אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ט › פרט טז

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ט · פרט טז

פרט טו

יבואר רובא העשויה להשתנות וחזקה דלא עשויה להשתנות איזהו עדיף:

לז) נסתפקתי בהא דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף אי היינו דוקא היכי שרוב דומה לחזקה שאינו עשוי להשתנות וכמו גבי פרה אדומה דמיני' ילפינן רובא וחזקה רובא עדיף כמ"ש תוס' במס' חולין דא י"א ע"א ד"ה מנא דהתם הרוב לא עשוי' להשתנות אבל הרוב העשוי' להשתנות וחזקה לא עשוי להשתנות י"ל דחזקה עדיף או דילמא דלא שנא, והנה הרמב"ן ור"ן במס' קדושין דף נ' ע"ב בסוגי' דמקדשי והדר מסבלי כתבו דרוב שאינו אלא מצד מנהג לא נחשוב לרוב לכן חיישינן למיעוטא אפי' היכי דאיכא חזקה בהדי הרוב כיון שהוא מצד מנהג ומנהג עשוי' להשתנות ול"ד לרוב נשים מתעברות ויולדת ומיעוט מפילות שהוא רוב קבוע מצד טבע העולם משא"כ מצד מנהג אין זה הרוב חשוב שלא לחוש למיעוטא והובא בב"ש סי' מ"ה ס"ק ב', אמנם בתוס' שם וברא"ש וש"פ מבואר דל"ל סברא זו, שהם כתבו שם הטעם דחיישינן למיעוטא משום חומרא דא"א כמו שהחמירו במשאל"ס לחוש למיעוטא דניצולים מבואר דס"ל אפי' רוב העשוי' להשתנות הוי רוב וא"כ לרמב"ן ור"ן דסוברי' אפי' היכי דליכא חזקה המתנגד לא נחשב לרוב כיון דעשוי' להשתנות אין מקום לספק הנ"ל רק לתוס' וסייעתם דס"ל דרוב העשוי' להשתנות חשיב רוב היכי דליכא חזקה המתנגד יש להסתפק היכי דאיכא חזקה שמתנגד לרוב הלז איזה עדיף

לה) אמנם נראה להוכיח דאפי' רמב"ן ור"ן ס"ל דבעלמא רוב העשוי' להשתנות חשיב רובא היכי דליכא חזקה המתנגד ודוקא התם החמירו משום חומר א"א אבל מדאו' נחשב לרוב אפי' שרוב הוא מצד המנהג וראי' לזה חדא דאיתא במסכת גיטין דף כ"ח ע"א המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לו בחזקת שהוא קיים, וכן איתא בדף ל' המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין יע"ש והא חזקת חי עשוי' להשתנות דסוף אדם למות ואפ"ה הוי חזקה וכיון דחזקה העשוי' להשתנות חשוב חזקה מכ"ש רוב העשוי' להשתנות דחשיב רוב כיון דרובא עדיף מחזקה ולדעת הש"ך ביו"ד סי' שצ"ז דחולק על טו"ז הוי חזקה אפי' אם חזקה דהשתא מתנגד ומכ"ש דרוב העשוי' להשתנות הוי רובא ואדרבא משמע מכמה פוסקים דמנהג אלים טובא דלא מהני מיגו במקום מנהג עיין בש"ך ח"מ סי' פ"ב בכללי מיגו, ועוד הא איתא במס' קדושין דף ע"ט כ"ע בחזקת בריאים קיימי ובע"כ ר"ל רוב וכיון דרובא ככולו נקיט כל וכמ"ש רשב"א במשמרת הבית בבית א' שער א' שכן דרך הש"ס לנקוט כל אף דהוא רק רוב כיון דרובו ככולו וכן מבואר בפוסקי' בכמה דוכתי דרובא דעלמא הם בחזקת בריאי' וכמ"ש ג"כ הפני יהושע והא רוב הלז עשוי' להשתנות ומ"מ נחשב לרוב גם בשו"ת חוות יאיר סי' ר"א כתב דחזקת חי הוא חזקה דאתי' מכח רובא, וכן שמעתי מאלוף נעורי מוה' הגאון המפורסם מהו' ירמי' זצ"ל להוכיח דחזקת חי הוא חזקה דאתי' מכח רובא דהנה איתא בש"ע אהע"ז סי' קמ"א סעיף ס"ח דטריפ' אין לו חזקת חי ודינו כגוסס וא"כ קשה בהא דאיתא במס' גיטין הנ"ל דנותן הגט בחזקת שהוא קיים ליחוש דילמא הוא טריפה כקושי' הש"ס בחולין דף י' ע"ב וצ"ל כתי הש"ס דאזלינן בתר רובא ודפח"ח וכ"כ הפ"י במס' גיטין דף כ"ח דהוא חזקה דאתי' מכח רובא ואפ"ה נותן לו בחזקת שהוא קיים א"כ מבואר דאפי' בחומר דבר שבערוה סמכינן על רובא העשוי' להשתנות וא"כ לכאורה דברי רמב"ן ור"ן צ"ע, וכן מוכח מהא דאיתא במס' ב"ק דף מ"ו במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דסובר רב דאזלינן בתר רובא דרובא לרדי' זבני ושמואל סובר דלא אזלינן בתר רובא רק באיסור' ולא בממונא ומשמע דכ"ע מודו דהוי רובא רק דשמואל מחלק בין איסור לממון והא רובא דלרדי' אינו מצד טבע העולם רק מצד מנהג לקוני' לרדי' ואפ"ה ס"ל דלולי טעם דמתנגד לחזקת ממון הי' מודה שמואל ג"כ דאזלינן בתר רובא דלרדי', והנה תוס' במס' סנהדרין דף ג' ע"ב ד"ה ד"מ כתבו דהא דסובר שמואל אין הולכין בממון אחר רוב משום דרובא דלרדי' זבני' הוא רוב גרוע ולכאורה קשה להבין מדוע יגרע כח רוב הלז ועלה בדעתי שר"ל כסברת רמב"ן ור"ן ור"ל בעלמא הרוב שהוא מצד טבע העולם הוי רובא משא"כ האי רוב דלרדי' זבני דהוא רוב גרוע מצד מנהג ומנהג עשוי' להשתנות לא הוי רובא מעלי' וכן מצאתי בס' שב שמעתתא שכ"כ, ואולם בתוס' ב"ק דף כ"ז מבואר דס"ל דרובא דלרדי' שוה לכל רובא שבעולם דכתבו שם תי' אחר על קושי' תוס' בסנהדרין הנ"ל וגם לפסק הלכה קיי"ל דבכל רובא אין הולכין להוציא ממון ונלע"ד מרובא דלרדי' דסובר שמואל דלא מהני בממון ואי נימא לחלק לא מוכח משם אע"כ כמו חזקה העשוי' להשתנות הוי חזקה ה"ה רוב העשוי' להשתנות הוי רוב, שוב עיינתי בראב"ן במלחמות במס' קדושין שם שכתב וז"ל אבל הטעם לשאלה זו שאין רובא זו דומה לפלוגתא דר"מ וחכמים דהתם רוב חיוב וטבע הוא ואי אפשר אלא כן אבל כאן אינו אלא מנהג ופעמי' הרבה שאדם נוהג במנהג המיעוט לפיכך במקום איסור א"א החמירו עכ"ל הרי מבואר דסובר רק באיסור א"א החמירו וצ"ל הא, דלא החמירו במס' גיטין דף כ"ח דהתם ליכא נ"מ רק לענין שאין האשה זקוקה ליבם ומותרת לשוק ויבמה לשוק הוי רק איסור לאו ומבואר ברש"י מס' יבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מה בהרחקה דרבנן בדבר המותר עבדו הרחקה באיסור כרת ולא באיסור לאו ובאיסור א"א החמירו דהוא חשש איסור כרת משא"כ באיסור לאו ובלא"ה אין למדין ד"ס מד"ס כמו דמצינו כן בש"ס בדוכתי טובא וא"כ דבררנו אפי לרמב"ן ור"ן רובא העשוי' להשתנות חשיב רוב מדינא רק התם בסבלונות החמירו א"כ ספק הנ"ל הוא גם לשיטתם או חזקה שאין עשוי' להשתנות עדיף מרוב העשוי' להשתנות וכיו"ב דעת הטו"ז יו"ד סי' שצ"ז דחזקה דשעת מציאתן עדיף מחזקת חי כיון דחזקת חי עשויה להשתנות ואפי' להחולקים יש לומר דשאני התם דחזקה דשעת מציאתן במקום חזקה קמייתא לא נחשב כלל משא"כ חזקה מעליא נגד רובא העשויה להשתנות יש לומר דאלים כחו כיון דחזקה לא עשויה להשתנות ולכאורה מוכח מהא דאי' במס' גיטין הנ"ל המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לו בחזקת שהוא קיים וכן קיי"ל כדאי' ברמב"ם בפ' ו' מהל' גירושין הלכה נ"ג ובאהע"ז סי' קמ"א ובע"כ ליכא נ"מ רק לענין יבם דלענין היתר להינשא ליכא נ"מ דבין כך ובין כך מותרת דעכ"פ שוב אינו אישה וליכא חזקת א"א וע' בהה"מ שם הרי אף שהיה בחזקת זקוקה ליבם מ"מ חזקת חי עדיף ומותרת לשוק א"כ מוכח דרוב העשויה להשתנות עדיף מחזקה שאין עשויה להשתנות מיהו באמת יש לדחות לפמ"ש בפרט י"א בשם פני יהושע במס' קדושין דף פ' דחזקת יבום הוא חזקה קלישא דמעולם לא הגיע זמן לדון עליו ולא היה לה שעה מבוררת אבל בחזקה מבוררת ואלימא אפי' לפמ"ש שם בפרט י"ז דדעת קמאי ז"ל אפי' נגד חזקה מבוררת רובא עדיף יש לומר היינו היכי דרוב אינו עשויה להשתנות אבל בעשויה להשתנות יש לומר לכ"ע עדיף חזקה דבכה"ג מודו לסברת פני יהושע דלשיטתו אפילו ברוב שאינו עשויה להשתנות עדיף חזקה מבוררת ובכה"ג יש לומר גם קמאי ז"ל סוברים כן ולכאורה יש להביא ראי' מגיטין דף ל' הנ"ל במלוה מעות לכהן כו' מפריש עליהן בחזקת שהם קיימים וכן קיי"ל כמ"ש רמב"ם בפ"ז מהל' מעשר הלכה ה' הרי אף דהיה לתרומה חזקת טבל מ"מ אזלינן בתר חזקת חי אף דחזקת חי הוא רוב העשויה להשתנות מיהו יש לדחות דנראה חזקה שביד אדם לגרע כח חזקה ולסתר קלישא מחזקה שאין בידו לבטל וכמ"ש בכללי חזקות וע' יבמות דף פ"ח ע"א ותוס' גיטין דף ב' ע"ב ד"ה ע"א וא"כ יש לומר ה"ה כאן לכן עדיף חזקת חי כיון דחזקת טבל קלישא דהא חזינן דהאי גברא מהדר לקיום המצוה ולתקנו וכל שבידו לאי כמחוסר מעשה לכן עדיף חזקת חי אף דעשוי' להשתנות מ"מ אינו ברור שימות בזמן מועט ואדרבא רוב בני אדם עשוים לחיות עד זמן קיצם וא"כ אכתי יש לומר דחזקה אלימא שאין ביד אדם לגרוע החזקה עדיף מרוב שעשויה להשתנות, ועוד יש לומר לפמ"ש בכללי חזקות דבחזקת חי יש חזקה עצמיי וגם חזקה דאתי' מכח רובא דחזקה עצמיי איכא דהא ראינו או ידענו שפעם אחת היה חי בוודאי וגם אתי' מכח רובא דרובא דעלמא בחזקת בריאים קיימי ולענ"ד מוכרח לומר כן דהא בגמ' מוקמינן מתני' כר"מ והא ר"מ חייש למיעוטא וע"כ צ"ל לפי מ"ש תוס' במס' חולין דף י"ב ד"ה פסח דסמוך מיעוטא לר"מ הוא רק מדרבנן א"כ י"ל דוקא היכי דליכא לרוב סיוע חזקה אבל אם יש לרוב סיוע אפי' חזקה כל דהו כמו הכא שיש לרוב חזקה מצד עצמו אף דעשויה להשתנות לא החמירו בכה"ג וא"כ דוקא רובא וחזקה תרווייהו בהדדי אף דעשוי' להשתנות עדיפי מחזקה שאינו עשויה להשתנות אבל נגד רוב לבד היכי דעשויה להשתנו' יש לומר דעדיף חזקה שאינו עשוי' להשתנו' וצ"ע לדינא.

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה