שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ח · פרט ב
יבואר טעם וסברא לחלק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן
ד) יש לחקור בהא דחזינן דש"ס הוצרך ללמוד כמה לימודים דאזלינן בתר רובא דליתא קמן למה לי כל הני לימודים הא מסברא ילפינן דמה לי רובא דאיתא קמן כגון ט' חניות וסנהדרין דרוב חניות הכשרים וסנהדרין הם לפנינו או רובא דליתא קמן כגון רוב קטנים שאינם סריסים אף דליתנייהו קמן לראותם הא מ"מ ידוע לנו בידיעה ברורה שיש בעולם רוב קטנים שאינם סריסים מה נפקא מיניה אם רוב לפנינו לראות או שנודע לנו הרוב בידיעה ברורה והנה רש"י במס' חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח כתב וז"ל אחרי רבים להטות בין רובא דאיתא קמן בין רובא דליתא קמן דמ"ש האי מהאי עכ"ל מ"מ יש להבין דהא חזינן דכל הני אמוראים דשקלו וטרו למצוא לימוד בע"כ לא ס"ל דמ"ש האי מהאי וגם הא חזינן דר' מאיר סובר דלא אזלינן בתר רובא דליתא קמן וברובא דאיתא קמן בע"כ מודה כמ"ש תוס' במס' יבמות דף קי"ט ע"א ד"ה כגון ולדעת הגהות מרדכי במס' חולין ריש פ' הזרוע חייש ר' מאיר למיעוט גרידא מדאורייתא וגם לפמ"ש בשו"ת תרומת הדשן סי' שי"ד דעת רשב"ם וגליון תוס' דאפי' לדידן דקיי"ל כשמואל במס' ב"ב דף צ"ב דאין הולכין בממון אחר רוב היינו רובא דליתא קמן אבל ברובא דאיתא קמן אזלינן בתר רובא אפי' להוציא ממון וגם רש"י ז"ל לא עמד בשמועתו כנראה שמספקא לי' דכתב במס' קדושין דף פ' ע"א ד"ה אם רוב שרצים וז"ל אם הבית מוחזקת להיות שרצים מצוים שם יותר מצפרדעים טמא אף לישרף דחזקה ורובא דאיתא קמן הוא אבל האי דתינוק רובא דליתא קמן הוא עכ"ל הרי דיש חילוק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן אף למסקנא דילפינן דאזלינן בתר רובא דליתא קמן כרבנן דר"מ, והנה לפמ"ש בכלל א' פרט א' בשם ספר שיטה מקובצת במס' ב"מ דף ו' שכתב בשם הרא"ש דרוב מצד סברא היא ספק וחידוש הוא שחידשה תורה שיהיה לרובא דין ודאי ל"ק דיש לומר דסובר הש"ס כיון דהוא חידוש אין לך בו אלא חידושו ברובא דאיתא קמן ולא ברובא דליתא קמן דנשאר על סברא חיצונה כדאיתא כיו"ב בהרבה דוכתי אבל לשיטת תוס' שנתבאר שם דסברא נוטה שרוב הוא ודאי קשה להבין מדוע נחלק בין הדבקים:
ה) ועלה בדעתי לומר לפמש"ל במקומו דיש לחלק בין היכי דרוב היה מבורר מעיקרא או מעורב עם המיעוט דהוי כאיקבע איסורא יש לומר שזהו החילוק בין רובא דאיתא קמן כגון תשע חניות דרוב מבורר בפני עצמו והמיעוט מבורר בפני עצמו דלפמ"ש הפרי חדש בסי' ק"י ס"ק י"ג בשם קצת קמאי ז"ל דלא הוי קבוע דאורייתא רק היכי שה תר ואיסור ניכר דאם לא היה נודע החניות מי מוכרת בשר שחיטה ומי בשר נבילה לא הוי קבוע דאו' ומש"ס משמע להדיא דבט' חניות הוי קבוע דאו' וכמו כן בסנהדרין הרוב ניכר משא"כ רובא דליתא קמן הוי היכי שאינו מבורר הרוב בפני עצמו רק שמעורב עם המיעוט כמו בקטן וקטנה אף שרוב קטנים אינם סריסים ומיעוטא שלאחר זמן יהי' ניכר בהם סימני סריס וכן בקטנות לענין חשש איילונית מ"מ עכשיו בכל קטנים וקטנות אינו יכול להכיר א"כ מעורב הרוב עם מיעוט והוי כמו איקבע איסורא ושפיר יש לחוש כיון דבוודאי איכא מיעוט וקטן זה פריש מכל הקטנים אולי פריש ממיעוט שהם בתוך רוב ול"ד לרובא דאיתא קמן וכמו כן רוב בהמות שהם כשירות נמי הוי ליתא קמן משום שבחיי הבהמה לא ניכר מי מהם כשירה או עריפה ואף שלאחר זמן נתוודע שרובם כשירות מ"מ הוי ליתא קמן כי מעורב עם המיעוט וכ"כ כל הרובות שהביא שם הש"ס ומדוייק בדברי רש"י שכתב בד"ה תשע וז"ל תשע חניות כולן מוכרת בשר שחיטה ואחת בשר נבילה ונמצא בשר בארץ הלך אחר הרוב דהא קמן חזינן דרובא דהתירא נינהו יע"ש פי' דהרוב מבורר לנו ואינו מעורב ולא הוי כאיקבע איסורא. ואולם לשיטת המרדכי בסוף מס' חולין בפרק הזרוע שסובר דלא אזלינן בתר רובא כזו בע"כ אי אפשר לומר כן דא"כ תיקו למה באמת אזלינן בתר רובא כזו כיון שלא היה מבורר ובע"כ צריך לומר דלא דמי להתם דיש לחלק להמעיין היטב וא"כ הדק"ל:
ו) ונראה לענ"ד דהנה בח"מ ס' ל' סי"ד כתב וז"ל עדות בידיעה שלא בראיה יתבאר בסי' צ' ס"ו שיש מי שאומר דהוי עדות וכתב בסמ"ע ס"ק מ' שכתב הטור בשם רמ"ה שם וגם בש"ע אם נגנב ממנו חפץ וידוע בעדים שהיה לו כלי בבית ולא היה שם איש אחר אלא זה דנין אותו כאילו ראוהו שהוא גנב וכן אם ראוהו עדים שהוא נכנס אצל חבירו שלם ויצא משם חבול ולא היה שם איש אחר לומר שהוא חבלוהו תלינן הדבר דבוודאי זה הנמצא בבית חבלוהו יע"ש והנה בסי' צ' ס"ו כתב בסמ"ע ס"ק י"ז על דין הנ"ל שכ"כ הטור בשם הרמ"ה וסיים וז"ל וזהו עדות המתקיימת בידיעה בלא ראיה עכ"ל ר"ל כך כוונת הפסוק שאמר או ראה או ידע וכמ"ש הפרישה יע"ש וע' באה"ע סי' מ"ב סעיף ד' וב"ש ס"ק י"ג, נשמע משם דהוצרכה התורה לכתוב להורות שעדות מתקיימת בידיעה אף דאיכא הוכחה גדולה שהאמת כן הוא דהוי כאילו ראו מ"מ נלמד משם דסברא חיצונה היה שיש מקום לומר כיון שלא ראו הדבר בעיניהם לא מהני האומדנא והוכחה, וחוש הראיה עדיף לכן צריך לימוד על זה ה"ה כאן דוודאי אין סברא לומר דאנן ראינו דרובא דעלמא אינם סריסים וכן רוב בהמות שבעולם אינם טריפות דאטו מנינו וראינו כל הקטנים או בהמות שבעולם רק שכן הוא האומדנא והדעת מכרעת שכן הוא וכמו שצריך שם לימוד על ידיעה בלא ראיה ה"נ צריך לימוד חדש על רוב הבא בידיעה שלא על פי ראיה וז"ש רש"י ז"ל דהא קמן חזינן דרובא דהיתרא נינהו יע"ש ור"ל כיון שרוב בא מכח ראי' אלים מרוב שבא מכח ידיעה וכן מדוייק ברש"י במס' בכורות דף י"ט ע"ב ד"ה תשע וד"ה רובא, וביבמות דף קי"ט ע"א ד"ה תשע וד"ה סנהדרין וד"ה דליתא וא"ש. ועמ"ש בפרט ד' בשיטת רמב"ן ור"ן: