אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ח › פרט ה

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ח · פרט ה

פרט ד

יבואר מחלוקת רמב"ן ז"ל עם הר"ן ז"ל בכוונת ר"מ דחייש למיעוטא

יא) גרסינן במס' ע"ז דף מ' ע"ב במתני' וז"ל כ"ה אסורין (בהנאה) מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה דברי ר"מ וחכמים אומרים אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל כו' ואיתא בגמ' וז"ל אי נעבדין פעם אחת בשנה מ"ט דרבנן אמר ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן במקומו של ר"מ היו עובדין אותה פעם אחת בשנה ור"מ חייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן דלא חיישו למיעוטא לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום עכ"ל וכ' הר"ן וז"ל ופי' הרמב"ן ז"ל דהכי קאמר דלר' מאיר דחייש למיעוטא כל המקומות שאין מנהג שלהן ידוע אסורין מן הדין דכיון דר"מ חייש למיעוטא אית לן למיחש שמא נוהגין הן כמנהג מקומו אעפ"י שאותו מקום מיעוט הוא לגבי כל המקומות הנודעין לנו שאין נעבדין בהן וכן כ"ה הנמצאים בדרך אסורין מדינא מהאי טעמא וכיון דרובא דעלמא מיתסר מדינא לר"מ גזר אף במקום שידוע לנו שאין עובדין אותן משום איסור הנמשך מאותו מקום דכיון דרובא דעלמא אסור לר"מ גזר מיעוטא משום רובא אבל רבנן דלא חיישי למיעוטא ואין להם שום מקום שיהי' אסור מן הדין אלא מקומו של ר"מ לא אסרינן דעלמא משום אותו מקום בלבד עכ"ל וכיו"ב כתב הריטב"א וע' בתוס' ד"ה ר"מ, ונראה כוונת רמב"ן וריטב"א דס"ל דר"מ חייש למיעוטא מדאו' אפי' היכי דליכא חזקה המסייע למיעוט וכשיטת הגהות מרדכי במס' חולין פ' הזרוע ותוס' נדה דף ח"י ע"ב ד"ה מיעוטא ודלא כתוס' מס' חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח ובמס' בכורות דף כ' ע"א ד"ה חלב שכתבו דר"מ חייש למיעוטא דרבנן וע' תוס' חולין דף פ"ו ע"ב ד"ה סמוך בסופו וא"כ בסתם מקומות שלא נודע לנו אם עובדין כמיעוט או כרוב חיישינן מדאו' אולי הם ממיעוטא והוי ספק השקול כיון דלא אזלינן בתר רוב וכיון דספיקא דאו' מדאו' לחומרא אזי רוב מקומות אסורין מדינא שייך למיגזר מיעוטא אטו רובא אבל אי נימא דרמב"ן וריטב"א ז"ל ס"ל דר"א חייש למיעוטא רק מדרבנן ומן התורה אמרינן דסתם מקומות שאין נודעין לנו נוהגין כרובא לא שייך למיגזר רובא אטו מיעוטא דהוי גזירה לגזירה וברוב מקומות לא גזרינן וע' בתוס' במס' חולין דף ק"ד ע"א ד"ה ומנא ואולם לכאורה ז"א דהא הר"ן כתב במס' קדושין דף ל"ט ע"א דרמב"ן סובר כשיטת הרמב"ם דספיקא דאוריי' לחומרא מדרבנן ומ"מ סובר דגזרו בכל המקומות, אך באמת לק"מ דהנה מוהרי"ט ספר ב' סי' א' ובפר"ח בסי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק א' כתבו לי ישב קושי' קמאי ז"ל לרמב"ם וסייעתו האיך משכחת א"ת כיון דמדאורייתא לקולא, ותירצו דתנאים ואמוראים במס' כריתות דף י"ז וי"ח שנחלקו אי בעינן איקבע איסורא נחלקו בזה למאן דלא בעי איקבע איסורא בע"כ ספיקא דאו' מדאו' לחומרא ורמב"ם סובר דאין חייב רק באיקבע איסורא ובלא איקבע איסורא פטור משום דמדאו' לקולא ומבואר שם בדף ח"י ע"א דר"מ סובר כר"א דלא בעינן איקבע איסורא (ודברי תוס' במס' גיטין דף רע"ד ע"א ד"ה אשם ומוהרש"א שם צ"ע) ובע"כ סובר סד"א מדאו' לחומרא וא"כ דברינו הנ"ל נכונים ומצאתי זכר לדבר דלשיטת רמב"ם דסד"א לחומרא רק מדרבנן לא הוי כוודאי ולהסובר' דמדאו' לחומרא הוי כוודאי להמעיין בתשובת הר"ן סי' נ"א והובא בקצרה בב"י יו"ד סי' רכ"ח דף רכ"ג סוף ע"א דוק ותשכח כדברי:

יב) ואולם קשה לשיטת רמב"ן וריטב"א לפי מאי דאיתא ביבמות דף קי"ט ע"ב דהיכי דאיכא רובא וחזקה ל"ח ר"מ למיעוטא דהוי מיעוטא דמיעוטא וע' שם בתוס' ד"ה סימן פ"א ובמס' חולין דף פ"ו ע"א תוס' ד"ה מ"ט ובמוהרש"א ובע"ב בד"ה אמרו ובמס' ע"ז דף ל"ד ע"ב ד"ה אי וא"כ בסתם כל זמן שלא נודע שנעבדו הם בחזקה קמייתא שפעם אחת הי' מותרין וכמו דמוכח מריטב"א שכתב דספק נעבד לא אסרה תורה וז"ל ואנו אין לנו לאסור שום דבר משום ספק ע"ז אע"ג דאיסור תורה הוא עד שנדע בוודאי שהיא ע"ז או שהרוב נעבד וכולהו קראי דמישתעי בענין ע"ז בע"ז ודאית הם ורובא כוודאי כיון דמדאו' חיישינן לרובא יע"ש, וא"כ האיך קאמר רמב"ן דמדינא סתם מקומות שאין מנהג שלהם ידועין אסורין דלמא הם ממיעוטא הא איכא רובא וחזקה להתיר והוי מיעוטא דמיעוטא, שוב ראיתי בהגהות מרדכי במס' חולין בפ' הזרוע סי' תשל"ו שכתב וז"ל אבל בפרק כ"ה חייש ר"מ למיעוטא אע"ג דאיכא רובא וחזקה דכל דמות יש לו חזקת כשרות קודם שנעבד עכ"ל וע' בטו"ז יו"ד סי' קמ"א ס"ק ב' ודוק וצ"ע וע' בחולין דף ו' ע"א ודוק:

יג) והנה הר"ן ז"ל לאחר שהביא דברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל כתב וז"ל ולישנא דגזר שאר מקומות אטו אותו מקום אינו נח לי בהך ומאי דקאמר נ"מ כ"מ שאין מנהגו ידוע אסור מדינא לר"מ אינו ברור אצלינו ניהו דשמעינן לר"מ דחייש למיעוטא בקטן וקטנה דקאמר לא חולצין ולא מייבמין שמא ימצא סריס ואיילונית היינו משום דהוי מיעוטא דשכיח בכל מקום אבל שנחזיק איסור ממקום למקום מפני מקומו של ר"מ אין לנו כיון שכל המקומות הנשמעין אצלינו אינו נוהגין כמותו ואפילו את"ל דהאי מיעוטא דמי למיעוטא דסריס ואיילונית אפ"ה לית לי' למיחש בי' לר"מ מדאו' בפ"ק דחולין דף י"א מנא הא מילתא דאמרי רבנן זיל בתר רובא ומתרצינן לה מנלן דכתיב אחרי רבים להטות מהדרינן רובא איתא קמן כגון ט' חניות וסנהדרין לא מבעי' לן כי קא מבעי' לן רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה אלמא ברובא דאיתא קמן אפילו ר"מ מודה בי' וטעמא דמילתא שכיון שהוא רוב ידוע לפנינו הרי הוא חשוב לבטל את המיעוט ולעשותו כמי שאינו והכא נמי הרי רוב המקומות שאין נעבדין בהן ידוע אצלנו ואיתא קמן ולפיכך ראוי שיבטל המיעוט ולא ניחוש לסתם מקומות משום מקומו של ר"מ עכ"ל ואמרתי לבאר דברי הר"ן ז"ל ולכאורה נראה דקו' הר"ן על הרמב"ן מה שהקשה איך נחזק איסור ממקום למקום הוא קושי' הנ"ל כיון דאיכא רובא וחזקת היתר דמהכ"ת נחזיק איסור בכה"ג ר"מ ג"כ ל"ח דהוי מיעוטא דמיעוטא דכבר נתבאר בשם הגהות מרדכי דכל דמות יש ו חזקת כשרות קודם שנעבד וכ"כ הטו"ז ביו"ד סי' קמ"א ס"ק ב', מיהו כד דייקינין במה שמדייק בקטן וקטנה משוה דהוי מיעוטא דשכיח בכ"מ לפי פי' הלז מיותר, ונראה כוונתו דר"מ לא חייש למיעוטא רק היכי דמיעוטא שכיח בכל מקום ומקום וא"כ היכי דאנו מסופקין על הנידון אם הוא מרובא או ממיעוט חיישינן אולי הוא ממיעוט כיון דגם כאן שכיח המיעוט משא"כ היכי דמיעוט הוא רק במקום אחד ואנו דנין על שאר מקומות מה"ת נימא שאותן מקומות נגררין בתר מיעוט יותר מסתבר שלא נחזיק איסור ונגררין אחר מקומות שאין נוהגין לעבוד וזה ברור בכוונתו, ומה שהקשה על רמב"ן דהוי רובא דאיתא קמן, לכאורה תמיה האיך נעלם ממנו מרמב"ן סוגי' ערוכה, ואולם הדבר מובן שרמב"ן סובר כמ"ש בפרט א' לחלק בין רובא דאיתא קמן דראינו בעינינו הרוב ובין רובא דליתא קמן דהוי רק מכח ידיעה שנודע לנו הרוב, ואולם הר"ן סובר כמ"ש שם דאין לחלק בין אם אתי' מכח ידיעה או על פי ראי' לכן מדייק רוב מקומות שאין נעבדין בהן ידוע אצלינו ומה שמחלק הש"ס בין רובא דאיתא קמן לליתא קמן סובר כמ"ש שם ברובא דאיתא קמן הרוב מבורר לפנינו וברובא דליתא קמן הרוב מעורב עם המיעוט ושפיר הקשה כנלענ"ד כוונתו, והנה הר"ן ז"ל פי' שם כוונה אחרת בדברי הש"ס וז"ל לפיכך נראה לי דהכי פירושא דוודאי לר"מ כל המקומות שבעולם מותרין מן הדין ואפילו סתמן אלא דכיון דאיהו בעלמא חייש למיעוטא אלמא דלא ס"ל דמיעוטא כמאן דליתא דמי מש"ה גזור שאר מקומות כדי שלא יבוא להכשיל במקומו ואע"ג דמיעוטא הוא ראוי לחוש לקלקולו, אבל רבנן דלא חיישי למיעוטא ס"ל דמיעוטא כמאן דליתא דמי וכי האי לישנא אמרינן בקדושין דף פ' ובפ' כל היד דף ח"י ולפיכך אין לגזור על כל העולם משום חשש קלקול המיעוט ובהכי לישנא דגזור משום אותו מקום שפיר עכ"ל ולדבריו א"ש סוגי' דמס' חולין דף ו' וע' בתוס' ד"ה ר"מ:

יד) וראיתי דבר חדש בס' שער המלך בפרק א' מהלכות מגילה הלכה י"א ויען כי נוגע לכמה מקומות אמרתי לברר בס"ד מקור הדברים, הנה הר"ן בפ"ק דמגילה דף ב' ע"ב כתב וז"ל ולענין עירות המסופקות אם הם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון או לא הורו הגאונים ז"ל שהולכין בהן אחר רוב עירות שרובן אינן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון וקורין בהם בי"ד וע' בב"י א"ח סי תרפ"ח מ"ש בשם מוהר"י אבוהב ז"ל וז"ל ומיני' נשמע לענין קריאת מגילה דסתם עיר המוקפת חומה ואין יודעין בה אם מוקפת חומה מימות יהושע אם לאו דלא באה לכלל ספק כלל ואין קורין אלא בי"ד בלבד שהוא זמן קריאה לרוב העולם, והקשה בס' מקראי קדש האיך כתבו ז"ל לילך בתר רוב הא הוי קבוע וכל קבוע כמע"מ דעירות הם קבועין, ותי' בספר לשון לימודים דלא אמרינן קבוע כמע"מ רק היכי דשקול או שפירש בפנינו מקבוע אבל היכי דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קאי אזלינן בתר רובא ודמי לבשר הנמצא דכל דפריש מרובא קפריש וכ' בס' שער המלך דר"ש מקינון בסוף ס' כריתות הובא בפר"ח יו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד חולק על סברא זו וסובר דאפי' עיירות הם קבועין שכתב דניחא מה שמקשין יאסור כל העולם בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישית ניחא כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך קבוע יע"ש הרי אף על גב דהתם כל שדה ושדה באפי נפשי' קאי ולא יצא מתוך קבוע מכל מקום סובר הר"ש דמיקרי קבוע, אמנם קשה על מה שכתב הרמב"ן בדף מ' ע"ב לר"מ דחייש למיעוטא כל אותן מקומות שאין מנהג שלהן ידוע אסור מן הדין והר"ן זכרונו לברכה דחה דבריו דבהא אפי' ר"מ מודה דהוי רובא דאיתא קמן וקשה כיון דמקומו של ר"מ ידוע וניכר א"כ כל המקומות שאין מנהג שלהן ידוע יהיה אסורין מדינא מטעם קבוע ומאי אר"י ר"מ אפילו לרבנן דלא חיישי למיעוטא הא קיי"ל כל קבוע כמע"מ דמי והר"ן ז"ל אמאי לא דחי ליה מהאי טעמא משמע דס"ל דלא אמרינן קבוע אלא היכי דשקיל או שפירש בפנינו אבל כל היכי דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קיימי הוי לי' כנמצא ולדעת הר"ש צ"ע וליכא למימר דהר"ש מפרש הסוגיא כפי' הר"ן שכתב שם לר"מ דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אבל רבנן דלא חיישי ס"ל מיעוטא כמאן דליתא דמי כנ"ל שהרי לדעת הר"ש ז"ל כיון דכל המקומות שאין מנהג שלהן ידוע אסורין מן הדין מטעם קבוע הו"ל מקום שידוע לנו שאין עובדין מיעוטא ואפילו לרבנן נגזור מיעוטא משום רובא יע"ש שהניח בקושיא לשיטת הר"ש מקינון ולא הבנתי קושיתו דיש לומר הר"ש מקינון לא קאמר רק דומיא דנחל איתן שאנו דנין על גוף השדה וכמו כן בעירות אם הם מוקפים חומה דדנין על גוף עיירות דהמה קבועין וקיימין משא"כ הכא דאנו דנין על המקומות שאין ידוע לנו אם אנשים הדרים שם עובדים אותה שפיר יש לומר דאזלינן בתר רובא וע' בס' חוות דעת סי' ק"י ס"ק ו' שוב ראיתי בספר אלי' רבא בא"ח סי' תרפ"ח ס"ק ה' שכתב בשם ס' דרך תמים להג"ה הרי"ף על דין שכ' הר"ן הנ"ל וז"ל קשה אמאי לא אמרינן כל קבוע כמע"מ דמי ויש לומר דלא אמרינן כל קבוע כו' רק כגון ט' חניות שנתברר לחנות שמוכרת בשר שחיטה וחנות שמוכרת בשר נבילה ונפלה הספק בהם עצמם שלקח מאחד מהם ואינו יודע מאיזה מהם לקח אבל אם היו ט' חניות בעולם מוכרין נבילה ודאית ואחת מוכרת שחיטה ודאית וחניות אחרת מוכרת בשר ואין אנו יודעין אם מוכרת נבילה או שחיטה לא נדון אותה בתר קבוע אלא בתר רובא דעלמא לכן יחויב שהקברות שאנו מוצאין שהם מזמן קדמון ואין רו אנו יודעים אם הם מכותי' או מישראל נידון אותם בתר רובא דעלמא שהם כותי' ואין להם דין קבוע עכ"ל וע' בפרי מגדים שם באשל אברהם ס"ק ז' וא"כ לדבריו ל"ק קושית השער המלך כמובן, וע"ע בענין חשש מיעוטא לר"מ במס' ע"ז דף ל"ד ע"ב ובמס' נדה דף ל"א ע"ב ודף ל"ב ע"א ותוס' ד"ה ר"מ ובמס' נדה דף מ"ח ע"א ותוס' ד"ה בא סימן ובחי' מוהר"מ לובלין שם ודוק, ודע דלכאורה צ"ע דלפי מה דאיתא במס' יבמות דף ס"ז ע"ב ד"ה אין חייש ר' יוסי למיעוטא כדמוכח שם וע' במס' נדה דף ל"ב ע"א בתוס' ד"ה ר"מ שם דף נ"ט ע"ב במחלוקת ר"מ ור' יוסי כ' הר"ן בתשובה הובא בב"י יו"ד סי' קצ"א כתב שם דר"מ דחייש למיעוטא כל היכי דלא מוכח מילתא להיתרא מטמא לה ור' יוסי דלא חייש למיעוטא היכא דלא מוכח מילתא לאיסורה מטהר לה יע"ש וצ"ע:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה