שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ח · פרט ד
יבואר בדין רובא דליתא קמן נחלקו ר"מ ורבנן ור"מ חייש למיעוטא:
י) מקורו במס' יבמות דף ס"א ע"ב נחלקו בקטן וקטנה ר' מאיר סובר לא חולצין ולא מייבמין ואמרו חכמים לר"מ מאי טעמא דאין מייבמין א"ל קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית ונמצא פוגעין בערוה ומסיים בדף קי"ט ע"א דרבנן סברי זיל בתר רובא דקטנים וקטנות דלאו סריסים ואיילונית נינהו, וע' במס' חולין דף י"א ע"א ובמס' בכורות דף י"ט ע"ב ויש להתבונן דהנה במס' נזיר דף י"ב ע"א אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו וכיון דלא פריש לי' הא לא ידע הי ניהי קדיש לי' (ודילמא נושא את קרובתי') איתביה ר"ל לר' יוחנן קן סתומה שפרחה גוזל אחד מהן לאויר העולם כו' יקח זוג לשני ואלו קן מפורשת אין לו תקנה ואלו שאר קינין בעלמא מתקנין ואמאי לימא כל חדא וחדא דילמא האי ניהי א"ל קאמינא אנא אשה דלא ניידא ואמרת לן את איסורא דנייד וכ"ח התם נמי ניידא אימר בשוקא אשכח וקדיש התם הדרא לניחותא גבי קן מי הדרא יע"ש ועיין בתשובת מיימוני דשייכים לס' משפטים סי' ה' ונתבאר בקמאי ז"ל ג שיטות בענין קבוע (א') שיטת תוס' שם ד"ה אסור ובכמה דוכתי וכן דעת כמה פוסקי' (ובמס' גיטין דף ס"ד ע"א ד"ה אסור ובמס' חולין דף צ"ה ע"א ד"ה ספיקו והר"ש מקינון הובא בפר"ח סי' ק"י ס"ק י"ג) דלא הוי קבוע רק היכי שאיסור ניכר לעצמו והיתר לעצמו דומי' דט' חניות מוכרת בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה כיון דילפינן במס כתובת דף ט"ו ע"א מוארב לו פרט לזורק אבן לגו בט' ישראל וא' עכו"ם והתם ניכרין הם אבל היכי שאין איסור נודע וניכר לעצמו כגון ספיקא דחניות שנודע דאיכא בשר טריפה באחת מן החניות ולא נודע באיזה חנות מותר ליקח מן החניות משום דאזלינן בתר רובא דבכה"ג לא מיקרי קבוע והתם בשליח אסור רק מטעם קנס דלא הוי אפי' קבוע דרבנן ודוקא בתערובת חתיכות בדברים חשובי' החמירו רז"ל ואמרו דדבר חשוב לא בטל שיהי' לו דין קביע (ב') דעת הב"ח בסי' ק"י בהבנת הטור ומשמע שכן סובר גם רשב"א בתערובת חניות הוי קבוע דאו' אף שאין איסור ניכר וכתב שם דילפינן מוארב לו פרט לזורק אבן לגו דמשמע שהבין דמיירי אף שלא הי' ניכר הישראל, וכן נראה דעת הש"ך שם בס"ק ד' ובס"ק י"ז (ג) דעת הפרישה שם בס"ק ט"ז הובא בפרי מגדים בשפתי דעת ס"ק י"ד נראה דתערובת חניות כיון שאין איסור ניכר הוי קבוע דרבנן, והנה במס' כתובת דף ט"ו ע"א אמר זעירי אמר ר' חנינא הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדא ואין הולכין אחר רוב העיר גרידא ולא אחר רוב סיעה מ"ט גזירה רוב סיעה אטו רוב העיר ורוב עיר נמי אי דקא אזלו אינהו לגבה כל דפריש מרובא קפריש ומשני דילמא אזלה איהי לגבייהו דהו"ל קבוע ואמר ר' זירא כל קבוע כמע"מ כן הוא גי' תוס' ד"ה דילמא וע' ב"ש סי' ז' ס"ק ל"ד הרי דגזרו רוב סיעה אטו רוב עיר וברוב עיר אולי תיזל היא לבועל ויהי' קבוע, והנה תוס' שם ד"ה דילמא כתבו וז"ל וא"ת דבנזיר דף י"ב פריך וכו' ומשני אמינא לך אשה דלא ניידא ואת אמרת לי איסורא דנייד וכ"ת בשוקא אשכח וקדיש התם הדרא לניחותא משמע דגבי אדם לא שייך לומר כל דפריש מרובא קפריש משום דהדר לניחותא ולאו פירכא הוא דהתם בשעת איסור כשזה בא על שום אשה הדרא לניחותא האשה שקידש השליח אבל הכא כי אזלו אינהו לגבה בשעה שאוסרה הרי הוא נייד עכ"ל (מרש"י משמע דלא הוי קבוע רק באשה דכל כבודה בת מנך פנימה כמ"ש שם במס' נזיר ד"ה א"ל וכ"כ בס' ראב"ן, ואולם מתוס' נראה דאפילו באיש שייך קבוע וע' בשיטה מקובצת שם וע' במס' יבמות דף ט' ע"ב ברש"י ד"ה בדוכתי דקביע ותוס' בד"ה בדוכתא) וא"כ קשה מנלן לש"ס להוכיח דר' מאיר סובר דחיישינן למיעוטא כיון דסובר דקטן וקטנה לא מייבמין דאולי טעמא דר' מאיר דאסור לייבם כיון דביאה קונה חייש ר' מאיר היבם קטן אסור לייבם דאם היא תלך ליבם הוי קבוע וכמע"מ דמי ואף אמנם אם ילך הוא לגבה והיא גדולה לא הוי קבוע דבשעת קנין הוא נייד ממקומו ואמרינן דפריש מרוב קטנים שאינם סריסין מ"מ גזרינן אטו אזלה איהי לגבי', וכמו כן בקטנה אם הולך לגבה הוי קבוע ואם היא הלכה לבית היבם הוי נייד ור' מאיר גזר אולי ילך איהו לגבה דהוי קבוע ושפיר יש לומר בעלמא לא חייש ר' מאיר למיעוטא היכי דליכא חששא דקבוע מיהו להסוברים דלא הוי קבוע היכי שאין איסור והיתר ניכר לא ק' מידי דהכא בקטנים בשעה שהם קטנים לא ניכר לנו שאינם סריסים רק דאולי ימצא אח"כ וכמ"ש תוס' במס' נדה דף ל"ג ע"א ד"ה שמא דאינה מועיל בדיקה עד שהוא גדול בשנים ול"ד לט' חניות דהתם האיסור ניכר אבל לשיטת הסוברים דהוי קבוע אפי' היכי שאין האיסו' ניכר כמו בשליח שקידש אשה אחת ולא נודע באיזה מקום מ"מ כתבו רשב"א ור"ן במס' גיטין דהוי קבוע שכתבו מדינא אסור בכל הנשים קשה ומכ"ש דקשה להסוברי' דהוי קבוע דאוריי' אף אמנם משאר דוכתי משמע דר"מ חייש למיעוטא מ"מ בש"ס מבואר דהוכחתם הוא מקטן וקטנה, ואולם לכאורה גם לרבנן קשה במה דאיתא בש"ם ובקמאי ז"ל בסתם שרשאי לייבם בקטן וקטנה ולא ביארו הפרש בין היכי דהוי נייד לקבוע וע' ברמב"ם בפרק ה' מיבום הלכה י"ח ובהרה"מ בשם רמב"ן דקיי"ל בקטן בן ט' שנים ויום אחד מדאו' קונה אותה לכל דבר של יבום ומדבריהם עשו אותו כמאמר בגדול וכן מבואר שם בהלכה כ"ג דקטנה מתייבמת כרבנן דר"מ וכן קיי"ל באה"ע סי' קס"ז ס"א וס"ד וס"ה והוי להו לפרושי דוקא בענין דליכא קבוע ניהו דהא לא קשה על חכמים לגזור בנייד אטו קבוע כמו ביוחסין כנ"ל דיש לומר דהכא הוי קבוע דרבנן כשיטת הסוברים כיון שאינו ניכר ולא גזרו רק בקבוע דאורייתא דהתם בכתובת דף ט"ו ניכר במקומו הפסולין או דמעלה עשו ביוחסין אבל קשה דעכ"פ הוי להו לבאר שיהי' הקנין בענין שיהי' ניידי ולא שייך לומר כיון דהוא רק קבוע דרבנן לא גזרו לבטל מצוה דאורייתא כי שיהוי מצוה לא משהינן דהא אינו מבטל כיון שאפשר בתקנה שיהי' ניידי וכן קשה קושי' הנ"ל על ר"מ להסוברים דהוי קבוע דאו' דילמא ר"מ לא חייש למיעוטא רק דגזור נייד אטו קבוע וצ"ע: