אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ט › פרט ג

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ט · פרט ג

פרט ב

יבואר ביאור דברי ר"ת דסובר דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה:

ה) כבר נתבאר בפרט ג' ר"ת וסייעתו דס"ל דאמרינן סמוך כו' כוונתם אפילו רבנן דר"מ מודו בזה דס"ל דמתני' במס' יבמות דף קי"ט ע"א למסקנא הדר רבא ממה דאמר מעיקרא דאתי' כר' מאיר רק דאתי אפילו כרבנן ואולם ראיתי בשו"ת מוהריב"ל חלק א' כלל ג' סי' ט"ז וז"ל ואחר שכתבת דר"מ ורבנן פליגי בתרתי אודיע להשואל דתוס' ורא"ש ורוב פוסקים ס"ל כר"מ בחדא וכרבנן בחדא היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוטא כתבו דחיישינן למיעוטא והיכי דליכא חזקה לא בהדי רובא ולא בהדי מיעוטא דבהא נמי פליגי כתבו דאין הלכה כר"מ ולא חיישינן למיעוטא וצ"ע בדברי רמב"ם שכתב ביצאה מליאה חוששת ואפי' דליכא חזקה לא בהדי' רובא ולא בהדי מיעוטא ונראה דפסק כר"מ בתרתי משום דסתם מתני' כוותי אבל רוב פוסקים דאין הלכה כר"מ אלא דוקא היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוטא ויש להסתפק בדבריו אי הוי מדאו' או מדרבנן וכתבו תוס' בבכורות דף כ' ע"ב דל"ח ר' מאיר למיעוט גרידא רק מדרבנן אבל היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוט חייש ר"מ מדאו' ובפ' האשה בתרא נראה דמספקא להו לתוס' דילמא לא חייש ר"מ למיעוט מן התורה אפילו היכי דאיכא חזקה בהדי עכ"ד ותמהני על אור העולם כמותו האיך אישתמיט מיני' מ"ש קמאי ז"ל דמתני' במס' יבמות אתי' אפילו כרבנן, גם מה שהקשה על הרמב"ם ג"כ ל"ק כמ"ש הנימוקי יוסף ויש"ש שם גם מה שנראה מדבריו דתוס' ס"ל כן המעיין יראה שרק ר"ת סובר כן, שוב ראיתי בס' אשל אברהם להגאון אמיתי מוהר"ר אברהם ברודא זצ"ל בחי' לחולין סי' י' שהבין ג"כ כמוהריב"ל וז"ל כבר נודע פלוגתא דר"מ ורבנן ר"מ חייש למיעוטא לחומרא ורבנן ס"ל דל"ח למיעוטא והלכה כרבנן וס"ל לתוס' ורא"ש דהלכה כר"מ היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוט והיכי דליכא חזקה לא אצל מיעוט ולא אצל רוב בהא הלכה כרבנן כו' והיכי דאיכא חזקה בהדי פסקינן הלכה כר"מ כתבו תוס' במס' בכורות דף כ' בכה"ג דאיכא חזקה בהדי חייש ר"מ אפילו מן התורה אבל ביבמות דף קי"ט נראה דמספקא להו אי הוי חזקה בהאי מיעוטא מ"מ אפשר דל"ח ר"מ מה"ת אלא מדרבנן ומזה אני תמה על שו"ת תומת ישרים סי' ע' שכתב על האשה שהפילה ה' חדשים אחר הנשואין והעידו השכינות שהי' נפל אלא שהולד הי' בוכה ומסתפק שם אי אזלינן בתר רוב ורוב נפלים אינם בוכים ואי אזלינן בתר חזקה אשה זו בחזקת כשרות היא ורובא וחזקה רובא עדיף ומסיק כיון דליכא עדים שהולד הי' בוכה אלא מפי נשים אף אי מהמנינן להו כבי תרי אינו חייב להוציאה אלא מדרבנן ומדרבנן אזלינן בתר חזקה דסמכינן המיעוט לחזקה עכ"ד ודבריו תמוהים דבתוס' בכורות משמע דאף בדאורייתא סמכינן המיעוט לחזקה ובלא"ה אני מסתפק בנידון שלו דהוי מיעוטא דמיעוטא ולפחות מיקרי מיעוטא ולא שכיח והרא"ש כתב בפ"ק דחולין מיעוט דלא שכיח לא חשיב מיעוט וצ"ע עכ"ד, וקשה ג"כ עליו קו' הנ"ל דמוכח מקמאי דהבינו גם לרבנן אמרינן סמוך כו' וקושי' הגאון הנ"ל על תומת ישרים לא הבנתי אף לפי הבנתו דהא ודאי לא עדיף המיעוט וחזקה להכריע לרוב רק דהוא פלגא ופלגא כמ"ש תוס' בקדושין דף פ' טעמי' מאי דר"מ מטהר בתינוק כו' ובעלמא כיון דהוי פלגא ופלגא אזלינן לחומרא כדין סד"א ואם הי' אסור דאו' אסור לדור עמה כיון דהוא ספק השקול לכן הוצרך לומר דהוי דרבנן והוי ספק דרבנן, ומ"ש דהוי מיעוטא דמיעוטא לענ"ד בדין זה נחלקו קמאי ז"ל הובא בהגהת מרדכי פרק הזרוע סי' תשל"ז לרבינו ברוך לא הוי מיעוטא דמיעוטא כיון דהיא בחד ענין מיהו צ"ע אי בכה"ג אמרינן ספיקא דרבנן לקולא לפמ"ש הש"ך בכללי ס"ס ס"ק י"ט ובקיצור ס"ק י"ח בשם או"ה דהיכי דאסרו מחמת חשש איסור דאו' בגופו לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא רק היכי שאסרוהו משום דבר אחר יע"ש. והכא מה שאמרו חכמים היכי דעד נאמן עליו כבי תרי חייב להוציאה הוא מחמת חשש איסור דאו' בגופו וא"כ אף דסמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא ג"כ ראוי' להחמיר ואפשר דסובר כעין סברת תוס' במס' כתובת דף נ"ח ע"ב ד"ה אונס דלהוציא אשה מבעלה אוקי אדאו' ועיין פני יהושע בכתובת דף ט' וא"כ יש לומר דסובר תומת ישרים אף דבעלמא אזלינן בספיקא דרבנן כהאי שאסרו מחמת איסור דאורייתא לחומרא מ"מ להוציא אשה מבעלה לא החמירו מיהו כלל זה אינו מוסכם בכל מקום דהא רואה דם מחמת תשמיש לפי מה שכתב ב"י יו"ד סי' קפ"ז אסור מטעם וסת וקיי"ל ווסתות דרבנן ומ"מ החמירו שצריך להוציא ואפשר בספיקא דרבנן כנ"ל לא החמירו וצ"ע לדינא ואכ"מ, ודע דכ' בס' הנ"ל עוד טעם להקל וז"ל ואומר דאע"ג דאיכא הכא רובא דרוב נפלים אינם בוכים תוך ה' וחזקה דאשה הסותרת לרובא ורובא וחזקה רובא עדיף לחומרא וכ"כ ר"ת ומוהר"מ עיין במרדכי סוף יבמות מ"מ כיון דהכא איכא מיגו דאי בעי אמרה ממך נתעברתי קודם זה והיא אומרת שלא נתעברה אלא אחר נשואין ומיגו זה מסייע לחזקה נימא דמיגו וחזקה עדיף טפי מרובא, ועוד דאפי' נימא דאפילו היכי דמיגו מסייע לחזקה רובא עדיף לחומרא ה"מ אם היו עדים על הנפל שהי' בוכה אבל הכא דאין אלא נשים כו' יע"ש, וי"ל בצירוף טעם זה מקיל וא"ל דהוי מיגו דהעזה דעכשיו אינו מעיז נגד הבעל ואם תטעון שנתעברה ממנו קודם מעיזה ז"א חדא דמשמע שם שהאשה מכחישה לנשים ואומרת שלא הי' בוכה א"כ גם עכשיו מעיזה ותו לפי מה שהעלה העזרת נשים בסי' י"ז ס"ק ע' דף ט' ע"א דמיגו לאוקמי האשה ברשותה כמקדם אמרינן אפילו מיגו דהעזה כעין סברת קמאי ז"ל לאוקמי ממונא אמרינן מיגו דהעזה וה"ה כאן וא"ש:

ו) והנה בגוף דברי ר"ת וסייעתו דס"ל דאמרינן גם לרבנן סמוך כו' להחמיר לפי הכוונה פשוטי הוא רק חומרא דרבנן אבל מדאו' ס"ל לחכמים דלא חשיב כלל מיעוט וחזקה ורובא עדיף ואזלינן אפילו לקולא, וכ"כ הפני יהושע בקונטרס אחרון לכתובת סי' מ"ו ופרי מגדים בשפתי דעת סי' ק"י ס"ק י"ד ובכללי ס"ס ס"ק כ"ז, אמנם ראיתי בס' מחנה אפרים בהלכות יבום בפ"ב דף י"ז שלא הבין כן שכתב וז"ל, והשתא צריך להבין לדברי תוס' ורא"ש דס"ל דהיכי דאיכא חזקה בהדי מיעוטא חיישינן למיעוטא דהא בפ"ק דחולין אמרינן מנא הא מילתא דאזלינן בתר רובא ומייתי מפרה אדומה והא התם איכא חזקה בהדי' מיעוטא דמוקמינן גברא בחזקת טמא כמו שהי' וכמ"ש תוס' שם ד"ה מנא בשם רבינו חיים דמהתם מוכח דרובא עדיף מחזקה יע"ש ואם הבין שכוונת ר"ת שהוא חומרא דרבנן לק"מ דהתם על דין תורה קיימינן אע"כ דהבין דלרבנן גם מדאורייתא אמרינן סמוך להחמיר, ובזה נחלקו על ר"מ דסובר בתינוק דמכריע המיעוט וחזקה לרוב והם ס"ל דהוי פלגא ופלגא לכן הוכרח שם לחלק חילוק חדש יע"ש, וכן הפני יהושע במס' גיטין דף כ"ה ע"ב בתוס' ד"ה מיחל כתב וז"ל מיהו תוס' לשיטתם דמשמע מדבריו בפ"ג דבכורות לענין רוב בהמות חולבת דכל היכי דאיכא חזקת איסור אמרינן דהמיעוט מצטרף לחזקה ואסור מדאוריי' אלא דוקא לענין דמאי אמרינן דהוא מדרבנן משום שרוב ישראל מעשרין וממיעוט ע"ה נמי רובא מעשרין וא"כ הו"ל מיעוטא דמיעוטא דאינן מעשרין ושרי מדאור' אפילו במקום חזקה יע"ש, ולענ"ד נראה עיקר דהוא רק חומרא דרבנן וראי' לזה מהא דאיתא במס' גיטין דף ב' ע"ב ואפילו לר"מ דחייש למיעוט' סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי ורבנן הוא דאצריך והכא משום עגונה אקילו בי' רבנן וקשה למה בחר דוקא ר"מ הא לדברי מחנה אפרים ופני יהושע בהבנת ר"ת גם לרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא וסד"א לחומר והכח איכא חזקת א"א ובשלמא לפי כוונה פשוטה דרבנן דס"ל סמוך הוא רק חומרא דרבנן בעלמא שפיר קאמר אפילו לר"מ דלא מבעי' לרבנן כיון דהוא רק חומרא דרבנן לחוש למיעוטא וחזקה בוודאי נאמן השליח דמשום עגונה הקילו דהם אמרו והם אמרו ואפילו לר"מ דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדאו' ולא שייך להקל משום עגונה איסור דאור' מ"מ הכא נאמן השליח דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי הוי מיעוטא דמיעוטא כמ"ש תוס' אבל לפי הבנת גדולי עולם הנ"ל דגם לרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדאו' והוי פלגא ופלגא תיקשי למה קאמר דוקא לר"מ אע"כ כמ"ש, אמנם לכאורה עלה בדעתי לדחות ראי' זו דיש לומר הא דס"ל לקמאי הנ"ל דאמרינן גם לרבנן סמוך מיעוטא לחזקה אפילו מדאורייתא להחמיר דהוי מדאו' פלגא ופלגא היינו היכי דלא איתרע החזקה משא"כ היכי דאיתרע החזקה משא"כ היכי דאיתרע החזק' שנעשה מעשה דאיתרע לי' לא אלים כל כך החזק' ולא אמרינן סמוך והכא איתרע חזקת אשת איש כיון דשליח מביא גט כתוב וחתום לפנינו איכא ריעותא בחזקה אשת איש גם בלא דברי השליח ועכ"פ נולד לנו ספק ובכה"ג לרבנן לא אמרינן סמוך, ואולם לר"מ נראה דסובר אפילו היכי דאיתרע חזקה אמרינן סמוך דהא בהאי דתינוק שנמצא בצד העיסה לפירש"י שם ג"כ איתרע החזקה כמ"ש ריטב"א שם ובחי' לחולין דף פ"ו, לפ"ז יצא לנו דין חדש להסוברי' דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה היינו בחזקה דלא איתרע אבל בחזק דאיתרע שנולד ספק אפילו להסוברים דהוי חזקה כמ"ש בכללי חזקות מ"מ איקלש כח חזקה זו ולא מצרפינן המיעוט לחזקה, מיהו מדברי תוס' במס' בכורות מוכח דלית להו סברא זו דהא הקשו שם וז"ל והא דאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ולא אמרינן סמוך משום דהאי רוב מצוי הוא ושכיח טובא יע"ש ואי ס"ל כנ"ל בלא"ה לא קשה משחיטה דהא התם איתרע החזקת איסור וכמ"ש הפני יהושע בעצמו בריש מס' חולין טעם דשוחט נאמן יחידי אע"ג דאין ע"א נאמן נגד חזקת איסור משום דחזקת איסור איתרע דבלאו דיבורו איכא ספק אם נשחט כהוגן ובחזקה דאיתרע לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כמו בגט כיון דיש ספק בלא דברי העד לא אמרינן סמוך כו' אלא ודאי דתוס' ל"ל חילוק הלז וכן הבין מוהרש"א במס' חולין דף י"א בתוס' ד"ה מנא בכוונת התוס' דהא דס"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה הוא רק חומרא דרבנן:

ז) ועוד נראה להביא ראי' דמדאור' לא אמרינן סמוך כו' דאי' במס' כתובת דף נ"ז ע"ב אמר עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי נמי קנין כספו ומה טעם אמרו אינה אוכלת גזירה שמא ימזוג כוס בבית אביה כו' ר' שמואל בר יהודה אמר גזירה משום סמפון משמע להדי' דגם לרש"י הוא רק מדרבנן דגזרו משום סמפון אבל מדאו' לא חיישינן ואוכלת משום קנין כספו ובע"כ הטעם משום דמדאו' אזלינן בתר רובא דרוב נשים אין להם מומין דרק מומין הפוסלים בכהנים פוסלים בנשים וזהו לא שכיח וכ"כ הפני יהושע שם בכתובת דף ע"ה, ואולם חכמים גזרו שלא תאכל משום סמפון כיון דאיכא מיעוטא שיש להם מומין אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לחומר' דהכא איכא חזקה קמייתא שמעיקרא לא הי' אוכלת בתרומה גם עכשיו נוקים בחזק' וכמ"ש ג"כ חזקה זו המשנה למלך בפרק ז' מתרומות ואי נימא מדאו' אמרינן סמוך כו' אמאי מדאו' אוכלת, אע"כ דהוא רק חומרא דרבנן הא דאמרינן סמוך כו' וגם כבר הוכיח מוהרש"א ראי' ברורה דמדאו' לא אמרינן סמוך דהא לרבינו חיים הא דרובא עדיף מחזקה ילפינן מפרה אדומה כמ"ש תוס' חולין דף י"א ע"א ד"ה מנא דאזלינן בתר רוב ואע"ג דאיכא חזקה כנגד הרוב דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא מוכח דלא הוי פלגא ופלגא שיהי' אסור מדאוריי' דאל"כ הי' לו להיות טמא מספק ואף דאי' במס' חולין דף פ"ו ע"ב דאם אמרו ספק טומאה לטהר' יאמרו ספק איסור להתיר פי' רש"י לטהר ע"י חזקה ומיעוט הא כתבו תוס' שם בד"ה סמוך בשם רבינו חיים משום דהוי דבר שאין בו דעת לשאול גמרינין מסוטה לטהר אפילו ברשות דיחיד אע"ג דליכא חזקה דכי סמכינן מיעוט לחזקה היי פלגא ופלגא אבל בדבר שיש בו דעת לשאול פשיטא דאי הוי פלגא ופלגא טמא מספק אע"כ דהוא רק חומרא דרבנן, מיהו על קושי' זו יש לומר כמ"ש מוהרש"א לפמ"ש הרא"ש במיעוטא דלא שכיח לא אמרינן סמוך כו' והאי מיעוטא דטריפות נמי לא שכיח ואולם ראיות הנ"ל נראה נכונים:

ח) והנה בספר מחנה אפרים לפי שיטתו שהבין שכוונת ר"ת וסייעתו דמדאו' אמרינן סמוך כו' הקשה גם כן קו' מוהרש"א וגם הוסיף הקשות קושי' שהקשו תוס' במס' בכורות גבי שחיטה האיך סמכינן על רוב מומחין האיכא חזקת איסור דבהמה לכן כתב לחלק כלל חדש וז"ל, ונראה לחלק דכל היכי דחזקה והרוב הם בגוף אחד כגון מתני' ויבמות דף קי"ט דהלכה צרתה למדה"י שהיא בחזקת ריקנית שלא היו לה בנים והרוב סותר לחזקה דרוב נשים מתעברות ויולדת בכי האי חיישינן למיעוטא כיון דחזקה סותר הרוב לגמרי כלומר דאי אזלינן בתר חזקה אינה מעוברת ואי אזלינן בתר הרוב הרי היא מעוברת אבל היכי דהחזקה והרוב אינם בגוף אחד כגון גבי פרה אדומה וכן ברוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם דבבהמה ליכא חזקה דטריפה אלא דאיכא חזקה דטמא ואין זה סותר לרוב בהמות אינה טריפות, ולפ"ז מיושב מה דקאמר רבא שם רישא חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיף כרובא ואייתי מיעוטא דמפלת סמוך לחזקה והו"ל פלגא ופלגא וקשה כיון דקאמר וחזקה לא עדיף כרובא אלא דרובא עדיף מחזקה היינו לומר אע"ג דאיכא מיעוטא המסייע לחזקה דכל רוב יש מיעוט כנגדו, וא"כ מאי קאמר בתר הכי סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא אבל לפמ"ש א"ש דה"ק וחזקה לא עדיף כרובא היינו רוב דאינם בגוף אחד כהאי דרוב מצוין אצל שחיטה ותוס' במס' בכורות כתבו דהאי דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם הוי רובא דשכיח טפי ומיעוט לא שכיח ולדבריהם קשה דרוב גדולים כתבו כל היכי דאיתא קמן בדקינן לי' ולא סמכינן ארובא ואי הוי מיעוט' דלא שכיח אמאי צריך בדיקה ומטעם זה אין צריך הבהמה בדיקה אחר ע' טריפות כיון דהוי מיעוטא דלא שכיח ועיין ברא"ש פ"ק דחולין, ונראה כמ"ש ועיין בחי' מוהרי"ט למס' כתובת דף ע"ו גבי הלוקח פרה עכ"ד, ומצאתי ראיתי בס' שער המלך בפ"ג מיבום הלכה י"ו שהביא ג"כ דברי מחנה אפרים ותמה עליו ג"כ כנ"ל. ואולם הביא שרשב"א במשמרת הבית בית א' שער א' הבין דמדאו' אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדהשיב על רא"ה וז"ל ועוד הי' לו להתבונן אנן האיך אכלינן בישרא כו' ורבה בר שילא דמייתי מפרה אדומה התם איכא מיעוטא דטריפות וסמוך מיעוטא לחזקה ותאסר כו' יע"ש מבואר דסובר דאמרינן סמוך כו' מדאו' מדקשי' לי' מפרה אדומה, והנה חילוק של מחנה אפרים אף דמסתבר מ"מ נראה דקמאי ז"ל ל"ל חילוקו דוק ותשכח, גם בא לידי חי' רמב"ן מס' בכורות ונדפס חיבור נפלא מהגאון אמיתי מוהרי"ט אלגאזי זצ"ל, וראיתי בס"ג בדף כ"ז ע"ב הקשה ג"כ על מחנה אפרים וכ' ג"כ שהחילוק הנ"ל ל"ל לקמאי ז"ל מדכ' ריטב"א במס' קדושין דהאי רוב מצוין לאו דוקא רוב אלא כל דאל"כ נימא סמוך הא התם אין החזקה והרוב בגוף אחד ואין החזקה סותר את הרוב לגמרי דבבהמה ליכא חזקה דמסתמא לא הי' השוחט בקי אלא דאיכא חזקת איסור דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת יע"ש ודברי קמאי ז"ל עיקר ועיין תשו' ריב"ש סוף סי' שע"ב ומדברי רמב"ן ביבמות דף קי"ט ורשב"א בשם רבינו האי משמע דס"ל סמוך כו' מדאוריי' לחומרא וצ"ע:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה