שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ט · פרט טו
יבואר אם החזקה מבוררת שלא ישתנה ע"י רוב אם בכה"ג רובא עדיף מדאו':
לה) בספר פני יהושע במסכת כתובת דף ע"ו ע"ב בתוס' ד"ה כל הנולד כתב וז"ל ועוד העליתי דאיכא למימר הא דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף בר"פ האשה שהלכה דף קי"ט ע"ב היינו שרוב הוא לגמרי כנגד החזקה כגון רוב נשים מתעברות ויולד ת דעל ידי כך לא שייך חזקת זקוקה ליבם דעל פי רוב משתנה החזקה אבל בלא"ה אפשר דחזקה מבוררת עדיפא מרובא עכ"ד, ובחי' לקדושין דף פ' ע"א בתוס' ד"ה סמוך כתב ליישב קושי' תוס' שם וז"ל אמנם כן לולי דברי תוס' וקדמונים ז"ל הי' נראה לי ליישב בפשיטות ע"ד שכתבתי בסוף פ' המדיר בקצרה וכאן אבאר יותר דדוקא בהאי דר"פ בתרא דיבמות שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא משום דאותו חזקה שהיא זקוקה ליבם לא נתבררה בשום פעם דבחיי בעלה לא הגיע זמן החזקה מאי אמרת שתי' בחזקת זקוקה ליבם לבסוף אדרבא כיון דרוב נשים מתעברות ויולדת א"כ הי' בחזקת שלא תהי' זקוקה ליבם דסופה שתתעבר ותלד או שתלד צרתה משום הכי ס"ל לר"מ דהוי פלגא ופלגא דלא הוי חזקה מעלי' דעפ"י הרוב אותו חזקה עשוי' להשתנות משא"כ הכא בשמעתין דעיסה זו בחזקת טהרה הו"ל חזקה מעלי' ומבוררת שהי' בחזקת טהרה א"כ כי סמכת מיעוט להאי חזקה עדיפי טפי מרובא ואיתרע לי' רובא לגמרי כן נ"ל נכון עכ"ל בכאן כתב כלל זה לר"מ ובמס' כתובת כתב כלל זה לרבנן דאזיל בשיטת הסוברי' דתי' רבא שם הוא לר"מ ולרבנן רובא עדיף ול"ל לרבנן סמוך כמ"ש בפרט ד' ואולם העיד בעצמו שקמאי ז"ל ל"ל חילוק שחידש, ולכאורה קשה על חילוק שמחלק הפני יהושע הא כתבו תוס' במס' חולין דף י"א ע"א ד"ה מנא בשם רבינו חיים דהא דרובא עדיף מחזקה ילפינן מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא ולא מוקמינן הגברא שמזין עליו בחזקת טמא והא התם החזקת טמא של גברא הי' מבוררת כי ידענו מקודם שהזה עליו שהי' טמא בודאי וחל עליו שם חזקה ואפ"ה הרוב מפקיע לחזקה ואפשר כוונת הפני יהושע על דרך שכתבתי בפרט ח' דהתם איתרע החזקה כיון שנעשה מעשה דהא הוזה עליו לכן רובא עדיף והתם גבי יבום לא הי' לחזקה לחול בשום פעם חבל בעלמא היכי דלא איתרע החזקה שהספק אם נעשה מעשה וגם הי' לחזקה שעה מבוררת לחול י"ל דעדיף מרובא ובהאי דתינוק לפי פי' תוס' בקדושין דף פ ד"ה שדרכו וריטב"א שם ורשב"א בחולין דף פ"ו דיש ספק אולי אדם טהור נגע בעיסה ולא התינוק לא איתרע החזקה דהא נגיעת אדם טהור אינו מזיק (ודוקא לפירש"י איתרע החזקה כמ"ש קמאי הנ"ל ועיין במשמרת הבית דף ח' ע"א) לכן שפיר כתב הפני יהושע דשם בתינוק שנמצא בצד עיסה כיון דלא איתרע החזקה והי' לה שעה מבוררת סובר ר"מ דעדיף מרובא, ומצאתי ראיתי בספר גינות וורדים כלל ל"ח שהביא דברי הפני יהושע והשיג עליו מדברי רבינו חיים יע"ש, ואני אומר שרחוק לומר שבעל פני יהושע מאור עינינו יהי' בהעלם עין מדבר השגור בפי כל ואולם כוונתו כמ"ש אמנם מתוס' מס' ב"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל ותה"ד סי' שמ"ט שהקשו מ"ט דשמואל דסובר דאין הולכין בממון אחר רוב אמאי לא אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף ולא תירצו כיון דחזקת ממון הוא חזקה מעלי' ומבוררת דהא יש לו חזקת מרא קמא מבוררת לכן עדיף מרובא אע"כ דל"ל סברת הפני יהושע ובכל גווני רובא עדיף מחזקה אפילו מחזקה מבוררת וכן מצאתי בגינת וורדים כלל ל"ט שכתב כן וכן נראה מסתימת קמאי ובתראי ז"ל דבכל גווני עדיף רובא מחזקה אפי' מחזקה טובה ומבוררת כאשר העיד בעל פני יהושע בעצמו שכתב כן לולי דברי קמאי ז"ל:
לו) וראיתי בס' שושנת העמקים כלל ט"ו שכתב וז"ל עוד אני חוזר על הראשונות דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ומדרבנן אמרינן סמוך לחומרא ולא לקולא כו' ובבכורות דף כ' ע"א בהא דרבינא דסובר רובא דתלי' במעשה לא הוי רוב יש להקשות לשיטת ר"ת דפוסק דחלב אינו פוטר מטעם סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש תוס' שם א"כ למה לרבינא לומר הטעם דתלי' במעשה ולזה יש לומר דמכאן ואילך ספק משמע דהוא מן התורה דאל"כ הו"ל למימר חוששין ובס' גינת וורדים צדדנו אי רובא דתלי' במעשה מן התורה לא הוי רוב או מדרבנן או יאמר כי אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דוקא בחזקה מבוררת אבל לומר כמו בשעה שנולדה לא הי' לה ולד אף עתה עדיין לא ילדה אדרבא בשעה שנולדה הי' לה חזקה שתתעבר ותלד תוך שנה דכיון דרוב מתעברת ויולדת וחזקה כי הא שרוב מכחיש לה מתחילה לא מחמרינן מדרבנן לומר סמוך מיעוטא לחזקה משא"כ חלב סמוך מיעוטא לחזקה ברורה דאין הרוב מכחיש לה כיון דתלי' במעשה וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה עכ"ל העולה שמחלק היכי דרוב מכחיש מתחילה שלא יהי' חזקה כמו התם דאמרינן רוב בהמות מתעברת ויולדת בתוך שנתן והי' בחזקת רוב הלז כנ"ל משא"כ רוב בהמות אינם חולבת אא"כ יולדת בזה שפיר כתב ר"ת דאמרינן סמוך מיעוטא דחולבת אעפ"י שאינם יולדת לחזקה שהי' בחזקת שלא ילדה והחזקה זו ברורה דאין הרוב מכחיש לומר שהי' בשעת לידה בחזקת רוב שאם תחלוב תהי' בחזקת שילדה כיון שצריך מעשה לחלוב ואולי לא תחלוב שהרוב הוא רק כשחולבת איכא רוב שאינם חולבת אא"כ יולדת אבל בשעת לידה הי' החזקה ברורה כי מי יימר שיבוא לדון על רוב כנלענ"ד כוונתו אף שקיצר במובן, ואולם לא ידעתי מה נסתפק הגאון ז"ל דהנה גוף סברתו נובע מפני יהושע שכתב כן כנ"ל ותמהני שלא הביא דבריו א"כ מוכח אפי' בחזקה שרוב מכחיש מתחילה אמרינן סמוך כו' דהא לשיטת ר"ת וסייעתו אתי' מתני' דמס' יבמות דף קי"ט ע"א דלא תנשא ולא תתייבם אפי' כרבנן משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכמ"ש בפרט ד' וחזקה הוא שהי' בחזקת זקוקה ליבם והא חזקת יבום לא נתבררה בשום פעם כמ"ש הפני יהושע דבחיי בעלה לא הגיע זמן החזקה מאי אמרת שתהי' זקוקה ליבם לבסוף אדרבא נימא כיון דרוב נשים מתעברות ויולדת היא בחזקת שלא תהי' זקוקה ליבם דסופה שתתעבר ותלד או שתלד צרתה וא"כ הרוב מכחיש לגמרי החזקה ואפ"ה אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה הרי להדי' אפילו בחזקה שאינה מבוררת אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה: