אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ט › פרט א

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ט · פרט א

כלל ט

יבואר מקורו בהא דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ואי ר"מ סמוך מיעוטא לחזקה מדאו':

א) במס' נדה דף ח"י ע"ב ובמס' קדושין דף פ' ע"א מובא שם מתני' תינוק הנמצא בצד עיסה ובצק בידו ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאין שדרכו של תינוק לטפח ואי' שם מ"ט דר' מאיר קסבר רוב תינוקת מטפחים ומיעוט אינם מטפחים ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת וסמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא ורבנן מיעוטא כמאן דליתא דמי ורובא וחזקה רובא עדיף ועיין בתוס' מס' חולין דף י"א ע"א ד"ה מנא לתי' רבינו חיים אתי' מפרה אדומה ועיין במס' קדושין דף נ' ע"ב בבעל המאור שר"ל דרובא וחזקה כהדדי נינהו וכבר השיג עליו הרמב"ן במלחמות דקיי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף ובמס' חולין שם איתא מנא הא מילתא דאמרי רבנן זיל בתר רובא מנלן דכתיב אחרי רבים להטות אלא רובא דאיתא קמן כגון תשעה חניות וסנהדרין לא קא מבעי' לן כי מבעי' לן רובא דליתא קמן יע"ש וכתבו תוס' ד"ה מנא וז"ל וא"ת כיון דאמרי רבנן זיל בתר חזקה כ"ש בתר רובא דרובא וחזקה רובא עדיף וי"ל דלר' אחא בר יעקב בעי דלא קים לי' חזקה מקרא (וכתב מוהרש"א כוונתם דהוא רק הלכה ואין דנין ק"ו מהלכה ועיין בס' באר יעקב) ולמאי דמפרש רבינו חיים דהא דרובא וחזקה רובא עדיף לאו מסברא אלא מפרה אדומה ילפינן דאזלינן בתר רובא אע"ג דאיכא חזקה נגד הרוב דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא א"ש הכא עכ"ל משמע לתי' ראשון הא דס"ל לרבנן דרובא וחזקה רובא עדיף הוא מסברא, והנה תוס' במס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב וחולין דף פ"ו ע"ב ד"ה סמוך כתבו דר"מ סובר סמוך מיעוטא לחזקה מדאו' ונראה דס"ל הא דאיתא בש"ס דר"מ חייש למיעוטא גרידא הוא חומרא דרבנן ובצירוף חזקה חייש אפילו מדאו' והיינו מדטהר ר"מ והוא להקל בע"כ מדאו' אמרינן סמוך כו', ואולם בתוס' במס' יבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא כתבו וז"ל, ומיהו אם לא חייש ר"מ למיעוט אפילו היכי דאיכא חזקה בהדי רק מדרבנן א"ש עכ"ל נראה דלאו מילתא דפסיקא הוא אצל רבותינו בעלי תוס' שר"מ סובר סמוך כו' מדאו' ולא הבנתי דבריהם ז"ל מה שהביאו ראי' דר"מ סובר סמוך מדאו' מדמטהר ר"מ הא תוס' כתבו במס' קדושין דף פ' ד"ה סמוך דרוב תינוקת מטפחים בעיסה הוא רוב גרוע וא"כ שפיר יש לומר דבעלמא סובר ר"מ דמדאו' רובא וחזקה רובא עדיף ולא אמרינן סמוך כו' מדאוריית' ושאני רוב הנ"ל דהוא רוב גרוע עוד הביאו ראי' ממס' חולין דף פ"ו ע"א דאי' שם בחרש שוטה וקטן ששחטו בינן לבין עצמן לענין אותו ואת בנו ר"מ מתיר לשחוט אחריהן (דשחיטתן לא הוי שחיטה) ואיתא שם דאמר ר' יוחנן מחייב הי' ר"מ על שחיטתן משום נבילה (ר"ל מחייב מלקות דס"ל ודאי נבילה הוא והאוכלה לוקה) מ"ט אמר ר' אמי הואיל ורוב מעשיהן מקולקלים וקאמר ר' פפא לר' הונא ברי' דר"י מאי אר"י רוב אפילו מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא וסמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא דתנן תינוק כו' ואמרינן מ"ט דר"מ כו' סמוך כו' וכ' רש"י וז"ל מאי אר"י רוב אפי' מיעוט מעשיהם מקולקלים ורובן מתוקנים הוי פשיטא לן דנבילה הוא לר"מ דהא שמעינן לי' דחייש למיעוטא דסמוך מיעוטא לחזקה שבהמה זו בחזקת איסור אמ"ה עומדת ולא נודע לך שנשחטה ואיתרע לה רובא דתיקון מעשיהם יע"ש, וא"כ עלה ע"ד הש"ס הטעם דמותר לשחוט אחר שחיטת חש"ו משום סמוך ומהני אפי' להקל (וה"ה כיון דמלקין על שחיטתן מוכח דהוא מדאורייתא) וא"כ מוכח דר"מ סובר סמוך מיעוטא לחזקה אפילו מדאור' כיון דמהני אפילו להקל, ולענ"ד יש לדחות ראי' זו דהנה בהא דאמר ר"מ סמוך מיעוטא לחזקה מדאו' אי דר"ל דמיעוט וחזקה מכריעין לרוב או דהוא רק ספק השקול והוי פלגא ופלגא דעת תוס' במס' קדושין דף פ' ע"א ד"ה סמוך דהוי פלגא ופלגא דכן מוכח בסוף מס' יבמות דף קי"ט ע"ב דסובר ר"מ דלא תנשא ולא תתייבם והא דמטהר ר"מ בתינוק משום דרוב תינוקת מטפחים הוא רוב גרוע וכ"כ תוס' ביבמות שם ד"ה סמוך מיהו כתבו בשם רבינו חיים ז"ל לכן מטהר ר"מ בעיסה אף דהוא רק פלגא ופלגא כיון דתינוק הוא דבר שאין בו דעת לשאול ספיקו טהור אפילו ברשות יחיד ובתוס' קדושין דחו תי' זה ועיין בתוס' כתובת דף י"ג ע"ב בד"ה מסייע שמטין דבריהם לסברת הר"ח הנ"ל, ולכאורה קשה לסברת תוס' דרוב תינוקת מטפחין הוא רוב גרוע מה מקשה ר' פפא הנ"ל על ר' יוחנן ל"ל טעמא דרוב מעשיהן מקולקלים אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ מטהר בתינוק משום סמוך כו' והוצרך לחלק בין טומאה לאיסור דאם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר הא בלא"ה לא קשה דהתם בתינוק הוא רוב גרוע לכן אפי' לקולא אמרינן סמוך ואף דתוס' כתבו שם דרק לר' יוחנן הוא רוב גרוע כיון דסובר דאין שורפין עליו את התרומה אבל לר"ל דשורפין הוי רוב מעלי' מ"מ קשה הא ר' אמר קאמר הטעם אף אליבא דר"י ובשלמא לשיטת רבינו חיים ז"ל לא תיקשי מאי מקשה דלמא התם טהור משום דהוי דבר שאין בו דעת לשאול משא"כ הכא אף דאמרינן סמוך הוי ספק השקול וספיקא דאו' לחומרא דיש לומר דזהו באמת תי' הש"ס שם אם אמרו ספק טומאה לטהר משום דהוי דבר שאין בו דעת לשאול יאמרו ספק איסור להתיר ולית לי' הטעם הגהת מרדכי שם משום דאפושי טומאה לא מפשינין, אבל לדעת תוס' הנ"ל קשה וצריך לומר דקושי' הש"ס הוא כך מאי ארי' דאיכא רוב מעשיהם מקולקלים אפילו אם יהי' מיעוט מעשיהם מקולקלים כיון דרוב מעשיהם מתוקנים לא אלים כל כך דהוא נגד סברא וראי' דהא באמת הוא להיפך וא"כ שפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה נגד רוב גרוע כזה כמו בתינוק כיון דהוא רוב גרוע אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להקל, ה"נ כיון דרוב מעשיהם הוא רוב גרוע נימא סמוך מיעוטא דמקולקלים לחזקה ולמה קאמר דאיכא רוב מקולקלים הו"ל לומר דאיכא רוב מתוקנים אך הוא רוב גרוע והמיעוט מעלי' כמו התם וא"ש. וא"כ לפ"ז נדחה ראי' תוס' שהוכיחו דאמרינן סמוך לר"מ מדאו' מדעלה ע"ד ר' פפא לומר הטעם דמותר לשחוט אחר שחיטת חש"ו משום סמוך כיון דמהני אפילו לקולא מוכח דהוא דאוריי' הא יש לומר שאני התם דרוב מעשיהם מתוקנים הוא רוב גרוע כמו רוב מטפחין אבל ברוב מעלי' יש לומר דסובר דלא אמרי' סמוך מדאו', ולכאורה עלה בדעתי לקיים ראיות תוס' ולפרש הסוגי' דחולין הנ"ל כפשוטו דרוב מעשיהם מתוקנין הוא רוב מעלי' ואפ"ה לא קשה קושי' הנ"ל דהנה יש להתבונן במ"ש תוס' דרוב תינוקת מטפחין בעיסה הוא רוב גרוע מאיזה טעם יהי' נחשב לרוב גרוע, ונראה דהנה רבינא סובר במס' בכורות דף כ' רובא דתלי' במעשה לא הוי רוב וכן קיי"ל, וא"כ יש לומר רוב תינוקת מטפחין בעיסה כיון דתלי' במעשה מדאו' לא נחשב לרוב רק רבנן אמרו שיהי' נחשב לרוב, ועיין בכתובת דף ט' ע"א בתוס' ד"ה אבע"א שכתבו ג"כ דהוא רוב מדרבנן ולא ביארו הטעם ויש לומר כמ"ש וי"ל זהו טעמו של ר' יוחנן דסובר שם דאין שורפין עליו אח התרומה כיון דהוא רק מדרבנן ור"ל יש לומר דסובר כרבא במס' בכורות שם דנראה דסובר דאף רוב התלוי' במעשה הוי רוב גמור לכן שורפין עליו את התרומה, והנה במס' קדושין דף נ' ע"ב סובר ר' פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן לקדושין ומסקינן שם דמיירי דרובא מקדשי והדר מסבלי ומיעוטא מסבלי והדר מקדשי ומבואר ברמב"ן במלחמות לפי פירושו וכן הוא דעת תוס' ודלא כרש"י) דחשש סבלונות הוא שמא קידשה כבר הוי הך רובא דמקדשי והדר מסבלי רובא דתלי' במעשה דהא צריך לעשות מעשה וכ"כ הפני יהושע שם, וא"כ ר' פפא דסובר חיישינן משמע דסובר כרבא רבו דאפי' רובא דתלי' במעשה הוי רוב וע' שבת דף קכ"ח ע"א ודוחק לומר דטעמו משום חומרא דא"א כיון שיש לנו טעם מספיק דסובר כרבו ולשיטתו גם רוב תינוקת מטפחין בעיסה הוא רוב גמור ומרא דשמעתתא במס' חולין דמקשה מאי ארי' רוב אפילו מיעוט נמי הוא ר' פפא וא"כ ר' פפא לשיטתו שפיר מקשה דלדידי' גם רוב מטפחין הוא רוב גמור ומעלי' וא"כ קם ראיות תוס' אמנם באמת עדיין לא עלתה ארוכה דזה פשוט הא דרובא דתלי' במעשה לא הוי רוב היינו אם המיעוט לא תלי' במעשה אבל אם גם המיעוט תלי' במעשה בוודאי רוב עדיף, והנה רש"י ותוס' במס' קדושין דף פ' ע"א בד"ה שדרכו נחלקו בפירושא דשמעתתא רש"י פי' שבעיסה ודאי נגע התינוק דלא חיישינן שבא אדם אחר ונתנו רק הספק הוא אם התינוק הי' טמא ורוב תינוקת מטפחים באשפה והוא טמא והמיעוט אינם מטפחים והוא טהור ושפיר הוי המיעוט לא חלי' במעשה אבל תוס' פי' בשם ר"ת דהתינוק ודאי טמא רק הספק הוא אם הוא עצמו נגע בעיסה או שבא אדם טהור ונתן העיסה לתינוק ורוב תינוקת מטפחין בעיסה והמיעוט אינם מטפחים רק אדם טהור נתן העיסה לתינוק יע"ש, וכ"כ רשב"א בחידושיו לחולין ובמס' נדה וא"כ גם המיעוט תלי' במעשה דבע"כ צריך לומר שאדם טהור נתן לו והא עיקר טעם דרוב התלי' במעשה לא הוי רוב משום דלא שכיח שיהי' נעשה מעשה דיותר מסתבר דהוא כמקדם משא"כ אם נעשה מעשה מה לי מעשה דגדול או קטן וכיון דשניהם הרוב ומיעוט תלי' במעשה בוודאי רוב עדיף ובע"כ צריך לומר מ"ש תוס' דרוב תינוקת מטפחין לא הוי רוב גמור אין טעמם כמו שכתבתי וצריך לומר הכוונה בקו' הש"ס במסכת חולין כמש"ל וא"כ נדחה ראיות התוס' וצ"ע:

ב) אמנם לכאורה יש להוכיח דר"מ דסובר סמוך מיעוטא לחזקה הוא רק חומרא דרבנן דהנה בפני יהושע בקונטרס אחרון למס' כתובת דף י"ב הקשה דלר' מאיר הוי סברות הפוכות דהא לחכמים דר' מאיר וכן קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ולר"מ לא אזלינן בתר רובא דמטהר בתינוק שנמצא ואפ"ה אזיל בתר חזקה כדאיתא במס' עירובין דף ל"ה יע"ש שכתב ליישב עפ"י כלל מחודש אשר לא נראה כן מדעת קמאי ז"ל וכמו שיתבאר לקמן בס"ד, וכבר קדמו בקושי' זו בהגהות מרדכי במס' חולין בפ' הזרוע סי' תשל"ז בשם רבינו ברוך וז"ל ושוב מסיק בפרק בתרא בתרא דיבמות אליבא דר"מ דיש חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיפא מרובא כו', ומעתה תימא דארובא פליג ר"מ דחייש למיעוטא ואחזקה לא אשכחן דפליג בכ"מ שאנו מעמידין הדבר על חזקתו כו' יע"ש שהניח בקו' ועיין במס' גיטין דף כ"ח ע"א במתני' דשם דנותן לו בחזקת שהוא קיים לאביי שם אתי' כר"מ דלא חייש למיתה כמו דלא חייש לבקיעת הנוד הרי דאזיל בתר חזקה. מיהו התם יש לומר דאיכא חזקה עצמי וגם אתי' מכח רובא דרובא דעלמא בחזקת בריאים קיימי כמ"ש בכללי חזקות, מיהו בשאר דוכתי מבואר דר"מ אזיל בתר חזקה, ואולם לדברי תוס' מסכת יבמות דף קי"ט הנ"ל דנראה דיש לומר לר"מ הא דאמרינן סמוך כו' הוא רק חומרא דרבנן לא קשה דהא מדאו' באמת רובא וחזקה רובא עדיף, ואולם קשה דהא עכ"פ ר"מ סובר דהחמירו חכמים לחוש למיעוטא אפי' היכי דליכא חזקה המסייע למיעוט ובחזקה מבואר בש"ס בכמה דוכתי דאזלינן בתר חזקה, מיהו גם זה לא קשה לפמ"ש רש"י במס' פסחים דף ט' ע"א בד"ה ואב"א בסופו שכ' וז"ל וגבי איסור דרבנן סמכינן אחזקת חבר שעושין יע"ש משמע דבאיסור דאו החמירו חכמים שלא לסמוך על חזקה ועיין בתשו' מוהרי"ל סי' קס"ב ובס' שערי דורא במבוא שערים סי' נ"א, וכן משמע במס' חולין דף קל"ד ע"א בתי' רבא ספק איסורא לאומדא ומ"ש רש"י בד"ה חלה דספק איסורא שיש בו עון מיתה, בע"כ קושטא דמילתא נקיט ואפילו באיסור לאו החמירו שלא לסמוך על חזקה באיסור דאורייתא, וכן נראה דעת הפר"ח בסי' כ"ט ובסי' ק"י וכמ"ש הפני יהושע בשמו בכתובת דף ט' ע"א שכן הוא דעת קצת קמאי ז"ל דהחמירו חכמים שלא לסמוך על חזקה באיסורין א"כ לא מצינו לר"מ קולא בחזקה יותר מברוב והחילוק שבין ר"מ לחכמים הוא רק דלרבנן לא החמירו ברובא ול"ח למיעוטא ולר"מ החמירו חכמים אפילו ברובא לחוש למיעוט. ואולם בחזקה לשיטת פוסקים הנ"ל אפי' לרבנן החמירו ומ"ש הפני יהושע בחזקה לא אשכחן דפליג ר"מ הא גם לרבנן לא אשכחן דפליגי ומ"מ דעת פוסקי' הנ"ל דהחמירו שלא לסמוך על חזקה כמו כן יש לומר לשי' ר"מ דבחזקה החמירו ור"מ מוסיף שהחמירו אפילו ברובא ומה שהביא הפני יהושע ראי' ממס' עירובין דף ל"ה ע"ב דאיתא שם ורמי דאו' אדאו' לר"מ דתנן נגע באחד בלילה ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר פי' רש"י דאמר אוקמה אחזקה ואתמול חי הי' אלמא בספיקא דאור' ואיכא חזקה לקולא אזיל ר"מ בתר חזקה ומתני' נמי ניזל בתר חזקה ומעיקרא כי אנחה התם טהור הוי יע"ש הרי דאזיל בתר חזקה, לענ"ד לק"מ דאיתא במס' חולין דף פ"ו ע"ב אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר ופי' בהגהת מרדכי ר"פ הזרוע משום דאפושי טומאה לא מפשינן (ועיין בחולין דף ט' ע"ב ודוק) ואם אמרו כן בספק איסור דאו' כ"ש בדבר שמדאו' מותר רק חכמים החמירו שלא החמירו רק באיסורין ולא בטומאה וא"כ אף דחכמים החמירו שלא לסמוך על חזקה היינו באיסורין ולא בטומאה משום דאפושי טומאה לא מפשינן והא דמקשה שם ר"מ אדר"מ הא יש לומר שאני עירוב דהוא ספק איסור דהחמירו חכמים שלא לסמוך על חזקה יש לומר כמ"ש תוס' שם בד"ה אמר וז"ל וא"ת מאי קושי' דר"מ אדר"מ דבמתני' הא דלא אוקמה תרומה אחזקה לאו משום דהשתא היא טמאה אלא משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דמוקמינן לגברא בחזקת שלא עירב כו' יש לומר דניחא לי' לשנוי אפילו אי סבר ר"מ תחומין דרבנן דהשתא לא מצי לשנוי הכי משום דבמתני' איכא חזקה לחומרא דכיון דאיכ' נמי חזקה לקולא הו"ל לומר דהוי עירוב דספיקא דרבנן לקולא מש"ה מוקמינן בשני כיתי עדים דלא שייך למימר הכי כיון דאיכא כת דמפקעי מחזקה יע"ש ה"נ י"ל על קושית הנ"ל דרצה לתרץ שם אפילו אי יסבור תחומין דרבנן וסובר לסברא פשוטה כמש"ל דלא החמירו חכמים שלא לסמוך על חזקה רק באיסור דאורייתא ולא באיסור דרבנן דהוי תרי דרבנן כיון דעירובי תחומין דרבנן לכן מתרץ תי' חדש וא"כ גם לר"מ לא מצינו חומרא ברובא יותר מחזקה דכמו שהחמירו ברובא דליתא קמן לחוש למיעוטא אף דליכא חזקה המסייע למיעוטא כמו כן החמירו בחזקה גרידא ומה דהקילו בחזקה באיסור דרבנן כמו כן הקילו לסמוך על רובא באיסור דרבנן ולא קשה קו' הגהות מרדכי ופ"י רק לשיטת הגהות מרדכי שהבאתי לעיל במקומו דסובר דאפילו במיעוט גרידא חייש ר"מ מדאו' ואלו בחזקה מבואר במס' עירובין דאפילו לר"מ מהני מדאו' והגהות מרדכי לשיטתו שפיר הקשה אבל מדברי פני יהושע נראה דקו' הוא לכל השיטות מדנקט רק האי דתינוק שנמצא בצד העיסה ולענ"ד להסוברים דר"מ סובר סמוך מיעוטא לחזקה הוא רק חומרא ומכ"ש מיעוטא גרידא דהוא רק מדרבנן לא ק' מידי ולכאורה נראה אפילו לתוס' מס' בכורות ומס' חולין דר"מ חייש למיעוטא וחזקה מדאו' היינו ברובא דליתא קמן אבל ברובא דאיתא קמן מודה דלא אמרינן סמוך ורובא עדיף ממיעוט וחזקה וצ"ע ולדינא קיי"ל כרבנן דאפילו ברובא דליתא קמן לא אמרינן סמוך כו' ורובא עדיף ממיעוט וחזקה כמבואר בקמאי ז"ל וע' תוס' מס' חולין דף י"א ע"א בד"ה מנא ואי לחומרא אמרינן סמוך כו' ע' בפרט ג':

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה