אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ט › פרט ז

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ט · פרט ז

פרט ו

יבואר שיטת רא"ה ומה שהקשה עליו רשב"א:

טז) רבינו הגדול רשב"א ז"ל במשמרת הבית דחה תי' רא"ה הנ"ל שכתב דרוב לאו דוקא רק ר"ל כל המצוין מומחין הם, כתב וז"ל ועוד למאי דקאמר רוב לאו דוקא אלא כל דאי לא סמוך מיעוטא לחזקה אפילו את"ל כל המצוין קאמר הא איכא מיעוט מומחין ששוהין או דורסין או מגרימין בדרך המקריים כנפלה סכין מידו או שהי' עף או שהי' סכין רעה ודרס שאין ברית כרותה למומחין שלא ייעפו ולא יגעו ולא תשיגם סיבה בשחיטה ואפילו לכהן המקריב על גבי המזבח ופסול דשאינו מומחה אינו מחמת שאינו מומחה שאילו יבוא אליהו ויאמר ששחט כראוי או שראו אותן אחרים מרחוק שחיטתו כשירה אלא אין פיסולו אלא מחמת שאנו חוששין מתוך שלא נזהר שמא יכשיר באחת מאלו וא"כ במוציא גדייו ותרנגוליו שחוטין למה מתירין וסומכין ארוב כו' (כדאיתא בדף י"ג ע"א) וכן באומר לשלוחו צא ושחוט ובא ומצאו ששחט דהא איכא חזקה ומיעוט שיקרה להם מקרה לפסול עכ"ל ולא זכיתי להבין קו' רבינו ז"ל ומבואר שם שרא"ה ז"ל הבין הא דאמרינן רוב המצוין אצל שחיטה מומחין ע קרו הוא מחמת חזקת כשרות שנזהרים לעבוד על איסור לפ"ע כו' וא"כ ממילא כמו כן נזהרים כשנטרף דבר השחוט משליכין במקום העשוי' להשליך נבילו' כדי שלא יצמיח מכשול על ידם וכיון דאיירי שנמצא במקום שזורקין כשירו' מוכח שנשחט כהוגן וזה ברור בעיני בכוונת קמאי ז"ל שגם הם כתבו דהוי מיעוטא דמיעוטא רק הוא ז"ל הוסיף כל וגם לדבריהם צ"ל כמ"ש ודוק, ועוד קאמינא דלא קשה מידי דהנה רשב"א ז"ל גופא הקשה במס' חולין בחי' דף י' ע"ב בהא דקיי"ל כרבא במומר אוכל נבילות לתיאבון ישראל בודק סכין ונותן לו ויכול לשחוט בינו לבין עצמו כדאי' בדף ג' ע"ב תוס' ד"ה בודק וכן כתבו כל הפוסקי' הא אינו נאמן בעדותו על השחיטה במקום שאנו צריכין לעדותו כגון בבדיקת סכין ולא בשאר איסורין כגון בחתיכה ספק חלב ספק שומן ואמאי שוחט לכתחילה בינו לבין עצמו מה בכך שסכין הי' בדוק דלמא אירע לו מקרה שקלקל בשחיטה ותירץ דחזקה רוב מעשה בן דעת מתוקנים הם וכל בן דעת אין קלקול דריסה ושהי' ניקרת לו יע"ש וכיו"ב, כתב בתה"א בשער א' וכ"כ הר"ן וז"ל ושמעינן מיני' ממילתא דרבא דל"ח שמא יארע קלקול בשחיטה דהא ישראל מומר לא מיהמן לן ואם איתא דחיישינן אע"ג דבדקינן סכין ויהבינן לי' האיך סמכינן עלה שישחוט בינו לבין עצמו דלמא אתרמי לי' דשהא ודרס אלא ודאי היינו טעמא דכיון שהוא מתכווין לשחוט חזקה יפה שחט יע"ש, וא"כ גם לדברי רשב"א קשה נימא סמוך מיעוטא שמקלקלים לחזקת איסור דהא אין ברית כרותה למומחה ובן דעת שלפעמי' אירע לו קלקול ובע"כ צריך לומר דהוי מיעוטא דלא שכיח והוא מיעוטא דמיעוטא ובכה"ג לא אמרינן סמוך כו' כמש"ל, ויש לומר דכן סובר הרא"ה ז"ל ואין לומר כיון דנחית רא"ה דהיכי דהוא מיעוטא דמיעוטא לא אמרינן סמוך כו' מי דחקו לחדש ולומר דמה דאיתא רוב ר"ל כל הו"ל לתרץ בפשיטות כמ"ש שאר קמאי ז"ל דמיעוטא דמיעוטא אינם מומחין דז"א דהנה מבואר במס' חולין דף ס"ג ע"ב בחי' רשב"א ור"ן דמצטרפינן תרי מיעוטא כגון מיעוטא דעופות טמאין למיעוט נבילות וטריפות יע"ש ועיין כיו"ב במסכת ברכות דף נ"ג ע"א דוק ותשכח כדברי וא"כ שפיר מוכרח רא"ה לומר כל המצוין מומחין הם דאם נימא מיעוטא דמיעוטא אינם מומחין תיקשי הא איכא גם מיעוטא דמיעוטא דמומחין שאירע להם קלקול שלא בכוונה ונצטרף תרווייהו ואיכא מיעוט ונימא סמוך מיעוטא לחזקה, לכן מוכרח לומר דכל המצוין מומתין ואף דגם במומחין אירע לפעמים קלקול מ"מ הוי מיעוטא דמיעוטא ולא אמרינן סמוך וא"כ דברי רא"ה ז"ל נכונים, שוב מצאתי בחי' הר"ן במס' חולין דף ב' ע"א ד"ה הכל שכ' וז"ל ולקמן נמי דשרינן מצא תרנגולת שחוטה משום דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ואם איתא דחיישינן לפסול שלא מדעת אמאי שרי' ניחוש שמא אירע להן שהי' או דרסה אלא ודאי לפסול שלא מדעת ל"ח עכ"ל והיינו כמ"ש והנאני שכוונתי לדעת הגדול בס"ד:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה