שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ט · פרט יח
יבואר אי באיסור דרכנן אמרינן סמור מיעוטא לחזקה להחמיר:
מא) יש להסתפק דהנה בשו"ת רשב"א סי' ת"א מובא בש"ך יו"ד סי' ק"י וכללי ס"ס ס"ק כ' וכ"א דהלכה דספיקא דרבנן דאיתחזק איסורא אזלינן לחומרא ומבואר שם דאם נתערב איסור דרבנן חד בחד אעפ"י שאינו דבר חשוב ואח"כ נאבד אחד מהן ולא נודע איזה הוא ל"א בזה ספיקא דרבנן לקולא דכיון שהיה איסור באחד משתים הי"ל חזקת איסור יע"ש וע' בש"ך סי' קי"א ס"ק ד' ובפר"ח ופלתי שם וא"כ סובר ספיקא דרבנן אף דאיקבע היתרא כיון דאיקבע נמי איסורא אזלינן לחומרא ובכללי חזקות נתבאר שדעת קצת קמאי ז"ל היכי דאיכא ב' חזקות הסותרת זו את זו כגון דאיכא חזקה להתיר וחזקה לאיסור לא אמרינן סליק החזקות כיון דסותרין זה את זה כמאן דליתנייהו והוי ספק השקול רק דאנו דיינינן כאיקבע איסורא כמו חתיכה מב' חתיכות ונפקא מיניה אפילו לרמב"ם וסייעתו דסד"א מדאורייתא לקולא רק באיקבע איסורא מדאורייתא לחומרא דהא חייב א"ת באוכל חתיכה אחת מב' חתיכות ה"ה בחזקות הסותרות זא"ז הוי איקבע איסורא ומדאו' לחומרא וא"כ יש להסתפק אם באיסור דרבנן איכא רובא להתיר וכנגדו חזקה לאיסור מי נימא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא והוי איקבע איסורא כיון דלא מסלקינן הרובא וחזקה כמאן דליתנייהו וספיקא דרבנן דאיקבע איסורא אזלינן או לחומרא דלמא לא אמרינן סמוך כו' רק באיסור דאו' ולא באיסור דרבנן, והטעם מובן לפמ"ש בפרט ה' דהעיקר כסוברים בכוונת ר"ת וסייעתו דסובר אפי' לרבנן דר"א אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה הוא רק חומרא דרבנן ויש לומר דלא החמירו רק באיסור דאו' ולא באיסור דרבנן דהוי תרי דרבנן דחילוק בין חד דרבנן לתרי דרבנן מבואר בכמה דוכתי, אמנם נראה מוכרח דש"ך לא קאמר דינו רק בחתיכות כנ"ל, אבל היכי דאיכא חזקה להתיר וחזקה לאיסור הסותרים זא"ז ואיסור הוא מדרבנן ספיקו לקולא כדמוכח במס' עירובין דף ל"ו בתי' רבא וברש"י ד"ה העמד טמא על חזקתו ובקושי' הש"ס אדרבא כו' דוק ותשכח ובע"כ צריך לומר דש"ך סובר בחזקות הסותרים זה את זה לא הוי איקבע איסורא או דסובר לחלק בין איסור דאו' לאיסור דרבנן וא"כ ה"ה אף אי נימא סמוך מיעוטא להחמיר הוי ג"כ ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא, מיהו יש להסתפק לפי מה שהעלה הש"ך בכללי ס"ס ס"ק ח"י דלא אמרינן ספיקא דרבנן היכי שאסרוהו מחמת חשש איסור בגופו דעשאוהו כשל תורה יע"ש, א"כ נ"מ היכי דאסרוהו חכמי' מחמת חשש איסור דאורייתא בגופו ואיכא רובא להתיר וחזקה לאיסור אי נימא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוי ספק השקול ואזלינן לחומרא ואי נימא דלא אמרינן סמוך כו' איכא רובא להתיר ואזלינן לקולא וצ"ע לדינא: