שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ח · פרט ג
יבואר ביאור דברי הש"ס במס' חולין דף י"א ע"ב בהא דילפינן מקרא דאזלינן בתר רובא:
ז) שם יליף ר' מאיר דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דאמר רחמנא קטליה ליחוש דילמא לאו אביו הוא אלא משום דאמרינן זיל בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל ממאי דילמא כגון שהיו חבושין בבית האסורין אפ"ה אין אפטרופס לעריות עכ"ל, וע' במס' סוטה דף כ"ז ע"א. וקשה לי דהנה בנימוקי יוסף במס' יבמות דף ס"ט ע"ב כתב שם בארוס וארוסה היכי שילדה וז"ל והכא שהבעל טוען בברי שהולד כשר (ר"ל שהוא ממנו) והיא מכחישתו יש אומרים שהולד ספק ממזר כיון דברי וברי הוא ויש אומרים שאם הוא טוען שלא זזה ידו מתוך ידה הוא נאמן להכשירו כיון שהאמינה תורה לפסלו כ"ש שנאמן להכשירו דאית לי' לאמו חזקת כשרות והיא לאו כל כמינה לפסלו אפי' טוענת שהיתה שוגגת וכ"ש אם טוענת שהיתה מזידה שאינה נאמנות ע"י עצמה וכתב ריטב"א דטעמא דמסתבר הוא עכ"ל וע' באה"ע בסי' ד' סי"ט ובחלקת מחוקק ס"ק ל' וב"ש ס"ק נ"א א"כ מוכח אפילו בארוס דלי' שייך לומר רוב בעילות ממנו מ"מ נאמן מחמת שהתורה האמינו ויש אומרים לא נחלקו. רק היכי שהיא מכחישתו ולכ"ע בשותקת או שהודית בוודאי נאמן, והנה מ"ש שלא זזה ידה מתוך ידו המעיין במס' סוטה דף כ"ז ע"א מבואר היכי דלא היה האשה פרוצה ביותר למ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה יוכל לידע אם באותו זמן בא רק הוא עליה בודאי הולד ממנו, וכן למ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה היכי דיש לה וסת קבוע יוכל ג"כ לידע כמ"ש תוס' ד"ה אליבא, וא"כ קשה מנלן ללמוד משום דאזלינן בתר רובא הא חזינן דש ס רצה לדחות דמיירי הקרא בגווני רחוקה שהיו חבושין בבית האסורין וא"כ אכתי קשה מנלן להוכיח משם דילמא איירי קרא היכי שאמר מקודם לכן שהוא בנו כגון שאמר שידע שבא עליה סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה דבכה"ג אפי' ליכא רוב בעילות בוודאי הולד ממנו כיון דאין מתעברות קודם לכן, ואין לומר דהא דנאמן לומר שהוא בנו רק לענין איסורא לפטור מיבום וכן לענין ירושה וכיו"ב אבל אינו נאמן לקטלא דע"א לא קם לעונש מיתה דז"א כמ"ש רמב"ם בפ' ט"ז מסנהדרין הלכה ו' וז"ל אין צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א מוחזק כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה כלאי כרם הם פירות אלו גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרה בו הרי זה לוקה אעפ"י שעיקר איסור הוא בע"א עכ"ל וע' במשנה למלך בפ' ג' משגגות הלכה ב' שמקורו מירושלמי וע' בפני יהושע במס' קדושין דף ס"ג ע"ב ובס' שער המלך שם הרי אף דע"א לא קם לעונש מלקות כמו שלא קם לעונש מיתה מ"מ כיון שהעיד קודם שדנין על עונש מלקות בשעה שהיה נאמן מהני אח"כ עדותו אף לעונש מלקות ה"ה כאן כיון שאמר האב קודם שהכה אותו שאז לא דנין על עונש נפשות הדק"ל, ואפשר לומר הא דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה או סמוך לווסתה לא ר"ל שבוודאי כן הוא רק שרובא כן הוא ולפעמים מתעברת גם קודם לכן וא"כ שפיר הוכיח דאזלינן בתר רובא ומצאתי ראיתי בב"ח יו"ד סי' רס"ז סי"ז שמשמע להדיא כן דוק ותשכח כדברי:
ח) ואולם ק"ק מנלן להוכיח משם דאזלינן בתר רובא דילמא הא דחייבה תורה מיתה למכה אביו ואמו הוא מטעם ס"ס דעדיף מרובא כמ"ש רשב"א בסי' ת"א וכן מוכח מתוס' כתובת דף י' ע"ב ד"ה אי דמוציאין ממון ע"י ס"ס אף דקיי"ל דלא אזלינן בתר רובא בע"כ סבירא להו דס"ס עדיף והכא איכא ס"ס דילמא לא זינתה כלל ואת"ל זינתה דילמא מ"מ נתעברה ומכ"ש כיון דרוב בעילות מבעל אף דרוב לא נחשב כוודאי מ"מ עכ"פ הוא בגדר ספק השקול ואף דלא נתהפך מ"מ הוא ס"ס כמ"ש הש"ך בסי' ק"י ס"ק ט"ו היכי דאין מציאתן שווין לא בעי מתהפך דמתחילה צריכין לדון דילמא לא נעשה מעשה כלל וה"נ כן הוא דילמא לא זינתה ואין לומר דהוי ס"ס משם אחד כמ"ש תוס' במס' כתובת דף ט' ע"א וש"ך בכללי ס"ס ס"ק י"א ז"א חדא דכלל זה אינו מוסכם כמ"ש בס' מנחת יעקב ופלתי בסי' ק"י דרמב"ם לית לי' כלל זה ותו דש"ך כתב שם בס"ק י"ב דהיכי דספק אחד הוסיף על חבירו לא הוי משם אחד כיון דאיכא נ"מ כמו שכתבו ז"ל הטעם דסתם כלים אינן בני יומן משום ס"ס ספק נשתמש בו היום ואת"ל נשתמשו שמא נשתמשו בדבר שהוא פוגם חף דהוי משם אחד אע"כ הטעם דספק שמא לא נשתמשו בו היום אם ידענו בוודאי, שכן הוא הוי נותן טעם לפגם בכל תבשיל שבעולם וספק האחרון שמא נשתמש בדבר שפוגם תבשיל זה אם ידענו מה נשתמש אפשר אע"ג דפוגם תבשיל זה משביח תבשיל אחר יע"ש, וע' בשו"ת נודע ביהודא הלכות נדה סי' מ"א ובסי' נ"ה וא"כ הכא ג"כ נ"מ לספק שלא זינתה כלל מותרת לדור עם בעלה ולספק זינתה רק שהולד מבעלה אסור' לדור עם בעלה ואין לומר כיון דאין אפטורפוס לעריות נחשב ספק ראשון לספק השקול דספיקות בעינן שיהיו שקולין כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס ס"ק ל"ג דז"א דבוודאי נחשב לספק השקול דאף דמשמע בתוס' כתובת דף י"ג בד"ה ואין דלא הוי ספק משום דאין אפטרופוס לעריות היינו התם דאיכא ריעותא לפנינו שנסתרה משא"כ הכא מהיכי תיתי נימא שיותר נוטה שזינתה והש"ס נקיט לספק כדי שלא להרגו, וכן משמש לשון הש"ס דקאמר דילמא לאו אביו הוא ועוד הא אנן קיימינן עכשיו בהך סברא דאפי' רובא לא מהני וחשוב רק כמו ספק השקול א"כ אף דאין אפטרופוס לעריות נחשב בגדר רובא דיותר נוטה שזינתה מ"מ אין לו רק דין ספק ושפיר הוי בגדר ס"ס, ואין לומר דהוי ס"ס נגד חזקה דהא האי גברא יש לו חזקה קמייתא שקודם שהכה לאב הי' עומד ועכשיו שאנו רוצין לחייבו מיתה מחמת שהכה לאבי ע"י ס"ס הלז לא אמרינן ס"ס נגד חזקה דז"א כמ"ש בתשובת מ"ב וטו"ז בסי' ק"י ס"ק ט"ו דדוקא היכי דס"ס סותר החזקה עצמה שהיא בתוך חזקה לא מהני אבל אם אין הספיקות נגד חזקה ממש מהני וה"נ הספיקות אינם נגד חזקה ממש דהחזקה הוא מצד אחר ואין הספיקות בתוך חזקה ממש ואפי' אי נימא דס"ס לא עדיף מרוב וגם דנימא דכח ס"ס הוי רק כמו רובא דליתא קמן מ"מ קשה בפשיטות מנלן דאזלינן בתר רובא דילמא משום דאיכא ס"ס ג"כ דהוי ב' רובות אבל חדא רובא לא מהני וצ"ע, ותו קשה אמאי לא ילפינן ממה שאמרה תורה אשר יתן מזרעו למולך מות יומת ואי' במס' סנהדרין דף ס"ד דאינו חייב אלא ביוצאי ירכו וכ"כ רמב"ם בפ"ו מהל' עכו"ם ה"ב וה"ה דדוקא על זרעו חייב כאשר מורה פשטא דקרא ואמאי חייב מיתה ליחוש דילמא לאו אביו הוא אלא ודאי דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל וצע"ג:
ט) ודע דראיתי דבר חדש בס' פרי מגדים באורח חיים בפתיחה כוללת דף י' ס"ק כ"ה שכ' וז"ל בחולין דף י"א ע"ב איתא רוב בעילת אחר הבעל קשה לי היכא דבעל ביאה אחת ופירש ונתעברה ניחוש שמא זינתה וליכא רוב, ולפמ"ש תוס' ד"ה כגון דהעמד האם בחזקת צדקות א"ש, אך אם פרוצה ביותר כדאיתא במס' סוטה דף כ"ז קשה וע' ברש"ל מס' פסחים דף פ"ד ברש"י ילדי זנונים ספק שלך ספק של אחרים אע"ג דרוב בעילות אחר הבעל זקן שאני ומש"ה אמר מה אעשה לזקן זה, ולכאורה זקן ותש כוחו אין בועל כ"א ביאה אחת או שתים וליכא רוב ומ"מ דוקא כי התם דליכא חזקת צדקת ועדיין צ"ע כי לא מצינו חילוק זה בפוסקי' דעכ"ל והעתקתיו כי הוא נפקא מיני' רבתי לדינא: