שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ט · פרט ה
יבואר ישוב על קו' קמאי אמאי לא אמרינן ברוב מומחין סמוך מיעוטא לחזקה:
יב) כתב הרא"ה בספר בדק הבית שער א' לאו דוקא רוב אלא כל המצוין קאמר שאין לך מצוי אצל שחיטה לעולם אלא מומחה ואפילו מיעוט ליכא והאי דנקיט רוב אשיגרת לישנא הוא יע"ש משמע להדיא שסובר אפי' מיעוט ליכא דהיינו אפילו מיעוט דלא שכיחי שלא גמירי ליכא וע' בפלתי סי' א' ס"ק ז', והנה שיטת רשב"א בהבנת דברי רבותינו בעלי תוס' ז"ל בתי' קו' הנ"ל כתב במשמרת הבית דף ו' ע"ב וז"ל אין כאן אלא מיעוטא דמיעוטא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ומיעוט אינם מומחין ואף מאותן מיעוט יש שלא קלקלו בשחיטתן וכיון שכן נמצא המקלקלין מיעוטא דמיעוטא ומיעוטא דמיעוטא לא חייש אפילו ר"מ וכ"כ בתוס' עכ"ל הבין כוונה אחרת בדברי תוס' הנ"ל דהנה הכוונה פשוטי לכן מיעוטא שאינם מומחין לא שכיחי כלל משום דרובא דרובא המצוין אצל שחיטה מומתין הם אבל מדבריו ז"ל למדנו שהבין בכוונתם דבאמת איכא חד מיעוטא שאינם מומחין ורובא מומחים ולא רובא דרובא מ"מ לענין חשש קלקול בשחיטה הוי מיעוטא דמיעוטא דאפילו האינם מומחין לפעמים אינם מקלקלין השחיטה וקרובין דבריו לדברי ריטב"א שכתב במס' חולין דף ג' ע"ב ד"ה האי בישוב קו' הנ"ל וז"ל ולי נראה שלא חשו למיעוט וחזקה אלא למיעוט שהוא בודאי אסור אבל הכא אפילו המיעוט שאינם יודעין הלכות שחיטה אינו אסור בוודאי דילמא שחיט שפיר עכ"ל ובהיותי במדינת פולין שמעתי להקשות בשם ת"ח אחד מהא דאיתא במס' חולין דף י"ב ע"א באבדו גדייו ותרנגוליו ומצאם שחוטין כראוי דסמכינן ארובא דמומחין וכן קיי"ל ביו"ד סי' ב' סעיף ד' הא בכאן קמה קו' קמאי הנ"ל מה מהני רובא דמומחין נימא סמוך מיעוטא לחזקה דהיינו דילמא שחט אחד ממיעוט דעכו"ם דהכא נסתר תי' הנ"ל דהא שחיטת עכו"ם אסורה אפילו בשחיטה כהוגן כדאיתא במס' חולין דף י"ג וביו"ד סי' א' סעיף א', ונלענ"ד ליישב דהנה בהא דס"ל לר"ת דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר נראה דהיינו חומרא דרבנן ומדאו' רובא וחזקה רובא עדיף ע' בתוס' מס' חולין דף י"א ע"א ד"ה מנא וכן הבין הפני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סי' מ"ו ד"ה הלכך ופרי מגדים בשפתי דעת סי' ק"י ס"ק י"ד ובכללי ס"ס ס"ק כ"ז והארכתי בזה בס"ד לעיל והנה במס' חולין דף י"ג ע"ב אמר ר' נחמן אמר רב אין רוב אומת מינין סבר כר' יוחנן דאמר דעכו"ם שבחוצה לארץ לאו עובדי ע"ז אלא מנהג אבותיהן בידיהן ופי' רש"י הלכך הו"ל מינין מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן ותוס' כתבו וז"ל הלכך בארץ ישראל נמי אין אדוקין כל כך שיהיה מעשיהן לשם ע"ז משמע דבח"ל אין אדוקים כלל ובא"י רק מיעוטא עע"ז ורובא לא עובדי ע"ז הן, והנה דעת רמב"ם בפרק ד' מהל' שחיטה כמו שהבין כס משנה וב"ח הובא בש"ך סי' ב' ס"ק א' דעכו"ם שאינם עובדי ע"ז שחיטתם אסורה רק מדרבנן הגם שש"ך השיג על פי' זה מ"מ בתבואת שור סי' ב' ס"ק א' הוכיח שכן דעת רמב"ם וכ"כ בפלתי שם ס"ק ב' ושכ"כ בספר כנסת הגדולה שכן דעת גאון קדמון ז"ל ויש לומר שכן דעת ריטב"א וא"כ לק"מ קו' הנ"ל דלכן לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דנגד חשש איסור דאורייתא אולי שחט עכו"ם שעובד ע"ז הוי מיעוטא דמיעוטא דאפילו בארץ ישראל כעין האי דאי' במס' ב"מ דף כ"ד בנמצא שחוט בין טבריא לציפורי רובם אינם עע"ז א"כ היכי שנמצא במקום שרובם ישראלים איכא רובא דרובא על פי דין תורה לומר שנשחטה כהוגן דרובא הם ישראלים ורובא דעכו"ם אינם עע"ז וא"כ ממיעוט עכו"ם איכא רובא שאינם עע"ז ובמיעוטא דמיעוטא לכ"ע לא אמרינן סמוך ואף אמנם נגד איסור דרבנן שאסרו שחיטת עכו"ם אפי' אינו עע"ז איכא רק חדא מיעוטא מ"מ י"ל בכה"ג לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כיון דמן התורה רובא וחזקה רובא עדיף רק חכמים החמירו לומר סמוך נראה דלא החמירו רק בחשש איסור דאו' דהוי חד דרבנן אבל לא החמירו דאיסור דרבנן דהוי תרי דר נן וכיו"ב מצינו בכמה דוכתי לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן ומה שהקשו קמאי הנ"ל היינו רק בחשש דאו' נימא סמוך כו' משא"כ הכא וא"ש, וגם יש לומר בפשיטות דאפילו נימא סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר והוי פלגא ופלגא מ"מ נגד חשש איסור דרבנן כנ"ל הוי ספיקא דרבנן לקולא לא מבעיא לפי מה שהוכיח הפרי חדש בכללי ס"ס ס"ק ט"ו דהלכה דאפילו ספיקא דרבנן דאיתחזק איסורא אזלינן לקולא מכ"ש באיקבע איסורא ואפילו לפמ"ש הש"ך שם בס"ק כ' דהלכה כר' יוסי בעירובין דף ל"ו וכתב בס"ק כ"א בנתערב איסור דרבנן חד בחד אעפ"י שאינו דבר חשוב ואח"כ נאבד אחד מהם לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כיון שהיה מוחזק איסור באחד משתים הו"ל איקבע איסורא מ"מ מוכח במס' עירובין דף ל"ו ע"א להמעיין בקו' הש"ס שם דהיכי דיש חזקה להתיר וחזקה לאיסור הסותר באיסור דרבנן לא הוי כאיקבע איסורא ואזלינן לקולא ובע"כ דאמרינן כיון דסותרין זה את זה סליק החזקות כאילו לא היה לפנינו וה"ה כאן הוי ספיקא דרבנן וע' בש"ך יו"ד סי' קי"א ס"ק ד' ובפר"ח שם ס"ק ג' וא"ש:
יג) ועוד יש ליישב קו' הנ"ל דהנה דעת בעל העיטור מובא בתה"א בשער א' ובנימוקי יוסף במס' ב"מ דף כ"ד ע"ב ובב"י סי' א' דיש להתיר בשר הנמצא אפילו במקום שרוב עכו"ם מצוין כשנמצא סימנים שחוטין מטעם חתיכה דישראל מידע ידיע ורוב פוסקים חולקים עליו דמוכח בש"ס דלא התירו רק בנמצא מקום שרובם ישראלים ע' בדרכי משה סי' א' ס"ק י"ד ובטור יו"ד סי' קי"ח ובש"ע שם סעיף ו' וש"ך ס"ק כ"ה וכו' ואולם יש לומר אפילו לדידן דלא קי"ל כבעל העיטור דשחיטת הסימנים לא הוי סימן להתיר בשביל זה חשש איסור דאו' דשחיטה לא הוי סימן מובהק היינו היכי שנמצא במקום שרוב עכו"ם מצוין אבל היכי דנמצא במקום שרוב ישראל מצוין מהני סימן הלז והטעם לפמש"ל שמן התורה רובא וחזקה רובא עדיף לדידן דקיי"ל כחכמים דר"מ רק דחכמים החמירו לומר סמוך מיעוטא לחזקה יש לומר נגד חומרא וחשש דרבנן מהני אפילו סימן שאיני מובהק וכיו"ב ראיתי בפלתי סי' ס"ג ס"ק ב' במה שהקשה הש"ך בס"ק ו' על תי' הדרישה דשחיטה הוי סימן והקשה הש"ך הא קיי"ל דסימנים שחוטין לא הוי סימן ותירץ דשחיטה לא הוי סימן מובהק רק סי' אמצעי וסי' אמצעי לאו דאו' אבל בהך איסור שנתעלם מן העין שהוא רק איסור דרבנן בהא מהני סימן דרבנן יע"ש וע' במס' חולין דף ע"ט ע"א ובתשו' הרא"ש כלל ב' סי' ט"ו ובשו"ת פני יהושע חלק או"ח סי' ז' בסופו תמצא ראי' לזה דבאיסור דרבנן מהני סי' דרבנן ואולם לפמ"ש הפני יהושע במס' גיטין דף כ"ז ע"ב לא מהני סי' דרבנן רק היכי דגוף איסור דרבנן אבל היכי דגוף איסור הוא מדאו' רק החשש הוא מדרבנן לא מהני סי' להתיר יש לפקפק על תי' זה כמובן מ"מ אין הדבר מוכרח דיש לומר דריטב"א סובר בכל גווני מהני סי' דרבנן דהם אמרו והם אמרו וא"ש, ולאחר העיון ראיתי בשו"ת כתר כהונה שחיבר כבוד ש"ב ומחו' הגאון המפורסם מופת הדור מוה' אברהם אבלי כ"ץ זצ"ל האבדק"ק פינטשוב סי' ל' שהקשה קושית הנ"ל ותי' על סגנון זה: