אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ט › פרט י

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ט · פרט י

פרט ט

יבואר אי רובא עדיף נגד חזקה דאתי' מכח סברא:

כא) מוהרי"ט ז"ל בספר ב' סי' כ"ח דף מ"ח ע"ב הקשה בהא דאיתא במס' ב"ב דף ה' ע"א דחזקה אאפת"ז מהני להוציא ממון וכן קיי"ל הא קיי"ל כשמואל בב"ב דף צ"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא ממון מחזקתו ורובא וחזקה רובא עדיף וכיון דאין מוציאין ממון ע"י רוב כ"ש ע"י חזקה ותי' וז"ל יש חילוק בין חזקה לחזקה דהא דאמרינן רובא וחזקה רובא עדיף היינו חזקה בסתמא שאינו באה לא מכח סברא ולא מכח רובא אלא אמרינן העמד דבר על חזקתו כגון העמד טמא על חזקתו העמד בהמה על חזקתה העמד אשה על חזקתה אבל חזקה אאפת"ז באה מכח אנן סהדי דחשוב כאנן סהדי דלא פרע כו' ותדע דהא דרובא עדיף מחזקה היינו בחזקה דלא בא מכח סברא דבמס' חולין דף י"א ע"א ד"ה מנא כתבו תוס' בשם רבינו חיים דהא דרובא עדיף מחזקה ילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא להכשירה ול"ח שמא ניקב קרום של מוח וטריפה אע"ג דאיכא חזקה כנגד הרוב דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא הרי דוקא נגד חזקת טמא דאינה באה מכח סברא רוב עדיף ולתי' ראשון שכתבו דמסברא קיי"ל דעדיף היינו נמי חזקה שמסתמא אבל חזקה הבאה מכח רוב מכח סברא דאנן סהדי שהוא כן לא מסתבר דרובא עדיף אלא חזקה עדיף ומפקינן מממונא עכ"ל ומצאתי כעין זה בשו"ת תרומת הדשן סי' כ"ז שכתב בשם רבינו שמחה וז"ל דאיכא ב' מיני חזקות חזקה דאינה פוסקת שהיא באה מכח רוב כמו חזקה אין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול וכן חזקה אאפת"ז וחזקה א"א עושה בעילתו בעילות זנות דכל הני חזקות באים מכח רוב כלומר רוב בני אדם אינם עושין אלא בענין זה שאפילו בד"נ סמכינן על חזקה בכה"ג וחזקה הפוסקת אשה זו בחזקת פנויה עומדת או בחזקת אשת איש עומדת עכ"ל וכן מצאתי בשו"ת מוהרי"ק שורש ע"ב שכתב וז"ל ועל אשר כתבתי דהסברא נכונה דיש לנו חזקה דאוקי ממונא בחזקת מארי' נגד חזקה דר' המנונא ידוע הוא כי יש כמה חזקות בתלמוד אשר אנו מוציאין ממון מחמתה כגון חזקה דר"ל בפ"ק דב"ב דף ה' וחזקה אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול במס' כתובת דף י"ט וכהנה רבות ולא אמרינן חזקה דאוקי ממונא בחזקת מארי' מעמיד נגדו והטעם נכון למבין כי אין לומר אוקי ממונא בחזקת מארי' אלא נגד חזקה ממילא כגון חזקת הגוף אבל היכי דחזקה באה מכח טעם כגון חזקה אאפת"ז או חזקה דאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו במס' כתובת דף ע"ה פשיטא שאין חזקת ממון עומד כנגדו שהרי בהיות חזקה היא אמיתית אין חזקת ממון כלום דא"כ הוא דלא פרעו שהרי בתוך זמנו הוא ונמצא דהוא מחזיק ממון שלא כדין וכן כולם אבל במקום חזקת הגוף פשיטא דחזקת ממון מהני נגד חזקת הגוף כגון אוקי בחזקת בתולה ואע"ג דבעולה לפנינו און לנו אלא מטעם דאין לנו לבדות הנולד להשתנות אלא משעת ראותינו אותו וכדילפינן בפ"ק דחולין דף י' ע"ב מדכתיב ויצא הכהן כו' ומשום כך דין הוא דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מארי' כנגדה, דכמו כן אין לנו לבדות ההשתנות ממון מיד בעליו כי אם כאשר יוכרח אבל נגד חזקה התלויה בסברא דקים להו לרבנן דהכי הוא פשיטא הוא דלא תעמיד חזקת ממון כדפרישית לעיל וראי' יש מפרק המדיר עכ"ל ויש להסביר דבריהם דהנה רש"י כתב בחולין דף ט' ע"א ד"ה ונימא נשחטה הותרה וז"ל דלשון חזקה לא שייך אלא בדבר ספק דנימא העמד דבר על חזקתו יע"ש וכיון דאפשר לומר דאח"כ נשתנה ברבות העיתים כגון אשת איש שראינו שנשאה אף שאח"כ לא ידענו ולא ראינו שעדיין היא א"א אולי נתגרשה וכן כיו"ב בחזקת פנויה רק דאמרינן מסתמא לא נעשה שינוי לכן כיון דעכשיו ליכא ראיה ברורה שכן הוא רובא עדיף משא"כ בדבר שדעת תורה נוטה שכן הוא או השכל אנושי נוטה שכן הוא גם עכשיו יש לנו ראיה וכאנן סהדי דמי ובזה מובן דברי רש"י במס' פסחים דף ט' ע"א ד"ה התם וז"ל ואין גמגום והילוך אחר רוב בדבר אלא חזקה ודאי על החבירים יע"ש ולכאורה קשה הא קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ובהנ"ל א"ש שר"ל שכן הוא דעת תורה נוטה על כל חברים ותמהני על מוהרי"ט שלא הביא ראיה לדבריו משו"ת תה"ד ומוהרי"ק, ותמהני על מ"ש התומים בסי' פ"ב בכללי מיגו ס"ק ס"ד בענין מיגו במקום חזקה יש שלשה סוגי' חזקות חזקה גרוע לכ"ע אמרינן מיגו חזקה אלימתא לכ"ע לא אמרינן חזקה בינונית כהך חזקה אאפת"ז הוא אבעיא דלא איפשטא בריש ב"ב דף ו' יע"ש הא לפי דברי רבותינו הגאונים הנ"ל חזקה אאפת"ז הוא חזקה אלימא כיון דאתי' מכח סברא ומה דמבעיא לן אי מהני מיגו כיון דגם מיגו הוא דבר שסברא ודעת אנושי נוטה שכן הוא לכן מבעיא לן איזה עדיף ובזה א"ש הא דאיתא במס' ב"ב דף קל"ד ע"ב דסובר ר' יוחנן בעל שאמר גרשתי את אשתי דנאמן במגו דבידו לגרשה אף דהוא נגד חזקת א"א ובמס' ב"ב דף ה' הוא אבעיא דלא איפשטא אי אמרינן מיגו במקום חזקה אאפת"ז ואפי' מאן דחולק שם טעמו כמ"ש רשב"ם משום דאי איתא דגרשה קלא אית ליה ובר"ן במס' קדושין דף ס"ד ע"א כתב לחלק בין מגו דאי בעי טעין למגו דאי בעי עביד יע"ש ולפמ"ש בלא"ה אתי שפיר דנגד חזקה דלא אתי' מכח סברא כמו חזקת א"א עדיף כח המיגו דמיגו הוא דבר דאתי' מכח סברא ואבעיא במס' ב"ב הוא נגד חזקה אאפת"ז דג"כ אתי' מכח סברא אבעיא לן איזה עדיף וע' ברמב"ם במס' בכורות בפרק ג' דף כ"ד ע"א חי' ל"ט מ"ש הגאון מוהרי"ט אלגאזי ז"ל ראי' לדברי מוהרי"ט הנ"ל ומוכח שם דחזקה דלא מרחמא אלא על בנה עדיף מרובא כיון דחזקה הנ"ל אנן סהדי שכן הוא.

כב) ונלענ"ד להוכיח דהוכחה הנראה לנו שכן הוא מדעת אנושי עדיף מרובא דהנה איתא במס' מעשר שני בפרק ד' במתני' מצא כלי וכתב עליו ק' קרבן מ' מעשר כו' ת' תרומה שבשעת סכנה היו כותבין ת תחת תרומה ר' יוסי אומר אפי' מצא חביות וכתב עליו תרומה הרי אלו חולין שאני אומר אשתקד היה מלא תרומה ופינה ורש"י במס' יבמות דף קט"ו ע"ב פי' בטעמא דר' יוסי וז"ל הרי אלו חולין דאזלינן בתר רובא יפ"ש ומבואר שם דנחלקו בסברא ת"ק סובר אם איתא דפינה מיכפר הוי כפר ור' יוסי סובר אימור אישתלי א"נ לפנחי' שבקי' יע"ש ומבואר טעמא דת"ק דסובר דהוי תרומה אף דאיכא רובא דחולין משום דסובר דהוכחה הנראה לנו מכח סברא והדעת אי איתא דפינהו מכפר הוי כפר עדיף מרובא ור' יוסי סובר דלא אלים הוכחה זו דאולי אישתלי וכיון שיש טעם לבטל הוכחה אזלינן בתר רובא מבואר לכ"ע אם יש לנו הוכחה ברורה לבטל הרוב וליכא אמתלא לבטל הוכחה עדיף הוכחה שדעת אנושי נוטה ומכ"ש היכי שהדעת תורה נוטה דלא אזלינן בתר רובא כן נלענ"ד

כג) אמנם הראי' שהביא מוהרי"ט לדינו יש לדחות ויש ליישב קו' באופנים אחרים דהנה איתא במס' כתובת דף ט"ז ע"א כיון דרוב נשים בתולת נישאות כברי ושמא דמי ופירש"י וז"ל קרובה טענתה להיות אחת יותר משלו וכברי ושמא דמי יע"ש נשמע אף דשניהם טוענים ברי אם יש לאחד מסייע רובא הוי כברי ושמא ואף דאיתא שם דקארי לה כו' משמע דתרצין ל"ל סברא זו יש לומר דאפושי פלוגתא לא מפשינן דשם מקשה אח"כ וכיון דרוב נשים בתולת נשאת ל"ל עדים ומשני דאיתרע רובא וכתבו מפורשים אף שתוס' כתבו דקו' הש"ס קאי רק לרב ולא לשמואל מ"מ לשמואל ג"כ סברת התרצין אמת דאיתרע הרוב ומכ"ש לבעל המאור שכתב דקושי' הש"ס הוא אפי' לשמואל ויש לומר המקשין שהקשה לימא מתני' דלא כר' גמליאל הבין שהוא רוב מעלי' כמו המקשין שמקשה אח"כ למה לי עדים ולא רצה להקשות קושי' זו שהוא רק לרב דעדיפא מיני' מקשה הלכה אהלכה דקיי"ל כר"ג וקיי"ל הלכה כסתם מתני' והתרצין דמשני הכא ברי וברי סובר דהרוב איתרע רק הגמ' מבאר בביאור היטב כסדר מה דמקשה וכיון דרוב כו' ומביא תי' רבינא כדרך הש"ס לבאר כסדר וא"כ ברוב דעלמא דלא איתרע גם לתרצין נשאר סברת המקשין דהוי כברי ושמא, ועוד יש לומר אף אי נימא דהתרצין במסכת כתובת שם ל"ל סברא זו דרוב הוי כברי ושמא דעדיין לא ידע מרובא דאיתרע מ"מ יש לומר דר"ל סובר כן ומ"מ ל"ק קושי' הש"ס דמתני' דלא כר' גמליאל דמתרץ דהוי ברי וברי כיון דרוב איתרע אבל בעלמא היכי דלא איתרע הרוב סובר דהוי כברי ושמא והנה תוס' כתבו בב"ב דף ה' ע"א ד"ה ובא דבע"כ מיירי שיש עדים שחייב לו וקבע לו זמן דאל"כ מהימן שפרע תוך זמנו במגו דלא לויתי כלום יע"ש, ובמס' ב"ק דף קי"ח ובש"ע ח"מ סי' ע"ה ס"ט קיי"ל באומר מנה לי בידך שלויתי לך ולא פרעתני והלוה אומר אינו יודע אם פרעתיך חייב לשלם משום דחוב ודאי ופרעון ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וכבר נתבאר מ"ש בתה"ד סי' ר"ז דהאי חזקה דאאפת"ז אתיא מכח רובא דרוב בני אדם אין פורעין תוך זמנו ועיין בחי' רמב"ן במס' ב"ב שם וא"כ לא קשה קו' מוהרי"ט דהא דלא מהני רובא או חזקה בממון משום דסותרים החזקת ממון אלים החזקת ממון משא"כ הכא כיון דחיוב הוא ודאי ע"י עדים שמעידים שלוה ויש למלוה רוב המסייע לו שאין פורעין תוך זמנו וטוען ברי ואף שגם הלוה טוען ברי מ"מ אלים כח הרוב שיהי' כברי ושמא והוי כטוען הלוה אינו יודע אם פרעתיך דחייב לשלם דליכא חזקת ממון ללוה אדרבא קם בחזקת חיוב וא"ש:

כד) ועוד נלענ"ד ליישב קו' מוהרי"ט דהנה לכאורה קשה בהא דקיי"ל בשטר שאין בו אחריות נכסים גובה מנכסים בני חורין ואינו יכול לטעון פרעתיך דשמואל אומר משום ר"מ במס' ב"מ דף י"ג בשטר שאין בו אחריות אינו גובה מבני חורין ויכול לטעון פרעתי ולא קיי"ל כן עיין בש"ך ח"מ סי' ס"ט ס"ק י"ד והטעם משום חזקה שטרך בידי מה בעי הא אנן קיי"ל דאפילו רובא לא מהני להוציא ממון וכתב בתרומת הדשן סי' שמ"ט הטעם משום דהתורה אמרה המע"ה ורובא לא מיקרי ראי' וה"נ חזקה לא מיקרי ראי' ואין לומר דחזקה זו הוי כאנן סהדי שכן הוא עי' ברשב"ם במס' ב"ב דף ע' ע"א בד"ה או דלמא ודמי לסברת מוהרי"ק ומוהרי"ט דחזקה דאתיא מכח סברא מהני להוציא ממון דהוי כאנן סהדי שכן הוא דז"א דהא כתבו תוס' במס' ב"ב דף ע' ע"א ד"ה או דזימנין אפשיטי דספרא זייר לי' דעל הלוה ליתן שכר כתיבת הסופר ופעמים שאין לו נותן המלוה עבורו ועיין במס' ב"מ דף ט"ו ע"ב או דלוה מאמין למלוה דכתיב בי' תומת ישרים תנחם. וכדאיתא במס' ב"מ דף ל"ה לפעמים מאמין לו ומניח השטר אצלו וא"כ עכ"פ אינו בגדר אנן סהדי שכן הוא רק בגדר רוב שרוב אין מניחין השטר ביד המלוה כשהוא פרוע והא רובא לא מהני בממון ולפמ"ש תוס' במס' סנהדרין דף ג' ע"ב ד"ה דיני ממונות א"ש. אבל לפמ"ש תוס' במס' ב"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל וכן דעת רוב קמאי ז"ל קשה, ולכאורה יש לומר דרובא דרובא אינם מאמינים להניח השטר ביד המלוה לאחר פרעון והא דקיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת ממון כמ"ש תוס' בב"ק שם ובמיעוטא דמיעוטא לא אמרינן סמוך מיהו כתבתי בכלל רובא בממון דהרבה מקמאי ז"ל ס"ל אפי' רובא דרובא ל"מ להוציא ממון אף אמנם באיסורא לר"מ דסובר דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מ"מ במיעוטא דמיעוטא לא אמרינן סמוך. אבל בממון אלים חזקת ממון, ותו אכתי קשה לדעת רבינו ברוך המובא בהגהת מרדכי במס' חולין בפ' הזרוע סי' תשל"ז דבחד ענין הוי רק חדא מיעוטא דוק ותשכח. מיהו בשטר שיש בו אחריות לא קשה קושי' הנ"ל לפי מה שכתב הרמב"ן בתשובה סי' ק' אף דקיי"ל כב"ה במס' סוטה דף כ"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי מ"מ בעל השטר הוי מוחזק ועיין בתוס' מס' ב"ב דף ל"ב ע"ב ד"ה והילכתא וש"ך בס' תקפו כהן בסי' ק"ל ועיין במסכת ב"ב דף קע"ה ע"ב. בקושי' הש"ס על רבה לדידן דקיימא לן שיעבודא דאו' הוי מוחזק. וכיון דהוא מוחזק שפיר מהני רובא לסייע להמוחזק כיון דאינו להוציא ממון כיון דנכסים משועבדי' ואינו יכול להבריח הוי מוחזק:

ואולם קושי' הנ"ל קשה על שטר שאין בו אחריות דמוכח במסכת גיטין דף ל"ו ע"א אפילו לב"ש דסובר שטר העומד לגבות כגבוי דמי היינו היכי דאלים כחו לגבות אפילו ממשעבדי כיון שלא יכול הלוה להפקיע השיעבוד אבל היכי שיכול להפקיע השיעבוד דאינו גובה ממשעבדי לא הוי כגבוי דאיתא שם דס"ל לרב ושמואל דשטר חוב אפי' יש בו אחריות נכסי' משמט ור' יוחנן סובר דאינו משמט וסובר כן להלכה ולמעשה הורה דמשמט והקשה לו ר' אמי הא איתא בברייתא ומשני וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דלמא ההוא ב"ש הוא דס"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי הרי מבואר אפילו לב"ש דהוי כגבוי הוא רק בשטר שיש בו אחריות כיון שגובה ממשעבדי וה"ה לדידן דקיי"ל כב"ה ומ"מ קיי"ל דבעל השטר הוי מוחזק היינו דוקא בשטר שגובה ממשעבדי ועיין בקצות החושן סי' פ"ג ס"ק ה' וא"כ קשה אמאי גובה בשטר שאין בו אחריות ואין יכול הלוה לטעון פרעתי כיון דבעל השטר אינו מוחזק ובא להוציא ממון לא מהני רובא לדידן דקיי"ל כשמואל, ונלענ"ד ליישב דהנה בטור ח"מ סי' ס"ה כתב בשם תשובת הרא"ש וז"ל הלכתא כוותי' דשטר שנפל כו' לא יחזור דחיישינן לפרעון דאיתרע שטר זה כיון שנמצא מוטל, באשפה ניכר שלא חששו לשמירתו מחמת שנפרע וזרקוהו וכיון שהדבר מוכרע ושקול המלוה אומר ממני נפל והלוה אומר פרעתי וממני נפל חיישינן טפי לדברי הלוה כיון שאין סברא מכרעת לדברי זה יותר מלדברי זה ומעמידין ממון בחזקתו ואין לומר אדרבא העמד שטר על חזקתו שלא נפרע לפי שהשטר עומד ליפרע עכ"ל. וכוונתו דהוי חזקה העשוי' להשתנות דלא חשיב חזקה עיין בטו"ז יו"ד סי שנ"ז ס"ק ב' נשמע מדברי רא"ש דסובר דאם לא הי' עשוי' להשתנות הי' מהני מכח חזקה להוציא ממון ואין לומר הטעם משום חזקה שטרך בידי מאי בעי דהא התם איירי בשטר שנפל ונמצא ומחולקים ממי נפל אי ממלוה או מלוה ליכא להך חזקה ובע"כ כוונתו חזקת חיוב כיון שבוודאי הי' מחויב מעיקרא מוקמינן בחזקה קמייתא, ולכאורה קשה הא עכ"פ הלוה מוחזק ותופס בממון כמ"ש בעצמו שם כיון שאין סברא לזה מלזה מעמידין ממון בחזקתו וא"כ אף אי חזקת חיוב לא הי' חזקה עשוי' להשתנות ג"כ ראוי לומר דלא מהני להוציא ממון מלוה המוחזק עכשיו בממון וצריך לומר כמ"ש בכמה דוכתי ובכללי חזקות דיש לומר היכי שאין ללוה חזקה קמייתא המסייע לו רק שמוחזק עכשיו בממון אין לו שם חזקה רק שם תופס דהוא רק מעלה בעלמא וחזקה עדיף מתפיסה לכן חזקת קמייתא המסייע למלוה אם לא הי' עשוי' להשתנות עדיף מתפיסת הלוה ואל תשיבני דמוכח במס' ב"ב דף צ"ב דשמואל סובר גבי רובא לרדי' דאזלינן בתר המוחזק עתה בממון אעפ"י שמתחילה הי' של לוקח כמ"ש תוס' במס' ב"ב דף ס"א ע"ב ד"ה ארעתא דז"א די"ל כמ"ש רשב"ם במס' ב"ב דף צ"ב ע"א ד"ה יכול וד"ה לשחיטה דהטעם משום דיש לו טענה טובה וכן מטין דברי תוס' במס' כתובת דף ע"ו ד"ה על בשם ריב"א בסופו דכיון שיש לו טענה ודאית מהני חזקתו ושפיר יש לומר דהוא רק מעלה בעלמא ומ"מ מהני שם ועיין מוהרי"ק שירש קס"א וא"כ ל"ק קושי' הנ"ל, לכן בשטר חוב אפי' שאין בו אחריות נכסי' אינו יכול לטעון פרעתי כיון דעכ"פ מוכח מתוך השטר שבודאי הי' חייב לו וחזקת קמייתא מסייע למלו' ואין ללוה רק מעלת התפיסה מהני חזקה להוציא מתופס דהוא רק מעלה בעלמא ובנידון דידן לא הוי חזקת חיוב עשוי להשתנות דאין דרך לפרוע כל זמן ששטר ביד המלוה, ולענין זה שפיר מהני חזקה דשטרך בידי מאי בעי שלא יהי' חזקת חיוב של מלוה בגדר חזקה העשוי' להשתנות וממילא מהני חזקת חיוב דהוא חזקת קמייתא המסייע למלוה נגד תפיסה שתופס הלוה שאינו בגדר חזקה רק מעלה בעלמא כיון שאין לו חזקת קמייתא ול"ד לשאר חזקת ממון ודוק. ובזה מיושב קושי' הנ"ל דהנה בלא"ה קשה בהא דקיי"ל בח"מ סי' ע"ה ס"ט באומר א"י אם פרעתיך חייב לשלם ומוכח שם דוקא כשמלוה טוען ברי שלא נפרע אבל בשניהם מסופקים פטור לשלם (ועיין משנה למלך בפרק ד' משאלה הלכה א') נימא כיון שמחויב בודאי קם הלוה. בחזקת חיוב דהוא חזקה מעלי' כמ"ש הרא"ש הנ"ל וכ"כ בשיטה מקובצת במס' ב"מ בסוגי' דקציצה בשם ראב"ד וטו"ז ח"מ סי' ע"ה, מיהו התם יש לומר כיון שמלוה מסופק בפרעון איתרע החזקת חיוב וכיון שהוא בעצמו מסופק לא מהני החזקה.. מיהו קשה בהא דקיי"ל בח"מ סי' ע' המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו. בעדים ונאמן לטעון פרעתי ואפי' למ"ד במס' שבועת דף מ"א דאינו נאמן מ"מ כשהודה בפני עדים נאמן ואמאי כיון שהי' מחויב בודאי עדיין עומד בחזקת חיוב כמו כל חז"ק וצריך לומר כיון שכל חוב. עומד לפרעון הוי חזקה העשוי' להשתנות כמ"ש הרא"ש ולא הוי חזקה וניחא ג"כ בשניהם מסופקים בפרעון מיהו כל זה בהגיע זמן פרעון אבל בתוך זמנו כיון שיש עדים שחייב לן וקבע זמנו ועדיין הוא בתוך זמנו כמ"ש תוס' בב"ב דף ה' ע"א ד"ה ובא ואין עומד להשתנות דאין דרך לפרוע תוך זמנו חל עליו החיוב לשלם מטעם חזקת חיוב כיון דל"ל חזקה ללוה, ולענין זה מהני חזקה אאפת"ז שלא יהי' חזקת חיוב המסייע למלוה בגדר חזקה העשוי' להשתנות וא"כ ל"ק קושי' מוהרי"ט דהא דלא מהני רובא או חזקה להוציא היינו נגד חזקת ממון משא"כ הכא ליכא ללוה חזקה כלל רק מעלה שתופס וחזקת חיוב המסייע למלוה אלים מתופס ועי"ש ודוק וא"כ נסתר ראי' מוהרי"ט ומ"מ כבר ביארתי ראי' לדברי מוהרי"ט ממתני' דמעשר שני הנ"ל:

כה) ועל פי יסוד הנ"ל שכתבו ז"ל דחזקה דאתי' מכח סברא עדיף אפילו מרובא ומכ"ש מחזקה דלא אתי' מכח סברא לא זכיתי להבין דעת מאור עינינו בשו"ת נב"י מה"ק סימן כ"ח דהנה במס' יבמות דף קט"ו ע"א איתא ע"א במלחמה מאי טעמא דע"א מהימן משום מילתא דעל"ג לא משקר או דילמ' טעמא דע"א מהימן משום דאיהי גופא דייקא ומינסבא והכא לא דייקא ועיין שו"ת תשב"ץ חלק א' ענין ע"ז. שהביא מקומות שסמכו חכמי' על חזקה דעל"ג לא משקר אפילו באיסור דאו' ותמה בתשו' הנ"ל על בעל האבעין הא בכמה מקומות בש"ס סמכו על טעם זה (א) ביבמות דף ע"ז בעי לאכרוזי עלי' מיד ועמשא כו' והאמר מר כו' ומשני שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיימי ומפרש רש"י דמילתא דעל"ג לא משקר. (ב') במס' ר"ה וריש פרק ב' כי אתא ואמר קידשו לירחא במערבא אמר ר' כהנא לא מבעי' עולא דגברא רבא הוא דמהימן אלא אפי' אינש דעלמא מהימן מטעם מילתא דעל"ג לא משקר. (ג) בכורות דף ל"ו גבי בכור בעל מום איפסק הלכה אפילו כלישנא קמא דנאמן כהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו דאפי' היכי דליכא תובע לא משקר במילתא דעל"ג ותי' שם בתשו' הנ"ל דהא בלא"ה קשה מהא דיבמות דף מ"ז גבי גר שבא ואמר נתגיירתי בב"ד של פלוני פליגי רבי ורבנן וקיי"ל דאינו נאמן אף דהוא על"ג ואיכא סתירה לסוגי' הנ"ל לכן צריך לחלק דבהאי דמס' בכורות דהוא מילתא דרבנן נאמן אפי' בדאיתחזק איסורא וביבמות גבי עמונית הנ"ל אף שהוא דאור' מ"מ כיון דהי' הלכה רופפת בידם לא מיקרי איתחזק איסורא וגבי גר שהוא דאוריי' ואיתחזק איסורא שהוחזק קודם לכן לעכו"ם אינו נאמן ובר"ה דומה לעמשא אף שהוא דאו' כיון דלא איתחזק איסור' נאמן ובכאן בע"א במלחמה האבעי' כיון דהוא דאו' ואיתחזק איסורא והא דלא פשיט מגר היינו משום דהכא יש דייקא דעכ"פ דייקא דיוקה זוטא כמ"ש תוס' בפ' האשה רבא דף צ"ג עכ"ד בקיצור נמרץ ואחרי נשיקות עפרות רגלו מה שנראה שסובר דחזקה דעל"ג לא משקר לא מהני נגד חזקת אשת איש וה"ה נגד שאר חזקה לא נראה מדברי תה"ד ומוהרי"ק ומוהרי"ט שס"ל דחזקה דאתי' מכח סברא עדיף אפי' מרובא וכ"ש מחזקה דלא אתי' מכח סברא וה"נ חזקת א"א ושאר חזקות לא אתי' מכח סברא רק העמד דבר על חזקתו וחזקה דעל"ג לא משקר הדעת וסברא מסכמת דאין דרך אדם לשקר בדבר שיהי' מפורסם לשקרן ורשע חשוב כאנן סהדי ואנן סהדי בוודאי עדיף מחזקה דמעיקרא הנ"ל ומה שהכריח בתשובה הנ"ל לחילוקו יש לעיין דהנה בעיקר קו' מבואר בתשובת ריב"ש סי' קפ"ה לחלק להיכי דוודאי על"ג לעדות אשה שמת בעלה שהוא ספק על"ג דאולי אף שהוא חי לא יבוא לביתו לכן קא מבעי' לן אי סמכינן על זה ול"ד למקומות הנ"ל דהתם הוא ודאי על"ג וכ"כ בספר עזרת נשים בס"ס קכ"ה, שוב ראיתי בנב"י סי' כ"ז שכתב כן וא"כ אין אנו צריכין לחילוקו שמחלק בין אם חזקה המתנגד או לא, ונראה לפ"ד תשובת מוהרי"ק ותרומת הדשן ומוהרי"ט בדבר אשר בוודאי יבורר ובידינו לגלותו עדיף מחזקה דהוי כאנן סהדי שאומר אמת, ומה שהביא ראי' מגר יש לדחות דנראה דלא שייך חזקה דעל"ג לא משקר רק בישראל אבל בעכו"ם דפיהם דיבר שוא אינו מתירא לשקר אף בעל"ג והא דאיתא במס' גיטין דף י"ט ע"ב ר' פפא כי הוי אתא לקמי' שטרא פרסאי דעביד בערכאות של עכו"ם מקרי להו לשני עע"ז זה שלא בפני זה במסל"ת ומגבי ממשעבדי ובע"כ הטעם משום מילתא דעל"ג ז"א התם שאני שהי' מסל"ת דבכה"ג עכו"ם מסל"ת נאמן אפי' בדאו' היכי דעל"ג כמ"ש ש"ך יו"ד סי' צ"ח ס"ק ב' אבל בכאן להעיד א"נ אפילו בעל"ג ותו התם איכא ג"כ גילוי מילתא בעלמא כמ"ש תשב"ץ ח"א ענין ע"ח וז"ל שהרי אין מסל"ת מעידין באותו הלואה ולא עפ"י עדותן אנו מוציאין ממון אלא שקורין השטר וג"מ בעלמא הוא ועל פי השטר אנו עושין מעשה יע"ש, וע' מס' יבמות דף ל"ט ע"ב וראי' לזה דאין עכו"ם נאמן כשכיון להעיד אפי' בעל"ג דהא עכו"ם אינו נאמן להעיד בעדות שמת בעל' רק במסל"ת ולא בכיון להעיד ואין לומר כיון שאיני ודאי על"ג דז"א דא"כ אמאי לא ביארו הש"ס ובקמאי ז"ל גווני שיהיה נאמן אפילו בכיוון להעיד היכי שפירש מקום המיתה וכל פרטיו כגון שאמר שמת בעיר פ' וכיו"ב בגווני שיהיה בידינו לברורי אם אומר אמת אלא ודאי דבכל גווני א"נ בכיוון להעיד ואפילו תאמר לדחות שאני התם דאיכא חזקת א"א מ"מ הא לא אישתמיט בשום פוסק לומר שיהיה עכו"ם נאמן להעיד באיסור דאו' היכי דלא איתחזק איסורא במקום דעל"ג אלא ודאי דלא שייך כן בעכו"ם שמכווין להעיד אפילו בעל"ג משקר (וע' בקונטרס עגונות בסי' י"ז ס"ק רכ"ט בשם מבי"ט ודוק) והא דאיתא במס' חולין דף ס"ג ע"ב לוקחין ביצים מן העכו"ם בכ"מ ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות ומוקי אבוהו דשמואל באומר של עוף פלוני טהור פי' רש"י דאנו יודעין דאותו עוף פלוני טהור ודבר שאנו יכולין להבחין ולהביא ביצי עוף ולראות אם דומין לאלו לא משקר יע"ש והיינו מילתא דעל"ג וכן פסק רמ"א ביו"ד סי' פ"ו ס"א וש"ך ס"ק ב' ופר"ח שם ומשמע להדיא שפי' אינו מסל"ת דהא לא נזכר שם שאומר מסל"ת וגם מדכתב בש"ע וז"ל לפיכך שואל לצייד ישראל או עכו"ם המוכר אם אמר לו של עוף פלוני הוא כו' וע"י שאלה לא הוי' מסל"ת כדאיתא במס' יבמות דף קכ"א ע"ב ובסי' י"ז ואפי' רמב"ם שכתב בפ"ג ממ"א דאין לוקחין בצים מעכו"ם אפי' אמר מעוף פלוני וכן פסק בש"ע שם יש לומר הטעם משום חשש להשביח מקחו נתכווין אבל בעלמא משמע דמודה נלענ"ד דהתם הטעם כמו דסמכינן על קפילא דלא משקר אפי' באיסור דאו' וכדאי' במסכת חולין דף צ"ו משום דלא מרעי אמונתו ובא"ח סי' כ' ס"א בלוקח טלית מצויצת מתגר עכו"ם ואומר שלקחה מישראל נאמן דלא מרעי נפשיה וה"ה בעכו"ם שמוכר בצים כיון דאומנתו בכך להשתכר לא מרעי אומנתו בדבר שיש לחוש שיתברר ויהיה לו פסידא שלא יקחו ממנו עוד אבל לולי טעם זה בודאי לא סמכינן על חזקה דעל"ג לא משקר דפיהם דיבר שוא ולא איכפת להו אם יהיו מוחזקים לרשעים ולשקרנים וראיה לזה דהתם מבואר דשואלו למוכר משמע להדיא שאם קנה מאחד ישאל לעכו"ם אחר אשר לא קנה ממנו ואמר שהם של עוף פלוני טהור לא סמכינן עליו רק כיון שמוכר בעצמו אמר סמכינן עליו וא"כ לא קשה קושי' נב"י מגר דהתם לא הוי ג"מ דהא מקודם לא היה אצלינו שום ידיעה ובא והעיד שנתגייר א"נ מטעם מילתא דעל"ג דהא על זה גופא אנו דנין אם הוא עכו"ם או ישראל ואולי הוא עכו"ם ולא מירתת שיהיה על"ג והתם כיוון להעיד ולא היה מסל"ת וכיון דנסתר ראיה נב"י הדרן לכללא שכתבו תלתא סמיכי קמאי ז"ל דחזקה דאתי' מכח סברא עדיף אפילו מרובא וחזקה דעל"ג אם בוודאי על"ג עדיף אפי' מרובא וכ"ש דעדיף מחזקה כן נלענ"ד אמנם ראיתי בבית יוסף יו"ד סי' צ"ח שהבין בדעת רמב"ם בפ' ט"ו ממ"א שסובר שסומכין על עכו"ם בטעימת איסורן אפילו באיסור דאו' אפילו אינו קפילא ואינו מסל"ת משמע דסובר כיון דבוודאי אפשר לברר נאמן אפי' בכיוון להעיד אף שיודע שאיסור תלויה בדבר והוא תמוה ובאמת כל הפוסקים חולקים עליו וגם ראיתי בספר מנחת כהן בספר התערובת בפרק ז' שכתב ג"כ שלא קיי"ל כרמב"ם בזה כיון דידע שסומכין עליו יש לחוש שמשקר אף שעשוי להגלות לאלתר יע"ש וא"כ דברינו נכונים לשיטת רוב פוסקים כל זה היה כתוב אצלי מזמן כביר וכשיצא לאור ספר שב שמעתתא לבעל קצה"ח ז"ל ראיתי שכוונתי לדבריו שהביא בשמעתתא ז' פרק ו' קושיא נב"י מגר וכתב ע"ז וז"ל ואיני רואה קושיא מהאי דנתגיירתי בב"ד דאע"ג דהוא מילתא דעל"ג כיון דהתם בע"כ מיירי שהיה בחזקת עכו"ם דאם היה בחזקת ישראל בוודאי נאמן במגו כמ"ש רמב"ן בחי' בפ' החולץ וכיון דהוא בחזקת עכו"ם א"כ ליתא בעדות כלל ואפילו במילתא דעל"ג וא"נ בשום עדות אלא במסל"ת ומשום עגונה עכ"ד והנאני שכוונתי לדעת הגדול, ואולם תמהני שכ' כן בפשיטות הא רמב"ם חולק וסובר דנאמן. מיהו אפשר לומר אפילו רמב"ם דסובר דעכו"ם נאמן באיסורין אפי' בכיון להעיד בעל"ג היינו באיסורין דלא בעי כללי עדות וסגי בהוכחה שהענין אמת כמ"ש בטו"ז סי' צ"ח ס"ק ב' דאפילו פסולים נאמנים משא"כ בממון ובדבר שבערוה וכיו"ב דבעי כללי עדות אין עכו"ם נאמן אפי' בעל"ג דמה בכך שיש הוכחה שאומר אמת מ"מ אמרה תורה שפסול להעיד וכעין שכתבו תוס' במס' גיטין דף ט' ע"ב ד"ה אעפ"י שטרות העולים בערכאות של עכו"ם פסול מדאו' אפילו אותן העומדים לראי' אלא תקנתא דרבנן כיון דקים לן שעדות שמעידין אמת וע' בהג"א דף י' ע"ב שכתב שרבינו יקיר היה אומר דעכו"ם המוחזקים שאינם שקרנים כשרים לעדות ולא נהירא להכשיר עדות לעכו"ם כיון שאינו בכלל אחיך והכא תקנת חכמים הוא יע"ש וה"ה כאן וא"כ לענין להכשיר לבוא בקהל ישראל דבעי עדות בוודאי עכו"ם א"נ אף לרמב"ם דמה בכך שאומר אמת מ"מ פסלו התורה כיון שאינו אחיך וא"כ דברינו נכונים אפי' לשיטת הרמב"ם:

כו) ודע דנראה לשיטת הגאונים בשו"ת הנ"ל נראה דחזקה דאתי' מכח סברא עדיף אפילו מרובא דאיתא קמן כיון דהוי כאנן סהדי דאנן סהדי עדיף אפי' מרובא דאיתא קמן ואמנם שוב ראיתי דיש לעיין בהך פיסקא דהנה אנן קיי"ל כרבנן במס' ב"ב דף צ"ג ע"א בגמל האוחר דלא מהני אומדנא דמוכח להוציא ממון כמ"ש רמב"ם בפ"ח מנזקי ממון הלכה י"ד וסמ"ג בעשין ס"ז ורי"ו בנתיב ל"א ח"א ונימוקי יוסף וטוש"ע ח"מ סי' ת"מ ס"ב הרי אף שיש לנו הוכחה והדעת מכרעת שכן הוא מ"מ לא מהני להוציא ממון ואולם המעיין בתשובת הרא"ש כלל ק"ה סי' ה' משמע דלאו כל אומדנא דמוכח שווין והיכי דמוכח טובא אפי' לרבנן מהני והובא בדרכי משה ח"מ סי' נ"ו ס"ק ו' ומשמע דהוי כאנן סהדי וע' שו"ת הרא"ש כלל ס"ד סי' ה' ויש לומר דגאונים הנ"ל סברי דחזקות המבואר בש"ס דמהני הם מוכחן טובא שכן הוא וא"כ קשה להורות להוציא ממון ע"י חזקה דאתי' מכח סברא רק המבוארים בש"ס וקמאי ובתראי ז"ל וצ"ע גדול למעשה:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה