שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ט · פרט ד
יבואר ביאור סוגי' הש"ס במס' חולין ד"ג רוב אמוראים חולקים על רבינא ס"ל רוב מומחין אמאי לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה:
ט) יש להתבונן מ"ט דרבינא דל"ל רובא דמומחין ולכאורה יש לומר דהנה תוספות במסכת בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב פוטר כתבו בשם ר"ת דהא דנחלקו ר"ע ור' יהושע ר' יהושע סובר היכי שאנו מסופקים בבהמה אם ביכרה וראינו שחולבת אפי' בתוך שנתה פוטר מבכורה דרוב בהמות אינם חולבת אא"כ יולדת ור"ע סובר דאינו פוטר וכן סובר ר"ת להלכה והטעם דחיישינן למיעוטא היכי דאיכא חזקה בהדי כמו הכא שהיא בחזקת שלא ילדה ואפי' לדידן דלא קיי"ל כר"מ דמטהר בהאי דרוב תינוקת משום סמוך מיעוטא לחזקה כדאיתא במס' נדה דף י"ח להחמיר מיהו חיישינן דאמרינן סמוך מיעוטא דחולבת אעפ"י שאינה יולדת לחזקה דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה והא דקיי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאינו מומחין לחזקה דבהמה בחזקת איסור עד שלא נשחטה משום דהאי רובא מצוי ושכיח טובא והיכי דמיעוט לא שכיח אפילו ר"מ לא חייש כדאי' במס' נדה דף ל"ב וגיטין דף ב' ע"ב והנה בדעת הרא"ש צ"ע דשם הביא מתחילה דעת ר"ת דקיי"ל דחלב אינו פוטר ואח"כ הביא דעת רמב"ן דפוטר ואולם מכאן לא מוכח דסובר דלא אמרינן סמוך כו' להחמיר דיש לומר כמ"ש שם דנגד חזקת בהמה שלא ילדה איכא חזקה המתנגד דהעמד ולד על חזקתו שהי חולין במעי אמו והך חזקה עדיפי טפי דאיכא בהדי חזקת ממון דלא מפקינן לי' מיד בעלים וכיו"ב כתבו תוס' שם וע' במס' יבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא ובמס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה לר"מ ובמס' מכות דף ז' ע"א ד"ה דלמא ובקיצור פסקי הרא"ש שם בס"ק ב' הביא ב' דיעות בזה אי חלב פוטר אך ממ"ש ביבמות דף קי"ט ע"א מוכח דסובר חלב פוטר וכן בטור יו"ד סי' שי"ו הביא דעתו דסובר חלב פוטר וכ"כ רמב"ם בפרק ד' מבכורות ובש"ע שם סעיף ג' פסק רבינו המחבר דפוטר ורמ"א כתב דאינו פוטר ומ"מ כבר נתבאר אפי' מאן דסובר חלב פוטר יש לומר דסובר דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר והנה הרא"ש במס' חולין דף י' ע"ב סי' ט"ו ודף י"ב ע"א סי' י"ז כתב וז"ל תדע לך דקיי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאין מומחין לבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה כיון דמיעוטא דאינו מומחין לא שכיח ודאי נודע לנו שנשחט יפה ויצאה מכלל איסור עכ"ל משמע דסובר בסתם מיעוטא אמרינן סמוך ובמס' יבמות דף קי"ט ע"א מוכח לרבא לסתם מתני ברישא דמתני' בע"כ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכן פוסק רמב"ם בפ"ג מיבום הלכה ט"ז ובטור וש"ע אהע"ז סי' קנ"ו סעיף י"ג וכתב בית שמואל בס"ק י"ח הטעם אע"ג דרוב מתעברות ויולדת א"כ עפ"י הרוב פטורה מיבום חיישינן למיעוטא משום דחזקה מסייע למיעוטא ומבואר ברשב"א שם ובמשמרת הבית שער א' דף ז' ע"א שתליא בגי' דמס' יבמות בדברי רבא לחד גי' אתי' מתני' אפי' לחכמים דר"מ משום דמודו דאמרינן סמוך כו להחמיר ולאידך גי' לא אתי' רק כר"מ ואין הלכה כאותו משנה ומדברי הרא"ש משמע שם להדיא דסובר דאין הלכה כמשנה זו משום דאתי' כר"מ כמ"ש ביש"ש שם סי' ב' וא"כ משמע דלא אמרינן לדידן דקיי"ל כרבנן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר וא"כ דבריו סותרים זה את זה וצ"ע ואכ"מ. וע' בבעל המאור ורמב"ן במס' קדושין דף נ' ע"ב וא"כ לשיטת הסוברים דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר יש לומר כ"ע ס"ל דרוב מומחין הם רק רבינא ס"ל דלא הוי רובא דשכיח ומצוי ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והחולקים ס"ל דהוא רובא דשכיח וכיון דמיעוטא לא שכיח ל"ש סמוך כו' והיינו דדייק הש"ס וז"ל כולהו כרבינא כו' רוב מצוין כו' דייק בתיבת מצוין להורות כמ"ש שרוב מצוי ושכיח ולפ"ז מיושב קו' תוס' בד"ה על רבינא מברייתא בדף י"ב ע"א גבי מצא תרנגולים שחוטין דכ"ע ס"ל רוב מומחין לפי שיטת ר"ת התנאים הנ"ל דפליגי בחלב אי פוטר אף דס"ל כרבנן דר"מ מ"מ נחלקו אי אמרינן סמוך להחמיר וא"כ י"ל הני תנאים מברייתא הנ"ל ס"ל כר' יהושע דחלב פוטר בבכורה ול"א סמוך אפי' להחמיר ורבינא סובר להלכה כר' עקיבא דחלב אינו פוטר משום דאמרינן סמוך וה"ה בשחיטה ל"מ האי רובא דסובר דליכא רובא דרובא וכ"ז פשוט:
י) אמנם בגוף תי' קמאי הנ"ל נראה דבמחלוקת קמאי שנויה אי בכי האי גוונא היכי דמיעוט לא שכיח אי הוי בגדר מיעוטא דמיעוטא דהנה נראה מקמאי ז"ל הנ"ל שהבינו דרובא דרובא הם מומחים ומיעוטא דמיעוטא שאינם מומחים וכיו"ב כתב ריטב"א במס' חולין דף ג' ע"ב ישוב על קושית הנ"ל וז"ל יש מתרצין דהכא לאו דוקא רוב אלא כל, וכמו הא דאיתא בפרק בתולה רוב עכו"ם פריצים בעריות דבעי למימר כל כדאיתא התם וה"נ מיעוטא הוא דהוי כמאן דליתיה בכל דוכתי יע"ש וכ"כ בדף פ"ו ע"א בד"ה הואיל וז"ל יש מפורשים לאו דוקא רוב מצוין כו אלא קרוב לכל כמו רוב מצוין כו' דלא אשתייר אלא מיעוטא דמיעוטא דלא חייש אפילו ר"מ יע"ש, ואולם במרדכי במס' חולין בפ' הזרוע סי' תשל"ז נחלקו קמאי ז"ל אי בכה"ג הוי מיעוטא דמיעוטא וז"ל הקשה רבינו משולם לרבינו ברוך בהא דאיתא חורי הנמלים כו' הכל לענים אמאי לא אזלינן בתר רובא וכ"ת ר"מ חייש למיעוטא אנן סהדי דמיעוטא דמיעוטא הוא כדאיתא במס' ע"ז דף ל"ד ע"ב גבי גבינות בית אונייקי, והשיב לו רבינו ברוך וז"ל מ"ש אדוני דאנן סהדי דמיעוטא דמיעוטא הא אין נראה לי דא"כ קטן וקטנה נמי מיעוטא דמיעוטא הוא אלא ודאי לא הוי מיעוטא דמיעוטא אלא בתרי ענינים דומיא דגבינות בית אונייקי עכ"ל וכ"כ ריטב"א במס' ע"ז דף מ' ע"ב ובאמת דעת הרבה מקמאי ז"ל הסוברים דהוי מיעוטא דמיעוטא אפילו בחד ענין ושיטת רבינו ברוך וריטב"א צ"ע ממס' גיטין דף ב' ע"ב וע' בתוס' ד"ה סתם וכן במס' נדה דף ל"ב ע"א דמשמע להדיא במיעוטא דלא שכיח לא חייש ר"מ, ובארתי בס"ד דעתם במקומו וגם מתוס' ורא"ש הנ"ל שכתבו דמיעוטא שאין מומחין לא שכיח והוי מיעוטא דמיעוטא מוכח דס"ל כרבינו משולם אפי' בחד ענין הוי מיעוטא דמיעוטא מ"מ הרווחנו בדברינו דיש לומר באמת היינו טעמא דרבינא בלישנא קמא דלית ליה האי רובא דמומחין כיון דהוא בחד ענין נקרא חד מיעוטא ושפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה:
יא) וראיתי בר"ן במס חולין די"ב ע"א דסובר להיפך מתוס' ורא"ש הנ"ל שכ' וז"ל נר' מדברי הרי"ף ז"ל דוקא היכי דאזיל לעלמא ולא אפשר למיבדקיה הוא דסמכינן ארובא כו' אבל היכי דאיתא קמן בדקינן ליה וכ"כ בעל הלכות וז"ל וטעמא דמילתא ניהו דרוב המצוין אצל שחיטה מומחין מ"מ מיעוט דאין מצוין (ר"ל שאינן מומחין) שכיח טובא והו"ל כטריפות הריאה דכל היכי דאיתא קמן בדקינן ליה וכי ליתא קמן סמכינן ארוב בהמות כשרות עכ"ל הרי דסובר מיעוט שאינו מומחין הוי מיעוט המצוי וע' בס' תבואת שור בסי' א' ס"ק ו' וכן משמע דעת רמב"ן שכ' בס' המלחמות על דין הנ"ל וז"ל וכן מצינו בכל מקום שחוששין לכתחילה ברוב שהמיעוט מצוי ואפי' במקום שאין חזקה כנגדו כגון טריפות בסירכות הריאה יע"ש ובע"כ הרא"ש ל"ל טעמא דרמב"ן ור"ן דהא סובר ג"כ בזה כשיטתם שצריך לבדוק לשוחט היכי דהוא לפנינו אף שסובר דהוי רובא דרובא ולכאורה ק"ק על רשב"א בתה"א שער א' דף ו' כתב על דין דשוחט היכי דאיתא לפנינו צריכין לבודקו וז"ל ויש לנו כיוצא בזה שסומכין על רוב בדיעבד וצריכה בדיקה בדאיתנייהו קמן כגון בדיקת סכין שלאחר שחיטה ובדיקת הריאה יע"ש ובמשמרת הבית בדף ו' כתב דהכא בשוחט הוי מיעוטא דמיעוטא א"כ ל"ד לבדיקת הריאה דהתם הוי מיעוט המצוי וצריך לומר דלאו דוקא כתב דדמי ממש לבדיקת הריאה ולכן דק וכתב ויש לנו כיו"ב ומחמת דהתם איכא חזקת היתר והכא איכא חזקת איסור לכן אפי' במיעוטא דלא שכיח החמירו חכמים לברר ולבודקו ואפשר לומר שכן הוא כוונת רמב"ן הנ"ל ובזה מובן ג"כ דברי הרא"ש במס' חולין דף ג' ע"ב סי' ה', וע' בחי' רשב"א במס' חולין דף ג' ע"א ד"ה אמר אביי בסופו, ועכ"פ דעת הר"ן דהוי מיעוט המצוי ולשיטת הר"ן קמה קו' הנ"ל אי סובר דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר וצריך לומר כאחד מתירוצים שיבואר לקמן בס"ד.