שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ח · פרט ו
יבואר ר"מ דחייש למיעוטא היינו היכי דאפשר:
טו) גרסי' במס' חולין דף י"א ע"ב ר' אשי אמר אתי' משחיטה עצמה דאמר רחמנא שחוט ואכול וליחוש שמא במקום נקב קשחיט אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא אמר ר' אשי אמריתי לשמעתי' קמיה דר' כהנא וא"ל דילמא היכי דאפשר אפשר היכי דלא אפשר לא אפשר ופי' רש"י וז"ל היכי דאפשר לעמוד על הבירור בודקין ולא סמכינן ארובא וצריכין לבדוק בהמה מכל י"ח טריפות אי נמי כגון קטן וקטנה אפשר לנו להמתין עד שיגדלו ונדע שאינו סריס והנך כולהו משום דלא אפשר הוא יע"ש דאלת"ה לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בישרא וכ"ת ה"נ דלא אכיל בישרא פסח וקדשים מא"ל אלא היכי דאפשר אפשר היכי דלא אפשר לא אפשר וע' בתוס' ד"ה ליחוש וע"ע בדף כ"ח ע"א בתוס' ד"ה אתא ובמוהרש"א שם ונראה מוכרח מה דמחלק בין אפשר ללא אפשר אין הטעם דוקא משום דאפשר לעמוד על הבירור אלא אפילו היכי דליכא בירור ונאסר הדבר לגמרי מ"מ היכי דאפשר לפרוש ממיעוטא ואינו הכרח גדול חיישינן ודוקא כעין פסח וקדשים שהכרח לאכול וראיה לזה דבמס' חולין דף ו' ע"א ובמס' ע"ז דף ע"א איתא לר"מ דחייש למיעוטא אסור לקנות יין מביתם וכן אסרו כ"ה אע"כ כיון דאפשר לפרוש מהנך לא סמכינן על רובא:
טז) וראיתי בס' מעיין חכמה שחיבר הגאון אמיתי מוה' חיים צבי ז"ל בדף ס"ז ע"ב שהקשה לר"מ דחייש למיעוטא האיך מותר לשחוט בהמה ביו"ט דלמא ימצא טריפה ויעשה מלאכה ביו"ט שלא לצורך (כעין שהקשו תוס' בדף י"א ע"א ד"ה אבל אמאי לא ילפינן מכל קרבנות דדחי שבת ול"ח שמא ימצא קרבן טריפה ונמצא שחולל שבת) וזה לא הוי לא אפשר כיון שיכול לשחוט מערב י"ט, ואולם אי אמרינן בשחיטה מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ע' במס' ביצה דף י"ב ע"א לק"מ שאף אם ימצא טריפה ליכא איסורא ואפי' לדעת תוס' שם דבעינין שיהיה צורך היום קצת ג"כ ניחא שמ"מ החלבים ראוים להדלקה ושפיר מיקרי צורך היום קצת ואולם קשה לר' עקיבא במס' בכורות דף כ' ע"ב מסקינין דר' עקיבא סובר דחלב אינו פוטר משום דחיישינן למיעוטא דחולבת אעפ"י שאינה יולדת ובמס' ביצה דף כ"ה ע"א סובר ר' עקיבא בהמה מוסכנת לא ישחוט אא"כ יוכל לאכול ממנה כזית חי אלמא דמתיר שחיטה ביום טוב א"כ לדידי' קשה כיון דחייש למיעוטא היכי דאפשר. בהמה ביום טוב היכי שחטינן ולדידי' אין לומר כמ"ש לר"מ דהא ר' עקיבא לית לי' מתוך כדאיתא במס' פסחים דף ה' ע"ב ותוס' במס' ביצה דף י"ב ע"א ד"ה השוחט והניח בקושיא וע' ברש"י במס' ביצה דף ל"ד ע"א ד"ה מי:
יז) והנה מה שהוכיח הגאון ז"ל דר' עקיבא חייש למיעוט גרידא כיון דסובר חלב אינו פוטר לשיטת ר"ת המובא בתוס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב לא מוכח דהתם הטעם משום דאמרינן סמוך מיעוטא דחולבת אעפ"י שאינה יולדת לחזקה דבהמה שהי' בחזקת שלא ילדה וא"כ הכא דליכא רק מיעוט גרידא לא מוכת דסובר כר"מ ואולם דבריו נכונים לשיטת ר"י המובא בכמה דוכתי ובמס' יבמות דף קי"ט ע"א בתוס' ד"ה מחוורתא דסובר דנגד חזקת בהמה שלא ילדה איכא חזקה העמד הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו וכ"כ הרא"ש שם ובמס' חולין דף י"א ע"ב תוס' ד"ה לר"מ א"כ שפיר מוכח דר' עקיבא חייש למיעוט גרידא ומהא דאמרי ר' טרפון ור"ע אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם ע' תוס' במס' חולין שם ד"ה ליחוש לא מוכח כמ"ש לקמן בפרט ז' אך מהאי דחלב אינו פוטר מוכח לשיטת תוס' דל"ל סברת ר"ת וא"כ קמה קושיא הנ"ל, ולכאורה לק"מ דהנה ר' עקיבא סובר במס' ביצה דף כ"א ע"א כל נפש בהמה במשמע וא"כ שפיר מותר לשחוט בהמה לצורך יו"ט שאף אם ימצא טריפה הא ראוי לאכילת כלבים והוי ג"כ צורך היום דהא התורה התירה לשחוט ביו"ט לצורך בהמה ואולם באחת תי' זה ליתא דהנה בס' צל"ח הקשה במס' ביצה דף כ"ה ע"א בהא דאיתא במתני' בהמה מסוכנת לא ישחוט אא"כ יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי ר' עקיבא אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה ומשמע להדיא דאפי' לר' עקיבא עכ"פ צריך שיהי' ראוי' לאדם שהרי על דברי ת"ק דאמר לאכול כזית צלי קאמר אפי' לאכול כזית חי וכן משמע להדיא בסוגיא דהוכיח דר' עקיבא סובר כר' הונא מדאמר אפי' כזית חי מבית טביחתה ואי כוונתו על אכילת כלב לא מוכח אלא ודאי שר' עקיבא קאי על דברי ת"ק שמיירי שאדם יאכל ממנה כזית וא"כ זהו גופא קשיא למה לא מתיר ר' עקיבא אפי' בשביל אכילת כלב וצריך לומר כיון שאתמול היה עומדת לאדם ומוכן לאדם אינו מוכן לכלבים כדאי' במס' במס' ביצה דף ו' ע"ב יע"ש ובע"כ לר' עקיבא דוקא טריפה שאינו מוכן לאדם מותר לשחוט משא"כ כשמוכן לאדם וא"כ אכתי קמה קושיא הנ"ל אמאי מותר לשחוט בהמה המוכן לאדם לצורך י"ט דילמא ימצא טריפה ומוכן לאדם בע"כ סובר לר' עקיבא שאינו מוכן לכלבים, ודוחק לומר דהא דאיתא בדף ו' ע"ב דמאי דחזי לאינש לא שדי לי' לכלבים ואתמול לא הי' דעתי' עלייהו היינו לדידן דקיי"ל דאזלינן בתר רוב ומסתמא תהי כשיר' לא הי' דעתו להאכילה לכלבים ומשא"כ למאן דחייש למיעוטא יש לומר דאסיק אדעתי' אולי ימצא טריפה כי סברא זו לא מוכרח כמבואר להמעיין:
יח) ואולם באמת לק"מ דהנה לכאורה יש לומר כיון דלר' עקיבא מדאו' מותר לשחוט שאם ימצא טריפה יהי' לצורך בהמה ועיקר האיסור הוא רק משום איסור מוקצה שאתמול לא הי' מוכן לכלבים וכיון דגוף האיסור הוא מדרבנן אף דחיישינן למיעוט מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ומותר לשחוט מטעם ספיקא דרבנן לקולא דאולי ימצא כשירה ולא יעשה איסור כלל, מיהו ז"א לפי מ"ש תוס' ישנים במס' ביצה דף ג' ע"ב והובא במוהרש"א דמוקצה חמורה והוי כעין דאורייתא דאסור בספיקו יע"ש ואולם נראה ליישב דהנה תוס' במס' בכורות דף כ' ע"א ד"ה ואב"א הוכיחו דהא דר"מ חייש למיעוטא הוא רק חומרא דרבנן ודלא כהגהות מרדכי במס' חולין ר"פ הזרוע יע"ש ומצינו בכמה דוכתי בש"ס לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן, וזכר לדבר ע' בתוס' מס' זבחים דף ע"ג ע"א ד"ה ר"מ וע"ע בספר טורי אבן במס' מגילה דף י"ט ע"ב ד"ה ר' יהודה מתיר בקטן וא"כ יש לומר דהיכי דגוף האיסור מדאו' אף דמדאו' אזלינן בתר רובא מ"מ סובר ר"מ וסייעתו דחשו למיעוטא להחמיר מדרבנן משא"כ היכי דגוף האיסור הוא מדרבנן לא חששו למיעוטא דהוי תרי דרבנן כיון דחשש מיעוטא הוא רק חומרא דרבנן אפילו באיסור דאורייתא וא"כ לק"מ ושפיר מותר לר' עקיבא לשחוט בהמה המוכן ועומד מאתמול לאדם ביו"ט, דהא אף אם תהיה טריפה לא עשה איסור דאו' בשחיטה לר' עקיבא שהרי ראויה להאכיל לכלבים והתורה היתירה לשחוט לצורך בהמה רק כיון שאתמול היה עומדת לאדם איכא איסור מוקצה ואיסור מוקצה הוא רק מדרבנן לא חששו למיעוטא בדרבנן, ובשגם כיון שצריך לבהמה ביו"ט ואלו תהי' כשירה ואיכא שמחת יו"ט הקילו וע' תוס' במס' ביצה דף ח' ע"א ד"ה אמר ובדף ט' ע"א ד"ה אלמא ואף שהי' אפשר לשוחטו מערב יו"ט מ"מ כיון דעבר ולא שחיט וצריך היום לאכול וגוף האיסור הוא דרבנן ולפמ"ש איכא תרי דרבנן ליכא חשש כלל ולק"מ:
יט) ואולם לכאורה קמה הקושיא לר"מ דהנה מה שכתב הגאון ז"ל הנ"ל דהדלקה הוי צורך קצת תמוה דא"כ היה מות לשחוט אפי' לדידן בהמה אף שאין צורך כלל לאכול ממנה ביו"ט משום מתוך דהדלקה הוי צורך קצת אע"כ דליתא וא"כ לפ"ז אני אומר להיפך דעל ר' עקיבא לא קשה קושי' הנ"ל כמ"ש לעיל ואולם קשה לר"מ דחייש למיעוטא תיקשי האיך שחטינן בהמה ביו"ט דאליבא דר"מ נסתר תי' הנ"ל דר"מ בע"כ סובר לכם ולא לכלבים כדאי' סתם משנה בפרק א' במס' חלה משנה ח' עיסת כלבים בזמן שרועין אוכלין מהם נאפית ביו"ט וכתבו תוס' במס' ביצה דף כ"א ע"ב ד"ה לכם דסתם מתני' הנ"ל ס"ל כר' יוסי הגלילי דוקא היכי שרועים אוכלין ממנה נאפת ביו"ט הא לאו הכי לא ולכם ולא לכלבים וידוע דסתם מתני' הוא ר"מ וא"כ לר"מ דחייש למיעוטא קשה האיך מותר לשחוט בהמה ביו"ט דילמא תהי' טריפה ויעשה מלאכה דאו' שלא לצורך ואף דנימא דסובר מתוך הא בעינן צורך קצת והדלקה הוי שלא לצורך ופשוט לר"מ מותר לשחוט ביו"ט דלא נזכר בש"ס חולק על זו, וע' במס' חולין דף י"ד ע"א שמקשה הש"ס לר' יהודא בהמה ביו"ט האיך שחטינן הא הוי מצי להקשות גם לר"מ האיך שחטינן ביו"ט דלמא תהי' טריפה דהא ר"מ חייש למיעוטא, ואולם לתוס' הנ"ל דר"מ במיעוט גרידא חייש רק מחומרא דרבנן לא קשה מידי דיש לומר כנ"ל כיון שצריך לבהמה ביו"ט ואיכא מניעת שמחת יו"ט הקילו משום שיש איסור דרבנן הם אמרו והם אמרו דמותר לשחוט בהמה בריאה היכי שצריך לאכול. ואולם להגהת מרדכי וסייעתו דס"ל דר"מ חייש למיעוטא מדאורייתא קשה כיון דהוא איסור דאו' אם ישחוט שלא לצורך ור"מ בע"כ סובר סד"א מדאו' לחומרא כיון דסובר במס' כריתות דף י"ח ע"א דחייב א"ת אפילו בלא איקבע איסורא כמ"ש מוהרי"ט בספר ב' סי' א' ופר"ח בכללי ס"ס ס"ק א' והאיך מתירין איסור דאו' כיון דאפשר לשחוט מערב יו"ט מיהו באמת ל"ק קושיא הנ"ל דהנה רשב"א כתב במס' חולין דף ט' ע"א ד"ה א"ל וז"ל ואפי' ר"מ דחייש למיעוטא נמי משמע ודאי דאית לי' הכי מדלא פליג עלי' דרבנן אלא בקטן וקטנה לבד ולא איפלגי בה כלל וטעמא דמילתא דקאמרינן לקמן דלר"מ היכי דאפשר אפשר היכי דלא אפשר לא אפשר ואע"ג דבחולין אפשר למיבדק כיון דגבי פסח וקדשים לא אפשר וסמכינן על רובא אף בחולין כן דלחצאין לא שריה לן רחמנא עכ"ל ויש לומר ה"ה כאן כיון דחזינן דאותו חשש שמא בהמה היא טריפה לא חששה תורה דהא דפסח וקדשים היתירה תורה לכן אף בחולין מותר לשחוט הבהמה ביו"ט דלחצאין לא שריה רחמנא דהא חזינן דאותו חשש לא חששה תורה ואף דהכא אפשר מותר כנ"ל נכון ופשוט וברור:
כ) והנה בהיותי במדינת פולין שמעתי קושיא מכבוד מחותני הרב החריף הגביר מו' משה ז"ל מק"ק וואיידסליב חתן כבוד הרב הגאון המנות האבדק"ק הנ"ל זצ"ל בהא דאיתא במתני' במס' ב"מ דף כ"א ע"א מצא פירות מפוזרין הרי אילו הן שלו וסתמא קתני ומשמע דמותרין אפי' באכילה הא בקצת ספרים איתא במתני' דברי ר"מ והא ר"מ חייש למיעוטא ניחוש דילמא הם של תרומה ואף דרוב פירות הם של חולין הא ר"מ חייש למיעוטא עכ"ד ואין לומר דר"מ לא חייש למיעוטא רק היכי דאפשר לברורי והכא אי אפשר לברור כיון באין בו סימן אי אפשר לברורי ולשאול לבעלים דז"א כמש"ל דמוכח כל היכי דאפשר לפרוש ממיעוט חייש ר"מ והנה באמת מצינו חשש כזה במס' ב"מ דף ל"ח ע"א דאיתא במתני' המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא נגע בהן וקאמר ר' נחמן בן יצחק הטעם שמא עשאן המפקיד תרומה ומעשר על מקום אחר. ולכאורה לראב"ד שסובר תרומת פירות דרבנן כמ"ש הכסף משנה בשמו בפרק ב' מהל' תרומות הלכה א' וכן דעת רוב קמאי ז"ל לק"מ דהוי ספיקא דרבנן ולקולא דהא לא עדיף המיעוט מאם היה פלגא ופלגא ואפי' לרמב"ם דסובר שם דתרומת פירות הוא דאו' ע' משנה למלך בפרק ג' מתרומות הלכה י"ז הא סובר בפרק א' מתרומת הלכה כ' דתרומת ומעשרות בזמן הזה דרבנן ואפי' תרומת דגן תירוש ויצהר ובע"כ מ"ש בריש פ"ב דתרומת פירות הוא דאו' היינו בזמן הבית ור"ל שלא גרע מתרומת דגן ואולם קשה לפי מה שהוכיח המשנה למלך בפרק ז' מהל' תרומת הלכה י"ז אף דתרומה בזמן הזה דרבנן מ"מ דינו כשל תורה לכל הספיקות דאזלינן לחומרא ומביא ראי' ממס' קדושין דף מ"ה ע"ב וכן מוכח ממס' ב"מ הנ"ל דאמר רנב"י הטעם שמא עשאן המפקיד תרומה ומעשר על מקום אחר ותיקשי הא אנן קיי"ל תרומה בזה"ז דרבנן והוי ספיקא דרבנן לקולא וע' בפר"ח בכללי ס"ס ס"ק ה' שהוכיח דספיקא דרבנן לקולא אפי' לכתחילה ואפי' לפי דברי תשובת רא"ם המובא שם דלא הקילו רק בדיעבד מ"מ לפי מאי דאיתא שם אליבא דרנב"י אפי' ביותר מכדי חסרונן לא יגע בהן מחשש הנ"ל הא כיון דאיכא פסידא הוי כדיעבד כדאיתא בכמה דוכתי, אע"כ כמ"ש המשנה למלך דלענין ספיקות העמידו דבריהם בתרומה שיהיה לו דין דאו' וא"כ הדק"ל, מיהו לפמ"ש תוס' דר"מ לא חייש למיעוטא רק מדרבנן לק"מ דיש לומר כמש"ל דל"ח רק באיסור דאו' דהוי חד דרבנן והכא הוי תרי דרבנן דלשיטת רמב"ם תרומה בזה"ז הוא דרבנן ולראב"ד תרומת פירות הוא דרבנן לכן אף דספיקו לחומרא מ"מ לא החמירו לחוש למיעוטא כיון דגוף האיסור הוא דרבנן הניחו על דין תורה. מיהו אכתי קשה לשיטת הגהת מרדכי דר"מ סובר דחיישינן למיעוטא מדאו' לכן נראה ליישב דהנה איתא במס' יבמות דף קי"ט ע"ב היכי דאיכא רובא וחזקה ל"ח ר"מ למיעוטא דהוי המיעוט מיעוטא דמיעוט' וע' תוס' ד"ה סיפא, ובמס' חולין דף פ"ו ע"א תוס' ד"ה מ"ט ושם ע"ש ד"ה אמרו ובמוהרש"א שם ובמס' ע"ז דף ל"ד ע"ב תוס' ד"ה אי, והכא איכא רובא וחזקה להיתר שרוב פירות הם חולין וגם יש להם חזקה קמייתא שהי' פעם אחת חולין לכן ל"ח למיעוטא דהוי המיעוט מיעוטא דמיעוטא והא דחיישינן בפקדון כדאי' בב"מ דף ל"ח ע"א שאני פקדון כמ"ש תוס' שם ד"ה שמא דבחששא כל דהו חששו שלא יגע בהן וא"ש ולק"מ: