אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ח › פרט ז

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ח · פרט ז

פרט ו

יבואר אי ר"מ חייש למיעוטא מדאורייתא או רק מדרבנן

כא) בתוס' במס' בכורות דף כ' ע"א ד"ה ואבע"א הוכיחו דר"מ סובר דחכמים החמירו לחוש למיעוטא. ומביאו ראי' מהא דאית' במס' ע"ז דף ל"ד ע"ב גבי גבינות בית אונייקי דר"מ חייש למיעוטא וגזר רובא אטו מיעוטא ולא גזור שאר מקומות אטו אותו מקום משמע דבאותו מקו' נמי לא מדאו' אלא מדרבנן מטע' גזיר' אטו מיעוט' מיהו תוס' במס' ע"ז דף מ' ע"ב בהא דסובר ר"מ דכ"ה אסורין מפני מקומו של ר"מ שהיו עובדין אותה הקשו בד"ה ר"מ וז"ל וא"ת לעיל גבי גבינות בית אונייקי לא גזור ר"מ שאר מקומות ויש לומר שאני התם דבאותו מקום נמי לא הי' נשחטין לע"ז כי אם המיעוט ואי הוי גזור שאר מקומות אטו אותו מקום הוי מיעוטא דמיעוטא אבל כאן במקומו של ר"מ היו כולם עובדין יע"ש. וא"כ נסתר ראי' הנ"ל עוד הביאו במס' בכורות שם ראי' מהא דאיתא במס' חולין דף י"א ע"ב דאיתא שם לר"מ דחייש למיעוטא ה"נ דלא אכיל בישרא וכ"ת ה"נ פסח וקדשים מא"ל ולא קאמר בשר תאוה מא"ל אלא ודאי דחייש רק מדרבנן לחומרא ולא קשה מבשר תאוה די"ל דמחמיר על עצמו הי' אבל על פסח וקדשים שפיר מקשה יע"ש וכ"כ במס חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח, מיהו בתוס' בבכורות משמע דנסתפקו קצת בזה, וע' בתוס' יבמות דף קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא ובתוס' במס' נדה דף ח"י ע"ב בד"ה מיעוטא בתי' ר"י שם מבואר דהבינו דר"מ חייש למיעוטא מדאו' דא"כ לא קשה קו' תוס' שם כמבואר בתוס' במסכת חולין דף פ"ו בד"ה סמוך יע"ש ותשכח כדברי, וכן מבואר בהגהות מרדכי במס' חולין בפ' הזרוע שכתב וז"ל אע"ג דר"מ חייש למיעוטא מדאו' כדמוכח בפ"ק דחולין דאי' לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא כו' פסח וקדשים מא"ל ואם לא חייש למיעוטא מדאו' לישני הא דחייש למיעוטא הוא מדרבנן ואכילת קדשים הוי דאורייתא יע"ש, וע' בתוס' מסכת בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב ובמוהרש"א שם שמוכח שהבינו דבע"כ גבי שחיטה לא שייך סמוך מיעוטא לחזקה והוא רק מיעוט גרידא וע' בס' צאן קדשים שם וראי' מגבינות הנ"ל כתב לדחות כמ"ש תוס' במס' ע"ז הנ"ל, וראי' מבשר תאוה נדחה כמ"ש רשב"א וז"ל וכ"ת ר"מ לא אכיל בישרא וא"ת האיך אפשר לומר כן הא כתיב בכל אות נפשך תאכל בשר ויש לומר דילמא לא התירה תורה בשר תאוה ולא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע ומוטב שיאכלו בשר תמותת שחוטה ולא שיאכלו בשר תמותת נבילה כמו שהתירה תורה יפת תואר כנגד יצר הרע מן הטעם הזה כדאי' במס' קדושין וכ"כ בחי' הר"ן, ובמס' בכורות שם משמע להדי' לחד תירוצא ר' ישמעאל חייש למיעוטא אפילו היכי דליכא צירוף חזקה מדאו' ועיין בפלתי סי' כ"ט ס"ק ג' מ"ש שם.

כב) וראיתי בספר גינת וורדים בכלל ס"א שהוכיח דר' עקיבא ור' טרפון במס מכות דף ז' ע"א בע"כ ס"ל דחיישינן למיעוט גרידא מדאו' דאמרו שם אילו היינו בסנהדרין לא הי נהרג אדם מעולם ומפרש בגמ' דהוי בדקו לעדים ראיתם שטריפה הרג או שלם הרג ואת"ל שלם הרג שמא במקום סייף נקב הוי ועיין בתוס' חולין דף י"א ע"ב בד"ה ליחוש שהוכיחו ג"כ דר' עקיבא ור' טרפון חיישי למיעוטא דאף דרובם אינם טריפות מ"מ חיישינן מוכח דבע"כ ס"ל דחיישינן למיעוט גרידא מדאו' דאי מדרבנן האיך היו מבטלין מצות עשה ובערת הרע מקרבך יע"ש, ועיין בהרא"ש בפ"ק דמכות דף ו' ובכסף משנה בפרק א' מעדות סוף הלכה א', ולענ"ד לא מוכח דהנה תוס' כתבו במס' בכורות דף כ' ע"ב וחולין דף פ"ו ע"א ובכמה דוכתי אפילו דנימא דר"מ חייש למיעוט גרידא רק מדרבנן מ"מ בצירוף חזקה סובר ר' מאיר דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדאורייתא וא"כ התם איכא חזקה המסייע למיעוטא דאוקי גברא בחזקת שהי' פטור ממיתה דהיינו חזקה קמייתא כמו בכ"מ דמוקמינן על חזקה קמייתא וסמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא וספק נפשות להקל, ולכאורה ליתא להך חזקה דאיתרע כיון שעשה מעשה שהרג נעשה מעשה שראוי להסתפק מ"מ לפמ"ש תוס' במס' כתובת דף כ"ג ע"א ד"ה תרוויהו מוכח דחזקה דאיתרע מן התורה הוי חזקה רק חכמים החמירו שלא לסמוך על חזקה כזו להקל דוק ותשכח, ה"נ אף שאיתרע חזקתו מ"מ כיון דיש לחוש אולי הרג לטריפה והאי גברא מקודם שעשה מעשה זו הי' בחזקת שפטור ממיתה גם עכשיו עומד בחזקה והכא לא שייך להחמיר מדרבנן דהוא חומרא דאתי לידי קולא, וא"כ שפיר יש לומר היכי דליכא חזקה רק מיעוט גרידא מודו לר"מ דל"ח למיעוטא מדאורייתא, מיהו לפמ"ש בכללי חזקות דעת הרבה ראשונים ז"ל היכי דאיתרע החזקה מדאו' לא אזלינן בתר חזקה דברי גינת וורדים מוכרחין וא"כ יש לנו ג' מחלוקת לרבנן ל"ח למיעוט כלל לר"מ כפי הבנת תוס' במס' בכורות חייש מדרבנן לרע"ק ור' טרפון לדעת הרבה מקמאי ז"ל מדאו' חיישי למיעוטא ועיין בתוס' מס' חולין שם ד"ה ליחוש וכל זה פשוט:

כג ונפקא מיני' טובא לדינא אי ר"מ חייש למיעוטא מדאו' או מדרבנן חדא כפי מה שכתבתי לעיל בפרטי' הקודמי' היכי דגוף איסור הוא מדרבנן אי נימא דחייש למיעוטא מדאוריי' ומדאו' מיעוטא שוה לרובא כשהחמירו חכמים מדבריהם לאסור איזה דבר יש לומר דעשאוהו כשל תורה וחייש למיעוטא אפילו באיסור דרבנן וא"ל הא לא עדיף מפלגא ופלגא דהוא ספק השקול דג"כ ספיקא דרבנן לקולא דז"א דכבר כתב המרדכי במס' יבמות בפ' החולץ דמצינו בכמה דוכתי בש"ס ספיקא דרבנן לחומרא והובא דבריו בשו"ת מוהריב"ל בכמה דוכתי ועיין במוהרי"ט ספר ב' סי' א', וגם לחד תירוצא במס עירובין דף ל"ו בדבר שיש לו עיקר בדאו' החמירו וא"כ שפיר יש לומר דהחמירו גם במיעוטא אבל אם לא חייש רק מדרבנן נראה דלא החמירו רק באיסור דאור' ולא החמירו באיסור דרבנן דהוי תרי דרבנן וכן איתא בש"ס בכמה דוכתי לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן ואין לומר בהא דאיתא במס' חולין דף י"א ע"ב ר"מ דחייש למיעוטא האיך אכל בישרא דילמא סובר כר"א בן הקפר במס' חולין דף כ"ח ע"א דאין שחיטה לעוף מן התורה ויש לומר דהי' אוכל בשר עוף כיון (גוף) דשחיטה הוא רק מדרבנן לא חיישינן למיעוטא, ועיין במס' חולין דף פ"ה ע"ב ובדף כ"ז ע"ב בתוס' ד"ה שפיכה מבואר אף דר"מ סובר בדף פ"ה דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה דגמיר שפיכה שפיכה משחוטי חוץ מ"מ יכול לסבור כר"א בן הקפר וכר' יצחק בן פנחס דאין שחיטה לעוף מן התורה שנאמר ושפך בשפיכה בעלמא סגי דאף דגמר שפיכה שפיכה מ"מ אין מקרא יוצא מפשוטו וע"ע במס' נזיר דף כ"ט ע"א דז"א דהכי קאמר האיך אכל בשר בהמה וכ"ח ה"נ דלא אכל רק בשר עוף פסח וקדשים מא"ל דהתם הי' בשר בהמה, וכעין זה פי' תוס' במס' חולין דף כ"ח ע"א ד"ה איתא שכתבו וז"ל הכי פירושא וכ"ת דלא הוי אכיל בלא בדיקה פסח וקדשים מא"ל דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה יע"ש, הרי דפירש כעין זה בגמ' אף דלא נזכר בש"ס שהי' ע"י בדיקה ה"נ יש לומר כעין זה. ותו בלא"ה מוכרח לומר כן דהא רש"י כתב וז"ל דילמא במקום נקב קשחיט נקובת הוושט במשהו אבל גרגרת ברובא יע"ש, א"כ בעוף בלאו הכי לא קשה קושית הש"ס כיון דסגי בשחיטת סימן אחד יש לומר דבאמת הי' שוחט רק הקנה והי' בודק אח"כ את הוושט דהא עיקר חשש הוא שמא שחט בוושט במקום נקב אע"כ דקושי' הש"ס הוא רק מבשר בהמה וכסגנון הנ"ל, וא"כ דברינו נכונים דשפיר יש לומר באיסור דרבנן לא חייש ר"מ למיעוטא דהוי תרי דרבנן, ועוד יש לומר נפקא מיני' בין אי ר"מ חייש מדאו' או דרבנן לענין רובא בממון היכי דליכא חזקת ממון המתנגד ואפשר לברורי אי נימא דחייש מדאו' למיעוטא אפילו בכה"ג חיישינן כיון דהוא מדאורייתא מה לי איסור או ממון בכל גווני היכי דאפשר לעמוד על הבירור אפי' בזמן רחוק לא סמכינן על רוב, אבל לשיטת תוס' דר"מ לא חייש רק משום חומרא דרבנן בעלמא נראה פשוט דסובר דלא החמירו רק באיסורא כמו שהחמירו בכ"מ אבל בממון הניחו על דין תורה שהולכין בממון אחר רוב היכי דליכא חזקת ממון המתנגד וכמו דכן קיי"ל, ובזה יש ליישב קצת שיטת רש"י במס' ב"מ דף כ"ד ע"א דאיתא שם ואבע"א לעולם רבנן מי קתני הן שלו אינו חייב להכריז קתני ויניח וייתי ישראל ויהב בי' סימנא ושקיל, ופי' רש"י וז"ל לעולם רבנן ובשאינו טמון ולא תיפשוט מיני' דמודו לי' ברוב עכו"ם מי קתני כו' אינו חייב להכריז קתני כיון דרובא עכו"ם דילמא מעכו"ם נפל ושלו נמי לא הוי דלא אזלו רבנן בתר רובא בממונא יע"ש, והקשו קמאי ז"ל כמ"ש בס' שיטה מקובצת הא היכי דליכא חזקת ממון המתנגד לרובא לכ"ע אזלינן בתר רובא יע"ש שכתבו פי' אחר בגמ', ולפי מ"ש יש לומר כוונת רש"י כיון דתרצין רצה לדחות די"ל דלא מודו רבנן לרשב"א יש לומר כוונתו דרבנן ס"ל בהא כר"מ דחייש למיעוטא גרידא מדאורייתא וליכא חילוק בין איסור לממון ויש לומר דרש"י סובר בזה כתוס' מס' נדה והגהת מרדכי הנ"ל וא"ש:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה