שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל טו · פרט ב
יבואר ביאור בכמה דוכתי בש"ס דמשמע דרובא דתלי' במעשה הוי רוב:
ה) במס' חולין דף ג' ע"ב נתבאר לרבינא ללישנא קמא ל"ל דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ואינך אמוראים ס"ל דהוי רובא וכן קיי"ל כדאיתא בדף י"ב וכמ"ש בפוסקים וכדאי' בטוש"ע יו"ד סי' א' ס"א ולא מצאתי חולק על זה רק שיטת רבינו חננאל ז"ל המובא בראב"ן דף מ"ו דסובר דהלכה כרבינא בל"ק וכפי הנראה דאיכא מרבוותא שכתב הרי"ף כוונתו לר"ח ז"ל וראיתי בספר מחנה אפרים בהלכות יבום בסוף הספר שהקשה הא הוי רובא התלי' במעשה הא כשנולד לא ידע כלום וצריך לומר שלמד אח"כ והוי תלי' במעשה ואפשר דמה"ט ל"ל לרבינא הך רובא דאזיל לשיטתו במס' בכורת ד"כ ע"א אבל קשה לפסק הלכה וכן הקשה הפני יהושע בחי לחולין ובס' גינת וורדים כלל ס"א ומצאתי ראיתי בשו"ת ב"ח סי' א' שהרגיש בזה שהביא דברי רבינא וכתב אח"כ וז"ל ומהאי טעמא לא סמכינן ארוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם היכי דאפשר למיבדקה מ"ש מבהמה דסמכינן ארוב בהמות בחזקת כשרות ולא צריכין למיבדקינהו אע"ג דאפשר למבדקה אע"כ דבהמה שאני דחזקת כשרות ממילא הוא משא"כ שוחט דאין חזקתו ממילא אלא ע"י מעשה הלימוד ודלמא שכח וכיו"ב כתב רמב"ן בס' מלחמות ור"ן במס' קדושין דף נ' ע"ב בענין סבלונות עכ"ל וע' מג"א סי' ח' ס"ק י"א ובסי' תל"ז ס"ק ד' ובפר"ח שם ולא זכיתי להבין דברי רבינו זצ"ל דאי נימא דהוי רובא דתלי' במעשה קשה על גוף הדין אמאי קיי"ל בדיעבד היכי דליתא לשוחט למיבדקה שחיטתו כשירה הא לא מהני האי רובא כלל כדאי' במסכת בכורת הנ"ל:
ו) ולכאורה עלה בדעתי לישב קו' הנ"ל דהנה יש לדקדק למה אמרו חז"ל רוב מצוין כו' ולא אמרו בקיצור רוב שוחטין מומחין הם מדוע דייקו בתיבת מצוין לכן אפשר לומר דמי שהוא מומחה מצוי אצל שחיטה ושוחט בקביעות ומי שאינו מומחה מ"מ לא נחשד שיהיה אוכל ומאכיל דבר איסור היכי שמצוי שוחט מומחה דחזקה לא שביק היתרא ואכל איסורא ואפי' במומר אוכל נבילות לתיאבון איתא להך חזקה וחייש על לפני עיור ע' תוס' במס' חולין דף ג' ע"ב ד"ה בודק ולא מבעי' לשיטת טו"ז ביו"ד סי' כ"ח ס"ק י"ד היכי שאינו יודע הלכות שחיטה רוב מעשיו מקולקלים בוודאי לא נחשד לעבור היכי שבידו לעשות בהיתר ואפילו לפמ"ש הש"ך בס' הארוך בסי' א' שאין רוב מעשיו מקולקלים מ"מ כיון דהוי ספק אזי מן התורה שחיטתו אסורה מטעם דעומדת בחזקת איסור שאינה זבוחה ג"כ לא נחשד מיהו היכי שאין מצוי מומחה שישחט אזי באקראי בעלמא איכא מיעוטא ששוחטין אפילו אינם מומחין והוא לתאוותם וא"כ יש לומר הא דרובא דתלי' במעשה לא הוי רובא משום דאין לנו הוכחה דעביד מעשה משא"כ האי שוחט כיון שהוא מצוי אצל שחיטה ועינינו רואות דרוב המצוין הם מומחין מוכח דהאי גברא המצוי אצל שחיטה הוא ג"כ מומחה וברוב המצוין שהן מומחין לכן אף שלא ידעו המוסרין לו לשחוט אם הוא מומחה יכולין לסמוך על רוב וע' במס' חולין ברש"י דף ג' ע"ב בד"ה בד"א אמנם לפ"ז יצא לנו דין מחודש דדוקא היכי שידוע שהאי גברא מצוי אצל שחיטה אף שלא ידעו המוסרין לו לשחוט אם הוא מומחה יכולין לסמוך על רוב, אבל היכי שאין ידוע כלל אם הוא מצוי אצל שחיטה אין יכולין לסמוך על הרוב משום דהוי רובא התלי' במעשה ומסתימת הש"ס ופוסקים לא נראה כן. ותו דהני אמוראים במס' חולין דף ג' ע"ב דניידו אוקימתא דרבינא מב' לשונות משום דס"ל רוב מצוין מומחין הם ולעלופי לא חיישינן הו"מ לוקמי מתני' דהכל שוחטין ושחיטתן כשירה באוקימתא רווחא דה"ק הכל שוחטין היכי שהמוסרין לו בהמה לשחוט יודעין ששוחט זה הוא מצוי לשחוט אעפ"י שאין יודעין שהוא מומחה ומוחזק שלא יתעלף מ"מ כיון שיודעין שהוא מצוי מסתמא הוא מומחה ומוחזק דלולי שהיה מומחה ומוחזק לא היה שוחט בקביעות כנ"ל אבל אם אין יודעין שהוא מצוי לא ישחוט ולא סמכינן על רובא דאולי אינו מומחה דהוי רובא דתלי' במעשה ואם שחט בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו וכן שואלין אם נתעלף כדאי' שם וסיפא דאיתא וכולן ששחטו ואחר ם רואין אותן שחיטתן כשירה ג"כ א"ש דהיכי שלא ידעי שמצוי וליתא קמן למיבדקה בעינן שאחרים רואין ששחט כהוגן ותו קשה דאי' במס חולין דף י"ב ע"א במצא תרנגולת שחיטה דתלינן דשחט אחד מרוב מומחין מנא ידעינן שזה הי' מצוי אצל שחיטה אולי הוא ממיעוט שאינן בקיאין כיון דליכא הוכחה לא אזלינן בתר רובא דהוי תלי' במעשה והא דאי' בש"ס תיבת מצוין כבר הרגיש רש"י זצ"ל בדף י"ב ע"א ד"ה רוב וז"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין כלומר רוב השוחטין עכ"ל ולכאורה יש להבין מדוע פי כאן, ולא פי' כן בדף ג' ע"ב ובהנ"ל א"ש דהתם ל"ק אף אם נפרש כמ"ש לעיל שידוע שמצוי לשחוט רק המוסרין לו לשחוט אינם יודעין אם הוא בקי משא"כ הכא דאיתא בברייתא מצא תרנגולת שחוטה וכן ר' נחמן קאמר בסתם ראה אחד ששחט משמע אפילו אינו ידוע כלל שמצוי אצל שחיטה והוי קשה לרש"י אי נימא דמצוי הוא דוקא מה מהני הכא האי רובא כיון דהוא תלי' במעשה לכן כתב דמצוי הוא לאו דוקא כלומר רוב השוחטין וא"כ נסתר הנ"ל והדק"ל אמאי מהני האי רובא היכי דלא ידעינן אם הוא תי' מצוי כיון דתלי' במעשה:
ז) לכן נלענ"ד ליישב קו הנ"ל דהנה קו' כזו קשה ג"כ בהא דקיי"ל במס' שבת דף כ"ג ע"א ובמס' כתובת דף כ"ד ע"א דרוב עמי הארץ מעשרין הם הא הוי תלי' במעשה וכמו כן קשה בהא דאיתא במס פסחים דף ד' ע"א במשכיר בית לחבירו ולא ידעינן אם בדק דחזקתו בדוק הא הוי חזקה התלי' במעשה וכבר העור בזה בספר פני יהושע שם לכן נלענ"ד דהנה עיקר הטעם דלא מהני רובא דתלי' במעשה משום דבכ"מ כשאנו מסופקים אם נעשה שינוי או מעשה מסתמא לא נעשה שינוי והוא כמקדם וכמ"ש בפרט א' ועיין ברשב"א מסכת חולין דף י"ב שכתב מידי דממילא שכיח טפי ואם כן יש לומר זהו דוקא בדבר רשות אבל. בדבר הנוגע לענין איסור ודבר מצוה אי נימא שהאי גברא הוא ממיעוט אתה מפקיע מחזקת כשרות יותר מסתבר לומר שהוא מרוב ישראל הכשרים ולכן הכא בשחיטה אם נימא שהוא ממיעוט שאינן מומחים א"כ אתה מפקיע אותו מחזקת כשרות שמכשיל רבים וכמו כן במעשר ובדיקת חמץ מחמת שיש לכל ישראל חזקת כשרות והוא חזקה דאתי' מכח רובא איכא הוכחה שהאי גברא הוא מרוב העוסקי' בענינים אלו ועושין מעשה וכן בשחיטה מחמת חזקת כשרות, איכא הוכחה שלמד הלכות שחיטה. מיהו לכאורה תי' זה ליתא כיון שבע"כ צריך אתה לומר שיש מיעוט שאין להם חזקת כשרות דהא איכא מיעוט אינן מומחין ושוחטין וכיון שאנו דנין על שוחט זה אם הוא מרוב שיש להם חזקת כשרות או ממיעוטא שאין להם חזקת כשרות והרוב תלי' במעשה ומיעוט לא תלי' במעשה אמאי אזלינן בתרי רובא כיון שבע"כ איכא מיעוטא שאין להם חזקת כשרות ואולם באמת דברינו נכונים דהנה הש"ך ביו"ד סי' א' ס"ק א' כתב בדעת רבינו חננאל ורמב"ם ז"ל דבעינן שיהי' השוחט מוחזק לן בכשרות וא"כ כיון שהאי גברא הוא מוחזק לנו בכשרות אף שאין אנו יודעין אם הוא מומחה מ"מ ע"י חזקה מוכח שהוא מרובא שהם מומחין דמיעוטא שאינן מומחין, אינם כשרים ואפי' לפי מ"ש רמ"א בדרכי משה סי' ח' ס"ק י"ב דרק בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים דהוא נוגע בעינן שיהי' מוחזק לן בכשרות אבל בשאר שוחט לא בעינן, ועיין ביו"ד סי ס"ה סי"ד ובש"ך סי' קי"ט ס"ק א' מ"מ א"ש דהנה הר"ן במס' כתובת דף כ"ג ע"א כתב וז"ל ואי תימא הא איתא בב"ב דף ל"א בב' כיתות עדים המכחישים זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה אע"ג דפסלי אהדדי מוקמינן להו אחזקתייהו אפי' לאפוקי ממונא, ויש לומר דהא דאמרינן מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ולא מהני לי' חזקה קמייתא היינו כי הכא שיש לנו לדון בב"א על שני העדות ומש"ה כל תרי ותרי לא מכשרינן לי' דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אבל בשני כיתות עדים המכחישין זו את זו כשבאה כל כת אחת בפני עצמה אין אנו צריכין לדון אלא עליה וכיון שהי' אחת מהן כשירה בוודאי כל אחת שבאה לפנינו בפני עצמה אמרינן שזו היא הכשירה ומפקינן ממונא אפומי' עכ"ל, וכ"כ הרשב"א בחי' וז"ל שאני התם כיון שבאו זה אחר זה דמי לשני שבילין לענין טומאה ששניהם טהורים ואע"ג דלאפוקי הוא כיון שבאו זה אחר זה שניהם כשירין יע"ש ובדבריהם מובן כוונת הכית שמואל בסי' י"ז ס"ק פ"ד ול"ק עליו קו' נב"י מה"ק חלק אהע"ז סי' ל"א ודוק ותשכח כדברי, וא"כ ה"ה כיון ששוחט הוא לפנינו לדון עליו ואנו דנין על ב' ענינים דהיינו אם הוא מומחה ואם הוא בחזקת כשרות כי חדא משך שייך בחברתה וכמו כן במעשר וחמץ ואפי' להסוברין דלא בעינן שיהיו מכירין את השוחט שהוא בחזקת כשרות א"מ סתם ישראל יש לו חזקה, דאתי' מכח רובא דרוב ישראל הם כשרים, וע' פני יהושע במס' גיטין דף י"ב ע"ב רק בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים מחמת חשש נגיעה יש לחוש אולי יעבור על לאו לפני עיור כו' מחמת חימוד ממון לכן בעינן שיהי' מכירין אותו שנזהר לעבור על לאו לפני עיור כו' אפי' היכי דאיכא חימוד ממון משא"כ בשוחט לאחרי' לא בעינן שהמוסרין לו יהי' מכירין אותו וסגי בחזקה דאתי' מכח רובא, ולפמ"ש בכללי חזקות אפי' באין מכירין אותו יש לו ג"כ חזקה עצמיי שלא נולד בעל עבירה לכן שפיר מהני החזקת כשרות להוכיח שהאי גברא הוא מרוב מומחין עושין מעשה והוכחה זו סותר החזקה דמסתמא לא נעשה מעשה ומידי דממילא שכיח טפי דאדרבא רובא ישראל כשרים שכיח טפי ולענין זה מסייע לי' אפי' רובא דעלמא שהם כשרים דמי שאינו מומחה כיון שנזהר באיסורין אינו שוחט והאי גברא שלמד לכן שוחט ואף שבע"כ צריכין אנו לומר שיש מיעוט בעולם שוחטין שאינן מומחין מ"מ כיון שאותן אינה לפנינו לדון ואנו באין לידון על שוחט זה הדין הוא שנימא דהאי גברא הוא מרוב כשרים ואנשי' אחרי' הם ממיעוט שאינם כשרים ואף אמנם שע"י זה שאתה אומר שזה מן הרוב אתה מפקיע לאחר מחזקת כשרות לא איכפת לן בזה כיון שאין אנו דנין עליו וע' בתוס' אם יבמות דף קי"ט ק"א ד"ה מחוורתא בסוף הדיבור ותוס' מסכת שבועות דף מ"ו ע"ב ד"ה וספרא דאגדתא וא"ש ולק"מ ח) וראיתי בפלתי סי' א' ס"ק ז' שהקשה ג"כ קושי הנ"ל וכתב ליישב וז"ל דוודאי אי אמרינן רוב ישראל גמירי לא הוי רוב גמור דתלי' במעשה ללמוד וקיי"ל דרובא התלי' במעשה לא הוי רוב אבל כאן אמרינן רוב אשר מזקקים א"ע לשחוט אינם עושין אם לא שהם מומחין וא"כ הרי זה רוב גמור כמו רוב בהמות כשרים כך אנו אומרים רוב בני אדם כשרים ואינם באים לשחוט אם לא שיודעין בהלכות שחיטה וה"ז רוב גמור עכ"ד, ולכאורה דבריו מחוסרין הבנה דהאיך מדמה לרוב בהמות כשרין שהוא ממילא ואולי כוונתו למ"ש וקיצר במובן, והנה בספר הפלאה במס' קדושין דף נ' ע"ב הביא דברי רמב"ן בס' מלחמות שכתב בענין סבלונות דהוי רובא התלי' במעשה וכתב על זה וצ"ע דהא כתבו תוס' במס' בכורת ד"כ ע"א דוקא גבי בהמה אמרינן דתלי' במעשה ולא בדבר הרגיל באדם וכן מוכח בכמה דוכתי דאי' במס' קדושין דף פ' רוב תינוקת מטפחין ונשים נדות מגפפין אותן וכן בדמאי רוב עמי הארץ מעשרין הם וכן בריש פסחים גבי חזקתו בדוק וטו"ז כתב בסי' ס"ט ס"ק כ"ד באשה שבשלה בשר ושכחה אם מלחה דאזלינן בתר רוב נשים דמולחין תחילה אע"ג דתלי' במעשה עכ"ד ולענ"ד יש לדחותו קצת ראיות כמש"ל כיון דהוא דבר הנוגע לאיסור ומרוב תינוקת לא מוכח רק לפרש"י אבל לפי תוס' לא הוי רוב התלי' במעשה דגם מיעוט תלי' במעשה יע"ש, ותו הא תוס' כתבו במס' כתובת דף ט' ע"א ד"ה ואבע"א דלא הוי רובא רק מדרבנן, ומ"ש ראי' מטו"ז יש לדחות כיון דדם שמלחו ושבישלו הוא רק מדרבנן מש"ה באיסור דרבנן אפי' רובא התלי' במעשה הוי רוב וכמו שאכתוב לקמן בס"ד:
ט) ונלענ'"ד לפי מאי דקיי"ל רובא דתלי' במעשה לא הוי רוב אפי' לר"מ דחייש למיעוטא וכן לדידן דקיי"ל כרבנן דר"מ לשיטת ר"ת וסייעתו במס' בכורות ד"כ ע"ב דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר היינו אם המיעוט לא תלי' במעשה כמו הרוב אבל אם הרוב לא תלי' במעשה והמיעוט תלי' במעשה לא אזלינן כלל בתר מיעוטא דהוי מיעוטא דלא שכיח דהוי מיעוטא דמיעוטא לדעת הרבה מקמאי ז"ל, עיין בהגהות מרדכי במסכת חולין בפ' הזרוע סי' תשל"ז ולא חזי לאצטרופי לחזקה דבמיעוטא דמיעוטא לא אמרינן סמוך כמ"ש תוס' שם וכמו כן ר"מ לא חייש למיעוטא דמיעוטא והא דאיתא במס' חולין דף י"א ע"ב ר"מ האיך אכל בישרא ניחוש שמא במקום נקב קשחיט אין כוונת הש"ס שמא נעשה נקב בבהמה לאחר לידתה דזהו תלי' במעשה רק דר"ל שמא הי' כך בתולדה שנולדה עם הנקב דבכה"ג לא הוי תלי' במעשה ונ"מ טובא בדין זה לדידן דקיי"ל כר"ת דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר בכה"ג לא אזלינן לחומרא. שוב ראיתי בגינת ורדים כלל כ"א שכתב היכי דרוב לא תלי' במעשה והמיעוט תלי' במעשה יש לעיין לר"מ בכה"ג אי הוי כמיעוטא דמיעוטא. עיין בפ"י מסכת חולין ד"ג שרצה לומר במיעוטא דמיעוטא גם רוב התלי' במעשה הוי רוב וכ"כ בגו"ו כלל ס"א ולענ"ד לא מוכח וצ"ע לדינא: