שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב
כלל ח · פרט א
יבואר מקורו
א) גרסינן במס' חולין דף י"א ע"א וז"ל מנא הא מילתא דאמרי רבנן זיל בתר רובא מנלן דכתיב אחרי רבים להטות רובא דאיתא קמן כגון ט' חניות וסנהדרין לא קאי מבעי' לו כי קא מבעי' לן ברובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה מנלן פי' רש"י וז"ל קטן וקטנה דפליגי רבנן עלי' דר' מאיר ביבמות דף ס"א דתנן יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה ולא חיישינן שמא תמצא איילונית או הוא סריס ונמצא פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה דבעי להקים לאחיו שם והאי לאו בר הכי הוא אלא אמרינן זיל בתר רוב קטנים דעלמא דאינם סריסים והיינו רובא דליתא קמן עכ"ל ומבואר שם הרבה למודים על זה, והנה רש"י במס' חולין דף נ' ע"ב ד"ה מאי כתב וז"ל מיהו כל הני טריפות אנן לא טרחינן למבדקה בתרייהו דכל כמה דלא משתכחן אזלינן בתר רובא כדנפקא לן בפרק קמא דף י"א מהאליה תמימה ומקראי טובא ובסירכי דריאה משום דשכיחי בדקינן בתרייהו עכ"ל, ולכאורה קשה הא לימוד הלז אמר ר' נחמן בן יצחק ודחי הש"ס דלא מוכח וז"ל ממאי דלמא דפתח לי' ובדק לי' ואי משום תמימה הני מילי היכי דחתכה לגמרי אבל היכי דיליף לית לן בה יע"ש וצ"ל דרש"י סובר דהוא רק דיחוי בעלמא וכמו כן שאר לימודים דנלמד מקרא כמו הלימוד של ר' אלעזר דאתי' מרישא של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים ול"ח שמא ניקב קרום של מוח אלא משום דאזלינן בתר רובא ג"כ קיימא ומה שדחה הש"ס דילמא דפלי לי' ובדק לי' ג"כ הוא רק דיחוי בעלמא כמו דסובר רש"י אליבא דרנב"י:
ב) ולפי שיטת רש"י יש להבין היטב סוגי' במס' ביצה דף כ"ה ע"א דלכאורה קשה להבין דאיתא שם במתני' וז"ל בהמה מסוכנת לא ישחוט אא"כ יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי ר' עקיבא אומר אפי' כזית חי מבית טביחתה, וגרסינן שם בגמרא וז"ל אמר רמי בר אבא הפשט וניתוח בעולה וה"ה לקצבים וכתב רש"י וז"ל הפשט וניתוח פי' הכתוב בעולה שהוא אכילת גבוה וה"ה יש ללמוד לקצבים באכילת הדיוט עכ"ל מכאן למדך תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח מאי קמ"ל, אילימא לאפוקי מדר' הונא דאמר בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה והא אנן תנן במתני' כר' הונא דתנן ר' עקיבא אומר אפי' כזית חי מבית טביחתה מאי לאו מבית טביחתה ממש (כתב רש"י ממש קודם הפשט) כו' אלא רמי בר אבא אורח ארעא קמ"ל כו' כתב רש"י וז"ל לאו משום איסור טריפה כו' מצינו אף תנאים שמלמדי' הלכות דרך ארץ שלא יראה אדם עצמו על הבריות כרעבתן אף זה הממהר לאכול קודם הפשט נראה כרעבתן יע"ש, והקשה בס' פני יהושע האיך רצה הש"ס לומר בכוונת רמי בר אבא שרצה לומר לאפוקי מדר' הונא הא אמר להדי' מכאן למדך תורה דרך ארץ יע"ש, ונלענ"ד לתרץ דהנה אי' במס' פסחים דף מ"ו ע"ב וז"ל אתמר האופה מיום טוב לחול ר' חסדא אמר לוקה לא אמרינן הואיל ומיקלע לי' אורחים חזי לי' רבה אמר אינו לוקה אמרינן הואיל איתביה בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא כדי שיכול לאכול הימנה כזית צלי מבעוד יום יכול לאכול אע"ג דלא בעי למיכל בשלמא לדידי דאמרי הואיל אי בעי למיכל מצי אכיל מש"ה ישחוט אלא לדידך ואמרת לא אמרינן הואיל אמאי ישחוט א"ל משום הפסד ממונו ומשום הפסד ממונו שרינן איסורא דאוריי' א"ל אין משום הפסד ממונו גמר בלבו לאכול כזית ואי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה עכ"ל. והנה הרב המגיד כתב בפרק א' מי"ט הל' י"א וז"ל וקיי"ל כת"ק ופירש כל שיש שהות ביום כדי לאכול אעפ"י שאינו אוכל מותר דמשום הפסד ממונו התירו לו בכך וכן מוכח בפ' אלו עוברין יע"ש, והקשה כבוד אאמ"ו זצ"ל עליו הא לדידן דקיי"ל כרבה דאמרינן הואיל למה לי טעמא דהפסד ממונו ותי' דגם לרבה דאית לי' הואיל עכ"פ אסור מדרבנן רק דאינו לוקה וצריך לטעמא דהפסד ממונו, ועיקר קושי' רבה לר' חסדא הי' דמשום הפסד ממון לא שרינן איסור דאו', וכן מצאתי בס' שיטה מקובצת שכ' וז"ל לאכול ממנה כזית פי' אע"ג דלא אכיל כיון שיש שהות ביום לאכול כזית שרי ולמאן דאית לי' הואיל ואע"ג דלא שרי לכתחילה כיון דלית בי אלא איסורא דרבנן הכא משום הפסד ממונו התרו לכתחילה עכ"ד כיו"ב כתב רשב"א במס' חולין דף ט' ע"א דמה שאמר ר' הונא אין הפשט וניתוח לקצבים מן התורה קאמר ומשום הפסד ממונו במסוכנת התירו אפי' בלא בדיקת ריאה כיון דהוא חומרא דרבנן במקום הפסד אוקי אדאו' וכ"כ בחי' הר"ן בחולין דף י"א ועיין בספר הארוך מש"ך ביו"ד סי' ל"ט ודברי פני יהושע במס' ביצה תמוהין ובמכ"ת אשתמיטתי' לפי שעה דברי קמאי הנ"ל לפ"ז קשה על מה דמקשה הש"ס על רמי בר אבא מר' עקיבא ומר' הונא והוכרח לומר שר"ל אורח ארעא דילמא סובר שצריך בדיקה אחר כל ח"י טריפות כמו שצריך למסקנא בדיקת הריאה ואף אמנם דקיי"ל שאין בודקין אחר ח"י טריפות ע' רש"י מס' חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח ולא החמירו חכמים לברר מ"מ הא לא מפורש במשנה או בברייתא דהא שפיר יש לומר אף דקיי"ל כרבנן דר' מאיר בקטן וקטנה דסמכינן על רובא אף דאפשר לברורי והניחו על דין תורה משום דשיהוי מצוה לא משהינין אבל בח"י טריפות כיון דאפשר לברר י"ל דצריך, וכאשר באמת הקשה הב"י באורח חיים סי' תל"ז והובא במג"א שם ס"ק ז' אמאי לא בדקינן אחר ח"י טריפות כיון דאפשר לברורי כמו דלא סמכינן בשוחט על רובא דמומחין וכן בבדיקת חמץ וכתבו לתרץ בתירוצים שונים כמ"ש מג"א ופר"ח שם וא"כ י"ל שפיר קאמר רמי בר אבא דצריך לברר מכח חומרא דרבנן ולא קשה מדר' הונא דהוא לא קאמר רק אם נמצא נקב ויש לתלות בלאחר שחיטה תלינן וכמ"ש רש"י בד"ה לאפוקי אבל לכתחילה אין לסמוך על חזקה דלמא יהיה ודאי טריפות אשר אי אפשר לתלות שנעשה לאחר שחיטה והא דמתיר ר' עקיבא היינו כיון דמן התורה אף שאפשר לברורי סמכינן על רובא והוא רק חומרא דרבנן לחוש למיעוטא היכי שאפשר לברורי משום הפסד ממון הקילו ואוקי על דין תורה ואי משום דהוי איסור דרבנן ליכא קפידא דהא גם למסקנא צריך לומר כן וא"כ למה לן לדחוקי לומר משום אורח ארעא
ג) ונלענ"ד ליישב קושית הנ"ל ועפ"י דברינו שיבואר יש לקיים גירסא הישנה לאפוקי מאי קמ"ל דהנה כבר נתבאר דאיתא במס' חולין דף י"א ע"א דסובר ר' אלעזר דמוכח דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים וניחוש שמא ניקב קרום של מוח, ודחי הש"ס דפלי ליה ובדק והיכי דלייף לית לן בה, וכיו"ב דחה הש"ס הלימוד של ר' נחמן בר יצחק מחלבו האליה ומשמע למסקנא דאזלינן בתר רובא ע"כ לא בדק בעולה בנקיבת קרום וכמו דמשמע מרש"י מס' חולין דף נ' הנ"ל דמשמע דסובר דמ"ש הש"ס היכי דלייף לית לן בה הוא רק דיחוי בעלמא. והנה אי ר' מאיר חייש למיעוטא גרידא היכי דליכא חזקה המסייע מדאו' או מדרבנן נחלקו קמאי ז"ל לפמ"ש תוס' במס' חולין דף י"ב ע"א ד"ה פסח הבינו דהוא רק חומרא דרבנן מיהו בתוס' במס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב משמע דלא פסיקא להו ובמס' נדה דף י"ח ע"ב תוס' ד"ה מיעוטא מ"ש בשם ר"י מבואר דהבינו דר' מאיר חייש למיעוטא מדאו' דאל"כ אין צורך לתירוצם שכתבן שם דבלא"ה לא קשה קושי' תוס' שס כמ"ש במס' חולין דף פ"ו ע"ב ד"ה סמוך בסופו וכן מבואר להדיא שהגהות מרדכי במס' חולין בפ' הזרוע דר' מאיר חייש למיעוטא מדאו', והנה מה שאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת לפמ"ש תוס' במס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה אתי' דחזקה שאינה מבוררת לא חשיב חזקה בע"כ ר"ל חזקה דאתי' מכח רובא דרוב בהמות כשירות דסובר הלכה כרבנן דר' מאיר דאזלינן בתר רובא וכ"כ להדיא הטור בסי' ל"ט ומג"א בסי' תצ"ח ס"ק ט"ז ובחי' הר"ן במס' חולין דף י"א ע"א ד"ה מנא וז"ל הא דאמר מנלן דאזלינן בתר רובא אדר' הונא קיימא כו' והא דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת היינו משום דאזלינן בתר רובא ורוב בהמות אינן טריפות אע"ג דאמר בחזקת היתר משום רובא הוא דקאמר ע"ש ע' בס' פלתי סי' נ' ס"ק א' בסופו, ולפ"ז יש לפרש היטב הסוגיא דהנה בדברי רמי בר אבא יש לפרש ב' פירושים (א') יש לומר דסובר כרבנן דר' מאיר דאזלינן בתר רובא ובע"כ בעולה לא היה בודק בראש אם ניקב קרום של מוח, וכוונתו דומיא דהפשט וניתוח בעולה והיינו לנתח חתיכה ואין צריך לנתח לחתיכות וה"ה לקצבים וז"ל שאין צריך לנתח הראש כי לא חיישינן שמא ניקב קרום של מוח (וע' ביו"ד סי' ע"א ס"א שכתב בש"ע שחותך הראש לשנים ומולחו יפה כתב הש"ך בס"ק א' שהוא רק למצוה מן המובחר אבל אם רוצה למלוח הראש שלם ינקב העצם כנגד הקרום כדאי' בס"ג) ואי נימא שכן הוא הפי' בדברי רמי בר אבא תיקשי אמאי לא ניחוש שמא ניקב קרום של מוח הא אפשר בבדיקה בע"כ דסובר דהלכה כרבנן דאזלינן בתר רובא אף היכי דאפשר בבדיקה ובע"כ צריך לומר מה שצריך הפשט וניתוח לשאר אברים הוא רק מחמת דרך ארץ כדמסיק הש"ס ואולם יש לומר דרמי בר אבא סובר דהלכה כר' מאיר דחיישינן למיעוטא מן התורה ולא אזלינן בתר רובא ובע"כ בעולה היה פלי ובדיק ליה ומ"ש הפשט וניתוח בעולה וה"ה לקצבים ר"ל כעין שהיה בעולה שפלי לי' ובדיק ליה ה"ה בעינן בדיקה על נקיבת קרום של מוח ועל כל י"ח טריפות, לפ"ז נראה לענ"ד די"ל רמי בר אבא אמר רק דהפשט וניתוח בעולה וה"ה לקצבים ומה דאיתא אח"כ מכאן למדך תורה דרך ארץ הוא המשך דברי סתמא דגמרא שביארו דברי רמי בר אבא ורצונם לומר מכאן ר"ל מסוגיא שלנו מוכח שבע"כ כוונת רמי בר אבא שהוא רק דרך ארץ וליכא איסור דאזלינו בתר רובא ובעולה לא פלי ובדק מכיון דהוי דומיא דעולה בע"כ מוכח אף דאפשר לברורי אין צריך לברר דהא בשאר בהמות אפשר לברורי ולבדוק הקרום מ"מ אין צריך וכמו בעולה, דאי אפשר לומר שכוונתו לאפוקי מדר' הונא דסובר כרבנן דר' מאיר דאזלינן בתר רובא דמה דאמר נשחטה בחזקת היתר ר"ל רובא ורמי בר אבא סובר כר' מאיר דלא אזלינן בתר רובא ובעולה היה צריך בדיקה דפלי ובדק וה"ה בקצבים ומדמי לענין זה לעולה. תיקשי הא ר' עקיבא סובר ג"כ דסמכינן על רובא ובע"כ גם בעולה לא פלי ובדק ה"ה לקצבים אין צריך לברורי כיון שהוא טירחא לברורי ובע"כ דרמי בר אבא אורח ארעא קמ"ל, ולפי דברינו יש לקיים הגירסא לאפוקי מאי קמ"ל כמובן. ולפ"ז מיושב ג"כ קושית הנ"ל דש"ס הבין שר"ל שדמי ממש לעולה כמו בעולה קאי על דין תורה ה"ה הפשט וניתוח לקצבים קאי על דין תורה וע"ז שפיר מקשה דאם בדיקת י"ח טריפות מן התורה האיך מתיר ר' עקיבא איסור דאו' משום הפסד ממון אע"כ דר' עקיבא סובר כרבנן וא"ש ולק"מ ודוק: