אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל טז › פרט ה

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל טז · פרט ה

פרט ד

יבואר אי נימא דאין ע"א נאמן נגד רובא כמו דנראה מרמ"א יו"ד סי' קכ"ז ס"ג כמ"ש בפרט א' אי נאמן נגד רובא היכי שיש לעד חזקה דמילתא דעל"ג לא משקרי' בי' אינשי:

ט) יש לברר אי ע"א נאמן נגד רוב היכי דעל"ג אי חזקה במילתא דעל"ג לא משקר עדיף מרובא. ונלענ"ד לפשוט ספק זה דהנה איתא במס' ר"ה דף כ"ב ע"א כי אתי עולא אמר קדשהו לירחא במערבא אמר ר' כהנא לא מבעי' עולא דגברא רבא הוא דמהימן אלא אפי אינש דעלמא נמי מהימן מ"ט כל מילתא דעל"ג לא משקרי בי' אינשי תני' נמי הכי בא אחד בסוף העולם ואמר קידשו בד' לחודש נאמן. ולכאורה קשה ל"ל טעמא דעל"ג הא בלא"ה ג"כ ראוי להיות נאמן כיון דלא איתחזק איסורא בספק השקול נאמן ע"א באיסורין אפי' בדבר דלא על"ג ואע"ג דבקידוש החודש בעינן שנים כמו בממון משום דמשפט כתיב בי' כי חק לישראל משפט כו' כדאיתא שם היינו בעדות ראית הלבנה אבל כיון שאמרו ב"ד מקודש כבר נגמר הדין דקבלת עדות איתא שם דף כ"ב ע"ב הוי תחילת דין ומה שאמרו ב"ד מקודש הוי גמר דין ומה שמודיעין לגולה שקדשו את החודש הוי כשאר איסורין שע"א נאמן בספק איסורא אפי' היכי דלא על"ג ודוחק לומר דהוי אמרינן להיפך כיון שאפשר לברורי על פי שני עדים לא סמכינן על ע"א לכן אמר הטעם כיון דעל"ג מירתת לשקר ואין צריך לברורי כמו דאיתא במס' דמאי בפ"ז כשאומר מאיש פלוני נאמן ואין צריך לברורי דמירתת לשקר דז"א דמבואר בשו"ת הרא"ש כלל ל"ג סי' ה' שסובר באיסורא במידי דהוא טירחא לברורי סמכינן על ע"א ולא צריך לברורי ואפי' במקום שלא מירתת לשקר שמצי לאישתמוטי יע"ש וראיתי בס' טורי אבן שהרגיש בקו' זו ותירץ מפני חומר מועדת אי לאו טעמא דעל"ג לא היה נאמן מדרבנן יע"ש ומצאתי שכבר קדמוהו בשו"ת ריב"ש סי' קנ"ה שכתב וז"ל מה שהביא החולק ראי' דע"א נאמן מן התורה בדבר שעשויה להגלות ממה שע"א נאמן להעיד שקדשו ב"ד את החודש לפי שהוא עשויה להגלות אפי' בתיקון מועדות שיש בו כרת כחמץ בפסח ועינוי יום כיפורים ואי אפשר להחמיר יותר בממון זו אינו ראיה של כלום דהתם הוי כשאר איסורין שע"א נאמן מן התורה אפי' בדבר שיש בו כרת כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן אבל בממון בעינן שני עדים כו' ולא היינו צריכין לטעם עשויה להגלות אלא מפני שחכמים תיקנו שלוחים מפני קלקול הכותיים וגם שבזה תיקון מועדת היה אפשר לומר שנאמן שליח ב"ד ולא ע"א ולזה אמרו שאין צריך לזה אלא כל ע"א נאמן כיון שהוא דבר עשויה להגלות עכ"ל וע' שו"ת תשב"ץ ח"א ענין פ"ג וא"כ כבר האיר עינינו הריב"ש בזה:

י) ולולי דבריהם נלענ"ד ליישב קו' הנ"ל באופן אחר דהנה כבר נתבאר בכמה דוכתי בספרי בשם מוהרי"ק שורש ע"ב ומוהרי"ט שכתבו כלל חדש בהא דקיי"ל רובא מחזקה רובא עדיף היינו נגד חזקה דלא אתי' מכח סברא אבל חזקה דאתי' מכח סברא כיון שהדעת מכרעת לזה הוי כאנן סהדי ועדיף אפי' מדובא לכן אף דקיי"ל דאין מוציאין ממון ע"י רובא מ"מ מוציאין ממון ע"י חזקה אאפת"ז כיון דהוא חזקה דאתיא מכח סברא יע"ש ובשו"ת ריב"ש סי' קנ"ה כתב שם שאין כל מילתא דעל"ג הם בגדר אחד בי יש דבר שאומרין בו מילתא דעל"ג שהוא דבר מפורסם לכל ועתיד לגלות בוודאי בקרוב כמו דקדשו ב"ד את החודש וכן שערי פרסאי כו' ויש דבר שאמרו בו ג"כ מילתא דעל"ג ואינו בגדר זה שאינו מפורסם ואין בידינו לגלותו וגם אינו ודאי שיגלה אלא שאפשר שיגלה באיזה זמן כגון מת פלוני שהרי אף אם הוא אי אפשר שלא יבוא לעולם כי ירחיק גדוד למקצה הארץ ולא ידע אם הוא חי או לא אלא שאם הוא חי ויבוא לא יהיה לו טענה למי שהעיד עליו שמת וכמו זה אינו נאמן מן הדין אלא מדרבנן יע"ש וכ"כ בשו"ת נב"י מה"ק חלק אהע"ז סי' כ"ז ונראה היכי דהוא ודאי ע"ג ובנקל ע"א נאמן נגד רובא דבכה"ג עדיף חזקה במילתא דעל"ג לא משקר מרובא דחזקה כזו אתי' מכח סברא שהדעת מכרעת שאין אדם משקר בדבר שבוודאי יבורר ולא מצי לאשתמוטי אטו בשופטני עסקינן ואנן סהדי שאומר אמת ואנן סהדי עדיף מרובא ועפ"י כלל זה נלענ"ד אחרי נשיקות עפרות רגלו של בעל טורי אבן וצ"ל איפכא ממה שהוא זצ"ל כתב בהאי סוגיא דמדייק מה שאמר עולא קידשו לירחא סתם קידוש משמע שעשאו חסר וקרי ליה קידוש סתמא משים דקיי"ל אם לא נראה חודש בזמנו אין מקדשין אותו מש"ה אמר עולא קידשו לירחא ולעיל בפ"ק אמר עיברו לירחא אלמא לשון קידוש סתמא משמע אסר בברייתא זו בסמוך מדלא נקיט או חסרו או עיברו משמע דאחסר נאמן ואמלא לא נאמן וקשה מ"ש דאהאי נאמן ואהאי לא נאמן יש לומר דאחסר פסיקא ליה דלעולם נאמן בכל חדשי השנה אבל אמלא לא פסיקא ליה דאע"ג דבכל החדשים נאמן אמלא לא נאמן וטעמא דמילתא משוה דקיי"ל במס' יבמות דפ"ח דאין ע"א נאמן בדאיתחזק איסורא להתירו ולהוציא מחזקתו וטעמא דע"א נאמן להעיד אשה שמת בעלה משום מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה משמע אי לאו האי טעמא הואיל ואיתחזק איסורא דא"א אינו נאמן אע"ג דהוי מילתא דעל"ג ש"מ אין ע"א נאמן ומן התורה אפי' בעל"ג דאיתחזק איסורא ולפ"ז כ"ש במקום רובא אין ע"א נאמן נגד רוב דהא רובא וחזקה רובא עדיף והא אלול רוב פעמים חסר ומיעוטא דמיעוטא שהוא מלא כדאמר בפ"ק מימות עזרא ואולך לא מצינו אלול מעובר לכן אין ע"א נאמן לומר שהוא מלא נגד הרוב דהא מן התורה אזלינן בחר רובא מיהו בשאר ירחא דזימנין מלא וזימנין חסר בין אחסר בין אמלא ע"א נאמן אלא בחסר פסיקא לי' דלעולם נאמן אפילו אאלול משא"כ במלא יע"ש ולענ"ד לא נראה כן מהרמב"ם בפרק ג' מקידוש החודש הלכה י"ד שהו"ל להביא דין חידוש כזה שאינו נאמן באלול על מלא ועפ"י הדחק י"ל שאין דרכו להביא דבר שאינו מפורש בש"ס להדיא ויותר נראה לומר לפמ"ש דהוי ודאי על"ג ועדיף משאר על"ג לא דמי כלל לע"א בעדות אשה שס"ל לרוב קמאי ז"ל שא"נ רק מדרבנן כיון שהוא ספק אם יבורר אבל הכא כיון שבוודאי יבורר ולא מצי לאישתמוטי נפשיה הני חזקה דאתי' מכח סברא דעדיף אפי' מרובא לכן נאמן אפי' על חודש אלול לומר שעברוהו לאלול וכן מוכח במס' ר"ה דף כ' ע"א דאיתא כי אתי עולא אמר עברוהו לאלול משמע שהוא לבדו הי' ואי נימא כשיטתו אמאי הי' נאמן אף שהוא גברא רבא הא מדאו' אין ע"א נאמן בעדות אשה שמת בעלה אפי' גברא הבא אף שהוא על"ג כיון שאומר נגד חזקה והכא אומר נגד רובא אע"כ כמ"ש והנה בד"ה דף כ"ד פליגי פלימו סובר בזמנו אין מקדשין אותו שלא בזמנו מקדשין אותו וה' אלעזר בר' צדוק סובר אם לא נראה בימינו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים וא"כ יש לומר דעולא שאמר קדשוהו לירחא במערבא סובר כפלימו ואומר שהי' שלא בזמנו ועברוהו וקדשוהו (ומה דאיתא בדף כ' ע"ב לשון עברוהו משום שאלול הי' עפ"י רוב חסר הוצרך לומר בפירוש עברוהו ובלא"ה לא מוכרח שיהיה כל הלשונות שווין (וע"ז שפיר קאמר ר' כהנא שנאמן מטעם על"ג כדי להורות דין שנאמן בכל החדשים אפי' באלול לומר שעברוהו כיון שהוא בוודאי על"ג נאמן אפי' נגד רוב וע"ז שפיר מביא ראי' מברייתא שאמר סתם קידשו ב"ד את החודש לא נחית לחלק ובין מחלוקת התנאים ולפלימו דסבר שלא בזמנו מקדשין אותו נאמן אפי' בכל החדשים לומר שקדשוהו דהי' מעובר ומדלא מחלק בין החדשים ש"מ אפי' אאלול ובע"כ הטעם כיון שהוא ודאי על"ג עדיף מרובא והא דפסק רמב"ם בפ"א מקידוש החודש הלכה ח' כר' אלעזר בן צדוק משום דשמואל ואביי ההוא בתרא ס"ל בדף כ"ד ע"א כוותי' ולכן אף דר' כהנא ל"ל כ סובר כאביי ולפ"ז נדחה לפי מ"ש בספד טורי אבן שם וז"ל וזהו שלא כדברי רמב"ם שכתב בפ"ג מקידוש החודש דשלוחין שהיו יוצאין על ששה חדשים חד שליח מסומן לפי מאי דפרישת אם עברוהו לאלול הי' צריכין ב' שלוחין על אלול דהוא נגד רובא בהא מילתא דעל"ג מן התורה לא מהני אלא שרמב"ם לטעמי' אזיל שכתב בהלכות אישות דע"א נאמן להעיד לאשה שמת בעלה אע"ג דאיתחזק איסורא משום דמילתא דעל"ג הוא ואין דעת כל המפרשים כן עכ"ד ולפמ"ש בשם ריב"ש דמילתא דעל"ג הכא עדיף ממילתא דעל"ג התם שפיר י"ל כמש"ל כיון דהוי חזקה דאתי' מכח סברא עדיף מרובא ואפי' על אלול נאמן חד שליח לומר שהוא מעובר ואפי' החולקים על הרמב"ם בעדות אשה שמת בעלה מודו הכא כיון דהוא ודאי על"ג נאמן אפי' נגד הובא וגדולה מזו כתבתי בפרט א' וב' בשן פני יהושע ונב"י אפי אם אין לעד סיוע חזקה דעל"ג נאמן נגד רובא מכ"ש בכה"ג ואפי' לשיטתו שלא נחית לחילוק שמחלק ריב"ש ג"כ לא דמי לדבר שבערוה לפי דעת כמה פוסקים דאין דבר שבערוה פחות משנים אפי' בספק השקול לכן אה דחזקה על"ג סותר לחזקת איסור אינו נאמן מצד עדותו לבד משא"כ באיסורא כיון שעל"ג סותר לרובא נשאר ספק השקול שע"א נאמן בדיבורו לבד וכאשר משמע להדי' בר"ה דף כ' ע"א דאפי' ע"א נאמן לומר שעברוהו לאלול וא"כ לק"מ קו' ריב"ש וטורי אבן הנ"ל אף דבעלמא ע"א נאמן באיסורין מוכרת לומר טעם על"ג כדי להורות שנאמן אפי' נגד רוב וא"ש, ובכללו נאמנות ע"א בממון בארתי דעת קצת קמאי ז"ל דע"א נאמן בוודאי על"ג אפי' בממון לסתור לחזקת ממון ומכ"ש שנאמן בחזקה זו נגד חזקת איסור דהא חזקת ממון אלים טפי חזקת איסור דהא רובא וחזקה רובא עדיף ובממון אין הולכין אחר רוב להוציא מחזקתו ואפי' החולקים וסוברים דאין נאמן בממון אפי' בוודאי על"ג י"ל דמודים נגד חזקת איסור לכן נראה דחזקה כזו עדיף אפי' מרובא דהוי כאנן סהדי וכמש"ל ומ"מ צ"ע לדינא:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה