שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל טו
בו יבואר דין רובא דתליא במעשה ובו ג' פרטים:
פרט א
בו יבואר מקורו וגם אי רובא דתליא במעשה מדאו' לא הוי רובא:
א) גרסינן במס' בכורות דף י"ט פ"ב הלוקח בהמה מן העכו"ם ואין ידוע אם בכרה ר' ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכהן מכאן ואילך ספק ופריך הש"ס אמאי ספק נימא הלך אחר רוב ורוב בהמות מתעברות ויולדת בתוך שנתן והא ודאי מילד אוליד לימא ר' ישמעאל כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא ומסיק רבא דסובר כר"מ ורבינא משני וז"ל אפי' תימא רבנן כי אזלינן רבנן בתר רובא ברובא דלא תלי' במעשה אבל רובא דתלי' במעשה לא פירש"י רובא דתלי' במעשה כגון עיבור בהמה דתלי' בהרבעה ואיכא למיחש שמא לא עלה עליה זכר הילכך ספק יע"ש, ועיין תוס' ד"ה רבינא ובמסכת יבמות דף קי"ט ע"א בתוס' ד"ה ר"מ דכתבו שם ב' תירוצים ועיין בפני יהושע במס' כתובת דף כ"ג ע"א ד"ה מאן דמתני וקיי"ל דרובא דתלי' במעשה לא הוי רוב כמ"ש רמב"ם בפ"ד מבכורות ה"ז והרא"ש שם שהביא רק דברי רבינא וכתב וקיי"ל בהא כר' ישמעאל דלא אשכחן דפליגי עלי' וכ"כ בטוש"ע יו"ד סי' שי"ו ס"א ורשב"א ור"ן במסכת חולין דף י' ע"ב וברמב"ן בס' מלחמות במס' קדושין דף נו"ן ע"ב ומג"א סי' א' ס"ק א' ועיין בפני יהושע שם ובפ"י במס' גיטין דף י"ז ע"א ושו"ת שב יעקב חלק יו"ד סי' מ"ח וגדולה מזו כתב רשב"א במס' חולין דף ט' ע"ב דספק התלי' במעשה לא הוי ספק:
ב) ולכאורה נראה הטעם דרובא התלי' במעשה לא הוי רוב משום דמסתמא לא נעשה שינוי והתחדשות ממה שהי' מקדם והיינו חזקה דילפינן במס' חולין דף י' ע"ב מנגע דלא חיישינן דילמא אדנפיק ואתי בציר לי' שיעורא דהוא נמי מה"ט ועיין בשו"ת מוהרי"ק שורש ע"ב וכעין זה כתב הר"ן במס' גיטין דף ע"ד ע"א וכן קיי"ל בש"ע ח"מ סי' רמ"א האומר לחבירו הריני נותן לך כך וכך על מנת שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראי' שקיים התנאי אבל אם אמר ע"מ שלא תעשה על הנותן להביא ראי' שבטל התנאי וכתב הסמ"ע בס"ק כ"ג הטעם דלעולם מסתמא מוקמינן שנשאר הדבר כמו שהי' מקדם מש"ה צריך להביא ראי' שנשתנה הדבר ולא קיים התנאי וכ"כ הש"ך בח"מ בסי' מ"ו ס"ק ק"ז בשם ריטב"א וב"ש בסי' ל"ח ס"ק ע' ועיין במוהרי"ט בחי' לכתובות דף י' ע"א מ"ש שם על דברי הר"ן, וא"כ קשה אמאי לא הוי רוב הא לרבנן דקיי"ל כוותי' רובא וחזקה רובא עדיף, ולכאורה יש לומר טעמא דרבינא דהנה הכא מלבד חזקה שלא נעשה מעשה איכא חזקה דבהמה היא בחזקת שלא ילדה כמ"ש תוס' שם ד"ה מחוורתא אפי' אליבא דרבא דל"ל תי' רבינא איכא חזקה ולפמ"ש ריב"ש בסי' שע"ט רובא לא מהני נגד ב' חזקות והכא איכא ב' חזקות. מיהו לפ"ז בעלמא היכי דליכא חזקה אזי רובא דתלי' במעשה הוי רוב ומשיטת קמאי הנ"ל מבואר דבכ"מ אף היכי דליכא עוד חזקה המגרע לרוב כיון דרוב תלי' במעשה לא הוי רוב ועלה בדעתי לתרץ קו' זו דהנה בעל פרי מגדים בספרו גינת ורדים מסופק ברובא דתלי' במעשה דלא הוי רוב אי ר"ל דלא הוי רוב מדאו' או דהוא רוב גמור מדאו' רק מדרבנן לא נחשב לרוב יע"ש. ומה דמספקי' לי' מבואר בפ"י במס' כתובת דף כ"ג ע"א בד"ה מאן דמתני שכתב לפשיטות דלא הוי רובא מדאו' שכ' וז"ל דרוב עכו"ם פרוצים בעריות לא הוי רוב גמור דמדאור' לא הוי רובא דהוא רובא דתלי' במעשה ואף שתוס' כתבו דתשמיש לא הוי תלי' במעשה היינו דוקא בתשמיש דאיש ואשתו שהוא מצוי ואמרינן בעלמ' רוב ומצוי ליכא למ"ד אבל ביאת זנות ודאי מיקרי רובא דתלי' במעשה ולא הוי רובא אלא דמדרבנן עשאוהו כרוב יע"ש. מיהו בחי' רשב"א במס' חולין דף ט' ע"א משמע להדיא דסובר מדרבנן לא נחשב לרובא ומדאו' הוי רוב שכתב שם וז"ל מר סבר בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן כו' וע"י שחיטת מומחה מסתמא שחיט שפיר דרוב פעמים רובן של סימנים נשחטין בשחיטת מומחה אבל באיסור דרובא דתלי במעשה ומיעוטן דאינן תלי' במעשה ובכי הא לא אזלינן בתר רובא כדאי' במס' בכורת דף כ' ע"א מש"ה אוקמי רבנן בחזקת איסורא הראשונה ומיהו בחזקת איסור דהות קיימא מוקמינן לה חזקת טומאה דלא הוי קיימא מספק לא מוקמינן לה מר סבר עד השתא באיסורא הוי קיימא והשתא שמתה וחיה שמתה נבילה היא מספק אתה בא להוציאה מידי טומאתה אל תוציאנה עכ"ל מרהיטת לשונו משמע דסובר רק מדרבנן לא נחשב לרובא, וכן ראיתי בספר ראש יוסף במס' חולין שם שהבין כן בכוונת רשב"א ואולם לכאורה יש להבין הטעם אמאי סובר רשב"א דהוי רוב מן התורה ובהנ"ל א"ש דהוי קשה ליה קושית הנ"ל מה בכך דתלי' במעשה דאיכא חזקה שלא נעשה הא רוב עדיף לכן הל' דרק מדרבנן לא הוי רוב והיינו דסובר כשיטת ר"ת המובא בתוס' במס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב דאפילו לרבנן דר"מ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר והוא רק חומרא דרבנן כמ"ש בכלל רובא וחזקה לכן מדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא דאינם יולדת לחזקה שלא נעשה מעשה אמנם קשה על רבינא כיון דסובר דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר למה אמר הטעם דהוי רובא דתלי' במעשה הא בלא"ה א"ש ול"ק קו' הש"ס דגם לרבנן איכא חזקה בחזקת שלח ילדה ואמרינן סמוך מיעוטא דאינה יולדת לחזקה ומדרבנן לחומרא לכן מכאן ואילך ספק וגם על רבא קשה ניהו דל"ל סברת רבינא מ"מ הוי מצי לתרץ דאתי' מתני' אפי' כרבנן ולכן הוי ספק ואזלינן להחמיר משום דמדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה שהיה בחזקת שלא ילדה והוי פלגא ופלגא וכעין שכ' תוס' לר"מ ה"ה לרבנן לשיטת ר"ת וההפרש הוא לר"מ הוי ספק דאו' ומדאו' הוי ספק בכור ולרבנן הוי רק ספק בכור מדרבנן ולכאורה מוכח דרבא ורבינא בע"כ סוברים אליבא דרבנן דר"מ לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר ואולם רבינא סובר כיון דאיכא ב' חזקות דהיינו חזקת שלא ילדה וחזקת שלא נעשה מעשה בכה"ג אפילו רבנן דר"מ סוברים דלא מהני רובא נגד ב' חזקות כמ"ש ריב"ש בסי' שע"ט דל"מ רובא נגד חזקת א"א וחזקת חי אף דב' חזקות קשורין זה בזה שע"י שבעלה חי היא בחזקת א"א מ"מ נחשב לב חזקות ואפי' לפמ"ש נב"י מה"ק חלק אהע"ז סי' מ"ג דלא נחשב רק לחדא חזקה מ"מ הכא נחשב לב' חזקות דאף אם נעשה מעשה וזכר עלה עליה מ"מ יוכל להיות שלא ילדה ורבא כיון דל"ל חזקה דרבינא וליכא רק חדא חזקה שכ תוס' שלא ילדה בכה"ג לרבנן דר"מ רובא עדיף מחזקה ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן מיהו קשה לפ"ז לשיטת ר"ת וסייעתו דס"ל דאמרינן סמוך להחמיר מדרבנן הא מוכח דרבא ורבינא דהם בתראי ל"ל האי כללא דאפי' רבינא קאמר הטעם משום דאיכא ב' חזקות ואולם בלא"ה קשה על רבא דלפי כוונה פשוט, דל"ל האי סברא דרובא דתלי' במעשה אטו רבא ל"ל דחזקה מהני דהוא פשוט בכל הש"ס דאזלינן בתר חזקה שמסתמא לא נעשה מעשה וכיון דאיכא גם חזקה שכ' תוס' שהיא בחזקת שלא ילדה גם לרבנן לא מהני רובא נגד ב' חזקות כמ"ש ריב"ש ולפמ"ש בכלל רובא וחזקה די"ל רובא עדיף מב' חזקות כמ"ש נב"י אפשר לומר דנחלקו בזה רבא ורבינא אבל לשיטת ריב"ש קשה, לכן נלענ"ד דהנה תוס' במס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה לר"מ כתבו וז"ל מדקאמר לר"מ ולא קאמר היכי אכלינן משמע דלא קיי"ל כר"מ דחיישינן למיעוטא וקשה דבמסכת בכורות דף כ"ד פסק ר' יוחנן כרשב"ג דאמר הלוקח בהמה מניקה מעכו"ם דפטורה מבכורה כשבנה כרוך אחריה משום דלא מרחמא אא"כ ילדה אבל מטעם חלב לא מפטר אע"ג דרוב בהמות אינם חולבת אא"כ יולדת אלמא חיישינן למיעוטא אע"ג דליכא חזקה בהדי מיעוטא דאי אוקי בהמה בחזקת שלא ילדה אדרבא העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו יע"ש וע' בהרא"ש שם ובהג"א שם וברא"ש במס' יבמות דף קי"ט ע"א ודוק לפ"ז יש לומר דרבא סובר דנגד חזקת בהמה שלא ילדה, איכא חזקת הולד ואף דאיכא חזקה קמייתא שלא נעשה מעשה מ"מ נגד חדא חזקה רובא עדיף ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן לרבנן דר"מ לכן מוקי לה מתני' כר"מ דסובר סמוך מיעוטא לחזקה שהיה בחזקת קמייתא ולא נעשה מעשה חדש וי"ל גם רבינא סובר כן דנגד חזקה שלא ילדה איכא חזקת ולד רק כיון דאיכא חזקה שלא נעשה מעשה אפי' רבנן דר"מ סוברים דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן ואפשר לומר שזהו כוונת רבינא דאי' שם וז"ל אפי' תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דלא תלי' במעשה אבל רובא דתלי במעשה לא עכ"ל דלכאורה בהא דאמר כי אזלי רבנן כו' תיבת רבנן מיותר דסגי לומר כי אזלי בתר כו' ובהנ"ל א"ש דה"ק כי אזלינן בתר רובא ואפי' רבנן לא החמירו נגד דאו' היכי דלא תלי' במעשה אבל בתלי' במעשה החמירו רבנן לומר סמוך מיעוטא לחזקה ולא נעשה מעשה וא"כ ר"ת וסייעתו דס"ל דאמרינן סמוך כו להחמיר משום דס"ל להלכה כרבינא דהוא בתרא נגד רבא מיהו קשה דהמעיין בתוס' ד"ה חלב ובהג"א במס' חולין שם מוכח דר"ת ל"ל דאזלינן בתר חזקת ולד דאל"כ נסתר הוכחתו דאמרינן סמוך כיון דקיי"ל כרשב"ג דהא ר"י דחה ראיה זג מטעם זה וגם בתוס' ד"ה ה מחוורתא ל"ל חזקה זו וא"כ נסתר דברינו הנ"ל וא"כ שיטת ר"ת וסייעתו צ"ע וגם קשה לדברינו להסוברים במס' יבמות דקי"ט ע"א דרבא סובר גם לרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא:
ג) והנה נתבאר מדברינו ראיה לדברי רשב"א שנראה מדבריו דמדאו' רובא דתלי' במעשה הוי רוב רק מדרבנן לא הוי רוב משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר ולפ"ז קשה לשיטת ר"י וכן רשב"א במשמרת הבית בשער א' שכתב שי"ל דרבנן לא אמרינן סמוך כו' להחמיר וכן נראה דעת רש"י ותוס' כמ"ש בכלל רובא וחזקה תיקשי אמאי רובא דתלי' במעשה לא הוי רוב מה בכך דאיכא חז"ק שלא נעשה מעשה הא רובא וחזקה רובא עדיף וא"ל דס"ל דהכא איכא עוד חזקה בחזקת קמייתא שלא ילדה ונגד חזקת ולד דז"א דא"כ בעלמא אזלינן בתר רובא דתלי' במעשה ובאמת נראה מדבריהם דגם בעלמא אף דליכא חזקה המתנגד לא מהני הובא דתליא במעשה ותו החולקים על ר"ת בע"כ סוברים חזקת הולד כדמוכח להמעיין שם כדי שלא תיקשי עליהם ראיה שהביא ר"ת מרשב"ג וצ"ע:
ד) וראיתי בספר ראש יוסף במס' חולין דף ט' ע"א שהקשה אי נימא כמ"ש רשב"א דרובא דתלי' במעשה מדרבנן אין הולכין אחריו ומדאו' הוי רובא בהא דקיי"ל ביו"ד סי' שט"ז ס"א דלוקח בהמה מעכו"ם ה"ז ספק בכור אפי' אומר מסל"ת שבכרה לא נאמן ואמאי ניהו דאין עכו"ם מסל"ת נאמן בדאו' אלא בעדות אשה בלבד ולא בשאר איסורין מ"מ מדרבנן נאמן אף בשאר איסורים כיון דמן התורה מהני רובא דתלי' במעשה ומדרבנן ל"מ ואמאי אינו נאמן, בדרבנן ואין לומר דסמוך, מיעוטא לחזקה שלא ילדה יע"ש תוס' בשם ר"ת דגם רבנן דר"מ ס"ל כן מ"מ לא הוי רק חומרא דרבנן דאמרו להחמיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והא בדרבנן נאמן ולהסוברים כמ"ש פר"ח בסי' ס"ט ס"ק מ' דגם באיסור דרבנן לא נאמן עכו"ם מסל"ת א"ש אבל להסוברים דבדרבנן נאמן ממ"ש הש"ך ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ב' קשה יע"ש שהניח בקו' ולענ"ד לא קשה וכבר קדמני בזה הגאון האמותיו מוהרי"ט אלגאזי זצ"ל בחי' לבכורות, דהנה תוס' כתבו בדף כ"א ע"ב ד"ה אישתבוחי משתבח ליה פי' בקונטרס כבר ביכרה ולא תסתכן בלידה אבל עכו"ם אי נמי אמר הכי אין בדבריו אמת ויש ללמוד מפירושו דעכו"ם אפי' מסל"ת אינו נאמן דלהשביח מקחו אמר כן יע"ש וכ"כ הרא"ש והקשה בתשו' ראנ"ח ח"א סי' ע"ד ל"ל הטעם דלהשביח מקחו אמר כן בלא"ה אין עכו"ם מסל"ת נאמן במידי דאו' אלא בעדות אשה וספק בכור הוי סד"א ותי' דתוס' ורא"ש ס"ל בלוקח מעכו"ם ויש ספק אם ביכרה לאו ספיקא דאו' הוא לא מבעי לתי' רבא דר' ישמעאל סובר כר"מ דחייש למיעוטא ומבואר בתוס' מס' חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח דהוא רק חומרא דרבנן ולולי טעם דלהשביח מקחו אמר כן היה נאמן ואפי' לתי' רבינא י"ל דהא דמודו רבנן לר' מ ברובא דתלי' במעשה לאו למימרא דרובא דתלי' במעשה לא חשיב רוב כלל מן התורה אלא הכוונה דבכה"ג דתלי' במעשה אזלו רבנן נמי בתר מיעוטא כר"מ אבל מ"מ אינו אלא מדרבנן דוקא דומי' דרובא דלא תלי' במעשה לר"מ דלא חייש למיעוטא אלא מדרבנן וכיון דהוי ספק דרבנן עכו"ם נאמן במסל"ת לכן מוכרחין לומר הטעם לאשבוחי מקחו יע"ש וא"כ קו' הנ"ל מיושב בפשיטות מיהו מ"ש לדבר פשוט לתי' רבא חשש הוא רק מדרבנן תמוה במ"ש למילתא דפסיקא דבתוס' מס' בכורות משמע דלא פסיקא להו וכן בתוס' נדה דף י"ח ע"ב ד"ה מיעוטא מ"ש בשם ר"י בתירוצם מבואר שם דר"מ חייש למיעוטא גרידא מדאו' דאל"כ בלא"ה ל"ק קו' תוס' שס להמעיין במס' חולין דף פ"ו ע"ב ד"ה סמוך וגם בהגהות מרדכי במס' חולין בפ' הזרוע סי' תשל"ז כתב להדי' דר"מ חייש למיעוטא גרידא מדאו' ותו הא כתבו תוס' ד"ה מחוורתא דאיכא חזקה בחזקת שלא ילדה וסמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא והא כתבו תוס' במס' בכורת ד"כ ע"ב וחולין דף פ"ו ע"ב דהיכי דאיכא חזקה בהדי מיעוטא סובר ר"מ סמוך כו' אפי' מדאו' ואין מקום לדבריו רק לפמ"ש תוס' ביבמות דף קי"ט ע"ב ד"ה מחוורתא דנראה דלאו מילתא דפסיקא היא דר"מ סובר סמוך מיעוטא לחזקה מדאו' או לשיטת תוס' הנ"ל דאזלינן בתר חזקת הולד ג"כ ואיכא חזקה להדי חזקה ובמיעוט גרידא לדעת תוס' הנ"ל הוא מדרבנן, מיהו מ"ש אליבא דרבינא נכון ול"ק קו' ראש יוסף ואולם ראיתי בש"ך יו"ד סי' שט"ז ס"ק ב' דאפילו מסל"ת שלא להשביח מקחו אין העכו"ם נאמן וע' בטו"ז ס"ק ד' מוכח דבע"כ רובא דתלי' במעשה מדאו' לא הוי רוב וכן משמע ברמב"ן במס' קדושין דף נ' ע"ב בס' מלחמות שם דוק שם וצ"ע בכל זה:
פרט ב
יבואר ביאור בכמה דוכתי בש"ס דמשמע דרובא דתלי' במעשה הוי רוב:
ה) במס' חולין דף ג' ע"ב נתבאר לרבינא ללישנא קמא ל"ל דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ואינך אמוראים ס"ל דהוי רובא וכן קיי"ל כדאיתא בדף י"ב וכמ"ש בפוסקים וכדאי' בטוש"ע יו"ד סי' א' ס"א ולא מצאתי חולק על זה רק שיטת רבינו חננאל ז"ל המובא בראב"ן דף מ"ו דסובר דהלכה כרבינא בל"ק וכפי הנראה דאיכא מרבוותא שכתב הרי"ף כוונתו לר"ח ז"ל וראיתי בספר מחנה אפרים בהלכות יבום בסוף הספר שהקשה הא הוי רובא התלי' במעשה הא כשנולד לא ידע כלום וצריך לומר שלמד אח"כ והוי תלי' במעשה ואפשר דמה"ט ל"ל לרבינא הך רובא דאזיל לשיטתו במס' בכורת ד"כ ע"א אבל קשה לפסק הלכה וכן הקשה הפני יהושע בחי לחולין ובס' גינת וורדים כלל ס"א ומצאתי ראיתי בשו"ת ב"ח סי' א' שהרגיש בזה שהביא דברי רבינא וכתב אח"כ וז"ל ומהאי טעמא לא סמכינן ארוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם היכי דאפשר למיבדקה מ"ש מבהמה דסמכינן ארוב בהמות בחזקת כשרות ולא צריכין למיבדקינהו אע"ג דאפשר למבדקה אע"כ דבהמה שאני דחזקת כשרות ממילא הוא משא"כ שוחט דאין חזקתו ממילא אלא ע"י מעשה הלימוד ודלמא שכח וכיו"ב כתב רמב"ן בס' מלחמות ור"ן במס' קדושין דף נ' ע"ב בענין סבלונות עכ"ל וע' מג"א סי' ח' ס"ק י"א ובסי' תל"ז ס"ק ד' ובפר"ח שם ולא זכיתי להבין דברי רבינו זצ"ל דאי נימא דהוי רובא דתלי' במעשה קשה על גוף הדין אמאי קיי"ל בדיעבד היכי דליתא לשוחט למיבדקה שחיטתו כשירה הא לא מהני האי רובא כלל כדאי' במסכת בכורת הנ"ל:
ו) ולכאורה עלה בדעתי לישב קו' הנ"ל דהנה יש לדקדק למה אמרו חז"ל רוב מצוין כו' ולא אמרו בקיצור רוב שוחטין מומחין הם מדוע דייקו בתיבת מצוין לכן אפשר לומר דמי שהוא מומחה מצוי אצל שחיטה ושוחט בקביעות ומי שאינו מומחה מ"מ לא נחשד שיהיה אוכל ומאכיל דבר איסור היכי שמצוי שוחט מומחה דחזקה לא שביק היתרא ואכל איסורא ואפי' במומר אוכל נבילות לתיאבון איתא להך חזקה וחייש על לפני עיור ע' תוס' במס' חולין דף ג' ע"ב ד"ה בודק ולא מבעי' לשיטת טו"ז ביו"ד סי' כ"ח ס"ק י"ד היכי שאינו יודע הלכות שחיטה רוב מעשיו מקולקלים בוודאי לא נחשד לעבור היכי שבידו לעשות בהיתר ואפילו לפמ"ש הש"ך בס' הארוך בסי' א' שאין רוב מעשיו מקולקלים מ"מ כיון דהוי ספק אזי מן התורה שחיטתו אסורה מטעם דעומדת בחזקת איסור שאינה זבוחה ג"כ לא נחשד מיהו היכי שאין מצוי מומחה שישחט אזי באקראי בעלמא איכא מיעוטא ששוחטין אפילו אינם מומחין והוא לתאוותם וא"כ יש לומר הא דרובא דתלי' במעשה לא הוי רובא משום דאין לנו הוכחה דעביד מעשה משא"כ האי שוחט כיון שהוא מצוי אצל שחיטה ועינינו רואות דרוב המצוין הם מומחין מוכח דהאי גברא המצוי אצל שחיטה הוא ג"כ מומחה וברוב המצוין שהן מומחין לכן אף שלא ידעו המוסרין לו לשחוט אם הוא מומחה יכולין לסמוך על רוב וע' במס' חולין ברש"י דף ג' ע"ב בד"ה בד"א אמנם לפ"ז יצא לנו דין מחודש דדוקא היכי שידוע שהאי גברא מצוי אצל שחיטה אף שלא ידעו המוסרין לו לשחוט אם הוא מומחה יכולין לסמוך על רוב, אבל היכי שאין ידוע כלל אם הוא מצוי אצל שחיטה אין יכולין לסמוך על הרוב משום דהוי רובא התלי' במעשה ומסתימת הש"ס ופוסקים לא נראה כן. ותו דהני אמוראים במס' חולין דף ג' ע"ב דניידו אוקימתא דרבינא מב' לשונות משום דס"ל רוב מצוין מומחין הם ולעלופי לא חיישינן הו"מ לוקמי מתני' דהכל שוחטין ושחיטתן כשירה באוקימתא רווחא דה"ק הכל שוחטין היכי שהמוסרין לו בהמה לשחוט יודעין ששוחט זה הוא מצוי לשחוט אעפ"י שאין יודעין שהוא מומחה ומוחזק שלא יתעלף מ"מ כיון שיודעין שהוא מצוי מסתמא הוא מומחה ומוחזק דלולי שהיה מומחה ומוחזק לא היה שוחט בקביעות כנ"ל אבל אם אין יודעין שהוא מצוי לא ישחוט ולא סמכינן על רובא דאולי אינו מומחה דהוי רובא דתלי' במעשה ואם שחט בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו וכן שואלין אם נתעלף כדאי' שם וסיפא דאיתא וכולן ששחטו ואחר ם רואין אותן שחיטתן כשירה ג"כ א"ש דהיכי שלא ידעי שמצוי וליתא קמן למיבדקה בעינן שאחרים רואין ששחט כהוגן ותו קשה דאי' במס חולין דף י"ב ע"א במצא תרנגולת שחיטה דתלינן דשחט אחד מרוב מומחין מנא ידעינן שזה הי' מצוי אצל שחיטה אולי הוא ממיעוט שאינן בקיאין כיון דליכא הוכחה לא אזלינן בתר רובא דהוי תלי' במעשה והא דאי' בש"ס תיבת מצוין כבר הרגיש רש"י זצ"ל בדף י"ב ע"א ד"ה רוב וז"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין כלומר רוב השוחטין עכ"ל ולכאורה יש להבין מדוע פי כאן, ולא פי' כן בדף ג' ע"ב ובהנ"ל א"ש דהתם ל"ק אף אם נפרש כמ"ש לעיל שידוע שמצוי לשחוט רק המוסרין לו לשחוט אינם יודעין אם הוא בקי משא"כ הכא דאיתא בברייתא מצא תרנגולת שחוטה וכן ר' נחמן קאמר בסתם ראה אחד ששחט משמע אפילו אינו ידוע כלל שמצוי אצל שחיטה והוי קשה לרש"י אי נימא דמצוי הוא דוקא מה מהני הכא האי רובא כיון דהוא תלי' במעשה לכן כתב דמצוי הוא לאו דוקא כלומר רוב השוחטין וא"כ נסתר הנ"ל והדק"ל אמאי מהני האי רובא היכי דלא ידעינן אם הוא תי' מצוי כיון דתלי' במעשה:
ז) לכן נלענ"ד ליישב קו הנ"ל דהנה קו' כזו קשה ג"כ בהא דקיי"ל במס' שבת דף כ"ג ע"א ובמס' כתובת דף כ"ד ע"א דרוב עמי הארץ מעשרין הם הא הוי תלי' במעשה וכמו כן קשה בהא דאיתא במס פסחים דף ד' ע"א במשכיר בית לחבירו ולא ידעינן אם בדק דחזקתו בדוק הא הוי חזקה התלי' במעשה וכבר העור בזה בספר פני יהושע שם לכן נלענ"ד דהנה עיקר הטעם דלא מהני רובא דתלי' במעשה משום דבכ"מ כשאנו מסופקים אם נעשה שינוי או מעשה מסתמא לא נעשה שינוי והוא כמקדם וכמ"ש בפרט א' ועיין ברשב"א מסכת חולין דף י"ב שכתב מידי דממילא שכיח טפי ואם כן יש לומר זהו דוקא בדבר רשות אבל. בדבר הנוגע לענין איסור ודבר מצוה אי נימא שהאי גברא הוא ממיעוט אתה מפקיע מחזקת כשרות יותר מסתבר לומר שהוא מרוב ישראל הכשרים ולכן הכא בשחיטה אם נימא שהוא ממיעוט שאינן מומחים א"כ אתה מפקיע אותו מחזקת כשרות שמכשיל רבים וכמו כן במעשר ובדיקת חמץ מחמת שיש לכל ישראל חזקת כשרות והוא חזקה דאתי' מכח רובא איכא הוכחה שהאי גברא הוא מרוב העוסקי' בענינים אלו ועושין מעשה וכן בשחיטה מחמת חזקת כשרות, איכא הוכחה שלמד הלכות שחיטה. מיהו לכאורה תי' זה ליתא כיון שבע"כ צריך אתה לומר שיש מיעוט שאין להם חזקת כשרות דהא איכא מיעוט אינן מומחין ושוחטין וכיון שאנו דנין על שוחט זה אם הוא מרוב שיש להם חזקת כשרות או ממיעוטא שאין להם חזקת כשרות והרוב תלי' במעשה ומיעוט לא תלי' במעשה אמאי אזלינן בתרי רובא כיון שבע"כ איכא מיעוטא שאין להם חזקת כשרות ואולם באמת דברינו נכונים דהנה הש"ך ביו"ד סי' א' ס"ק א' כתב בדעת רבינו חננאל ורמב"ם ז"ל דבעינן שיהי' השוחט מוחזק לן בכשרות וא"כ כיון שהאי גברא הוא מוחזק לנו בכשרות אף שאין אנו יודעין אם הוא מומחה מ"מ ע"י חזקה מוכח שהוא מרובא שהם מומחין דמיעוטא שאינן מומחין, אינם כשרים ואפי' לפי מ"ש רמ"א בדרכי משה סי' ח' ס"ק י"ב דרק בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים דהוא נוגע בעינן שיהי' מוחזק לן בכשרות אבל בשאר שוחט לא בעינן, ועיין ביו"ד סי ס"ה סי"ד ובש"ך סי' קי"ט ס"ק א' מ"מ א"ש דהנה הר"ן במס' כתובת דף כ"ג ע"א כתב וז"ל ואי תימא הא איתא בב"ב דף ל"א בב' כיתות עדים המכחישים זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה אע"ג דפסלי אהדדי מוקמינן להו אחזקתייהו אפי' לאפוקי ממונא, ויש לומר דהא דאמרינן מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ולא מהני לי' חזקה קמייתא היינו כי הכא שיש לנו לדון בב"א על שני העדות ומש"ה כל תרי ותרי לא מכשרינן לי' דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אבל בשני כיתות עדים המכחישין זו את זו כשבאה כל כת אחת בפני עצמה אין אנו צריכין לדון אלא עליה וכיון שהי' אחת מהן כשירה בוודאי כל אחת שבאה לפנינו בפני עצמה אמרינן שזו היא הכשירה ומפקינן ממונא אפומי' עכ"ל, וכ"כ הרשב"א בחי' וז"ל שאני התם כיון שבאו זה אחר זה דמי לשני שבילין לענין טומאה ששניהם טהורים ואע"ג דלאפוקי הוא כיון שבאו זה אחר זה שניהם כשירין יע"ש ובדבריהם מובן כוונת הכית שמואל בסי' י"ז ס"ק פ"ד ול"ק עליו קו' נב"י מה"ק חלק אהע"ז סי' ל"א ודוק ותשכח כדברי, וא"כ ה"ה כיון ששוחט הוא לפנינו לדון עליו ואנו דנין על ב' ענינים דהיינו אם הוא מומחה ואם הוא בחזקת כשרות כי חדא משך שייך בחברתה וכמו כן במעשר וחמץ ואפי' להסוברין דלא בעינן שיהיו מכירין את השוחט שהוא בחזקת כשרות א"מ סתם ישראל יש לו חזקה, דאתי' מכח רובא דרוב ישראל הם כשרים, וע' פני יהושע במס' גיטין דף י"ב ע"ב רק בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים מחמת חשש נגיעה יש לחוש אולי יעבור על לאו לפני עיור כו' מחמת חימוד ממון לכן בעינן שיהי' מכירין אותו שנזהר לעבור על לאו לפני עיור כו' אפי' היכי דאיכא חימוד ממון משא"כ בשוחט לאחרי' לא בעינן שהמוסרין לו יהי' מכירין אותו וסגי בחזקה דאתי' מכח רובא, ולפמ"ש בכללי חזקות אפי' באין מכירין אותו יש לו ג"כ חזקה עצמיי שלא נולד בעל עבירה לכן שפיר מהני החזקת כשרות להוכיח שהאי גברא הוא מרוב מומחין עושין מעשה והוכחה זו סותר החזקה דמסתמא לא נעשה מעשה ומידי דממילא שכיח טפי דאדרבא רובא ישראל כשרים שכיח טפי ולענין זה מסייע לי' אפי' רובא דעלמא שהם כשרים דמי שאינו מומחה כיון שנזהר באיסורין אינו שוחט והאי גברא שלמד לכן שוחט ואף שבע"כ צריכין אנו לומר שיש מיעוט בעולם שוחטין שאינן מומחין מ"מ כיון שאותן אינה לפנינו לדון ואנו באין לידון על שוחט זה הדין הוא שנימא דהאי גברא הוא מרוב כשרים ואנשי' אחרי' הם ממיעוט שאינם כשרים ואף אמנם שע"י זה שאתה אומר שזה מן הרוב אתה מפקיע לאחר מחזקת כשרות לא איכפת לן בזה כיון שאין אנו דנין עליו וע' בתוס' אם יבמות דף קי"ט ק"א ד"ה מחוורתא בסוף הדיבור ותוס' מסכת שבועות דף מ"ו ע"ב ד"ה וספרא דאגדתא וא"ש ולק"מ ח) וראיתי בפלתי סי' א' ס"ק ז' שהקשה ג"כ קושי הנ"ל וכתב ליישב וז"ל דוודאי אי אמרינן רוב ישראל גמירי לא הוי רוב גמור דתלי' במעשה ללמוד וקיי"ל דרובא התלי' במעשה לא הוי רוב אבל כאן אמרינן רוב אשר מזקקים א"ע לשחוט אינם עושין אם לא שהם מומחין וא"כ הרי זה רוב גמור כמו רוב בהמות כשרים כך אנו אומרים רוב בני אדם כשרים ואינם באים לשחוט אם לא שיודעין בהלכות שחיטה וה"ז רוב גמור עכ"ד, ולכאורה דבריו מחוסרין הבנה דהאיך מדמה לרוב בהמות כשרין שהוא ממילא ואולי כוונתו למ"ש וקיצר במובן, והנה בספר הפלאה במס' קדושין דף נ' ע"ב הביא דברי רמב"ן בס' מלחמות שכתב בענין סבלונות דהוי רובא התלי' במעשה וכתב על זה וצ"ע דהא כתבו תוס' במס' בכורת ד"כ ע"א דוקא גבי בהמה אמרינן דתלי' במעשה ולא בדבר הרגיל באדם וכן מוכח בכמה דוכתי דאי' במס' קדושין דף פ' רוב תינוקת מטפחין ונשים נדות מגפפין אותן וכן בדמאי רוב עמי הארץ מעשרין הם וכן בריש פסחים גבי חזקתו בדוק וטו"ז כתב בסי' ס"ט ס"ק כ"ד באשה שבשלה בשר ושכחה אם מלחה דאזלינן בתר רוב נשים דמולחין תחילה אע"ג דתלי' במעשה עכ"ד ולענ"ד יש לדחותו קצת ראיות כמש"ל כיון דהוא דבר הנוגע לאיסור ומרוב תינוקת לא מוכח רק לפרש"י אבל לפי תוס' לא הוי רוב התלי' במעשה דגם מיעוט תלי' במעשה יע"ש, ותו הא תוס' כתבו במס' כתובת דף ט' ע"א ד"ה ואבע"א דלא הוי רובא רק מדרבנן, ומ"ש ראי' מטו"ז יש לדחות כיון דדם שמלחו ושבישלו הוא רק מדרבנן מש"ה באיסור דרבנן אפי' רובא התלי' במעשה הוי רוב וכמו שאכתוב לקמן בס"ד:
ט) ונלענ'"ד לפי מאי דקיי"ל רובא דתלי' במעשה לא הוי רוב אפי' לר"מ דחייש למיעוטא וכן לדידן דקיי"ל כרבנן דר"מ לשיטת ר"ת וסייעתו במס' בכורות ד"כ ע"ב דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר היינו אם המיעוט לא תלי' במעשה כמו הרוב אבל אם הרוב לא תלי' במעשה והמיעוט תלי' במעשה לא אזלינן כלל בתר מיעוטא דהוי מיעוטא דלא שכיח דהוי מיעוטא דמיעוטא לדעת הרבה מקמאי ז"ל, עיין בהגהות מרדכי במסכת חולין בפ' הזרוע סי' תשל"ז ולא חזי לאצטרופי לחזקה דבמיעוטא דמיעוטא לא אמרינן סמוך כמ"ש תוס' שם וכמו כן ר"מ לא חייש למיעוטא דמיעוטא והא דאיתא במס' חולין דף י"א ע"ב ר"מ האיך אכל בישרא ניחוש שמא במקום נקב קשחיט אין כוונת הש"ס שמא נעשה נקב בבהמה לאחר לידתה דזהו תלי' במעשה רק דר"ל שמא הי' כך בתולדה שנולדה עם הנקב דבכה"ג לא הוי תלי' במעשה ונ"מ טובא בדין זה לדידן דקיי"ל כר"ת דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר בכה"ג לא אזלינן לחומרא. שוב ראיתי בגינת ורדים כלל כ"א שכתב היכי דרוב לא תלי' במעשה והמיעוט תלי' במעשה יש לעיין לר"מ בכה"ג אי הוי כמיעוטא דמיעוטא. עיין בפ"י מסכת חולין ד"ג שרצה לומר במיעוטא דמיעוטא גם רוב התלי' במעשה הוי רוב וכ"כ בגו"ו כלל ס"א ולענ"ד לא מוכח וצ"ע לדינא:
פרט ג
יבואר באיסור דרבנן אי רובא דתליא במעשה הוי רוב
י) בספר גינת וורדים כלל ס"א כתב דבאיסור דרבנן אפי' רובא דתלי' במעשה הוי רוב. ולכאורה הוא מילת' דפשיטא כיון דעיקר טעמא דל"מ רובא כזה דמוקמינן בחזקה קמייתא וסמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא וזהו שייך באיסור דאו' דהוי סד"א. משא"כ באיסור דרבנן הוי סד"ר ואזלינן לקולא ואפי' לשיטת הש"ך בכללי ס"ס ס"ק כ"א בנתערב איסור דרבנן חד בחד אעפ"י שאינו דבר חשוב ואח"כ נאבד אחד מהן ולא נודע איזה הוא לא אמרינן בהא סד"ר לקולא דכיון שהי' מוחזק איסור באחד משתים הו"ל חזקת איסור יע"ש א"כ אפי' באיקבע איסורא אזלינן לחומרא בסד"ר מ"מ בע"ש מודה באיסור דרבנן אם איכא חזקה להתיר וחזקה לאיסור או רובא להתיר וחזקה לאסור דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואזלינן לקולא כשאר סד"ר ולא אמרינן דהוי כאיקבע איסורא כדמוכח במס' עירובין דף ל"ו ע"א ברש"י ד"ה העמד ובקו' הש"ס שם אדרבא העמד מקוה על חזקתו דוק ותשכח ואולם יש להסתפק באיסור דרבנן היכי דאיכא רוב התלי' במעשה הנוטה להתיר ואיכא חזקת איסור המתנגד מי נימא בכה"ג אזלינן בחר רובא או דילמא כיון דאיכא ב' חזקות לאיסור דמלבד חזקת איסור איכא חזקה קמייתא שלא נעשה מעשה י"ל דעדיפא מרובא והנה לשיטת ריב"ש סי' שע"ט דסובר דרובא לא מהני נגד ב' חזקות אי נימא כוונתו דב' חזקות עדיפא מרובא ואפי' ברוב מעלי' נראה דגם באיסור דרבנן עדיפא ב' חזקות מרובא אפי' ברוב גמור מכ"ש ברוב גרוע וכיון דעדיפא לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא דלא אמרינן רק בספק השקול מיהו יש לומר דגם ריב"ש סובר דשקולין הם רוב עם ב' חזקות ועיקר כוונתו דלא נימא דרוב עדיף דהא מקורו ממ"ש שם וז"ל והני תלת דר"א בן פרטא שנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים נמי אם נשאת תצא ואעפ"י שרובן לאבד כיון דאפשר בהצלה אין הולכין בהם אחר רוב אלא אחר החזקה ואע"ג דרובא וחזקה רובא עדיף הכא איכא תרי חזקה חזקת האשה בחזקת א"א וחזקת האיש שהוא קיים יע"ש. ואפי' אינימא שקולין ג"כ הדין דאם ניסת תצא כדין ספיקא דאו' דאזלינן לחומרא וא"כ אי נימא ברוב דתלי' במעשה וב' חזקות הסותרין שקולין אזי אזלינן לקולא כדין סד"ר ואי נימא עדיפא ב' חזקות אזי הדין דאזלינן לחומרא ואולם נראה לפמ"ש בשו"ת נב"י מה"ק חלק אהע"ז סי' מ"ג דמדאו' רובא עדיף אף מב' חזקות ובכלל רובא וחזקה הבאתי ראי' לדבריו יש לצדד להקל לפמ"ש בפרט ב' הטעם דרובא דתלי' במעשה לא הוי רוב משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דהיינו חזקה שלא נעשה והוא רק חומרא דרבנן דלא מהני רובא התלי' במעשה ומדאו' מהני רובא כזו, וא"כ יש לומר דלא החמירו רק באיסור דאו' ולא באיסור דרבנן והניחו על דין תורה דרובא עדיף אף מב' חזקות כיון דהוי תרי דרבנן דגוף האיסור הוא דרבנן וגם הא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה הוא חומרא דרבנן כולי האי לא החמירו וכיו"ב מצינו בכמה דוכתי לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן, ובזה מיושב מה שהבאתי בפרט ב' שהקשה בס' הפלאה על מ"ש הטו"ז באשה ששכחה אם מלחה ובשלה הבשר דאזלינן לקולא משום דרוב נשים מולחין תחילה הא הוי רובא התלי' במעשה ובהנ"ל ניחא כיון דדם שבישלו הוא רק דרבנן אף דאיכא חזקת איסור דאיתחזק איסור דם. וגם איכא חזקה קמייתא דלא נעשה מעשה מ"מ י"ל דסובר טו"ז דמדאור' רובא עדיף אף מב' חזקות וניהו דחכמים החמירו לומר סמוך מיעוטא לחזקה אפילו בחדא חזקה היינו באיסור דאור' אבל לא החמירו באיסור דרבנן דהוי תרי דרבנן וא"ש: