שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ט · פרט ב
יבואר לדידן דקיי"ל כרבנן דר"מ דמדאו' רובא וחזקה רובא עדיף אי אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר
ג) במס' בכורות דף כ' ע"ב נחלקו ר' עקיבא ור' יהושע לר"ע חלב פוטר פי' רש"י אם ראינו חולבת בתוך שנתה או שנולדה בבית ישראל ולא ראינו יולדת עד לאחר שנתה יע"ש הלך אחר רוב בהמות ורוב אינם חולבת אא"כ יולדת ור' יהושע סובר דאינו פוטר דהאיכא מיעוטא דחולבת אעפ"י שאינם יולדת וכתבו תוס' בד"ה חלב וז"ל פסקו ר"ת דחלב אינו פוטר דלקמן פסקינן כרשב"ג דאמר הלוקח בהמה מיניקת מעכו"ם פטור מבכורה דלא מרחמא אא"כ ילדה אבל מטעם חלב לחוד לא מיפטרא אי לאו דאיכא ולד בהדה דחזינן דמרחמא לי' ומניקתו ומתוך כך מדקדק ר"ת דהכי הילכתא דחיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדיי' כי הכא שהיא בחזקת שלא ילדה ואפי' לא קיי"ל כר"מ דמטהר בההיא דרוב תינוקת מטפחין מטעם סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מיהו חיישינן ואע"ג דבפ"ק דחולין דף י"א משמע דאין הלכה כר"מ אפילו להחמיר מ"מ היכי דחזקה מסייעתו חיישינן והכא איכא חזקה דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה וסמוך מיעוטא דחולבת אעפ"י שאינם יולדת לחזקה עכ"ל ואולם בתוס' דחו ראי' זו דיש לומר דגם רשב"ג סובר דחלב פוטר והא דלא קאמר טעם זה משום דמיירי אפילו ראינו שנחלבה קודם הלידה גם הרא"ש בפרק בתרא דיבמות חולק על ר"ת וכתב וז"ל ועוד קשה למה נלך אחר חזקת בהמה שלא ילדה להוציא ממון מחזקתו אדרבא העמד ולד על חזקתו ונאמר שהוא חולין כמו שהי' במעי אמו ולא מפקינן להו מידי בעלים הלכך נראה דרשב"ג סובר דחלב פוטר דלא חייש למיעוטא יע"ש וע' בתוס' מס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה לר"מ ויבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא, והנה הרמב"ם בפ' ד' מבכורות הלכה ח' כתב דחלב פוטר ולא נתברר כוונתו אי סובר דלא כר"ת דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אפילו להחמיר או דמודה לר"ת רק דסובר כמ"ש תוס' ורא"ש דנגד חזקה בחזקת שלא ילדה איכא חזקה המתנגד דאוקי הילד בחזקת שאינו קדוש בבכורה וסליק חזקה נגד חזקה ונשאר רק מיעוט גרידא דל"ח לדידן דקיי"ל כרבנן דר"מ לכן סמכינן על רוב בהמות דאינם חולבת אא"כ יולדת וחלב פוטר אמנם נראה מבואר דעת רמב"ם כר"ת דפסק בפרק ג' מיבום הלכה ו' כמתני' דיבמות דף קי"ט ע"א דאם הי' בחזקת זקוקה ליבם והלך בעלה וצרתה למדה"י ואמרו לה שמת בעלה לא תנשא ולא תתייבם אע"ג דרוב נשים מתעברות ויולדת ומסיק רבא הטעם דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת איסור דהי' בחזקת זקוקה ליבם והא הרמב"ם בפרק ט"ו מאבות הטומאה הג' פוסק כחכמים דר"מ גבי תינוק דלא אמרינן סמוך כו' אע"כ דסובר כר"ת דלהחמיר אמרינן סמוך וסובר כמ"ש רמב"ן בחי' שם בשם רבינו האי שדברי רבא שם אפילו לרבנן וז"ל מצינו בשם רב האי גאון ז"ל דרבא אליבא דכ"ע מוקי לה מתני' דעד כאן לא אמרי רבנן זיל בתר רובא אלא ברובא דליכא חזקה כנגדו אבל היכי דאיכא חזקה סמכינן מיעוטא לחזקה והוי' ליה כפלגא ופלגא ולא שרי' ליה ואע"ג דהתם (במס' קדושין דף פ' ע"א) אמרי רבנן מיעוטא כמאן דליתא דמי ורובא וחזקה רובא עדיף הכי קאמרי מיעוטא לא חשיב כולי האי לצרופי גבי חזקה לטהר אלא עדיין הרוב מכריע וטמא אבל מ"מ חוששין לו ואין עושין בו מעשה יע"ש וכ"כ בחי' רשב"א בשם רב האי ורמב"ן וכ"כ ביש"ש שם בסי' ב' מדעת עצמו שכן סובר רמב"ם וכן בטוש"ע אהע"ז סי' קנ"ו סי"ג כתבו להלכה כמתני' הנ"ל ובע"כ ס"ל ג"כ דאמרינן סמוך כו' להחמיר כמ"ש הבית שמואל שם ס"ק י"ח מבואר דהני רבוותא ס"ל דלתירץ רבא הדר מאוקימתא דאמר דאתי' כר"מ וסובר דאתי' גם כרבנן רישא אפילו כרבנן וסיפא אפי' כר"מ משום דהוי מיעוטא דמיעוטא וכן נראה דעת הרי"ף שמעתיק מתני' דשם להלכה ואולם דעת תוס' ורא"ש כתב ביש"ש שס"ל דמתני' אתי' כר"מ ולא קיי"ל כהך מתני' א"כ ס"ל אליבא דרבנן לא אמרינן סמוך כו' להחמיר וע' ברשב"א במשמרת הבית בבית א' שער א' שכתב בדף ז' ע"א וז"ל והאי דיבמות כו' אי בעינא אמינא האי ר"מ היא יע"ש וא"כ דין זה במחלוקת קמאי שנוי' והנה בדעת רבינו הגדול רש"י ז"ל יש להתבונן דשם בתי רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוק כ' וז"ל וחזקה לא עדיף כו' הלכך לא תתייבם ולשוק נמי לא כר"מ דחייש למיעוטא יע"ש א"כ בע"כ סובר לרבנן לא אמרינן סמוך כו' וכן נראה שהבין בחי' רמב"ן (ומ"ש רשב"א בחי' שנראה מדברי רש"י דתי' רבא הוא אליבא דכ"ע כדעת רי"ף ורמב"ם תמוה אולי גירסא אחרת הי' לו ברש"י) ובמס' בכורת דף כ"ג ע"ב במתני' רשב"ג אומר הלוקח בהמה מעכו"ם כו' כתב וז"ל ואי משום דיש לה חלב הא איכא מיעוטא דחולבת אעפ"י שאינם יולדת יע"ש ובוודאי לא ר"ל דסובר דחיישינן למיעוטא דא"כ אתי' דלא כהילכתא אלא ודאי דסובר כר"ת דהטעם דסובר רשב"ג דאמרינן סמוך כו' לחומרא דאיכא מיעוטא וחזקה ומסתמא פוסק כרשב"ג כיון דקיי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו דעל זה סובב ראיות ר"ת וא"כ קשה רש"י לשיטתו אמאי פי' ביבמות לרבא דמתני' כר"מ הא מצי לפרש כשיטת קמאי הנ"ל דאתי' גם כרבנן משום סמוך כו' לחומרא ואף אם נאמר דלא רצה לפרש כן בכוונת רבא מ"מ קשה על רבא גופא דהוי מצי לומר דמתני' אתי' גם כרבנן, ולכאורה יש לומר לכן פי' רש"י דמתני' אתי' כר"מ משום דסובר דבע"כ סיפא דמתני' בחמותה שיצאה מליאה חוששת (שמא זכר היה) והתם איכא חזקה לשוק ורובא לשוק ואף דאיתרע חזקה לשוק כמ"ש בתוס' בד"ה יצאה, מ"מ איכא רובא לשוק אע"כ דמתני' אתי כר"מ דחייש ולמיעוטא אף דאין חזקה מסייע והוי רק חשש דרבנן לכן קאמר חוששת ולא היה ניחא ליה תי' מוהרש"ל ביש"ש שם לכן מוקי אף רישא דמתני' כר"מ מיהו ז"א לרש"י דהנה תוס' שם במס' בכורות הקשו לר"ת מאי פריך בגמ' שם לר' יהושע דסובר חלב אינו פוטר מהא דאומר יצאה מליאה אינה חוששת דלא חיישינן למיעוטא דזכרים הא התם ליכא חזקת איסור אבל גבי חלב איכא חזקה בהדי מיעוטא יע"ש ונראה לתרץ קושיא זו על פי דברי נימוקי יוסף במס' יבמות שם דגם כשיצאה מליאה נעשה חזקת איסור יע"ש וא"כ אי רש"י סובר כר"ת בע"כ צריך לומר דגם בסיפא איכא חזקה המסייע למיעוט ושפיר מצי אתי' סיפא דיצאה מליאה חוששת גם כרבנן וא"כ הדק"ל על רש"י ממ"נ אי לית לי' סברת הנימוקי יוסף קשה קושית תוס' הנ"ל ואי אית לי' סברתו קשה קושית הנ"ל לכן נראה דרש"י לית ליה סברת ר"ת והא דפי' רש"י במס' בכורות הנ"ל היינו רק לרשב"ג ול"ל לרש"י הך כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ואל תתמה על זה כי כבוד אאמ"ו הגאון אמיתי זצ"ל בספרו הנחמד תורת חסד כלל א' הביא כן דעת הרבה קמאי ז"ל וגם ראיתי שכתב כן בדעת רש"י במס' גיטין דף מ"ה ע"ב יע"ש דפח"ח וא"כ נתברר דרש"י חולק על ר"ת ולדינא מבואר דהלכה כר"ת כדאי' בש"ע אהע"ז סי' קנ"ו סעיף י"ג ובבית שמואל ס"ק י"ח דהלכה כמשנה ביבמות דף קי"ט ע"א וע' בתרומת הדשן סי' רע"א:
ד) והנה במס' חולין דף ט' ע"א אמר שמואל הטבח צריך שיבדוק בסימנים לאחר שחיטה לא בדק מאי ר' אלעזר בן אנטיגנוס אומר טריפה ואסורה באכילה במתניתא תנא נבילה ומטמאה במשא במאי קמפלגי בדרב הונא דאמר בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה מר סבר בחזקת איסור קיימא והשתא מתה היא ומר סבר בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן וכתבו בתוס' ד"ה ואסורה באכילה וז"ל משום דרוב פעמים שוחט שפיר שריא מדאו' לא החמירו לעשות נבילה עכ"ל ויש להבין כיון דהוא באמת רוב למה החמירו ולכאורה נראה דאזלו בשיטת ר"ת דס"ל להלכה אמרינן סמוך מיעוטא דאין שוחטים לסימנים היטיב לחזקת איסור דבהמה והוי פלגא ומיתסר רק מדרבנן וי"ל דטעמא דר' אלעזר דאינו מטמא במשא דלענין טומאה איכא חזקת העמד גברא על חזקתו בחזקת טהור המתנגד לחזקת איסור דבהמה וסליק חזקה נגד חזקה ולא נשאר רק מיעוט גרידא מיהו לכאורה קשה לפ"ז אמאי אסורה באכילה כיון דחזקת העמד גברא סותר לחזקת איסור וליכא רק מיעוט גרידא דקיי"ל כרבנן דר"מ דלא חיישינן למיעוטא לכן צריך לומר כמ"ש בתשובת מוהרי"ל סי' קס"ב וז"ל אך חזינא דלא אזלינן בשום דוכתא אלא בתר מילתא דאיתיילד בי' הספק ולא אזלינן בנדה בתר חזקת טהרה והני דלעיל משום תרתי לריעותא עכ"ל וכוונתו למ"ש בתשו' רא"ם סי' כ"א וז"ל נראה לי הא דלא משני גמרא בנדה דף ב' גבי מאי טעמא דשמאי משום העמד טהרות על חזקתן שהוא חזקה מעלי'. אבל אמרו משום העמד אשה על חזקתה שהוא חזקה גרוע משום דבכל מקום שאמרו העמד דבר על חזקתו לא אמרו אלא באותו הדבר עצמו שבו נולד הספק כגון בספק נגעו טהרות ספק לא נגעו העמד טהרות על חזקתן ובנידון דידן דהספק ראתה האשה ספק לא ראתה שהספק נולד בה מתחילה העמד אשה על חזקתה אבל הטהרות שנשתמשה בה האשה שלא נולד בהן הספק מתחילה אלא מכח הספק שנולד באשה אין לומר בהן העמד טהרות על חזקתן אלא כדי להתעזר לחזקת אשה בלבד ולא לעצמן והא דמשני גמ' משום דאיכא למימר העמד כלים על חזקתן ואימר לא נטבלו אינו אלא לתת סיוע לארועי חזקת מקוה לטמא טומאה ודאית והמקשה לא הבין זה וחשב שהוא חזקה לעצמן ולא לתת עזר ולכך הקשה אדרבא העמד מקוה על חזקתו שהחזקה אינו נאמר אלא על המקוה שנולד בו הספק ולא על הכלים עכ"ל וע' במוהר"מ לובלין במס' נדה ובמוהרש"א שלפ"ז מיושב קושייתם וכבר רמז בזה בספר סדרי טהרה וכן מבואר סברא זו בריטב"א במס' עירובין דף ל"ו ע"א שכתב על מ"ש תוס' דאלימא חזקת שהיה בחזקת טהור ולית לן לאשגוחי בתר חזקת גברא דהוי קאי בחזקת ביתו וז"ל והרב בר שניאור ז"ל נתן טעם לדבר למה אלימא חזקת עירוב שבכל מחום אין לדון בחזקה אלא מדבר שהספק בא ממנו וכן גבי מקוה אמרינן העמד טמא על חזקתו ולא אמרינן העמד טהרות על חזקתן יע"ש וא"כ ה"ה כאן כיון שהספק נולד בבהמה אי נשחטה כהוגן ובה איכא חזקת איסור ומ"ש תוס' דלא החמירו לעשות נבילה הטעם פשוט לפי מאי דאיתא במס' חולין דף פ"ו ע"ב אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר וכתב בהגהת מרדכי בפ' הזרוע סי' תשל"ז משום דאפושי טומאה לא מפשינן כדאיתא במס' ביצה דף ז' ובהר"ש במס' אהלות פרק י"א מתני' ז' כ"כ בשם רבינו האי ז"ל וע' בתשו' נב"י מה"ק חלק יו"ד סי' כ"ו לכן לא החמירו שיהיה נבילה כי אפושי טומאה לא מפשינן שוב ראיתי במרדכי שכתב וז"ל לא בדק הסכין טריפה ואסור באכילה וליכא למימר זיל בתר רובא דרוב העולם שוחטין רוב הסימנים דכיון דבחזקת איסור עומדת איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לי' רובא ועוד דאינו מבורר זה הרוב דכמה פעמים שוחטין שאין רוב הסימנים נשחטין יע"ש ורי"ף ורא"ש ורמב"ם פרק א' משחיטה הלכה י"ב וי"ג פסקו דהוי נבילה ומטמא במשא כמ"ש הכסף משנה שם ובטור סי' כ"ה לא ביאר בפירוש הדין ובש"ע שם סעיף א' כתב שאם לא ראה שרובן שחוטין אסור וביאר הש"ך בס"ק א' דהוי נבילה וכ"כ הפר"ח שם ס"ק א' ומשמע דס"ל דמדאו' הוי נבילה ובע"כ ס"ל כתי' ב' שכ' המרדכי דליכא רוב, ואולם התב"ש שם סי' כ"ה ס"ק ג' כתב כוונה אחרת ברמב"ם ודלא ככסף משנה וע' בפרי מגדים בשפתי דעת ס"ק א' וברשב"א שם כתב טעם דלא הוי רוב משום דתליא במעשה, ועיין עוד בפרט ה':