שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ט · פרט ו
יבואר לפי דברי רשב"א וריטב"א יהי' מובן שיטת ר"ה ז"ל התמוה:
יד) נלענ"ד לפי דברי רשב"א וריטב"א בישוב קו' קמאי הנ"ל דהוי מיעוטא דמיעוטא דאפילו מי שאינו מומחה יכול להיות ששחט כהוגן נראה ליישב שיטת רבינו חננאל ז"ל התמוה מאוד דהנה בס' ראב"ן בדף מ"ו ע"ב כתבו וז"ל ואם לא ראהו מומחה כששחט והלך השוחט מלפנינו דלא מצינו למישיילי' אומר ר"ח ז"ל דשחיטתו אסורה דקיי"ל כרבינא דהוא בתרא ושינויא דידיה אמתני' שינויא גמור הוא ורב יהודא אמר שמואל דאמר כל טבח שאין יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו קאי כוותיה והא דאמר ר' נחמן אמר רב ראה אינש דעלמא דשחיט ואזיל לעלמא ולא ידעינן אי גמיר אי לא גמיר שחיטתו כשירה דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דתני' הרי שמצא תרנגלות שחוטה כו' כל אלו נדחין מהא דרבינא עכ"ל. ולכאורה ראי' הנ"ל משמואל תמוה מאוד דהא הוא מיירי בידוע שאין יודע הלכות שחיטה אבל באין ידוע לנו אם הוא מומחה יש לומר דמודה דסמכינן ארובא וכן פי' כל קמאי ז"ל שסברו כשמואל ומ"מ ס"ל דסמכינן על רובא ודלא כרבינא ולכאורה הוא פליאה, ובדברינו הנ"ל יש ליישב ודבר גדול דיבר הנביא דהנה בדף ט' ע"א מקשה הש"ס על שמואל מאי קמ"ל כולהו תנינא ומשני לא צריכא דשחט לפנינו ב' וג' פעמים ושחט שפיר מהו דתימא מדאידך שחט שפיר האי נמי שחט שפיר קמ"ל כיון דלא גמיר ומנין דשהא ודרס ולא ידע עכ"ל, וכן קיי"ל בטוש"ע יו"ד סי' א' ס"ג ויש להתבונן דהנה כהאי לישנא ב' וג' פעמים מצינו גם בדף ג' ע"ב בלישנא בתרא דרבינא ששחט לפנינו ב' וג' פעמים ולא נתעלף וכתב הריטב"א וז"ל נקיט שנים או שלשה כדאמרי אינשי כדאי' בר"פ מפנין אי נמי משום דרבי ורשב"ג איפליגן (במס' יבמות דף ס"ד ע"ב) אי בתרי זימני הוי חזקה אי בתלתא והא קיי"ל בכל איסורין בתרי זימני הוי חזקה עכ"ל, ועיין טו"ז יו"ד סי' ק' ס"ק ו' ובפר"ח ס"ק י"ד וכ"כ בכריתי סי' א' ס"ק ח' במ"ש רמ"א שישחוט בפני חכם ג' פעמים דהוא רק להחמיר בעינן ג' פעמי' דמדין תורה בתרי זימנא הוי חזקה יע"ש, ועיין בס' בית הילל ובתבואת שור סי' א' סעיף ב' וס"ו, ומ"ש אאמ"ו הגאון זצ"ל בספר שערי דיעה סי' א' ס"ק ג' ויש להבין על הך דינא דשמואל כיון דבכ"מ סגי כשמוחזק ב' או ג' פעמים והיינו דכיון דאיתחזק מסתמא יהי' כן ואמאי לא מהני בשחיטה נימא ג"כ כיון שאיתחזק בב' וג' זימנין מסתמא גם להבא ישחוט כהוגן ואין לומר משום דבהמה בחזקת איסור עומדת דז"א דהא בכ"מ חזקת ממון אלים מחזקת איסור עיין בתוס' ב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסורא והא חזקה דשלשה פעמים מהני אפילו להוציא ממון דהא בשור המועד כשנתחזק שלשה פעמים משלם נזק שלם כדאיתא במס' יבמות דף ס"ד ע"א, והנה הרמב"ם בפרק ד' משחיטה הלכה א' וב' כתב וז"ל ישראל שאינו יודע חמשה דברים שמפסידין את השחיטה וכיו"ב מהלכות שחיטה שבארנו ושחט בינו לבין עצמו אסור לאכול משחיטתו לא הוא ולא אחרים והרי זו קרובה לספק נבילה והאוכל ממנה כזית מכין אותו מכת מרדות ואפילו שחט לפנינו ארבעה וחמשה פעמי' שחיטה כשירה והרי שחיטה זו ששחט בינו לבין עצמו שחיטה נכונה וגמורה אסור לאכול ממנה הואיל ואינו יודע דברים המפסידים אפשר שיפסיד השחיטה והוא אינו יודע כגון שישהא או ידרוס או ישחוט בסכין פגומה וכיוצא באלו בלא כוונתו עכ"ל וכתב בכסף משנה מה שכ' רבינו הרי זו קרובה לספק נבילה טעמו לפי שספק נבילה הוא כשנולד דבר מה ואין אנו יודעין אם הדבר ההוא פוסל בה אם לאו אבל כאן לא נולד בה דבר שכבר שחט לפנינו פעמים ושלש ושחט שפיר אלא שאנו חוששים דלמא שהא ודרס ולא ידע כלומר פעם אחרת ישהא תו ידרוס ולא ידע כלומר אינו יודע שאסור לעשות כן ומאכילה לנו לזה כתב הרי זו קרובה לספק נבילה יע"ש, ודבריו תמוהין הא הרמב"ם כ' בהלכה א' דקרובה לספק נבילה ועדיין לא ביאר הדין כששחט לפנינו כמה פעמי' שחיטה הגונה דבהלכה ב' כתב כן וכבר העיר בזה בס' פרי מגדים בשפתי דעת סי' א' ס"ק י"א, מיהו עכ"פ נשמע שהבין בכוונת רמב"ם שאסור רק מדרבנן, וכן משמע שכן הוא כוונת רמב"ם מדכתב ולוקין מכת מרדות ורמב"ם כתב בפרק ח"י מסנהדרין הלכה ה' דעל איסור של דברי סופרים מכין אותו מכת מרדות ועיין במס' שבת דף מ' ע"ב במבשל בחמי טבריא כיון דאסור רק מדרבנן מכין אותו מכת מרדות ועיין בהרב המגיד בפרק א' משבת ה"ב (וע"ע במשנה למלך בפרק י"ז מהל' איסורי בירה הלכה ז') ובמס' מנחות דף ע' ע"א וברמב"ם בפרק ה' מהל' כלאים הל' י"ו ובכ"מ שם וצ"ע ודוק, ומ"מ צריך ביאור למה החמירו חכמים ולא סמכו על חזקה שאתחזק בג' פעמים, וגם בגוף דברי רמב"ם צריך עיון דלא משמע כן משאר קמאי ז"ל, ונראה דס"ל דשחיטתו ששחט אח"כ בינו לבין עצמו אסורה מן התורה אף דאיתחזק בשלשה פעמים ששחט כהוגן, לכן נראה ליישב דהנה הטו"ז וש"ך נחלקו בדין הנ"ל היכי שאינו יודע הלכות שחיטה ששחט בינו לבין עצמו אי אמרינן שחזקתו שבוודאי מקלקל השחיטה כמו שחיטת חש"ו והוי שחיטתו ודאי נבילה או שהוא רק ספק אולי קלקל, הנה הטו"ז בסי' כ"ח ס"ק ח"י כתב דרוב מעשיו מקולקלי' כמו שחיטת חש"ו, ופטור מכיסוי דם וכן הבין הב"ח בסי' א' ס"ה שכתב אפי' דיעבד שנתערבה באחרות אסורות הכל וכדין נבילה שנתערבה דלא נחשב כלל לספק והש"ך בספרו הארוך השיג על זה דאטו שחיטתו כשחיטת עכו"ם אלא דאנן חיישינן שמא לא שחט יפה וכדאיתא בש"ס שמא שהא שמא דרס ומספק פסלינן שחיטתו ודוקא בחש"ו קיי"ל במס' חולין דף פ"ו דרוב מעשיהם מקולקלין והוי כנבילה אבל לא בגדול שאין יודע הלכות שחיטה שחיטתו מספק פסולה ועיין בס' מנחת אהרן שם וכן בפר"ח סי' א' ס"ק ט"ו מוכח דסובר כן, ובאמת מוכח כן מרמב"ם הנ"ל ואולם מדברי שמואל הנ"ל מוכח כדברי טו"ז ומהאי טעמא סובר אף שמוחזק לשחוט כהוגן ג' פעמים מ"מ כיון שחזקת גדול שאינו יודע הלכות שחיטה שמקלקל ומועד לכך וגם חזקת איסור דבהמה בכה"ג לא מהני החזקה שנתחזק ג' פעמים וכן יש לומר שהבין ר"ח וראב"ן בכוונת שמואל שאם הי' סובר שגדול שאינו יודע הלכות שחיטה אינו מועד לקלקל הי' מתחזק בב' וג' פעמים רק משום שסובר שמועד לקלקל לא יצא מחזקתו עד שיודע הדינים כי חיישינן שיקלקל כיון שמועד לכך, והנה פשוט לשיטת הטו"ז שסובר מי שאינו מומחה בודאי יקלקל נסתר תי' רשב"א וריטב"א דהוי מיעוטא דמיעוטא שאפילו מי שאינו מומחה שוחט שפיר דהא לשיטתו דומה שחיטת גדול שאינו יודע כמו שחיטת חש"ו ששחיטתן נבילה דאור' ולוקה על אכילתו כדאיתא במס' חולין דף פ"ו ע"א לדידן דקיי"ל כר"מ וליכא שום ספק וא"כ קמה קו' קמאי הנ"ל מה מהני הרוב נימא סמוך מיעוטא לחזקה אע"כ אי נימא כתי' רשב"א וריטב"א הנ"ל ההכרח לומר כמ"ש הש"ך שמי שאינו מומחה איכא ספק אם מקלקל ושפיר י"ל כתירוצם דהוי מיעוטא דמיעוטא, לפ"ז י"ל בדין הנ"ל נחלקו רבינא סובר דלא אמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דסובר בגדול שאין יודע הלכות שחיטה מועד לקלקל כמו חש"ו וליכא רוב משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואמוראי' החולקי' סברי דהוא ספק אולי יקלקל ואולי ישחט כהוגן ולא שייך סמוך מיעוטא לחזקה כיון דהוי מיעוטא דמיעוטא ואיכא רוב מצוין כו' לכן קאמרי רוב כו' דלא אמרינן סמוך דאי הוי אמרינן ליכא רוב דהוי פלגא ופלגא, לפ"ז שפיר הוכיח רבינו חננאל ז"ל דבע"כ שמואל סובר כרבינא כיון דסובר אפי' כשמוחזק ב' וג' פעמי' ששחט כהוגן מ"מ שחיטתו ששחט בינו לבין עצמו אסורה אף דבכ"מ מהני חזקה שנתחזק ב' וג' פעמי' בע"כ ס"ל שמועד לקלקל כמו חש"ו א"כ ממילא לא הוי רוב דאמר נן סמוך מיעוטא לחזקה וא"ש כן נלענ"ד להצדיק דברי רבינו הגדול ר"ח ז"ל שכל דבריו הס דברי קבלה וא"ש:
טו) אמנם באמת יש לעיין בתי' הנ"ל דהנה במס' ב"ק דף ט"ו ע"א נחלקו ר' פפא סובר פלגא נזקא ממונא דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ובדין הוא דבעי שלומי כולה ורחמנא חס עלי' דאכתי לא אייעד תורא ור' הונא ברי' דר' יהושע סובר פלגא נזקא קנסא דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי ובדין הוא דלא לשלם כלל ורחמנא דקנסי כי היכי דלינטר תורא יע"ש ואנן קיי"ל כמ"ד פנ"ק א"כ מוכח דאלים כל כך חזקה שנתחזק בשלשה פעמי' ליגח דנעשה מועד ומשלם נ"ש ומהני להפקיע מחזקת קמייתא שהי' בחזקת שימור ועתה נעשה בחזקת נגחן ומהני להוצי' ממון מחזקתו וא"כ ה"ה כאן קשה על שמואל מה בכך שהי' בחזקת שמקלקל מ"מ כיון שנתחזק ששחט ג"פ יצא מחזקה קמייתא ואף דאיכא חזקת איסור דבהמה הא חזקת ממון אלים טפי ומ"מ מהני כן נראה דהא דקיי"ל לר' בב' זימני ולרשב"ג בג' זימני הוי חזקה אין הכוונה ע"י חזקה שנתחזק עכשיו בב' וג' פעמי' נתברר שאח"כ יהי' כן בוודאי ולא מהני רק לענין זה שיצא מחזקת קמייתא שהי' ודאי ועכשיו ע"י שנתחזק נעשה ספק לכן בשור המועד שכל זמן שהי' תם הי' בחזקת שימור ועכשיו שנתחזק ג' פעמים יצא מחזקת שימור לידי ספק אולי ינגח ומספיקא חל עליו לשמור שלא יעשה היזק לחבירו לכן מחויב לשלם נ"ש, וכמו כן בהא דאיתא במסכת יבמות דף ס"ד ע"ב במילה היכי שמת ב' פעמים מחמת מילה ולרשב"ג בג' נתחזק כיון שנעשה ספק הוי ספק נפשות וכמו כן לענין שאסור לישא אשה ממשפחת מצורעים היכי דאיתחזק ג' זימני ג"כ מה"ט דספק סכנתא לחומרא וכמו כן בקטלנית ובמי שלקה ושנה שכונסין אותו לכיפה משום דמחזקינן לי' ברשיעי בתרי זימני שלקה י"ל מחמת שעבר ב' זימני ואין הטעם שמוחזק שבודאי יעבור עוד רק כיון שכבר עבר ואפילו דהוא ספק אם יעבור מ"מ עונשין כיון שכבר עבר וכן לענין וסת דקובעת לה וסת בשלשה פעמים להיות די' שעתה ולא מטמאינן למפרע מעל"ע ג"כ א"ש כיון דטומאת מעל"ע דרבנן אפילו אם מכאן ולהבא הוא ספק יש להקל, והא דאיתא שם בניסת לראשון ושני ולא הי' לה בנים וניסת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה יש לומר משום ספק ג"כ אין להוציא ממון, ותו תוס' כתבו בד"ה תצא דהוא משום קנס לפי שנשאת באיסור ומן הדין ראוי לחוש לספק שלא תנשא לשלישי שלא לבטל מצות פ"ו וא"כ ה"ה כאן אף ששחט ב' וג' פעמים כהוגן מ"מ לא נתחזק שבוודאי ישחוט כהוגן רק שיצא מחזקת שהי' מועד לקלקל ועכשיו איכא ספק וממילא שחיטתו אסורה כדין ספק בשחיטה דקם בחזקת איסור ולק"מ, והא דקיי"ל ביו"ד סימן פ"ד סעיף י' בירקות שנמצא ג' תולעים אסורים דיש לחוש שמא יש ואינן ניכרת וכן אי' בסי' ק' סעיף ד' ובע"כ ר"ל דמוחזק שיש שם עוד דאי הוי ספק ראוי להתיר כיון דמדאורייתא ברי' בטילה ברוב ומדרבנן לא בטיל והא איכא כמה ספיקי שמא לא יש יותר ואת"ל דאיכא שמא נימוח ונתבטלה ועיין טו"ז סי' פ"ד ס"ק י"ז, וא"כ לכאורה סתירה לדברינו, ואולם באמת ז"א דהתם עכ"פ לא הוחזקה מעיקרא שבוודאי לא הי' שם תולעי' לכן כשנמצא עכשיו ג' נתחזק שיש שם עוד ואינן ניכרת משא"כ היכי שמעיקרא הי' חזקה קמייתא ועכשיו נתחזק בג' פעמים לא מהני רק לשווי' ספק ולא שיהי' נתחזק להיפך כן נלענ"ד נכון וא"ש: