתי אלא ודאי דגם נגד רוב ע"א נאמן וא"ש:

ג) אמנם בעיקר קושיא מנ"ל לר' חנינא דרוב עדיף מקרוב יש ליישב בפשיטו' באופן אחר דהנה תוס' ד"ה בדליכא כתבו וז"ל תימא דמשמע הכא דטעמא דעיר הקרובה מביאה עגלה ערופה משום דמתוך הקורבא מוכח שמשם בא ההורג ובסוטה דף מ"ה תניא מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד שמניחין אותה שאין בה ב"ד והולכין לעיר אחרת שיש בה ב"ד ואמאי הא מתוך הקורבא נראה שמאותה שאין בה ב"ד היה יע"ש ונלענ"ד ליישב דהנה בפלתי בסי' ס"ג כתב וז"ל בחידושי הארכתי בהא דדרשינן מקרא דזקני העיר דמניחין עיר שאין בה ב"ד ומודדין לעיר שיש בה ב"ד דעיר שאין בה ב"ד איך במציאו' הא חובה על העיר לקבוע ב"ד כמ"ש רמב"ם ריש הלכו' סנהדרין וצריך לומר דלית בעיר מנין שמחויבים לקום ב"ד דהיינו מאה ועשרים ועיר שיש בה ב"ד ע"כ אית בי' מן המנין וא"כ היא היא דנפישי ובלא"ה היא מחויבת להביא עגלה ערופה ול"ל קרא עכ"ד, ולענ"ד ב' קושי' הנ"ל מיושב חדא בחבירתה דבאמת הא דסובר ר' חנינא רוב וקרוב הולכין אחר רוב יליף מקרא דזקני העיר דמיותר ובע"כ ר"ל דמניחין עיר שאין בה ב"ד ומודדין ליש בה ב"ד ובע"כ הטעם הוא משום דאיכא שם רוב ורוב עדיף מקרוב, ומיושב קו' תוס' דאינו גזה"כ שאיכא טעם כיון דאיכא רוב ועדיף מקרוב, ובזה מיושב במה דקשה בקו' ר' זירא על ר' חנינא מקרא דוהי' העיר הקרובה כו' מדוע הקשה דוקא קושי' זו לר' חנינא דגם לולי דברי ר' חנינא קשה מקרא דנראה דלולי דברי ר' חנינא הסברא חיצונה מסתבר דרוב וקרוב שוין כיון דתרווייהו הם מדאורייתא דבוודאי לא יעלה על דעת לומר שקרוב עדיף, וא"כ קשה אמאי יביא רק העיר הקרובה עגלה ערופה לייתו שנים העיר הגדולה והקרובה בשותפת עגלה כיון שרוב וקרוב שווין וכדאי' במס' בכורות דף מ' בנמצא בין שתי עירות ס"ל לחכמים דמביאין עגלה בשותפות ומתנו וכ"כ רמב"ם בפ"ט מהל' רוצח הל' ח', ובהנ"ל א"ש דבלא"ה ל"ק דהוי אמינא דרוב וקרוב שווין כסברא חיצונה והא דבעגלה ערופה מביאה רק הקרובה באמת הוא גזירת הכתוב כמ"ש תוס' הנ"ל ואין למידין מחידוש דהא מודדין לעיר שיש בה ב"ד ומניחין עיר שאין בה ב"ד בע"כ הוא גזה"כ כיון דאזלינן בתר רוב ומודדן לעיר שיש בה ב"ד דהם הרוב כנ"ל, והסברא חיצונה דרוב וקרוב שווין וכיון דהוא חידוש וגזה"כ לא הוי מצי להקשות כיון דהתירוץ מבואר דהוא גזה"כ אבל לר' חנינא פריך שפיר דבע"כ סובר דלא הוי גזה"כ דהא יליף דרוב וקרוב הולכין אחר רוב מהא דמודדין לעיר שיש בה ב"ד ואמר טעם על זה כיון דרוב עדיף מקשה ר' זירא שפיר מקרא וא"ש, העולה דרוב פוסקי' ס"ל דאפי' רובא דליתא קמן עדיף מקורבא:

ד) ואי רובא עדיף מקורבא דמוכח מצינו ג שיטות. (א') דעת תוס' בדף כ"ג בד"ה רוב דרב מחלק בין קורבא דמוכח לבין קורבא דלא מוכח ולר' חנינא אפי' בקורבא דמוכח עדיף אפי' רובא דליתא קמן וכן קיי"ל. (ב) בדעת רמב"ם כתב הפלתי בסי' ס"ג להוכיח דהוא ספק איזה עדיף והם שווים. (ג) בס' תורת חיים הוכיח דקורבא דמוכח עדיף מרוב שאינו מוכח דכתב שם וז"ל נראה דכי היכי דשאני לן בין קורבא לקורבא דאם הוא קרוב מאוד הוי קורבא דמוכח ואם אינו קרוב כל כך הוי קורבא דאינו מוכח ה"נ שאני לן בין רובא לרובא שאם אין ברובא יותר על המיעוט כי אם אחד או שנים הוי רובא שאינו מוכח אבל אם הרוב יותר על המיעוט הרבה מאוד כגון שאין במיעוט אלא אחד או שנים והרוב יתר עליו אלף או מאה הוי רובא דמוכח ור' חנינא בשווין מיירי שאם יש רוב וקרוב שניהם מוכחין או שניהם אינם מוכחין ס"ל דרובא עדיף אבל היכי דאיכא קורבא דמוכח כגון שהוא קרוב מאוד או הוכחה אחריתי ורובא שאינו מוכח שאין ברוב יותר על מיעוט כי אם אחד או שנים וכ"ש איפכא דאיכא רובא דמוכח וקורבא דאינו מוכח אזלינן בתר מילתא דמוכח יע"ש. שמיישב הסוגי' והוא שיטה חדשה נגד שיטת קמאי ז"ל. וראיתי בס' קצות החשן סי' רס"ג ס"ק ט' שהקשה קו' חמורה בהא דאי' במס' ע"ז דף מ"ט ע"ב ודף נ' ע"א גבי פלוגתא דר"י וחכמי' באבנים שנמצא בצד מרקולס אם אסורת דאמרינן שנפלה ממרקולס או דאתי' מעלמא ואיתא שם במקורבת כ"ע לא פליגי דאסורות ואמרינן שהוא ממרקולס הא לשיטת תוס' אפילו בקורבא דמוכח אזלינן בתר רובא וא"כ גם הכא ניזל בתר רובא יע"ש שהניח בקו' ואפשר לומר משום חומרא דע"ז החמירו שלא לילך בתר רובא נגד קרוב ויש סמך לזה דבמס' זבחים דף ע"ד ע"א סובר שמואל דלא מהני ס"ס באיסור ע"ז וס"ס הוא מטעם רוב ולפמ"ש רשב"א בסי' ת"א יש לומר דעדיף מרוב ובע"כ הטעם משום חומר ע"ז ואף לדידן דקיי"ל כרב כמ"ש רמב"ם בפ"ז מהל' עכו"ם מ"מ יש לומר אפושי פלוגתא בין רב ושמואל לא מפשינן ומודה רב דאם יש איזה התנגדות לס"ס או לרובא אף דבעלמא מהני בע"ז החמירו א"כ ה"ה יש לומר אף דבעלמא רוב עדיף מקרוב מ"מ משום חומרא דע"ז החמירו לילך בתר קרוב ומ"מ צ"ע בזה

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה