שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ט · פרט ח
יבואר ישוב על קו' קמאי הנ"ל דנימא סמוך מיעוטא לחזקה:
יז) כבר נתבאר קו' קמאי הנ"ל ולולי דבריהם ז"ל נלענ"ד ליישב קו' זו בפשיטות דהנה דעת הרבה פוסקי' כמ"ש בש"ע יו"ד סי' א' סעיף ג' אפילו מי שאינו מומחה ואינו יודע הלכות שחיטה יוכל לשחוט לכתחילה באחד עומד ע"ג, ולפ"ז יש לומר שאין הכוונה כפשוטו שמיעוט שאינן מומחין בדינים שוחטין בינם לבין עצמם דיש לומר לזה לא חיישינן שכל ישראל הם בחזקת כשרות שאין מאכילין טריפות לאחרי' ונזהרים על לפ"ע כמ"ש רא"ה בבדק הבית, ואולם יש לומר הכוונה כך דרוב המצוים שהם מומחים שוחטים אפי בינם לבין עצמם כיון שהם בקיאי' ומומחים מיעוט שאינם מומחים כשהם שוחטים נזהרים שלא לשחוט בינם לבין עצמם רק בבקי עומד ע"ג שיראה שישחט כהוגן וא"כ ל"ק קו' הנ"ל דנימא סמוך מיעוטא לחזקה דז"א כיון ששחט בינו לבין עצמו מוכח שהוא מרוב שהם מומחין דאם הי' ממיעוט לא הי' שוחט בינו לבין עצמו מחמת חזקת כשרות שיש לכ"ע כמ"ש רא"ה וא"כ ליכא אפי' מיעוט כלל ולח שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה וא"ש:
יח) ובדברינו הנ"ל יש להבין היטב שיטת רבינו ברוך ז"ל אשר לכאורה קשה להבין דהנה קמאי ז"ל נחלקו במי שיודעין בו שאינו יודע הלכות שחיטה אם יכולין ליתן לו לכתחילה לשחוט באחר עע"ג ויראה מתחילת שחיטה ועד סופה דעת רשב"א ורא"ש וטור וכ"כ בש"ע סי' א' סעיף ג' שמותר ליתן לו לשחוט ודעת רבינו ברוך הובא בהג"א דף ג' שאסור לכתחילה להניחו לשחוט אפי' באחר עע"ג דדמי לשחיטת חש"ו שמועדין לקלקל והובא דיעה זו ברמ"א שם ומוהרש"ל ביש"ש סי' ה' וש"ך שם בס"ק ט"ו כתבו דין הלכה דכן משמע להדי' בש"ס שם, ואולם בסתם היכי שאין ידוע לנו אם הוא מומחה הבין רש"ל בכוונת רבינו ברוך דגם בכה"ג אין מוסרין לו לשחוט לכתחילה אפילו באחר עע"ג, וע"ז תמה ברש"ל שם וז"ל לא נראה כלל מאחר דקיי"ל רוב המצוין אצל שחיטה מומחין הם ואפי' לכתחילה יכול לשחוט מן הסתם אלא דנשיילי' אח"כ מכ"ש בעע"ג יע"ש, מיהו קו' זו לא אלים כל כך דיש לומר דרבינו ברוך ז"ל סובר כדעת הג"א שם ומובא ברמ"א ס"א שאין לסמוך על חזקה דמומחין רק בדיעבד אבל לכתחילה אין לסמוך על חזקה דמומחין כיון דאפשר לברורי ולבדקו, מיהו קשה דבע"כ עיקר הטעם שכתבו הג"א וסייעתו שאין לסמוך לכתחילה אולי ישכח אחר שחיטה לבדקו אם הוא בקי ול"ל סברת הגאונים המובא ברא"ש ושאר פוסקים דל"ח דלמא משתלי כיון דבדיעבד כשר בלא בדיקה דהא היכי דליתא קמן סמכינן ארובא יע"ש וא"כ הכא אמאי לא נמסור לכתחילה באחר עע"ג דאף אם אשתלי ג"כ ליכא קפידא דהא אחרים עומדין על גביהם ולא גרוע מחש"ו דבדיעבד כשר באחרים עע"ג, וכבר תמה בזה בפלתי סי' א' ס"ק י' וז"ל ולא ידעתי מה צורך פלפול זה דהא קיי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ומותרין לשחוט ואי לבדוק אח"כ הא אחרים רואין אותן יע"ש, גם הש"ך שם בס"ק ט"ו מסכים לדברי רש"ל אך שכתב שגם רבינו ברוך מודה לדברי רש"ל יע"ש, ולענ"ד דברי רבינו ברוך נכונים וכפי שמבין מוהרש"ל דיש לומר דהוי קשה לי' קו' קמאי ז"ל אמאי סמכינן על רובא נימא סמוך מיעוטא לחזקה וסובר כמש"ל דאיכא הוכחה שהוא מומחה מחמת חזקת כשרות כיון ששחט בינו לבין עצמו וא"כ היכי ששחט ואחר עע"ג ליכא הוכחה שהוא מומחה דאדרב' יש לומר דהוא מרובא דעלמא שאינן מומחין כמ"ש הש"ך בסי' א' ס"ק ח' דרק רוב מצוין אצל שחיטה מומחין אבל רוב בני אדם אינם מומחין כיון דעיקר הוכחה שהוא מומחה מחמת חזקת כשרות שלא יכשיל ולעבור בלפני עיור וכיון שאחר עע"ג סומך את עצמו על העומד ע"ג וא"כ כיון דסובר היכי שאינו מומחה אין להניח לכתחילה לשחוט אפילו בעע"ג דמועד לקלקל כמו בשחיטת חש"ו מהאי טעמא אפי' במי שאין ידוע לנו אם הוא מומחה אין להניחו לכתחילה לשחוט אפי' בעע"ג ובדיעבד סמכינן על אחרים עע"ג כמו בחש"ו אף שבודאי מועדים לקלקל וה"ה כאן וא"ש: