אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל טו › פרט א

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל טו · פרט א

כלל טו

בו יבואר מקורו וגם אי רובא דתליא במעשה מדאו' לא הוי רובא:

א) גרסינן במס' בכורות דף י"ט פ"ב הלוקח בהמה מן העכו"ם ואין ידוע אם בכרה ר' ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכהן מכאן ואילך ספק ופריך הש"ס אמאי ספק נימא הלך אחר רוב ורוב בהמות מתעברות ויולדת בתוך שנתן והא ודאי מילד אוליד לימא ר' ישמעאל כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא ומסיק רבא דסובר כר"מ ורבינא משני וז"ל אפי' תימא רבנן כי אזלינן רבנן בתר רובא ברובא דלא תלי' במעשה אבל רובא דתלי' במעשה לא פירש"י רובא דתלי' במעשה כגון עיבור בהמה דתלי' בהרבעה ואיכא למיחש שמא לא עלה עליה זכר הילכך ספק יע"ש, ועיין תוס' ד"ה רבינא ובמסכת יבמות דף קי"ט ע"א בתוס' ד"ה ר"מ דכתבו שם ב' תירוצים ועיין בפני יהושע במס' כתובת דף כ"ג ע"א ד"ה מאן דמתני וקיי"ל דרובא דתלי' במעשה לא הוי רוב כמ"ש רמב"ם בפ"ד מבכורות ה"ז והרא"ש שם שהביא רק דברי רבינא וכתב וקיי"ל בהא כר' ישמעאל דלא אשכחן דפליגי עלי' וכ"כ בטוש"ע יו"ד סי' שי"ו ס"א ורשב"א ור"ן במסכת חולין דף י' ע"ב וברמב"ן בס' מלחמות במס' קדושין דף נו"ן ע"ב ומג"א סי' א' ס"ק א' ועיין בפני יהושע שם ובפ"י במס' גיטין דף י"ז ע"א ושו"ת שב יעקב חלק יו"ד סי' מ"ח וגדולה מזו כתב רשב"א במס' חולין דף ט' ע"ב דספק התלי' במעשה לא הוי ספק:

ב) ולכאורה נראה הטעם דרובא התלי' במעשה לא הוי רוב משום דמסתמא לא נעשה שינוי והתחדשות ממה שהי' מקדם והיינו חזקה דילפינן במס' חולין דף י' ע"ב מנגע דלא חיישינן דילמא אדנפיק ואתי בציר לי' שיעורא דהוא נמי מה"ט ועיין בשו"ת מוהרי"ק שורש ע"ב וכעין זה כתב הר"ן במס' גיטין דף ע"ד ע"א וכן קיי"ל בש"ע ח"מ סי' רמ"א האומר לחבירו הריני נותן לך כך וכך על מנת שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראי' שקיים התנאי אבל אם אמר ע"מ שלא תעשה על הנותן להביא ראי' שבטל התנאי וכתב הסמ"ע בס"ק כ"ג הטעם דלעולם מסתמא מוקמינן שנשאר הדבר כמו שהי' מקדם מש"ה צריך להביא ראי' שנשתנה הדבר ולא קיים התנאי וכ"כ הש"ך בח"מ בסי' מ"ו ס"ק ק"ז בשם ריטב"א וב"ש בסי' ל"ח ס"ק ע' ועיין במוהרי"ט בחי' לכתובות דף י' ע"א מ"ש שם על דברי הר"ן, וא"כ קשה אמאי לא הוי רוב הא לרבנן דקיי"ל כוותי' רובא וחזקה רובא עדיף, ולכאורה יש לומר טעמא דרבינא דהנה הכא מלבד חזקה שלא נעשה מעשה איכא חזקה דבהמה היא בחזקת שלא ילדה כמ"ש תוס' שם ד"ה מחוורתא אפי' אליבא דרבא דל"ל תי' רבינא איכא חזקה ולפמ"ש ריב"ש בסי' שע"ט רובא לא מהני נגד ב' חזקות והכא איכא ב' חזקות. מיהו לפ"ז בעלמא היכי דליכא חזקה אזי רובא דתלי' במעשה הוי רוב ומשיטת קמאי הנ"ל מבואר דבכ"מ אף היכי דליכא עוד חזקה המגרע לרוב כיון דרוב תלי' במעשה לא הוי רוב ועלה בדעתי לתרץ קו' זו דהנה בעל פרי מגדים בספרו גינת ורדים מסופק ברובא דתלי' במעשה דלא הוי רוב אי ר"ל דלא הוי רוב מדאו' או דהוא רוב גמור מדאו' רק מדרבנן לא נחשב לרוב יע"ש. ומה דמספקי' לי' מבואר בפ"י במס' כתובת דף כ"ג ע"א בד"ה מאן דמתני שכתב לפשיטות דלא הוי רובא מדאו' שכ' וז"ל דרוב עכו"ם פרוצים בעריות לא הוי רוב גמור דמדאור' לא הוי רובא דהוא רובא דתלי' במעשה ואף שתוס' כתבו דתשמיש לא הוי תלי' במעשה היינו דוקא בתשמיש דאיש ואשתו שהוא מצוי ואמרינן בעלמ' רוב ומצוי ליכא למ"ד אבל ביאת זנות ודאי מיקרי רובא דתלי' במעשה ולא הוי רובא אלא דמדרבנן עשאוהו כרוב יע"ש. מיהו בחי' רשב"א במס' חולין דף ט' ע"א משמע להדיא דסובר מדרבנן לא נחשב לרובא ומדאו' הוי רוב שכתב שם וז"ל מר סבר בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן כו' וע"י שחיטת מומחה מסתמא שחיט שפיר דרוב פעמים רובן של סימנים נשחטין בשחיטת מומחה אבל באיסור דרובא דתלי במעשה ומיעוטן דאינן תלי' במעשה ובכי הא לא אזלינן בתר רובא כדאי' במס' בכורת דף כ' ע"א מש"ה אוקמי רבנן בחזקת איסורא הראשונה ומיהו בחזקת איסור דהות קיימא מוקמינן לה חזקת טומאה דלא הוי קיימא מספק לא מוקמינן לה מר סבר עד השתא באיסורא הוי קיימא והשתא שמתה וחיה שמתה נבילה היא מספק אתה בא להוציאה מידי טומאתה אל תוציאנה עכ"ל מרהיטת לשונו משמע דסובר רק מדרבנן לא נחשב לרובא, וכן ראיתי בספר ראש יוסף במס' חולין שם שהבין כן בכוונת רשב"א ואולם לכאורה יש להבין הטעם אמאי סובר רשב"א דהוי רוב מן התורה ובהנ"ל א"ש דהוי קשה ליה קושית הנ"ל מה בכך דתלי' במעשה דאיכא חזקה שלא נעשה הא רוב עדיף לכן הל' דרק מדרבנן לא הוי רוב והיינו דסובר כשיטת ר"ת המובא בתוס' במס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב דאפילו לרבנן דר"מ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר והוא רק חומרא דרבנן כמ"ש בכלל רובא וחזקה לכן מדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא דאינם יולדת לחזקה שלא נעשה מעשה אמנם קשה על רבינא כיון דסובר דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר למה אמר הטעם דהוי רובא דתלי' במעשה הא בלא"ה א"ש ול"ק קו' הש"ס דגם לרבנן איכא חזקה בחזקת שלח ילדה ואמרינן סמוך מיעוטא דאינה יולדת לחזקה ומדרבנן לחומרא לכן מכאן ואילך ספק וגם על רבא קשה ניהו דל"ל סברת רבינא מ"מ הוי מצי לתרץ דאתי' מתני' אפי' כרבנן ולכן הוי ספק ואזלינן להחמיר משום דמדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה שהיה בחזקת שלא ילדה והוי פלגא ופלגא וכעין שכ' תוס' לר"מ ה"ה לרבנן לשיטת ר"ת וההפרש הוא לר"מ הוי ספק דאו' ומדאו' הוי ספק בכור ולרבנן הוי רק ספק בכור מדרבנן ולכאורה מוכח דרבא ורבינא בע"כ סוברים אליבא דרבנן דר"מ לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר ואולם רבינא סובר כיון דאיכא ב' חזקות דהיינו חזקת שלא ילדה וחזקת שלא נעשה מעשה בכה"ג אפילו רבנן דר"מ סוברים דלא מהני רובא נגד ב' חזקות כמ"ש ריב"ש בסי' שע"ט דל"מ רובא נגד חזקת א"א וחזקת חי אף דב' חזקות קשורין זה בזה שע"י שבעלה חי היא בחזקת א"א מ"מ נחשב לב חזקות ואפי' לפמ"ש נב"י מה"ק חלק אהע"ז סי' מ"ג דלא נחשב רק לחדא חזקה מ"מ הכא נחשב לב' חזקות דאף אם נעשה מעשה וזכר עלה עליה מ"מ יוכל להיות שלא ילדה ורבא כיון דל"ל חזקה דרבינא וליכא רק חדא חזקה שכ תוס' שלא ילדה בכה"ג לרבנן דר"מ רובא עדיף מחזקה ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן מיהו קשה לפ"ז לשיטת ר"ת וסייעתו דס"ל דאמרינן סמוך להחמיר מדרבנן הא מוכח דרבא ורבינא דהם בתראי ל"ל האי כללא דאפי' רבינא קאמר הטעם משום דאיכא ב' חזקות ואולם בלא"ה קשה על רבא דלפי כוונה פשוט, דל"ל האי סברא דרובא דתלי' במעשה אטו רבא ל"ל דחזקה מהני דהוא פשוט בכל הש"ס דאזלינן בתר חזקה שמסתמא לא נעשה מעשה וכיון דאיכא גם חזקה שכ' תוס' שהיא בחזקת שלא ילדה גם לרבנן לא מהני רובא נגד ב' חזקות כמ"ש ריב"ש ולפמ"ש בכלל רובא וחזקה די"ל רובא עדיף מב' חזקות כמ"ש נב"י אפשר לומר דנחלקו בזה רבא ורבינא אבל לשיטת ריב"ש קשה, לכן נלענ"ד דהנה תוס' במס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה לר"מ כתבו וז"ל מדקאמר לר"מ ולא קאמר היכי אכלינן משמע דלא קיי"ל כר"מ דחיישינן למיעוטא וקשה דבמסכת בכורות דף כ"ד פסק ר' יוחנן כרשב"ג דאמר הלוקח בהמה מניקה מעכו"ם דפטורה מבכורה כשבנה כרוך אחריה משום דלא מרחמא אא"כ ילדה אבל מטעם חלב לא מפטר אע"ג דרוב בהמות אינם חולבת אא"כ יולדת אלמא חיישינן למיעוטא אע"ג דליכא חזקה בהדי מיעוטא דאי אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבא העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו יע"ש וע' בהרא"ש שם ובהג"א שם וברא"ש במס' יבמות דף קי"ט ע"א ודוק לפ"ז יש לומר דרבא סובר דנגד חזקת בהמה שלא ילדה, איכא חזקת הולד ואף דאיכא חזקה קמייתא שלא נעשה מעשה מ"מ נגד חדא חזקה רובא עדיף ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן לרבנן דר"מ לכן מוקי לה מתני' כר"מ דסובר סמוך מיעוטא לחזקה שהיה בחזקת קמייתא ולא נעשה מעשה חדש וי"ל גם רבינא סובר כן דנגד חזקה שלא ילדה איכא חזקת ולד רק כיון דאיכא חזקה שלא נעשה מעשה אפי' רבנן דר"מ סוברים דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן ואפשר לומר שזהו כוונת רבינא דאי' שם וז"ל אפי' תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דלא תלי' במעשה אבל רובא דתלי במעשה לא עכ"ל דלכאורה בהא דאמר כי אזלי רבנן כו' תיבת רבנן מיותר דסגי לומר כי אזלי בתר כו' ובהנ"ל א"ש דה"ק כי אזלינן בתר רובא ואפי' רבנן לא החמירו נגד דאו' היכי דלא תלי' במעשה אבל בתלי' במעשה החמירו רבנן לומר סמוך מיעוטא לחזקה ולא נעשה מעשה וא"כ ר"ת וסייעתו דס"ל דאמרינן סמוך כו להחמיר משום דס"ל להלכה כרבינא דהוא בתרא נגד רבא מיהו קשה דהמעיין בתוס' ד"ה חלב ובהג"א במס' חולין שם מוכח דר"ת ל"ל דאזלינן בתר חזקת ולד דאל"כ נסתר הוכחתו דאמרינן סמוך כיון דקיי"ל כרשב"ג דהא ר"י דחה ראיה זג מטעם זה וגם בתוס' ד"ה ה מחוורתא ל"ל חזקה זו וא"כ נסתר דברינו הנ"ל וא"כ שיטת ר"ת וסייעתו צ"ע וגם קשה לדברינו להסוברים במס' יבמות דקי"ט ע"א דרבא סובר גם לרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא:

ג) והנה נתבאר מדברינו ראיה לדברי רשב"א שנראה מדבריו דמדאו' רובא דתלי' במעשה הוי רוב רק מדרבנן לא הוי רוב משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר ולפ"ז קשה לשיטת ר"י וכן רשב"א במשמרת הבית בשער א' שכתב שי"ל דרבנן לא אמרינן סמוך כו' להחמיר וכן נראה דעת רש"י ותוס' כמ"ש בכלל רובא וחזקה תיקשי אמאי רובא דתלי' במעשה לא הוי רוב מה בכך דאיכא חז"ק שלא נעשה מעשה הא רובא וחזקה רובא עדיף וא"ל דס"ל דהכא איכא עוד חזקה בחזקת קמייתא שלא ילדה ונגד חזקת ולד דז"א דא"כ בעלמא אזלינן בתר רובא דתלי' במעשה ובאמת נראה מדבריהם דגם בעלמא אף דליכא חזקה המתנגד לא מהני הובא דתליא במעשה ותו החולקים על ר"ת בע"כ סוברים חזקת הולד כדמוכח להמעיין שם כדי שלא תיקשי עליהם ראיה שהביא ר"ת מרשב"ג וצ"ע:

ד) וראיתי בספר ראש יוסף במס' חולין דף ט' ע"א שהקשה אי נימא כמ"ש רשב"א דרובא דתלי' במעשה מדרבנן אין הולכין אחריו ומדאו' הוי רובא בהא דקיי"ל ביו"ד סי' שט"ז ס"א דלוקח בהמה מעכו"ם ה"ז ספק בכור אפי' אומר מסל"ת שבכרה לא נאמן ואמאי ניהו דאין עכו"ם מסל"ת נאמן בדאו' אלא בעדות אשה בלבד ולא בשאר איסורין מ"מ מדרבנן נאמן אף בשאר איסורים כיון דמן התורה מהני רובא דתלי' במעשה ומדרבנן ל"מ ואמאי אינו נאמן, בדרבנן ואין לומר דסמוך, מיעוטא לחזקה שלא ילדה יע"ש תוס' בשם ר"ת דגם רבנן דר"מ ס"ל כן מ"מ לא הוי רק חומרא דרבנן דאמרו להחמיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והא בדרבנן נאמן ולהסוברים כמ"ש פר"ח בסי' ס"ט ס"ק מ' דגם באיסור דרבנן לא נאמן עכו"ם מסל"ת א"ש אבל להסוברים דבדרבנן נאמן ממ"ש הש"ך ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ב' קשה יע"ש שהניח בקו' ולענ"ד לא קשה וכבר קדמני בזה הגאון האמותיו מוהרי"ט אלגאזי זצ"ל בחי' לבכורות, דהנה תוס' כתבו בדף כ"א ע"ב ד"ה אישתבוחי משתבח ליה פי' בקונטרס כבר ביכרה ולא תסתכן בלידה אבל עכו"ם אי נמי אמר הכי אין בדבריו אמת ויש ללמוד מפירושו דעכו"ם אפי' מסל"ת אינו נאמן דלהשביח מקחו אמר כן יע"ש וכ"כ הרא"ש והקשה בתשו' ראנ"ח ח"א סי' ע"ד ל"ל הטעם דלהשביח מקחו אמר כן בלא"ה אין עכו"ם מסל"ת נאמן במידי דאו' אלא בעדות אשה וספק בכור הוי סד"א ותי' דתוס' ורא"ש ס"ל בלוקח מעכו"ם ויש ספק אם ביכרה לאו ספיקא דאו' הוא לא מבעי לתי' רבא דר' ישמעאל סובר כר"מ דחייש למיעוטא ומבואר בתוס' מס' חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח דהוא רק חומרא דרבנן ולולי טעם דלהשביח מקחו אמר כן היה נאמן ואפי' לתי' רבינא י"ל דהא דמודו רבנן לר' מ ברובא דתלי' במעשה לאו למימרא דרובא דתלי' במעשה לא חשיב רוב כלל מן התורה אלא הכוונה דבכה"ג דתלי' במעשה אזלו רבנן נמי בתר מיעוטא כר"מ אבל מ"מ אינו אלא מדרבנן דוקא דומי' דרובא דלא תלי' במעשה לר"מ דלא חייש למיעוטא אלא מדרבנן וכיון דהוי ספק דרבנן עכו"ם נאמן במסל"ת לכן מוכרחין לומר הטעם לאשבוחי מקחו יע"ש וא"כ קו' הנ"ל מיושב בפשיטות מיהו מ"ש לדבר פשוט לתי' רבא חשש הוא רק מדרבנן תמוה במ"ש למילתא דפסיקא דבתוס' מס' בכורות משמע דלא פסיקא להו וכן בתוס' נדה דף י"ח ע"ב ד"ה מיעוטא מ"ש בשם ר"י בתירוצם מבואר שם דר"מ חייש למיעוטא גרידא מדאו' דאל"כ בלא"ה ל"ק קו' תוס' שס להמעיין במס' חולין דף פ"ו ע"ב ד"ה סמוך וגם בהגהות מרדכי במס' חולין בפ' הזרוע סי' תשל"ז כתב להדי' דר"מ חייש למיעוטא גרידא מדאו' ותו הא כתבו תוס' ד"ה מחוורתא דאיכא חזקה בחזקת שלא ילדה וסמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא והא כתבו תוס' במס' בכורת ד"כ ע"ב וחולין דף פ"ו ע"ב דהיכי דאיכא חזקה בהדי מיעוטא סובר ר"מ סמוך כו' אפי' מדאו' ואין מקום לדבריו רק לפמ"ש תוס' ביבמות דף קי"ט ע"ב ד"ה מחוורתא דנראה דלאו מילתא דפסיקא היא דר"מ סובר סמוך מיעוטא לחזקה מדאו' או לשיטת תוס' הנ"ל דאזלינן בתר חזקת הולד ג"כ ואיכא חזקה להדי חזקה ובמיעוט גרידא לדעת תוס' הנ"ל הוא מדרבנן, מיהו מ"ש אליבא דרבינא נכון ול"ק קו' ראש יוסף ואולם ראיתי בש"ך יו"ד סי' שט"ז ס"ק ב' דאפילו מסל"ת שלא להשביח מקחו אין העכו"ם נאמן וע' בטו"ז ס"ק ד' מוכח דבע"כ רובא דתלי' במעשה מדאו' לא הוי רוב וכן משמע ברמב"ן במס' קדושין דף נ' ע"ב בס' מלחמות שם דוק שם וצ"ע בכל זה:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה