אור ברסלב
שערי תורה חלק ג כלל ז › פרט יג

שערי תורה חלק ג· רבי בנימין וולף לב

כלל ז · פרט יג

פרט יב

יבואר הדין היכי דנתפרד כל התערובת שלא נשאר קביעות במקומן:

נב) דעת רשב"א בשער התערובת בית ד' שער ג' הובא בש"ך סי' ק"י ס"ק ל"ד לשיטתו דסובר בקבוע דרבנן מותר בפירש ממילא דעכ"פ בעינן שפרישה יהיה שלא בפנינו היינו היכי שנשאר מקצת הקביעות במקומו אבל היכי שנתפזרו כולן כיון שנתבטל כל הקביעות אפי בפנינו מותר וכ"כ במשמרת הבית דנתפזרו כולן בפנינו חשוב כפירש שלא בפנינו ולא הובא בש"ך חולק על זה ומצאתי בתבואת שור סי' י"ז ס"ק מ"ז שכתב דתוס' חולקים דהנה במס' זבחים דף ע"ג בהא דמקשה הש"ס ונכבישינהו דניידי נראה מרש"י שהבין שיהיה נעקר הקביעות לגמרי ממקומו שכ' וז"ל יכוף אותן שיניידו להוי קבוע יע"ש והיינו דליכבשינהו לכולהו וע"ז מתרץ רבא גזירה משום קבוע וכמ"ש רש"י דלמא אתי למימשך ולמיסבינהו חד חד כי לא ניידי דהו"ל קבוע וכמע"מ דמי וליכא למיסמך ולמימר דמרובא פריש יע"ש ואולם תוס' כתבו וז"ל וניכבשינהו וכו' וכגון שלא בפנינו פירשו ממקום קביעתן דאם הי' הפרישה בפנינו היו אסורין כאילו לקחו ממקום קביעות יע"ש וכ"כ במס' חולין דף צ"ה ע"א דקושית הש"ס היה שיעשה בענין שלא יהיה נראה הפרישה וא"כ אי ס"ל לתוס' כרשב"א הא הוי מצי לפרושי לקושית הש"ס שיכופו אותן שיהיה ניידו כולן שיתבטל הקביעות דבכהאי גוונא אפילו פירש לפנינו מותר כיון שלא נשאר הקביעות וא"ל דתוספת הבינו דקושיא הש"ס דלכבשילהו שיהיה ניידי קצת וישאר הקביעות לכן הוכרחו לפרש שיהיה שלא בפניו דז"א חדא מי דחקו לתוס' לפרש כן אמאי לא פירשו דקושיא הש"ס שיהיה ניידי כולן ואפי' פירש לפנינו מותר ותו המעיין בתוס' שם בסופו מבואר דהבינו בקושיא הש"ס בפי' רש"י שיהיו ניידי כולם ממקום קביעותן ומ"מ ס"ל דבעינן פירש שלא בפנינו וא"כ חולקים על רשב"א:

נג) ודע בשיטת רא"ש וטור דס"ל בקבוע דרבנן היכי שנתפזרו לגמרי שלא יהיה נשאר הקביעות מותר נחלקו רבותינו האחרונים ז"ל לפמ"ש רמ"א בדרכי משה סי' ק"י ס"ק ז' ובת"ח כלל מ"ה בדין ב' מבואר בדעת בה"ג המובא ברא"ש מס' חולין דף פ"ב ובטוש"ע יו"ד סי' י"ו סעיף י"ב ובטור סי' נ"ז שאפי' לכתחילה מותר להיות מתכוין להפרישו שכן משמע מדברי בה"ג ורא"ש וטור ואין צריך שיהיה ע"י עכו"ם רק אפילו הישראל מותר לפזרם כמו שכתבו מכה וטורדן וע' בש"ך סי ק"י ס"ק ל"ה וראיתי בפרישה סי' נ"ז ס"ק צ' שכתב על דברי התורת חטאת הנ"ל וז"ל ואי להקשות למה התירו ליכבשינהו דניידי ליחוש שמא יקח מן הקבוע בשעה שיכבוש אותן כדי להתירן דז"א דהא אמרינן גבי ביעור חמץ בפסח דשרי משום דהשתא לשרוף קא מהדר אכל מיכל מיני' בתמי' ה"ה כאן כיון דאזיל לתקנו מאיסורו כדי להתירו איך יכשל אותו הפעם באיסורן יע"ש ולענ"ד הוי מצי לומר טעם בפשיטות דאיכא חזקה לא שביק היתרא ואכל איסורא כיון דבידו לעשות בהיתר שיהיו ניידי כולן:

נד) אמנם בדעת רשב"א נראה דחולק על רא"ש וטור בזה אף אמנם דהיכי דנשאר הקביעות מיקל רשב"א יותר מרא"ש וטור וסובר בפירש ממילא שלא בפנינו מותר מ"מ בדין זה היכי דנתבטל כל הקביעות דס"ל לרא"ש וטור דמותר בידים לפזרן על זה חולק וסובר דאסור רק לענין זה קיל יותר דאפילו פירשו ממילא בפנינו מותרין היכי שנתבטל כל הקביעות ממילא שכן כתב להדיא בתה"א דאפילו בפירשו לפנינו כולן מותרין כיון שנתבטל כל הקביעות וכ"כ בתה"ק בבית ד' שער א' ומסיים וז"ל בד"א כשנתפזרו מעצמן אבל הנידן ונתפזרו אסורין גזירה שמא יקח מן מקום קיבוצם וכן אסור לקבצם במקום צר כדי שינודו ויתפזרו דכל שהוא גורם נדנודם יש לגזור שמא יקח ממקום קבוע עכ"ל מבואר לרשב"א אפי' היכי דנעקר הקביעות לא מותרין רק היכי שנתבטל ממילא רק לענין זה עדיף מהיכי שנשאר הקביעות דלא מותר רק בפירש שלא בפנינו והיכי שלא נשאר הקביעות אפילו בפנינו מותרין אבל במתכוין להנידן שיתפזרו אסור ולפי מה שהבין הש"ך שם בס"ק ל"ז סובר רשב"א דאסור לפזרן לכתחילה אבל בדיעבד אף שגרם להפרישן מותרין ולא חולק על רא"ש וטור רק במה דס"ל דאפי' לכתחילה מותר לפזרן ואולם בס' מנחת יעקב כלל מ"ג ס"ק ו' הוכיח שבע"כ דעת רשב"א היכי שמתכוין להנידן שיפזרו או שגרם להפרידן אפי' פירשו שלא בפנינו ואפי' פירשו כולן אפי' בדיעבד אסורין וליכא חילוק בין פירש לפנינו או שלא בפנינו או בין פירשו כולן לפירשו מקצתן רק בפירש ממילא וכנ"ל וע' במעדני יום טוב במס' חולין דף צ"ה ס"ק צ"ד ודע אפילו לשיטת הטור לפמ"ש אחרונים ז"ל תירוצים אחרים מסתירת דברי רא"ש וטור גם לדידהו ליכא שום חילוק בין נשאר הקביעות במקומו להיכי דלא נשאר ולרא"ש וטור דס"ל פירש ממילא אפילו שלא בפנינו אסיר בקבוע דרבנן אפי' כשנעקר כל הקביעות ג"כ אסור אפי' פירש ממילא שלא בפנינו דגזרינן דילמא יקח מקבוע קודם שיפרוש או שמא יקח מקבוע שני ע' בפר"ח סי' ק"י ס"ק כ"ח ותבואת שור סי' י"ז ס"ק מ"ח וא"כ חולקים עם רמ"א מהיפך להיפך לרמ"א סובר רא"ש וטור דמותר אפי' לפזר בידים שיהיה נתבטל הקביעות ולשיטת אחרונים הנ"ל אפי' בפירשו ממילא אסורין ובס' מנחת יעקב העלה להחמיר במתכוין להפריש אפילו כשנעקר כל הקביעות ובפירש ממילא יש להקל כיון דבלא"ה דעת גדולי פוסקים ומכללן רשב"א להקל בפירש ממילא אפי' כשנשאר בקביעות ודבריו ברורין וע"ע בשו"ת חוות יאיר סי' קל"ג ובתבואת שור סי' י"ו ס"ק מ"ז:

נה) ודע דהב"ח תמה על תי' רמ"א הנ"ל בשיטת רא"ש וטור דקשה כקושיא הש"ס בזבחים דף ע"ג ע"ב אמאי בקדשים ימותו כולן נכבשינהו שיהיו כולן ניידי דבכה"ג לא שייך למיגזר שמא יקח מקבוע והא הרא"ש וטור לית להו החילוק שמחלק ר"ת בין קדשים לחולין כיון דס"ל דבחולין אסור אפילו בפירש ממילא הגם דנראה דרמ"א פי' דקושית הש"ס דנכבשינהו שיהיו ניידי קצת מקביעות ונימא כל דפריש כו' וע"ז משני שפיר הש"ס גזירה שמא יבוא ליקח מקבוע מ"מ קשה לתי' הש"ס הא איכא תקנה דניכבשינהו שיהיו כולן ניידן וכן הקשה בס' באר שבע ופר"ח בסי' ק"י ס"ק כ"ט, מיהו על זה תי' בטו"ז שם ס"ק ז' תי' מספיק והסכים עמו בתבואת שור סי' י"ז ס"ק מ"ו דלפלגא ילפינן מקדשים לענין אם נשאר קביעות ראשון סוברים רא"ש וטור דאסור אפי' פירש ממילא שמא יקח מקבוע אבל היכי דלא נשאר קביעות ראשון אע"ג דבקדשים החמירו אפי' בכה"ג מ"מ לא ילפינן חולין מיניה יע"ש מיהו בס' מעדני י"ט במס' חולין דף צ"ה ע"א ראיתי שכתב תי' אחר על קושית הנ"ל יע"ש ולדבריו גם בקדשים איכא הך תקנתא שכתב רמ"א שנכבישינהו שיהיו ניידי כולן וחולק על טו"ז ואיכא למידק לשיטתו דהנה שם אמר רבא השתא דאמרי רבנן לא נקריב אי מקריב לא מרצי ומוקי הש"ס דסובר כמ"ד בעלי חיים נידחין וכ' רש"י וז"ל לא מרצי דאי דחי ליה מדרבנן ושוב אינו חוזר ונראה יע"ש הא קיי"ל אפי' נראה ונידחי היכי דיש בידו לתקן לא הוי דיחוי כמ"ש תוס' בזבחים דף י"ב ע"ב ד"ה וש"מ בסופו ובדף ק"ט ע"א תוס' ד"ה עד א"כ הכא אמאי נדחה הא היה בידו לתקן שיהיה נכבשינהו שיניידי כולן מקביעותן דאז יהי' מותר להקריב כל דפריש מהם ודוחק לומר כיון דלא שכיח לא הוי בידו ומצאתי בפלתי סי' ק"י ס"ק י"ז שהעיר בסברא זו וצ"ע ועמ"ש בפרט י"ד:

תוכן העניינים

שערי תורה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה