שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ח · פרט יב
יבואר פסק הלכה אי חיישינן למיעוט גרידא
לו) התוס' במס' חולין דף י"א ע"ב בד"ה ולר"מ ובמס' יבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא ובמס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב הוכיחו דאין הלכה כר"מ דחייש למיעוט גרידא מדאיתא שם בחולין ר"מ האיך אכיל בישרא ולא קאמר האיך אכלינן בישרא וע' במוהרש"א במס' בכורות שם ועיין בש"ך יו"ד סי' רמ"ו ס"ק ח' וראיתי בס' פלתי בסי' ק"י בכללי ס"ס שכתב להקשות לשיטת רמב"ם דספיקא דאו' מן התורה לקולא רק מדרבנן לחומרא מה פריך הש"ס לר"מ דחייש למיעוטא האיך אכיל בישרא הא עכ"פ אפילו לר"מ דחייש למיעוטא הרוב מבטל חזקת איסור והוי פלגא ופלגא כדאי' חולין דף פ"ו ולמה לא יאכל בשר כיון דספיקא דאו' לקולא ותירץ דהנה יש לדקדק למה דייק דוקא ר"מ הא ר' עקיבא וסייעתו חיישי למיעוטא וגם לשיטתם קשה ואולם לרמב"ם ניחא דהם ס"ל דספק של תורה להקל אבל ר"מ דסובר במס' כריתות דף י"ח ע"א דלא בעי חתיכה מב' חתיכות ובע"כ סובר ספיקא דאורייתא מדאו' לחומרא שפיר מקשה עכ"ד וא"כ לדבריו נסתר ראית תוס' דמוכרח הש"ס לומר דוקא לר"מ ולכאורה ל"ק קושיא הפלתי לפמ"ש תוס' שם ד"ה פסח וז"ל מבשר תאוה לא פריך משום דנראה דמדאו' ל"ח ר"מ למיעוטא אלא מדרבנן להכי פריך ה"נ שמחמיר שלא לאכול בשר כלל ואפי' שמחמיר בשאר בשר פסח וקדשים מא"ל יע"ש א"כ עיקר הקושיא על דין דרבנן גם לשיטת רמב"ם שפיר מקשה דכיון דר"מ חייש למיעוטא ומשווי פלגא ופלגא מה בכך דספיקא דאו' לקולא הא מדרבנן לחומרא ואף אי החמיר שלא לאכול מ"מ בפסח וקדשים האיך יכול להחמיר מיהו נראה כוונתו דכיון שהוא רק חומרא דרבנן בפסח וקדשים לא החמירו לבטל מצוה והניחו על דין תורה, מיהו תמהני מה שהבין דהכא איכא חזקת איסור ומטעם סמוך מיעוטא לחזקה חייש ר"מ המעיין בתוס' במס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב ומוהרש"א ובס' צאן קדשים מוכח דהכא לאו מטעם סמוך מיעוטא לחזקה חייש ר"מ דלא שייך סמוך כמ"ש הטעם רק דחי ש למיעוט גרידא וראי' לזה דהא כתב תוס' דאין הלכה כר"מ והיכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט כתבו בשם ר"ת דגם חכמים מודו לר"מ דאמרינן סמוך, ועלה בדעתי לומר דמוכרחין דברי הפלתי דקושיא הוא רק לר"מ דהנה ברמב"ם בפרק ט' מטומאת מת הלכה י"ב כתב בכסף משנה ליישב קושית רשב"א ור"ן על שיטת הרמב"ם וז"ל ואחד מטענות שטענו על רמב"ם מדחייבו רחמנא א"ת דבר זה יישבו רבינו שמצאתי כתוב בס' ישן כלשון הזה ואעפ"כ דבר שחייבין על זדונו כרת ספיקו אסור מן התורה שהרי העושה אותו חייב א"ת יע"ש ומצד סברא נראה לומר להסוברים דר"מ חייש למיעוט גרידא מדרבנן היינו היכי דהי' ספק השקול מיתסר מדאו' בזה שייך לומר דהחמירו לחוש למיעוטא אטו פלגא ופלגא אבל אם אפילו היכי דהוא פלגא ופלגא מותר מדאו' אין סברא לחוש למיעוטא דכולי האי לא שייך להחמיר דהוי כעין תרי דרבנן וא"כ תיקשי מאי מקשה הש"ס על ר"מ היכי אכל בישרא דילמא לא החמיר ר"מ לחוש למיעוטא רק ביבם קטן וקטנה שאין מייבמין כיון דאיכא איסור כרת ואילו הי' ספק השקול כגון מחצה סריסים ומחצה אינם סריסים הי' מדאו' אסור שפיר שייך לומר שהחמירו חכמים לחוש למיעוטא אף שרובן אינם סריסים שיהיה כמו פלגא ופלגא משא"כ הכא בשחיטה לפמ"ש תוס' במס' בכורות ובמוהרש"א דלא מצרפינן החזקת איסור ואם הי' פלגא הי' אזלינן לקולא מדאו' והי' אסור רק מדרבנן בכי האי גוונא יש לומר דלא החמיר ר"מ וא"כ מוכרחין אנו לתירץ הפלתי דקושיא הוא רק לר"מ לשיטתו וא"כ לכאורה נדחה ראיות תוס', מיהו לא קשה על תוס' דיש לומר דל"ל לסברת רמב"ם ודבריהם ברורין ובלא"ה דברי פלתי תמוהין דנראה מדבריו דנחית בשיטת מוהרי"ט ספר ב' ופר"ח בכללי ס"ס דל"ל חילוק הנ"ל בין איסור לאו לאיסור כרת דעיקר נוסחה ישנה הוא ליישב קושית קמאי ז"ל האיך משכחת א"ת אבל לתי' מוהרי"ט ופר"ח דתליא במחלוקת למ"ד דבעינן איקבע איסורא ולא קשה קושיא הנ"ל אין לנו הכרח לחלק בין ספק כרת לספק לאו כמ"ש ז"ל ופלתי נחית לשיטה זו כמבואר בדבריו וא"כ אין מקום לקושיתו שהקשה מה מקשה על ר"מ כיון דספיקא דאו' מדאו' לקולא הא לשיטתו דמצרפינן החזקת איסור למיעוטא היי איקבע איסורא כמ"ש בכללי חזקות שכן נראה מקמאי היכי דב' חזקות או רובת הסותרין זו את זו הוי איקבע איסורא וה"נ כיון דרובא וחזקה סותרין זא"ז לא אמרינן דסליק כמאן דליתנייהו דמי ואפילו לרמב"ם מדאו' לחומרא דיש לומר דרמב"ם לא קאמר רק בספק דליכא חזקה ורובא הסותרים זה את זה וא"כ גם לדבריו לא קשה כן נראה לענ"ד:
לז) אמנם קשה לי דהנה במס' נדה דף ל"ג ע"א מוקמינן מתני' דבנות כותיים נדות מעריסתן כר"מ דחייש למיעוטא ואף דבמסכת שבת דף י"ג משמע דהוא מי"ח דבר דגזרו על זה ולכ"ע הם נידות מעריסתן וגזרו עליהן טומאה כמו שגזרו על שאר עכו"ם כמ"ש תוס' שם ד"ה ר"מ מ"מ כתבו תוס' שם דלכן מוקי הש"ס מתני' רק כר"מ משום דבע"כ מתני' ל"ל טעמא דטימוע רק משום חשש ראי' ובע"כ אתי' כר"מ דחייש למיעוטא יע"ש וא"כ איכא סתם מתני' כר"מ, והנה תוס' במס' חילין דף י"א ע"א ד"ה ולר"מ ובכמה דוכתי הוכיחו דר' יוחנן ל"ל כר"מ וכתבו שם וז"ל והא דאמר ר' יוחנן בסוף אין מעמידין למעוטי מורייס וגבינת בית אונייקי וסתמא כר' מאיר התם הוי סתם ואחר כך מחלוקת בריש כ"ה יע"ש, וקשה הא איכא סתם משנה במס' נדה ובתרי מסכתות לא שייך לומר דהוי סתם ואח"כ מחלוקת ותיקשי על ר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה, וכן קשה לתוס' במסכת יבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא ורא"ש שם שכתבו דסתם מתני' דיבמות אתי' כר"מ הא ר' יוחנן אמר דהלכה כסתם משנה וצ"ע מיהו להלכה כתבו תוס' ורא"ש שם אע"ג דסתם מתני' ר"מ מ"מ קיי"ל כרבנן דל"ח למיעוטא וכן פסקו כל הפוסקים דס"ל הלכה כרבנן כמ"ש רמב"ם בפרק א' מהלכות יבום הל' י"ו וי"ז דקטן וקטנה מייבמין וטוש"ע אהע"ז סי קס"ז ס"ד וכן קיי"ל דאין בודקין אחר ח"י טריפות וע' ברש"י מס' חולין דף י"ב ע"א וכל זה פשוט: